הרחבה מוניטרית – שוק המוצרים

י.ד. כלכלה

הביטוי של צמיחה הוא דיפלציה (ירידת מחירים). אולם מסיבות שונות הבנק המרכזי מתנגד לירידת מחירים ולכן הוא נוקט במדיניות מוניטרית מרחיבה המגדילה את כמות הכסף דרך שוק ההלוואות. לרוב ההתערבות הזו בשוק ההלוואות מוצדקת בטענה של שמירה על רמת המחירים. בשנים האחרונות ההתערבות הזו הוצדקה לאור החשש מהמשבר הכלכלי. בפוסטים הקודם הצגנו את התערבות בנק ישראל בשוק ההלוואות דרך קביעת מחיר מקסימום לשער הריבית. בפוסט הנוכחי נבחן כיצד משפיעה ההתערבות הזו על שוק המוצרים וכיצד היא בעצם מונעת את ירידת המחירים בעקבות הצמיחה. נבחן מה עושה ההתערבות הזו בפועל ומה המחיר שלה.

לצורך הפשטות אני מניח שהתהליך מתרחש על מוצר אחד אשר שאר המוצרים אדישים לו. נניח שאנו נמצאים בשווי משקל וחל בייצור שינוי הגורם לעקומת ההיצע לרדת כלפי מטה. זה יכול להיות שינוי טכנולוגי או ירידת מחירים של מקורות יצור בין לאומיים. בכל מקרה הוא גורם לתנועה של עקומת התמורה כלפי חוץ שההצגה שלה בשוק המחירים היא תנועה של…

View original post 411 מילים נוספות

המלך בנט נט

המלך בנט נט מלך בביצה המגזרית על חרד"לים וליברלים, זבולונים ודתל"שים.

אך למלך בנט נט זה לא הספיק. הוא רצה למלוך על חרדים וחילוניים, ערבים ויהודים.

אז הוא קרא בואו אליי! בואו ימנים ושמאלנים, ערבים ויהודים וטפסו מעלה מעלה כי אני רוצה להיות מלך ישראל.

באו ערבים ובאו יהודים באו שמאלנים ובאו ימיניים, בא סער ובא עבאס, באה שקד ובא לפיד, באה סילמן ובאה מיכאלי.

טיפסו מעלה מעלה עוד אחד ועוד אחד התקבצו ועלו עד שנהיו ל60 ועל גבם טיפס המלך בנט נט ומלך על ערבים ועל יהודים על חרדים ועל חילונים.

אך למלך בנט נט זה לא הספיק. הוא רצה למלוך על פוטין ועל זלנסקי על ביידן ועל שי ג'נפינג.

אך שם למטה פתאום נשמע קול גניחה. המלך בנט נט הסתכל וראה צבה בשם סילמן סילמן.

קשה לי היא זעקה. כל הצבים עלי, שמאלנים וערבים, עוכרי מדינה יהודית ועוכרי הדת היהודית.

אולי תרד קצת אל העם המלך בנט נט ותקל קצת מן העומס? אין צורך לתווך בין אוקראינה ורוסיה, בוא תווך בין ניצן לסילמן.

שקט שם הרעים המלך בנט נט. אני כאן טרוד בעניינים חשובים. את תמשיכי שם לסבול בשקט בזמן שאני שם למעלה, וטס לו לאוקראינה.

אך אז השתעלה הצבה סילמן סילמן וכל מגדל הצבים התפרק לו באוויר.

עפו הורביץ ומיכאלי. עפו זועבי ועבאס. עפו לפיד וליברמן. עפו גנץ ושקד.

עף לו בנט נט מלמעלה למטה ישר עם הראש לתוך הבוץ.

נגמרה מלכותו של בנט נט. מלך הוא כבר לא יהיה. את המבצר ברעננה יפרקו. את תארי הכבוד יחזירו.

המלך בנט נט כבר לא ירדה בצבי המדינה וגם לא בצבי המגזר. את הדמיונות על מלוכה ישאיר לזמן אחר.

ואת הסיום נשאיר לסופר המקור הגדול מכולם שאת סיפורו של המלך צב צב הוא סיפר:

"ועם הצבים? מה היה עליהם? הצבים (וגם מק) חופשיים כולם וזה, באמת, מגיע להם-כמובן כמו לכל יצור בעולם!"

כיצד הבנק הפדרלי ילחם באינפלציה דרך העלאת הריבית

י.ד. כלכלה

בעקבות התפרצויות האינפלציה בארה"ב הודיע הבנק האמריקאי על העלאת הריבית במטרה להילחם באינפלציה. הסולידית החליטה להסביר כיצד זה יוריד את האינפלציה:

הסברים מהסוג של הסולידית מקובלים מאד ולרוב במחלקות לכלכלה תראו אותם בצירוף גרפים של ביקוש מצרפי וכדומה. לדעתי הם לא מספקים והמענה של הבנק המרכזי האמריקאי הוא פשוט הרבה יותר. בפוסטים הקודמים הסברנו כי בעזרת הכלי של קביעת הריבית הבנק המרכזי מגדיל ומקטין את כמות הכסף במשק. יש קשר בין כמות הכסף במשק לאינפלציה. אם יש יותר כסף מחיר המוצרים עולה. בשנים האחרונות כמות הכסף במשק האמריקאי הלכה וטיפסה וממש קפצה בשנים הללו של הקורונה:

https://tradingeconomics.com/united-states/money-supply-m1

התפרצויות האינפלציה האחרונות מביאות את הגידול לידי ביטוי במחירי המוצרים . כדי לבלום…

View original post 194 מילים נוספות

רגע הפספוס של רוסיה

אחת התגליות של מלחמת רוסיה אוקראינה היה כותב בטוויטר קמיל גליב. הכתיבה החריפה שלו על רוסיה הייתה מאירת עינים מבחינה היסטורית ותרבותית. כבר עשרים שנה מטרידה אותי שאלה על רוסיה הפוסט סובייטית – מדוע רוסיה לא הפכה למדינה תעשייתית נורמלית? תשובתו של קמיל שהיא מעולם לא הייתה מדינה תעשייתית נורמלית. למעשה גם הקומוניסטים לא הפכו אותה למדינה תעשייתית נורמלית. תחת שלטונם היא נשארה עם אותו דפוס כלכלי קבוע. מדינה פריפריאלית מבחינה כלכלית המספקת מוצרי גלם וצורכת מוצרים מוגמרים. בעצם לא שונה בהרבה מברזיל ומדינות קולוניאליות אחרות. מדינות הליבה התעשייתיות היו אנגליה, הולנד, ולאחר מכן בתקופה המודרנית גרמניה, ארה"ב ויפן. רוסיה נשארה בתפקיד המדינה הפריפריאלית. החל מגילוי הנתיב הארקטי לרוסיה במאה ה16 על ידי האנגלים ספקה רוסיה מוצרי גלם למערב התעשייתי. הדפוס הזה נמשך גם בתקופה הקומוניסטית והוא נמשך גם בתקופה הפוסט קומוניסטית. ההתמקדות של משטר פוטין בשליטה על יצוא הנפט וההתבססות של הכלכלה הרוסית על נפט משמר אותה באותו דפוס כלכלי ידוע ורגוע. לא צריך לתת מקום לאנשים חכמים לנהל עסקים ולפתח מוצרים. אנו נמכור מוצרי יסוד למערב ונקנה מוצרים תעשייתיים. הקומוניסטים לא שינו את הדפוס הזה. בשנות השלושים הם השיגו מערכות תעשייתיות מוגמרות באכזריות מרובה על חשבון התושבים שלהם. אחרי מלחמת העולם השניה הם בזזו אותם מהגרמנים או קנו אותם מהמערב (המנהל שלי למד יפנית בבברית המועצות כדי לתרגם חומר טכני על מוצרים יפניים). כשלעצמם לא היה להם יכולת להרים מערכת תעשייתית עצמית. רוסיה הייתה ונשארה תלויה בתשתית התעשייתית המערבית.

כדי לבנות תשתית תעשייתית צריך לאפשר חופש יזמות. הוגים מרקסיסטיים ואחרים מתמקדים בצד החומרי של התיעוש – מכונות, הון וכדומה. אולם כפי שקמיל גליב מדגיש הרבה יותר חשובים כל אותם צווארי בקבוק קטנים שנמצאים בתהליך היצור. אף חברה לא מייצרת הכל בעצמה. בתהליך היצור יש אין סוף צווארי בקבוק קטנים המטפלים בנקודות קטנות אשר אינן חשופות למתכנן המרכזי. לנקודות הקטנות הללו חשופים המהנדסים והייצרנים בשטח אשר נדרשים להשיג להם מענה בכדי להבטיח את שרשרת הייצור השלמה. וכאשר מהנדס או מנהל בשטח חשופים לאותם שטחים מתים נוצר להם תמריץ לתת מענה לאותם צווארי בקבוק מקומיים על ידי הקמת עסק שיתמקד באותם שטחים מתים. בשביל זה הם זקוקים למסגרת של חופש יזמות שיכול להקים את העסק וחופש עיסוק והון כדי להשתמש במשאבי האדם והתעשייה הנדרשים לעסק. מערכת תעשייתית בסופו של דבר היא רשת של יזמים קטנים הפועלים בשטח שמתוכם נוצרת שרשרת ייצור שלמה. כפי שהאייק הדגיש המחיר והשכר בתוך מערכת הכלכלית הזו מתפקד כספק ידע הן לגבי איכות המוצרים והן לגבי חלוקת היצור האופטימלית של עובדים והון. המחסור במוצר מסוים בתוך שרשרת הייצור המתבטא במחיר גבוה של אותו מוצר מעודד יזמים להקים עסק שיתן מענה לאותו מחסור והם בתורם שוכרים עובדים והון במחיר גבוה כדי לממש את הייצור. אולם בשביל שהתהליך יצליח נדרשים חופש תנועה של עובדים והון. מכאן ההתנגדות ההיסטורית של כלכלנים ליברלים כמו סמית' וריקרדו לעבדות ולכל מגבלה על תנועה של עובדים והון. יזמים צריכים את החופש ליזום ועובדים והון צריכים את החופש לפנות למקום שבו הם נדרשים.

למותר לציין שאין דבר שאליו התנגדה רוסיה ההיסטורית מאשר תנועה חופשית של הון ועבודה. בתהליך ארוך הוכפפו העובדים ברוסיה למגבלות תנועה אם זה בצמיתות רשמית תחת שלטון הצארים ואם בקולקטיביזציה חקלאית תחת השלטון הקומוניסטי. גם יזמים לא לקקו דבש תחת השלטונות. אצל הקומניסטים יזמות חופשית נאסרה. אצל הצאר היא הוגבלה מאד. היה חלון הזדמנויות קצר שרוסיה יכלה לשנות את הדפוס ההיסטורי הזה וגם אותו היא פספסה. ב1860 בעקבות ההפסד במלחמת קרים לצרפת ואנגליה החליט הצאר אלכסנדר לשחרר את הצמיתים. לכאורה, השיחרור היה אמור להיות מוחלט. אבל אז וועדה שהצאר מינה התנתה את חופש התנועה של האיכרים בהסכמת מועצת הכפר. שוב הוטלה מגבלה שמנעה את חופש התנועה של העובדים. כתוצאה מכך תהליך העיור והתיעוש של רוסיה נדחה בדור שלם. עשרות השנים שבין 1860 ו1905 בוזבזו ללא שוב. בתקופה המקבילה ארה"ב וגרמניה עשו את הקפיצה של עיור ותיעוש תוך הגעה ל2/3 מהעובדים שגרים בערים ועובדים בתעשייה. ברוסיה בקושי 1% חי בערים. ב1905 בעקבות הזעזועים של מלחמת יפן רוסיה הוסרה המגבלה אך זה כבר היה מאוחר מידי. לרוסיה היו 10 שנים של עיור ראשוני שהגיע ל13 מיליון מתוך אוכלוסיה של 130 מיליון אולם ב1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה שגררה את רוסיה לתוהו ובוהו מוחלט. רוסיה הפסידה במלחמת העולם הראשונה. ב1917 חתמו שליטי רוסיה הקומוניסטים על הסכם כניעה לגרמנים. בניגוד למלחמות נפוליון ומלחמת העולם השניה, במלחמת העולם הראשונה הסיוע המערבי לרוסיה היה נמוך מאד ולרוסיה, הננס התעשייתי, לא היה סיכוי מול גרמניה, הענק התעשייתי. עליית הקומוניסטים שחררה לתקופת מה את חופש התנועה של העובדים אך ההתנגדות לחופש יזמות ותהליך הקוקלטיביזציה החקלאית של סטלין שוב הגביל חזרה את החופש הכלכלי ברוסיה. רוסיה נשארה מדינה מפגרת ועניה עד היום הזה.

לאחרונה אורי כץ רשם כי אנשים תולים את הקדמה המוסרית בקדמה תעשייתית. אולם מניסיונו המחקרי נראה שהכיוון הוא הפוך. קדמה מוסרית המלווה באמון בחופש התנועה והיזמות של האדם הביאה לקדמה תעשייתית. הדוגמה של רוסיה מוכיחה את הטענה הזו. רוסיה באופן עקבי התעקשה על הגבלות התנועה והעיסוק של האדם הפשוט. את המחיר היא שילמה בפריפריאליות כלכלית מתמדת שגזר עליה שוליות מתמדת בעולם המודרני.

חבל שיאיר לפיד איננו ראש הממשלה

לא הצבעתי לממשלה הנוכחית ולא תמכתי בה ועם זאת בפוסט הנוכחי אגיד משהו שחבל לי עם הממשלה הנוכחית. אני חושב שעיקר העניין בדמוקרטיה (בניגוד לשיטות ממשל אחרות) זה בדיוק הכוח של חילופי השלטון שמזעזעים את המערכת וטורפים את הקלפים מחדש. לטעמי הכוח הזה צריך להיות מוחלט וזה, בין היתר, מה שהופך את הדמוקרטיה לשיטת ממשל מוצלחת כל כך (ומסביר את האיבה שלי לניסיון של המערכת המשפטית לאבן את המציאות). שוב, לא הצבעתי לממשלה הנוכחית אךגם לממשלה הנוכחית יש צדדים חיוביים שהממשלה הקודמת נמנעה מלקדם או לזעזע. ואני כבוחר מעדיף לראות את הסחורה שמציגה הממשלה הנוכחית כדי להשיג חופש בחירה בין המפלגות השונות שבתורן יחייב אותן לשרת אותי ולא את עצמן.

הטעות הגדולה ביותר של הממשלה הנוכחית היא לטעמי מיקומו של בנט כראש ממשלה. בנט לא היה צריך להיות ראש הממשלה. אני חושב שכיום כולם מכירים בכך, ומכירים בכך שמה שמניע אותו זו רדיפת כבוד גרידא. הפחד שלו לעבור לירושלים, שאותו הוא תירץ בכל מיני תירוצים עלובים, רק חשף זאת והביא לדעתי לשורת הזעזועים שעוברת הממשלה הנוכחית מאז שעידית סילמן החליטה לנטוש אותה. בלי מנופים פוליטיים משמעותיים תפקיד ראש הממשלה חסר משמעות אמיתית. ראש הממשלה משיג את כוחו מהיציבות שלו, מהמיקום שלו כראש מפלגת ציר הזוכה לאמון הבוחרים וכמי שנמצא בנקודת הכובד המשמעותית של הקואליציה הקיימת. התואר ראש ממשלה הוא חשוב אבל בלי המהות הוא חסר משמעות. הבן אדם המתאים לתפקיד הן מבחינתה מהותית והן מבחינה רשמית הוא יאיר לפיד. יאיר לפיד הוא נקודת הכובד של הממשלה. השנים שעברו הוכיחו הן את תבונתו הפוליטית והן את הכוח המעשי שלו.

תסתכלו את התמונות מהביקור שלו בשער שכם. ברור עד כמה הוא מרגיש בשליטה במתרחש ועד כמה הוא נהנה מהביקור. כשאני רואה אותו אני מצטער שבנט הפחדן הזה קיבל את תפקיד ראש הממשלה. אם יאיר לפיד היה ראש הממשלה הוא מייד היה עובר לגור בירושלים בלי שהיות (כמובן בזמנים שהוא לא היה שוהה בביתו הפרטי או מטייל בחו"ל). ליאיר לפיד היה את הכבוד לירושלים ובעצם למדינת ישראל כולה שלבנט אין.

בנט יכול היה לקבל את תפקיד שר הביטחון במקום גנץ. ככה הוא גם היה מצליח להביא הישגים לבייס שלו (שאותם גנץ מנע באופן עקבי) וגם נשאר לייצג את העמדה הימנית דתית בממשלה שאותו הוא זנח בתפקידו כראש הממשלה. כך הוא גם היה שומר על התמיכה של חברי מפלגתו במהלך המפוקפק שהם הלכו עליו ולא משאיר אותם להילחם לבדם עד שנמאס להם.

הממשלה כרגע מצ'ט'קמקת והולכת. אינני יודע אם יש לה עתיד והאם אנחנו רוצים שיהיה לה עתיד. אבל נראה לי שהתפטרותו של בנט מתפקיד ראש הממשלה זה הדבר הראשון הנדרש.

כיצד קובע הבנק המרכזי את הריבית?

י.ד. כלכלה

בפוסט הנוכחי נרצה להסביר כיצד הבנק המרכזי קובע את הריבית. נזכיר כי ריבית הוא מחיר ההלוואה. כדי שהבנק המרכזי יוכל להתערב במחיר הריבית הוא צריך כלים. סתם קביעה לא תשפיע במאומה. באותה מידה הבנק המרכזי יכול להשפיע על תנועת השמש. הנקודה האחרונה לא לגמרי ברורה. נדמה לאנשים כאילו הבנק המרכזי מחליט מהי הריבית והריבית מצייתת לבנק המרכזי באופן קסום כלשהו ועכשיו ניתן לדבר על ההשפעות הצפויות של קביעת הריבית. זו טעות. לבנק המרכזי אין מקל קסמים. כלומר, יש לו, אבל זה לא בדיוק מקל קסמים. מה שיש לבנק המרכזי זו מדפסת כסף שעם הכסף המודפס הוא יכול להחליט מה לעשות. הכלי שלו להתערבות עם מדפסת הכסף עובר דרך שוק ההלוואות אבל באותה מידה הוא יכול לעבור דרך שווקים אחרים.

נזכיר את המודל של קביעת שער הריבית בשוק תחרותי. יש לנו את מחיר ההלוואה – הריבית. יש לנו את שיעור החיסכון. ויש לנו היצע חוסכים וביקוש לווים. היצע חוסכים עולה ביחס…

View original post 536 מילים נוספות

עליית ריבית והורדת ריבית על ידי הבנק המרכזי (הקדמה)

י.ד. כלכלה

בפוסטים הקודמים דיברנו מה זה כסף, מה זו צמיחה ומה הקשר בין צמיחה לבין ירידת מחירים, מדוע הדפסת כסף היא עניין פוליטי ועשינו גלישה לשפל הגדול. בפוסט הנוכחי נדבר על מה שנתפס בעיני רבים כמיסתורין הגדול של הבנק המרכזי – קביעת הריבית.

הריבית לכאורה לא שייכת לבנק המרכזי. הריבית היא סך הכל מחיר ההלוואה. אני מלווה לך כסף ואתה תחזיר לי אותו בלוויית ריבית. מה תעשה בכסף? אפשר לצרוך אותו ואפשר להשקיע אותו. אם אתה משקיע אתה קונה מוצרים משתמש בהם ליצור מוצרים אחרים שאותם אתה מוכר ואת הכסף שקיבלת אתה מחזיר למלווה. בעצם גם השקעה זו צריכה של מוצרים אולם בגלל טיב הצריכה שיוצרת קשר בין ההלוואה היום להחזר ההלוואה בעתיד אנו מכנים את הצריכה הזו השקעה. החלוקה היא לא ברורה. אני קונה דירה למגורים, האם זו השקעה או צריכה? אני קונה מניות, האם זו צריכה או השקעה? ברור שמדובר כאן בצריכת מוצרים. יש לי דירה…

View original post 403 מילים נוספות

כל הנבואות בטלות לעתיד לבוא

אחת הנבואות הקשות בנבואה כנגד עם ישראל נמצא בספר יחזקאל פרק טז. יחזקאל מדמה את ירושלים לאישה הבוגדת בבעלה ואת נקמתו של הבעל, הקב"ה, באשתו הזונה. הוא מפשיט אותה ערום וערייה וחושף את ערוותה לעיני כל. הוא נוטל ממנה את כל תכשיטיה ובגדיה ומשאיר אותה ערומה וכואבת מול מאהביה. לכאורה נבואה קשה ביותר. בפועל קשה לומר האם ריבונו של עולם התכוון ללכת איתנו כל כך רחוק. הנבואה מסתיימת בשיבת הזוגיות של הבעל והאישה 'הזונה' אשר תשאר מבוישת לאור התנהגותה ועונשה ובהבטחה שעכשיו בעקבות כך היא תמנע מביקורת על בעלה. סיום כזה לא מתאים למקרה שבאמת האשה זנתה. הנבואה הקשה נועדה לסתום את הפה לעם ישראל לאור חדלונו של אלוהים להגן על עם ישראל. אלוהים מנצל את ההזדמנות שעם ישראל סרח כדי להשתיק את הביקורת של עם ישראל על אלוהים. המסקנה המתבקשת היא שגם אלוהים לא מתכוון ללכת רחוק עם הנבואה הזו. המטרה היא להשתיק את עם ישראל לא באמת להגשים את הנבואה

משל למה הדבר דומה, לזוג שכל הזמן רבו ביניהם. האישה התלוננה כל הזמן על הבעל והבעל גם כן לא רווה נחת מהאישה. יום אחד תפס הבעל את האישה בקלקלתה והחליט שזו ההזדמנות שלו. וכך אמר לה: תראי איך את מתנהגת… את תגידי תודה שאני בכלל נשאר איתך אחרי התנהגות שכזו. לאישה לא היה מה להגיד והיא שתקה. עברו הימים והזוג גלה מביתו. מסיבות שונות הבעל היה ספון בבית ואילו האישה פעלה בחוץ ועשתה חיל, פרחה והצליחה. יום אחד לקראת סוף נדודיהם נפל על האישה גרמני רשע פתח את ראשה, שבר את צלעותיה וחבל אותה מכף רגל ועד ראש עד שנזקקה האישה לאשפוז בבית חולים כשהיא מורדמת. כל הזמן הזה ישב לידה בעלה ותהה אם תתאושש ממה שעברה. עבר שם איזה טרדן ואמר לבעל: אתה זוכר את המריבה שרבתם אז כשהייתם צעירים? אין, פשוט מחקת לה את הצורה, היא פשוט נשארה בלי מילים. הסתכל עליו הבעל ואז צעק: יא חתיכת אדיוט אשתי מאושפזת במצב חמור בבית חולים וזה מה שיש לך לומר?!

עברו הימים והגלגל התהפך. מה שמחל כתרועת ניצחון פטריכאלית של ריבונו של עולם עלינו נהפך לקול ענות חלושה. כן יש בכוחו עלינו תמיד, אך חוקי המשחק כובלים אותו. אין הוא מתגלה עוד בכוחו החזק אלא דרכנו. ואתם עדיי. התגלותו של השם לא מתגלה אלא דרכנו. ובלעדנו מי יש לו עוד בעולמו. כזוג שהזקנה קפצה עליו. כל כך הרבה עברנו ביחד. אז הודעת לנו שלא יהיה לנו פתחון פה. אז אמרת. כבר עברו השנים. כל כך הרבה שנים. שתקנו, נכלמנו, בושנו ועכשיו פתאום הזמן נעשה קצר. פתאום עליך מוטל החוב לפרוע. הבטחת משיח (הבת שלי שאלה אותי איפה המשיח כל כך הרבה שנים? היא עדיין לא מבינה את משך הזמן אבל כיום כל מי שמדברר את המשיח בין אם זה ביני לנדאו או עמיר בניון מתנצל על האיחור). הבטחת גאולה. הבטחת פדות. בינתיים ההבטחות מתנהלות באופן צולע. זה היה צפוי (ראו רש”י על הפסוק “ושב השם את שבותך” בפרשת ניצבים), אך עדיין חוסר ההצלחה בולט. תיאולוגים יהודיים עסוקים בחלוקת האשמה. החכמים שבהם פשוט שותקים.
קראתי ששאלו את הרב קוק “האם הוא ציוני?” ענה הרב קוק “אני ציוני?! ריבונו של עולם ציוני” אנשים מבינים זאת כקל וחומר אך נראה לי שהרב קוק לא היה ציוני, לא התלהב מהציונות. ריבונו של עולם בחר להיות ציוני באופן שהרב קוק לא כל כך הבין. קשה לומר שהציונות הייתה סיפור הצלחה לפחות במדדים שהיא עצמה הציבה . היא לא הצליחה להקים מדינה יהודית לפני 1939 באופן שהיה מונע את השואה. אז מה ריבונו של עולם יגיד עכשיו ל6 המיליונים: מצטער פישלתי. בחרתי בקבוצה הלא נכונה. אם רק הייתם משתדלים יותר. מה הם יענו לו: אתה לא יכולת להשתדל יותר?! אוי לחילול השם הגדול והנורא שהיה בשואה. אז תיאולוגים יהודיים מחלקים אשמה. החכמים שבהם פשוט שותקים.
כן יש גאולה אבל היא מתנהלת באופן כל כך צולע שעדיף לשתוק. המהר”ל והרמח”ל יכולים להאריך בהסברים והרב קוק אוחז בשיפולי גלימותיהם ויכול להיות שההסברים אפילו טובים ונכונים. להגיד שלא יהיה לנו פתחון פה? את זה יכולת להגיד לפני 2500 שנה. מאז עברו השנים ולכל אחד יש חשבון לסגור. רבי לוי יצחק מברדיטשב כבר חש בזה לפני 200 שנה. היום הטענות מתעצמות.
לא היינו מוצלחים. מודים. אך גם אתה קשה לומר שהיית 100% מוצלח. תמיד תוכל להאריך בהסברים וחשבונות אבל אם בחרת להעמיד זאת במישור הזוגי תזכור שההודעה שלא תהיה לאישה פיתחון פה צריכה להיבחן במבחן המציאות. עשית לנו טובה. נחיה ונראה את הטובה ואז נחליט אם יש לנו פתחון פה

אמרו חכמים כל הנבואות בטלות לעתיד. כל אותן נבואות העסוקות בכל מיני מריבות ישנות וחסרות עניין בטלות לעתיד לבוא. מה מעניין במריבה זוגית לפני שלושת אלפים שנה? אנחנו כבר במקום אחר לחלוטין. מה עניין יש בנבואה הזו?.

לא תשנא את אחיך בלבבך

בפרשת השבוע יש את אחת המצוות הקשות בתורה ואחת הבודדות המצוות על הצד הפסיכולוגי של האדם, איסור שנאה של אדם בלב. המצווה נמצאת ברצף של מצוות העוסקות ביחסים בין אדם לחברו:

"לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך אני ה' יז לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא יח לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'".

מבין המצוות נראה שהמצוות הקודמות לה (איסור רכילות ואיסור עמידה על דם רעך) והמאוחרות לה (איסור נקימה ונטירה) מפורסמות יותר בציבור. אולם האיסור על שנאה בלב הוא לא פחות משמעותי.

הרמב"ם בעקבות הגמרא פוסק כי האיסור הוא כאשר השנאה נשארת בלב. ולהפך כאשר האדם מודיע לחברו שהוא שונא אותו האיסור מתבטל. כך כותב הרמב"ם:

"כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב אבל המכה את חבירו והמחרפו אע"פ שאינו רשאי אינו עובר משום לא תשנא."

אך הרמב"ם לא מסתפק באיסור אלא מחבר אותו לעשה שבא מיד אחריו של הוכח תוכיח:

"כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים."

הציווי הזה להודיע לפוגע שהוא פגע בך הוא מהציוויים הקשים בתורה. הוא מחייב את האדם להודות בכך שהוא פגיע ושניתן לפגוע בו. לא די שמישהו פגע בך אלא אתה גם מראה לו שאתה נפגעת. אם הוא עשה זאת בזדון הוא יודע עכשיו שפגיעתו הקודמת הצליחה ולכן זה מזמין פגיעה נוספת. לכן הציווי הזה הוא מהציוויים הקשים בתורה. הוא מחייב אותנו להודות בפגיעות שלנו.

בהלכה כתוב שהמדד לשנאה נמצא כאשר אדם לא מדבר עם חברו שלושה ימים בגלל השנאה אולם מניסיוני מצאתי מדד נוסף והוא רצון שיקרה משהו רע לפוגע. אצל אדם פגוע עולות במחשבתו איחולים רעים לפוגע, הלוואי שהוא ידרס או יקרה לו משהו רע. כאשר אדם חושב מחשבות רעות ואיחולים רעים על חברו זה סימן שהוא שונא אותו בליבו וסימן לכך שהוא צריך ללכת להודיע זאת לחברו. לרוב יסתבר שזה היה בטעות.

זאת לא מצווה קלה ומבחינה פסיכולוגית היא מהדברים הקשים בחיים. ועם זאת כדי לטהר את המחשבות אין דרך אחרת מלקיים אותה.

אשת הרב אשת הבישוף /חיותה דויטש דוד יעקבסון

'היה לה הכל' כך מתחילים ספרים ונרשם בצד האחורי של הספר. במקרה שלה התיאור הזה כנראה נכון. היא ובעלה באו מבתים עשירים. בעלה היה רב העיר. בתקופה של תמותת תינוקות נוראית נולדו לה 5 ילדים בריאים שהגיעו לבגרות. ואז הגיעו הפורעים. השנה קנא (1391 לספירת הנוצרים). פורעים נוצריים עוברים מעיר לעיר בספרד, פורעים ביהודים ודורשים מהם להתנצר. מסביליה לגרנדה ומגרנדה לברצלונה ולבסוף גם לבורגוס עירה של יואנה הלוי, אשתו של רב העיר, שלמה הלוי. בהנהגתו של הרב יהודי העיר מתחבאים במבצר עד יעבור זעם אולם משפסו הצרות קם הרב, לוקח את ילדיו ומתנצר בכנסייה המרכזית של בורגוס. אשתו יואנה לא הולכת איתו. היא נשארת נאמנה לאלוהיה ולעמה.

הסיפור של יואנה עומד במרכז הספר של חיותה דויטש 'אשת הרב, אשת הבישוף'. המומר הנוצרי מתקדם עד שלבסוף הוא שב לבורגס כבישוף העיר. יואנה לא קיבלה ממנו גט ונשארה נשואה לו. היא הייתה אשת הרב ועכשיו הפכה על כורחה לאשת הבישוף. וכל הזמן היא נשארת יהודיה. הסיפור הוא חזק בפני עצמו והטיפול של חיותה בו הוא עדין ומרוכז. חיותה דויטש מודעת לפער הזמנים ביננו לבין יואנה. זהו רומן היסטורי אולם לצד הרומן ההיסטורי משלבת חיותה דויטש את סיפור כתיבת הרומן על ידי תיאורו כנכתב בידי סופרת, רות, והיסטוריון, בירור המידע והבהרתו, וכן המפגש עם צאצאית של יואנה, יהודיה מתבוללת מגרמניה, החוזרת ומתקשרת ליהדות תוך כדי גילוי הקשר המשפחתי שלה ליואנה במחקר ההיסטורי של רות וההיסטוריון. ברקע מרחפת מגפת הקורנה ומחלת הדמנציה של בעלה של רות, שמחה.

זהו אחד הספרים החזקים שקראתי לאחרונה והוא מומלץ בחום לכולם. הכתיבה של חיותה דויטש, בשיתוף פעולה עם מורה הדרך דוד יעקבסון שחשף את סיפורה ההיסטורי של יואנה הלוי, מרתקת בכל קנה מידה. היא נותנת את הכבוד האמיתי לגיבורה האמיתית בסיפור הטרגי הזה, יואנה, ועל הדרך מראה שהיה גמול לדבקותה ביהדות של יואנה. היא מזכירה לנו כי הגיבורים בהיסטוריה אינם דווקא אלו הנחשבים אלא לפעמים אלו שנשארו כהערות שוליים בסיפור ההיסטורי. בספר הזה היא זוכה לכבוד המגיע לה. לא אתפלא אם מקום קבורתה יהפוך לנקודת עצירה מרכזית בטיולים יהודיים בספרד גם אם הם ימנעו מלהיכנס אליו בהיותו כנסיה (היות והיא נשארה נשואה החוק בספרד הביא לקבורתה בכנסיה יחד עם בעלה). ואולי מי יודע אם לא תתפתח קריאה להביא אותה 600 שנה אחרי פטירתה לקבר ישראל כמו שמגיע לדמות גיבורה שכזו.