מידות רעות של העבר

בהמשך לפוסט של מידות טובות של העבר צריך גם להתייחס למידות הרעות של העבר (שבחלקן עדיין איתנו). למזלי צייצן בשם אופניק עשה מקצת מהעבודה בעצמו ולא נותר לי אלא להעתיק:

"הפוליטיקאים החרדים הם בעיקר המשך ישיר של העסקונה השטעטלית המשמרת את כוחה ואדישה לצרכי הציבור , מהסוג המבאס שתרם דמויות נבלים כה רבות לספרות ההשכלה ..

נניח,

  • אלה ששולחים לצבא הצאר ילדים של אחרים,
  • אלה שפוסלים כשרות של סחורה או עסק של אדם כי יש להם מקורב שמתחרה בו,
  • אלה שעושקים גר, יתום ואלמנה.."

ואני מוסיף:

  • אלו שמעדיפים מיסים עקיפים על העניים כמו מיסי הבשר של הקהילה במקום מיסים ישירים על העשירים.
  • אלו שפועלים באלימות אחד נגד השני (ודוגמא לדבר רדיפות החסידים אלו את אלו)
  • אלו שמקדמים קרובי משפחה על חשבון טובת הכלל

במובן מסוים מדינת ישראל היא התקוממות נגד המציאות הזו אבל מסתבר שיש איזה יסוד שעדיין ממשיך מהגלות גם במדינה היהודית.

(וזה מבלי להתייחס לשאלה עצמה של הגיור אם להיות ממלכתית או מבוזרת)

מדוע חילונים לא זוכרים את יז בתמוז

שאלה ששואלת קמיליה:

"אחת השאלות, שמעסיקה אותי לאחרונה, היא סיבת/ות העומק להתנכרות של מערכת החינוך הממלכתית מחורבן הבית הראשון והשני /מתשעה באב.

הטענה שבגלל צירוף מקרים לא מוצלח תשעה באב תמיד נופל על החופש הגדול, ולפיכך אין ברירה אחרת מלבד התעלמות ממנו – מעולם לא באמת שכנעה אותי.
מה עוד שי'ז בתמוז, שאותו אתה מזכיר (שגם ממנו מערכת החינוך הממלכתית מתעלמת, ואני בכלל לא הכרתי) – אמור ליפול לפעמים על חודש לימודים.

הנימוק הנפוץ השני הוא שהציונות תמיד העדיפה לציין פעלתנות, אירועי גבורה, ורצוי גם ניצחונות (כמו מרד בר כוכבא. לפחות בראשיתו). כלומר להתעלם מאירועים של בכי ונהי פסיביים. המטרה הקדושה של יצירת "יהודי חדש" חייבה גם ביצוע מספר שיחזורים של ההיסטוריה היהודית. כלומר הדגשת מספר ארועים די שוליים והתעלמות מחלקים אחרים.

אבל דווקא העלייה הגדולה מבריה'מ ערערה את בטחוני בהסבר זה.
העולים מרוסיה ביטאו את חוסר הבנתם, ואפילו זעזעועם, מהעובדה שבישראל אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה
אבל מתעלמים לחלוטין מיום הניצחון על הנאצים במלחה'ע השנייה.
כלומר כיצד יתכן שהציונות מדגישה דווקא את הבכי והנהי, וכיצד יתכן שהציונות מתעלמת מניצחון צבאי חשוב כל כך?

אני מודה שאין לי תשובות על כך (מלבד המענה הבנאלי שאפילו הציונות היא לא כפי שהייתה בתחילת המאה ה 20 ו/או שרובם המכריע של האחראים לנצחון על מדינות הציר ,*לא* היו יהודים).

אם יש לך או למי מקוראיך השערות על הנושא – אשמח לקראן."

היעלמות הכסף – החורבן

המצור על ירושלים הביא בין היתר לאיבוד תפקידו של הכסף. היום תשעה באב ואני מרחיב על כך בפוסט חדש בי.ד. כלכלה

י.ד. כלכלה

עד כאן דנו ביצירת כסף. ראינו כיצד יש ביקוש לכסף דרך הניסוי של הקיוסק ומה המחיר שמוכנים לשלם על הכסף. בחלק הזה נבחן את הכיוון הנגדי – כיצד כסף יכול לאבד את מעמדו ככסף במקרים של משברים כלכליים ריאליים. כדי לבחון זאת אשתמש בשני מקרים היסטוריים שונים כפי שעלו במקורות – המצור על ירושלים וקריסת האימפריה הרומית במערב אירופה. נראה כיצד במקרים היסטוריים מסוימים הכסף יכול לאבד מערכו ולהעלם לטובת סחר חליפין. נתחיל עם הסיפור של המצור על ירושלים כפי שמסופר בתלמוד בבלי ולאחר מכן נעבור לדון בדוגמא של קריסת האימפריה הרומית. הגמרא מספרת על  מרתא בת ביתוס, מעשירות ירושלים, ששלחה את המשרת שלה להביא סולת בזמן המצור על ירושלים. חזר המשרת ואמר אין סולת יש קמח לבן. שלחה אותו להביא קמח לבן. חזר ואמר אין קמח לבן יש קמח מלא, שלחה אותו להביא להביא קמח מלא. חזר ואמר אין קמח מלא יש קמח שעורים, הלכה בעצמה להביא אוכל. דרכה…

View original post 692 מילים נוספות

רצח רבין [ו] – כשלון היועץ המשפטי לממשלה

אנו נוטים להתייחס ליועץ המשפטי לממשלה כאל תפקיד רב עוצמה. בפועל הוא כשל פה ושם כשהכישלון החמור ביותר היה הרצחו של יצחק רבין. והמקום שמלאה הלכת פנחסי- דרעי בהגברת האיומים על יצחק רבין. על פי הלכה זו שרים המועמדים לדין נדרשים להתפטר מתפקידם למרות שעדין לא הורשעו בדין. רבים עוסקים בהלכה זו מהיבטה המשפטי אולם אני רוצה להידרש דווקא להיבט הציבורי של ההלכה הזו. הימים ימי אוסלו וממשלת רבין הורכבה משלוש סיעות עיקריות – מפלגת העבודה עם 44 מנדטים, מר"צ עם 12 וש"ס עם 6 סה"כ 62 מנדטים. כאשר רפאל פנחסי וראש הסיעה אריה דרעי מכהנים כשרים מטעם ש"ס. פתיחת החקירה נגדם (אשר החלה על ידי רוני מילוא שר הפנים מטעם הליכוד בממשלת הליכוד ב1988-1992) ולאחר מכן הגשת כתבי האישום ערערה את היציבות הקואליציונית. היה ברור כי ש"ס תעזוב את הקואליציה אם ראש הסיעה דרעי יאלץ להתפטר וכך תאבד ממשלת רבין את היציבות הקואליציונית שלה ותאלץ להסתמך מבחוץ על המפלגות הערביות. ממשלת רבין היתה באמצע מהלך היסטורי ומנגד עמד בית המשפט העליון, גוף ימני בראשות אהרן ברק, חברו הטוב של מנחם בגין, ושונא ידוע של יצחק רבין, אשר שש לתקוע מקל בגלגלים של ממשלת השמאל. העתירה נגד כהונתם של שרי ש"ס בממשלה נתנה לו בדיוק את ההזדמנות שהוא חיפש. אמנם לא היתה מניעה חוקית רשמית נגד המשך כהונתם – חוק יסוד הממשלה קבע כי שרים יסיימו את תפקידם אך ורק בהרשעה חלוטה עם קלון – אבל תמיד אפשר לגייס את הצורה החיצונית. בית המשפט הכריז כי לא סביר שראש הממשלה לא מפטר אותם בגלל כתב האישום. זה פשוט לא יפה. כאן נכשל היועץ המשפטי בתפקידו. במקום להודיע לבית המשפט כי לשרים יש חזקת חפות וכי ההיסטוריה והציבור ישפטו האם ראש הממשלה רבין היה מדינאי דגול אשר התעלה מעל שאלות פרוצדורליות לטובת הסכם שלום היסטורי של ישראל עם שכנותיה או פוליטיקאי מושחת המחפה על פוליטיקאים מושחתים, קיבל היועץ המשפטי את ההתייפייפות של בית המשפט וכפה על ראש הממשלה רבין לפטר את השרים. ש"ס יצאה מהקואליציה וראש הממשלה רבין נשאר עם ממשלת מיעוט.

אולם לפרשה הזו היה צד אפל נוסף שעליו עומד עורך הדין משה גולדבלט. כפי שהוא מציין נוכחות ש"ס בקואליציה נתנה לממשלת רבין לגיטימציה לאומית ואף דתית למהלך השלום עם הערבים. גם ככה עמדה ממשלת רבין תחת מתקפה בלתי פוסקת על עצם הלגיטימיות של מהלך השלום שהיא נקטה. לא מעט רבנים ממחנה הימין הקיצוני טענו כי לממשלה אין לגיטימציה לעשות שלום עם הערבים ואף תהו האם לרבין יש דין רודף כנגד עם ישראל. נוכחות ש"ס בממשלה ייצגה עמדה דתית שנתנה מרחב פעולה לשלטון לערוך הסכמי שלום גם במחיר של מסירת שטחי ארץ ישראל וסיכון יהודים. עם יציאת ש"ס מהממשלה איבדה לממשלת רבין את הלגיטימציה הלאומית לעריכת הסכמי שלום. מעכשיו נסמכה ממשלת רבין על קולות הערבים מבחוץ בלי רוב לאומי יהודי לטובת הסכמי השלום. לרוצח ראש הממשלה נוצר הצידוק לרצוח בטענה כי רבין בוגד ברוב היהודי. למהלך של בג"ץ שהיה מנוגד מפורשות לחוק יסוד הממשלה ולהיגיון הממשלי עצמו של המערכת הפרלמנטרית הישראלית היה אם כן השפעה ישירה על הרוצח ומכאן הכותרת של הרשימה של גולדבלט: "האם גם בג"ץ אחראי לרצח רבין?" היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, היה צריך להגן על רבין מפני הניסיון הנואל הזה. הוא כשל. לאחר מכן, הוא ניסה לכפר על כך ברדיפת "הפשיסטים" אולם ברגע האמת הוא לא הצליח להעמיד את בג"ץ במקומו ולהגן על ראש הממשלה רבין.

על חינוך ילדים

אני מעתיק כאן קטע יפה על חינוך ילדים שכתב ניר שטרן. הקטע הוא חלק מפוסט פילוסופי ארוך ומורכב:

בחינוך למשל, כל חינוך בהכרח פוגע, מעקר ומסרס את הילד, ממית חלקים נרחבים מנפשו, אישיותו, החיות שלו." אבל גם לתת לילד לגדול פרא בלי שום חינוך מחריב ולבסוף ממית את אישיותו.

הדרך היחידה לחינוך בריא היא שההורה והילד תופשים זה את זה כאותו אדם. לא על ידי שאחד מחקה את השני ומבטל משהו מעצמיותו כדי להיות דומה לשני. אם אני חווה שיש בתוכי שמי כוכבים, או כרמל אי-נראה, שהם 'אני', זה לא ביטול של העצמי האישי שלי כלפי הכוכבים. זה תוספת מציאות וחיים של אישיותי הפרטית, היא לא מאבדת את עצמיותה הפרטית המיוחדת לה, אלא מתרחבת. זה השורש של הגישות ההתייחסותיות בפסיכולוגיה של זמננו. הורים עושים זאת לרוב, באופן טבעי, בלי צורך בהגדרות פילוסופיות או פסיכולוגיות. רק כשיש בעיה ייתכן שיתעורר צורך בהבנה של העניין כדי שהמטפל יוכל למצוא את דרכו."

מידות טובות של העבר

  • לא להינות מאחרים או להצטרך אליהם
  • לשתוק (מילה בסלע שתיקה בשניים)
  • לשמוע חרפתך ולא לענות
  • לא לומר שבחו של אדם אחר ולא גנותו של אדם אחר
  • שיהיה הן שלך הן ולאו שלך לאו
  • שלא לבייש אנשים אחרים או לפגוע בכבודם
  • שלא להזיק לממון אחרים ולא לקחת ממון אחרים
  • לשמור את עיניך ברשותך
  • לאכול ולהותיר
  • לוותר על ממונך לאחרים
  • ביטול היש

אתם מוזמנים להוסיף עוד ממה שאתם מכירים או נתקלתם אצל אנשים מבוגרים.

הקיוסק

י.ד. כלכלה

הקדמה

בספרות המחקר יש לא מעט דיון כיצד כסף נוצר במובן החומרי שלו. במקביל קיים דיון מהו כסף מצידו הפונקציונאלי – איזה סוג של מוצר הוא כסף וכיצד הוא מקבל מעמד של כסף. שאלה נוספת שנידונת במחקר היא מהי פונקציית הביקוש לכסף ומה העלות שלו שקובעת את ההיצע שלו. במאמר הנוכחי אבקש לתרום קמעא לדיונים הללו ולהראות כי ישנו קשר בין מהות הכסף ומעמדו ככסף לשאלת הביקוש וההיצע שלו. כדי להמחיש את הניתוח שלי אציג ניסוי טבעי שערכתי לפני כמה שנים על כסף קטן. לבסוף אציג שני מקרים היסטוריים שבהם הכסף איבד את מעמדו ככסף מול מוצר גיפן וננסה לראות האם הניתוח שלי עוזר להבין את התהליכים שבהם זה קרה.

הקיוסק

לפני כמה שנים, בערב שבת אחת, הלכתי לקנות בקיוסק פיצוחים ופרחים לשבת. הקיוסק היה עמוס בקונים ובעל הבית עמד שם בין הקונים והמוכרים וניהל את העניינים ביד רמה. לאחר חשבון הוא הודיע לי שמחיר הקניה הוא 25.5 ₪. הסתכלתי…

View original post 1,009 מילים נוספות

הציונות הדתית לא היתה בקרון המסעדה

הפוסט הזה נכתב באיחור של 8 שנים. למעשה חשבתי עליו כבר 2013 כשבנט צץ עם הסיסמא "הציונות הדתית צריכה לעבור מקרון המסעדה לקטר הרכבת" אך בזמנו שתקתי בעניין. היה הרבה התלהבות סביב בנט בציונות הדתית ומה אני אוסיף או אחסיר מול ההתלהבות. נמנעתי מלהצביע לו. היום שהרפתקת בנט קרבה לסיומה זה הזמן לחזור לסיסמא הזו שהסעירה את הלבבות ולדון בה כדי לראות כיצד הגענו מ2013 כשבנט הציג את עצמו כמנהיג חדש של הימין להקמת ממשלת שמאל בראשותו.

כשבנט הופיע הוא סיפר סיפור פשוט. הציונות הדתי מתרכזת בעניינים דתיים שוליים במקום להיות מנהיגה של בניין האומה. התפקיד הנוכחי שלה הוא משגיח הכשרות בקרון המסעדה. בנט ייקח אותה לקטר הרכבת שמשם היא תנהיג את האומה. אני לא אכנס כאן לעניין הפסיכולוגי שכל כך הסעיר אנשים אלא אשאל האם זה נכון? האם הציונות הדתית התמקדה אך ורק בעניינים דתיים שוליים? הציונות הדתית כתנועה או זרם קיימת כבר למעלה מ120 שנה ויותר אם מחשיבים את העולים הדתיים שהקימו את המושבות הראשונות – פתח תקווה, ראש פינה, ראשון לציון ועוד. האם הם התרכזו בעניינים דתיים בלבד? סקירה קצרה תגלה שהתשובה היא שלילית. הציונות הדתית תמיד הייתה שותפה בהתיישבות, בהגנה ובביטחון, במדעים ובכל הצדדים השונים של תקומת האומה. הזכרנו את המושבות הראשונות אך זה לא רק המושבות הראשונות זה העלייה לביריה, זה טירת צבי, זה גוש עציון וזה כפר דרום (שפונה במלחמת העצמאות). וזה נמשך הלאה והלאה בבניית שכונות, יישובים ואחרי מלחמת יום הכיפורים בתנועת גוש אמונים והקמת ההתנחלויות. גם בביטחון דתיים לאומיים היו שותפים תמיד בהגנה על עם ישראל החל מדוד רזיאל מפקד האצ"ל שנהרג בעיראק, הרב אריה בינה בבריגדה היהודית מול הנאצים, 120 מגיני גוש עציון שנפלו במלחמת השחרור, מגיני העיר העתיקה שנפלו בשבי, וזה ממשיך גם במלחמת ששת הימים (בזמנו היה לי דוגמא גם למבצע קדש אבל עכשיו אני לא זוכר אותה) עם אנשי הנח"ל המוצנח כמו חנן פורת והרב יואל בן נון משחררי הר הבית, מחלקות ההסדר במלחמת יום הכיפורים, משתתפי קרב סולטן יעקב במלחמת לבנון הראשונה ועוד ועוד. גם במדעים הציונות הדתית השתתפה בין במדעים מדויקים ובין במדעי החברה ורוח. אפשר למנות כרוכל עוד ועוד מקרים שכאלו אבל הנקודה ברורה. הציונות הדתית מעולם לא הייתה אך ורק בקרון המסעדה. כמובן היו אנשים בציונות הדתית שגם דאגו להשגחה על הכשרות בקרון המסעדה בין אם זה הרב גורן כרב הראשי של צה"ל, בין אם ברבנות הראשית ובין אם זה בהקמת ישיבות ומוסדות ללימוד תורה. אין שום דבר בזוי בלהיות משגיח כשרות בקרון המסעדה אבל הציונות הדתית לא הייתה רק בקרון המסעדה. הציונות הדתית תמיד הייתה שותפה בכל הקרונות של הרכבת. נכון, לא היינו הקטר של הרכבת (למרות שהיינו שותפים בהנהגת הרכבת על ידי נציגנו הפוליטיים). הציונות תמיד הייתה דמוקרטית והעם הוא זה שבוחר את מנהיגיו, והוא לא בחר בציונות הדתית. אבל זה רצון העם. הנהגה מקבלים ולא לוקחים.

ההשמצה כאילו הדתיים לאומיים שייכים לקרון המסעדה שייכת לרבנים פאי"יניקים (פועלי אגודת ישרא) שתמיד הרגישו שוליים לציונות ולכן ציירו את הציונות הדתית כשייכת לקרון המסעדה. כל מי שהיה מעורה במתרחש ידע שזה שטויות אולם הוצאת הדיבה הזו קנתה שביתה במוחות הצעירים ובמיוחד אצל צעיר אחר שאמנם גמרא לא למד מאותם רבנים פאי"יניקים אבל את הוצאת הדיבה הזו הוא כן למד, נפתלי בנט. כתוצאה מכך בנט השתכנע שהציונות הדתית צריכה איזה מושיע שיוציא אותה מקרון המסעדה ויקח אותה לקטר הרכבת. הוא התעלם מכך שהציונות הדתית לא נמצאת בקרון המסעדה ושהנהגה לא לוקחים אלא מקבלים. מבחינתו הציונות הדתית נמצאת בקרון המסעדה והסיבה שהיא לא נמצאת בקטר הרכבת לא קשורה לבחירת הציבור במדינת ישראל אלא לנמיכות קומה פנימית של הציבור הדתי לאומי. בנט צייר את עצמו כמושיע של הציונות הדתית ועל הדרך שכנע את עצמו שהוא גם מושיע של עם ישראל.

כאשר יש פער בין המציאות לדמיון צריך לגשר על הפער באיזשהו אופן. מי שרוצה להשיג את ההנהגה שהציבור לא מוכן לתת לו אותה צריך לשלם עליה במטבע קשה. המטבע הקשה שבנט משלם על השאיפה שלו להנהגה נמצא בערכים הדתיים לאומיים. זה צץ כבר לאחר בחירות 2013 כשבנט כרת ברית עם יאיר לפיד. בנט לא היה חייב לכרות ברית עם לפיד. הוא יכל להציב את עצמו כמפלגת ציר בין החרדים ללפיד ולהכריח אותם להגיע לפשרה אבל בנט שכנע את עצמו שביבי יחסום אותם וכרת ברית עם לפיד מול ביבי. ב2015 בנט נפל ל8 מנדטים ונכנס עם החרדים לקואליציה. החל מ2019 בנט נמצא על רכבת הרים. בבחירות האחרונות הוא קיבל 7 מנדטים. לא מספיק להקים קואליציה משלו. כדי להיות ראש ממשלה בנט מוכן לשלם במטבע קשה של הערכים הימניים שלו. אם קודם הוא שילם במטבע קשה של הערכים הדתיים שלו, עכשיו הוא משלם במטבע קשה של הערכים הימניים שלו. קשה לקבל שהציבור פשוט לא בחר בו. נכון הסיטואציה הפוליטית היא בלתי אפשרית אבל אם בנט היה שומר אמונים לערכים שלו הוא היה נמנע מלהקים קואליציה כאשר סמוטריץ' לא בפנים. בנט החל את דרכו בהבטחה שהוא ייקח את ההנהגה במדינת ישראל ויפנה אותה ימינה. בדרך הקשה הוא מגלה שכדי להפוך למנהיג הוא הופך לבובה על חוט של השמאל בדרך להקמת ממשלת שמאל במדינת ישראל.

זר של הדסים

לפני שבוע חניתי היכן שחניתי במרחק כמה דקות הליכה מהעבודה והתחלתי ללכת. בדרכי עצרה אותי אישה זקנה. היא החזיקה ביד אחת שקית וביד השני זר של הדסים. כה זערורית הייתה, אולי 1.40 מטר. אמרה לי אדוני, האם תוכל לעמוד ולהקשיב. עמדתי והקשבתי. אמרה לי, יש צרות בעולם כי אנחנו לא אוהבים מספיק את אבא שלנו. הוסיפה ואמרה לא אבא הפרטי של כל אחד ואחד, אבא הכללי של כולנו. שתקתי. הוסיפה ואמרה אתה יודע איפה הוא נמצא? הרימה ידה לשמים ואמרה הנה שם. חייכתי. ראתה את חיוכי והשתתקה. נטלתי מידה את זר ההדסים וברכתי ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא עשבי בשמים. מיד תיקנה אותי עצי בשמים, על הדסים מברכים עצי בשמים. תיקנתי את עצמי עצי בשמים. אמרה אמן. השבתי לה את הזר והלכנו שנינו לדרכנו.