כניסת כסף חדש – המס הספרדי על אירופה

י.ד. כלכלה

בפוסט הזה אני רוצה להדגים את הטענה שלי דרך דוגמא היסטורית של גילוי מכרות הכסף באמריקה עם הכיבוש הספרדי של אמריקה במאה ה16. ב1492 הפליג קולומבוס מערבה וגילה את אמריקה. תוך כשלושים שנה השתלטו הספרדים על מקסיקו ופרו והרסו את המדינות האינדיאניות הקודמות של האצטקים והאינדה. הן האצטקים והן האינדה החלו כבר לעבד מתכות רכות כמו זהב וכסף למרות שעדין לא הגיעו לעיבוד של מתכות קשות כמו ברזל. עם כיבוש הממלכות בזזו הספרדים אותם כמה שרק יכלו. זאת הייתה רק ההתחלה. גילוי מכרות הכסף של פיטוסי ומקסיקו הניבו לספרד אספקה קבועה של כסף למשך כמאתיים שנה שהגדילה את כמות הכסף בעולם פי שלושה וארבעה במהלך המאתיים שנים הללו. לפניכם גרף שמתאר את עליית כמות הכסף העולמית:

Does the inflow of precious metals from the New World really explain the  'Great Inflation' in renaissance Europe? | VOX, CEPR Policy Portal
מקור

כפי שניתן לראות החל מ1500 הגדילה אמריקה את כמות הכסף בעולם במאות אחוזים בתוך 200 שנה. היות וכסף היה המטבע המקובל בכל רחבי העולם התרבותי הייתה לכך השפעה ניכרת. אם נניח שבקצב גידול…

View original post 605 מילים נוספות

כניסת כסף חדש (המשך)

י.ד. כלכלה

בפוסט הנוכחי נגלוש קצת למיקרו כלכלה ונדבר על מה הם מחירים. בפוסט הקודם טענו כי כניסת כסף חדש למערכת כלכלית עומדת לא תשנה דבר מבחינה ריאלית ורק תביא לשינוי מחירים רוחבי של המוצרים שיביא בתורו לאובדן ערך של מטבעות נמוכים. מדוע זה כך?

הסיבה שהמחיר של מוצרים נובע מגורמי רקע שאותם כניסת כסף חדש לא יכולה לשנות. גורם רקע אחד הוא מערכת ההעדפות שלנו. האם אנחנו מעדיפים קוטג' או גבינה לבנה. דירה בתל אביב או בית בטבריה ועוד. אם יש לנו מערכת העדפות כזו שלמה ועקבית (ואני מניח שיש לנו) נוצרת ממנה גם מערכת העדפות של מוצרים שאותם ניתן לתמחר במערכת מחירים של כסף. את מערכת ההעדפות הזו ניתן גם לתאר כפונקציית ביקוש של כמות מוצרים קיימת בהתאם למחיר שלהם. מנגד גם בייצור המוצרים קיימת מערכת של אפשרויות ייצור לכל מוצר ומוצר אשר אינן מוחלטות אלא יחסיות (מה שמכונה עקומות התמורה שאליהן לא נכנס כרגע). מאותה כמות חלב בטכנולוגיה הקיימת…

View original post 424 מילים נוספות

הקומדיה של חתונת יצחק ורבקה

הקדמונים הבחינו בין קומדיה לטרגדיה באופן הבא – קומדיה מסתיימת בחתונה וטרגדיה בהלוויה. פרשת השבוע חיי שרה למרות שמה היא קומדיה. עיקר הפרשה הוא סיפור מציאת הכלה של יצחק, רבקה, בידי העבד והבאתה ליצחק שמתחתן איתה. לאחר מכן אברהם מת בשיבה טובה. יותר מזה לא היה יכול לבקש.

הסיום הזה מנוגד לסיום של הפרשה הקודמת, וירא, עם פרשת העקדה. הפרשה הקודמת היא במפורש טרגדיה, למרות שבסוף הקב"ה חוזר בו ומונע מאברהם להרוג את יצחק. עצם האפשרות להקריב את יצחק לעולה מספקת כדי להפוך את הפרשה לטרגדיה.

דומני ששתי הפרשות יחד מציגות את שני הפנים של היהדות שבלעדיהם אין יהדות. מצד אחד היהדות היא דת של דין, של תביעה למחויבות טוטלית עד כדי נכונות לעקידה של הבנים כפשוטו על מזבח האמונה כפי שקרה לצערינו לא מעט במשך הגלות. כך למשל בגזרות תתנו כדי להימנע מהמרת דת שחטו את עצמם בני הקהילות בלי רחמים כמו שמעידה הקינה הבאה:

כָּבַשׁ הָאָב רַחֲמָיו לִזְבֺּחַ
יְלָדִים הִשְׁלִים כְּכָרִים לִטְבֺּחַ
הֵכִין לְבָנָיו מַטְבֵחַ:

לְאִמּוֹתָם נוֹאֲמִים הִנֶּנוּ ןִשְׁחָטִים וְנִטְבָּחִים
כְּהִקְדִּישׁוּם לָטֶבַח וְהִתִּיקוּם לַאֲבָחִים
נָשִׁים פִּרְיָם עֺלֲלֵי טִפֻּחִים:

מִי יִשְׁמַע וְלֹא יִדְמַע
הַבֵּן נִשְׁחָט וְהָאָב קוֹרֵא אֶת שְׁמַע
מִי רָאָה כָזֺאת מִי שָׁמָע:

נְוַת בַּיִת הַיָּפָה בְּתוּלַת בַּת יְהוּדָה
צַוָּארָהּ פָּשְׁטָה וּמַאֲכֶלֶת הִשְׁחִיזָה וְחִדְּדָה
עַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידָהּ:

מצד שני היהדות היא גם דת של קומדיה שסופה חתונה. ההורים לא יכולים להסתפק בהולדת ילדים אלא צריכים לדאוג שהילדים יתחתנו ויביאו את הדור הבא. כך אומר הנביא ירמיהו לגולים:

קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו   

לצד הטרגדיה היהדות מאמינה בקומדיה. אנשים מתחתנים, מולידים ילדים ודואגים שגם הילדים יתחתנו ויביאו ילדים. כולם פרים ורבים בנחת ובשמחה.

אחרי זה אפשר למות בשיבה טובה.

הרב שלמה קרליבך רצה להיות בגיהנום

בזמנו קראתי סיפור על ביאליק שכשהיה היה ילד לאימו היה בית מרזח שהיו בו פריצים(אולי אני מבלבל עם משורר אחר). פעם אחת שאל פריץ אחד את ביאליק היכן הוא רוצה להיות בגן עדן או בגיהנום? שאל אותו הילד מי נמצא בגיהנום ומי בגן עדן? ענה לו הפריצים בגן עדן והיהודים בגיהנום. ענה לו הילד שהוא מעדיף להיות עם היהודים בגיהנום.

הרב שלמה קרליבך חי בגן עדן. הלצה חרדית ליטאית מספרת שהעולם הבא הוא בדמות בדמות בית מדרש בישיבה ליטאית – סטנדר וגמרא. מי שבשבילו סטנדר וגמרא הם גן עדן גם בעולם הבא נמצא בגן עדן. ומי שבשבילו גמרא עם סטנדר זה גיהנום יהיה בגיהנום. לקח לי זמן להבין שההלצה הזו מקפלת את כל התפיסה החרדית. בשביל החרדים הליטאיים עולם התורה הוא גן עדן. הוא אוטופיה; אוטופיה שהתגשמה במציאות. הרב שלמה קרליבך חי בגן עדן בישיבת לייקווד של הרב אהרן קוטלר. אבל הרב שלמה קרליבך רצה להיות עם יהודים בגיהנום. מה שווה גן עדן אם יהודים נמצאים בגיהנום. אז עזב רבי שלמה קרליבך את גן עדן והלך לחיות בגיהנום, בעולם של תערובות נשים גברים, של יצרים אסורים ותשוקות אסורות (כך ניסח זאת רבי נחמן מברסלב "כאן זה הגיהנום"). וכך הוא נכנס לגיהנום עם היהודים שנמצאים בגיהנום. ישנו סיפור שהוא חזר בתשובה לפני מותו. אולי הקב"ה הצליח להחזיר אותו לגן עדן. אבל הרב שלמה קרליבך רצה להיות בגיהנום ולא בגן עדן. את גן עדן הוא כבר הכיר. הוא רצה להיות בגיהנום עם היהודים.

עמיחי כאן שואל על רצון השם, האם הוא מתגלם בהלכה או שהוא קיים מעבר להלכה. החסיד במסילת ישרים מגדיר את מידת החסידות כמתחסדת עם קונה מעבר לקו הדין שיש בהלכה. הסיפור של רבי שלמה קרליבך מעצים את השאלה הזו. מהו רצון השם? להיות בגן עדן או להיות בגיהנום עם היהודים?

יש כאן שרשור שלם המתפלפל על העניין. יש כאן גם קישור לראיון עם הרב הראשי לישראל הרב ישראל מאיר לאו שגם היה המספיד היחיד של הרב שלמה קרליבך בהלוויה ומתברר כחסיד של הרב שלמה קרליבך.

עמיחי בפוסט שלו טוען שאין לנו יכולת להכריע בשאלות הגדולות. הרב שלמה קרליבך הכריע כפי שהכריע ויודע מחשבות יחליט מה שיחליט. אבל בעולם הקטן שלנו איננו פטורים מהשאלה וסיפורו של הרב שלמה קרליבך מעורר אותנו לחשוב על זה שוב ושוב.

הסבר לפוסט אמרי נא אחותי את

לפני שבועיים פרסמתי פוסט אמרי נא אחותי את. בפוסט הזה אנסה להרחיב קצת. בפרשת לך לך לפני שבועיים מסופר כיצד אברהם ושרה יורדים למצרים ומיד לפני מצרים אברהם פונה לשרה ומבקש ממנה:

ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את יב והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו יג אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך (בראשית יב)

בפרשת וירא מסתבר שזו שיטה מוכנה מראש. כך אברהם מסביר זאת לאבימלך:

יא ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי יב וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה יג ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא (בראשית כ)

לא ברור האם שרה הייתה מרוצה מההסדר . מפרשת וירא נראה שלא הייתה מרוצה ועדין שתפה פעולה עם אברהם.

גם הכותב האלמוני ליד הטלפון הציבורי בישיבה התיכונית מבקש הודעה דומה מבחורה אלמונית. נשאיר לקוראים לתהות מיהי אותה אלמונית ולמה הוא מבקש.

רצון השם בעקדה (עמיחי)

הציטוט המוכר "כוונתך רצויה אך מעשך אינו רצוי" (המלאך למך כוזר בספר הכוזרי לריה"ל) מתקבל אצלי השנה בראייה מפוכחת. לא מעשה מצוות. לא "בדה לך דת". אלא קשר רציף עם רבש"ע. "בכל דרכך" במובן העמוק של התודעה. שזהו מהות נסיון העקדה. הטלטלה הריגשית לעבור על לא תרצח והנסיגה. כאן השאלה לנו, מהו המעשה הרצוי. הקטן היומיומי המתמודד עם עיגולי פינות עם טהרת המחשבה עם מוסר ואמת

אמרי נא אחותי את

כשלמדתי בישיבה תיכונית – ישיבה של בנים בלבד – לא היו פלאפונים. היה טלפון ציבורי אחד מופעל בטלכרד לא רחוק מהמזכירות שממנו מי שרצה להתקשר עם העולם החיצון דיבר. ליד הטלפון רשם מי שרשם: "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך"

כניסת כסף חדש

י.ד. כלכלה

בפוסטים הקודמים דיברנו כיצד נוצר הכסף כמוצר רשת בעזרת הזמן שאנחנו נותנים לו וכיצד הוא נעלם. בפוסט הנוכחי נדבר על כניסת כסף חדש. כניסת כסף חדש למערכת גוררת שינוי במערכת המחירים. לא תמיד השינוי מורגש אבל הוא תמיד קיים. המחיר של כניסת כסף חדש הוא אובדן ערך של הכסף הקיים. מי שמחזיק בכסף הקיים מוצא שהכסף איבד מערכו. כתוצאה מכך ישנה חלוקה מחדש של הנכסים בשוק. מי שעמל בשביל כסף ישן מגלה שהכסף איבד מערכו והוא לא יכול לקנות כבעבר. מי שמחזיק בכסף חדש יכול להשיג מוצרים שהוא לא טרח ולא עמל בשבילם. מסיבה זו כלכלנים מכנים לעיתים את התהליך מס אינפלציה. השם הזה מטעה. לא תמיד הממשלה נהנית מהפירות של כניסת כסף חדש. מנגד לא תמיד עליית המחירים מורגשת. בזמן צמיחה כניסת כסף חדש רק מונעת מהמחירים לרדת. ועדין חלוקת הנכסים מחדש מתרחשת כתוצאה מכניסת כסף חדש.

במאמר מוסגר, הבלבול האינטלקטואלי הזה הוא חלק ממה שמקשה עליי כלכלנים רגילים…

View original post 374 מילים נוספות

ראש השנה המלכת השם

ראש השנה נתפס במקורתינו כיום שבו ממליכים את השם. בעקבות כך ארצה להרחיב בעניין המלוכה בעקבות סדרת הספרים המצוינת של אורסלה לה גווין "הקוסם מארץ ים". כפי שהשם מרמז מדובר בסדרת פנטזיה, אולי אחת המשובחות ביותר שנכתבו בסוגה הספרותית הזו. בחלק הראשון אני אתמצת את עלילת הסדרה ובחלק השני את התובנות שעולות ממנה לעניין המלוכה. בתמצות העלילה אני אציג חלקים גדולים של העלילה היות ואני מניח שאף קורא של הבלוג לא יתרעם עלי. מי שכבר קרא מכיר את העלילה ומי שלא קרא כנראה גם לא יקרא.

צלו של המוות

הספר הראשון בסדרה "הקוסם מארץ ים" שעל שמו נקראת גם הסדרה מספר את סיפורו של גד המכונה גם נץ. נץ הוא בחור צעיר בעל יכולת מבטיחה בקסם אולם המידות הלא מתוקנות שלו, הגאווה והיהרות, מובילות אותו לתחרות הרסנית מול תלמיד אחר בבית ספר לקוסמים באי בצר. כדי להראות את כוחו הוא מזמן רוח של מת אולם הקסם משתבש והצל שהוא מזמין הוא צל המוות של עצמו. לרוב קוסמים מזמינים רוחות של אנשים שכבר מתו אולם הזימון של צל המוות של עצמו משבש את האיזון במציאות. נוצר מאבק בין גד לצל שרק בסופו מבין גד שזהו הצל שלו ומקבל את המוות כחלק ממנו וכך משיב את השלמות לעצמו ואת האיזון לעולם.

במהלך המאבק בצל מקבל נץ חצי טבעת שבורה. בספר השני "הקברים של אטואן" מסתבר שחצי הטבעת הייתה חלק מטבעת שהיה לה את משל הסתרים של השלום. בלי משל הסתרים של השלום אין שלום בארץ ים. נץ יוצא להשיג את החצי השני מהקברים של אטואן הנשלטים בידי כוחות אפלים וחסרי שם. בקברים מסתבר שהכוחות שלהם חזק יותר משלו ורק בעזרת עזרה מבפנים מצליח נץ להשיג את החצי השני של הטבעת, לתקן אותה וכך להשיב את משל הסתרים האבוד של השלום.

שנים עוברות והשלום שב לארץ ים אך אין שלווה בארץ ים. אין מלך לארץ ים וצרה חדשה מתרגשת. נדמה כי אנשים איבדו את משמעות המילים. נץ יוצא לחקור את העניין. אליו מתלווה נסיך צעיר בשם ארן. בחיפושם הם מגלים כי אנשים איבדו את משמעות מעשיהם וכתוצאה מכך מפסיקים לפעול. לבסוף הם מוצאים כי קוסם אחד ניסה להשיג חיי נצח על ידי זימון של החיים של עצמו לעולם המתים בכך הוא מת אבל נשאר חי. זהו היפוך של הספר הראשון. בספר הראשון גד מזמן את הצל של מותו. בספר השלישי הקוסם מזמן את חייו למותו. הקוסם המת-חי משבש את ארץ ים. כדי לקבל משמעות צריך לתת סוף למציאות. קוסם שלא מת מונע מהמציאות להסתיים וכך גורם לה לאבד משמעות. גד והנסיך מצליחים לבטל את העיוות. הקוסם מת בלי לחיות. הנסיך ארן מתמנה למלך והסדר חוזר לארץ ים.

מהי מלוכה?

מהספר השלישי עולה כי אחד העניינים החשובים הוא השבת המלכות לארץ ים. וכאן עולה השאלה מהי המלכות בעיני לה גווין? מה הופך אדם למלך? שאלה קשורה היא מדוע צריך ייחוס כדי למלוך? ארן הוא נסיך מנצר מלוכה. מדוע זה חשוב?

על השאלה האחרונה לה גווין עונה בהמשילה את המלך לעץ. ככל שהשורשים של עץ עמוקים יותר כך הוא יציב יותר. יחוס ומסורת מעניקים פרספקטיבה. הם עוזרים לאדם להתנתק מהכאן ועכשיו ולראות א העניינים מנקודת מבט רחבה. כמובן שלעיתים הם לוכדים את האדם בנקודת מבט לא רלבנטית; כך קרה לנפוליון השלישי שהמשיך את האיבה של דודו, נפוליון בונפרטה, לאוסטריה במקום להבין את עליית פרוסיה ועדין ישכוח במסורת ויחוס אבות שמייצב את האדם. יחוס הוא טוב אך הוא לא מסביר את טיב המלוכה. בספר קשה להבין מדוע המלוכה חשובה ללה גווין. רמז לתשובה נמצא בהערה שמעיר גד, נץ, בהתבוננו בנסיך ארן: "לא מצאתי אף אחד שימשיך את דרכי חוץ ממך אבל אתה הרי מוכרח ללכת בדרכך ולא בדרכי. " מצד אחד כל אדם צריך ללכת בדרך שלו. מצד שני הנסיך ממשיך את דרכו של נץ. ולכן כדי להבין מהי מלכות צריך להבין את דרכו של נץ או גד כפי שהוא מובן בספרים. נץ מתואר כמי שמבין מה צריך לעשות ועושה אותו. כך הוא משיב את משל הסתרים האבוד מהקברים של אטואן וכך הוא משיב את המלכות. זוהי מלכות שאיננה רשמית. זוהי מלכות במובנה המהותי. חשבו על הרצל למשל. הרצל לא היה מלך היהודים באופן רשמי אך ההבנה שלו מה צריך לעשות כדי לגאול את היהודים הפכה אותו למלך היהודים (וכך גם התייחסו אליו יהודים וגויים).

כאשר אנו ממליכים את ריבונו של עולם בראש השנה אנחנו טוענים כי הקב"ה הוא מלך במובן המהותי. הקב"ה מבין מה צריך לעשוות ומצווה אותנו על עשייתו. מלכות השם איננה עניין טכני טקסי אלא ענין מהותי. הקב"ה הוא מלך במובן המהותי וממילא מלכות במובנה הרשמי.

שנה טובה לכולם ולכל בית ישראל.

מידות רעות של העבר

בהמשך לפוסט של מידות טובות של העבר צריך גם להתייחס למידות הרעות של העבר (שבחלקן עדיין איתנו). למזלי צייצן בשם אופניק עשה מקצת מהעבודה בעצמו ולא נותר לי אלא להעתיק:

"הפוליטיקאים החרדים הם בעיקר המשך ישיר של העסקונה השטעטלית המשמרת את כוחה ואדישה לצרכי הציבור , מהסוג המבאס שתרם דמויות נבלים כה רבות לספרות ההשכלה ..

נניח,

  • אלה ששולחים לצבא הצאר ילדים של אחרים,
  • אלה שפוסלים כשרות של סחורה או עסק של אדם כי יש להם מקורב שמתחרה בו,
  • אלה שעושקים גר, יתום ואלמנה.."

ואני מוסיף:

  • אלו שמעדיפים מיסים עקיפים על העניים כמו מיסי הבשר של הקהילה במקום מיסים ישירים על העשירים.
  • אלו שפועלים באלימות אחד נגד השני (ודוגמא לדבר רדיפות החסידים אלו את אלו)
  • אלו שמקדמים קרובי משפחה על חשבון טובת הכלל

במובן מסוים מדינת ישראל היא התקוממות נגד המציאות הזו אבל מסתבר שיש איזה יסוד שעדיין ממשיך מהגלות גם במדינה היהודית.

(וזה מבלי להתייחס לשאלה עצמה של הגיור אם להיות ממלכתית או מבוזרת)