אנחנו טעינו, המשיחיים צדקו (הרב חיים נבון)

בשבת התפרסם במקור ראשון מאמר של הרב חיים נבון. אני מעתיק אותו לכאן לתועלת הקוראים:

כינוי הגנאי "משיחיים" חזר בגדול לשיח הפוליטי, וזה הזמן להזכיר: בעשורים האחרונים, שוב ושוב התגלה שהמשיחיים צדקו. בן גוריון אמר שכדי להיות ריאליסט בארץ ישראל צריך להאמין בנסים. העובדות מלמדות שכדי להיות מציאותי במדינת ישראל צריך גם להיות משיחי.

השאלה היא לְמה מתכוונים בכינוי הזה. אם הכוונה לאנשים שמדמיינים תרחיש מציאותי, ודאִי וספציפי לנוכחות קרובה של המשיח, ואף מנסים לזרז את הגעתו – למשל, על ידי פגיעה במסגד בהר הבית – אלו אכן אנשים מסוכנים; אך מזמן לא פגשתי כאלו. אפילו פעילי הר הבית של היום מדברים בשפה שונה לגמרי. כשאני מנסה לנתח למי מצמידים היום את התואר "משיחי" אני מגלה שהכוונה למשהו אחר: לכל מי שמעז לחרוג מהתיאור הליברלי של הסכסוך הישראלי-ערבי כהתנגשות אינטרסים פשוטה, שאפשר לפתור בפשרה סבירה.

מחלוקות אידיאולוגיות ופוליטיות נובעות לפעמים משאלות עמוקות בנוגע לטבע האדם. חסידי הפשרה נסמכים כאן על דימוי מסוים של המין האנושי: לפי השקפתם, בני אדם הם יצורים פחות-או-יותר רציונליים, שבדרך כלל מנסים למקסם את האינטרסים שלהם. לפי התפישה הזו, עימותים בין אנשים נובעים מהתנגשות אינטרסים. אם כך, כאשר יש רצון טוב, ואחרי שמטהרים את האווירה, אפשר למצוא פשרה הגיונית, שבה כל אחד יקבל חלק ממה שרצה. ואם אתה אדם טוב, תהיה מוכן להיות זה שמוותר יותר.

זה שמכונה "משיחי" הוא מי שמתכחש לתיאור הזה של טבע האדם. ה"משיחי" רואה בעולם לא רק אנשים בינוניים וסבירים, אלא גם מלאכים ומפלצות. את החוכמה העתיקה הזו אפשר ללמוד כבר מפרשת בראשית, על סופה הנורא; אך בעיני רבים זו כנראה פרשה משיחית, שלא כדאי להתייחס אליה ברצינות.

המשיחיים היו ללעג ולקלס בזמן הסכם אוסלו, כאשר אמרו שההסכם יקרוס, כי המנהיגים הערבים לא רוצים פשרה, אלא רוצים להרוג יהודים. והם צדקו. את חטאיי אני מזכיר היום: גם אני כשלתי כאן בהערכותיי. המאמר הראשון שפרסמתי בחיי נקרא "עלבונו של האפור", והוא התפרסם לפני יותר משלושים שנה בכתב העת "נקודה" ז"ל. טענתי בו שהסכם אוסלו הוא ודאי הסכם גרוע, אבל לא צריך להגזים בתיאור תרחישי הבלהות שהוא יוליד, כמו "קטיושות באשקלון". אפשר להתנגד לאוסלו גם מתוך ניתוח מפוכח ומתון של המציאות. כשהמציאות הראתה לי שהפיכחון המתון שלי היה אשליה, למדתי שדווקא המשיחיים שדיברו על זוועות עתידיות צדקו פי כמה ממני, ושאני צריך להתגבר על היצר הרע הזה – היצר הרע של אשליית הנורמליות.

לא כולם התפכחו. המשיחיים נרדפו בזמן ההתנתקות, הושתקו באלימות משטרתית, הושלכו לכלא בידי מערכת המשפט וגודפו באולפנים – וכל זה משום שהעזו לטעון שעזה תהפוך אחרי נסיגת צה"ל לגיהינום עלי אדמות. והם צדקו. המשיחיים התנגדו גם לעסקת שליט, לא רק משום שהייתה דיל גרוע, אלא משום שראו בה הקדמה לאפוקליפסת ערפדים. ושוב, הם צדקו.

כמה רפש שופכים בכל יום בתקשורת על הראש של אורית סטרוק "המשיחית". ובכן, אריאל כהנא חשף ב"ישראל היום" שהמשיחית הזו הייתה אולי הפוליטיקאית היחידה שהתריעה שוב ושוב מפני טבח שיחולל החמאס. חודש בלבד לפני שמחת תורה כתבה סטרוק: "יום פקודה בוא יבוא – כשהחמאס יחליט". אני ואתם לא חזינו את הטבח, הביטחוניסטים השחצנים הסבירו לנו שהחמאס מורתע, גאוני המודיעין עסקו במשבר האקלים – ורק אישה משיחית אחת צעקה, ואף אחד לא הקשיב. אפשר ללמד סנגוריה על כל הטועים, אבל קשה יותר להצדיק את ההתנפלות חסרת הבושה על המעטים שצדקו.
בוגי יעלון השמיץ את מכינת עלי ה"משיחית" וקרא לסגור אותה. מכינת עלי איבדה 19 מבוגריה במלחמת שמיני עצרת. יותר מזה: ראשיה הם חלוצי מפעל המכינות כולו. בלי רבבות החיילים בוגרי המכינות, קשה לראות איך יכול היה צה"ל לעמוד בפני אויבינו במלחמה הזו. בחוגים דתיים ליברליים היה מקובל בשנים האחרונות ללעוג לאנשי עלי, שכביכול תקועים בעבר, ולא מבינים שהצבא כבר אינו עניין חשוב בישראל. מתברר שהמשיחיים הללו היו הריאליים היחידים בינינו.
מי עוד מכונה בלעג "משיחי"? כל מי שמגיע למסקנה המתבקשת, שצה"ל צריך להמשיך לשלוט בעזה, כפי שהציע תא"ל רומן גופמן. הרי למדנו שוב ושוב שבכל מקום שצה"ל עוזב – הנאצים משתלטים. המחשבה שכדאי להפקיד את עזה בידי מכחיש השואה אבו מאזן ממותגת כפתרון השפוי והסביר, בעוד למעשה מדובר בצעד מטורף, כמעט התאבדותי. הרי כבר ניסינו את זה: אחרי ההתנתקות קיבלה הרשות הפלשתינית את עזה – וראינו איך זה נגמר. אבל רק המשיחיים מעזים לציין זאת, ורק הם מעזים להוסיף שצריך לגבות מהחמאס את המחיר היחיד שמפחיד אותו: אדמה. מי שמבין שיש במציאות קיום שמעבר לאינטרסים אנוכיים פרטיים מבין גם שהקשר לאדמה הוא הגורם הריאלי הכי חזק במזרח התיכון. ומי שמבין זאת יודע ששיקום ההתיישבות במובלעת הצפונית של גוש קטיף, הריקה מערבים, הוא התגובה הריאלית ביותר והמרתיעה ביותר שיכולה ישראל לנקוט. וזהו, כמובן, מהלך "משיחי".

היום מושמצים "המשיחיים" בגלל התנגדותם למתן-ומתן הרופס והכושל שמנהלת ממשלת ישראל עם החמאס – והם צודקים גם בזה. העניין אינו רק תנאֵי העִסקה הגרועים, ואפילו לא רק המדיניות המטופשת של חיזור מתחנן, שכל אחד מבין כמה היא פוגעת בכוח המיקוח הישראלי. העניין הוא שאנחנו לא עומדים כאן מול בני אדם רציונליים וסבירים, אלא מול מפלצות. זה לא עניין גנטי, אלא תרבותי. אך עד שהתרבות הזו תשתנה, אי אפשר להעמיד פנים כאילו אנחנו עסוקים פה באיזו התמקחות נורמלית, שאפשר להזיז קצת לכאן או לכאן.
כשאליהו ליבמן וצביקה מור המפעימים קראו מאז הטבח להילחם בעוז בחמאס, ולא להתרפס בפני חוטפי בניהם, אנשים העזו לקרוא לגיבורים המופלאים הללו "משיחיים", כאילו היה זה שם גנאי. האמת היא שהמשיחיות הצילה אותנו בשמחת תורה. הרוצחים תכננו להגיע עד תל אביב וירושלים, ולכבוש בין היתר גם את הכנסת. מי עמד בדרכם? לא טורי שריון ולא אוגדות חי"ר. הרוצחים עצרו רק משום שבשמחת תורה נאבקו שדים מול מלאכים. השטנים הרשעים איבדו את הראש לנוכח ההזדמנות לטבוח ולאנוס, ושכחו את היעדים האסטרטגיים שלהם; ומנגד התייצבו מולם מלאכים צדיקים, אנשים כמו אלחנן קלמנזון, האחים סלוטקי, ענר שפירא ואליקים ליבמן, השם ייקום את דם כולם. עמם היו עוד רבים אחרים, אזרחים גיבורים שרוח ה' ניסכה בקרבם, ומכוחה הפכו לקו ההגנה האחרון – המשיחי – של מולדתנו.

אולי הגיע הזמן לאמץ את התואר הזה כאות כבוד. אשרי המשיחיים, המגינים על ארצנו. אשרי המשיחיים, שמוכנים למסור את נפשם למעננו. אשרי המשיחיים, כי הם היחידים שמבינים מה באמת קורה פה.

האם באמת אנו חסרי חשיבות (פוסט ליום השואה)?

בזמנו כשלמדתי בישיבה היה לי חבר שהתעניין בשעות הפנאי בהגות מדינית. הוא היה אמון על תורת הרב קוק המציבה את עם ישראל במרכז ההווייה. הוא שמע שיש ברשותי את "התנגשות הציוויליזציות" של הנטיגטון וביקש לשאול אותו כדי לקרוא אותו. מה רב היה תמהונו ואכזבתו לגלות שהנטיגטון מועיל להקצות לציוויליזציה היהודית הערת שוליים ברשימת הציוויליזציות. בזמנו כאיש העולם הגדול, לכאורה, הייתי אדיש לעובדה הזו. בסופו של דבר נימוקו של הנטיגטון עימו. נכון אמנם שהיהודים מקיימים את כל הדרישות אבל גודלם הקטן 0.2% סך הכל מאוכלוסיית העולם לא מצדיק את הכללתם ברשימת הציוויליזציות.

כאשר הבאתי את הסיפור הזה בבלוג לפני כחודש חשתי את העלבון של ההחלטה הזו. עלבון שהיה לי בזמנו וטשטשתי אותו. עלבון שאני חש גם היום. האם אנחנו באמת לא חשובים?

לאחרונה, לאחר הפוגרום בשמחת תורה והמלחמה שפרצה בעקבותיו שעוררו הד של הפגנות ומחאות בכל העולם הנמשכות עדין במלוא עוזם, אני תוהה האם אין כאן פיספוס של הנטינגטון ושל אנשים אחרים כולל של הנרי קיסנג'ר שהלך לעולמו בחצי שנה האחרונה במחקר של יחסים בין לאומיים. כמות היהודים בעולם היא אמנם קטנה אבל הרגשות שהיא מעוררת עומדת ללא יחס לכמות שלהם.

בואו ניקח שני אירועים של גירוש אוכלוסיה כללי שהתרחשו בשנים האחרונות. האחד בחבל נגורנו קרבאך באזרבייג'ן והשני של בני הרוהינגיה במיינאמר. לשני האירועים הייתה תהודה מסוימת בחדשות ובזה זה נגמר.  ארמניה הגישה תלונה על ג'נוסייד נגד אזרבייג'ן. נשיא אזרבייג'ן לא נשמע מוטרד. היית אומר זה בגלל שהארמנים נוצרים אבל במקרה של בני הרוהינגיה מדובר במוסלמים. זה לא עזר להם. ממשלת מיינאמר גרשה אותם בלי הנד עפעף. הפגנות? גינויים בין לאומיים? צווים בין לאומיים? גורנישט. נאדה. יש הליך משפטי בהאג אבל לא נשמע שהגורמים התוקפניים מוטרדים. צווים בין לאומיים יוצאים מהאג נגד אויביה של גרמניה במלחמת העולם השניה (אני יודע שכאן אני מסתכן מול אלרום אבל הפיתוי גדול מידי). תחילה הסרבים של מילשוביץ ועכשיו מדינת היהודים. מהארמנים בנגורנו קרבאך והמוסלמים של בני הרוהינגיה אף אחד לא אכפת. נשווה זאת למלחמה נוכחית בעזה וההבדל זועק לשמים. אין סוף גינויים, הפגנות והשמצות. זאת לא הפגיעה ההומניטרית שמטרידה אנשים ואפילו לא הפגיעה במוסלמים. אלו היהודים שמעוררים שדים מרבצם. הרגשות שהיהודים מעוררים הם ללא יחס למשקלם העולמי.

שנאת היהודים היא פקטור בין לאומי, אבל חוקרים של התחום מתעלמים ממנו ואפילו במפגיע. ניקח את הפרשנות של הנרי קיסנג'ר בספרו דיפלומטיה להיטלר. כדי להסביר את המניעים של היטלר שהביאו אותו למלחמת העולם השניה קיסנג'ר מתחיל לדבר עליו כעל דמגוג. זה נכון אבל דמגוגיה איננה מניע. דמוגוגיה היא כלי להנעת ההמונים. באותה מידה הוא יכל לדבר עליו כעל פוליטיקאי. יגיל הנקין בהספד שלו לאחיו איתם הנקין הי"ד תיאר זאת כנטיה לדבר על מלחמה בטרור במקום מלחמה באויבינו. טרור הוא כלי. הוא לא מטרה. המטרה היא סילוקינו מארץ ישראל. באותה צורה דמגוגיה היא כלי. היא לא מטרה. מטרתו של היטלר היתה השמדת יהודים, ולולי המטרה של השמדת היהודים מלחמת העולם השניה לא היתה פורצת. המדיניות הגרמנית היתה עושה את דרכה לתיקוני גבול עם המדינות הסלביות הסובבות אותה על פי דרכו של שטרסמן, המדינאי הגרמני הבולט שקדם להיטלר. שטרסמן קיבל באופן גלוי את קווי היסוד של הסכם וורסאי שהעניקו זכות הגדרה עצמית ללאומים שונים במדינות שונות ופעל לפיהם לחזק את מעמדה של גרמניה. היטלר בעורמה אכן הציג את עצמו כממשיכו של שטרסמן בחלק הראשון של שנות השלושים בתהליך שהגיע לשיאו המביש בהסכם מינכן. כיבוש פרג סילק את האשליה הזו. פרג על אוכלוסייתה הסלבית לא היתה בשום פנים אמורה להיות חלק מהמדינה הגרמנית על פי הקווים של הסכם וורסאי. כיבוש פראג הבהיר כי את היטלר מניע גורם אחר חוץ מעיקרון ההגדרה העצמית הגרמנית והתוצאה היתה מלחמת העולם השניה.

למטרה של השמדת היהודים היתה אם כן השפעה עצומה על ההיסטוריה העולמית. למרות המתחים השונים שהיו בשנות השלושים במלחמת האזרחים בספרד ומול יפן במזרח הרחוק, העולם לא היה מגיע למלחמה עולמית. זו רק גרמניה שהיטתה את הכף לטובת מלחמה עולמית בשביל השמדת היהודים. אבל המניע הזה לא נמצא בספרו המומנטלי של קיסנג'ר. הכל נמצא אבל המניע היסודי שהניע את המלחמה נעדר. ההיסטוריון פול ג'ונסון לא עשה את הטעות הזו. בספרו 'היסטוריה של הזמן המודרני' המניע של השמדת היהודים כגורם לפריצת מלחמת העולם השניה מופיע במפורש. והמניע הזה ממשיך לפעול גם כאשר גרמניה הולכת ומפסידה  עד הסוף ממש. גם לקראת הסוף כאשר רכבות ואמצעי תעבור אחרים נצרכו לטובת המאמץ המלחמתי עדין משלוחי רכבת של יהודים המשיכו להגיע לאושוויץ כדי להשלים את הפתרון הסופי.

קיסנג'ר איננו היחיד. עדין זכורה לשמצה הסקירה של עודד היילברונר את ספרו של היטלר מיין קאמפף שבו הוא מפטיר שהנאצים לא דמיינו שהם יהרגו יותר מכמה אלפי יהודים. קודם כל מדוע הרג של כמה אלפי יהודים נתפס כמתקבל? ומעבר לכך מדוע לא לפרגן לנאצים שהם אכן התכוונו למה שהם חשבו עליו? עודד היילברונר משתייך לזרם הפונקציונליסטי הטוען כי השואה היא תוצאה של פריצת מלחמת העולם השניה. התימוכין שהזרם מוצא לעמדתו זה המיעוט של תוכניות מוקדמות להשמדת היהודים טרם מלחמת העולם השניה. כאן ניתן לשאול אז מה קרה לשיטתם כאשר פרצה מלחמת העולם השניה? מדוע השמדת יהודים הפכה לחלק ממטרות המלחמה? ומעבר לכך יש כאן פספוס של שיטת המלחמה הגרמנית של פיקוד מוכוון משימה. על פי השיטה של פיקוד מוכוון משימה נמנעים מלהציע שיטות פעולה מלמעלה כדי לא לפגוע ביצירתיות של גורמי השטח בהשלמת המשימה מלמטה. מטרת המשימה של השמדת היהודים היתה ברורה לכולם כפי שמגלים כינוס היהודים לגטאות וצוותי האייזנצגרופן שנכנסו לברית המועצות ב1941. השאלה האחרת היתה כיצד לעשות זאת באופן היעיל ביותר. לקח זמן עד שפותחו השיטות שהגיעו לתוצאות מרביות. להגיד שמטרת המלחמה של הנאצים לא הייתה השמדת היהודים ושבשבילה הם פתחו במלחמה מלכתחילה זה עיוות היסטורי שההשלכות שלו הרסניות.

במשך עשרות שנים קל היה להציג את שנאת היהודים כפתולוגיה גרמנית. דרכה המיוחדת של גרמניה קראו לזה במחקר ההיסטורי. זו לא באמת אנטישמיות כתופעה כללית כפי שגרס הרצל. אלו רק הגרמנים שהיו דפוקים. בחוגים ליברליים התמיכה במדינת היהודים בעקבות השואה הפכה למס שפתיים. אין באמת הצדקה למדינה יהודית אבל היות והייתה שואה היהודים קיבלו מדינה יהודית כפיצוי. זה המסר של אובמה בנאום קהיר. יש כאן שלילה מרומזת של מדינת היהודים אבל היא מרוככת על ידי האמונה בפתרון שתי המדינות ובלי שנאת יהודים גלויה. מתקפת החמאס וההצדקה שלה בקמפוסים בארה"ב חשפה שנאת יהודים שכמוה לא חווינו מאז מלחמת העולם השניה. היא הצביעה על כך ששנאת יהודים לא הלכה לשום מקום. היא איתנו כדי להישאר. שנאת היהודים היא גורם קבוע שאיננו מצטמצם להיסטוריה הגרמנית. הוא קיים והוא פועל ואי אפשר להתעלם ממנו כפי שעשו חוקרים של יחסים בין לאומיים גם כאשר הוא היה על השולחן.

הגורמים לאירוע הכביר ביותר במאה העשרים טושטשו לטובת הסברים משונים כמו הדמגוגיה של היטלר ודרכה המיוחדת של גרמניה בהיסטוריה. הנטיגטון יכול להשמיט את קיומה של הציוויליזציה היהודית כחסרת השפעה במרחב הבין לאומי. ומירשהיימר וקראוטהאמר מתייחסים למדינת ישראל כמדינה התופסת מקום לא פורפציונאלי במרחב הבין לאומי אשר צריכים להחזיר אותה לגודלה הטבעי (המפלגה הדמוקרטית פועלת במידה רבה על פי המרשם שלהם). זו טעות חמורה. לפעמים השפעה היא לא תוצאה של גודל. אם כמות הרגשות נגד יהודים משפיעה על התנהלות המרחב הבין לאומי אז הגורם הזה צריך להופיע בספרות הרשמית של יחסים בין לאומיים. הציוויליזציה היהודית צריכה להיות ברשימת הציוויליזציות. ומדינת ישראל צריכה לקבל את ההכרה המגיעה לה. הגיע הזמן שנפנים שאנו משמעותיים, השנאה כלפינו אמיתית וההשפעות שלה על המרחב הבין לאומי אמיתיות. היטלר לא הופיע סתם. סינוואר לא פועל סתם וגם המפגינים בארה"ב לא צצו לפתע פתאום. אם חוקרים של יחסים בין לאומיים ימשיכו להתעלם מכך ולעוות את המחקר שלהם, לפחות אנחנו נפסיק להתעלם מהפיל שבחדר. שנאת יהודים ישנה וממשיכה. בוא נפסיק לטמון את הראש באדמה.

הלווה ואיננה משלמת

המשנה באבות ב ט רושמת:

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי, צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה. רבי יהושע אומר, חבר טוב. רבי יוסי אומר, שכן טוב. רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר, לב טוב. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר, עין רעה. רבי יהושע אומר, חבר רע. רבי יוסי אומר, שכן רע. רבי שמעון אומר, הלוה ואינו משלם. אחד הלוה מן האדם, כלוה מן המקום ברוך הוא, שנאמר (תהלים לז) לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר, לב רע. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

מדינת ישראל נמצאת במצב של הלווה ואינה משלמת. לא ראינו את הנולד וסופנו שכאשר בא משבר נעשינו תלויים באחרים. איך הגענו למציאות הזו?

מעשה בהאקר

(על פי סיפורו של רבי נחמן מברסלב מעשה בגנב)

בית ערב

שעת אחרי צהריים מאוחרת בתוך דירה דלה למראה עם ארון ספרים הגדוש בספרי קודש שני בנים משחקים בכדור בסלון ועל ספה יושב אברך מזוקן ומעיין בספר. מתוך מטבח קטן יוצאת אישה עם שביס

האישה: צ'יקו אני לא יודעת מה נעשה עם כל הגזרות החדשות אני מרוויחה בקושי 7 אלף שקל ואתה כל היום בכולל לא מביא פרוטה.

צ'יקו מתעלם

האישה: די צ'יקו אני לא מסוגלת, אתה איתי או שאתה לא איתי?

צ'יקו מפטיר בלי להסתכל: ציפי מה את רוצה?

ציפי: שתהיה איתי, שתדאג לפרנסת הבית

צ'יקו: אבל אני לומד תורה

ציפי: אבל צריך כסף

צ'יקו: אז מה אני אעשה?

ציפי: תהיה איתי

צ'יקו: אבל אני לומד תורה

ציפי מתפרצת, לוקחת כרית ומתחילה לחבוט בו בצעקות: די כבר עם התורה הזאת! כל היום רק תורה ותורה אולי תדאג גם למשהו אחר, אנחנו מתמוטטים פה ואתה לא רואה

צ'יקו לא מגיב. מתגונן עם הספר על הראש בזמן שהיא חובטת בו בבכי עד שהיא מתמוטטת

כולל פינת הקפה בוקר

צ'יקו והחברותא עומדים בפינת הקפה בכולל. החברותא מעשן סיגריה, צ'יקו מכין לעצמו כוס קפה דלוחה בכוס חד פעמית.

צ'יקו: אני לא יודע כבר מה לעשות?! ציפי  רודפת אותי כל הזמן.

החברותא: אתה יודע למה אנשים מאמינים?

צ'יקו: למה?

החברותא: כי הם צריכים שיהיה מישהו להאשים בצרות שלהם.

צ'יקו שותק

החברותא ממשיך: מי אשם בכל הצרות של האישה?

צ'יקו: הבעל?

החברותא: מי האלוהים של האישה?

ציקו והחברותא ביחד: הבעל!

צ'יקו אומר. בוא נחזור ללמוד. יש משהו בקצות שלא הבנתי.

הבית אחר צהריים

הבית אפל ואפלולי. ציפי קוראת לצ'יקו.

ציפי: צ'יקו תקשיב מה יוכי סיפרה לי. היא אמרה לי שיקי בעלה גם כן לא ידע מה לעשות עם עצמו. לבסוף הוא הלך לאיזה מכון יעוץ כזה, זה מקום כזה שבו אומרים לאנשים מה הם יכולים לעשות, שם אמרו לו שמתאים לו הנהלת חשבונות והוא למד את זה והיום הוא מרוויח 9 אלף ש"ח, אתה קולט, 9 אלף בחודש?? בוא קח 2000 ששמתי הצידה ולך למכון הזה, קוראים לו חווה מילוא ותעשה שם מבחן. תחזור ותגיד מה הם אמרו שאתה יכול לעשות.

[מכון חווה מילוא

אפשר להוסיף סצינה של משחק תפקידים במכון שבה צ'יקו פורץ מרחוק לפלאפון של המנחה וכך מביא לניצחון של הקבוצה שלו]

משרד המכון

צ'יקו יושב בתוך משרד עם שולחן ותמונות. מולו יושבת אישה חילוניה מבוגרת.

האישה: שמי מירה ואני הפסיכולוגית המייעצת של המכון. אני כאן כדי להציג לך את ההמלצה שלנו בעקבות יום אבחון שעברת. עברנו על הנתונים ואנחנו ממליצים לך לפנות לתחום ההאקינג של הסייבר מה שקרוי האקר

צ'יקו: האקר? זה לא מין פורץ כזה של מחשבים? זה נמצא בכלל בקטלוג המקצועות שהצגתם לי?

מירה: תראה, אנחנו מכון פסיכולוגי מדעי ובמשך השנים הבנו שיש אנשים שהמקצועות המתאימים להם לא נמצאים בסט המקצועות המקובל; מקצועות כמו דילר, מחסל, נערת פיתוי או האקר. אנשים כאלה אנחנו אומרים להם את ההמלצות שלהם באופן דיסקרטי במפגש הייעוץ. לפני שנה היה כאן בחור שהמלצנו לו לעבוד כמתנקש, מה שמכונה מחסל. הבנו שהוא נכנס לתחום והוא מצליח בו מאד.

בית ערב

ציפי וצ'יקו עומדים במטבח

ציפי: האקר? מה זה בכלל?

צ'יקו: זה מין פורץ של מחשבים. מישהו שמתחבר לרשת האינטרנט ופורץ למחשבים

ציפי: די צ'יקו אני כבר לא מסוגלת. למה אתה לא יכול לבוא עם מקצוע נורמלי כמו מנהל חשבונות או עורך דין? חבל על הכסף ששלמתי. כל כך הרבה כסף שילמתי. אין לי כבר כוח צ'יקו. תעשה מה שאתה רוצה. אני סיימתי.

הרחוב צהריים

צ'יקו הולך ברחוב ורואה מחשב נייד זרוק ליד הפח. הוא ממשיך קדימה כמה מטרים ואז חוזר אחורה ולוקח את המחשב.

בית צהריים

צ'יקו יושב עם המחשב פתוח. הוא לוחץ על הסימן של הווייפיי. נפתח לו רשימה. בראש הרשימה רשום yochi. הוא לוחץ עליו. מופיעה תיבת סיסמא.

צ'יקו: ציפי, מה מספר פלאפון של יוכי?

ציפי: 0551234567

צ'יקו מכניס את המספר והווייפיי מתחבר.

בית ערב

צ'יקו יושב עם המחשב ומתקתק. הבנים משחקים מעל לראש שלו עם כדור. ציפי נכנסת מהמטבח.

ציפי: ביטקוין ביטקוין. כל הזמן אתה עם הביטקוין שלך, אולי תביא קצת כסף נורמלי כמו שקלים לבית במקום הקשקושים שלך?

צ'יקו מרים את הראש: רוצה שקלים? בבקשה אני אביא לך שקלים.

בית שעת לילה מאוחרת

צ'יקו פותח אפליקציית וואטסאפ במחשב, נכנס לקבוצת מגלחים בירושלים ורושם: חבר'ה עוד שעתיים לחכות ליד כספומטים.

הרחוב אמצע הלילה

צ'יקו עומד ליד כספומט. פתאום הכספומט מתחיל לפלוט כסף מעצמו, שטרות של 200, 100, 50 ועוד (בצילום השטרות צריכים להתנופף באוויר ואז להערם על הרצפה כמו פתיתי שלג). פתאום צץ בפינת הרחוב בחור חילוני עם ראש מגולח. הבחור מתחיל לצחוק, טופח לצ'יקו ואומר לו: וואי גבר שיחקת אותך. ממש ביזת מצרים עשית לנו.

בית שעת בוקר מוקדמת

צ'יקו פותח את הדלת ורואה את ציפי עומדת עם חלוק ושביס במטבח מכינה סנדביצ'ים עם רדיו פתוח. הוא מכניס יד לכיס ומוציא פקטה של שטרות.

צ'יקו: רצית שקלים הנה הבאתי לך שקלים.

הרדיו מסיים את תשדיר הפתיחה: קול ברמה בשביל הנשמה, קול ברמה.

הקריין ברדיו: אירוע מוזר התרחש בירושלים הלילה בחצות, כל הכספומטים החלו בבת אחת להוציא שטרות. המשטרה חושדת שמדובר בהאקינג של חבורת האקרים. הציבור מתבקש להחזיר את השטרות לבנקים.

ציפי מסתכלת על צ'יקו: זה אתה! זה אתה שעשית את זה! גרשי ולייזר לקום! היא צועקת, לצאת מהמיטות! אנחנו הולכים!

שני הבנים יוצאים עם פיג'מות וכיפות מהחדר. שניהם מנומנמים. הגדול: אמא לאן אנחנו הולכים?

ציפי עונה: אנחנו הולכים לסבא ולסבתא. אנחנו לא נשארים פה עם אבא. אבא יצא מדעתו.

ציפי פונה לצ'יקו: זהו איתך סיימתי! אני לא נשארת איתך. אתה לא הישיבה-בוחער¹ שאיתו התחתנתי. איבדת את זה לגמרי. יצאת מדעתך. אני לא מוכנה להישאר איתך. תעשה מה שאתה רוצה. אני לא נשארת איתך. אני הולכת. גרשי ולייזר בואו איתי. אנחנו הולכים לסבא ולסבתא.

היא פותחת את הדלת בתנופה והם יוצאים יחד איתה מבולבלים.

הבית שעת לילה מאוחרת

הבית מבולגן מלא כוסות קפה חצי מלאות בכל פינה, צ'יקו יושב מול המחשב הנייד.

על המסך מופיעות מילים באנגלית

Dragon from Chaina: Hi Hacker from Jerusalem. We heard there are new tasty apples in Jerusalem. We want to bite new apple. Since Beiden boycut us there are only old apples in Chaina.

צ'יקו כותב:

Hacker from Jerusalm: which version do you want?

Dragon ftom Chaina: we heard they are devlop apple version 20 in Jerusalem. Can you pick me apple version 20?

Hacker from Jerusalem: NP. Paymen in Bitcoin as usual.

Dragon from Chaina: OK 10 bitcoins when receiving the

בית שעת לילה

צ'יקו יושב עם חולצה לבנה לפני עומד הבחור החילוני עם הקרחת.

צ'יקו: הסינים רוצים שנעשה בשבילם עבודה. אפל פתחו מרכז פיתוח בירושלים שהם מפתחים בו את הפרוטוטייפ של ios 20. הסינים רוצים שנרים להם חתיכה כדי שהם יוכלו לעשות עליה רוורס אינג'נירינג.

הבחור החילוני שם כובע גרב על הראש: בוא נלך

צ'יקו: השתגעת גברי זה לא הולך ככה. אנחנו צריכים לעשות את זה אחרת.

שער כניסה רואים את הפרצוף של גברי מחייך ומצמיד חוט לקורא כרטיסים ליד שער ונעלם

בית שעת לילה

צ'יקו יושב ליד מחשב וגברי עומד לידו. למחשב מחובר עם כבל מכשיר יצור כרטיסים מגנטיים.

צ'יקו: זהו, אני בתוך המערכת שלהם. יצרתי שני עובדים חדשים. איך אתה רוצה שנקרא לנו, לך מיקי כהן ולי לוי לוי? נתתי לנו את כל ההרשאות האפשריות. נכניס רק תמונות לכרטיסים, הנה, בוא נכין את הכרטיסים. חייך למצלמה.

צ'יקו מצלם את גברי ואז מצלם את עצמו. זהו הכרטיסים מכונים, בוא נכניס אותם למתלים.

גברי משחיל את הכרטיסים לתוך חוטי תליה מוכנים מראש.

שעת ליל. מאוחרת חניה ליד מגדל גבוה בירושלים

גברי וצ'יקו יוצאים מהרכב, צ'יקו עם קפוטה חרדית ארוכה וכובע ומחזיק מחשב נייד בידיו.

צ'יקו מרים את עיניו למגדל ומלמל: עלית למרום, שבית שבי, לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון יה אלוהים.

שער מסתובב של הבנין

צ'יקו וגברי מעבירים את הכרטיסים ונכנסים לתוך הבנין.

צ'יקו מחזיק את המחשב פתוח: זהו, אני בתוך המערכת שלהם. כל מצלמה שאנחנו מופיעים בה, התוכנה המלווה מחליפה את התמונות שלנו בתמונות של אתמול. הם לא רואים כלום עכשיו במצלמות האבטחה.

מעבדה לילה

צ'יקו וגברי הולכים בתוך מעבדה. המעבדה מלאה חוטים, מסכים, מחשבים והיא מוארת למחצה. ליד אחד העמדות עומד איש עייף ומשחק עם החוטים. הוא מרים את הראש ואומר: אני כבר לא יודע מה לעשות. כל פעם אני מסדר את זה וכל פעם אחרי כמה זמן יש דליפה. יושבים לי על הראש כדי לשחרר גירסא ואני לא מבין מה הולך.

גברי: זה הקופסה אחי. אתה מהדק אותה ואז היא משתחררת. לך הביתה תחליף אותה מחר.

האיש מחייך: באמת?

גברי: ברור אחי

האיש: אני לא מכיר אתכם מאיפה אתם?

גברי: אנחנו מהסייט בבני ברק

האיש מתחיל להתארגן לזוז: יש סייט בבני ברק? לא שמעתי עליו

גברי: זה סייט קטן וייחודי. פשוט רוזה ביקשה מאיתנו לבדוק משהו לפני הדילוור מחר. יאללה אחי לילה טוב.

האיש מסתובב והולך: לילה טוב, תודה רבה!

גברי וצ'יקו נושמים לרווחה

גברי: מאיפה הוא צץ?!

צ'יקו: צריך להיזהר. להייטקיסטים אין יום ואין לילה, לא חול ולא שבת.

הם מגיעים לדלת נעולה עם מנעול רב בריח.

צ'יקו: זהו זה כאן. אני אשחרר את האזעקה בזמן שאתה עובד על הדלת.

הדלת נפתחת, בפנים מונח כרטיס אלקטרוני שמחוברים אליו על מוני חוטים

צ'יקו: זה הכרטיס צריך להחליף אותו עם כרטיס אחר

גברי שולח ידים

צ'יקו: רגע לפני שאתה שולח ידים אני רוצה לבדוק את ה-apple id שלו ואם יש לו עוד תוכנות ניטור.

הכרטיס מצלצל.

צ'יקו: טוב זה האפל איידי שלו. אני אחליף ביניהם כך שהוא לא יהיה מזוהה. ונתחיל לפרק את המכשירים.

המעבדה לילה

ציקו וגברי הולכים במעבדה. פתאום צ'יקו ניגש ותולש חתיכה מהמיסוך על החלון ומפטיר: שיהיה להם קצת אור שמש.

לובי מעליות

גברי וצ'יקו עומדים ליד המעליות פתאום גברי מפטיר: תכלס אני עשיתי את מרבית העבודה.

צ'יקו: מה פתאום?! אני עשיתי את רוב העבודה.

גברי: העבודה השחורה אני עשיתי

צ'יקו: אני עשיתי את העבודה המהותית..

המעלית נפתחת שניהם נכנסים וממשיכים להתווכח.

לובי מעליות תחתון

צ'יקו וגברי יוצאים וממשיכים להתווכח. ליד המעלית שלהם נפתחת מעלית וממנה יוצא גבר בגיל עמידה שניהם משתתקים. הוא ניגש אל פתח של מועדון כושר, מעביר כרטיס ונכנס. שניהם מסתכלים עליו.

גברי: תגיד זה לא היה היועץ המשפטי לממשלה? מה הוא עושה כאן?

צ'יקו: אני חושב ששמעתי שיש שיפוצים בסאלח א דין אז משרד המשפטים שכר 4 קומות כאן במגדל.

שניהם מסתכלים אחד על השני ואז גברי לוקח את הכרטיס ואומר: אתה חושב שיש לנו הרשאה?

הוא מעביר את הכרטיס בפתח מועדון הכושר. הדלת נפתחת ושניהם נכנסים.

מועדון הכושר

היועץ המשפטי הולך על ההליכון כשפתאום תשומת ליבו מופרעת על ידי צ'יקו וגברי שמתווכחים ביניהם. פתאום הם נעצרים.

גברי: תגיד אתה לא היועץ משפטי לממשלה?

היועץ: אהה כן זה אני

גברי: אולי תוכל לעזור לנו? יש לנו ויכוח ואנחנו צריכים מישהו שיכריע.

היועץ: אהממ בסדר.

גברי: היתה לנו כאן עבודה להרים איזה כרטיס ואנחנו מתווכחים מי עשה יותר? אני או הוא

היועץ מהוסס: אוקי אולי תפרטו כל אחד מה הוא עשה

גברי: אני עשיתי את העבודה הטכנית של ציתות ופריצת מנעולים.

צ'יקו: אני התחברתי לשרת ויצרתי לנו פרופילים של עובדים עם הרשאות וניטרלתי את המצלמות.

היועץ מהנהן ואז פונה לצ'יקו: טוב אז נראה לי  שאתה עשית את מרבית העבודה.

שניהם מהנהנים ויוצאים בשתיקה. היועץ מבחין שצ'יקו מחזיק מחשב וביד של גברי יש מעטפה חומה גדולה.

משרד היועץ המשפטי לממשלה בוקר

סגן היועץ נכנס למשרד: ראית בהארץ? מסתבר שהיה במגדל כאן השבוע פריצה לאפל. הרימו להם את הפלפון החדש שבפיתוח. חוץ מהדלת של המעבדה אין סימני פריצה ואין שום תמונות במערכת האבטחה של אפל! שום כלום הם הזמינו מז"פ לבדוק אבל אין שום סימנים, לא טביעות אצבעות. לא כלום. יש חתיכה מהמיסוך קרועה אבל זהו. נראה שזו היתה עבודה נקיה לגמרי. מדובר בפיתוח חדש של הפאלפון. כרטיס המעורך במיליוני דולרים. אומרים שהמתחרים שלהם רצו את המכשיר אבל אין קצה חוט. מישהו שעבד באותו לילה אומר שהיו שני אנשים, אחד עם מראה חרדי, שהסתובבו במעבדה באותו לילה אבל יותר מזה הוא לא יודע. ובמצלמות אבטחה לא רואים כלום.

סגן היועץ מסתובב ויוצא. היועץ המשפטי פותח הארץ וקורא. הוא שם ראש על הידים, חושב שניה ואז הוא מרים את הטלפון לוחץ על כפתור: שלום מירי, את יכולה בבקשה לחבר אותי למנהל מועדון הכושר שאנחנו מנויים אליו?

היועץ ממתין על הקו: שלום, מדבר היועץ המשפטי לממשלה. הכל בסדר תודה רבה. רציתי לשאול אם יש לך תצלומים של האבטחה של מועדון הכושר מלפני יומיים בשעה 4 בבוקר כאשר הגעתי למועדון כושר? כן, תודה. האם אתה רואה שני אנשים עומדים לידי ומדברים איתי? אתה רואה אותם? מצוין. אתה יכול בבקשה להעביר את התמונות למירי? כן תודה רבה. זה יעזור מאד. 

היועץ סוגר את הטלפון ואז מרים אותו שוב: מירי קיבלת את התמונות ממועדון הכושר? יופי מצוין אני מבקש שתבקשי מאלי, הניצב של ירושלים, ומשמעון מהשב"כ להגיע שניהם למשרד שלי.

משרד היועץ

היועץ המשפטי יושב ליד המחשב. לידו עומד שוטר בדרגת פקד ואדם בלבוש אזרחי.

היועץ: אתם רואים את הבחור החרדי? אני מבקש אם תוכלו בבקשה למצוא אותו באופן מיידי ולהביא אותו לכאן.

שניהם מהנהנים, היועץ: תודה.

משרד היועץ

צ'יקו עומד בפתח. היועץ נעמד וניגש אליו מחייך.

היועץ: מה נשמע?

צ'יקו בחיוך: מצוין.

היועץ: יופי. אנחנו צריכים את העזרה שלך.

הוא מציע כיסא לצ'יקו ליד השלוחן ואז מתיישב כשהוא מסובב את מסך המחשב. על המסך יש תמונה של אדם בחליפה מהודרת מניף את ידיו. מאחוריו עומדים מפגינים עם שלטים "free palestine from the river to the sea" ושלטים דומים.

היועץ: זהו לאוציני פינקו מומחה למשפט בין לאומי מאוניברסיטת טירונו, פרופסור אורח באוניברסיטת קולומביה והארוורד ואחד האויבים הקשים של ישראל בזירה המשפטית הבין לאומית. פשוט בלעם מודרני.

היועץ מחליף תמונות: הנה הוא נואם בוועידת דרבן ב2003. מייעץ לתביעה הטורקית בפרשת המרמרה, פועל ביחד עם אבו מאזן לסבך אותנו בהאג ומאז ה7 באוקטובר פועל באו"ם להכריז על ג'נוסייד ברצועת עזה.

היועץ ממשיך: יש בו משהו לא נקי. ההוצאות שלו גבוהות מההכנסות ויש דיבורים על דברים לא כשרים שהוא מעורב אבל כל ניסיון למצוא משהו הסתיים בלא כלום. רצינו לשאול האם תוכל תוך שימוש בדרק נט ובמקומות כאלה למצוא עליו חומרים.

צ'יקו: אין בעיה אבל זה יקח זמן.

היועץ: סבבה תודה רבה.

משרד היועץ

צ'יקו עומד בפתח: מצאתי כמה דברים.

היועץ: מצוין.

צ'יקו מתיישב: זה לקח זמן אבל בסוף עליתי על כמה דברים…

משרד היועץ

המשנה ליועץ נכנס: ראית? עצרו את לאוציני פינקו על רקע מעורבות ברשת סחר בין לאומית של ילדים לצורכי. זנות וסחר באפוטומינים

היועץ בהתפעלות ממלמל לעצמו: הוא עשה את העבודה.

המשנה ליועץ: מי?

היועץ: לא משנה. יפה מאד. חדשות ממש מצוינות. בוא נחזור לסוגיה של מחבלי הנוחבא. צריך לראות איך תולים אותם.

משרד היועץ

סגן היועץ נכנס: ראית בynet?

היועץ פותח ynet הכותרת הראשית נתפס על חם! ובתמונה רואים את צ'יקו כשהוא אזוק ומסביבו שוטרים בריטיים. בגוף הכתבה רשום "כך נתפס 'האקר מירושלים' בלונדון… האקר מירושלים נחשב אחד מההאקרים המסוכנים ביותר הפעילים כיום והוא שותף בעשרות פריצות לשרתי נתונים ומערכות מידע. בין הפשעים המיוחסים לו נמצא הפריצה למערכת המידע של משטרת צרפת ופירמוטה, הונאת הביטקוין הגדולה, שיבוש מערכת העברות הכספים העולמיים ועוד. מזה כמה שנים מנהל האינטרפול חקירה שהביא לתפיסתו אתמול בליוורפול…"

היועץ: מרשים ביותר. באמת הצלחה בלתי רגילה.

המשנה ליועץ: אתה חושב שתפסו אותו סופית?

היועץ ככה נראה. לבסוף הם תמיד נתפסים. איך נוהגים לומר: סוף גנב – לתליה

סוף (הכתוביות מתחילות לעלות)

הוראות לבוש

צ'יקו – תמיד עם חולצה לבנה ומכנס שחור אלגנט וכיפת קטיפה שחורה וציציות משתשלות משני הצדדים. כשהוא בחוץ או חוזר מבחוץ יש לו מעיל ארוך וכובע.

ציפי – תמיד עם שביס וחלוק

גרשי ולייזר – כשהם ערים הם לבושים בחולצה ארוכה מכופתרת משובצת, ציצית, כעפת קטיפה גדולה שחורה ומכנסיים ארוכים כהים. כשהם קמים משינה פיג'מה ארוכה וכיפה על הראש.

היועץ המשפטי ואנשיו – עם חולצה מכופתרת מגוהצת ומכנסיים אלגנט. בחדר כושר היועץ עם חולצת גולף רגילה

גברי – לבוש חילוני נורמלי, ג'ינס, חולצת טישרט שיער קצוץ מדורג, לא מגולח.

¹ ישיבה בוחער – בכתיב של ידיש כשהעין מתפקדת כאות תנועה המסמנת סגול

מה איראן תדרוש כדי להפסיק את המתקפה?

האם כדי להפסיק את המתקפה איראנית, ישראל תידרש על ידי מועצת הביטחון של האו"ם בהסכמה אמריקאית לפרק את מסדרון נצרים ולאפשר לעזתים לשוב לבתיהם בצפון הרצועה?

אני מצטט את פנחס יחזקאלי המסכם את הסוגיה היטב:

לבעוט לכל הכיוונים על מנת להשתחרר"

כשארה"ב מנסה לכפות על ישראל תבוסה בעזה, הדרך היחידה שלה להשתחרר מלפיתת החנק היא לעורר זירות נוספות, כמו ילד שהבריון השכונתי אוחז בו והוא בועט לכל כיוון על מנת להשתחרר. זה מה שהיא מנסה לעשות בזירה הצפונית. רק שאיראן וחיזבאללה מבינים זאת היטב ו'מכילים'. שהרי, למה להסתבך כשהאמריקנים עושים עבורם את העבודה?"

עולם מבוזר [ג]

מבוא

סימנים שונים מופיעים להתפרקותו של הסדר העולמי האמריקאי, הפקס אמריקה. המלחמה של רוסיה באוקראינה, המלחמה של חמאס בישראל, המתקפה של החות'ים על נתיבי הסחר ולבסוף המתח ההולך וגובר מול סין במזרח הרחוק. מלחמה מול סין בענין טיוואן ובוודאי תבוסה אמריקאית יביאו סופית להתפרקותו של הסדר האמריקאי על היבטיו השונים. זה יהיה עולם שונה ממה שהכרנו. במקום חוק וסדר בין לאומי נחזור למציאות של כל דאלים גבר. ב300 שנה האחרונות מדינות שונות מילאו את תפקיד משכין הסדר הבין לאומי. במרבית השנים זו הייתה בריטניה. ב100 שנים האחרונות ובמיוחד מאז הניצחון במלחמת העולם השניה זו הייתה אמריקה. כפי שמציין קיסנג'ר בספרו הגדול 'דיפלומטיה' מדיניות הבלימה שהציע ג'ורג' קינן קדמה למירוץ חימוש הגרעיני ובמובן מסוים מסגרה אותו. מראש האמריקאים בחרו במדיניות של הכלת התוקפנות הסובייטית. זו הייתה מדיניות לא פשוטה ומלאה מתחים וקשיים אך הגיעה לסיומה המוצלח ב1989. מאז אמריקה תפקדה ככוח יחיד במרחב הבין לאומי לטוב ולמוטב אולם כפי שמציין פול קנדי בספרו "עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות" שיעורי צמיחה כלכליים מתורגמים בסופו של דבר לעוצמה צבאית. כלכלת אמריקה שהלכה ודשדשה בעשרים השנה האחרונות תוך הדרתם של יותר ויותר אזרחים מפירות הצמיחה אותגרה בידי הצמיחה הכלכלית הסינית אשר קרבה אותה אל הכלכלה האמריקאית. גם אם סין עדין רחוקה מרחק רב מהכלכלה האמריקאית וסוחבת על גבה בועת הון משל עצמה, עדין בכוחה של סין לתרגם את הצמיחה למעמד צבאי משודרג. בינתיים הלכה ארצות הברית והתבזבזה במלחמות כושלות בהשלטת סדר מול הברברים המוסלמים. כמו רומא מול השבטים הגרמניים אמריקה לא מצליחה להטמיע מבחינה תרבותית את המוסלמים ומנגד גם לא לרסן אותם. התוצאה לא שיפרה את המציאות הכלכלית האמריקאית. הניסיונות של טראמפ להשיג שוויון בנטל מצד האירופאים גם לא נשאו הרבה פרי עד שהאחרונים אולצו לכך במלחמה של רוסיה נגד אוקראינה. אפשר להשוות את מצבה של אמריקה מול סין למצבה של בריטניה הגדולה מול גרמניה הקיסרית ואמריקה בתחילת המאה העשרים אבל ההשוואה איננה מוחלטת. בריטניה הגיעה למלחמה נגד הגרמנים במצב כלכלי משופר יותר מאשר אמריקה. תקן הזהב של המאה התשע עשרה הגביל את תנועת המחירים כלפי מעלה ולפיכך הביא לצמיחה המלווה בירידת מחירים שהעבירה את פירות הצמיחה לכיסי הציבור הרחב. באמריקה בארבעים שנה האחרונות לעומת זאת המדיניות המוניטרית אימצה מדיניות של שמירה על רמת מחירים קבועה המלווה באינפלציה קלה ומנעה משכבות רחבות להנות מפירות הצמיחה. קשה להמעיט בהשפעה של הנזק החברתי שלווה גם בירידה בריבוי לאחר התפוצצות הבועה ב2009. כתוצאה מכך עולים קולות גוברים לנסיגה בדלנית מן העולם. ארה"ב מתקרבת למלחמה עם סין במצב חברתי שפוף יותר מאשר היתה בריטניה מול גרמניה הקיסרית. כפי שציינו ברשומה הקודמת האתגר הסיני מחייב את ארצות הברית להקדיש יותר ויותר משאבים מולו. וכפי שנוכחנו הן פה מול עזה והן באוקראינה מול רוסיה האתגר הסיני יתורגם ברגע המכריע למלחמה קשה ואכזרית. ניצחון סיני יביא להתפרקות הסדר  העולמי האמריקאי. האו"ם יתרוקן מסמכויותיו אם לא יתפרק לגמרי כפי שקרה למוסדות בין לאומיים קודמים עם התזוזה של העוצמה העולמית. הסדר של קונגרס וינה שבנה מיטרניך בעקבות נפילת נפוליון התפרק עם תזוזת העוצמה מאוסטריה לפרוסיה והניכור של מעצמות האגף צרפת הרבזיוניסטית של נפוליון השלישי ורוסיה אחרי מלחמת קרים. חבר הלאומים נפל עם פרוץ מלחמת העולם השניה. האו"ם נבנה כמסגרת רחבה יותר אולם גם מבטא מציאות שבה מרכז העוצמה העולמית נמצאת בארה"ב. נפילת ארה"ב תביא לנפילת האו"ם. גם מוסדות אחרים המבטאים סדר עולמי אמריקאי יפלו כמו מערכת הגבולות הבין לאומית, חוקי המלחמה הליברליים, הסדרי סחר חופשי ובריתות ביטחון למיניהם. המסגרת החוקית הליברלית תתפרק ובמקומה תעלה מציאות מרובת שחקנים וקואליציות.

איסלאם והודו בעולם מבוזר

בעולם מבוזר שרידות היא שאלה של עוצמה הנגזרת בתורה משאלות משנה של לכידות לאומית, עוצמה כלכלית, מודרניזציה של מערכות ביטחון ועוד. בעולם מגובש תחת הנהגה ליברלית יש חוקים וכללים המונעים התנהלות קיצונית כלפי שחקנים חלשים. גם מדינות ליברליות מסוגלות להגיע להתנהלות קיצונית כפי שהיה במלחמת העולם השניה במתקפת ההפצצות על גרמניה ויפן, שבעלות הברית הצדיקו אותן ככורח אסטרטגי לקיצור המלחמה. אולם מרגע שהסדר הליברלי הושלט, החופש לפעול באופן מוחלט נגד יריבים חלשים הוגבל. אי אפשר היה לשנות גבולות בכוח או לפעול באופן לא הומניטרי בלי מעורבות של סוכנים בין לאומיים. בעולם מבוזר הכללים הללו נעלמים. כל מדינה פועלת לפי האמצעים שברשותה ובעלי הברית שלה. גבולות נקבעים באופן מקומי בהסכמה או בלי הסכמה בין מדינות. אין גבולות ידועים מראש או מוסכמים מראש בידי הקהיליה הבין לאומית. הסדר המערבי הבסיסי קיים – וצריך להבחין בינו ובין הסדר הליברלי שבנוי מעליו – אבל בזה בעצם זה מסתכם. סביר להניח שכמו במלחמה הקרה יתקיים גוש ליברלי מערבי אבל בניגוד למלחמה הקרה לא בטוח שהוא יתפס כעוצמתי יותר. כל מדינה תפעל לפי ההבנה שלה והעוצמה שלה. וכאן שאלת מדידת העוצמה היא קרדינלית.

ברשימה הקודמת שאלנו האם לישראל תהיה עוצמה מספקת לעמוד בפני מצור והאם הגוש הסוני יתאחד נגד השיעים? במרחב המקומי איראן, מצרים וטורקיה הן מעצמות. במרחב העולמי ממש לא. היחידה שיש לה תשתית תעשייתית מודרנית זו טורקיה. איראן מתפקדת כספקית מוצרי גלם (ומכאן הדמיון שלה לרוסיה) ומצרים תקועה עם המון אנשים שהיא מונעת מהם כלכלה חופשית. למרות שלחלקן יש צבאות גדולים, צבאות גדולים הם גם סימן לחולשה. אין להן עוצמה כלכלית שאותה הן יכולות להמיר לעוצמה צבאית. כדי לשמר את עוצמתן בעולם דינמי הן צריכות להקדיש חלק גדול ממרצן לתחזק צבא גדול. אולם בהעדר תשתית אזרחית וכלכלית לתחזוק הצבא, הצבא יכול להתגלות כשביר כפי שרוסיה הצארית גילתה במאבקיה נגד מדינות מערביות במלחמת קרים ובמלחמת העולם הראשונה. עוצמה אם כן לא נמצאת רק במישור הצבאי אלא גם האזרחי והכלכלי. אפשר לומר שזה היה ההיגיון של נתניהו בצמצום הצבאי של ישראל. היה כאן סיכון שהתממש (פנחס יחזקאלי מתמצת כאן את שורת הסיכונים שלקחו) אבל הרווח של קפיצת ישראל לעצמאות כלכלית ופיתוח אזרחי הקפיץ את ישראל שנות דור קדימה למרות השבר הנורא של שמחת תורה. החברה הישראלית הרבה יותר מפותחת ממה שהייתה לפני 20 ו30 שנה הן מבחינת יזמים כלכליים ומגזר ההייטק, הן מבחינת עולם התורה והן מעוד הרבה בחינות אחרות. החברה הישראלית נעשתה מורכבת הרבה יותר. היא עדין לא יודעת איך למנף זאת והתוצאה היא הרבה מריבות ותסכולים אבל הפוטנציאל קיים. קשה לומר  שבעולם המוסלמי יש את המורכבות הזו או את הפוטנציאל הזה. התוצאה היא שלמרות שהקנאים האיסלאמים מסוגלים להרוס, הם לא מסוגלים לבנות. הם מסוגלים להחריב אבל הם לא מסוגלים ליצור. ולכן למרות הרעש וההרס שהם עושים, במדד העוצמה העולמי המוסלמים ממוקמים נמוך. ההרס והחורבן מתרחשים אך ורק במסגרת הליברליזם. מסגרות אחרות לא היו סובלות את זה. מעמד האויגרים המוסלמים בסין כפוף לחלוטין למרותם של בני ההאן הקומוניסטים, בעלי המסורת הקונפוציוניסיטית, חסרי הסבלנות לכל היבט של אוטונומיה איסלאמית אשר אינם מהססים לדכא אותם בכל הזדמנות שהיא. ממשלת בורמה גירשה את האוכלוסיה המוסלמית של הראוהנגה בטענה שהם פולשים בנגלים. לא מעט מדינות בעולם אוסרות את האיסלאם או מרחיקות אותו. סובלנות לאיסלאם ולקנאים האיסלאמיים מתקיימת במרחב הליברלי תחת הסדר האמריקאי ואך ורק שם. בכל מציאות אחרת היו מדכאים את האיסלאם ללא רחם. צעקנות איננה עוצמה והצעקנות האיסלאמית אינה חריגה בהיבט הזה.

הודו, לעומת זאת, נמצאת בדינמיקה אחרת. המבנה הדמוקרטי והרפורמות הקפיטליסטיות מעלות אותה על מסלול של צמיחה ועושר. היא עדין בשלבים ראשוניים אבל הדינמיקה קיימת ופועלת. יש להודו הרבה אתגרים פנימיים החל מהצורך בחוק וסדר באזורים הכפריים, השקעה בתשתיות, והורדת רגולציות חונקות אבל בטווח הארוך הודו הולכת לצמוח ולגדול. הגידול הזה יתורגם גם לעוצמה צבאית כפי שטוען פול קנדי. זה לא יקרה מיד ובינתיים האינטרס ההודי הוא להימנע מהוצאות צבאיות מיותרות כדי למנוע פגיעה בצמיחה אבל בטווח הארוך הוא בלתי נמנע. התפרקותו של הסדר הבין לאומי האמריקאי תזרז את התהליך. שאיבה של אמריקה למזרח תיצור פער ודרכו של ריק להתמלא. במצב הזה די ברור שהודו תגדיר את האוקיינוס ההודי כאזור של אינטרס הלאומי שלה הן מול שחקנים מקומיים אחרים והן מול שחקנים זרים. הודו רואה את עצמה כדמוקרטיה ליברלית עם אוכלוסיה מוסלמית הגדולה בעולם אולם המתח מול המוסלמים נשמר ועקבי. היריבות עם פקיסטן לא נעלמת וגם מתחים פנימיים עם המוסלמים המקומיים  ממשיכים כל הזמן. הממשלה ההודית מזהה את הקנאים האיסלאמים כטרוריסטים המאיימים על שלומה. בשלב מסוים יכול להיות שהיא תזהה את האיסלאם עצמו כמקור הבעיה. ההודים והסינים קונים נפט במזרח התיכון אולם נפט הוא משאב טבע. מאד קל להשתלט עליו מבחינה פיזית. העולם הערבי נהנה מסדר יום הליברלי שהקנה לו שליטה מדינית על משאב הטבע הזה והעשיר אותו. בזמנים אחרים ובמקומות אחרים היחס לאוכלוסיה ילידית שישבה על משאב טבע נחשק היה שונה מאד. אוכלוסיות עשירות בכל מקום בעולם נהגו להרוס אוכלוסיות ילדיות עניות בדרכן למשאב הטבע הנחשק, בין אם זה היה אדמה, שדות דייג, זהב, נפט ועוד. הפנטזיה הליברלית על עם ילידי החלש העומד בדרכו של עם זר חזק ויכול לו לא עמדה במבחן המציאות. כפי שהחכם ג'ארד דיימונד כותב בספרו רובים חיידקים ופלדה את שורשי הכשלון הילידי באמריקה, באוסטרליה, באפריקה ובמקומות אחרים לעמוד בפני הפולש צריך לחפש מאות ואלפי שנים קודם. הגורמים היו שונים בכל מקום אבל התוצאה אחת.  העולם המוסלמי של המזרח התיכון איננו שונה בהרבה. מדד העוצמה שלו חלש בהרבה ממעצמות אחרות. כל עוד הסדר יום הליברלי ימשך הוא מוגן. אם הוא יעלם רמת הסיכון שלו תעלה מאד. חבל ההצלה שלו אולי יבוא ממריבות בין מעצמות אבל כשלעצמו יכולת ההגנה העצמית שלו נמוכה מאד. האם הודו תחליט לנסות לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, גם להשתלט על הנפט וגם  להכות את האיסלאם בליבה שלו? האם היכולת הגרעינית הפקיסטנית תמשיך לאיים על הודו בעולם של מערכות הגנה נגד טילים כמו החץ ועוד מערכות הגנה הנמצאות בפיתוח עכשווי? והאם מכה תשרוד במציאות כזו?

ליברליזם מול המערביות

אין לנו תשובות טובות לשאלות הללו אבל כפי שניסיונות קודמים לייצב מערכת בין לאומית לאורך שנים בצורה מסוימת קרסו כאשר השתנו התנאים החיצוניים כך סביר להניח יקרה גם לסדר יום הליברלי העכשווי. אין סיבה לחשוב שהוא חסין מאותן בעיות שהפילו את קודמיו. האם זה סופו של החידוש המערבי? התשובה היא לא. הנקודה הזו מעוררת את המחשבה מה ההבדל בין המערב כרעיון לבין הליברליזם. המערב מתחיל ברעיון מאזן הכוחות.  מאזן הכוחות הוא הגורם המונע שיעבוד. כאשר יש גורם אחד המנסה להשתלט קמים נגדו גורמים אחרים ומאזנים אותו. במאה השבע עשרה היו אלה האוסטרים והספרדים. במאה השמונה עשרה עד אחרי נפוליון היו אלו הצרפתים. במאה התשע עשקה והעשרים הגרמנים. תמיד היתה מדינה נגדית שלא ביקשה להשתלט, הולנד, בריטניה וארה"ב. ליברליזם לוקח את רעיון החירות המערבי צעד אחד קדימה ומגדיר זכויות מוגדרות לבני אדם פרטיים ולמדינות. זכות התנועה, הפולחן, הקניין ועוד. אנחנו מתרעמים על הגירה אבל בעיני ליברלים של המאה ה19 הגבלת הגירה היא אנטי ליברלית (זה המקום שאורי רדלר ז"ל הליברל היה תמיד חצוי ביחס לשותפיו הלאומיים). ליברליזם הוא חופשי ברמת הפרט. הרעיון המערבי הוא ברמת המערכת. פעמים רבות מדינות לא ליברליות גייסו מאפיינים ליברליים נגד המדינות הליברליות. כך גרמניה במחצית השניה של המאה ה19 וכיום סין. בסופו של דבר מאזן הכוחות תמיד הצליח לתת מענה לאתגר העולה. התפרקותו של הסדר הליברלי לא תביא את סופו של מאזן הכוחות בדיור כמו שהתפרקותו של הסדר הליברלי הבריטי במאה העשרים בידי התוקפנות הגרמנית לא הביא לדומיננטיות גרמנית מוחלטת. הדינמיות נשארה ובסופה הביאה לתבוסת גרמניה. אותה דינמיות שהביאה לנפילת הסדר הליברלי יצבה אותו מחדש. כרגע אנחנו בעולם של סדר ברור, אולם גם בעולם של חוסר סדר צפים כוחות המביאים אותו חזרה לסדר מחודש – מאזן הכוחות. עולם מבוזר איננו אומר סוף העולם אבל בהחלט כדאי להיות מוכן אליו.

התכתבות קצרה עם פרופסור עזר גת

בעקבות הפוסט על 2 תרחישים גיאופוליטיים הייתה לי התכתבות קצרה ביוזמתי עם פרופסור עזר גת. להלן ההתכתבות:

י.ד.: שלום פרופסור גת, קראתי את מה שכתבת על מצרים בINSS ותהיתי כמה אתה מודע לכתיבה של של אלי דקל בנושא וגם על השאלות הגלובליות כמו מה יקרה למערכת האיזורית  והבינלאומית אם ארה"ב תשאב מזרחה למלחמה מול סין על טיוואן שאולי אפילו ח"ו תפסיד בה, והאם יש לישראל יכולת במקרה כזה לעמוד בפני מתקפת פתע או מצור ימי מצרי/טורקי?

גם רן ברץ התייחס לנושא באתר מידה כמובן מתוך נקודת מבט ביקורתית מאד על צה"ל.

עזר גת: אני מכיר את כתיבתו של דקל וקראתי עכשיו את ברץ. אשרי אדם חושש תמיד. אבל לא בונים מדיניות ותקציבים על פי תרחישים הכי קיצוניים שיקרו או לא יקרו, מהסוג שאתה מתאר. אף מדינה לא עושה זאת ולא יכולה לעשות זאת בלי להתמוטט. במקום זאת שומרים על עיין פקוחה ומבצעים התאמות, לעיתים גדולות, ככל שהתרחישים עולים בסבירותם. זה שאסון קרה, לא אומר שכל האסונות, סבירים יותר או פחות יקרו, ושניתן לכסות את כל האפשרויות, כולל הפנטסטיות ביותר.

באופן יותר קונקרטי, המאמר שלי מתייחס ישירות או במשתמע להרבה משאלותיך.

י.ד.: אני חושב שהשאלה מה סביר ומה תרחיש קיצוני תלויה במשתנים חיצוניים שהופכים את שאלת הסבירות לדינמית. תרחיש הפשיטה בפוגרום של שמחת תורה היה קיצוני כאשר חמאס היה ארגון טרור מחתרתי והפך לסביר כאשר הוא הפך למדינה של 2 מיליון אנשים עם צבא של 40 אלף לוחמים. שינוי סדרי הגודל שינה את הסבירות של התרחישים. באותה מידה אני מסכים שכל עוד ארה"ב הגמונית במרחב, התרחיש של מלחמת מצור על ישראל הוא קיצוני. במציאות שבה כוחות המשימה של ארה"ב נשאבים למזרח הרחוק כדי להתמודד עם האתגר הסיני בטייוואן – אפילו בלי להפסיד לו – תרחיש כזה יכול להפוך לריאלי במהירות מפחידה. ההנחה שהסדר הבין לאומי הליברלי, הפקס אמריקה, על שלל היבטיו הכלכליים, המדיניים והביטחוניים ישמר גם כאשר יחולו שינויים במאזן העוצמה העולמי איננה עומדת בפני הביקורת (פול קנדי, עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות). באופן היסטורי הסדר הליברלי חזר והשתקם כאשר מעצמות ליברליות חדשות מילאו את החלל שנוצר אבל עד שזה קרה תוהו ובוהו שררו בעולם.
תרחיש המצור איננו התרחיש היחידי. יכולה להיות גם התלכדות קואליציונית סונית שבמרכזה ישראל נגד ההגמוניה האיראנית. אין לי גם אמירה מה צריך להיות החלק של ההוצאה הביטחונית בתל"ג, ומה קודם למה, הצטיידות צבאית או רפורמה מערכתית? כל מה שאני אומר, זה שאין סיבה שבמציאות דינמית בין לאומית נשקוט על שמרינו ונאמר מה שהיה, הוא שיהיה ואין צורך להגיב. פרוסיה נקטה את הגישה הזו בזמן המהפכה הצרפתית וקיבלה את החשבון ב1806 בקרב יינה מנפוליון.

ישראל הופיעה למרבה הבושה במלחמה הנוכחית כמדינה גרורה של אמריקה. מה יקרה למדינה גרורה כאשר הפטרון יעלם?

עזר גת: השאלות שהעלת בהתחלה והטענות ההיסטוריות והספוקלטיביות ביחס לעתיד שמופיעות במסרך השני מחייבות ניתוח הרבה הרבה יותר מפורט ממה שמתאפשר במסגרת זאת. בנוסף, כל תוכנית עבודה בעולם האמיתי דורשת הצעות מעשיות קונקרטיות כמו אלה שהצעתי במאמרי. אינני יודע מהן הצעותיך מעבר לכך שאתה חרד באופן מובן מאוד, לאחר האסון שקרה, מאפשרות של אפוקליפסות גלובליות ואיזוריות ומהשלכותיהן עלינו. לכן אין מנוס מלסיים את הדיון כאן, ובבנין ציון ננוחם.

י.ד.: תודה רבה מאד

פטור משירות על רקע דת יכול לכאורה לחול גם על גברים מנימוקי שוויון (אלרום)

בדיון ברשומה הקודמת תוך כדי דיון טען אלרום כי לא בטוח שאפילו צריך לתקן את לשון החוק כפי שמציע הרב סתיו. פטור מגיוס על רקע דתי לכאורה חל על גברים ועל נשים כאחד מטעמי שוויון:

"הנה נצטט:

חוק שירות בטחון (נוסח משולב ) תשמ"ו 1986, כך מורה אותנו, בכל הנוגע לקבלת פטור משירות צבאי, מצטט את סעיף 39 (ג) :

(ג) יוצא-צבא, אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות.

ועוד,פטור משירות צבאי, מטעמי מצפון, נצטט מחוק שירות ביטחון:

פטור מטעמי הכרה דתית

  1. (א) מיועדת לשירות בטחון שהצהירה בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, בפני שופט או דיין בבית דין רבני, שלושה אלה:
    (1) טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון;
    (2) היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו;
    (3) היא אינה נוסעת בשבת –
    תהא פטורה מחובת שירות בטחון לאחר שתמסור את התצהיר, באופן ובמועד שייקבעו בתקנות, לפוקד שהוסמך לכך.

עד כאן:

כלומר, י.ד. צודק למעשה, שאין סיבה, שזה יחול על נשים, ולא על גברים למעשה. הסיבה היא למעשה מבחינה מהותית, שרירותית. כלומר, לוקחת בחשבון כ.אדם, ולא מהות. מצבה, ולא מהות.

אז מי שבעד שיויון בין נשים לגברים, ניתן לטעון, היפוטתית כמובן, שצריך גם לגברים לתת פטור מטעמי הכרה דתית ומצפון"

האם ביום ראשון תוגש עתירה לבג"ץ של גברים חרדים מהנימוק הזה?

מכתב מחאה נמרץ!!

לכבוד ממשלת הוד מעלתו צ'ראלס השלישי, מלך בריטניה הגדולה ומה שנשאר מהמושבות,

הנידון: האי מונטי פנדי

נדהמנו להיווכח כי אדם פרייס לא מופיע בפרקים האחרונים של התוכנית סמי הכבאי (או בשמה החדש צוות הצלה). סוד גלוי בעולם כולו כי פרויקט האי 'מונטי פנדי' נועד להגן על הציבליזציה מפני אדם פרייס. נוכחותו של אדם פרייס במרכזי הציבליזציה הגדולים סיכנה ומסכנת את האנושות כולה (על נוכחותו של אדם פרייס באסון הכור בצ'רנוביל ראה דוח סוכנות הביון הבנגלדשית 7593fhh555.6678 משנת 1744 סודי ביותר; על המוערבות של אדם פרייס בפיתוח הביולוגי של הקורונה והדלפתה במעבדות בווהאן ראה דוח 88888888.4444.66666.000.44 של סוכנות האנרגיה המרכזית של מורטיניה משנת 2245; על מערבותו באסונות נוספים כולל אסון הצפרדעים בהאג משנת 2002 ראה הדוח המרכזי של המעופפים הנועזים 74988 מאת חמי וסמי השועלים). כדי להגן על האנושות תוך שמירה הומניטרית של זכויות הילד, אדם פרייס, החליטה ממשלת הוד מעלתו צ'רלס השלישי (בזמנו הוד מעלתה המלכה אליזבת השניה) להעתיק את העיר מונטי פנדי לאי בעל שם זהה במרכז האוקיינוס הגלקטי. על אבטחת האי והעולם תוך שמירת מרבית הזכויות של אדם פרייס הופקדה תחנת כבאי האש ברשות מפקד התחנה סטיל יחד עם הכבאי הגיבור, סמי הכבאי. להוציא קבוצת האנשים שנותנת מעטפת אנושית לאדם פרייס כמו מנדי, ג'יימס, בלה לזניה, יענקלה ואחרים אין באמת אנשים נוספים באי. אדם פרייס יכול להחריב את האי תוך הצלתו בידי סמי הכבאי בלי הרס הצבליזציה והאנושות. היעלמותו של אדם פרייס מהסדרה שוללת את הצידוק לפרויקט ומטילה בספק את הצורך בהשקעה בו. ולא! השנוזל העלוב והבכיין הזה, ג'יימס, וחבורת הסמרטוטים העלובים שאיתו – שכל כולה נובעת מהתנפחות בירוקרטית מיותרת – אינם תחליף מוצדק לאדם פרייס.

בנוסף דחיקתו של זכר האלפא, הגיבור המסוקס, רב המעללים והכבאים, סמי הכבאי, לטובת צוות הצלה כללי בניהולה של פני גם לא נעלמה מעיננו. אנחנו מבקשים שתדונו בעניין מחדש וקבלו החלטות מהר לטובת החזרת אדם פרייס מיד ואיתו שם הסדרה האמיתי סמי הכבאי להצלת הפרויקט כולו או החלטה כנגד של סתימת הגולל על פרויקט האי מונטי פנדי תוך הפיכתו לאתר תיירותי גרידא לזכר ימיו הגדולים (ובלי חבורת השנוזלים העלובה המקיפה את ג'יימס הפאטתי).

על החתום:

אגודת המעריצים [המקדישים והמפארים] של אדם פרייס שליט"אאאאאאא

ובשולי הגליון מצאנו בא בכתובים:

שבר הושברנו ויגון מילא את ליבנו,

לב מי לא יתפלץ לשמע הגזרה הנוראה,

על נפילת סמי הכבאי ביד הפרוגרסיבים,

והצטרפותו לאחיותיו, סדרות הילדים,

מפרץ ההרפתקאות ומטוסי העל,

(סדרות עלובות ומגעילות אשר,

עצם ההזכרה שלהן עם סמי הכבאי,

מעליבה כל יצור בר דעת),

חשכה החמה ובושה הלבנה,

עת כי אדם פרייס גלה מעירו,

ניטל כבודנו מעימנו,

עת כי הוחלף שמה של הסדרה,

סמי הכבאי בצוות הצלה,

(גימיק שיווקי עלוב),

העל זאת לא יליל כל גבר?

העל זאת לא תטפוח כל אישה,

וקול קינה תרים?

בושו הילדים, נכלמו הילדות,

וכל בית ישראל יבכו את השריפה,

החותמים בדמע,

מועצת גדולי הדליקה

היקום, גלקסיית שביל החלב, מערכת השמש, ארץ, יבשת אסיה, ארץ ישראל, ירושלים, שכונת גאולה, צפניה 17, 3 קומות למעלה ו2 מדרגות, הדירה משמאל

פורים שמח!

הילד והאנפה/הייאו מיאזאקי

הוא בן 83. הוא הבטיח שהוא לא יעשה עוד סרטים. לפעמים טוב שלא עומדים בהבטחות. זה לא מהסרטים הגדולים שלו. ועדין גם הסרטים הפחות מדהימים שלו מפלחים את הלב ביופי בלתי פוסק. ישבנו וצפינו והרגשנו כמו קריאה במכתב פרידה. האיש הזקן בסוף הסרט יודע שכבר לא יהיו לו יורשים. העולמות שבנה יתפרקו. היה בהם יופי אבל הם נסרטו בסריטה שהכניסה בהם רוע. ועדין אלו היו עולמות ששווה היה ליצור אותם ולצפות בהם. הדמויות מלאות, הסיפור עשיר, והיופי בלתי פוסק. וכך אנחנו הולכים עם מהיטו בסרט הנוכחי, עם צ'הירו במסע המופלא של צ'הירו, עם אשיטאקה בנסיכה מנונקי, עם קיקי בשירות המשלוחים של קיקי, והסרטים מתעשרים והולכים. מעין היצירה שלא פג ממשיך לפכות ומי המבוע צחים וצלולים. אין יופי כמו הסרטים של מיאזאקי, או כמה רגע הסיום של 'חורף קסום' של המומינים, או כמו אין ספור יצירות שהנפש נפגשת בהן. לכו לצפות בסרט החדש של מיאזאקי, הילד והאנפה. לא תצטערו על כך.