חזיון כיבוש הבור בקריה

הערה: תהפוכות החיים הפוליטיים יכלו לשנות פרטים בסיפור אבל היות והוא ומתפרסם עכשיו שמרתי אותו כפי שהוא

23.12.2022 הקבינט האמריקאי מתכנס ומחליט כי ג'ו ביידן איננו כשיר יותר לתפקידו. ההחלטה התקבלה בעקבות רצף של מקרים בהם ביידן התגלה כדמנטי בשלב המתקדם הבולט. סגנית הנשיא קמלה הריס הושבעה לנשיאה הראשונה של ארה"ב.

17.2.2023 הנשיאה קמלה הריס מודיעה כי הסכסוך הישראל פלסטיני צריך להיפתר באופן צודק והגון.

29.3.2023 הנשיאה קאמלה הריס מסבירה בנאום באוניברסיטת ברקלי לרגל יום הדיוורסיטי הבין לאומי כי הסכסוך הישראלי פלסטיני יפתר באופן צודק והגון כאשר ישראל תממש את כל החלטות האו"ם כולל החלטה 194 על החזרת הפליטים לשטחי ישראל.

30.3.2023 תגובות סוערות לנאום של הריס. הסנטורית AOC (שהחליפה את צ'אק שומר כסנטור של ניו יורק בבחירות לסנאט 2022), חברת הקונגרס אילהן עומר ואחרות הודיעו על תמיכה בנשיאה לנוכח האומץ שהיא מפגינה כהגדרתן. מנהיג הרוב הרפובליקני בקונגרס טד קרוז הודיע לעומת זאת כי הנאום של הנשיאה הוא בגידה בבעלת הברית החשובה של ארה"ב, ישראל. מי יאמין שהיא גם תתן תמיכה לטייואן במקרה של פלישה סינית לאחר מכן הוא שאל?

2.4.2023 שר הפנים וראש הממשלה החילופי נפתלי בנט תוקף בחריפות את הנשיאה קמלה הריס ומודיע כי ישראל לא תשתף פעולה עם תוכנית השלום שלה.

8.4.2023 אנתוני בלינקן הודיע לנשיא כי הוא איננו יכול לתמוך במהלך שאותו מובילה הנשיאה ולכן הוא מבקש לפרוש. רוב מאלי הסכים להתמנות מזכיר המדינה האמריקאי.

13.5.2023 שיחה קשה בין רה"מ יאיר לפיד לקמלה הריס. קמלה הריס מודיעה לו כי הסירוב של ישראל להחזיר את הפליט חושף איסלמופוביה אצל הישראלים. לפיד הזכיר כי בממשלה חברה מפלגה איסלמית, רע"מ. קמלה הריס התעלמה וטענה כי השנאה נגד מוסלמים מראה כי לפי לפיד, שאנטישמיות היא שנאה ,ישראל היא מדינה אנטישמית.

18.5.2023 בראיון לוושינגטון פוסט מזהיר ראש האופוזיציה בנימין נתניהו מהמהלך של הנשיאה הריס. על פי נתניהו הניסיון להחזיר את הפליטים לישראל יביא לפריצת מלחמת אזרחים בישראל ועלול להחריב אותה כמו שקרה לסוריה וללבנון. הטירוף הפרוגרסיבי איננו מבחין בין עמים שונים ובזהותו שוויון בין אנשים בכל מקום יגרום לכך שישראל תחרב. אותה מדיניות הרסנית שהרסה את לבנון ואת סוריה מנסה לעכשיו להרוס את ישראל דברי נתניהו.

26.6.2023 מנהיג הרוב הרפובליקני בקונגרס טד קרוז מודיע כי מפלגתו תעשה כל שביכולתה כדי להגן על ישראל.

28.6.2023 פיטר ביינארט במאמר לניו יורק טיימס כותב כי התוכנית של קמלה הריס היא תוכנית מעולה וצודקת שרק היא תביא לסיום הסכסוך בין יהודים לערבים.

29.6.2023 הארגונים עדאלה, בצלם, הפורום למען השלום וזוכרות עתרו לבג"ץ בדרישה להורות למדינת ישראל לקבל את כל הפליטים הנכנסים.

7.7.2023 הנשיאה קמלה הריס מודיעה כי בכוונתה להביא לאישור מועצת הביטחון של האו"ם את ההחלטה לפיה ישראל לא תוכל להמשיך להיות חברה באו"ם אם לא תעמוד בכל החלטות האו"ם כולל החלטה 194 לחזרת הפליטים. על פי תוכנית הריס החזרת הפליטים צריכה להתבצע ב3 פעימות שבראשונה בהן יחזרו 1 מיליון ערבים, בשניה 1.5 מיליון ערבים ובשלישית 2 מיליון ערבים. על פי התוכנית ישראל תצטרך לאזרח את כל הערבים החוזרים באופן אוטומטי ולפצות אותם על השנים שעברו.

17.8.2023 שיחה קשה בין הנשיאה קמלה הריס לראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון. הריס הבהירה לג'ונסון כי אם בריטניה תטיל וטו על ההחלטה ארה"ב לא תראה יותר בבריטניה בעלת ברית ותנתק את הקשרים הצבאיים איתה. בעקבות השיחה איתה הודיע ג'ונסון כי בריטניה תמנע בהצבעה.

22.8.2023 קנצלר גרמניה אולף שולץ הודיע כי גרמניה מחויבת לישראל בעקבות השואה ועם זאת המחויבות ליהודים איננה עומדת מול הצורך בצדק ובפיוס שצריך להעשות על ידי החזרת הפליטים הערביים למדינת ישראל.

3.9.2023 מזכירות האו"ם הודיעה כי מועצת הביטחון תתכנס ב28.9 לדון בהמשך חבורתה של ישראל באו"ם.

22.9.2023 בית המשפט העליון קיבל את העתירה להחזרת הפליטים הערביים והורה למדינת ישראל לקבל את הפליטים הערביים ולאזרח אותם. השופט יצחק עמית שכתב את דעת הרוב טען כי עיקרון השוויון (תיקון לחוק היסוד 'הלאום' 17.10.2022) גובר על עיקרון הזהות היהודית וחל על הפליטים הערביים. בין שופטי הרוב – יצחק עמית, עוזי פוגלמן, דפנה ברק-ארז, חאלד כאבוב, ענת ברון, עופר גרסקופף. בין שופטי המיעוט – אסתר חיות, ניל הנדל, נועם סולברג, אלכס שטיין, יוסף אהלרון, .

22.9.2023 תגובות קשות במערכת הפוליטית על החלטת בית המשפט העליון. שרת המשפטים איילת שקד הודיעה כי היא תערער על ההחלטה ואין בכוונתה לממש אותה. איתמר בן גביר הגיש הצעת חוק לפיזור בית המשפט העליון. בארגונים העותרים התקבלת קבלת העתירה בתרועת ניצחון. הוכחנו שהצדק איתנו וכמי מדינת ישראל הולכת לכיוון מתקדם יותר וצודק יותר כפי שיוכח באו"ם.

25.9.2023 מתח באו"ם לקראת ההצבעה. מבין החברות הקבועות ארצות הברית, צרפת וסין הודיעו שיתמכו. בריטניה הודיעה שתמנע. רוסיה שומרת על שתיקה. מבין החברות הלא קבועות צ'ילה הודיעה על תמיכה. סרי לנקה מתנגדת. פינלד הודיעה שתמנע. ואילו סנגל מתנדנדת. ישראל במאמץ אחרון למניעת ההחלטה. רה"מ לפיד יחד עם ראש האופוזיציה נתניהו נמצאים בניו יורק במאמץ אחרון למניעת קבלת ההחלטה.

27.9.2023 סין הודיע על חסימת קווי האשראי לסנגל. בתגובה הודיעה סנגל שהיא תומכת בהצעה. עצרות ענק של מוסלמים ברחבי העולם קוראות לאו"ם לדרוש מישראל להחזיר את הפליטים. מנגד הפגנות נגד יהודיות קוראות להגן על המדינה היהודית. עימותים קשים נרשמו בין הקבוצות כאשר מאות יהודיים נפגעים ברחבי העולם.

28.9.2023 מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה והחליטה ברוב 6 קולות על הדחת ישראל מהאו"ם. נמנעות בריטניה, רוסיה ופינלד. מתנגדת סרי לנקה.

28.9.2023 בערב מטחי אש כבדים החלו נורים מגבול הלבנון ומרצועת עזה. איראן הודיעה כי כוחות ההתנגדות יפעלו למחיקת הישות הציונית ולמימוש החלטת האו"ם 194. מהומות בכל רחבי ישראל. הקיבוץ מצפה אושעיה הותקף בידי פורעים ערביים עשרות אנשים מתים. בכל רחבי הארץ כבישים מנותקים בידי פורעים ערביים. המדינה הכריזה על גיוס מילואים כללי.

28.9.2023 לאחר עימות קשה בתוך התנועה הרפורמית הודיעה התנועה הרפורמית על ניתוק הקשר עם ישראל. דוברת התנועה הרפורמית הסבירה כי ישראל נולדה בחטא וכי הסירוב שלה להחזיר את הפליטים הערביים מוכיח כי היא מדינת אפרטהייד גזענית ואסלמפובית. התנועה הרפורמית היא המשך היהודית הרוחנית האמיתית והניסיון של ישראל להפוך את היהודים ללאום גשמי על חשבון הפלסטינאים חוטא למהות היהדות. נשיא ההתאחדות היהודים הרפורמיים לשעבר ריק ג'ייקבוס הודיע על פרישתו מהתנועה יחד עם אישים נוספים. גם הקרן החדשה לישראל הודיעה כי לאור הסירוב של ישראל לקבל את הפליטים היא סוגרת את הפעילות שלה בישראל.

29.9.2023 08:00 נשיא טורקיה ארודוואן הודיע כי ארצו תטיל מצור ימי על ישראל עד מימוש החלטת האו"ם

11:00 עימותים קשים בין כוחות חיזבאללה לצה"ל בצפון. במקביל עשרות ישובים יהודיים בארץ מותקפים ביד פורעים ערביים. בינתיים נמנים 277 הרוגים יהודיים.

12:30 במטה הכללי מתקבלת הודעה כי החומה סביב עזה נפרצה כנראה בעזרת גורמים מבפנים וכי חטיבת הסער של חמאס פרצה לישראל. בינתיים התנועה לצפון מתנהלת בשיירות. כביש עירון חסום לתנועה בידי ירי. גם כביש חיפה חסום לתנועה בידי ירי. התנועה לצפון מתנהלת דרך כביש הבקעה .

14:00 שטח כינוס במסגד יפו. המפקד: כבר חודשים אנחנו מתכוננים לרגע הזה. מרגע הפריצה כל אחד יודע לאן הוא צריך להגיע ומה לעשות. אני מזכיר – חיילים פשוטים להכניס לחדרים קצינים עם שני פלאפלים ויותר וכן חרבות להרוג מיד. עומר אל ג'יאהד, מרגע שנגיע למחשב המרכזי אתה מחבר את המחשב שלך מיד ומתחיל להעלות נתונים לאוויר כוחות ההתנגדות זקוקים למידע היכן נמצאים כל ספינה ומטוס של הכוחות הציוניים.

14:30 כוחות ערביים פורצים לרמת דויד. מטוסי חיל האויר נשלחים לנחות בשדות אחרים. סוללת כיפת ברזל מושמדת בידי ירי טילים נ"ט שבידי פורעים ערביים מאורגנים.

15:00 טילי נ"ט נורים לעבר השערים בקריה. מיד לאחר מכן טנדרים וג'יפים פורצים לתוך הקריה וכוחות אויב יורדים מהם. חיילי הקריה בבריחה מבוהלת. המון חיילות מבוהלות רצות לעבר גשר עזריאלי תחת מטחי טילים כבדים המגיעים מהצפון והדרום גם יחד.

15:22 נתונים מתחילים לזרום לאוויר מהמחשב של צה"ל. יחד איתם עולים תמונות של אלופים מתים בבור בקריה.

19:00 מיסוך סלולרי מוחלט ברחבי הנגב

20:30 הנשיא סיסי מודיע כי ארצו תצטרף למאמץ למימוש החלטת האו"ם. כוחות מצריים החלו לזרום מסיני לתוך הנגב.

ראש השנה לאילן מול ראש השנה לפירות האילן (עמיחי)

כולנו מכירים את טו בשבט כראש השנה לאילן. המקור לכך נמצא במשנה הראשונה של מסכת ראש השנה:

באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו

אולם במשנה אחרת אנחנו רואים כי פירות האילן נידונים בחג שבועות (עצרת בלשון חז"ל):

בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר"ה כל באי עולם עוברין" לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:"

ראש השנה לכאורה הוא יום דין אז למה קיימת ההפרדה בין ראש השנה לאילן שחל בטו בשבט לעומת יום הדין של פירות האילן שחל בחג שבועות? מה ההבדל בין האילן לפירותיו?

בסיפור מעשה הבריאה מסופר כך:

ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי" כן יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב"

וכותב על כך רש"י במקום:

""עֵץ פְּרִי" – שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולא הָעֵץ פְּרִי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה 

כלומר טרם החטא הייתה אמורה האדמה להצמיח עץ פרי. בפועל היא הצמיחה עץ עושה פרי. כאן החלה ההפרדה בין האילן לפרי האילן. סמך לדבר יש ברש"י המסביר מדוע פירות האילן נידונים בחג שבועות:

"שתי הלחם – ירצו על פירות האילן שהן מתירין להביא בכורים שאין מביאין בכורים קודם לעצרת דכתיב (שמות לד) בכורי קציר חטים ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (דף ע:) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה:"

ישנה מחלוקת תנאים מה היה הפרי שנאכל בגן עדן. היו שאמרו גפן, אחרים תאנה אבל ישנה דעה שהפרי שממנו אכל האדם הראשון היה חיטה (אף אחד לא טען תפוח, זו המצאה נוצרית). בחג שבועות מקריבים בבית המקדש קרבן תודה ומניפים עליו שתי כיכרות לחם חמץ. זהו קרבן הציבור היחידי בשנה שהקריבו ממנו חמץ וגם הוא לא הוקטר על המזבח אלא נאכל על ידי הכהנים. בשאר השנה הלחם היחידי שהורשה להיות מוקרב במקדש היה חייב להיות מצה. מסביר רש"י שלא סתם שתי הלחם מוקרבים בשבועות. הקרבת שתי הלחם מתחילה את עונת הביכורים. מכאן ואילך מובאים פירות מתוקים לבית ה' מונפים לפניו ושוב נאכלים. ומדוע מקריבים דווקא לחם? הוא מביא מסורת על רבי יהודה שלדעתו חיטה היה פרי עץ הדעת. כיון שכך ראוי להקריב אותו ראשון כדי לכפר על עוון פרי עץ הדעת. ראינו למעלה כי פרי עץ הדעת הוא הגורם לחטא המפריד בין העץ לפרי העץ. ולכן בשבועות ראוי לדון את פרי העץ בנפרד.

ומה קורה בטו בשבט? בטו בשבט אנו חוגגים ראש השנה לאילן בלי הפירות. האילן בטו בשבט הוא ערום ועריה וכך הוא מבטא את היותו אילן בנפרד מהפרי. ההבדל בין טו בשבט לעצרת שבטו בשבט האילן נידון כשלעצמו ואילו בעצרת העולם נידון האילן כפרי האילן. ואפשר לומר עוד שטו בשבט הוא תחילת עליית השרף באילנות שממנו מתחילה הפריחה. החגיגה לאילן היא חגיגה לפוטנציאל לעומת החגיגה האקטואלית שמוגשמת בשבועות.

שני סיפורים קצרים על חב"ד

תמונה של הרבי

ברחבה ליד אחד הגנים ליד הבית שלנו הקימו אוהל גדול עם מוטות מאלומיניום, עטפו ביריעות פלסטיק, הוסיפו מזגנים, הכניסו כיסאות ושולחנות והציבו כספת ארון קודש וקיבלנו בית כנסת. המתפללים מזוהים עם חב"ד אך בפועל חסידי חב"ד אמיתיים – כאלו שלא גילחו את זקנם מעולם – יש רק שניים שלושה. השאר צרפוקאים, מתחזקים, רוצים להיות וכמובן מכל הבא ליד. בצד האחורי של בית הכנסת מול ארון הקודש תלו תמונה של הרבי מלובביץ' זצ"ל. שאלתי את החסיד חב"ד שמתפלל שם האם אין איסור לשים תמונת בשר ודם בבית כנסת? ענה לי שהוא שאל רב והרב אמר שאם זה לא לפני המתפללים אז מותר. זה לא הכי נוח אבל הנחתי לעניין. לאחר זמן ראיתי כי התמונה בשחור לבן. הרבי חי כבר בזמן שהיו תמונות ציבעוניות בסטילס ובכל זאת הם בחרו בתמונה בשחור ולבן. חשבתי שהתמונה משקפת את הגעגועים לרבי מצד החסידים. הם יכולים להמשיך לראות את עצמם כחסידים שלו ואפילו כשליחים שלו אבל בפועל הרבי כמו כל דבר בעולם הולך ונמוג בערפילי הזמן.

פסוקים של חב"ד

בחב"ד נהוג בשבתות ובזמנים אחרים לצאת לגנים ולרחובות לכנס ילדים ולהקריא אותם קטעי קריאה הכוללים פסוקים וכל מיני קטעים נוספים. את המנהג הנהיג הרבי מלובביץ'. הם קוראים לכך פסוקים (במילעיל). בסיום הם מחלקים ממתקים לילדים. הנה רשימת הפסוקים כפי שמובאת מהאתר של צעירי חב"ד (שימו לב שלא כל הקטעים הם אכן פסוקים מקראיים):

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ אֲ-דֹנָי אֶחָד.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם.

כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ.

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וּמְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וּמַבִּיט עָלָיו וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי  אַל תַּאֲמִין, לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי  אַל תַּאֲמִין, יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי  תַּאֲמִין.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ  רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.

וְזֶה כָּל הָאָדָם וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, לִהְיוֹת לוֹ יִתְבָּרֵךְ דִּירָה בְּתַחְתּוֹנִים.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו, פֵּרוּשׁ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת ה', אֲשֶׁר שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּדִירָתוֹ בְּתַחְתּוֹנִים.

בשבת האחרונה הבת הגדולה שלי הייתה בגינה והיא חזרה נרעשת כולה. במשפט האחרון במקום לומר "בדירתו בתחתונים" אמרו שני הנערים שהקריאו "בדירתו כאן למטה". ממש חילול המסורת. חשבתי שיש כאן עוד שינוי שחל. בדירתו בתחתונים מבטא בשפה החב"דית את ההתגלות האלוהית הגבוהה ביותר של ריבונו של עולם בתוך עולם החומר הממשי. אלוהים מתגלה לא רק כאידיאה רוחנית בעולמות העליונים אלא בחומר עצמו בעולם הזה. השינוי מבטא את השינוי בשפה העברית. בשביל הילדים הקוראים ואולי גם הנערים המקריאים תחתונים זה הבגד התחתון המכסה את האברים המוצנעים של האדם. כתוצאה מכך ההקראה בנוסח החב"די המקובל מביכה אותם כל פעם מחדש. הם נדרשים להבין את הפער בין השפה החב"דית לשפה העברית העכשווית. אז הם שינו.

מדוע הערבים לא מצליחים לאמץ כלכלת שוק?

בזמנו (2015) רשמתי לעצמי איזה מאמר בנוגע לכישלון של הערבים לאמץ כלכלת שוק. תליתי את זה בקשר בין הערבים לאיסלאם. אני לא יודע כמה אני חושב כך היום אבל אם תרצו תוכלו לעיין בו.

פתיחה

כבר כמה שנים טובות משתוללות מלחמות אזרחים רצחניות בלוב, בסוריה ובעיראק כאשר הסוף לא נראה באופק. צד אחד הורג בשם הדת במיוחד בגירסתה המוסלמית סונית. הם חולמים על חזרתו של סדר דתי לאזור כמו שהיה במובנים מסוימים עד נפילת האימפריה העות'מנית במלחמת העולם הראשונה. מולם מתייצבים כוחות המאמינים כי את הסדר הדתי צריך להחליף סדר פוליטי המבוסס על גורמים גיאוגרפיים או לשוניים ולאו דווקא דתיים. בעיני הגורמים הדתיים להיבטים הגיאוגרפיים אין כל חשיבות. גם להיבטים הלשוניים לכאורה אין כל משמעות עקרונית. עם זאת לשפה הערבית יש חשיבות דתית מסוימת. אם קדושתו של הקוראן ניכרת דרך יופיו העל אנושי הרי שאת האישור לכך ניתן לקבל רק דרך דוברי ערבית כשפת אם. אלו השייכים למשפחות שפות אחרות דוגמת האיראנית והתורכית מעולם לא יוכלו להעניק את האישור לקדושת הקוראן. הם יוכלו להאמין בכך, אך לא לדעת זאת. אלו המתנגדים לחסידי הסדר הדתי הסוני באים בשם סדר פוליטי אזרחי. גם אם הם שיעים הם מוכנים לחיות בסדר פוליטי המקבל קבוצות דתיות אחרות כמו שמתקיים בלבנון, או כמו שהתקיים בסוריה עד פרוץ האביב הערבי הרה האסון. זהו סדר יום נאור במובן מסוים אולם לא שלם. היבטים מרכזיים של הנאורות אינם מתקיימים בו. כדי להבין את הטענה הזו ארצה להרחיב על הנאורות ועל חשיבותה ההיסטורית ולאורה לבחון את הנאורות הערבית.

הנאורות

אפשר לראות בנאורות את התנועה המרכזית ביותר לדאוג לשלומו של האדם במובנו החומרי הממשי. האדם, ברייתו של הקב"ה, מקבל בנאורות את חשיבותו המרכזית. הדאגה לשלומו הפיזי והמדיני היא שעומדת במרכז העניין.  כדי להשיג זאת הצביעה הנאורות על תבונתו המעשית של האדם כגורם שיקדם אותו ויביא אותו להצלחה. התבונה המעשית של האדם מאפשרת לו לקחת את הטבע כאוביקט שאותו אפשר לרתום לטובת הצלחתו החומרית של האדם. האדם איננו נשלט רק בידי הטבע אלא גם שולט בו. ומה שחסר לאנשים המעשיים הם יכולים לקבל מאותם פילוסופים בעלי תבונה תיאורטית המסוגלים להבין את הכוליות ולגזור מתוכה חוקים קבועים אשר יהפכו למדע. שיתוף הפעולה בין האנשים המעשיים לבין המדענים הנעשה דרך המתודה הנכונה יכול לאפשר לאדם שליטה בטבע שתשחרר אותו משלטונו העריץ של הטבע (ראה דקראט "מאמר על המתודה"). כמובן, התבונה המעשית איננה שוקטת על שמריה. מה שאתמול נתפס כשיא הקידמה יתפס מחר כמיושן ומגביל. אפשרויות טכנולוגיות חדשות יצוצו אשר יאפשרו לאדם שליטה מוגברת על הטבע.  כדי לתת מקום לאותן טכנולוגיות נדרש חופש לאדם אשר יאפשר לו לפתח אפשרויות חדשות אשר יחליפו את הפיתרונות הטכנולוגיים הקודמים. אין דבר המתיישן מהר יותר מאשר הקידמה.  כתוצאה מכך נדרש חופש יזמות אשר יאפשר לאדם להציע הצעות טכנולוגיות חדשות ולממש אותן.

לחופש כלכלי יש חשיבות נוספת. למונופלים ישנה נטיה מצערת להקטנת היצור באופן שיביא לעליית מחירים ולמקסום הרווחים שלהם. במצב תחרותי המתחרים נועדים להגדלת היצור ולהורדת מחירים מול הצרכנים. הצרכנים נהנים פעמיים, גם ממחירים נמוכים יותר המאפשרים להם להינות מהכנסה פנויה יותר וגם מכמות מוצרים גדולה יותר בשוק. למונופולים גם חסר התמריץ לפיתוח טכנולוגי. לרוב חברות משקיעות משאבים בפיתוח טכנולוגי כדי ליצור שוק חדש או לתפוס נתח שוק גדול יותר. וכאשר המתחרות שלך משקיעות בפיתוח טכנולוגי גם אתה תשקיע בפיתוח טכנולוגי ולו כדי לשרוד. במצב מונופוליסטי השקעה בשיפור טכנולוגי פוגעת ברווחים ועלולה לערער את יציבותו של המונפול. כתוצאה מכך הנטייה של מונפולים היא להקטין את השיפור הטכנולוגי. מונופולים לרוב הם תוצאה של מעורבות ממשלתית היוצרת חסמי כניסה למתחרים, ולכן סיסמתה של הנאורות הייתה ליזס פייר. שחרר. תן לתבונה המעשית את המרחב שבתוכה היא תוכל לפעול והיא לבדה כבר תביא ליצירת תחרות אשר תביא בתורה לעושר ולהתפתחות כלכלית. ריכוז של כל הרעיונות הללו נמצא בזכות הקניין. זכות הקניין מגדירה את המרחב שבתוכו התבונה המעשית תוכל לפעול ולקדם את המין האנושי. הגדרת הקניין כזכות נותנת לאדם את הוודאות מפני פגיעה שלטונית או חברתית בפיתוח הטכנולוגי שלו ולכן מעודדת אותו להשקיע בטכנולוגיה ובקידמה טכנולוגית.

התבונה המעשית היא עניין אוניברסאלי. היא חלק מהאנושיות שלנו. כולנו מוסגלים לפעול בטבע כדי לפתח פתרונות שיקדמו את השליטה בו. תבונה מעשית היא גם גורם המזין את עצמו. פיתוח טכנולוגי במקום אחד מעודד פיתוח טכנולוגי במקום אחר. ככל שיותר אנשים יהיו שותפים בפעילות הזו כך ההתפתחות הטכנלוגית תגבר ותשפר את רמת החיים של האדם. לכן חשוב שכמה שיותר אנשים יהיו שותפים לענין, ולהוריד את המחסומים בין בני האדם. ישנם מחסומים שקשה להוריד דוגמת שפה. בני אדם יכולים ללמוד שפה נוספת אך לרוב הם נוטים לדבר בשפת אימם. המחסום של הדת לעומת זאת תלוי באמונה של האדם וכאן ניסתה הנאורות את כוחה הגדול בהורדת המחסום של האמונה.

כדי להשיג זאת נדרשה הנאורות להיבט מסוים של הדתות המונותאיסטיות שלא נעשה בו שימוש עד אותו זמן. אחד החידושים המרכזיים של התורה היא ההנחה שאלוקים נמצא מעבר לעולם. האל איננו חלק מהעולם הנברא. הוא ברא אותו אך לא נמצא בתוכו. ניסוחה המושלם של הטענה הזו נמצא ברמב"ם במורה נבוכים. לטענה זו הייתה חשיבות גדולה. אם האלוהים לא נמצא בעולם הוא גם לא ניתן למניפולציה או לשליטה טכנולוגית. החוק שהוא נותן איננו תוצאה של מערכת טבעית כל שהיא אלא מבטא את החירות עצמה. לרעיון הזה היה תפקיד בנאורות.

כדי להבין את השימוש של הנאורות אני ארצה להזדקק לסיפור של רבי נחמן מברסלב "מעשה בחכם ותם". רבי נחמן מתאר שם שתי דמויות החכם והתם. דמותו של החכם היא דמותו של האדם המודרני, הספקן אשר מוכן לקבל רק את מה שניתן להראות לו במציאות. מה שלא ניתן להראות לו איננו קיים מבחינתו. החכם הוא האמפריקן המושלם. הוא לא מקבל מה שבמבחינה אמפירית לא ניתן להציג. מסיבה זו הוא דוחה את התם המייצג את הצדיק המסורתי אשר מלכו של עולם מתגלה אליו. מבחינת החכם, בצדק, מלכו של עולם איננו חלק מן המציאות ולכן אין לו נקודת מגע איתו. הוא חי בעולם האמפירי הממשי המשותף לכלל בני האדם בלי להזדקק להיבטים הפרטיקולריים של אדם זה או אחר. החכם הוא המדען המודרני המסוגל לגזור מן הכוליות חוקים קבועים היוצרים מדע. האמונה לעומת זאת היא פרטיקולרית. היא לא באה מהמציאות אלא מחוץ למציאות. כתוצאה מכך היא לא יכולה להשתייך לכלל האנשים. היא שייכת לאנשים הפרטיים באשר הם פרטיים.

לפי טענת הנאורות ההיבט הזה של האמונה מאפשר דחיקה שלה מהמרחב הציבורי. הפרטיקולריות של האמונה גוזרת שאין היא שייכת למה שמשותף לבני האדם אלא דווקא לצד הפרטי שלהם. כל בן אדם יאמין במה שיאמין. הצד הכללי שלהם הוא אותו צד שעליו כולם יכולים להסכים. כולם מסכימים שאת חוקי ניוטון קשה להפר במציאות היום יומית שלנו, ולכן אם כולנו נקים חברה המבוססת על הכרה משותפת של חוקי ניוטון נוכל לפעול ביחד לשפר את החיים שלנו. לעומת זאת לא כולנו מסכימים על חוקי האל ולכן אם נהפוך את חוקי האל לעניין פרטי נוכל למנוע את הניגוד בינינו על בסיס חוקי האל. מכאן ההפרדה שעורכת הנאורות בין הציבורי לפרטי. הפרטי מבטא את הצד של האדם הפרטיקולרי. הציבורי מבטא את הצד המשותף לכלל האנשים.

ראינו שהדת משתייכת לצד הפרטי של האדם. המדע והמדינה משתייכים לצד הציבורי. לאיזה צד שייכת התבונה המעשית?

כאן אני רוצה להזדקק להיגל ולטעון שלמרות שהתבונה המעשית משותפת לכלל בני האדם הישום שלה הוא פרטיקולרי. אנשים יכולים להציע דרכים שונות לעבוד עם אותה מציאות. בתחום התקשורת האלחוטית למשל ישנן דרכים שונות הנקראות תקנים (פרוטוקולים) למימוש אותה טכנולוגיית רדיו. הטכנולוגיה של ה-wifi ושל הBluetooth  מבוססת על אותה מציאות חומרית של גלי רדיו, אך התקנים השונים יוצרים יכולות שונות. תקנים שונים מגיעים מגישות פרטיות שונות. למרות שהמדע הוא זהה, היישום הוא שונה וכך הטכנולוגיה הולכת ומתפתחת. המרחב הפרטי שיוצרת הנאורות מכיל גם את ההיבט הדתי הפרטיקולרי של האדם, אך גם את ההיבט היזמי של התבונה המעשית של האדם. כל אחד מהם מבטא לא את הצד הכללי של חוקי הטבע אלא את הצד הפרטי של האדם הפועל. המרחב הכללי הוא אותה מסגרת מדעית ומדינית שתאפשר שיתוף פעולה בין פרטים כדי לקדם את רווחתם ואושרם. המרחב הפרטי הוא המרחב של זכות הקנין וחופש הדת. המרחב הכללי הוא המרחב של המדינה הנאורה התומכת במדע  ובחופש הפרט.

הנאורות הערבית

הנאורות הערבית פעלה לכאורה לפי המתכון של הנאורות. היא נלחמה במסגרת הדתית של החברה וניסתה לכונן מסגרת חברתית לא דתית חילונית. אולם המסגרות שהיא בנתה לא נתנו מקום לאדם האינדבדואלי ולזכויותיו. זה בלט במיוחד בכלכלה. המדינות שבנתה הנאורות הערבית כגון מצרים של הבעת' או סוריה ועיראק הצטיינו בכך שהן היו ריכוזיות, מונופוליסטיות וחסרות דינמיות כלכלית פנימית. כך למשל הערכות חיצוניות מעריכות את החלק היחסי של צבא מצרים בכלכלת מצרים בכ25-40% וזאת דרך מונופולים שונים . מדינות ערב האחרות לא היו שונות בהרבה ממציאות זו.

ניתן היה לתלות זאת בסוציאליזם שהיה האופנה התרבותית השלטת בזמן עליית הנאורות הערבית. הסוציאליזם טען שגם הוא בא בשם הנאורות, אולם הוא סבר שכלכלת שוק יוצרת בזבוז שאותו ניתן לעקוף דרך פעולה משותפת של כלל האזרחים. פעולה זו תתן מקום לעבודתו של האדם מבלי ליצור את הבזבוז שיש בכלכלת שוק. כתוצאה מכך דגל הסוציאליזם במונופולים של המדינה שיחליפו את השוק, ובהתנגדות לזכות הקניין שמביאה לטעמו לבזבוז של השוק.

אין ספק שמבחינה היסטורית מדינות ערב ניסו לכונן סוציאליזם מקומי. אולם על הסוציאליזם אבד כבר הכלח זה 25 שנה, ועוד לפני כן מדינות שונות החלו לפנות מהסוציאליזם לעבר כלכלת שוק. כיום הריכוזיות של הסוציאליזם נדחתה מכל העולם אולם ממדינות ערב הנאורות היא לא נדחתה. הן נשארו ריכוזיות ומונופוליסטיות ללא כבוד לאינדיבידואל ולזכות הקניין שלו. הסמל של האביב הערבי, מי שהצית אותו: מוחמד בועזיזי היה יזם עסקי אשר ההון שלו שבזכותו הוא קיווה להתפרנס – דוכן המכירות שלו – הוחרם באופן שרירותי על ידי פקיד הממשלה. גובה הלב שבה התייחס הפקיד ליזם יאש אותו והביא אותו לשרוף את עצמו. ההזדהות העצומה של ההמון הערבי עם היזם חוללה את המשבר שהביא לנפילת מדינות ערב "הנאורות".

האחים המוסלמיים שעלו במקומם למשל במצרים לא הביאו מזור. הם אמנם עלו בשמו של החוק האיסלאמי אך לא התרכזו בפירוק המבנים המונופוליסטיים והבירוקרטיים שכל כך חנקו את הכלכלות המקומיות. כתוצאה מכך נכזבו תומכיהם ונקל היה בידי הצבא לחזור ולהשתלט על המדינה. הנאורות עלתה בהבטיחה שיפור ברמת החיים. כשלון הנאורות הערבית להשיג זאת גזר את דינה ליפול. כיום קרוע העולם הערבי לגזרים של כוחות ברבריים, פליטים והרס חברתי. כישלון הנאורות הערבית מעורר את השאלה מדוע היא נשארה ריכוזית ולא נתנה מקום ליזם הפרטי ולשוק הפרטי?

במבט ראשון ניתן לטעון כי האיסלאם גוזר קיפאון כלכלי וסטגנציה, אולם בעולם יש מדינות מוסלמיות רבות הנהנות מצמיחה ומתמיכה בשוק החופשי. מלזיה, אינדונזיה, בנגלדש, תורכיה ואפשר לומר שאפילו איראן, הן מדינות בעלות אוכלוסיה איסלאמית התומכות במנגנוני השוק החופשי ובשמירה על זכות הקניין. המדינות העיקריות הסובלות מסטגנציה הן מדינות ערב הנאורות. וכאן ארצה לטעון כי אותו היבט המבדיל בין הערבים לשאר המוסלמים שעליו הצבענו במבוא מביא לכישלון הזה.

מבחינת הערבים האיסלאם לא נתפס כעניין של בחירה פרטית של המתאסלם כמו במדינות המוסלמיות האחרות. אותן מדינות זוכרות כי הזהות העצמית שלהן קדמה לאיסלאם ועל גבה הוכנס האיסלאם באופן פרטי. כל מתאסלם עשה זאת באופן פרטי ואישי. כתוצאה מכך הדת נתפסת כמו במערב כעניין אינדיבדואליסטי השייך לפרט ולא לחברה. עובדה זו יוצרת מרחב פרטי הנותן מקום גם ליזם ולתבונתו המעשית. הדת היא עניין פרטי ולכן יש גם מקום לאינדיבדואל לפעול לפי הבנתו ותפישתו בתחום הכלכלית כתוצאה מכך אין סתירה בין ההיבט האיסלאמי של החברה לבין ההיבט הנאור של המדינה. אצל הערבים זה שונה. הדת נתפסת כחלק מכינון הזהות הערבית במובן המוחלט שלה. לפני האיסלאם היו הערבים שרויים בג'האליה ובבערות. רק האיסלאם נתן להם תרבות וציביליזציה. כפי שראינו במבוא, הקוראן נתפס כספר המושלם ביותר שבהשוואה אליו כל ספר אנושי בשפה הערבית מחוויר. בתודעה הערבית האיסלאם איננו רק בחירתו האישית של הפרט אלא גם יוצר את המרחב הציבורי עצמו. דחיקת הדת על ידי הנאורות הערבית איננו מעביר אותה למרחב הפרטי אלא מביא להתנגשות בין האיסלאם כמכונן הסדר הציבורי לבין המדינה. כתוצאה מכך המדינה לא יכולה להרשות לפרט חופש פעולה שכן חופש פעולה יתורגם ממילא לניסיון להפיל את המרחב הציבורי הנאור שאותה מנסה המדינה לכונן. אולם הפגיעה בחופש הפרט מונעת את הצמיחה הכלכלית שנובעת מתבונתו המעשית של הפרט וכך כורתת את הענף שעליה יושבת הנאורות הערבית.

אם נסכם, הקשר הדו סטרי שבין הזהות הערבית לבין האיסלאם שבו מצד אחד האסלאם מכונן את הזהות הערבית ומן הצד השני השפה הערבית מאשרת את קדושתו כפי שראינו במבוא, מונע את הופעתו של מרחב פרטי שבו יוכלו יזמים לפעול ולשגשג. כל מה שנותר זו מדינה בירוקרטית עריצה ומונופוליסטית המונעת שגשוג כלכלי וצמיחה. התגובה האיסאלמית רק מחריפה את המציאות הזו כיון שהיא מנסה להחיות עבר שכבר איננו כאן ושאיננו נותן מקום לדינמיות של החברה המודרנית. דינמיות זו מסוגלת להביא את הצמיחה אולם בתודעתם של הפונדמנטליסטים האסלאמיים היא מתקשרת לאותם היבטים שהנאורות הערבית ניסתה לכונן דוגמת אדישות לצד הדתי של האדם והדגשת ההיבטים האימננטיים של המציאות שבה תפעל התבונה המעשית. את זאת הם לא יכולים לקבל והתוצאה היא תוהו ובהו, שפיכות דמים והרס מתמשך של החברה המזרח תיכונית.

היסטוריה לא מה שחשבתם

בזמן האחרון ישנה עדנה בכתיבת היסטוריה פופולרית במדינת ישראל. שני ספרים יצאו בשנה האחרונה. האחד הוא הספר "שווים – סיפורה של ספרטה" של ניל בר שאפשר לקרוא ביקורת מעולה שלו אצל דני אורבך, והשני 'עשרה פרקים על- היסטוריה לא מה שחשבתם' של רועי בנימין גרבר. לספר השני מוקדש הפוסט הנוכחי.

בתולדות הרעיונות ישנו מונח הנקרא היסטוריה ויגית. לרוב המונח מוצג לגנאי. ההיסטוריה הויגית מתעלמת מתהליכים מטריאליסטים במציאות, היא וולנטרית מידי ויש שיאמרו אף צפויה מידי. מה שמאפין את המבקרים שהם לרוב לא טרחו לקרוא את ההיסטוריה הוויגית. זה חבל כי ההיסטוריה הוויגית נותנת נקודת מבט קצת בסיסית על ההיסטוריה המערבית שהמבקרים שלה מנסים להתעלם ממנה. בשביל הוויגים מוסדות זה עניין חשוב. מוסדות מאפשרים את החירות האנושית. מוסד הפרלמנט, למשל, יצר מהפכה בדינמיקה של יחסי הכוח בחברה. במקום שולט ונשלט קיבלנו גוף המייצג את האזרחים בדרך של בחירות חוזרות והמאפשר שלטון עצמי של האוכלוסיה. זכויות הן גם עניין חשוב. כאשר יש זכויות האדם זקוף. בלי זכויות האדם נכפף מול השלטון. לאחרונה מדינת ישראל מציעה לצנזר פוסטים שלדעתה מבלפים. זו הצעה עצובה. חלק מהזכות של חופש הדיבור מגיעה מהזכות לשקר, לבלף לבלבל ולקשקש. הזכות הזו המערערת על מערכת הכוח החברתית מזכירה לכולנו שאין לאף אחד מאיתנו מונפול על האמת. גם לממשלה אין מונפול על האמת. גם לא לממסד המדעי. מה שנשאר זה שיקול הדעת של היחיד שצריך להחליט לבדו מה נכון ומה לא. האדם נשאר קנה המידה האחרון מה נכון לדעתו ומה לא (זה לא אומר שאין אמת רק שאין לנו שליטה עליה). גם זכות הקניין היא עניין חשוב. זכות הקניין נותנת לאדם את רשות הפרט. כאשר יש רכוש יש גם מרחב אישי. לעבד אין מרחב אישי. לבן חורין יש. וכמובן לבסוף ישנה הזכות להחליף את השלטון. אין מוסד שאיננו כפוף לביקורת של הנשלטים; מה שמסביר חלק מהבעייתיות בהתנהלות של בית המשפט העליון כיום. ההתפתחות של המוסדות הללו והדחתם את המוסדות הקודמים ששלטו בעולם כמו המלוכה והעריצות השרירותית הם הסיפור שלנו כיום. התחלנו שם. השכחה של ההתחלה הזו יוצרת עיוות היסטורי ומאפשרת לכל מיני גישות א-הומניות ואנטי הומניות להופיע. בשביל הגישות הללו ההיסטוריה היא עניין שרירותי המתקיים מעבר לאדם ולמטרות של האדם. המוסדות האנושיים אינם משחררים את האדם ושומרים על החירות שלו אלא יוצרים אשליה כוזבת המסתירה את היות האדם יצור סביל הנשלט על ידי דמיונות ואשר השחרור היחידי שלו נמצא בניפוץ אשליית החולף דרך טכניקות מדטטיביות.

לגישה הויגית שותפים כיום  אנשים שונים מהצד השמאלי של המפה כמו עינת וילף או מהצד הימני של המפה הפוליטית כמו בנימין נתניהו. משותפת להם ההנחה כי העם שולט והוא שולט בעזרת המוסדות הנבחרים שלו. כדי לשמר את ההבנה הזו צריכים ספרים שיספרו את ההיסטוריה מנקודת המבט הויגית ציונית. לפני מאה שנה היה זה ההיסטוריון האנגלי טרווליין שיספר זאת מנקודת המבט האנגלית אולם מאז חלפו שנים ולא קמו היסטוריונים לכתוב עליה. נראה היה שהגישה הויגית ניצחה, הדמוקרטיה משתלטת על העולם ואין צורך לדבר בשמה. בשנים האחרונות הגישה הזו איבדה מכוח השכנוע שלה. תהליך ההזדקנות של אומות דמוקרטיות וותיקות הביא לגלי אוכלוסיה המתנגדים לדמוקרטיה חולשתן הכלכלית של מדינות מערביות והתחזוקתה של סין הלא דמוקרטית יחד עם כוחות לא דמוקרטים אחרים כמו רוסיה מכרסמים בוודאות של המובן מאליו. לצד תהליכים אלו מתרחשים גם תהליכים חברתיים אחרים כמו עלייתן של גישות לא ויגיות המדברות בשם זכויות האדם בעודן חותרות תחת השלטון הפרלמנטרי. זה יכול להיות באופן רשמי כמו באירופה באיחוד האירופי הלא דמוקרטי או בארצות הברית בגישות השמאל הקיצוניות. כל הגישות הללו כופרות במשטר הפרלמנטרי על מוסדותיו החוקיים השונים. שלילת הציונות תופסת מקום נכבד בגישות הללו ובדברן בשם החירות הערבית אותה הם מכנים בעקבות המסורת הנוצרית-רומית 'פלסטינאית' הם שוללים את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי בארצו העתיקה. במצב הזה כדאי לחזור ליסודות הויגיים הישנים של ההיסטוריה המערבית.

רועי בנימין גרבר עושה זאת בכתיבת ספר היסטוריה לנוער. הוא לוקח 10 פרקים שהוא מזהה כשלבים בהיסטוריה המערבית-ציונית שלנו ומתאר אותם בשפה קלילה והומוריסטית. הוא משמיט הרבה, מדלג הרבה, ולא לגמרי נותן תמונה קהורנטית אבל בסופו של דבר הספר שלו מצייר תמונה ברורה כיצד הגענו עד הלום. זה לא מעט. הוא מזכיר לקוראים דמויות נשכחות כמו המלכה אליזבת, וושינגטון, נפוליון וביסמרק. הוא טורח לדבר על אביב העמים, מלחמת העולם הראשונה (המלחמה העולמית כפי שכונתה עד שמלחמת העולם השניה פרצה) ועל המלחמה הקרה. והוא גם טורח לתת היסטוריה ציונית מקוצרת כולל 15 עמודים של סימונים לכל קהילה של 1000 יהודים שאבדה בשואה. לקינוח הוא קצת מדבר על היסטוריוגרפיה על שיבת הלאומיות וגם על אלוהים. גרבר הוא בחור מאמין. הוא למד במכינה בעלי ולטעמו ההיסטוריה האנושית הויגית-ציונית באה דווקא ממקום של אמונה באלוהים. הוא לא מזלזל בחילוניים או בדמויות לא יהודיות אבל הוא כן מאמין שבסוף זה מתכנס לטענה קהורנטית על המציאות שיכולה להתאים אך ורק לאמונה באלוהים. כשבאלוהים הכוונה לאו דווקא לאלוהים שמצווה על מצוות אלא אלוהים שנותן פשר לאחדות שיש במציאות.

הספר לא חף מטעויות. כך למשל הוא טוען שקוד נפוליון בוטל עם חזרת הבורבונים. בפועל קוד נפוליון המשיך עד אחרי מלחמת העולם השניה. לפעמים הוא מזכיר עניין, מבטיח לחזור אליו ובפועל שוכח ממנו. גם ביחס לפוקאימה הוא לא רגיש לצד הלא דמוקרטי בהגות שלו. קץ ההיסטוריה לכאורה הוא גם קץ הפוליטיקה. פוקיאמה לא כותב זאת בפירוש אך הוא רומז לכך כאשר הוא מציין שמורו קוז'וב הצטרף בסוף חייו לפעילות באיחוד האירופי הלא דמוקרטי אך הפוסט היסטורי. גם הטענה שלו שהמדע איננו חלק מההיסטוריה היא משונה מאד. גרבר הוא עדיין חובבן. הוא קרא הרבה אך מעולם לא נתנסה במחקר היסטורי רציני ומעמיק. הוא מזכיר את ההיסטוריון הצבאי לידל הארט בתחילת דרכו, משיחות מכחול עזות עם פסקנות לא מבוססת. מומלץ למחבר לאחר פרץ הנעורים הזה להתיישב ולהעמיק את יכולתיו ההיסטוריות. ועם זאת כספר מבוא לילדות ונערים הוא מושלם. מי שרוצה לתת לילד שלו ספר היסטורי הומני, ציוני, ומערבי מומלץ ביותר לקנות את הספר.

צמיחה (דיפלציה)

י.ד. כלכלה

בחלק הקודם הצגנו את סך הערכים. טענו כי כניסת כסף מזיזה את סך המחירים אך אינה משנה אותם בטווח הארוך. בחלק הזה נדבר מהי צמיחה. אני מבין צמיחה כירידת מחירים של מוצרים הנובעת משיפור טכנולוגי או מפתיחת המשק למסחר בין לאומי. קודם המוצרים כמו אוכל, תספורת, תוכנות היו בעלי מחיר נתון עכשיו אותם מחירים ירדו כלפי מטה. הדבר במיוחד נכון כאשר הופיעו מוצרים חדשים שנותנים אפשרויות שקודם לא היו קיימות. המחיר של טיסה לפני המצאת המטוס היה אינסופי. לאחר המצאת המטוס הוא הפך לסופי ואפשרי. אולם גם ירידת מחירים של מוצרים קיימים שעכשיו קל הרבה יותר לייצר אותם היא צמיחה. מתוך ירידת מחירים אפשר להגיע למה שכלכלנים רואים כצמיחה כמו גידול בכמות התוצרים אבל הגורם לכך הוא ירידת מחירים.
מדוע ירידת מחירים? בשביל זה ארצה להסתכל על עקומת התמורה. עקומת התמורה מסמנת את סך אפשרויות היצור שיש לנו בין שני מוצרים. נניח שיש לנו שדה המגדל עגבניות ומלפפונים. את אפשרויות…

View original post 974 מילים נוספות

מדוע יהודים דוסים מחזיקים טלפון טיפש?

אשתי סיפרה לי על שאלה ששאל אותה ערבי שעובד איתה. אצלם לכולם יש טלפונים חכמים, גם לדוסים. אצל היהודים הדוסים, לעומת זאת, אין טלפונים חכמים. מדוע זה ככה?

אולי זה קשור לצניעות אבל לכאורה גם ערבים דוסים מקפידים על צניעות (או שאולי לא?). חשבתי גם שפלאפונים חכמים מהווים הסחת דעת רצינית ומי שמקפיד על לימוד תורה מרגיש שיש כאן ביטול תורה.

הדפסת כסף כעניין פוליטי

י.ד. כלכלה

עד עכשיו דנו בהדפסת כסף כעניין כלכלי אולם יש לכך גם השלכה פוליטית שעליה אני רוצה לעמוד בפוסט הנוכחי. טענו כי כניסת כסף חדש פוגעת בערך הכסף הקודם שיש בידי אנשים. אפשר לראות זאת כסוג של מס. כניסת כסף חדש גורמת לחלוקה מחדש של הטובין במשק. הטובין כבר לא נשארים בידיים של האנשים עם הכסף הישן אלא עוברים לידיים של האנשים עם הכסף החדש. ראינו זאת למשל במקרה הספרדי עם הכסף שהגיע מהעולם החדש ובמקרה הישראלי בהדפסת הכסף הגדולה אחרי מלחמת יום הכיפורים. בשני המקרים הללו כניסת כסף חדש אפשרה לטובין לעבור לידי השלטונות וכך להגדיל את חלק הצבא בכלכלה באופן שעוקף את מגבלת המקורות הקיימת.

צריך לזכור שעד 1985 במדינת ישראל הדפסת כסף הייתה נתונה בידי הממשלה. משרד האוצר היה מעביר הוראה לבנק ישראל ובנק ישראל היה מדפיס את הכסף. לא היה כאן שום גורם פיקוח של הכנסת. עניין דומה היה גם בארה"ב. הדפסת כסף הייתה נתונה בידי הממשלה…

View original post 439 מילים נוספות

צלם אלוהים שבפניו

הסיפור "מן השמים" של ש"י עגנון מספר על ילד, עובדיה, שגדל בסביבה כפרית חסידית. הוא שמע סיפורים על ל"ו צדיקים שהיו נפגשים זה עם זה וכשהיו מברכים היו שומעים את השמים עונים אמן על ברכותיהם. כשגדל הלך ללמוד תורה בעיירה הסמוכה. בכוח כשרונו והתמדתו הלך וגדל בתורה עד שנעשה גדול בתורה ורב של עיר גדולה עם ישיבה גדולה. כשזקן עלה לארץ ישראל ושם מושבו בירושלים עיר הקודש ועסק שם בתורה לעצמו בלי להיכנס לענייני הציבור. יום אחד בפרוס מלחמת העולם הראשונה נתקל בפליט מעירו, אדם אמיד ומכובד, שבפרעות ובהרס של המלחמה נעקר ממקומו והתגלגל לארץ ישראל עם משפחתו. כדרך הגולים נתמעט ממונו ונתמעטה קומתו ונעשה כולו טרוד ויגע. הזמין אותו מורנו הרב עובדיה לאכול אצלו. ישב ואכל והיה מדבר על הדברים שאבד ועל טרדותיו וקשייו. הוא מדבר והרב לא מוצא את עצמו. אין עניינו בהבלי העולם הזה ובדברי תורה איננו מצליח להתרכז. נזכר בסיפורים ששמע בילדותו על לו צדיקים שלא היה להם נר להבדלה במוצאי שבת ונטלו את הלבנה לברך עליה ברכת המאורות. וכך ממשיך הסיפור:

"אותו אורח לא דיבר דברי אלוהים חיים, אלא סיפר על קניינים מדומים שאבדו לו. פתח הרב עיניו וראה שהגיע הנר לסופו ופניו של אורח מחשיכות והולכות. עמד מכיסאו ונטל נר שני כדי להאיר את צלם אלוהים שבפניו, וזירז אותו שיאכל וישתה ולקחו בדיבורים נעימים. האירו פניו של האורח והוסיף וסיפר. ואותו גאון יושב ושומע כאילו אין בעולמו אלא שיחתו של עני. ניחמו ופייסו. נתאנח העני מליבו כאדם שמפיג את ליבו ומרחיב את צערו. נכנסה בו רוח יתרה ושכח את רישו. משאכלו ושתו וברכו שמע אותו גאון שמן השמים עונים אמן אחר ברכותיו. מחמת התפעלות הנפש לא הרגיש הגאון תחילה עד היכן הדברים מגיעים"

נזכרתי בסיפור הזה בגלל הביטוי צלם אלוהים שבפניו. צלם אלוהים מתגלה בפניו של האדם, כל אדם. בכל אדם יש צלם אלוהים. ישנם אנשים שמבזים ופוגעים בצלם אלוהים שבפניהם כאשר הם חוטאים בעברות שבין אדם למקום ובעבירות שבין אדם לחברו אך בכל אדם יש צלם אלוהים. וצריך להיזהר בצלם אלוהים שבו שלא להכלים אותו או לפגוע בו. ישנן תרבויות, אני חושב למשל על התרבות הרוסית, שאין כבוד לצלם האלוהים שבאדם. יש כבוד גדול לאלוהים אבל לצלם אלוהים שבאדם אין כבוד. הבנתי את זה לאחרונה אחרי תקלה שהייתה לי עם מורה רוסיה שהסבירה לי שהיא עובדת אצל אלוהים, לא בשביל הכסף. על כך לא נותר לי אלא לשתוק. ועם זאת עבודת אלוהים שלה לא מנעה ממנה להכלים, להעליב ולפגוע בלי משים בצלם אלוהים שבתלמידים שלה. בשבילה אלוהים נמצא בשמים; לא כאן בפנים של האחר.

תומר פרסיקו לאחרונה פרסם ספר על ההיבט הפוליטי של צלם אלוהים. אני לא רוצה להתעכב על הצד הפוליטי אלא דווקא על הצד המוסרי הקודם לפוליטי. צלם אלוהים שבפני האדם מחייב אותנו לשמור על כבודו של האחר ולהימנע מלהכלים אותו או לבייש אותו. למרות הרצון שלנו להגיע למציאות האידיאלית זה לא יכול כתוצאה מפגיעה מצלם אלוהים שבאדם האחר. כל אדם ראוי לכבוד מכוח צלם אלוהים שבפניו. לתרבות הרוסית יש מעלות גדולות אבל אי אפשר להתעלם מהמחיר שהיא גובה מאנשים רגילים. החינוך הסובייטי כפי שהוא מכונה בארץ יכול להגיע להישגים גדולים אך בדרך הוא ירמוס אין ספור פרטים שלא זכו להגיע לגדולות. זה יוצר אנשים ביישנים וחסרי ביטחון שנקל לבריונים אכזריים לרמוס אותם ולפגוע בהם. יש לנו לפעמים בארץ רגשי נחיתות כשאנו נתקלים בגישה הזו. אנחנו מרגישים שלעומת החינוך הסובייטי איננו שואפים אל האידאל ברמה מספקת. הכבוד לצלם אלוהים שבפנים של האדם כפי שהוא מופיע בסיפור של ש"י עגנון מזכיר לנו כי לפעמים בשמים יותר חשוב שנשמור על הכבוד לצלם אלוהים שבאחר מאשר שנדבק באידאלים ובדרך נרמוס את כל מי שבדרכנו.

כניסת כסף חדש – מימון הוצאות ביטחון בישראל

י.ד. כלכלה

בפוסט הקודם ראינו כיצד ניצלה ספרד את ההופעה של מרבצי כסף חדשים להעביר טובין לידה שאפשרו לתחזק צבא שחרג מכוחה הכלכלי הראשוני. בפוסט הנוכחי נדון בתופעה דומה שכבר לא התרחשה על מתכת כסף אלא על בסיס כסף נייר במדינת ישראל. נבחן כיצד מצד אחד קיצץ בן גוריון בגודל צבא הקבע כדי להפסיק מימון גרעוני על ידי הדפסת כסף ומאידך כיצד מימנה ישראל את הגידול של הוצאות הביטחון שלה בעזרת הדפסת כסף. שני המקרים יבהירו שוב את אופיה החלוקתי של הדפסת כסף ולכן את הצגתה כמס.

עם קום המדינה נמצאה ישראל במשבר אדיר. מצד אחד קום המדינה אפשר סוף סוף לעליות הגדולות להתרחש לאחר עשרות שנים של ספרים לבנים בריטיים. בבת אחת אוכלוסיית ישראל הכפילה את עצמה ויותר כשגלויות שלמות חוסלו במכה אחת. מן הצד השני מלחמת העצמאות חשפה את גודל האיום הביטחוני על ישראל במסגרת מלחמת העצמאות גייסה ישראל 100 אלף לוחמים מתוך אוכלוסיה של 600 אלף (16% מהאוכלוסיה) וגם…

View original post 649 מילים נוספות