האם ישנם יהודים-ערביים?

הקדמה

בבפתיחת בלוג ציינתי כי יש לי בעיה עם עצם המונח יהודי-ערבי כפי שהציג אותו יהודה שנהב. בפוסט הזה ארצה להרחיב את הביקורת. למונח יהודי ערבי יש שני חלקים. החלק הראשון בא לתאר את הזהות הדתית של האדם. החלק השני את הזהות הלאומית שלו. עצם החלוקה בין זהות דתית לזהות לאומית שייך לנאורות. לפני הנאורות החברה הייתה בנויה באופן שונה לשדרות (קורפרציות) אשר כל אחת הייתה בעלת מערכת משפט אוטונומית. באותה חברה יכלו להיות שדרות שונות עם מערכות משפט שונות ודתות שונות שעדיין השתייכו לאותה חברה. כך למשל הכנסיה, האצולה והיהודים באירופה בימי הביניים היו שייכות לאותה חברה אך עם מערכות משפט ודת שונות. הכנסייה על פי תפיסתה כגוף אוניברסאלי היורש את האימפריה האוניברסאלית הרומית נשפטה על פי החוק הרומי. היהודים על פי החוק היהודי והאצילים על פי הפרבילגיות של האצולה. ועדין כולם השתייכו לחברה אחת. הנאורות פירקה את המערכת הזו ויצרה מערכת חדשה לפיה החברה מורכבת מפרטים היוצרים על ידי אמנה חברתית מערכת משפטית כללית ואחידה לכלל הפרטים. השותפות של הפרטים מכונה לאום ומערכת המשפט שייכת למדינה. הדת לעומת זאת היא עניין פרטי ולא לאומי. אנשים השייכים לקורפרציות היסטוריות שונות נדרשו לוותר על זהותם הקורפרטיבית הקודמת ולהצטרף ללאום הכללי. גם היהודים נתבעו זאת אך כאן עמדה לפניהם דילמה – האם היהדות בעולם המודרני היא זהות דתית או לאומית? משה מנדלסון, ענה: דת. הציונות ענתה: לאום. ועם זאת גם הציונות הסכימה שכל עוד יהודים חיים במדינות מודרניות אחרות הם יתפסו על פי זהותם הדתית – יהודים-פולנים, יהודים-אמריקאים ועוד. יהודה שנהב מנסה להעתיק את המודל הזה לארצות ערב ועולה השאלה האם הוא צודק?

עבר

החברה הקדם מודרנית הייתה בנויה על בסיס של שדרות או קורפרציות. גם הסולטנות העותמנית, יורשתן של החליפויות האיסלאמיות הקלאסיות הייתה בנויה באופן דומה. במקרה שלה הן כונות מילת' או עדה בתרגום לעברית, כאשר הבסיס לעדות היה דתי. היתה העדה המוסלמית שקבלה את ההגמוניה באימפריה. והיו את העדות הנוצרית והיהודית שהיו בעלות מעמד שפל, ועם זאת גם להן הייתה אוטונומיה שיפוטית מסוימת. היו עממים שונים ברחבי האימפריה. לטורקים למשל היתה בכורה שלטונית. אך מבחינת הזכויות לא היה הבדל בין מוסלמי טורקי, ערבי או כורדי. כולם היו אזרחי שווי זכויות. היו גם יהודים דוברי שפות שונות: לדינו, כורדית, ערבית (מוסתערבים) וטורקית אך כולם היו שייכים לאותה עדה. הרעיון הלאומי לא חדר למזרח התיכון אלא לקראת סוף המאה התשע עשרה כאשר הטורקים השליטים החלו להגיע למסקנה שלמול הלחצים המערביים הם צריכים לערוך ריביזיה, לוותר על האימפריה ולהקים מדינה טורקית משלהם. מי שהובילו את המהלך היו הטורקים הצעירים אשר דחפו לחולל רפורמות שלטוניות באימפריה. הם ביטלו את צבא היינצ'ירים המסורתי אשר בהתאם למסורת האיסלאמית הקלאסית היה צבא עבדים והקימו צבא טורקי לאומי. במלחמת העולם הראשונה הצבא הזה נחל הצלחה בבלימת הבריטים באנדרדנלים ולאחר המלחמה בגירוש היוונים באופן שאפשר להם הקמת מדינה טורקית לאומית. הערבים אשר היו שוליים באימפריה החלו לקלוט את השינוי רק בשנות העשרים עם פירוק האימפריה העותמנית. זהות לאומית ערבית לא התקיימה כמושג קיים לפני כן. לא היו יהודים ערבים באימפריה העותמנית כי לא היו ערבים באימפריה העותמאנית.

הווה

אחת מנקודות המחלוקת המרות בין ימין ושמאל במדינת ישראל היא האם קיים עם פלסטינאי. הימין טוען בעקבות גולדה מאיר כי אין עם פלסטינאי. יש עם ערבי עם מדינות שונות. הערבים בשטח ארץ ישראל זכאים לזכויות או למצער לאוטונומיה עד שמדינת ישראל תוכל לספח את השטחים אבל אין זכות למדינה ערבית נוספת בארץ ישראל. לאחרונה העירה ענת ברקו כי המונח פלסטינאי עצמו הוא קולוניאליסטי. המילה עצמה לא קיימת בשפה הערבית. השמאל לעומת זאת טוען כי ישנו עם פלסטינאי שיש לו זכויות לאומיות בארץ ישראל.

כשאנו בוחנים את הטיעון של יהודה שנהב אנו מבחינים בפער מוזר בין העמדה הפוליטית שלו לעמדה המדעית שלו. בעמדה הפוליטית שלו יהודה שנהב מקבל את העמדה של השמאל לפיה יש עם פלסטינאי. בעמדה המדעית שלו הוא מקבל את העמדה הימנית לפיה אין עם פלסטינאי אלא רק עם ערבי. יהודה שנהב איננו מדבר על יהודי-עיראקי, יהודי-מצרי, יהודי-תוניסאי, יהודי-פלסטינאי ועוד אלא אך ורק על יהודי-ערבי. יש לאום ערבי אחד שלו שייכים דתות שונות – מוסלמים, יהודים, נוצרים ועוד. עזמי בשארה היה עקבי יותר בין העמדה המדעית שלו והפוליטית שלו ודגל בטענה שאין עם פלסטינאי. יש רק עם ערבי שבינתיים היצוג הפוליטי הנכון שלו במרחב עד שיחול איחוד כלל ערבי זו סוריה ומותר לרגל נגד ישראל למענה.

עתיד

ב2011 פרץ האביב הערבי והסתבר שערביות איננו גורם מגדיר במזרח התיכון. יותר חשוב הדת שלך. אם אתה סוני אתה בצד אחד, אם אתה לא סוני אתה בצד השני. ערביות שימשה שם צופן לכל מי שאיננו סוני. במובן זה היא מזכירה את אותה בדיחה ישנה על צ'כוסלובקיה – ישנם צ'כים וישנם סלובקים אך צ'כוסלובקים הם אך ורק היהודים. גם במזרח התיכון לאומיות ערבית היא אך ורק לא סונית. אם התנועה הפאן ערבית פרצה בשנות החמישים הרי שכיום קשה לדבר על פאן ערביות. מה שיש נע בין שבטיות אזורית לפנאטיות דתית. במקום הזה לדבר על עם ערבי (או כל עם אחר עיראקי, סורי או לובי באזור) הופך להיות לא שייך. הניסיון של שנהב לדבר על זהות יהודית ערבית תלוי בזהות ערבית קיימת. כאשר היא נחרבה לחלוטין באביב הערבי, הצד הערבי במשוואה נפל. מה שנותר זו זהות יהודית חזקה מול זהות מוסלמית חזקה.

אין ספק שהטיעון של יהודה שנהב על קיומם של יהודים ערבים התבסס על מציאות תרבותית קיימת. מי שגדל בשפה הערבית ולמד לקרוא אותיות ערביות ולשמוע מוזיקה ערבית אכן היה קשור מבחינה תרבותית לערביות. הבעייתיות מתחילה במעבר מההיבט התרבותי שהיה קיים להיבט הפוליטי. בהיבט הפוליטי קשה לדבר יהודים ערביים במובן הלאומי כי הבסיס הלאומי פשוט לא התקיים. כדי להתקיים נדרשה קבלה של הנאורות שפשוט לא קרתה (וכאן לא נכנס לשאלה מדוע היא לא קרתה). הלאומיות הערבית מתקיימת כבית אב לכל אלו שאינם סונים אך כאמור קשה לדעתי לומר שהקישור הזה יהיה בעל קיום בעתיד גם אם הקואליציה של אסד נצחה במלחמה בסוריה.

לכן למרות שזהות יהודית-ערבית תרבותית התקיימה ויכולה אולי להתקיים גם היום קשה לי לקבל את הטיעון הפוליטי של קיומה של אומה ערבית שאליה השתייכו היהודים. עד המאה העשרים היא לא הייתה קיימת כאופציה. גם כשהתקיימה כאופציה הזהויות האלטרנטיביות (מצרית, סורית פלסטינאית) התקיימו במרחב ולבסוף היא קרסה בעקבות המאורעות שעקבו את האביב הערבי וקריסת השלום הערבי. סיכום מנקודת המבט שלי – הייתה יהדות-ערבית תרבותית. לא הייתה יהדות-ערבית פוליטית.

הערה

בשולי הדברים נוסיף כי ישראל ירשה את המבנה הקורפרטיבי הקודם של האימפריה העותמנית לפחות במישור האישי. ירושת חוקי העדות והסדרת הנישואין בבתי הדין הדתיים משלבת היטב את המסורת הקורפרטיבית הקודמת בתוך מדינת ישראל. ישראל ממשיכה להיות מדינה מערבית כאשר היא מאפשרת לבני עדות שונות להתחתן אחד עם השני אך בבסיסה המבנה הקורפרטיבי נשאר. שימור זה מאפשר לה לשמור על מערכת יחסים טובה מול היהדות האורתודוכסית ההיסטורית שנשארה במידה רבה קורפרטיבית בעודה מקימה מדינת לאום ליברלית מודרנית. למרות כל הטענות והפקפוקים נראה כי מרבית הישראלים מרוצים מההסדר הזה ותומכים בו בפועל.

5 תגובות בנושא “האם ישנם יהודים-ערביים?

  1. בכדי שתתקיים זהות של "גרמנים בני דת משה" או זהות "יהודית – ערבית" (או כל זהות אחרת) אמורים להתקיים שני תנאים:
    1. קבוצה גדולה של אנשים בוחרת להגדיר עצמה כך, ומעבירה את הגדרת זהות זו גם לצאצאיה ולצאצאי צאצאיה.
    2. הסביבה הרלוונטית (הגרמנית – נוצרית או הערבית – מוסלמית וכדומה) תומכת בהגדרת זהות זו ומקבלת אותה. אבל אם הסביבה הגרמנית – נוצרית טוענת שבני דת משה אינם יכולים להיות גרמנים "אמיתיים" (או ערבים "אמיתיים") מדובר בקבוצה מדומיינת.

    למיטב ידיעתי היהודים בארצות האיסלם מעולם לא הגדירו עצמם כיהודים-ערבים (אלא רק כיהודים), וגם הסביבה המוסלמית שבקרבה חיו לא הסכימה להתייחס אליהם כחלק אינטגרלי לגיטימי מהעם הערבי.
    לפיכך השאלה המעניינת היא מהי המוטיבציה של יהודה שנהב להמציא זהות מדומינת שכזו.

    לתפיסתי יהודה שנהב, כמו גם שאר מנהיגי ה"קשת הדמוקרטית המזרחית" (שם שקשה להפחית ממידת יומרניותו), מדבר וכותב מעמדה פוליטית די רדיקלית.

    להערכתי שם התואר "יהודי ערבי" משרת שתי מטרות של הקרן:
    1. תמיכה בעמדה הערבית, שהתנגדה בעבר להקמת "מדינה יהודית" במזרח התיכון / תכנית החלוקה, ומתנגדת לכך עד היום, כיון שלטענתם יהדות היא *רק* דת, ללא מרכיב לאומי כל שהוא.
    כפי שבתחומי המדינה המצרית ( או הירדנית או הסורית )- יכולים לחיות בשלווה ובנחת אזרחים מצריים – נוצרים אורתודוכסים, מצריים – נוצרים קתוליים, מצריים – סונים, מצרים – שיעים, מצריים – דרוזים וכו' וכו' – כך יכולים גם לחיות לצדם גם אזרחים מצריים – יהודיים. אין שום סיבה לתת מדינה נפרדת דווקא לבני הדת היהודית.

    2. נסיון לתקוע טריז בין יהודים – ישראלים שמוצא משפחתם מארצות מוסלמיות לבין יהודים – ישראלים שמוצא משפחתם מארצות נוצריות.
    שם התואר "יהודי ערביי' אמור לרמוז שיהודים אלו קרובים בהרבה אל כל שאר הערביים מאשר אל יהודים אשכנזיים. האירופאיים בכלל, והיהודים האשכנזיים בפרט, מומשגים כעושקי האוריינט (כולל היהודים הערביים שבתוכו), כמדירים אותו וכמפלים אותו לרעה. כלומר כאויב המשותף של הערבים – הן הערבים המוסלמים והן הערבים היהודים.

    אהבתי

  2. מתקשר עקיפות לנושא
    פוסט קצרצר מתוך עולם הידע של יובל ""השד העדתי מבצבץ".
    על דו'ח עבר של ה CIA בנושא יחסי אשכנזים ומזרחיים בישראל.

    https://ronyuval.wordpress.com/2018/07/11/religious-relations-in-israel/

    קטע מהפוסט:
    " … תמיכת הספדים בליכוד נובעת במידה רבה מהזדהות עם בגין כמנהיג תקיף וכריזמטי. לאחר פרישתו מהזירה, עשויה אכזבת הספרדים מכישלון הליכוד בפתרון בעיות דוחקות בתחומי הפנים, החברה והכלכלה לגרום לניכור למור ולהחרפת האלימות בניצוח הספרדים.
    לפי אמיר אורן, 14 עמודי הסקירה גדושים הגיגים היסטוריים ופוליטיים. ביניהם: "בגלל ריחוקם הגיאוגרפי מהאירועים העיקריים של מלחמת העולם השנייה, השואה לא נגעה ברוב היהודים הספרדים והם לא היו רגישים לעיסוק האשכנזי בה"; "הדיור מציק לספרדים במיוחד. שכונו עוני של ספרדים נותרו בערים הגדולות – התקווה בתל-אביב, מוסררה וקטמון ט' בירושלים, בעוד אשכנזים שולטים בשכונות היוקרה כסביון והרצליה (פיתוח)"; אשכנזים ותיקים, שלרבים מהם קשרי משפחה עם אמריקאים, ידרבנו בוודאי את ממשלת ישראל להיוועץ במנהיגי היהדות האמריקאית בשאלות מדיניות החוץ והפנים של ישראל, אבל לרוב הספרדים ולרבים מהצעירים ילידי הארץ אין קרבה תרבותית ליהודים אמריקאים וגם לא תמריץ להיחשב בדעותיהם". … "

    אהבתי

  3. נדמה לי שיש כאן מוטיבציה נוספת של שיפור המעמד של המזרחים בישראל מול האשכנזים. בשביל לא מעט אשכנזים, במיוחד ממרכז אירופה ומערבה, ההון התרבותי והמדעי שהם הביאו נתן להם משקל בציבוריות הישראלית. תחשבי על הממסד הרפואי, המשפטי, המדעי ועוד. השליטה המרכז אירופית הייתה מוחלטת. האשכנזים המזרח אירופאיים אזנו זאת בעזרת חלוציות, צבא וכמובן פוליטיקה אולם המזרחים חסרו כל משקל בתחרות. יהודה שנהב לא יכול לתת להם משקל מדעי אבל על ידי התרבות הערבית הוא יכול לתת להם משהו משל עצמם.

    בקשר להצעות שלך –
    א. זה אולי נכון לממשיכיו המרקסיסטיים אך נראה לי שביחס אליו זה פחות חזק. ואולי אני טועה.
    ב. הטריז כבר קיים מלפני כן והוא ממשיך גם היום בלי קשר אליו. נדמה לי שהטריז קיים כבר כמה מאות שנים. הוא לא מנע את הקמת המדינה אבל הוא בהחלט מוסיף לה פלפל. נדמה לי שרוב הישראלים מרגישים שותפות גורל בלי קשר למוצאם אך שוב אולי אני טועה.

    אהבתי

  4. אני מסכים עם י.ד. שאין אומה ערבית כוללת במזה"ת.
    ולכן, בתור יהודי ישראלי ממוצא יהודי-תימני, אני חושב שאני היחידי במדינה שיכול באמת לקרוא לעצמו יהודי-ערבי…
    למה? כי הערבים האמיתים היחידים הם הקבוצה האתנית שיצאה מחצי האי ערב. כל השאר הם בבלים, אשורים, מיצרים, ברברים וכו'. לכן היהודים התימנים מוצאם הוא מחצי האי ערב (ערבוב גנטי כלשהו לפחות), ולכן הם יהודים-ערבים…
    פתרתי את הבעיה? 🙂

    וחוץ מזה, אני מסכים לחלוטין עם קמיליה שהגישה של יהודי-ערבי היא גישה אנטי ציונית בבסיסה. בעיני היא גישה בזויה מאחר ואותם ערבים ניסו להרוג אותנו מאות בשנים (תקראו בקוראן על יהודי מדינה).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s