עצמאות מול חירות (דרשה של אחי ליום העצמאות)

היום בסעודת יום העצמאות נדרש אחי לשאת דברים. הנה תמצות הדברים.

בשבח אכסניה שבה התכנסנו אני רוצה לשתף אתכם בשאלה שהתחבטתי בה אתמול בערב. שאלתי את עצמי: מה ההבדל בין חירות לעצמאות? או בניסוח אחר מה ההבדל בין חג הפסח ליום העצמאות?

חשבתי לענות על כך בעזרת השוואה בין שני סיפורים של מלחמה של עם ישראל בעמלק בדור המדבר. עם ישראל יוצא ממצרים. כבר אין רשות אחרים עליו. הרשות היחידה היא של ריבונו של עולם אשר המצוות שלו מבטאות את החובה הדתית והמוסרית שלנו אבל אין עלינו רשות אחרים כמו פרעה. וכאשר העמלקים תוקפים אותנו ברפידים ומזנבים בכל הנחשלים אחריך – אלו הנמצאים מחוץ לענן – ישראל לא מסוגלים להגיב מעצמם. נדרש שמשה יתערב ויגיד לנו מה לעשות:

"ויבוא עמלק וילחם עם- ישראל ברפידים; ויאמר משה אל יהושע בחר—לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנוכי ניצב על- ראש הגבעה ומטה אלוקים בידי; ויעש יהושע כאשר אמר—לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרון וחור עלו ראש הגבעה; והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק; וידי משה כבדים וייקחו אבן וישימו  תחתיו וישב עליה ואהרון וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב"[שמות י"ז,ח-י"ג]

במלחמת עמלק משה מנהל את האירוע עם יהושע ולעם ישראל אין אמירה עצמית. נשווה זאת לפרשה אחרת מסוף מסע ישראל במדבר. שוב מדובר במלחמה, הפעם עם כנענים שעל פי חז"ל היו אלו עמלקים המחופשים לכנענים:

וישמע הכנעני מלך-ערד, יושב הנגב, כי בא ישראל, דרך האתרים; ויילחם, בישראל, וישב ממנו, שבי; ויידר ישראל נדר ליהוה, ויאמר:  אם-נתון תיתן את-העם הזה, בידי–והחרמתי, את-עריהם; וישמע יהוה בקול ישראל, וייתן את-הכנעני, ויחרם אתהם, ואת-עריהם; ויקרא שם-המקום, חורמה. (במדבר כ"א א-ג)

(על פי הפירוש של חז"ל השבי היה שפחה אחת, ואחי שאל מה זכתה אותה שפחה שעם ישראל מסר נפשו עליה? ואז ענה שאולי זו אותה שפחה שראתה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במעשה מרכבה) בסיפור הזה עם ישראל עצמאיים. הם מסוגלים להתמודד בעצמם, לדור נדר, לעמוד בו, ולנצח את הכנענים בעצמם. זה ההבדל בין חירות לעצמאות. חירות מתארת מצב חיצוני שאין רשות אחרים עלינו אבל לאו דווקא יכולת עצמית. עצמאות לעומת זאת מתארת עמידה על הרגלים שלנו, או במילה אחרת, בגרות. יום העצמאות בניגוד לפסח מתאר עמידה על הרגלים שלנו. את המדינה תכננו בעצמנו, השגנו בעצמנו שיתוף פעולה של אומות העולם. הקמנו בעצמנו ונלחמנו על קיומה בעצמנו. זהו חג שאיננו מתאר תלות חיצונית כמו פסח אלא כל כולו אחריות עצמית ובגרות.

חג עצמאות שמח לכולם

מודעות פרסומת

התוחלת של הגדת פסח – המשך

בהמשך לפוסט הקודם  שאלתי את הרב מיכי אברהם מה דעתו על מחלוקת בן זומא וחכמים. נראה שלדעתו כיון שנפסקה הלכה כבן זומא לא יזכרו בכלל את יציאת מצרים. לא היה ברור מדבריו אם רק מדובר על כל זכרון יציאת מצרים או על הזיכרון במשך השנה ועדין נעשה ליל הסדר בחג המצות.

כך שהשאלה עדין עומדת.

החללית בראשית עלתה רק 95 מיליון דולר!

לפי מה שהתפרסם בערך החללית בראשית בויקפדיה החללית בראשית עלתה די בזול. למעשה מאד בזול ביחס לחלליות אחרות שנשלחו לירח. ההישג הזה הזכיר לי קטע שקראתי בזמנו בספר "המוסד השמימי" של איזיק אסימוב, מהנאום של הובר מאלו – אחד משני הגיבורים הגדולים של הספר יחד עם סלבור הארדין – שאני רוצה להביא:

"הקיסרות הייתה מאז ומעולם ממלכה של משאבים עצומים. הם חישבו כל דבר בקנה מידה של כוכבים שלמים, של מערכות כוכבים, של סקטורים גלאקטיים. המחוללים האטומייים שלהם ענקיים משום שדרך המחשבה שלהם ענקית.

אבל אנחנו – אנחנו, המוסד הקטן, העולם היחיד החסר כמעט לגמרי מתכות – נאלצנו לעבוד אחרת. המחוללים האטומיים שלנו נבנו בגודל של בוהן משום שלא יכולנו להרשות לעצמנו לבזבז יותר מתכת.נאלצנו לפתח טכניקות חדשות ושיטות חדשות – טכניקות ושיטות שאותן אין הקיסרות יכולה להפעיל משום שכבר עברה את הקו האדום בנפילתה וכבר אינה מסוגלת לפיתוח מדעי רציני.

למרות שיש להם מגינים אטומיים ענקיים שדי בהם כדי להגן על ספינה, על עיר, אפילו על כוכב שלם – לא הצליחו מעולם לבנות שדה כוח שיגן על אדם יחיד. כדי לספק אור וחימום לעיר בנו מנועים אטומיים בני שש קומות – ראיתי אותם – בעוד שהמחולל שלנו לאותה מטרה ממלא בקושי חדר. וכשסיפרתי לאחד המומחים האטומיים שלהם שמיכל עופרת בגודל אגוז מכיל מחולל אטומי, כמעט ונחנק מזעם ותדהמה.

וכיום הם עצמם אינם מבינים כיצד פועלים הענקים שלהם. המכונות פועלות אוטומטית, דור אחרי דור, וההשגחה עליהן עוברת בירושה מאב לבן – אלא שהמשגיחים לא יידעו מה לעשות אם תשרף שפופרת אחת בכל המבנה העצום הזה" (עמ' 182).

אני מצרף קישור לתיאוריה של אלי אשד הטוען שההשראה למוסד היתה לא אחרת מאשר המפעל הציוני ועליית תלמידי הגר"א.

עלילות י.ד. ויוסי – פגישה עם א"ז

בשבת היה קידוש קריאת שם לבן של שכנים. יש לתינוק ניתוח עוד כמה חודשים שרק לאחריו תהיה ברית. בנתיים נתנו לו שם. בקידוש נפגש י.ד. עם יוסי. וכיון שעדין היה מוקדם הם הלכו לגינה. בגינה הסתופפו כמה גברים סביב אדם בגיל עמידה על ספסל בשמש. בין האנשים היה אודי (שם בדוי) חבר של י.ד. ויוסי. כשהוא ראה את י.ד. ויוסי הוא קם ואמר להם שלום, ואז הוא אמר להם שהאדם המבוגר הוא א"ז שי.ד. ויוסי ידעו כבר מקודם שאודי חסיד שלו. א"ז בעל גוף כבד ולבוש ברישול. י.ד. ויוסי הלכו הצידה. אבל המראה על הספסל ממול היה מסקרן. נראה היה שהאנשים על הספסל ממש שותים בצמא את דברי א"ז. הם החליטו להתקרב ולצפות בתופעה מקרוב.

א"ז ישב על ספסל. מימינו ישבו שני אנשים ומשמאלו עוד אדם אחד. מולו עמדו אודי ועוד חבר נוסף של יוסי. א"ז ישב בשמש ודיבר על נושא לא חשוב. לא היה יום חם אבל זבובים נחתו על ראשו של א"ז מבלי שנראה שהוא מגיב. פתאום אחד האנשים משמאלו הפיח. א"ז הגיב על כך במבטא צרפתי בשפה לא הכי נקיה (הפליץ). פרץ צחוק לא ברור שגבר כאשר כנראה עוד אחד הפיח. א"ז המשיך לדבר על כך בצורה קצת לא נקיה. ואז י.ד. שאל שאלה: שבת מוקשית לתפילין שהרי שניהם נקראים אות. כשאדם מניח תפילין צריך לשמור על גוף נקי ואסור לו להפיח. האם גם בשבת אסור להפיח?

א"ז התחיל לענות שזה לא אותו דבר והביא הוכחה שהנה תיקנו לאכול חמין כדי להפיח… יוסי העיר שלא חייבים לאכול חמין. מי שישב לשמאלו של א"ז אמר שכתוב במשנה שאוכלים חמין אבל כפי שתיקנו אותו הכוונה למים חמים בשבת. א"ז המשיך באופן מבולבל משהו לטעון שבניגוד לתפילין מותר להפיח בשבת. בנקודה מסוימת נשמע כאילו הוא טוען שאפשר עם תפילין להפיח באופן מותר. לאחר מכן הוא גלש לפינוקיו ולסבא ג'פטו. טען שהמחבר היה יהודי דתי (בדיקה בויקפדיה גילתה שלא). ואז טען שהאף הארוך של פינוקיו בעקבות השקר מצביע על כך שצריך להשתמש בשתי העיניים (לא היה ברור). אודי, כנראה היחיד שם שחושב על מה שא"ז מדבר, הסביר שהמציאות הוא מורכבת והשקר מצביע רק על צד אחד. אף ארוך מכוון את שתי העיניים ולכן הוא אמת.

התחלנו ללכת הביתה. ואז יוסי קרא לי.ד. ואמר לו השם ישמור. הוא שאל את י.ד. אם הוא ראה את הזבובים מתקבצים על א"ז? י.ד. הנהן בשתיקה. יוסי אמר שהוא פרוץ מאד. יוסי כיוון למדרש על אלישע אשר עליו אומר האישה השונמית שהיה איש קדוש:

איש אלהים קדוש – 

מנא ידעה? 

רב ושמואל 

חד אמר: 

שלא עבר זבוב על שלחונו.

וחד אמר:

סדינין של פשתן הייתה מצעת לו ולא ראתה עליהן קרי מעולם. (מסכת ברכות דף י עמוד ב)

גם י.ד. חשב על המדרש הזה אבל שתק. אפשר תמיד להגיד שהוא כבד ומזיע ועדין חוסר התגובה שלו לזבובים הציקה. נדמה שהוא לא מרגיש אותם. מאז י.ד. ויוסי מהורהרים מאד.

וסתם מחשבה, האם אנחנו מפרישים פורמונים המושכים זבובים כאשר אנו פרוצים בעריות?

מנהג שאין לו טעם

בשבת למדנו משנה במסכת בבא מציעא פרק ט משנה א:

"המקבל שדה מחבירו, מקום שנהגו לקצור, יקצור, לעקור, יעקור, לחרוש אחריו, יחרוש. הכל כמנהג המדינה."

מסביר בעל תוספות יום טוב כי לכל אחד מהמנהגים הללו ישנו הגיון משל עצמו. קצירת החיטה משאירה את התבן לזבל את השדה. עקירת התבואה משאירה את השדה נקי. חרישת השדה לאחר הקצירה הורגת את העשבים השוטים ועוד. ולכן אם קיים מנהג מדינה יכולים השוכר והמשכיר לכוף את הצד השני ללכת אחרי מנהג המדינה. אולם כאן מוסיף בעל תוספות יום טוב הגבלה:

"אבל מנהג בלא טעם. אין הולכין אחריו לעכב שכנגדו. שאיננו אלא מנהג סדום. "

אם אינך יכול לתת צידוק הגיוני למנהג הקיים ההתעקשות עליו אינה אלא מידת סדום. לרוב אנו נוטים לפרש את סדום כנוטה לליברטיאניזם קיצוני האדיש לחיי אדם וזאת בעקבות יחזקאל: "הִנֵּה זֶה הָיָה עֲו‍ֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ: גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה. וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי”. (יחזקאל טז,מט-נ), אולם כבר בגמרא מספרים על מיטת סדום שבה קיצרו את הארוכים והאריכו את הקצרים (מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב). כלומר מדגישים את האכזריות השרירותית שאיננה מוכנה לקבל את הגיוון האנושי. בשביל בעל תוספות יום טוב מנהגים ללא טעם מבטאים את אותה אכזריות שרירותית. האדם צריך טעם למעשיו. צריך להבין מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה וכיצד. אם אין טעם העיכוב של כנגדו לעשות את המנהג חסר הטעם איננו אלא אכזריות שרירותית שאותה אי אפשר לקבל. לאחרונה, עולות גישות שמרניות הקוראות לקדש את הקיים. בעל תוספות יום טוב איננו מתנגד למנהגים אולם הוא דורש טעם רציונאלי. בלי טעם רציונאלי המנהג איננו אלא אכזריות שאין לה מקום וקידושה איננו אלא מנהג סדום.

משנה אותיות נשמה. יהי רצון שלימוד המשנה יהיה לעילוי נשמת 11 הקדושים שנרצחו בשבת בבית הכנסת בפיטסבורג במדינת פנסלווניה בארה"ב. יהי זכרם ברוך.