הסבר לפוסט אמרי נא אחותי את

לפני שבועיים פרסמתי פוסט אמרי נא אחותי את. בפוסט הזה אנסה להרחיב קצת. בפרשת לך לך לפני שבועיים מסופר כיצד אברהם ושרה יורדים למצרים ומיד לפני מצרים אברהם פונה לשרה ומבקש ממנה:

ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את יב והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו יג אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך (בראשית יב)

בפרשת וירא מסתבר שזו שיטה מוכנה מראש. כך אברהם מסביר זאת לאבימלך:

יא ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי יב וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה יג ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא (בראשית כ)

לא ברור האם שרה הייתה מרוצה מההסדר . מפרשת וירא נראה שלא הייתה מרוצה ועדין שתפה פעולה עם אברהם.

גם הכותב האלמוני ליד הטלפון הציבורי בישיבה התיכונית מבקש הודעה דומה מבחורה אלמונית. נשאיר לקוראים לתהות מיהי אותה אלמונית ולמה הוא מבקש.

רצון השם בעקדה (עמיחי)

הציטוט המוכר "כוונתך רצויה אך מעשך אינו רצוי" (המלאך למך כוזר בספר הכוזרי לריה"ל) מתקבל אצלי השנה בראייה מפוכחת. לא מעשה מצוות. לא "בדה לך דת". אלא קשר רציף עם רבש"ע. "בכל דרכך" במובן העמוק של התודעה. שזהו מהות נסיון העקדה. הטלטלה הריגשית לעבור על לא תרצח והנסיגה. כאן השאלה לנו, מהו המעשה הרצוי. הקטן היומיומי המתמודד עם עיגולי פינות עם טהרת המחשבה עם מוסר ואמת

אמרי נא אחותי את

כשלמדתי בישיבה תיכונית – ישיבה של בנים בלבד – לא היו פלאפונים. היה טלפון ציבורי אחד מופעל בטלכרד לא רחוק מהמזכירות שממנו מי שרצה להתקשר עם העולם החיצון דיבר. ליד הטלפון רשם מי שרשם: "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך"

כניסת כסף חדש

י.ד. כלכלה

בפוסטים הקודמים דיברנו כיצד נוצר הכסף כמוצר רשת בעזרת הזמן שאנחנו נותנים לו וכיצד הוא נעלם. בפוסט הנוכחי נדבר על כניסת כסף חדש. כניסת כסף חדש למערכת גוררת שינוי במערכת המחירים. לא תמיד השינוי מורגש אבל הוא תמיד קיים. המחיר של כניסת כסף חדש הוא אובדן ערך של הכסף הקיים. מי שמחזיק בכסף הקיים מוצא שהכסף איבד מערכו. כתוצאה מכך ישנה חלוקה מחדש של הנכסים בשוק. מי שעמל בשביל כסף ישן מגלה שהכסף איבד מערכו והוא לא יכול לקנות כבעבר. מי שמחזיק בכסף חדש יכול להשיג מוצרים שהוא לא טרח ולא עמל בשבילם. מסיבה זו כלכלנים מכנים לעיתים את התהליך מס אינפלציה. השם הזה מטעה. לא תמיד הממשלה נהנית מהפירות של כניסת כסף חדש. מנגד לא תמיד עליית המחירים מורגשת. בזמן צמיחה כניסת כסף חדש רק מונעת מהמחירים לרדת. ועדין חלוקת הנכסים מחדש מתרחשת כתוצאה מכניסת כסף חדש.

במאמר מוסגר, הבלבול האינטלקטואלי הזה הוא חלק ממה שמקשה עליי כלכלנים רגילים…

View original post 374 מילים נוספות

ראש השנה המלכת השם

ראש השנה נתפס במקורתינו כיום שבו ממליכים את השם. בעקבות כך ארצה להרחיב בעניין המלוכה בעקבות סדרת הספרים המצוינת של אורסלה לה גווין "הקוסם מארץ ים". כפי שהשם מרמז מדובר בסדרת פנטזיה, אולי אחת המשובחות ביותר שנכתבו בסוגה הספרותית הזו. בחלק הראשון אני אתמצת את עלילת הסדרה ובחלק השני את התובנות שעולות ממנה לעניין המלוכה. בתמצות העלילה אני אציג חלקים גדולים של העלילה היות ואני מניח שאף קורא של הבלוג לא יתרעם עלי. מי שכבר קרא מכיר את העלילה ומי שלא קרא כנראה גם לא יקרא.

צלו של המוות

הספר הראשון בסדרה "הקוסם מארץ ים" שעל שמו נקראת גם הסדרה מספר את סיפורו של גד המכונה גם נץ. נץ הוא בחור צעיר בעל יכולת מבטיחה בקסם אולם המידות הלא מתוקנות שלו, הגאווה והיהרות, מובילות אותו לתחרות הרסנית מול תלמיד אחר בבית ספר לקוסמים באי בצר. כדי להראות את כוחו הוא מזמן רוח של מת אולם הקסם משתבש והצל שהוא מזמין הוא צל המוות של עצמו. לרוב קוסמים מזמינים רוחות של אנשים שכבר מתו אולם הזימון של צל המוות של עצמו משבש את האיזון במציאות. נוצר מאבק בין גד לצל שרק בסופו מבין גד שזהו הצל שלו ומקבל את המוות כחלק ממנו וכך משיב את השלמות לעצמו ואת האיזון לעולם.

במהלך המאבק בצל מקבל נץ חצי טבעת שבורה. בספר השני "הקברים של אטואן" מסתבר שחצי הטבעת הייתה חלק מטבעת שהיה לה את משל הסתרים של השלום. בלי משל הסתרים של השלום אין שלום בארץ ים. נץ יוצא להשיג את החצי השני מהקברים של אטואן הנשלטים בידי כוחות אפלים וחסרי שם. בקברים מסתבר שהכוחות שלהם חזק יותר משלו ורק בעזרת עזרה מבפנים מצליח נץ להשיג את החצי השני של הטבעת, לתקן אותה וכך להשיב את משל הסתרים האבוד של השלום.

שנים עוברות והשלום שב לארץ ים אך אין שלווה בארץ ים. אין מלך לארץ ים וצרה חדשה מתרגשת. נדמה כי אנשים איבדו את משמעות המילים. נץ יוצא לחקור את העניין. אליו מתלווה נסיך צעיר בשם ארן. בחיפושם הם מגלים כי אנשים איבדו את משמעות מעשיהם וכתוצאה מכך מפסיקים לפעול. לבסוף הם מוצאים כי קוסם אחד ניסה להשיג חיי נצח על ידי זימון של החיים של עצמו לעולם המתים בכך הוא מת אבל נשאר חי. זהו היפוך של הספר הראשון. בספר הראשון גד מזמן את הצל של מותו. בספר השלישי הקוסם מזמן את חייו למותו. הקוסם המת-חי משבש את ארץ ים. כדי לקבל משמעות צריך לתת סוף למציאות. קוסם שלא מת מונע מהמציאות להסתיים וכך גורם לה לאבד משמעות. גד והנסיך מצליחים לבטל את העיוות. הקוסם מת בלי לחיות. הנסיך ארן מתמנה למלך והסדר חוזר לארץ ים.

מהי מלוכה?

מהספר השלישי עולה כי אחד העניינים החשובים הוא השבת המלכות לארץ ים. וכאן עולה השאלה מהי המלכות בעיני לה גווין? מה הופך אדם למלך? שאלה קשורה היא מדוע צריך ייחוס כדי למלוך? ארן הוא נסיך מנצר מלוכה. מדוע זה חשוב?

על השאלה האחרונה לה גווין עונה בהמשילה את המלך לעץ. ככל שהשורשים של עץ עמוקים יותר כך הוא יציב יותר. יחוס ומסורת מעניקים פרספקטיבה. הם עוזרים לאדם להתנתק מהכאן ועכשיו ולראות א העניינים מנקודת מבט רחבה. כמובן שלעיתים הם לוכדים את האדם בנקודת מבט לא רלבנטית; כך קרה לנפוליון השלישי שהמשיך את האיבה של דודו, נפוליון בונפרטה, לאוסטריה במקום להבין את עליית פרוסיה ועדין ישכוח במסורת ויחוס אבות שמייצב את האדם. יחוס הוא טוב אך הוא לא מסביר את טיב המלוכה. בספר קשה להבין מדוע המלוכה חשובה ללה גווין. רמז לתשובה נמצא בהערה שמעיר גד, נץ, בהתבוננו בנסיך ארן: "לא מצאתי אף אחד שימשיך את דרכי חוץ ממך אבל אתה הרי מוכרח ללכת בדרכך ולא בדרכי. " מצד אחד כל אדם צריך ללכת בדרך שלו. מצד שני הנסיך ממשיך את דרכו של נץ. ולכן כדי להבין מהי מלכות צריך להבין את דרכו של נץ או גד כפי שהוא מובן בספרים. נץ מתואר כמי שמבין מה צריך לעשות ועושה אותו. כך הוא משיב את משל הסתרים האבוד מהקברים של אטואן וכך הוא משיב את המלכות. זוהי מלכות שאיננה רשמית. זוהי מלכות במובנה המהותי. חשבו על הרצל למשל. הרצל לא היה מלך היהודים באופן רשמי אך ההבנה שלו מה צריך לעשות כדי לגאול את היהודים הפכה אותו למלך היהודים (וכך גם התייחסו אליו יהודים וגויים).

כאשר אנו ממליכים את ריבונו של עולם בראש השנה אנחנו טוענים כי הקב"ה הוא מלך במובן המהותי. הקב"ה מבין מה צריך לעשוות ומצווה אותנו על עשייתו. מלכות השם איננה עניין טכני טקסי אלא ענין מהותי. הקב"ה הוא מלך במובן המהותי וממילא מלכות במובנה הרשמי.

שנה טובה לכולם ולכל בית ישראל.

מידות רעות של העבר

בהמשך לפוסט של מידות טובות של העבר צריך גם להתייחס למידות הרעות של העבר (שבחלקן עדיין איתנו). למזלי צייצן בשם אופניק עשה מקצת מהעבודה בעצמו ולא נותר לי אלא להעתיק:

"הפוליטיקאים החרדים הם בעיקר המשך ישיר של העסקונה השטעטלית המשמרת את כוחה ואדישה לצרכי הציבור , מהסוג המבאס שתרם דמויות נבלים כה רבות לספרות ההשכלה ..

נניח,

  • אלה ששולחים לצבא הצאר ילדים של אחרים,
  • אלה שפוסלים כשרות של סחורה או עסק של אדם כי יש להם מקורב שמתחרה בו,
  • אלה שעושקים גר, יתום ואלמנה.."

ואני מוסיף:

  • אלו שמעדיפים מיסים עקיפים על העניים כמו מיסי הבשר של הקהילה במקום מיסים ישירים על העשירים.
  • אלו שפועלים באלימות אחד נגד השני (ודוגמא לדבר רדיפות החסידים אלו את אלו)
  • אלו שמקדמים קרובי משפחה על חשבון טובת הכלל

במובן מסוים מדינת ישראל היא התקוממות נגד המציאות הזו אבל מסתבר שיש איזה יסוד שעדיין ממשיך מהגלות גם במדינה היהודית.

(וזה מבלי להתייחס לשאלה עצמה של הגיור אם להיות ממלכתית או מבוזרת)

מדוע חילונים לא זוכרים את יז בתמוז

שאלה ששואלת קמיליה:

"אחת השאלות, שמעסיקה אותי לאחרונה, היא סיבת/ות העומק להתנכרות של מערכת החינוך הממלכתית מחורבן הבית הראשון והשני /מתשעה באב.

הטענה שבגלל צירוף מקרים לא מוצלח תשעה באב תמיד נופל על החופש הגדול, ולפיכך אין ברירה אחרת מלבד התעלמות ממנו – מעולם לא באמת שכנעה אותי.
מה עוד שי'ז בתמוז, שאותו אתה מזכיר (שגם ממנו מערכת החינוך הממלכתית מתעלמת, ואני בכלל לא הכרתי) – אמור ליפול לפעמים על חודש לימודים.

הנימוק הנפוץ השני הוא שהציונות תמיד העדיפה לציין פעלתנות, אירועי גבורה, ורצוי גם ניצחונות (כמו מרד בר כוכבא. לפחות בראשיתו). כלומר להתעלם מאירועים של בכי ונהי פסיביים. המטרה הקדושה של יצירת "יהודי חדש" חייבה גם ביצוע מספר שיחזורים של ההיסטוריה היהודית. כלומר הדגשת מספר ארועים די שוליים והתעלמות מחלקים אחרים.

אבל דווקא העלייה הגדולה מבריה'מ ערערה את בטחוני בהסבר זה.
העולים מרוסיה ביטאו את חוסר הבנתם, ואפילו זעזעועם, מהעובדה שבישראל אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה
אבל מתעלמים לחלוטין מיום הניצחון על הנאצים במלחה'ע השנייה.
כלומר כיצד יתכן שהציונות מדגישה דווקא את הבכי והנהי, וכיצד יתכן שהציונות מתעלמת מניצחון צבאי חשוב כל כך?

אני מודה שאין לי תשובות על כך (מלבד המענה הבנאלי שאפילו הציונות היא לא כפי שהייתה בתחילת המאה ה 20 ו/או שרובם המכריע של האחראים לנצחון על מדינות הציר ,*לא* היו יהודים).

אם יש לך או למי מקוראיך השערות על הנושא – אשמח לקראן."

היעלמות הכסף – החורבן

המצור על ירושלים הביא בין היתר לאיבוד תפקידו של הכסף. היום תשעה באב ואני מרחיב על כך בפוסט חדש בי.ד. כלכלה

י.ד. כלכלה

עד כאן דנו ביצירת כסף. ראינו כיצד יש ביקוש לכסף דרך הניסוי של הקיוסק ומה המחיר שמוכנים לשלם על הכסף. בחלק הזה נבחן את הכיוון הנגדי – כיצד כסף יכול לאבד את מעמדו ככסף במקרים של משברים כלכליים ריאליים. כדי לבחון זאת אשתמש בשני מקרים היסטוריים שונים כפי שעלו במקורות – המצור על ירושלים וקריסת האימפריה הרומית במערב אירופה. נראה כיצד במקרים היסטוריים מסוימים הכסף יכול לאבד מערכו ולהעלם לטובת סחר חליפין. נתחיל עם הסיפור של המצור על ירושלים כפי שמסופר בתלמוד בבלי ולאחר מכן נעבור לדון בדוגמא של קריסת האימפריה הרומית. הגמרא מספרת על  מרתא בת ביתוס, מעשירות ירושלים, ששלחה את המשרת שלה להביא סולת בזמן המצור על ירושלים. חזר המשרת ואמר אין סולת יש קמח לבן. שלחה אותו להביא קמח לבן. חזר ואמר אין קמח לבן יש קמח מלא, שלחה אותו להביא להביא קמח מלא. חזר ואמר אין קמח מלא יש קמח שעורים, הלכה בעצמה להביא אוכל. דרכה…

View original post 692 מילים נוספות

רצח רבין [ו] – כשלון היועץ המשפטי לממשלה

אנו נוטים להתייחס ליועץ המשפטי לממשלה כאל תפקיד רב עוצמה. בפועל הוא כשל פה ושם כשהכישלון החמור ביותר היה הרצחו של יצחק רבין. והמקום שמלאה הלכת פנחסי- דרעי בהגברת האיומים על יצחק רבין. על פי הלכה זו שרים המועמדים לדין נדרשים להתפטר מתפקידם למרות שעדין לא הורשעו בדין. רבים עוסקים בהלכה זו מהיבטה המשפטי אולם אני רוצה להידרש דווקא להיבט הציבורי של ההלכה הזו. הימים ימי אוסלו וממשלת רבין הורכבה משלוש סיעות עיקריות – מפלגת העבודה עם 44 מנדטים, מר"צ עם 12 וש"ס עם 6 סה"כ 62 מנדטים. כאשר רפאל פנחסי וראש הסיעה אריה דרעי מכהנים כשרים מטעם ש"ס. פתיחת החקירה נגדם (אשר החלה על ידי רוני מילוא שר הפנים מטעם הליכוד בממשלת הליכוד ב1988-1992) ולאחר מכן הגשת כתבי האישום ערערה את היציבות הקואליציונית. היה ברור כי ש"ס תעזוב את הקואליציה אם ראש הסיעה דרעי יאלץ להתפטר וכך תאבד ממשלת רבין את היציבות הקואליציונית שלה ותאלץ להסתמך מבחוץ על המפלגות הערביות. ממשלת רבין היתה באמצע מהלך היסטורי ומנגד עמד בית המשפט העליון, גוף ימני בראשות אהרן ברק, חברו הטוב של מנחם בגין, ושונא ידוע של יצחק רבין, אשר שש לתקוע מקל בגלגלים של ממשלת השמאל. העתירה נגד כהונתם של שרי ש"ס בממשלה נתנה לו בדיוק את ההזדמנות שהוא חיפש. אמנם לא היתה מניעה חוקית רשמית נגד המשך כהונתם – חוק יסוד הממשלה קבע כי שרים יסיימו את תפקידם אך ורק בהרשעה חלוטה עם קלון – אבל תמיד אפשר לגייס את הצורה החיצונית. בית המשפט הכריז כי לא סביר שראש הממשלה לא מפטר אותם בגלל כתב האישום. זה פשוט לא יפה. כאן נכשל היועץ המשפטי בתפקידו. במקום להודיע לבית המשפט כי לשרים יש חזקת חפות וכי ההיסטוריה והציבור ישפטו האם ראש הממשלה רבין היה מדינאי דגול אשר התעלה מעל שאלות פרוצדורליות לטובת הסכם שלום היסטורי של ישראל עם שכנותיה או פוליטיקאי מושחת המחפה על פוליטיקאים מושחתים, קיבל היועץ המשפטי את ההתייפייפות של בית המשפט וכפה על ראש הממשלה רבין לפטר את השרים. ש"ס יצאה מהקואליציה וראש הממשלה רבין נשאר עם ממשלת מיעוט.

אולם לפרשה הזו היה צד אפל נוסף שעליו עומד עורך הדין משה גולדבלט. כפי שהוא מציין נוכחות ש"ס בקואליציה נתנה לממשלת רבין לגיטימציה לאומית ואף דתית למהלך השלום עם הערבים. גם ככה עמדה ממשלת רבין תחת מתקפה בלתי פוסקת על עצם הלגיטימיות של מהלך השלום שהיא נקטה. לא מעט רבנים ממחנה הימין הקיצוני טענו כי לממשלה אין לגיטימציה לעשות שלום עם הערבים ואף תהו האם לרבין יש דין רודף כנגד עם ישראל. נוכחות ש"ס בממשלה ייצגה עמדה דתית שנתנה מרחב פעולה לשלטון לערוך הסכמי שלום גם במחיר של מסירת שטחי ארץ ישראל וסיכון יהודים. עם יציאת ש"ס מהממשלה איבדה לממשלת רבין את הלגיטימציה הלאומית לעריכת הסכמי שלום. מעכשיו נסמכה ממשלת רבין על קולות הערבים מבחוץ בלי רוב לאומי יהודי לטובת הסכמי השלום. לרוצח ראש הממשלה נוצר הצידוק לרצוח בטענה כי רבין בוגד ברוב היהודי. למהלך של בג"ץ שהיה מנוגד מפורשות לחוק יסוד הממשלה ולהיגיון הממשלי עצמו של המערכת הפרלמנטרית הישראלית היה אם כן השפעה ישירה על הרוצח ומכאן הכותרת של הרשימה של גולדבלט: "האם גם בג"ץ אחראי לרצח רבין?" היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, היה צריך להגן על רבין מפני הניסיון הנואל הזה. הוא כשל. לאחר מכן, הוא ניסה לכפר על כך ברדיפת "הפשיסטים" אולם ברגע האמת הוא לא הצליח להעמיד את בג"ץ במקומו ולהגן על ראש הממשלה רבין.

על חינוך ילדים

אני מעתיק כאן קטע יפה על חינוך ילדים שכתב ניר שטרן. הקטע הוא חלק מפוסט פילוסופי ארוך ומורכב:

בחינוך למשל, כל חינוך בהכרח פוגע, מעקר ומסרס את הילד, ממית חלקים נרחבים מנפשו, אישיותו, החיות שלו." אבל גם לתת לילד לגדול פרא בלי שום חינוך מחריב ולבסוף ממית את אישיותו.

הדרך היחידה לחינוך בריא היא שההורה והילד תופשים זה את זה כאותו אדם. לא על ידי שאחד מחקה את השני ומבטל משהו מעצמיותו כדי להיות דומה לשני. אם אני חווה שיש בתוכי שמי כוכבים, או כרמל אי-נראה, שהם 'אני', זה לא ביטול של העצמי האישי שלי כלפי הכוכבים. זה תוספת מציאות וחיים של אישיותי הפרטית, היא לא מאבדת את עצמיותה הפרטית המיוחדת לה, אלא מתרחבת. זה השורש של הגישות ההתייחסותיות בפסיכולוגיה של זמננו. הורים עושים זאת לרוב, באופן טבעי, בלי צורך בהגדרות פילוסופיות או פסיכולוגיות. רק כשיש בעיה ייתכן שיתעורר צורך בהבנה של העניין כדי שהמטפל יוכל למצוא את דרכו."