מדוע הגנה על פוליטיקאים מפני רדיפה משפטית נצרכת?

כדי להקטין את רמת הסיכון של פוליטיקאים.

כדי להבין את הטענה אני רוצה להקביל את פוליטיקאים למשקיעים. גם משקיעים נתונים בסיכון. העסק שהם משקיעים בו עלול לפשוט את הרגל והם ישארו בלי יכולת החזר חובות. במצב הזה של פשיטת רגל הסנקציות שהושתו על לווים בעבר היו דרקוניות ונעו בין מכירת הלווים לעבדות לבין הכנסתם לכלא. היה לכך מחיר כלכלי. אנשים חששו ליזום יוזמות כלכליות שייטיבו עם המשק מחשש לכישלון. כדי להקטין את הסיכון נוצר המוסד של חברה בע"מ. הלווה יכול להשקיע אבל אם הוא פושט רגל הוא מוגן מסנקציות אישיות.
גם לפוליטיקאים יש רמת סיכון אך בגלל שפוליטיקאים פועלים במרחב ארצי המשפיע על הכלל הם גוררים רמת סיכון מוגברת של יחס מפלה ולא שוויוני מצד אנשי החוק. כך למשל הביא אהרון ברק להתפטרות יצחק רבין בסיום הקדנציה הראשונה בגלל החזקת חשבון דולרים בזמן שהגיע להסדר אחר מול אבא אבן שגם חטא באותו חטא. מינויים פוליטיים סוכלו בידי אנשי חוק דרך שימוש בכלי החקירות (המקרה המפורסם הוא יעקב נאמן) ועוד.


אדם רגיל שנפתחת נגדו חקירה מתפלל לטוב ואם חי במדינה מתוקנת זוכה גם להגנה מאמצעי חקירה פסולים ולזכאות מחמת הספק. אולם פוליטיקאים, במיוחד פופולאריים, אינם אנשים רגילים. האיום המשפטי משנה את מערכת התמריצים עד רמה של סיכון הסדר המדיני. כך למשל אלקביאדס, תלמידו של סוקרטס, המצביא המחונן ביותר בצד האתונאי אוים בידי העמדה לדין עד כדי עריקה לצד הספרטני במלחמת הפלפונוסים. הנזק שהוא עשה שם כיועץ צבאי היה הרבה יותר מאשר עשר דיווזיות (על אלקביאדס מומלץ לקרוא בספר שווים, סיפורה של ספרטה, של ניל בר). יוליוס קיסר, פוליטיקאי רומי פופולרי ואחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה נרדף משפטית בידי אויביו ברומא וכתוצאה מכך החריב את הרפובליקה הרומית והביא להחלפתה בקיסרות, או ליתר דיוק ברפובליקת חיילים (על יוליוס קיסר ניתן לקרוא ברוביקון, סיפורה של הרפובליקה הרומית, מאת טום הולנד). פוליטיקאי פופולארי הוא אדם מסוכן מאד שצריך להיזהר מאד מלהגדיל את רמת הסיכון שלו.


הרפובליקות המודרניות התמודדו עם האתגר באופן דו שלבי. גם אם הן לא חוקקו חוק צרפתי רשמי הן דאגו לכך שבראש התביעה יעמוד יועץ משפטי פוליטי שאחד מתפקידיו הלא רשמיים אך המאד חשובים הוא מניעה של רדיפות משפטיות לא רלבנטיות מראש המדינה אך גם מפוליטיקאים אחרים השייכים למשל למחנה היריב. הלא דבר הוא שבמאתיים -שלוש מאות שנים של משטר נבחר באנגליה ובארה"ב לא הועמד לדין מעולם ראש משטר וגם לא נכנס לכלא; ולא בגלל שהם היו צדיקים יותר מנתניהו ואפילו לא מאולמרט. מעטפת ההגנה השניה היא שאת ראש המשטר יכולים להדיח אך ורק עמיתים. בארה"ב זה מפורש ואנגליה במשתמע. ראש המדינה צריך לדעת שהוא מוגן מרדיפה משפטית.

אני רוצה להרחיב את הדיון לפן המשפטי. במקורותנו נאמר כי מלך ישראל לא דן ולא דנים אותו (מסכת סנהדרין דף יח ע"א). תמיד הסתייגתי מכך וחשבתי כי התקדמנו מאותה תקופה נוראה שעבדו של ינאי המלך הרג בלי לעמוד לדין. ועם זאת יש גם אמת בעמדה הזו שאני רוצה להרחיב. צריך לדעת ששיקול דעתו של ראש ממשלה הוא כל כך רחב בענייני המדינה שגם המשפט צריך להימתח מולו. התלויות בין שורה רחבה כל כך של נושאים מחייבת לתת לראש הממשלה את החופש המרבי בקביעת מדיניות ומחייבת גם אותנו להרחיב את הענווה למול ההחלטות של ראש הממשלה (הנרי קיסנג'ר הרחיב על כך בספרו דיפלומטיה). ניקח לדוגמא את הויתור של ישראל בשדה גז ללבנון בשלהי הכהונה של יאיר לפיד כראש ממשלה. היו לכך היבטים משפטיים ומדיניים שונים אך אי אפשר גם לבטל את ההתנגדות העקרונית של לפיד להסתמכות על אוצרות טבע כעושר כלכלי לעומת הסתמכות על עבודה קשה והון אנושי כעומדת ביסוד הוויתור. זו דוגמה קטנה למכלול ההיבטים שעולה בכל החלטה והחלטה. במצב הזה היכולת שלנו לעמוד במקומו של ראש הממשלה כדי לדון אותו מוגבלת ולמעשה רק לבוחרים יש את הכוח לעשות זאת לפי הבנתם (וגם זה כחלק מערך האוטונמיה שהאדם ישלוט בחייו). זה לא אומר שהכל מותר. מעשים פליליים מובהקים כמו רצח ואונס לא מותרים בגלל שיקול דעת מדיני ואני בטוח שגם עמיתיו של ראש הממשלה, נבחרי ציבור אחרים, לא ירצו לחיות במציאות של מעשים פליליים חמורים בידי ראש הממשלה. גם החרדים רוצים דמוקרטיה למצער במובן הבסיסי של בחירות חוזרות ולא יתנו ידם לאובדן הדמוקרטיה. נתינת סמכות הביקורת בידי עמיתים פוליטיים של ראש הממשלה משקפת את ההבנה שרק הם כפוליטיקאים ומדינאיים קרובים להבנה האם יש היבט פלילי בהחלטותיו של ראש הממשלה או שפשוט זה נובע מההבנה המדינית שלו. משום כך הפקדת היעוץ המשפטי בידי פוליטיקאים (עם ביקורת של בית המשפט על החוקיות של ההחלטות) הכרחית כדי למתוח את המשפט לגבולות הרחבים של שיקול הדעת של ראש הממשלה.


לישראל הובאה מסורת משפטית אחרת שלמרות כוונותיה הטובות את פירותיה הבאושים אנו אוכלים עכשיו כאשר ראש הממשלה הנבחר, פוליטיקאי פופלארי מאד, מאוים משפטית ונרצה או לא נרצה מפת התמריצים שלו השתנתה דרמטית בעקבות האיום. בעקבות כך אנחנו נגררים לכאוס הולך ומתגבר המשרת את מערכת התמריצים החדשה שלו. כדי לצאת מן האיום אני מציע קודם כל לפעול לחנינה מהנשיא לראש הממשלה נתניהו שישנה את מפת התמריצים שלו ובנוסף להטמיע ברפורמה המשפטית המתהווה את המודל האנגלו-סכסי של יועץ משפטי פוליטי שאחד מתפקידיו הלא רשמיים הוא הגנה על ראש הממשלה מרדיפה משפטית.

האם שינוי שפה מוכיח את קיום הקידמה?

בפוסט על הישרדותן של שפות הצבענו על מחסום השפה שיש למשפחות שפות שונות. בפוסט הנוכחי נשלים את הסדרה על ידי דיון במציאות ההפוכה שבה בעלי שפה מסוימת מחליטים לעבור לשפה אחרת. לא מדובר במהגרים העוברים לחיות חברה אחרת אלא בחברות שלמות העוברות משימוש בשפה אחת לשימוש בשפה אחרת בתוך אותה משפחת שפות. כך למשל החברות השמיות שדיברו ארמית בסהר הפורה, קופטית במצרים וברברית בצפון אפריקה עברו לדבר ערבית עם הכיבוש המוסלמי. בבריטניה האירים הקלטים נלחמו נגד השלטון האנגלי במשך מאות שנים ואז עם נטישת האנגלים עברו לדבר אנגלית. בגרמניה הסלבים עברו לדבר גרמנית. מרבית התושבים במזרח גרמניה דיברו סלבית עד כדי כך שבקונגרס וינה ב1815 נרשמה פרוסיה כממלכה סלבית. עם זאת במהלך המאה ה19 הם נטשו את הסלבית לטובת הגרמנית. קנצלר גרמניה אחרי מלחמת העולם השניה, קונארד אדנאואר, יליד קלן במערב גרמניה, נהג לומר שהפרוסים הם סלבים ששכחו מי סבם. במערב האימפריה הרומית האוכלוסייה הקלטית נטשה את הקלטית ועברה לדבר לטינית שהתגלגלה לאחר מכן לשפות הצרפתית, האיטלקית, הספרדית והפרטוגזית (הבסקים לעומת זאת נשארו חסינים מפני התהליך לאור היותם דוברים שפה לא הודו אירופית). דומני שתהליכים דומים קרו גם בסין למרות ששם אני פחות מתמצא. נראה כי יש יכולת במוח האנושי לעקוב אחורה עד נקודת הפיצול של השפות ואז לאמץ את הצורה שנתנה השפה החדשה לאותה שפה פרוטו-שמית או פרוטו הודית אירופאית או פרוטו סינית.

אז מדוע אוכלוסיות ילידיות מחליטות לעבור שפה? יהיו שיאמרו שזו השפה של המעמד השליט. לא בכל המקרים זה קרה. המנגולים והמנצ'ורים שלטו בסינים אך הסינים לא עברו לדבר מנגולית ומנצ'ורית. להיפך שתי הקבוצות הללו עברו סיון מהיר מאד. גם בצרפת השלטון של השבטים הגרמניים הפרנקיים לא הביא את הצרפתים לעבור מלטינית לגרמנית. אליטה שלטונית לאו דווקא מביאה למעבר של שפות. מעבר לכך עד המאה העשרים היה נתק בין האליטות לבין המון העם החקלאי. דוגמאות טובות לכך הן אימפריות רב לשוניות כמו האימפריה העותמנית, הרוסית, האסטרו הונגרית ועוד. הייתה שפה לאליטה ששלטה באימפריה אבל השפה הזו לא הייתה רלבנטית להמון העם החקלאי למטה. גם זהות קודמת לא הייתה חשובה. אציל מארץ אחרת יכל לשרת באימפריה אחרת ולהצליח בה (הרוזן דה סאקס הוא דוגמא מצוינת לכך). אימפריות לא התעקשו על מוצא אתני ורק דרשו יכולת טכנית בשירות האימפריה.

אז מדוע בכל זאת אותן אוכלוסיות עברו לדבר בשפה אחרת? אני מציע כי אותן שפות הציגו קידמה. בהנחה של קידמה אני מניח את אידאת הטוב. אנשים מסוגלים לזהות שמשהו טוב יותר ממה שהיה להם עד היום. האימפריה הרומית, האיסלאם והממלכה האמצעית הסינית הציעו כולן משהו טוב יותר לחברות במרחבים שעליהן הן השתלטו. באימפריה הרומית זה רעיון האזרח והמדינה, הפאקס רומנה ועוד. באיסלאם זה היציאה מעבודה זרה, האיסור על מלחמות פנימיות וערך השוויון לפני האל. ובממלכה האמצעית הסינית שלטון הבירוקרטיה המקצועית. באיראלנד ובפרוסיה זו המודרניות על שלל צרותיה. כל ההיבטים הללו שיקפו סדר חברתי טוב יותר ואפשר לומר גבוה יותר מזה שקדם לו באותם מרחבים. התושבים באזורים הכבושים זיהו זאת וזיהו את השפה של הסדר החברתי החדש. קלטים בגליה, ברברים בצפון אפריקה וסלבים בפרוסיה בחרו להפוך לרומאים, לערבים ולגרמנים בהתאמה מאשר להישאר עם הזהות השפתית הקודמת שלהם. אם ניקח את רומניה כדוגמא נגדית אזי לסלבים הברברים שהקיפו אותם בימי הביניים לא היה דבר להציע שיעורר רצון להפוך לסלאבים אז הם נשארו רומנים בעלי שפה לטינית. היוקרה הרומית המשיכה הלאה גם לתוך ימי הבינים. רוברטו לופז בספרו לידתה של אירופה מציע כי העובדה שהכנסיה דיברה לטינית השאירה את צרפת במחנה הלטיני. הפרנקים אמנם היו אליטה כובשת אבל כוח המשיכה שלהם עצמם לא היה גבוה וכך במקום להפוך את המקומיים לגרמניים הפכו הפרנקים ללטיניים.

בימינו קל לנו להסתכל אחורה בהתנשאות על האימפריה הרומית או על האיסלאם. האימפריה הרומית הייתה אימפריה חקלאית המבוססת על עבדות. האיסאלם זו דת של כניעה שאיננה נותנת מקום לרוח האדם ולתבונה שלו. אבל עדין בשביל בני המקום והתקופה אין ספק שהם הציעו משהו אחר שנתפס כטוב יותר ונכון יותר. שאלת הקידמה היא שאלה חמקמקה. המאמינים בקידמה מאמינים כי כל אופנה עכשווית מסמנת את הקידמה. כתוצאה מכך הם קושרים את עצמם להפכפכות והטירוף אליהן מסוגלות להגיע אופנות עכשוויות. התבונה מחייבת מרחק מהעכשווי כדי לקבל פרספקטיבה. הרמב"ם בהלכות מלכים דן בנצרות והאיסלאם ובעקבות ריה"ל בספר הכוזרי הוא כותב כך:

"אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יי.

אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את יי ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יי לעבדו שכם אחד" (צפניה ג ט).

כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום."

מבחינת הרמב"ם הנצרות והאיסלאם הם קידמה לעומת מה שהיה קודם. העולם השתנה בעקבותם ונעשה טוב יותר. זה לא מושלם. השלמות תגיע רק עם בוא המשיח אבל זו מציאות יותר טובה (הרמב"ם כאן מקדים את עורמת ההיסטוריה של הגל).

העובדה שעמים שינו את שפתם לטובת מה שהם תפשו כמתקדם יותרמהווה לפי זה עוד סימן לאמונה העקרונית בקידמה ובאידיאת הטוב העומדת ברקע שלה.

מתי פורץ המשבר?

י.ד. כלכלה

אני מעלה כאן מודל שבנינו בזמנו נ.כ. ואני. מי שעקב אחרי הפוסטים האחרונים לא יתקשה לעקוב אחרי המודל. המודל בא להראות מדוע מדיניות מוניטרית עקבית במשק צומח שהאוכלוסיה בו לא מצטמצמת נועד לכישלון. הבנק המרכזי בשלב מסוים נאלץ להעלות את הריבית כדי למנוע התפרצות אינפלציונית והמשבר פורץ. אנחנו טוענים כי המשבר פורץ כאשר היחס בין כמות הכסף לבין הריבית שהציבור צריך לשלם מגיע לרמה מסוימת בעקבות העלאות הריבית באופן שמונע מהציבור לשלם את החובות שלו (אין מספיק כסף כדי לשלם ריבית לבנק והציבור פושט את הרגל). מי שאסף לנו את הנתונים לא עשה עבודה טובה. אז אם מישהו רוצה להשיג נתונים על רווחי הבנקים בשנות האלפיים מול כמות הכסף בארה"ב, באנגליה ובאירופה ומתוך זה לחלץ את היחס שבו המשבר פורץ – ושאולי יתרחש גם בארץ ישראל – מוזמן.

View original post

שוב על הוצאת הדירות ממדד המחירים

י.ד. כלכלה

באופן כללי אני נגד מדד המחירים. מבחינתי הדרך הטובה ביותר למדוד את המס של הדפסת כסף היא פשוט ביחס לכמות הכסף הקודמת. נחלק את כמות הכסף המתווספת בכמות הכסף הקיימת ונבין את הפגיעה בכסף שבידינו. מדד המחירים מבחינתי יכול להיות מדד טוב לגידול ברווחה שלי במיוחד אם הוא יורד אבל היות ומדד המחירים מעוות כל כך, קשה לסמוך עליו. אחד העיוותים הקשים הוא הוצאת מחיר הדירות מהמדד. במקום זה שמו את מחירי השכירות. למותר לציין שמדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין; משהו כמו תפוזים וברגים. הבדל אחד לדוגמא – דירות קנויות הן מוצר נורמלי (מוצר שהביקוש לו עולה עם הגידול בהכנסה), דירות שכורות הן מוצר נחות (מוצר שהביקוש לו יורד עם העליה בהכנסה) ויש עוד הבדלים בגמישות הביקוש ועוד.

להוצאת הדירות הקנויות מהמדד יש השפעה ברורה על הטייתו כלפי מטה. מדד האינפלציה בישראל נמדד באופן עקבי כלפי מטה כתוצאה מאי הכללת מחיר הדירות במדד. יש לכך השפעה ברורה על המדיניות הכלכלית…

View original post 153 מילים נוספות

האם ישראל יכולה להימנע ממשבר?

י.ד. כלכלה

בפוסטים הקודמים הסברנו כי העלאת הריבית תביא להקטנת כמות הכסף במשק. המטרה היא בלימת הלחצים האינפלציונים אולם בעקיפין הקטנת כמות הכסף תמנע את החזר החוב של בועת האשראי שנבעה מההרחבה המוניטרית של 15 השנים האחרונות. וכתוצאה מכך ישראל תקלע למשבר מהסוג שחוו ארה"ב ואירופה במשבר הסאבפריים ב2008. ועולה השאלה האם ישראל יכולה להימנע מהמשבר?

לדעתי כן דרך הצד הפוליטי של הדפסת כסף. הדפסת כסף היא סוג של מס. היא יכולה להפוך למס רשמי של המדינה. מצד אחד אנחנו רוצים להגדיל את כמות הכסף כדי שיהיה כסף לאנשים להחזיר חובות. מצד שני אנחנו רוצים שהגדלת כמות הכסף לא תתבטא בעליית מחירים ואינפלציה. ולבסוף אנחנו רוצים שהגדלת כמות הכסף לא תחזור ותגדיל את בועת האשראי כפי שהיא עשתה ב15 שנים האחרונות. כדי להשיג את שלושת המטרות הללו ישראל יכולה לעשות עיסקה משולשת.

הממשלה בחוק התקציב תדפיס כסף ותעביר אותו לתקציב שלה. במקביל בחוק התקציב הממשלה תצמצם את המיסים הישירים בסך כמות הכסף…

View original post 279 מילים נוספות

הרחבה מוניטרית – שוק המוצרים

י.ד. כלכלה

הביטוי של צמיחה הוא דיפלציה (ירידת מחירים). אולם מסיבות שונות הבנק המרכזי מתנגד לירידת מחירים ולכן הוא נוקט במדיניות מוניטרית מרחיבה המגדילה את כמות הכסף דרך שוק ההלוואות. לרוב ההתערבות הזו בשוק ההלוואות מוצדקת בטענה של שמירה על רמת המחירים. בשנים האחרונות ההתערבות הזו הוצדקה לאור החשש מהמשבר הכלכלי. בפוסטים הקודם הצגנו את התערבות בנק ישראל בשוק ההלוואות דרך קביעת מחיר מקסימום לשער הריבית. בפוסט הנוכחי נבחן כיצד משפיעה ההתערבות הזו על שוק המוצרים וכיצד היא בעצם מונעת את ירידת המחירים בעקבות הצמיחה. נבחן מה עושה ההתערבות הזו בפועל ומה המחיר שלה.

לצורך הפשטות אני מניח שהתהליך מתרחש על מוצר אחד אשר שאר המוצרים אדישים לו. נניח שאנו נמצאים בשווי משקל וחל בייצור שינוי הגורם לעקומת ההיצע לרדת כלפי מטה. זה יכול להיות שינוי טכנולוגי או ירידת מחירים של מקורות יצור בין לאומיים. בכל מקרה הוא גורם לתנועה של עקומת התמורה כלפי חוץ שההצגה שלה בשוק המחירים היא תנועה של…

View original post 411 מילים נוספות

כיצד הבנק הפדרלי ילחם באינפלציה דרך העלאת הריבית

י.ד. כלכלה

בעקבות התפרצויות האינפלציה בארה"ב הודיע הבנק האמריקאי על העלאת הריבית במטרה להילחם באינפלציה. הסולידית החליטה להסביר כיצד זה יוריד את האינפלציה:

הסברים מהסוג של הסולידית מקובלים מאד ולרוב במחלקות לכלכלה תראו אותם בצירוף גרפים של ביקוש מצרפי וכדומה. לדעתי הם לא מספקים והמענה של הבנק המרכזי האמריקאי הוא פשוט הרבה יותר. בפוסטים הקודמים הסברנו כי בעזרת הכלי של קביעת הריבית הבנק המרכזי מגדיל ומקטין את כמות הכסף במשק. יש קשר בין כמות הכסף במשק לאינפלציה. אם יש יותר כסף מחיר המוצרים עולה. בשנים האחרונות כמות הכסף במשק האמריקאי הלכה וטיפסה וממש קפצה בשנים הללו של הקורונה:

https://tradingeconomics.com/united-states/money-supply-m1

התפרצויות האינפלציה האחרונות מביאות את הגידול לידי ביטוי במחירי המוצרים . כדי לבלום…

View original post 194 מילים נוספות

כיצד קובע הבנק המרכזי את הריבית?

י.ד. כלכלה

בפוסט הנוכחי נרצה להסביר כיצד הבנק המרכזי קובע את הריבית. נזכיר כי ריבית הוא מחיר ההלוואה. כדי שהבנק המרכזי יוכל להתערב במחיר הריבית הוא צריך כלים. סתם קביעה לא תשפיע במאומה. באותה מידה הבנק המרכזי יכול להשפיע על תנועת השמש. הנקודה האחרונה לא לגמרי ברורה. נדמה לאנשים כאילו הבנק המרכזי מחליט מהי הריבית והריבית מצייתת לבנק המרכזי באופן קסום כלשהו ועכשיו ניתן לדבר על ההשפעות הצפויות של קביעת הריבית. זו טעות. לבנק המרכזי אין מקל קסמים. כלומר, יש לו, אבל זה לא בדיוק מקל קסמים. מה שיש לבנק המרכזי זו מדפסת כסף שעם הכסף המודפס הוא יכול להחליט מה לעשות. הכלי שלו להתערבות עם מדפסת הכסף עובר דרך שוק ההלוואות אבל באותה מידה הוא יכול לעבור דרך שווקים אחרים.

נזכיר את המודל של קביעת שער הריבית בשוק תחרותי. יש לנו את מחיר ההלוואה – הריבית. יש לנו את שיעור החיסכון. ויש לנו היצע חוסכים וביקוש לווים. היצע חוסכים עולה ביחס…

View original post 536 מילים נוספות

עליית ריבית והורדת ריבית על ידי הבנק המרכזי (הקדמה)

י.ד. כלכלה

בפוסטים הקודמים דיברנו מה זה כסף, מה זו צמיחה ומה הקשר בין צמיחה לבין ירידת מחירים, מדוע הדפסת כסף היא עניין פוליטי ועשינו גלישה לשפל הגדול. בפוסט הנוכחי נדבר על מה שנתפס בעיני רבים כמיסתורין הגדול של הבנק המרכזי – קביעת הריבית.

הריבית לכאורה לא שייכת לבנק המרכזי. הריבית היא סך הכל מחיר ההלוואה. אני מלווה לך כסף ואתה תחזיר לי אותו בלוויית ריבית. מה תעשה בכסף? אפשר לצרוך אותו ואפשר להשקיע אותו. אם אתה משקיע אתה קונה מוצרים משתמש בהם ליצור מוצרים אחרים שאותם אתה מוכר ואת הכסף שקיבלת אתה מחזיר למלווה. בעצם גם השקעה זו צריכה של מוצרים אולם בגלל טיב הצריכה שיוצרת קשר בין ההלוואה היום להחזר ההלוואה בעתיד אנו מכנים את הצריכה הזו השקעה. החלוקה היא לא ברורה. אני קונה דירה למגורים, האם זו השקעה או צריכה? אני קונה מניות, האם זו צריכה או השקעה? ברור שמדובר כאן בצריכת מוצרים. יש לי דירה…

View original post 403 מילים נוספות

השפל הגדול 1929-1939

י.ד. כלכלה

אחד הטיעונים החוזרים ונשנים נגד דיפלציה זה שהיא תביא אותנו למלחמת עולם. הא הוכחה שהיא עשתה זאת קודם. מתי? בשפל הגדול בשנות השלושים. אותם כותבים מתעלמים מעשרות שנים של דיפלציה שהייתה מלווה בצמיחה במאה התשע עשרה שמשום מה לא הובילה אותנו למלחמת עולם (אלא אם כן תטען שמלחמת העולם הראשונה פרצה בגלל דיפלציה, טענה משונה לכל הדעות).

אין ספק שדפלציה העמיקה את השפל הגדול. בנוסף קיים קשר להחלטה להפסיק את הרחבת האשראי הגדולה שהייתה בשנות העשרים (שאותה גינו ומגנים המונוטריסטים מאז ועד היום). עם זאת ראיית הדפלציה כגורם העיקרי של השפל הגדול לוקה לדעתי בחסר. לשפל הגדול היו עוד כמה גורמים ריאליים שכדאי להרחיב לגביהם. האחד הוא מלחמת העולם הראשונה והשני הוא מלחמת המכסים שארה"ב בטירוף מוחלט החליטה לפתוח ב1931. בלעדיהם סביר להניח שהדיפלציה ואפילו נפילת הבנקים היתה נרשמת כעוד אירוע בעקבות הרחבה מוניטרית רחבה (ראה במאמר של BIS את השפל של תחילת המאה העשרים בעקבות ההתרחבות המוניטרית שהייתה עם…

View original post 1,053 מילים נוספות