מעשה בהאקר

(על פי סיפורו של רבי נחמן מברסלב מעשה בגנב)

בית ערב

שעת אחרי צהריים מאוחרת בתוך דירה דלה למראה עם ארון ספרים הגדוש בספרי קודש שני בנים משחקים בכדור בסלון ועל ספה יושב אברך מזוקן ומעיין בספר. מתוך מטבח קטן יוצאת אישה עם שביס

האישה: צ'יקו אני לא יודעת מה נעשה עם כל הגזרות החדשות אני מרוויחה בקושי 7 אלף שקל ואתה כל היום בכולל לא מביא פרוטה.

צ'יקו מתעלם

האישה: די צ'יקו אני לא מסוגלת, אתה איתי או שאתה לא איתי?

צ'יקו מפטיר בלי להסתכל: ציפי מה את רוצה?

ציפי: שתהיה איתי, שתדאג לפרנסת הבית

צ'יקו: אבל אני לומד תורה

ציפי: אבל צריך כסף

צ'יקו: אז מה אני אעשה?

ציפי: תהיה איתי

צ'יקו: אבל אני לומד תורה

ציפי מתפרצת, לוקחת כרית ומתחילה לחבוט בו בצעקות: די כבר עם התורה הזאת! כל היום רק תורה ותורה אולי תדאג גם למשהו אחר, אנחנו מתמוטטים פה ואתה לא רואה

צ'יקו לא מגיב. מתגונן עם הספר על הראש בזמן שהיא חובטת בו בבכי עד שהיא מתמוטטת

כולל פינת הקפה בוקר

צ'יקו והחברותא עומדים בפינת הקפה בכולל. החברותא מעשן סיגריה, צ'יקו מכין לעצמו כוס קפה דלוחה בכוס חד פעמית.

צ'יקו: אני לא יודע כבר מה לעשות?! ציפי  רודפת אותי כל הזמן.

החברותא: אתה יודע למה אנשים מאמינים?

צ'יקו: למה?

החברותא: כי הם צריכים שיהיה מישהו להאשים בצרות שלהם.

צ'יקו שותק

החברותא ממשיך: מי אשם בכל הצרות של האישה?

צ'יקו: הבעל?

החברותא: מי האלוהים של האישה?

ציקו והחברותא ביחד: הבעל!

צ'יקו אומר. בוא נחזור ללמוד. יש משהו בקצות שלא הבנתי.

הבית אחר צהריים

הבית אפל ואפלולי. ציפי קוראת לצ'יקו.

ציפי: צ'יקו תקשיב מה יוכי סיפרה לי. היא אמרה לי שיקי בעלה גם כן לא ידע מה לעשות עם עצמו. לבסוף הוא הלך לאיזה מכון יעוץ כזה, זה מקום כזה שבו אומרים לאנשים מה הם יכולים לעשות, שם אמרו לו שמתאים לו הנהלת חשבונות והוא למד את זה והיום הוא מרוויח 9 אלף ש"ח, אתה קולט, 9 אלף בחודש?? בוא קח 2000 ששמתי הצידה ולך למכון הזה, קוראים לו חווה מילוא ותעשה שם מבחן. תחזור ותגיד מה הם אמרו שאתה יכול לעשות.

[מכון חווה מילוא

אפשר להוסיף סצינה של משחק תפקידים במכון שבה צ'יקו פורץ מרחוק לפלאפון של המנחה וכך מביא לניצחון של הקבוצה שלו]

משרד המכון

צ'יקו יושב בתוך משרד עם שולחן ותמונות. מולו יושבת אישה חילוניה מבוגרת.

האישה: שמי מירה ואני הפסיכולוגית המייעצת של המכון. אני כאן כדי להציג לך את ההמלצה שלנו בעקבות יום אבחון שעברת. עברנו על הנתונים ואנחנו ממליצים לך לפנות לתחום ההאקינג של הסייבר מה שקרוי האקר

צ'יקו: האקר? זה לא מין פורץ כזה של מחשבים? זה נמצא בכלל בקטלוג המקצועות שהצגתם לי?

מירה: תראה, אנחנו מכון פסיכולוגי מדעי ובמשך השנים הבנו שיש אנשים שהמקצועות המתאימים להם לא נמצאים בסט המקצועות המקובל; מקצועות כמו דילר, מחסל, נערת פיתוי או האקר. אנשים כאלה אנחנו אומרים להם את ההמלצות שלהם באופן דיסקרטי במפגש הייעוץ. לפני שנה היה כאן בחור שהמלצנו לו לעבוד כמתנקש, מה שמכונה מחסל. הבנו שהוא נכנס לתחום והוא מצליח בו מאד.

בית ערב

ציפי וצ'יקו עומדים במטבח

ציפי: האקר? מה זה בכלל?

צ'יקו: זה מין פורץ של מחשבים. מישהו שמתחבר לרשת האינטרנט ופורץ למחשבים

ציפי: די צ'יקו אני כבר לא מסוגלת. למה אתה לא יכול לבוא עם מקצוע נורמלי כמו מנהל חשבונות או עורך דין? חבל על הכסף ששלמתי. כל כך הרבה כסף שילמתי. אין לי כבר כוח צ'יקו. תעשה מה שאתה רוצה. אני סיימתי.

הרחוב צהריים

צ'יקו הולך ברחוב ורואה מחשב נייד זרוק ליד הפח. הוא ממשיך קדימה כמה מטרים ואז חוזר אחורה ולוקח את המחשב.

בית צהריים

צ'יקו יושב עם המחשב פתוח. הוא לוחץ על הסימן של הווייפיי. נפתח לו רשימה. בראש הרשימה רשום yochi. הוא לוחץ עליו. מופיעה תיבת סיסמא.

צ'יקו: ציפי, מה מספר פלאפון של יוכי?

ציפי: 0551234567

צ'יקו מכניס את המספר והווייפיי מתחבר.

בית ערב

צ'יקו יושב עם המחשב ומתקתק. הבנים משחקים מעל לראש שלו עם כדור. ציפי נכנסת מהמטבח.

ציפי: ביטקוין ביטקוין. כל הזמן אתה עם הביטקוין שלך, אולי תביא קצת כסף נורמלי כמו שקלים לבית במקום הקשקושים שלך?

צ'יקו מרים את הראש: רוצה שקלים? בבקשה אני אביא לך שקלים.

בית שעת לילה מאוחרת

צ'יקו פותח אפליקציית וואטסאפ במחשב, נכנס לקבוצת מגלחים בירושלים ורושם: חבר'ה עוד שעתיים לחכות ליד כספומטים.

הרחוב אמצע הלילה

צ'יקו עומד ליד כספומט. פתאום הכספומט מתחיל לפלוט כסף מעצמו, שטרות של 200, 100, 50 ועוד (בצילום השטרות צריכים להתנופף באוויר ואז להערם על הרצפה כמו פתיתי שלג). פתאום צץ בפינת הרחוב בחור חילוני עם ראש מגולח. הבחור מתחיל לצחוק, טופח לצ'יקו ואומר לו: וואי גבר שיחקת אותך. ממש ביזת מצרים עשית לנו.

בית שעת בוקר מוקדמת

צ'יקו פותח את הדלת ורואה את ציפי עומדת עם חלוק ושביס במטבח מכינה סנדביצ'ים עם רדיו פתוח. הוא מכניס יד לכיס ומוציא פקטה של שטרות.

צ'יקו: רצית שקלים הנה הבאתי לך שקלים.

הרדיו מסיים את תשדיר הפתיחה: קול ברמה בשביל הנשמה, קול ברמה.

הקריין ברדיו: אירוע מוזר התרחש בירושלים הלילה בחצות, כל הכספומטים החלו בבת אחת להוציא שטרות. המשטרה חושדת שמדובר בהאקינג של חבורת האקרים. הציבור מתבקש להחזיר את השטרות לבנקים.

ציפי מסתכלת על צ'יקו: זה אתה! זה אתה שעשית את זה! גרשי ולייזר לקום! היא צועקת, לצאת מהמיטות! אנחנו הולכים!

שני הבנים יוצאים עם פיג'מות וכיפות מהחדר. שניהם מנומנמים. הגדול: אמא לאן אנחנו הולכים?

ציפי עונה: אנחנו הולכים לסבא ולסבתא. אנחנו לא נשארים פה עם אבא. אבא יצא מדעתו.

ציפי פונה לצ'יקו: זהו איתך סיימתי! אני לא נשארת איתך. אתה לא הישיבה-בוחער¹ שאיתו התחתנתי. איבדת את זה לגמרי. יצאת מדעתך. אני לא מוכנה להישאר איתך. תעשה מה שאתה רוצה. אני לא נשארת איתך. אני הולכת. גרשי ולייזר בואו איתי. אנחנו הולכים לסבא ולסבתא.

היא פותחת את הדלת בתנופה והם יוצאים יחד איתה מבולבלים.

הבית שעת לילה מאוחרת

הבית מבולגן מלא כוסות קפה חצי מלאות בכל פינה, צ'יקו יושב מול המחשב הנייד.

על המסך מופיעות מילים באנגלית

Dragon from Chaina: Hi Hacker from Jerusalem. We heard there are new tasty apples in Jerusalem. We want to bite new apple. Since Beiden boycut us there are only old apples in Chaina.

צ'יקו כותב:

Hacker from Jerusalm: which version do you want?

Dragon ftom Chaina: we heard they are devlop apple version 20 in Jerusalem. Can you pick me apple version 20?

Hacker from Jerusalem: NP. Paymen in Bitcoin as usual.

Dragon from Chaina: OK 10 bitcoins when receiving the

בית שעת לילה

צ'יקו יושב עם חולצה לבנה לפני עומד הבחור החילוני עם הקרחת.

צ'יקו: הסינים רוצים שנעשה בשבילם עבודה. אפל פתחו מרכז פיתוח בירושלים שהם מפתחים בו את הפרוטוטייפ של ios 20. הסינים רוצים שנרים להם חתיכה כדי שהם יוכלו לעשות עליה רוורס אינג'נירינג.

הבחור החילוני שם כובע גרב על הראש: בוא נלך

צ'יקו: השתגעת גברי זה לא הולך ככה. אנחנו צריכים לעשות את זה אחרת.

שער כניסה רואים את הפרצוף של גברי מחייך ומצמיד חוט לקורא כרטיסים ליד שער ונעלם

בית שעת לילה

צ'יקו יושב ליד מחשב וגברי עומד לידו. למחשב מחובר עם כבל מכשיר יצור כרטיסים מגנטיים.

צ'יקו: זהו, אני בתוך המערכת שלהם. יצרתי שני עובדים חדשים. איך אתה רוצה שנקרא לנו, לך מיקי כהן ולי לוי לוי? נתתי לנו את כל ההרשאות האפשריות. נכניס רק תמונות לכרטיסים, הנה, בוא נכין את הכרטיסים. חייך למצלמה.

צ'יקו מצלם את גברי ואז מצלם את עצמו. זהו הכרטיסים מכונים, בוא נכניס אותם למתלים.

גברי משחיל את הכרטיסים לתוך חוטי תליה מוכנים מראש.

שעת ליל. מאוחרת חניה ליד מגדל גבוה בירושלים

גברי וצ'יקו יוצאים מהרכב, צ'יקו עם קפוטה חרדית ארוכה וכובע ומחזיק מחשב נייד בידיו.

צ'יקו מרים את עיניו למגדל ומלמל: עלית למרום, שבית שבי, לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון יה אלוהים.

שער מסתובב של הבנין

צ'יקו וגברי מעבירים את הכרטיסים ונכנסים לתוך הבנין.

צ'יקו מחזיק את המחשב פתוח: זהו, אני בתוך המערכת שלהם. כל מצלמה שאנחנו מופיעים בה, התוכנה המלווה מחליפה את התמונות שלנו בתמונות של אתמול. הם לא רואים כלום עכשיו במצלמות האבטחה.

מעבדה לילה

צ'יקו וגברי הולכים בתוך מעבדה. המעבדה מלאה חוטים, מסכים, מחשבים והיא מוארת למחצה. ליד אחד העמדות עומד איש עייף ומשחק עם החוטים. הוא מרים את הראש ואומר: אני כבר לא יודע מה לעשות. כל פעם אני מסדר את זה וכל פעם אחרי כמה זמן יש דליפה. יושבים לי על הראש כדי לשחרר גירסא ואני לא מבין מה הולך.

גברי: זה הקופסה אחי. אתה מהדק אותה ואז היא משתחררת. לך הביתה תחליף אותה מחר.

האיש מחייך: באמת?

גברי: ברור אחי

האיש: אני לא מכיר אתכם מאיפה אתם?

גברי: אנחנו מהסייט בבני ברק

האיש מתחיל להתארגן לזוז: יש סייט בבני ברק? לא שמעתי עליו

גברי: זה סייט קטן וייחודי. פשוט רוזה ביקשה מאיתנו לבדוק משהו לפני הדילוור מחר. יאללה אחי לילה טוב.

האיש מסתובב והולך: לילה טוב, תודה רבה!

גברי וצ'יקו נושמים לרווחה

גברי: מאיפה הוא צץ?!

צ'יקו: צריך להיזהר. להייטקיסטים אין יום ואין לילה, לא חול ולא שבת.

הם מגיעים לדלת נעולה עם מנעול רב בריח.

צ'יקו: זהו זה כאן. אני אשחרר את האזעקה בזמן שאתה עובד על הדלת.

הדלת נפתחת, בפנים מונח כרטיס אלקטרוני שמחוברים אליו על מוני חוטים

צ'יקו: זה הכרטיס צריך להחליף אותו עם כרטיס אחר

גברי שולח ידים

צ'יקו: רגע לפני שאתה שולח ידים אני רוצה לבדוק את ה-apple id שלו ואם יש לו עוד תוכנות ניטור.

הכרטיס מצלצל.

צ'יקו: טוב זה האפל איידי שלו. אני אחליף ביניהם כך שהוא לא יהיה מזוהה. ונתחיל לפרק את המכשירים.

המעבדה לילה

ציקו וגברי הולכים במעבדה. פתאום צ'יקו ניגש ותולש חתיכה מהמיסוך על החלון ומפטיר: שיהיה להם קצת אור שמש.

לובי מעליות

גברי וצ'יקו עומדים ליד המעליות פתאום גברי מפטיר: תכלס אני עשיתי את מרבית העבודה.

צ'יקו: מה פתאום?! אני עשיתי את רוב העבודה.

גברי: העבודה השחורה אני עשיתי

צ'יקו: אני עשיתי את העבודה המהותית..

המעלית נפתחת שניהם נכנסים וממשיכים להתווכח.

לובי מעליות תחתון

צ'יקו וגברי יוצאים וממשיכים להתווכח. ליד המעלית שלהם נפתחת מעלית וממנה יוצא גבר בגיל עמידה שניהם משתתקים. הוא ניגש אל פתח של מועדון כושר, מעביר כרטיס ונכנס. שניהם מסתכלים עליו.

גברי: תגיד זה לא היה היועץ המשפטי לממשלה? מה הוא עושה כאן?

צ'יקו: אני חושב ששמעתי שיש שיפוצים בסאלח א דין אז משרד המשפטים שכר 4 קומות כאן במגדל.

שניהם מסתכלים אחד על השני ואז גברי לוקח את הכרטיס ואומר: אתה חושב שיש לנו הרשאה?

הוא מעביר את הכרטיס בפתח מועדון הכושר. הדלת נפתחת ושניהם נכנסים.

מועדון הכושר

היועץ המשפטי הולך על ההליכון כשפתאום תשומת ליבו מופרעת על ידי צ'יקו וגברי שמתווכחים ביניהם. פתאום הם נעצרים.

גברי: תגיד אתה לא היועץ משפטי לממשלה?

היועץ: אהה כן זה אני

גברי: אולי תוכל לעזור לנו? יש לנו ויכוח ואנחנו צריכים מישהו שיכריע.

היועץ: אהממ בסדר.

גברי: היתה לנו כאן עבודה להרים איזה כרטיס ואנחנו מתווכחים מי עשה יותר? אני או הוא

היועץ מהוסס: אוקי אולי תפרטו כל אחד מה הוא עשה

גברי: אני עשיתי את העבודה הטכנית של ציתות ופריצת מנעולים.

צ'יקו: אני התחברתי לשרת ויצרתי לנו פרופילים של עובדים עם הרשאות וניטרלתי את המצלמות.

היועץ מהנהן ואז פונה לצ'יקו: טוב אז נראה לי  שאתה עשית את מרבית העבודה.

שניהם מהנהנים ויוצאים בשתיקה. היועץ מבחין שצ'יקו מחזיק מחשב וביד של גברי יש מעטפה חומה גדולה.

משרד היועץ המשפטי לממשלה בוקר

סגן היועץ נכנס למשרד: ראית בהארץ? מסתבר שהיה במגדל כאן השבוע פריצה לאפל. הרימו להם את הפלפון החדש שבפיתוח. חוץ מהדלת של המעבדה אין סימני פריצה ואין שום תמונות במערכת האבטחה של אפל! שום כלום הם הזמינו מז"פ לבדוק אבל אין שום סימנים, לא טביעות אצבעות. לא כלום. יש חתיכה מהמיסוך קרועה אבל זהו. נראה שזו היתה עבודה נקיה לגמרי. מדובר בפיתוח חדש של הפאלפון. כרטיס המעורך במיליוני דולרים. אומרים שהמתחרים שלהם רצו את המכשיר אבל אין קצה חוט. מישהו שעבד באותו לילה אומר שהיו שני אנשים, אחד עם מראה חרדי, שהסתובבו במעבדה באותו לילה אבל יותר מזה הוא לא יודע. ובמצלמות אבטחה לא רואים כלום.

סגן היועץ מסתובב ויוצא. היועץ המשפטי פותח הארץ וקורא. הוא שם ראש על הידים, חושב שניה ואז הוא מרים את הטלפון לוחץ על כפתור: שלום מירי, את יכולה בבקשה לחבר אותי למנהל מועדון הכושר שאנחנו מנויים אליו?

היועץ ממתין על הקו: שלום, מדבר היועץ המשפטי לממשלה. הכל בסדר תודה רבה. רציתי לשאול אם יש לך תצלומים של האבטחה של מועדון הכושר מלפני יומיים בשעה 4 בבוקר כאשר הגעתי למועדון כושר? כן, תודה. האם אתה רואה שני אנשים עומדים לידי ומדברים איתי? אתה רואה אותם? מצוין. אתה יכול בבקשה להעביר את התמונות למירי? כן תודה רבה. זה יעזור מאד. 

היועץ סוגר את הטלפון ואז מרים אותו שוב: מירי קיבלת את התמונות ממועדון הכושר? יופי מצוין אני מבקש שתבקשי מאלי, הניצב של ירושלים, ומשמעון מהשב"כ להגיע שניהם למשרד שלי.

משרד היועץ

היועץ המשפטי יושב ליד המחשב. לידו עומד שוטר בדרגת פקד ואדם בלבוש אזרחי.

היועץ: אתם רואים את הבחור החרדי? אני מבקש אם תוכלו בבקשה למצוא אותו באופן מיידי ולהביא אותו לכאן.

שניהם מהנהנים, היועץ: תודה.

משרד היועץ

צ'יקו עומד בפתח. היועץ נעמד וניגש אליו מחייך.

היועץ: מה נשמע?

צ'יקו בחיוך: מצוין.

היועץ: יופי. אנחנו צריכים את העזרה שלך.

הוא מציע כיסא לצ'יקו ליד השלוחן ואז מתיישב כשהוא מסובב את מסך המחשב. על המסך יש תמונה של אדם בחליפה מהודרת מניף את ידיו. מאחוריו עומדים מפגינים עם שלטים "free palestine from the river to the sea" ושלטים דומים.

היועץ: זהו לאוציני פינקו מומחה למשפט בין לאומי מאוניברסיטת טירונו, פרופסור אורח באוניברסיטת קולומביה והארוורד ואחד האויבים הקשים של ישראל בזירה המשפטית הבין לאומית. פשוט בלעם מודרני.

היועץ מחליף תמונות: הנה הוא נואם בוועידת דרבן ב2003. מייעץ לתביעה הטורקית בפרשת המרמרה, פועל ביחד עם אבו מאזן לסבך אותנו בהאג ומאז ה7 באוקטובר פועל באו"ם להכריז על ג'נוסייד ברצועת עזה.

היועץ ממשיך: יש בו משהו לא נקי. ההוצאות שלו גבוהות מההכנסות ויש דיבורים על דברים לא כשרים שהוא מעורב אבל כל ניסיון למצוא משהו הסתיים בלא כלום. רצינו לשאול האם תוכל תוך שימוש בדרק נט ובמקומות כאלה למצוא עליו חומרים.

צ'יקו: אין בעיה אבל זה יקח זמן.

היועץ: סבבה תודה רבה.

משרד היועץ

צ'יקו עומד בפתח: מצאתי כמה דברים.

היועץ: מצוין.

צ'יקו מתיישב: זה לקח זמן אבל בסוף עליתי על כמה דברים…

משרד היועץ

המשנה ליועץ נכנס: ראית? עצרו את לאוציני פינקו על רקע מעורבות ברשת סחר בין לאומית של ילדים לצורכי. זנות וסחר באפוטומינים

היועץ בהתפעלות ממלמל לעצמו: הוא עשה את העבודה.

המשנה ליועץ: מי?

היועץ: לא משנה. יפה מאד. חדשות ממש מצוינות. בוא נחזור לסוגיה של מחבלי הנוחבא. צריך לראות איך תולים אותם.

משרד היועץ

סגן היועץ נכנס: ראית בynet?

היועץ פותח ynet הכותרת הראשית נתפס על חם! ובתמונה רואים את צ'יקו כשהוא אזוק ומסביבו שוטרים בריטיים. בגוף הכתבה רשום "כך נתפס 'האקר מירושלים' בלונדון… האקר מירושלים נחשב אחד מההאקרים המסוכנים ביותר הפעילים כיום והוא שותף בעשרות פריצות לשרתי נתונים ומערכות מידע. בין הפשעים המיוחסים לו נמצא הפריצה למערכת המידע של משטרת צרפת ופירמוטה, הונאת הביטקוין הגדולה, שיבוש מערכת העברות הכספים העולמיים ועוד. מזה כמה שנים מנהל האינטרפול חקירה שהביא לתפיסתו אתמול בליוורפול…"

היועץ: מרשים ביותר. באמת הצלחה בלתי רגילה.

המשנה ליועץ: אתה חושב שתפסו אותו סופית?

היועץ ככה נראה. לבסוף הם תמיד נתפסים. איך נוהגים לומר: סוף גנב – לתליה

סוף (הכתוביות מתחילות לעלות)

הוראות לבוש

צ'יקו – תמיד עם חולצה לבנה ומכנס שחור אלגנט וכיפת קטיפה שחורה וציציות משתשלות משני הצדדים. כשהוא בחוץ או חוזר מבחוץ יש לו מעיל ארוך וכובע.

ציפי – תמיד עם שביס וחלוק

גרשי ולייזר – כשהם ערים הם לבושים בחולצה ארוכה מכופתרת משובצת, ציצית, כעפת קטיפה גדולה שחורה ומכנסיים ארוכים כהים. כשהם קמים משינה פיג'מה ארוכה וכיפה על הראש.

היועץ המשפטי ואנשיו – עם חולצה מכופתרת מגוהצת ומכנסיים אלגנט. בחדר כושר היועץ עם חולצת גולף רגילה

גברי – לבוש חילוני נורמלי, ג'ינס, חולצת טישרט שיער קצוץ מדורג, לא מגולח.

¹ ישיבה בוחער – בכתיב של ידיש כשהעין מתפקדת כאות תנועה המסמנת סגול

מה איראן תדרוש כדי להפסיק את המתקפה?

האם כדי להפסיק את המתקפה איראנית, ישראל תידרש על ידי מועצת הביטחון של האו"ם בהסכמה אמריקאית לפרק את מסדרון נצרים ולאפשר לעזתים לשוב לבתיהם בצפון הרצועה?

אני מצטט את פנחס יחזקאלי המסכם את הסוגיה היטב:

לבעוט לכל הכיוונים על מנת להשתחרר"

כשארה"ב מנסה לכפות על ישראל תבוסה בעזה, הדרך היחידה שלה להשתחרר מלפיתת החנק היא לעורר זירות נוספות, כמו ילד שהבריון השכונתי אוחז בו והוא בועט לכל כיוון על מנת להשתחרר. זה מה שהיא מנסה לעשות בזירה הצפונית. רק שאיראן וחיזבאללה מבינים זאת היטב ו'מכילים'. שהרי, למה להסתבך כשהאמריקנים עושים עבורם את העבודה?"

עולם מבוזר [ג]

מבוא

סימנים שונים מופיעים להתפרקותו של הסדר העולמי האמריקאי, הפקס אמריקה. המלחמה של רוסיה באוקראינה, המלחמה של חמאס בישראל, המתקפה של החות'ים על נתיבי הסחר ולבסוף המתח ההולך וגובר מול סין במזרח הרחוק. מלחמה מול סין בענין טיוואן ובוודאי תבוסה אמריקאית יביאו סופית להתפרקותו של הסדר האמריקאי על היבטיו השונים. זה יהיה עולם שונה ממה שהכרנו. במקום חוק וסדר בין לאומי נחזור למציאות של כל דאלים גבר. ב300 שנה האחרונות מדינות שונות מילאו את תפקיד משכין הסדר הבין לאומי. במרבית השנים זו הייתה בריטניה. ב100 שנים האחרונות ובמיוחד מאז הניצחון במלחמת העולם השניה זו הייתה אמריקה. כפי שמציין קיסנג'ר בספרו הגדול 'דיפלומטיה' מדיניות הבלימה שהציע ג'ורג' קינן קדמה למירוץ חימוש הגרעיני ובמובן מסוים מסגרה אותו. מראש האמריקאים בחרו במדיניות של הכלת התוקפנות הסובייטית. זו הייתה מדיניות לא פשוטה ומלאה מתחים וקשיים אך הגיעה לסיומה המוצלח ב1989. מאז אמריקה תפקדה ככוח יחיד במרחב הבין לאומי לטוב ולמוטב אולם כפי שמציין פול קנדי בספרו "עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות" שיעורי צמיחה כלכליים מתורגמים בסופו של דבר לעוצמה צבאית. כלכלת אמריקה שהלכה ודשדשה בעשרים השנה האחרונות תוך הדרתם של יותר ויותר אזרחים מפירות הצמיחה אותגרה בידי הצמיחה הכלכלית הסינית אשר קרבה אותה אל הכלכלה האמריקאית. גם אם סין עדין רחוקה מרחק רב מהכלכלה האמריקאית וסוחבת על גבה בועת הון משל עצמה, עדין בכוחה של סין לתרגם את הצמיחה למעמד צבאי משודרג. בינתיים הלכה ארצות הברית והתבזבזה במלחמות כושלות בהשלטת סדר מול הברברים המוסלמים. כמו רומא מול השבטים הגרמניים אמריקה לא מצליחה להטמיע מבחינה תרבותית את המוסלמים ומנגד גם לא לרסן אותם. התוצאה לא שיפרה את המציאות הכלכלית האמריקאית. הניסיונות של טראמפ להשיג שוויון בנטל מצד האירופאים גם לא נשאו הרבה פרי עד שהאחרונים אולצו לכך במלחמה של רוסיה נגד אוקראינה. אפשר להשוות את מצבה של אמריקה מול סין למצבה של בריטניה הגדולה מול גרמניה הקיסרית ואמריקה בתחילת המאה העשרים אבל ההשוואה איננה מוחלטת. בריטניה הגיעה למלחמה נגד הגרמנים במצב כלכלי משופר יותר מאשר אמריקה. תקן הזהב של המאה התשע עשרה הגביל את תנועת המחירים כלפי מעלה ולפיכך הביא לצמיחה המלווה בירידת מחירים שהעבירה את פירות הצמיחה לכיסי הציבור הרחב. באמריקה בארבעים שנה האחרונות לעומת זאת המדיניות המוניטרית אימצה מדיניות של שמירה על רמת מחירים קבועה המלווה באינפלציה קלה ומנעה משכבות רחבות להנות מפירות הצמיחה. קשה להמעיט בהשפעה של הנזק החברתי שלווה גם בירידה בריבוי לאחר התפוצצות הבועה ב2009. כתוצאה מכך עולים קולות גוברים לנסיגה בדלנית מן העולם. ארה"ב מתקרבת למלחמה עם סין במצב חברתי שפוף יותר מאשר היתה בריטניה מול גרמניה הקיסרית. כפי שציינו ברשומה הקודמת האתגר הסיני מחייב את ארצות הברית להקדיש יותר ויותר משאבים מולו. וכפי שנוכחנו הן פה מול עזה והן באוקראינה מול רוסיה האתגר הסיני יתורגם ברגע המכריע למלחמה קשה ואכזרית. ניצחון סיני יביא להתפרקות הסדר  העולמי האמריקאי. האו"ם יתרוקן מסמכויותיו אם לא יתפרק לגמרי כפי שקרה למוסדות בין לאומיים קודמים עם התזוזה של העוצמה העולמית. הסדר של קונגרס וינה שבנה מיטרניך בעקבות נפילת נפוליון התפרק עם תזוזת העוצמה מאוסטריה לפרוסיה והניכור של מעצמות האגף צרפת הרבזיוניסטית של נפוליון השלישי ורוסיה אחרי מלחמת קרים. חבר הלאומים נפל עם פרוץ מלחמת העולם השניה. האו"ם נבנה כמסגרת רחבה יותר אולם גם מבטא מציאות שבה מרכז העוצמה העולמית נמצאת בארה"ב. נפילת ארה"ב תביא לנפילת האו"ם. גם מוסדות אחרים המבטאים סדר עולמי אמריקאי יפלו כמו מערכת הגבולות הבין לאומית, חוקי המלחמה הליברליים, הסדרי סחר חופשי ובריתות ביטחון למיניהם. המסגרת החוקית הליברלית תתפרק ובמקומה תעלה מציאות מרובת שחקנים וקואליציות.

איסלאם והודו בעולם מבוזר

בעולם מבוזר שרידות היא שאלה של עוצמה הנגזרת בתורה משאלות משנה של לכידות לאומית, עוצמה כלכלית, מודרניזציה של מערכות ביטחון ועוד. בעולם מגובש תחת הנהגה ליברלית יש חוקים וכללים המונעים התנהלות קיצונית כלפי שחקנים חלשים. גם מדינות ליברליות מסוגלות להגיע להתנהלות קיצונית כפי שהיה במלחמת העולם השניה במתקפת ההפצצות על גרמניה ויפן, שבעלות הברית הצדיקו אותן ככורח אסטרטגי לקיצור המלחמה. אולם מרגע שהסדר הליברלי הושלט, החופש לפעול באופן מוחלט נגד יריבים חלשים הוגבל. אי אפשר היה לשנות גבולות בכוח או לפעול באופן לא הומניטרי בלי מעורבות של סוכנים בין לאומיים. בעולם מבוזר הכללים הללו נעלמים. כל מדינה פועלת לפי האמצעים שברשותה ובעלי הברית שלה. גבולות נקבעים באופן מקומי בהסכמה או בלי הסכמה בין מדינות. אין גבולות ידועים מראש או מוסכמים מראש בידי הקהיליה הבין לאומית. הסדר המערבי הבסיסי קיים – וצריך להבחין בינו ובין הסדר הליברלי שבנוי מעליו – אבל בזה בעצם זה מסתכם. סביר להניח שכמו במלחמה הקרה יתקיים גוש ליברלי מערבי אבל בניגוד למלחמה הקרה לא בטוח שהוא יתפס כעוצמתי יותר. כל מדינה תפעל לפי ההבנה שלה והעוצמה שלה. וכאן שאלת מדידת העוצמה היא קרדינלית.

ברשימה הקודמת שאלנו האם לישראל תהיה עוצמה מספקת לעמוד בפני מצור והאם הגוש הסוני יתאחד נגד השיעים? במרחב המקומי איראן, מצרים וטורקיה הן מעצמות. במרחב העולמי ממש לא. היחידה שיש לה תשתית תעשייתית מודרנית זו טורקיה. איראן מתפקדת כספקית מוצרי גלם (ומכאן הדמיון שלה לרוסיה) ומצרים תקועה עם המון אנשים שהיא מונעת מהם כלכלה חופשית. למרות שלחלקן יש צבאות גדולים, צבאות גדולים הם גם סימן לחולשה. אין להן עוצמה כלכלית שאותה הן יכולות להמיר לעוצמה צבאית. כדי לשמר את עוצמתן בעולם דינמי הן צריכות להקדיש חלק גדול ממרצן לתחזק צבא גדול. אולם בהעדר תשתית אזרחית וכלכלית לתחזוק הצבא, הצבא יכול להתגלות כשביר כפי שרוסיה הצארית גילתה במאבקיה נגד מדינות מערביות במלחמת קרים ובמלחמת העולם הראשונה. עוצמה אם כן לא נמצאת רק במישור הצבאי אלא גם האזרחי והכלכלי. אפשר לומר שזה היה ההיגיון של נתניהו בצמצום הצבאי של ישראל. היה כאן סיכון שהתממש (פנחס יחזקאלי מתמצת כאן את שורת הסיכונים שלקחו) אבל הרווח של קפיצת ישראל לעצמאות כלכלית ופיתוח אזרחי הקפיץ את ישראל שנות דור קדימה למרות השבר הנורא של שמחת תורה. החברה הישראלית הרבה יותר מפותחת ממה שהייתה לפני 20 ו30 שנה הן מבחינת יזמים כלכליים ומגזר ההייטק, הן מבחינת עולם התורה והן מעוד הרבה בחינות אחרות. החברה הישראלית נעשתה מורכבת הרבה יותר. היא עדין לא יודעת איך למנף זאת והתוצאה היא הרבה מריבות ותסכולים אבל הפוטנציאל קיים. קשה לומר  שבעולם המוסלמי יש את המורכבות הזו או את הפוטנציאל הזה. התוצאה היא שלמרות שהקנאים האיסלאמים מסוגלים להרוס, הם לא מסוגלים לבנות. הם מסוגלים להחריב אבל הם לא מסוגלים ליצור. ולכן למרות הרעש וההרס שהם עושים, במדד העוצמה העולמי המוסלמים ממוקמים נמוך. ההרס והחורבן מתרחשים אך ורק במסגרת הליברליזם. מסגרות אחרות לא היו סובלות את זה. מעמד האויגרים המוסלמים בסין כפוף לחלוטין למרותם של בני ההאן הקומוניסטים, בעלי המסורת הקונפוציוניסיטית, חסרי הסבלנות לכל היבט של אוטונומיה איסלאמית אשר אינם מהססים לדכא אותם בכל הזדמנות שהיא. ממשלת בורמה גירשה את האוכלוסיה המוסלמית של הראוהנגה בטענה שהם פולשים בנגלים. לא מעט מדינות בעולם אוסרות את האיסלאם או מרחיקות אותו. סובלנות לאיסלאם ולקנאים האיסלאמיים מתקיימת במרחב הליברלי תחת הסדר האמריקאי ואך ורק שם. בכל מציאות אחרת היו מדכאים את האיסלאם ללא רחם. צעקנות איננה עוצמה והצעקנות האיסלאמית אינה חריגה בהיבט הזה.

הודו, לעומת זאת, נמצאת בדינמיקה אחרת. המבנה הדמוקרטי והרפורמות הקפיטליסטיות מעלות אותה על מסלול של צמיחה ועושר. היא עדין בשלבים ראשוניים אבל הדינמיקה קיימת ופועלת. יש להודו הרבה אתגרים פנימיים החל מהצורך בחוק וסדר באזורים הכפריים, השקעה בתשתיות, והורדת רגולציות חונקות אבל בטווח הארוך הודו הולכת לצמוח ולגדול. הגידול הזה יתורגם גם לעוצמה צבאית כפי שטוען פול קנדי. זה לא יקרה מיד ובינתיים האינטרס ההודי הוא להימנע מהוצאות צבאיות מיותרות כדי למנוע פגיעה בצמיחה אבל בטווח הארוך הוא בלתי נמנע. התפרקותו של הסדר הבין לאומי האמריקאי תזרז את התהליך. שאיבה של אמריקה למזרח תיצור פער ודרכו של ריק להתמלא. במצב הזה די ברור שהודו תגדיר את האוקיינוס ההודי כאזור של אינטרס הלאומי שלה הן מול שחקנים מקומיים אחרים והן מול שחקנים זרים. הודו רואה את עצמה כדמוקרטיה ליברלית עם אוכלוסיה מוסלמית הגדולה בעולם אולם המתח מול המוסלמים נשמר ועקבי. היריבות עם פקיסטן לא נעלמת וגם מתחים פנימיים עם המוסלמים המקומיים  ממשיכים כל הזמן. הממשלה ההודית מזהה את הקנאים האיסלאמים כטרוריסטים המאיימים על שלומה. בשלב מסוים יכול להיות שהיא תזהה את האיסלאם עצמו כמקור הבעיה. ההודים והסינים קונים נפט במזרח התיכון אולם נפט הוא משאב טבע. מאד קל להשתלט עליו מבחינה פיזית. העולם הערבי נהנה מסדר יום הליברלי שהקנה לו שליטה מדינית על משאב הטבע הזה והעשיר אותו. בזמנים אחרים ובמקומות אחרים היחס לאוכלוסיה ילידית שישבה על משאב טבע נחשק היה שונה מאד. אוכלוסיות עשירות בכל מקום בעולם נהגו להרוס אוכלוסיות ילדיות עניות בדרכן למשאב הטבע הנחשק, בין אם זה היה אדמה, שדות דייג, זהב, נפט ועוד. הפנטזיה הליברלית על עם ילידי החלש העומד בדרכו של עם זר חזק ויכול לו לא עמדה במבחן המציאות. כפי שהחכם ג'ארד דיימונד כותב בספרו רובים חיידקים ופלדה את שורשי הכשלון הילידי באמריקה, באוסטרליה, באפריקה ובמקומות אחרים לעמוד בפני הפולש צריך לחפש מאות ואלפי שנים קודם. הגורמים היו שונים בכל מקום אבל התוצאה אחת.  העולם המוסלמי של המזרח התיכון איננו שונה בהרבה. מדד העוצמה שלו חלש בהרבה ממעצמות אחרות. כל עוד הסדר יום הליברלי ימשך הוא מוגן. אם הוא יעלם רמת הסיכון שלו תעלה מאד. חבל ההצלה שלו אולי יבוא ממריבות בין מעצמות אבל כשלעצמו יכולת ההגנה העצמית שלו נמוכה מאד. האם הודו תחליט לנסות לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, גם להשתלט על הנפט וגם  להכות את האיסלאם בליבה שלו? האם היכולת הגרעינית הפקיסטנית תמשיך לאיים על הודו בעולם של מערכות הגנה נגד טילים כמו החץ ועוד מערכות הגנה הנמצאות בפיתוח עכשווי? והאם מכה תשרוד במציאות כזו?

ליברליזם מול המערביות

אין לנו תשובות טובות לשאלות הללו אבל כפי שניסיונות קודמים לייצב מערכת בין לאומית לאורך שנים בצורה מסוימת קרסו כאשר השתנו התנאים החיצוניים כך סביר להניח יקרה גם לסדר יום הליברלי העכשווי. אין סיבה לחשוב שהוא חסין מאותן בעיות שהפילו את קודמיו. האם זה סופו של החידוש המערבי? התשובה היא לא. הנקודה הזו מעוררת את המחשבה מה ההבדל בין המערב כרעיון לבין הליברליזם. המערב מתחיל ברעיון מאזן הכוחות.  מאזן הכוחות הוא הגורם המונע שיעבוד. כאשר יש גורם אחד המנסה להשתלט קמים נגדו גורמים אחרים ומאזנים אותו. במאה השבע עשרה היו אלה האוסטרים והספרדים. במאה השמונה עשרה עד אחרי נפוליון היו אלו הצרפתים. במאה התשע עשקה והעשרים הגרמנים. תמיד היתה מדינה נגדית שלא ביקשה להשתלט, הולנד, בריטניה וארה"ב. ליברליזם לוקח את רעיון החירות המערבי צעד אחד קדימה ומגדיר זכויות מוגדרות לבני אדם פרטיים ולמדינות. זכות התנועה, הפולחן, הקניין ועוד. אנחנו מתרעמים על הגירה אבל בעיני ליברלים של המאה ה19 הגבלת הגירה היא אנטי ליברלית (זה המקום שאורי רדלר ז"ל הליברל היה תמיד חצוי ביחס לשותפיו הלאומיים). ליברליזם הוא חופשי ברמת הפרט. הרעיון המערבי הוא ברמת המערכת. פעמים רבות מדינות לא ליברליות גייסו מאפיינים ליברליים נגד המדינות הליברליות. כך גרמניה במחצית השניה של המאה ה19 וכיום סין. בסופו של דבר מאזן הכוחות תמיד הצליח לתת מענה לאתגר העולה. התפרקותו של הסדר הליברלי לא תביא את סופו של מאזן הכוחות בדיור כמו שהתפרקותו של הסדר הליברלי הבריטי במאה העשרים בידי התוקפנות הגרמנית לא הביא לדומיננטיות גרמנית מוחלטת. הדינמיות נשארה ובסופה הביאה לתבוסת גרמניה. אותה דינמיות שהביאה לנפילת הסדר הליברלי יצבה אותו מחדש. כרגע אנחנו בעולם של סדר ברור, אולם גם בעולם של חוסר סדר צפים כוחות המביאים אותו חזרה לסדר מחודש – מאזן הכוחות. עולם מבוזר איננו אומר סוף העולם אבל בהחלט כדאי להיות מוכן אליו.

התכתבות קצרה עם פרופסור עזר גת

בעקבות הפוסט על 2 תרחישים גיאופוליטיים הייתה לי התכתבות קצרה ביוזמתי עם פרופסור עזר גת. להלן ההתכתבות:

י.ד.: שלום פרופסור גת, קראתי את מה שכתבת על מצרים בINSS ותהיתי כמה אתה מודע לכתיבה של של אלי דקל בנושא וגם על השאלות הגלובליות כמו מה יקרה למערכת האיזורית  והבינלאומית אם ארה"ב תשאב מזרחה למלחמה מול סין על טיוואן שאולי אפילו ח"ו תפסיד בה, והאם יש לישראל יכולת במקרה כזה לעמוד בפני מתקפת פתע או מצור ימי מצרי/טורקי?

גם רן ברץ התייחס לנושא באתר מידה כמובן מתוך נקודת מבט ביקורתית מאד על צה"ל.

עזר גת: אני מכיר את כתיבתו של דקל וקראתי עכשיו את ברץ. אשרי אדם חושש תמיד. אבל לא בונים מדיניות ותקציבים על פי תרחישים הכי קיצוניים שיקרו או לא יקרו, מהסוג שאתה מתאר. אף מדינה לא עושה זאת ולא יכולה לעשות זאת בלי להתמוטט. במקום זאת שומרים על עיין פקוחה ומבצעים התאמות, לעיתים גדולות, ככל שהתרחישים עולים בסבירותם. זה שאסון קרה, לא אומר שכל האסונות, סבירים יותר או פחות יקרו, ושניתן לכסות את כל האפשרויות, כולל הפנטסטיות ביותר.

באופן יותר קונקרטי, המאמר שלי מתייחס ישירות או במשתמע להרבה משאלותיך.

י.ד.: אני חושב שהשאלה מה סביר ומה תרחיש קיצוני תלויה במשתנים חיצוניים שהופכים את שאלת הסבירות לדינמית. תרחיש הפשיטה בפוגרום של שמחת תורה היה קיצוני כאשר חמאס היה ארגון טרור מחתרתי והפך לסביר כאשר הוא הפך למדינה של 2 מיליון אנשים עם צבא של 40 אלף לוחמים. שינוי סדרי הגודל שינה את הסבירות של התרחישים. באותה מידה אני מסכים שכל עוד ארה"ב הגמונית במרחב, התרחיש של מלחמת מצור על ישראל הוא קיצוני. במציאות שבה כוחות המשימה של ארה"ב נשאבים למזרח הרחוק כדי להתמודד עם האתגר הסיני בטייוואן – אפילו בלי להפסיד לו – תרחיש כזה יכול להפוך לריאלי במהירות מפחידה. ההנחה שהסדר הבין לאומי הליברלי, הפקס אמריקה, על שלל היבטיו הכלכליים, המדיניים והביטחוניים ישמר גם כאשר יחולו שינויים במאזן העוצמה העולמי איננה עומדת בפני הביקורת (פול קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות). באופן היסטורי הסדר הליברלי חזר והשתקם כאשר מעצמות ליברליות חדשות מילאו את החלל שנוצר אבל עד שזה קרה תוהו ובוהו שררו בעולם.
תרחיש המצור איננו התרחיש היחידי. יכולה להיות גם התלכדות קואליציונית סונית שבמרכזה ישראל נגד ההגמוניה האיראנית. אין לי גם אמירה מה צריך להיות החלק של ההוצאה הביטחונית בתל"ג, ומה קודם למה, הצטיידות צבאית או רפורמה מערכתית? כל מה שאני אומר, זה שאין סיבה שבמציאות דינמית בין לאומית נשקוט על שמרינו ונאמר מה שהיה, הוא שיהיה ואין צורך להגיב. פרוסיה נקטה את הגישה הזו בזמן המהפכה הצרפתית וקיבלה את החשבון ב1806 בקרב יינה מנפוליון.

ישראל הופיעה למרבה הבושה במלחמה הנוכחית כמדינה גרורה של אמריקה. מה יקרה למדינה גרורה כאשר הפטרון יעלם?

עזר גת: השאלות שהעלת בהתחלה והטענות ההיסטוריות והספוקלטיביות ביחס לעתיד שמופיעות במסרך השני מחייבות ניתוח הרבה הרבה יותר מפורט ממה שמתאפשר במסגרת זאת. בנוסף, כל תוכנית עבודה בעולם האמיתי דורשת הצעות מעשיות קונקרטיות כמו אלה שהצעתי במאמרי. אינני יודע מהן הצעותיך מעבר לכך שאתה חרד באופן מובן מאוד, לאחר האסון שקרה, מאפשרות של אפוקליפסות גלובליות ואיזוריות ומהשלכותיהן עלינו. לכן אין מנוס מלסיים את הדיון כאן, ובבנין ציון ננוחם.

י.ד.: תודה רבה מאד

פטור משירות על רקע דת יכול לכאורה לחול גם על גברים מנימוקי שוויון (אלרום)

בדיון ברשומה הקודמת תוך כדי דיון טען אלרום כי לא בטוח שאפילו צריך לתקן את לשון החוק כפי שמציע הרב סתיו. פטור מגיוס על רקע דתי לכאורה חל על גברים ועל נשים כאחד מטעמי שוויון:

"הנה נצטט:

חוק שירות בטחון (נוסח משולב ) תשמ"ו 1986, כך מורה אותנו, בכל הנוגע לקבלת פטור משירות צבאי, מצטט את סעיף 39 (ג) :

(ג) יוצא-צבא, אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות.

ועוד,פטור משירות צבאי, מטעמי מצפון, נצטט מחוק שירות ביטחון:

פטור מטעמי הכרה דתית

40. (א) מיועדת לשירות בטחון שהצהירה בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, בפני שופט או דיין בבית דין רבני, שלושה אלה:
    (1) טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון;
    (2) היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו;
    (3) היא אינה נוסעת בשבת –
    תהא פטורה מחובת שירות בטחון לאחר שתמסור את התצהיר, באופן ובמועד שייקבעו בתקנות, לפוקד שהוסמך לכך.

עד כאן:

כלומר, י.ד. צודק למעשה, שאין סיבה, שזה יחול על נשים, ולא על גברים למעשה. הסיבה היא למעשה מבחינה מהותית, שרירותית. כלומר, לוקחת בחשבון כ.אדם, ולא מהות. מצבה, ולא מהות.

אז מי שבעד שיויון בין נשים לגברים, ניתן לטעון, היפוטתית כמובן, שצריך גם לגברים לתת פטור מטעמי הכרה דתית ומצפון"

האם ביום ראשון תוגש עתירה לבג"ץ של גברים חרדים מהנימוק הזה?

מכתב מחאה נמרץ!!

לכבוד ממשלת הוד מעלתו צ'ראלס השלישי, מלך בריטניה הגדולה ומה שנשאר מהמושבות,

הנידון: האי מונטי פנדי

נדהמנו להיווכח כי אדם פרייס לא מופיע בפרקים האחרונים של התוכנית סמי הכבאי (או בשמה החדש צוות הצלה). סוד גלוי בעולם כולו כי פרויקט האי 'מונטי פנדי' נועד להגן על הציבליזציה מפני אדם פרייס. נוכחותו של אדם פרייס במרכזי הציבליזציה הגדולים סיכנה ומסכנת את האנושות כולה (על נוכחותו של אדם פרייס באסון הכור בצ'רנוביל ראה דוח סוכנות הביון הבנגלדשית 7593fhh555.6678 משנת 1744 סודי ביותר; על המוערבות של אדם פרייס בפיתוח הביולוגי של הקורונה והדלפתה במעבדות בווהאן ראה דוח 88888888.4444.66666.000.44 של סוכנות האנרגיה המרכזית של מורטיניה משנת 2245; על מערבותו באסונות נוספים כולל אסון הצפרדעים בהאג משנת 2002 ראה הדוח המרכזי של המעופפים הנועזים 74988 מאת חמי וסמי השועלים). כדי להגן על האנושות תוך שמירה הומניטרית של זכויות הילד, אדם פרייס, החליטה ממשלת הוד מעלתו צ'רלס השלישי (בזמנו הוד מעלתה המלכה אליזבת השניה) להעתיק את העיר מונטי פנדי לאי בעל שם זהה במרכז האוקיינוס הגלקטי. על אבטחת האי והעולם תוך שמירת מרבית הזכויות של אדם פרייס הופקדה תחנת כבאי האש ברשות מפקד התחנה סטיל יחד עם הכבאי הגיבור, סמי הכבאי. להוציא קבוצת האנשים שנותנת מעטפת אנושית לאדם פרייס כמו מנדי, ג'יימס, בלה לזניה, יענקלה ואחרים אין באמת אנשים נוספים באי. אדם פרייס יכול להחריב את האי תוך הצלתו בידי סמי הכבאי בלי הרס הצבליזציה והאנושות. היעלמותו של אדם פרייס מהסדרה שוללת את הצידוק לפרויקט ומטילה בספק את הצורך בהשקעה בו. ולא! השנוזל העלוב והבכיין הזה, ג'יימס, וחבורת הסמרטוטים העלובים שאיתו – שכל כולה נובעת מהתנפחות בירוקרטית מיותרת – אינם תחליף מוצדק לאדם פרייס.

בנוסף דחיקתו של זכר האלפא, הגיבור המסוקס, רב המעללים והכבאים, סמי הכבאי, לטובת צוות הצלה כללי בניהולה של פני גם לא נעלמה מעיננו. אנחנו מבקשים שתדונו בעניין מחדש וקבלו החלטות מהר לטובת החזרת אדם פרייס מיד ואיתו שם הסדרה האמיתי סמי הכבאי להצלת הפרויקט כולו או החלטה כנגד של סתימת הגולל על פרויקט האי מונטי פנדי תוך הפיכתו לאתר תיירותי גרידא לזכר ימיו הגדולים (ובלי חבורת השנוזלים העלובה המקיפה את ג'יימס הפאטתי).

על החתום:

אגודת המעריצים [המקדישים והמפארים] של אדם פרייס שליט"אאאאאאא

ובשולי הגליון מצאנו בא בכתובים:

שבר הושברנו ויגון מילא את ליבנו,

לב מי לא יתפלץ לשמע הגזרה הנוראה,

על נפילת סמי הכבאי ביד הפרוגרסיבים,

והצטרפותו לאחיותיו, סדרות הילדים,

מפרץ ההרפתקאות ומטוסי העל,

(סדרות עלובות ומגעילות אשר,

עצם ההזכרה שלהן עם סמי הכבאי,

מעליבה כל יצור בר דעת),

חשכה החמה ובושה הלבנה,

עת כי אדם פרייס גלה מעירו,

ניטל כבודנו מעימנו,

עת כי הוחלף שמה של הסדרה,

סמי הכבאי בצוות הצלה,

(גימיק שיווקי עלוב),

העל זאת לא יליל כל גבר?

העל זאת לא תטפוח כל אישה,

וקול קינה תרים?

בושו הילדים, נכלמו הילדות,

וכל בית ישראל יבכו את השריפה,

החותמים בדמע,

מועצת גדולי הדליקה

היקום, גלקסיית שביל החלב, מערכת השמש, ארץ, יבשת אסיה, ארץ ישראל, ירושלים, שכונת גאולה, צפניה 17, 3 קומות למעלה ו2 מדרגות, הדירה משמאל

פורים שמח!

הילד והאנפה/הייאו מיאזאקי

הוא בן 83. הוא הבטיח שהוא לא יעשה עוד סרטים. לפעמים טוב שלא עומדים בהבטחות. זה לא מהסרטים הגדולים שלו. ועדין גם הסרטים הפחות מדהימים שלו מפלחים את הלב ביופי בלתי פוסק. ישבנו וצפינו והרגשנו כמו קריאה במכתב פרידה. האיש הזקן בסוף הסרט יודע שכבר לא יהיו לו יורשים. העולמות שבנה יתפרקו. היה בהם יופי אבל הם נסרטו בסריטה שהכניסה בהם רוע. ועדין אלו היו עולמות ששווה היה ליצור אותם ולצפות בהם. הדמויות מלאות, הסיפור עשיר, והיופי בלתי פוסק. וכך אנחנו הולכים עם מהיטו בסרט הנוכחי, עם צ'הירו במסע המופלא של צ'הירו, עם אשיטאקה בנסיכה מנונקי, עם קיקי בשירות המשלוחים של קיקי, והסרטים מתעשרים והולכים. מעין היצירה שלא פג ממשיך לפכות ומי המבוע צחים וצלולים. אין יופי כמו הסרטים של מיאזאקי, או כמה רגע הסיום של 'חורף קסום' של המומינים, או כמו אין ספור יצירות שהנפש נפגשת בהן. לכו לצפות בסרט החדש של מיאזאקי, הילד והאנפה. לא תצטערו על כך.

2 תרחישים גיאופוליטיים

הקדמה

בספר "עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות" של פול קנדי מתאר קנדי כיצד הוכרחה בריטניה הגדולה להסיג את כל השייטות שלה לים הצפוני בתחילת המאה העשרים. התעצמותה הכלכלית של גרמניה יחד עם התעצמות צי המלחמה שלה בידי טריפיץ לא הותירו לה ברירה. בריטניה הגדולה נותרה המעצמה הימית החזקה בתבל אבל שינוי יחסי הכוחות הכלכליים, ובעקבותם הצבאיים, הביא לכך שבריטניה הגדולה הוכרחה לאזן את צי המלחמה של טריפיץ עם צי המלחמה שלה. השיפור באיכות של ספינות המלחמה הגרמניות כתוצאה מהידע והיכולת התעשייתית וההנדסית הגרמנית הציב אתגר הולך וגדל לבריטים. כבר לא דובר על ספינות עץ המונעות בכוח הרוח שהעלו את בריטניה לגדולתה אלא ספינות מתכת משוריינות המונעות בנפט ופחם החמושות בארטילריה מודרנית מתקדמת מתוצרת קרופ ועמיתיו. במצב הזה נבצר מבריטניה להסתפק בשייטת מלחמה אחת וכדי לעמוד באתגר היא נאלצה להתחיל להסיג את שייטות המלחמה מהעולם כולו לבריטניה. כדי לסתום את הריק האסטרטגי חתמה בריטניה על הסכמים ימיים עם שורת מעצמות אזוריות ובראשן יפן וארה"ב שנתנו להן בכורה אזורית.

צמיחתה של סין בשנים האחרונות יוצרת אתגר דומה לארה"ב. העוצמה הכלכלית שלה מאפשרת לה למנף את העוצמה הכלכלית לעוצמה צבאית ימית הולכת וגוברת אשר מחייבת את ארצות הברית להפנות לאט לאט יותר ויותר כוחות משימה לעבר מזרח האוקיינוס השקט. תרצה ארצות הברית או לא, בסופו של דבר עיקר הכוח הימי שלה יהיה מוצב מול סין. הגיחה של נושאת המטוסים לחופינו בשמחת תורה והמערכה נגד החות'ים הן קצרות מועד. בסוף ארה"ב תצטרך את אוניות המערכה שלה מול סין. בדומה לבריטניה הגדולה מול גרמניה הקיסרית, ארצות הברית מנסה לשחרר את עצמה לאיטה ממחוייבויות אזוריות. באזור שלנו הדוקטרינה הדמוקרטית טוענת שזה יקרה על ידי חיזוק של איראן כמעצמה אזורית אשר תאזן את הסונים ואת ישראל. אולם כך או אחרת בסופו של התהליך ארצות הברית כבר לא תוכל להיות מוערבת פה באזור.

המאבק של הגוש האסייתי בהגמוניה האמריקאית התחיל במתקפה של רוסיה מול אוקראינה. המתקפה של עזה על ישראל בשמחת תורה פתחה חזית נוספת. כל חזית דרשה עוד תחמושת וציוד צבאי. כמו אירופה גם ישראל הלכה והפחיתה את ההשקעה בציוד צבאי בשנים האחרונות ולא בחכמה רבה. וארצות הברית נאלצה למלא את החסר. רוסיה והמזרח התיכון לא באמת מאתגרים את האמריקאים. האתגר הגדול נמצא במזרח הרחוק. תבוסה אמריקאית תביא להתפרקות הסדר העולמי האמריקאי על שלוחותיו השונות. גופים בין לאומיים יתפרקו כמעט בוודאות כמו האו"ם וסוכניותיו, בריתות אזוריות כמו ברית נאט"ו, גופים משפטיים עמו בית הדין בהאג וגופים כלכליים כמו קרן המטבע הבין לאומי והבנק העולמי. גם בלי תבוסה היכולת של ארצות הברית לרסן כוחות מקומיים תתרוקן כאשר מרבית מרצה יופנה נגד סין. במצב הזה כוחות מקומיים יצטרכו למצוא פתרונות משל עצמם למצב הקיים. גם ישראל תצטרך למצוא פתרון למצב שבו הפטרון הראשי שלה יהיה עסוק במקום אחר. אני אציג כאן שני תרחישים אפשריים האחד רע לישראל והשני טוב למדינת ישראל. אני אציג קודם את האפשרות הרעה ואחרי זה את האפשרות הטובה.

האפשרות הפסימית – מצור על ישראל

פריצת מלחמה במזרח הרחוק תסמן את השלב הראשון במתקפה משולבת על ישראל. הנסיגה האמריקאית מהאזור תגרום למעצמות האזור ובראשן מצרים וטורקיה להכריז מלחמה על ישראל. ישראל המבודדת, הקולוניאליסטית, נטע זר האזורי, תשאר לבדה בהתמודדות עם ארצות האזור. צמצום הצבא ב15 שנה האחרונות יחד עם המלחמה החמה בעזה והקרה מול לבנון יפגע קשה ביכולת ההתמודדות שלה עם האתגר. האתגר יהיה ימי ויבשתי או מושלב. נושאות המסוקים של מצרים יוכלו להנחית אגודות שלמות בשטח ישראל ולהפוך את תל אביב לזירת לחימה. התשתית הצבאית של מצרים בסיני הכוללת אוגדות משוריינות תפרוצנה דרך הנגב. אולם המכה הקשה תהיה הטלת מצור על ישראל. ציי המלחמה של טורקיה ומצרים יכריזו על מצור משותף על ישראל שבו תמנע הגעת ספינות מזון ודלק לישראל. האכלוסיה האזרחית של ישראל, מוכת הקרבות וההרס תברח אל גבעות השומרון אולם שם תוותר ללא אוכל ומזון. המצוקה ההומניטרית שחווה היום עזה תחזור כלפי ישראל אולם הפעם ללא התערבות חיצונית לסיוע הומניטרי. אמריקה השקועה במלחמה נגד סין לא תצליח לסייע בידינו ואירופה האנטישמית השקועה במאבק באוקראינה תשמיע קולות תמיכה בודדים בלי סיוע ממשי. הצי הישראלי יהיה חלש מידי מכדי לפרוץ את המצור בזמן שבסיסי חיל האוויר הולכים ונכתשים בהפצצות ארטילריות מצריות ומטחי טילים איראניים. ישראל המוכה תצטרך להתבצר בהרי השומרון ויהודה בעודה משוועת לאוכל, דלק ותחמושת. חורבן ערי החוף במאבק בין צה"ל למצרים והחיזבאללה יחייבו את האוכלוסיה האזרחית לגור במחנות אוהלים מאולתרים ללא תנאים סניטריים הולמים ורעב ומגפות יפרצו. בינתיים התפרקות המערכת הבין לאומית תמנע סיוע לפליטים היהודים אף אם העולם ירצה בכך והרס וחורבן ישררו בכל אתר ואתר. האם ישראל תשתמש באיום גרעיני ישיר כדי להשיג תנאי כניעה מכובדים, או שמא יתחולל אירוע אחר שיפנה את עוצמתן של מצרים וטורקיה אליו וכך יאפשר לישראל להתאושש, אין לדעת. ההרס והחורבן ישררו בכל מקום. כמות האבדות תרקיע שחקים והרס החברה האזרחית יהיה טוטאלי. במצב הזה אולי רק ההנהגה המתנחלית של יהודה ושומרון הרגילה לתפקד תחת תחושת מצור ולחץ תצליח לתפקד ולתת מענה לחורבן ולהרס. הסיכוי להשרדותה של מדינת ישראל לא יהיה גבוה.

האפשרות האופטימית – מתקפה משולבת נגד איראן

נסיגת האימפריה האמריקאית מהאזור והתפררות הסדר האמריקאי, הפקס אמריקנה, יתן את האות למתקפה משולבת של הסונים נגד ההגמוניה השיעית במזרח התיכון והאיום הגרעיני שלה. את החוד של המתקפה הזו תוביל ישראל אשר בשיתוף פעולה עם חיל האוויר הטורקי וצבא היבשה הטורקי תתקוף את איראן באופן ישיר. הברית הנסתרת בין טורקיה לישראל שבאה לידי ביטוי במלחמה של אזרבג'יין נגד הארמנים בנגארנו קבראך כפי שתיאר זאת מייקל דוראן תבוא ליד ביטוי גלוי במלחמה נגד איראן. מבחינת טורקיה זו תהיה המשך ישיר של המאבק בין אנטוליה לרמה האיראנית הנמשך אלפי שנים מאז מלחמות האימפריה האחמאנית הפרסית נגד ערי המדינה היווניות. המבנה הגיאופוליטי של המזרח התיכון לא השתנה מאז, בין אם את מקום היוונים תפסו תחילה הרומאים ולאחר מכן הביזנטים ולבסוף העות'מנים ומנגד בצד האיראני היו אלו הפרתים, הסאסנים, והצפווים. הגיאוגרפיה שולטת בפוליטיקה והמאבק בין שתי המדינות לא נעלם בתקופה המודרנית.  העוינות הטורקית נגד ישראל תמשך אבל האינטרסים הגיאו פוליטיים יקבעו את המדיניות.

במקביל מצרים הניצבת על סף תהום כלכלי תנצל בזכות מדינות המפרץ אשר בתמורה יחייבו את מצרים לשרת את סדר היום הסוני. נושאות המסוקים המצריות ינחיתו כוחות בתימן שילחמו נגד החות'ים. בסיני תפתח מצרים את שעריה לפליטים מעזה ותאפשר לישראל להרוס את חמאס. הצי המצרי והצבא המצרי יעבדו בשירות מטרות סוניות נגד איראן. הברית הסונית תתמקד במניעת הגמוניה שיעית. זו לא תהיה מלחמה פשוטה אבל לבסוף איראן וגרורותיה במזרח התיכון יובסו ופרויקט הגרעין האיראני יהרס. ישראל בתרחיש הזה לא תקלע למצור ולהפך, תמנף את שיתוף הפעולה האזורי שלה עם המדינות הסוניות להצלחה מדינית ואזורית.

הערכות מקבילה לשני התרחישים

עד הפוגרום בשמחת תורה תשפ"ד הנחת העבודה בישראל פעלה על בסיס התרחיש השני. ההרס והחורבן של החמאס בשמחת תורה הציפו את האפשרות של התרחיש הראשון שממנו אנשים כמו אלי דקל מתריעים כבר שנים. ישראל התגלתה במערומיה. יתכן שזו תתברר כמכה קלה בכנף שממנה ממשיכים הלאה אבל יכול להיות שהמכה בשמחת תורה תהפך למיקדמה למכה קשה הרבה יותר. למרות הניסיונות העכשוויים לשכתוב ההיסטוריה, צה"ל לא דמיין את התרחיש הראשון ולא נערך לקראתו (הניסיונות הנואשים של גורמי מודיעין נמוכי דרג להתריע לא עזרו). צה"ל והדרג המדיני מעליו לא הבינו את האיום ולא נערכו לקראתו. יכול להיות שיתברר שאנחנו חוזרים לתרחיש השני אבל מי שחווה את המשבר בשמחת תורה יתקשה להיות אופטימי. גם אם זה כרגע לא בסדר התוכניות של צה"ל והעומדים בראשו כדאי שצה"ל ישאל את עצמו מבחינה אג"מית אילו תשובות יש לתרחיש של מצור ופלישה לישראל ומה צריך כדי לשפר את המוכנות הצבאית לתרחיש כזה. תשובה אופטימלית מחייבת העצמה של העוצמה הצבאית של צה"ל עם כמה אוגדות משוריינות והגדלת חיל הים לפחות, אך גם בלעדיה תשובה לא אופטימלית עדיפה מחוסר תשובה בכלל כפי שראינו בשמחת תורה. ההבדל בין צה"ל של מלחמת יום הכיפורים לבין צה"ל הנוכחי הוא שלצה"ל של מלחמת יום כיפור הייתה קונספציה אבל היה גם הכנה אופרטיבית למלחמה של שתי חזיתות במקביל. כאשר דדו חשש ממלחמה הוא לא חיכה להתראה והלך לישון אלא העלה את חטיבה 7 לצפון שכאשר פרצה המלחמה עיכבה את הסורים מפריצה לגליל. הוא בוודאי לא שלח מכתבים חסרי תוכן לדרג המדיני. מדינת ישראל לא צריכה עוד הפתעה קולוסאלית אלא לתת מענה ראשוני לפחות לאפשרות של פלישה ומצור. זה יכול להיות ניתוח קרקעי והכנת מערכי מגננה בצווארי בקבוק שיעכבו את הפלישה עד שהעורף יצליח להתארגן. זה יכול להיות הגדרת משימה של ליווי שיירות על ידי חיל האוויר. וזה יכול בניית מחסנים ותכנון משאבים במצור  במקרה אסון. מערכי מגננה לא מחייבים טנקים לראווה כמו שהיה לדראון עולם בגבול עזה. מספיק ביצורים קרקעיים עם הרבה נשק נגד טנקים, נשק נגד מטוסים וכטב"מים כדי לעכב את הכוח הפורץ מספיק זמן עד שהעורף יספיק להתארגן. גם תכנון של מלחמה ימית בחיל האויר יכול לעזור. לחיילות אוויר יש נטיה להתנהל בעולם משל עצמם המנותק מהצרכים בפועל. לקח לבריטניה כמעט שנתיים מ1941 עד 1943 עד שחיל האוויר הבריטי סיפק את הגיבוי של מטוסים ארוכי טווח למלחמה נגד צוללות שסגרו את החור האטלנטי ומנעו את המצור על בריטניה. ההימנעות מפגיעה בחיל המשלוח העיראקי מצד חיל האוויר במלחמת יום כיפור זכורה לדראון עולם. במקרה של מתקפה כוללת כולל ניסיון מצור על ישראל חיל האוויר צריך להיות מוכן לתמיכה ימית כולל ניסיון בלחמה ימית. חיזוק זרוע הים דורש חיזוק מקביל של צי הסוחר הישראלי. הניסיון של המצור החות'י העכשווי צריך להדליק נורת אזהרה בישראל. במקרה של מצור כפול בים סוף ובים התיכון ישראל תזדקק לצי סוחר משלה שיהיה מוכן לניסיונות לפרוץ את המצור. חברות תעבורה בינלאומיות לא יעשו את המאמץ וינתקו מגע עם ישראל. ולבסוף צריך ניהול מאגרים. ניהול המאגרים הצבאיים הישראלים ב15 שנים היה מחפיר והוביל אותנו לביזיון העכשווי. ניהול המאגרים האזרחיים, סביר להניח, גם הוא לוקה בחסר. מדינת ישראל צריכה להתארגן לאפשרות של מצור, צבאית ואזרחית. צריך לחשוב איפה לאחסן ומה לאחסן באופן שיגדיל את סיכוי השרידות של עם ישראל ומדינת ישראל. במקביל צריך לראות איך מתכוננים גם לתרחיש של מתקפה משולבת על איראן. אי אפשר להניח מה יקרה. צריך להתכונן לשני התרחישים.

סיכום

כרגע המצב מעורפל. אין מתקפה ברפיח והמלחמה בצפון נמצאת במצב סטטי. בוודאי אין מתקפה על איראן. אי אפשר לדעת מה מתכננים הצדדים. נתניהו שומר את הקלפים צמוד לחזהו ולא משחרר אותם. הבעיה הקבועה של הפער בין המנהיגות המדינית של נתניהו למה שחושב הדרג הפקידותי נשמרת גם במלחמה הזאת. העובדה שהפער הזה לא מטריד את הפקידות הגבוהה הוא עוד יותר מטריד. הם משדרים על תדרים שונים לגמרי. ועם זאת  גורם הבסיס שהצגתי בהקדמה של שאיבת הצי האמריקאי למלחמה עם סין צריך להיות הנחה בסיסית של מדינת ישראל. המזל שיחק לנו פעם אחת, הוא לא ישחק שוב. מדינת ישראל צריכה להיות מוכנה לתרחישים השונים, כי אם לא, היא תחטוף תבוסה אחר תבוסה. גם בהינתן ערפל יש פעולות שהדרגים בשטח יכולים לנקוט גל בלי צורך בהנחיית קברניט. לא צריך לנקוט במדיניות של שב ואל תעשה מהסוג שצה"ל נקט בערב שמחת תורה. מדינת ישראל צריכה הכנה אג"מית ולוגיסטית לתרחישים שהצגתי גם בתנאי ערפל. זה דורש מיצוי של התקציבים ושימוש יעיל בהם (פנסיות תקציביות והפרשות הרמטכ"ל לקצונה הגבוהה הפורשת אינן שימוש יעיל).  בין התקציבים שאפשר להשתמש בהם נמצא הר הדולרים של בנק ישראל. בנק ישראל שומר אותו לעת צורך. ניתן לומר שאנחנו בעת צורך. לפעמים גורמים מסוימים מתאהבים בנכסים שיש להם ושוכחים את יעודם האמיתי. זה מה שקרה לצה"ל עם החלפת הסימים בידי החמאס. במקום להשתמש במידע כדי לבצע הקפצה שקטה, צה"ל החליט שיותר חשוב לשמור את המידע המודיעיני. הזנב כשכש בכלב. הצבא שכח שתכליתם של אמצעים מודיעניים הוא שירות הצרכים האג"מיים. חשש דומה קיים בקשר לדולרים של בנק ישראל. בנק ישראל התאהב בהר הדולרים שרכש ושכח שתכליתם לשרת את אזרחי ישראל. מעבר לכך, אם ארה"ב תסתבך במלחמה, ובוודאי אם תפסיד מול סין, אחד הקרבנות יהיה הדולר עצמו שיאבד את מעמדו הבין לאומי (התחליף שלו לא יהיה הבריקס אלא סביר להניח הביטקוין שיממש את המטרה שהציב לפניו ממציאו סאטוֹשי נַקאמוֹטוֹ). עדיף להמיר נכסים פוטנציאלים בעלי רמת סיכון כמו הדולר בנכסים ממשיים כמו כטב"מים, פגזים, מחסני מזון ועוד שישרתו אותנו באופן ממשי.

המשנה באבות (ב ט) מביאה את שיטת רבי שמעון בן נתנאל העונה לשאלה איזהו דרך שיבור לו האדם  – 'הרואה את הנולד'  ועל השאלה איזהי דרך שימנע ממנה האדם ענה –  'הלווה ואינו משלם'. בפוסט שפרסמנו בזמנו הרחבנו על הקשר בין המידה המוסרית, לב טוב, לבין ראיית הנולד. כאן אני חושב ראוי שנאמץ לנו את ראיית הנולד ולא נגיע כמו שקרה לנו בשמחת תורה למציאות המחפירה של 'הלווה ואיננו משלם'.

תוספת

בעקבות הדיון עם קמיליה אני מסכים שאם התרחיש הפסימי יהיה קיצוני התגובה הישראלית יכולה להיות חריפה מאד ולהגיע להחרבת סכר אסוואן ושימוש בנשק גרעיני. תרחיש הגיוני יותר יהיה ניסיון להכניע את ישראל בעזרת מצור ותפיסת מתקנים אסטרטגיים כמו הכור בדימונה או הרס שדות תעופה וכדומה. התרחיש הקיצוני אפשרי לאור סוגי הנשק שיש ביד המצרים כמו נושאות המסוקים אבל לאור הסיכון הקיים לא סביר שהם ישתמשו בו.

סיפורים משפחתיים

השתיקה

הם ישבו שם חמישה אחים. כולם שותפים באותו עסק. אבל הנושא שהעסיק אותם לא היה עסקי. עובד אחד אמר לשון הרע על אשתו של אחד מהם וזה לא הצחיק את בעלה. הטונים הלכו ועלו עד שפתאום צץ אקדח על השולחן. השתררה שתיקה, שתיקה שנמשכה 30 שנה. העסק התפרק. שני אחים הקימו עסק בשותפות. אח אחד הקים עסק שבו עבד עוד אח. האח החמישי פרש. כאשר נפטר אחד האחים אמר הבן שלו, מנדל, לבן דוד שלו, מנדל, סבא שלי, כי אביו נפטר (הבני דודים שמרו על קשר). סבא שלי אמר זאת לאבא שלו, אחיו של הנפטר. אבא שלו הפטיר בכעס "למה סיפרת לי" וחלץ את מנעליו לשבת שבעה.

ההבטחה

אנשי המאפיה בניו יורק עבדו בלבן בתור קצבים. הם קנו בהמות שחטו אותם ומכרו את הבשר לאנשים. את השומן שאנשים לא רצו, הם מכרו לעסק המשפחתי שעשה לו עיבוד ראשוני ומכר אותו לבתי חרושת לסבון. כשפרצה מלחמת העולם השניה אמר אחד המאפיונרים, פרנק קסטיליאנו, לאבא של סבא שלי "Mr. [ ], if Hitler will come to America, we will take care of you".

כבוד לדוקטור

דוד שלי למד רפואה באוניברסיטה. יום אחד חזר הביתה והלך לעסק המשפחתי. יצא שהיה שם מאפיונר נוסף, טוני קאנטי. סבא שלי הציג את הדוד שלי בגאווה בתור סטודנט לרפואה. טוני קאנטי הגביה את הכובע לאות כבוד. לדוקטור כמו לכומר נותנים כבוד.

שיבתה של האידיאולוגיה ההיידגריאנית נאצית בלבוש חדש ואופנתי

במגזין הטאבלט התפרסם מאמר מעניין מאד של אישה חצי יהודיה על אמא שלה, אנליסטית בCIA והדאגה שלה מאנטישמיות. המאמר מעניין כי הוא מציף הרבה סוגיות. קודם כל זהותה הדתית של האמא. האמא מאופיינת כבלונדינית מהמערב התיכון כלומר כוואספית (אנגלו סכסית לבנה פרוטסטנטית). ועם זאת הזיהוי לא מתמקד בשאלה איזו פרוטסטנטית, אוונגלית או ליברלית? יש סימנים במאמר שמדובר בליברלית. זה היחוס שלה עם משפחה שמתמחה בשירות ציבורי שמושך יותר נוצרים ליברלים וזה האפיון שלה כערביסטית (למרות נישואיה ליהודי). הליברלים כזכור שוללים את הזיקה ההיסטורית דתית של היהודים לארץ ישראל. ולכן נקודת המוצא שלהם שהיהודים הם גורם זר במזרח התיכון. המאמר מודה בחצי פה שהנחת היסוד של מחלקת המדינה היא ערביסטית. לא ברור כמה הפקידות הישראלית מודעת לכך או מבינה את זה. אולי היא חושבת שניתן להפריד בין המערכת הביטחונית למדינית. לדעתי היא טועה. היחס לישראל הוא במידה רבה כאל שכיר חרב פה במרחב המזרח תיכוני. והעובדה שהפקידות הישראלית לא מבינה את זה רק מדגישה את היחס הזה.

בחלק השני המחברת מנסה להציג תימצות של הגישה הניאו קולוניאלית. התמצות שלה הוא מצוין להוציא בעיית יסוד אחת. המחברת חושבת שהנחות היסוד של שלילת המדינה היהודית מגיעות מהמרקסיזם ולא היא. המקור של הנחות היסוד הוא היידגר ומאחריו הנאציזם. יש הנחה שהנאציזם נעלם. הוא לא. הוא פשט צורה אחרי התבוסה ולבש צורה חדשה אופנתית ומבריקה אבל הנחות היסוד נשארו ובראשן שלילת היהודים. משפט המפתח במאמר הוא: The fantasy that Jews stand in the way of Arab self-realization touches actavistic nerves. שאלת המפתח כאן היא מימוש עצמי של הערבים. בניסוחו של ישעיה ברלין על שני סוגים של חירויות – חירות שלילית וחירות חיובית – לא מדובר כאן על חירות שלילית מאילוצים חיצונים בנוסח הליברליזם המערבי אלא בחירות חיובית שבה הגורם הפעיל מממש את האני האותנטי שלו. החטא של הקולוניאליזם נמצא בדיכוי האני האותנטי של הגורם הנשלט ולא בשלילת זכויותיו הפוליטיות דוגמת זכויות האדם הליברליות מערביות. עצם קיומה של המדינה היהודית שולל את המימוש האותנטי של המדינה הערבית. זה לא מרקס גם בגלל שמרקס לא שלל היטמעות של אומות באומות אחרות¹ אבל גם בגלל שהגורם הפעיל בשביל מרקס איננו העם אלא המעמד. המעמד הבורגני הוא שיזם בתקופה המסחרית את פירוק המערכת הפיאודלית על שדרותיה השונות (אצולה, כנסיה, יהודים וכו') ומעמד הפועלים הוא שאמור אליבא דמרקס לפרק את המערכת הבורגנית כתוצאה מעליית התיעוש על חשבון המסחר ולהחליפה בשלטון הפרולוטריון. מרקס לא שנא יהודים באופן אישי (למרות הנבזיות שבהם הוא התייחס אליהם שהיוותה סימן לבאות), קודם כל, היות והוא עצמו היה יהודי, מומר, אבל יהודי. אך בנוסף בגלל שהביקורת שלו על היהודים היתה על המקום המערכתי שהיהודים תפסו במערכת הבורגנית ולא על הקיום האותנטי היהודי. לאחר שהמהפכה הבורגנית פירקה את השדרה המיוחדת שלהם במערכת הפיאודלית – ומרקס לא נזקק להסבר תיאורטי למה שקרה, כיון שבזמנו התהליך היה טרי מדי – ניצלו היהודים את הידע הפיננסי שהם צברו בתקופה הפיאודלית כדי להשתלב בבורגנות עד שקשה היה להבחין בין הבורגנות ליהודים. מרקס טען כי המהפכה הפורלטריונית לא תפסח על היהודים ותחייב אותם לעבור שינוי קבוצתי שישלב אותם בפרולטריון העולמי. הוא לא חשב שהתהליך הוא אישי נגד היהודים כקבוצה אלא מערכתי כנגד הבורגנות. היהודים, כמו כל האנושות, יצטרכו להיות חלק מהמעמד האחיד של הפרולטריון. יהודים היו שותפים מלאים בסוציאליזם החל ממרקס עצמו, לאסל, רוזה לוקסמבורג, פרבוס, טרוצקי, בלום ועוד רבים אחרים. יהודים השתלבו במערכות הסוציאליסטיות ונתפסו כשווי זכויות. היתה במרקס נימה של דיבור על דיכוי האותנטי אולם הדיכוי נבע מהשתמרות מבני הכוח שנוצרו מהמפכה הבורגנית בתקופה המסחרית שעברו לתקופת התיעוש שהפכה את הבורגנות המסחרית לקפיטליסטית ולכן דכאנית נגד הפועלים. מרקס לא התעניין בדיכוי האותנטיות הזהותית כתוצאה מהקולוניאליזם. הביקורת נגד הדיכוי האותנטיות הגיע ממסורת תרבותית אחרת וההשתלטות שלה על השמאל ביטאה מפנה מכריע.

הדיבור על האותנטיות של הזהות ושלילתה אצל היהודים באה מהמסורת הרומנטית שעברה שינוי באידיאולוגיה הנאצית. תחילתה היתה חיובית אצל הרדר ותלמידיו. אולם בשביל הרדר שהיה כומר לותרני יהודים נחשבו עדין כחלק מהבחירה האלוהית למרות העברתה לכנסיה עם ישו. אולם ככל שחלף הזמן הפכו הגרמנים לחילונים והיהודים החלו להיתפס כיצורים לא אותנטיים וכזרים למציאות האותנטית הגרמנית. הבחירה האלוהית נלקחה מהם והם הפכו ליצורים לא טבעיים שאיכשהו הצליחו להסתנן לתקופה המודרנית. הכי נלעגים היו אלו שהאמינו שבכחם ליצור זהות לאומית סינטית בעלת שפה סינטית מלאכותית, עברית, בפלסטין. כדי לחפות על חוסר האותנטיות שלהם דגלו היהודים בכל מיני תיאוריות אוניברסליות כמו הליברליזם, המרקסיזם ועוד. חוסר הטבעיות היהודית חייבה את הנאצים להילחם בהם לפני שהם יהרסו את האותנטיות הגרמנית. האדיאולוגיה הנאצית לכאורה נעלמה אחרי מלחמת העולם השניה אולם כפי שהסתבר היא חזרה בלבוש אופנתי ומבריק. סוכן החזרה היה היידגר.

בשנים האחרונות כדיברו באקדמיה על היידגר תיארו אותו כפילוסוף מבריק שיש אומרים שהוא הפילוסוף החשוב ביותר. תמיד אמרו ש'יש אומרים' בלי לומר מי אלו שאומרים זאת. תמיד מזכירים את האידיאולוגיה הנאצית שבה הוא דגל ואליה הוא התחייב כרקטור אוניברסיטת פרייברג ב1934 אבל בדרכים שונים מעמעמים את העובדה הזו. טענו שהיידגר התאכזב מהנאציזם בלי להסביר ממה הוא התאכזב או שהמחויבות שלו היתה יותר פוליטית מאשר פילוסופית. העמעום הוא לא מקרי והוא נועד לחפות על חוסר היכולת האינטלקטואלית להתמודד עם היידגר.  מרבית האינטלקטואלים לא מסוגלים להתמודד עם היידגר (מבין האינטלקטואלים ליאו שטראוס הוא בין היחידים שמנסה, ניסיון המעיד על הכלל כולו). למעשה, הפילוסופיה של היידגר באה להסביר את ההנחות הרומנטיות של הנאציזם ואם הוא התאכזב זה בגלל שהנאציזם לא הלך רחוק מספיק בשבילו ונשאר מודרני ומכני². על פי הפילוסופיה של היידגר כולנו פועלים על גבי מסגרת של אופק מסוים של המוות. והפעולות שלנו לנוכח המוות מקנות משמעות לעצמנו. אולם האופק איננו אוניברסאלי וגם איננו אינדיבדואלי. הוא מסוים, משמע שייך לתרבות מסוימת. אין אפשרות לחרוג מהתרבות המסוימת וכל שנשאר הוא להעמיק בה. זו משמעותה של האותנטיות. אינך דף חלק כפי שציירו הפילוסופים הליברלים. אתה מוכתב על ידי השפה שבה אתה מדבר והנחות היסוד של השפה שבה אתה מדבר. הגורם הפעיל אם כן איננו האדם התבוני האוניברסאלי אלא השפה והתרבות (מכאן הביקורת שלו על סארטר במסה 'על השפה'). זה לא שאנו בובות על חוט אבל אנו פועלים על רקע גורם הרבה יותר גדול מאיתנו שהוא השפה או התרבות. והיות וכל שפה ותרבות היא מסוימת  וייחודית אז לא ניתן להתכנס עם שפות שונות לבסיס לוגי רציונאלי מוסכם. הפרויקט הליברלי התבוני של זכויות אדם אוניברסאליות נידון לכישלון. במצב הזה קשה גם לדבר על מדע תבוני אוניברסאלי. כפי שניסח זאת היטלר, יש מדע גרמני ארי טהור ויש מדע יהודי מזוהם. המדע מבוסס על הנחות ולכל תרבות הנחות משלה. אין אפשרות לבוא במגע עם הדבר כשלעצמו וכל שנותר זה לחיות בתוך המסגרת התרבותית שלך.

צרור הרעיונות הזה נארז וכבש את האוניברסיטאות האמריקאיות. היו לו סוכני שיווק כמו אסכולת פרנקפורט הניאו מרקסיסטית והפוסט מודרניסטים הצרפתיים כמו פוקו ודרידה. מי שרוצה לקרוא סיכום מסודר של התהליך יכול למצוא אותו בספרו של אלן בלום, 'דלדולה של הרוח באמריקה'. שלב מרכזי בתהליך היה המרתו של השמאל ממרקיסיסטי להיידגרייני. כאן למרקוזה היה תפקיד מהותי. את הדיבורים הישנים של השמאל על ערך העודף ומשברים כלכליים הוא ארז תחת הכותרת מרקסיזם וולגרי ואת הדיבורים החדשים על מין, תרבות ואותנטיות הוא ארז תחת הכותרת של השמאל החדש. כפי שהעיר אלן בלום בלעג מרקסיזם וולגרי זה כמובן מרקס, השמאל החדש זה לא מרקס אלא פרויד, היידגר, פוקו, ניטשה וכל החברה. אבל מי שרצה להיות אופנתי אימץ את השמאל החדש ושכח מהשמאל הישן. בברירה בין הפועלים לתרבותי או לסוטה כפי שכינה זאת אוברטו אקו בספרו 'המטוטלת של פוקו' בחר השמאל החדש בסטייה והשאיר את הפועלים הרחק מאחורה. הגורם היחידי שנשאר משותף היה רעיון הדיכוי אבל הדיכוי לא היה תוצאה של השינוי בתנאי היצור אשר הביאו לאי התאמה חברתית בין היצרנים לצרכנים כפי שגרס מרקס אלא היה תוצאה של גורמים היסטוריים אשר ביומרתם לסדר מדעי רציונאלי שקרי דיכאו את העמים הלא מערביים והמוסלמים, את הסוטים הלהט"בים ושעבדו את השחורים. השמאל מזוהה עם כוחות השחרור אשר משחרר את העמים הלא מערביים מהקולוניאליזם, את הסוטים מהנורמות המיניות הטבעיות ואת השחורים מהגזענות הלבנה אשר דורשת משחורים להתאים את עצמם ללבנים במקום לקבל אותם כענין אחר לגמרי. ומה עם נשים? האם נשים לא בחבילה המשוחררת? מלכתחילה השמאל הציג את עצמו בפמניסטי אך אז צץ פיתול בעלילה. הפיכת הנשיות למגדר בידי ג'ודית באטלר כלומר להבניה תרבותית שמטה מתחת הנשים את האותנטיות שלהן. להיות אישה איננו מציאות פיזית ברורה הנובעת מתנאי פתיחה פיזיים אלא הבניה חברתית המתכתבת עם הזהות העצמית של האדם הגוברת על הטבע. בבת אחת הדרדרו נשים במעמדן החברתי ואיבדו את ההגנות שהם השיגו בעמל רב. פושעים גברים יכולים להכריז על עצמם כנשים, להיכנס לכלא של נשים ולאנוס אותן, מתעמלים יכולים להכריז על עצמם כנשים ולנצח בתחרויות. מרגע שנשיות הפכה להבניה חברתית הדרדר מעמדן של נשים בפרמידת הפרוגרס ללא היכר. בעולם שהקריטריון הקובע היא אותנטיות הפכו נשים ללא ממשיות.

ומה עם היהודים? האם יהודים לא דוכאו במשך ההיסטוריה? האם היהודים לא עברו פרעות ושואה? כיצד פתאום הפכו היהודים לגורם מדכא? אין מנוס מההבנה שהיהודים מדכאים באופן מבני כי הם חסרי אותנטיות, אין להם חירות חיובית משל עצמם. למוסלמים יש. לשחורים יש. ללהט"בים יש. אפילו לנשים ולגברים לבנים יש בתחתית הסולם הפרוגרסיבי אולם ליהודים אין. לא תעזור העובדה שהיהודים היו 8% מתושבי האימפריה העות'מנית כפי שמציין אודי מנור וכי שטח המדינה היהודית בפועל קטן הרבה יותר מאחוז זה, כי היהודים הם עם ככל העמים, כי ליהודים מגיעה הזכות לא להיות מאוימים במרחב הציבורי כמו כל גורם אחר. למי שאין אותנטיות אין זכויות ואין הכרה. כפי שניסחה זאת כותבת המאמר  Jews stand in the way of Arab self-realization. היהודים עומדים בדרכם של הערבים להגשמה עצמית אותנטית ולמעשה לא רק של הערבים אלא של כל אדם באשר הוא. חזרנו לאותו מקום שאיתו התחלנו של אידיאולוגיה המכחישה את קיומם האותנטי של היהודים. אותה אידיאולוגיה עטתה לבוש חדש ומבריק. הנאצים היו נגד הלהט"בים ודגלו בגזענות נגד שחורים. האידיאולוגיה הפרוגרסיבית החדשה לעומת זאת חורתת על דגלה את זכויות הלהט"בים ואת ההכרה האותנטית בשחורים אבל המבנה שלה שאוב ישירות מהמבנה של התנועה הנאצית. מי שמדבר על מדע שחור לעומת מדע לבן מזדקק בהכרח לאותן הנחות שהצדיקו את המונח מדע ארי לעומת מדע יהודי. פוליטיקת הזהויות לכאורה מכלילה במקום שהפוליטיקה הגזענית הנאצית הדירה אבל בשתיהן הדגש הוא על האותנטיות וביטוי העצמי גם במחיר שפיכות דמים של האחר היהודי. ההדרה של היהודים ממבנה העל והתביעה לסילוקם כלא אותנטיים מוכיחה כי לא מדובר בשמאל מרקסיסטי אלא בחזרתן של הנחות היסוד הנאציות בלבוש חדש ואופנתי אשר איננו יכול להסתיר את עיקרון היסוד האנטישמי המשותף של שלילת היהודים באשר הם.

¹יעקב טלמון מביא לכך כמה התכתבויות מביכות בין מרקס לאנגלס בספר 'מיתוס האומה וחזון המהפכה' פרק 5 עמ' 59-73.

² הרחבה בענין ראה במסה של ליאו שטראוס 'אקזיסטנציאליזם' בספר 'הליברליזם ומשבר ההגות היהודית המודרנית'. על השתמרות האידיאולוגיה הנאצית אצל היידגר גם אחרי מלחמת העולם השניה ניתן לראות כאן (הטעויות שתוקנו הם כמובן היהודים):