התוחלת של הגדת פסח – המשך

בהמשך לפוסט הקודם  שאלתי את הרב מיכי אברהם מה דעתו על מחלוקת בן זומא וחכמים. נראה שלדעתו כיון שנפסקה הלכה כבן זומא לא יזכרו בכלל את יציאת מצרים. לא היה ברור מדבריו אם רק מדובר על כל זכרון יציאת מצרים או על הזיכרון במשך השנה ועדין נעשה ליל הסדר בחג המצות.

כך שהשאלה עדין עומדת.

מודעות פרסומת

החללית בראשית עלתה רק 95 מיליון דולר!

לפי מה שהתפרסם בערך החללית בראשית בויקפדיה החללית בראשית עלתה די בזול. למעשה מאד בזול ביחס לחלליות אחרות שנשלחו לירח. ההישג הזה הזכיר לי קטע שקראתי בזמנו בספר "המוסד השמימי" של איזיק אסימוב, מהנאום של הובר מאלו – אחד משני הגיבורים הגדולים של הספר יחד עם סלבור הארדין – שאני רוצה להביא:

"הקיסרות הייתה מאז ומעולם ממלכה של משאבים עצומים. הם חישבו כל דבר בקנה מידה של כוכבים שלמים, של מערכות כוכבים, של סקטורים גלאקטיים. המחוללים האטומייים שלהם ענקיים משום שדרך המחשבה שלהם ענקית.

אבל אנחנו – אנחנו, המוסד הקטן, העולם היחיד החסר כמעט לגמרי מתכות – נאלצנו לעבוד אחרת. המחוללים האטומיים שלנו נבנו בגודל של בוהן משום שלא יכולנו להרשות לעצמנו לבזבז יותר מתכת.נאלצנו לפתח טכניקות חדשות ושיטות חדשות – טכניקות ושיטות שאותן אין הקיסרות יכולה להפעיל משום שכבר עברה את הקו האדום בנפילתה וכבר אינה מסוגלת לפיתוח מדעי רציני.

למרות שיש להם מגינים אטומיים ענקיים שדי בהם כדי להגן על ספינה, על עיר, אפילו על כוכב שלם – לא הצליחו מעולם לבנות שדה כוח שיגן על אדם יחיד. כדי לספק אור וחימום לעיר בנו מנועים אטומיים בני שש קומות – ראיתי אותם – בעוד שהמחולל שלנו לאותה מטרה ממלא בקושי חדר. וכשסיפרתי לאחד המומחים האטומיים שלהם שמיכל עופרת בגודל אגוז מכיל מחולל אטומי, כמעט ונחנק מזעם ותדהמה.

וכיום הם עצמם אינם מבינים כיצד פועלים הענקים שלהם. המכונות פועלות אוטומטית, דור אחרי דור, וההשגחה עליהן עוברת בירושה מאב לבן – אלא שהמשגיחים לא יידעו מה לעשות אם תשרף שפופרת אחת בכל המבנה העצום הזה" (עמ' 182).

אני מצרף קישור לתיאוריה של אלי אשד הטוען שההשראה למוסד היתה לא אחרת מאשר המפעל הציוני ועליית תלמידי הגר"א.

עלילות י.ד. ויוסי – פגישה עם א"ז

בשבת היה קידוש קריאת שם לבן של שכנים. יש לתינוק ניתוח עוד כמה חודשים שרק לאחריו תהיה ברית. בנתיים נתנו לו שם. בקידוש נפגש י.ד. עם יוסי. וכיון שעדין היה מוקדם הם הלכו לגינה. בגינה הסתופפו כמה גברים סביב אדם בגיל עמידה על ספסל בשמש. בין האנשים היה אודי (שם בדוי) חבר של י.ד. ויוסי. כשהוא ראה את י.ד. ויוסי הוא קם ואמר להם שלום, ואז הוא אמר להם שהאדם המבוגר הוא א"ז שי.ד. ויוסי ידעו כבר מקודם שאודי חסיד שלו. א"ז בעל גוף כבד ולבוש ברישול. י.ד. ויוסי הלכו הצידה. אבל המראה על הספסל ממול היה מסקרן. נראה היה שהאנשים על הספסל ממש שותים בצמא את דברי א"ז. הם החליטו להתקרב ולצפות בתופעה מקרוב.

א"ז ישב על ספסל. מימינו ישבו שני אנשים ומשמאלו עוד אדם אחד. מולו עמדו אודי ועוד חבר נוסף של יוסי. א"ז ישב בשמש ודיבר על נושא לא חשוב. לא היה יום חם אבל זבובים נחתו על ראשו של א"ז מבלי שנראה שהוא מגיב. פתאום אחד האנשים משמאלו הפיח. א"ז הגיב על כך במבטא צרפתי בשפה לא הכי נקיה (הפליץ). פרץ צחוק לא ברור שגבר כאשר כנראה עוד אחד הפיח. א"ז המשיך לדבר על כך בצורה קצת לא נקיה. ואז י.ד. שאל שאלה: שבת מוקשית לתפילין שהרי שניהם נקראים אות. כשאדם מניח תפילין צריך לשמור על גוף נקי ואסור לו להפיח. האם גם בשבת אסור להפיח?

א"ז התחיל לענות שזה לא אותו דבר והביא הוכחה שהנה תיקנו לאכול חמין כדי להפיח… יוסי העיר שלא חייבים לאכול חמין. מי שישב לשמאלו של א"ז אמר שכתוב במשנה שאוכלים חמין אבל כפי שתיקנו אותו הכוונה למים חמים בשבת. א"ז המשיך באופן מבולבל משהו לטעון שבניגוד לתפילין מותר להפיח בשבת. בנקודה מסוימת נשמע כאילו הוא טוען שאפשר עם תפילין להפיח באופן מותר. לאחר מכן הוא גלש לפינוקיו ולסבא ג'פטו. טען שהמחבר היה יהודי דתי (בדיקה בויקפדיה גילתה שלא). ואז טען שהאף הארוך של פינוקיו בעקבות השקר מצביע על כך שצריך להשתמש בשתי העיניים (לא היה ברור). אודי, כנראה היחיד שם שחושב על מה שא"ז מדבר, הסביר שהמציאות הוא מורכבת והשקר מצביע רק על צד אחד. אף ארוך מכוון את שתי העיניים ולכן הוא אמת.

התחלנו ללכת הביתה. ואז יוסי קרא לי.ד. ואמר לו השם ישמור. הוא שאל את י.ד. אם הוא ראה את הזבובים מתקבצים על א"ז? י.ד. הנהן בשתיקה. יוסי אמר שהוא פרוץ מאד. יוסי כיוון למדרש על אלישע אשר עליו אומר האישה השונמית שהיה איש קדוש:

איש אלהים קדוש – 

מנא ידעה? 

רב ושמואל 

חד אמר: 

שלא עבר זבוב על שלחונו.

וחד אמר:

סדינין של פשתן הייתה מצעת לו ולא ראתה עליהן קרי מעולם. (מסכת ברכות דף י עמוד ב)

גם י.ד. חשב על המדרש הזה אבל שתק. אפשר תמיד להגיד שהוא כבד ומזיע ועדין חוסר התגובה שלו לזבובים הציקה. נדמה שהוא לא מרגיש אותם. מאז י.ד. ויוסי מהורהרים מאד.

וסתם מחשבה, האם אנחנו מפרישים פורמונים המושכים זבובים כאשר אנו פרוצים בעריות?

מנהג שאין לו טעם

בשבת למדנו משנה במסכת בבא מציעא פרק ט משנה א:

"המקבל שדה מחבירו, מקום שנהגו לקצור, יקצור, לעקור, יעקור, לחרוש אחריו, יחרוש. הכל כמנהג המדינה."

מסביר בעל תוספות יום טוב כי לכל אחד מהמנהגים הללו ישנו הגיון משל עצמו. קצירת החיטה משאירה את התבן לזבל את השדה. עקירת התבואה משאירה את השדה נקי. חרישת השדה לאחר הקצירה הורגת את העשבים השוטים ועוד. ולכן אם קיים מנהג מדינה יכולים השוכר והמשכיר לכוף את הצד השני ללכת אחרי מנהג המדינה. אולם כאן מוסיף בעל תוספות יום טוב הגבלה:

"אבל מנהג בלא טעם. אין הולכין אחריו לעכב שכנגדו. שאיננו אלא מנהג סדום. "

אם אינך יכול לתת צידוק הגיוני למנהג הקיים ההתעקשות עליו אינה אלא מידת סדום. לרוב אנו נוטים לפרש את סדום כנוטה לליברטיאניזם קיצוני האדיש לחיי אדם וזאת בעקבות יחזקאל: "הִנֵּה זֶה הָיָה עֲו‍ֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ: גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה. וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי”. (יחזקאל טז,מט-נ), אולם כבר בגמרא מספרים על מיטת סדום שבה קיצרו את הארוכים והאריכו את הקצרים (מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב). כלומר מדגישים את האכזריות השרירותית שאיננה מוכנה לקבל את הגיוון האנושי. בשביל בעל תוספות יום טוב מנהגים ללא טעם מבטאים את אותה אכזריות שרירותית. האדם צריך טעם למעשיו. צריך להבין מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה וכיצד. אם אין טעם העיכוב של כנגדו לעשות את המנהג חסר הטעם איננו אלא אכזריות שרירותית שאותה אי אפשר לקבל. לאחרונה, עולות גישות שמרניות הקוראות לקדש את הקיים. בעל תוספות יום טוב איננו מתנגד למנהגים אולם הוא דורש טעם רציונאלי. בלי טעם רציונאלי המנהג איננו אלא אכזריות שאין לה מקום וקידושה איננו אלא מנהג סדום.

משנה אותיות נשמה. יהי רצון שלימוד המשנה יהיה לעילוי נשמת 11 הקדושים שנרצחו בשבת בבית הכנסת בפיטסבורג במדינת פנסלווניה בארה"ב. יהי זכרם ברוך.

למי להצביע בבחירות לראש העיר ירושלים?

בשבת בינותי בספרים. אך בניגוד לדניאל שבינה בספר ירמיהו למלאות שבעים שנה לגלות בבל, אני בניתי בספרו של הגיאוגרף יהושע בן אריה "עיר בראי התקופה – ירושלים החדשה בראשיתה". ושם קראתי כיצד הלכה ונבנתה ירושלים החדשה אבן אחר אבן. אילו קשיים עמדו לפני הבונים ועם אילו אתגרים הם התמודדו. ושם הסתבר כי המסורת לפיה דברים מעניינים יקרו אם יהיו 60 ריבוא (600,000) יהודים בשערי ירושלים היא אכן עתיקה ומקורה בתלמידי הגר"א שכן היא הוזכרה בדרשה של יוסף ריבלין עם הקמתה של שכונת משכנות ישראל: "ולשאלת אחד האורחים כמה הוא השיעור של בנין ירושלים ויקבוץ גלויות שיש בידו לקרב את הגאולה? ניתנה התשובה: 'על פי רבינו הגר"א ותלמידיו, מייסדי הישוב, השיעור הוא: "60 ריבוא בשערי ירושלים". וזאת היא המטרה הראשית בשאיפתנו ובתוכניתנו המעשית" (עמ' 160). וזאת כאשר השכונה המתוכננת אמורה הייתה לכלול 140 בתים שמתוכם נבנו 44 בתים וכאשר בכל ירושלים החדשה היו כמה מאות בתים בלבד עם אוכלוסיה שמעורכת ב2000 נפשות. העובדה שזו הייתה תוכניתם המעשית מתאשרת בניסיון שלהם לשכנע את משלחת החקירה ברשות מונטאגיו וד"ר אשר שנשלחה מטעם 'ועד שליחי הקהילות' בלונדון לקנות שטחי אדמה נרחבים במערב ירושלים באזור הכפר ליפתא כדי ליישב בו עשרות ומאות אלפי יהודים. לצערם הם נתקלו בביקורת הקטלנית של חברי המשלחת אשר לא ראו בעין יפה את התלות שלהם בקהילות בחוץ לארץ ואת חוסר הפרודקטיביות שלהם, כפי שהם ענו להם: "נניח שיעלה בידכם לבנות עליה אלפי בתים ולהושיב בתוכם אלפי משפחות שיעלו ויבוא לציון כדברכם הרי אפשר שיקום כאן עוד מחנה גדול של בטלנים ושנוררים, המטילים את עצמם על היהודים שבחו"ל. ולכם מנהיגי הכוללים, יתווסף עוד כר נרחב להרבות בצעקות לאחינו בני ישראל רחמנים בני רחמנים שישלחו לכם כסף להציל עוד אלפי משפחות ברעב" (עמ' 172). הדבר המשונה הוא שחלפו 150 שנה מאז אותם חילופי דברים ועדין ירושלים נמצאת במידה רבה באותה מצב בדיוק כאשר חצי מהאוכלוסיה ממשיכה להיות לא פרודוקטיבית ולהיתמך על ידי אחיהם שבחו"ל וברוך השם שגם בארץ. דרשו זאת אתם לשבח או לגנאי.

הדרשה הזו של "60 ריבוא בשערי ירושלים" המשיכה להתגלגל הלאה. כך למשל העובדה שהמדינה הוקמה כאשר היו בארץ ישראל 600 אלף יהודים או שישים ריבוא הוסברה על סמך הדרשה הזו. כל ארץ ישראל נחשבת כשערי ירושלים. דרשו ומצאו שמלחמת ששת הימים פרצה כאשר היו בארץ ישראל 600 אלף גברים (ותסלחנה הנשים על השובניזם). בכל אופן מהנתונים בויקפדיה עולה שב2016 היו 550 אלף יהודים בשטח המוניצפאלי של ירושלים. נשארו רק עוד 50,000 יהודים כדי להגיע לשאיפתו ותוכניתו המעשית של יוסף ריבלין. אם נמשיך עם הקו שלנו, עכשיו כשאנו עומדים לפני בחירות לראשות עיריית ירושלים, השאלה המרכזית היא מי יבנה את ירושלים כדי שתגיע ל60 ריבוא?

כמובן אשמח אם כל אחד מהמועמדים יציב זאת לעצמו כיעד ועדיין נטיית הלב שלי אומרת שיוסי דייטש החסיד החרדי יהיה זה שיעשה זאת. כל אחד מהמועמדים האחרים מדבר על ניהול העיר בעוד הוא מדבר על בניית העיר (כנראה גם לדתיים לאומיים ולחילוניים). אינני בטוח בתמיכה שלי בו ולחצים ביתיים לוחצים לכיוון מועמדים אחרים (או יותר מדויק למועמד חילוני אחר), ועדין יש משהו בדייטש שגורם לי להאמין בו. אינני חושש שהוא יזניח את הדתיים והחילוניים (במיוחד עכשיו כאשר הסיכוי שלו להיות ראש העיר תלוי בדתיים ובחילוניים) ואין ספק בניסיון שלו באגף הבנייה בירושלים. זאת המחשבה שלי. אינני יודע אם היא רציונאלית אך כפי שהבהרתי בפוסט הראשון בארצנו הקטנטונת תמיד צריך לחשוש שגורמים נוספים מוערבים.


לאחר שפרסמתי את הפוסט ראיתי שגם ברקוביץ מתכנן לבנות בירושלים:

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/384878

בקיצור, ההתלבטות נמשכת.