רגע הפספוס של רוסיה

אחת התגליות של מלחמת רוסיה אוקראינה היה כותב בטוויטר קמיל גליב. הכתיבה החריפה שלו על רוסיה הייתה מאירת עינים מבחינה היסטורית ותרבותית. כבר עשרים שנה מטרידה אותי שאלה על רוסיה הפוסט סובייטית – מדוע רוסיה לא הפכה למדינה תעשייתית נורמלית? תשובתו של קמיל שהיא מעולם לא הייתה מדינה תעשייתית נורמלית. למעשה גם הקומוניסטים לא הפכו אותה למדינה תעשייתית נורמלית. תחת שלטונם היא נשארה עם אותו דפוס כלכלי קבוע. מדינה פריפריאלית מבחינה כלכלית המספקת מוצרי גלם וצורכת מוצרים מוגמרים. בעצם לא שונה בהרבה מברזיל ומדינות קולוניאליות אחרות. מדינות הליבה התעשייתיות היו אנגליה, הולנד, ולאחר מכן בתקופה המודרנית גרמניה, ארה"ב ויפן. רוסיה נשארה בתפקיד המדינה הפריפריאלית. החל מגילוי הנתיב הארקטי לרוסיה במאה ה16 על ידי האנגלים ספקה רוסיה מוצרי גלם למערב התעשייתי. הדפוס הזה נמשך גם בתקופה הקומוניסטית והוא נמשך גם בתקופה הפוסט קומוניסטית. ההתמקדות של משטר פוטין בשליטה על יצוא הנפט וההתבססות של הכלכלה הרוסית על נפט משמר אותה באותו דפוס כלכלי ידוע ורגוע. לא צריך לתת מקום לאנשים חכמים לנהל עסקים ולפתח מוצרים. אנו נמכור מוצרי יסוד למערב ונקנה מוצרים תעשייתיים. הקומוניסטים לא שינו את הדפוס הזה. בשנות השלושים הם השיגו מערכות תעשייתיות מוגמרות באכזריות מרובה על חשבון התושבים שלהם. אחרי מלחמת העולם השניה הם בזזו אותם מהגרמנים או קנו אותם מהמערב (המנהל שלי למד יפנית בבברית המועצות כדי לתרגם חומר טכני על מוצרים יפניים). כשלעצמם לא היה להם יכולת להרים מערכת תעשייתית עצמית. רוסיה הייתה ונשארה תלויה בתשתית התעשייתית המערבית.

כדי לבנות תשתית תעשייתית צריך לאפשר חופש יזמות. הוגים מרקסיסטיים ואחרים מתמקדים בצד החומרי של התיעוש – מכונות, הון וכדומה. אולם כפי שקמיל גליב מדגיש הרבה יותר חשובים כל אותם צווארי בקבוק קטנים שנמצאים בתהליך היצור. אף חברה לא מייצרת הכל בעצמה. בתהליך היצור יש אין סוף צווארי בקבוק קטנים המטפלים בנקודות קטנות אשר אינן חשופות למתכנן המרכזי. לנקודות הקטנות הללו חשופים המהנדסים והייצרנים בשטח אשר נדרשים להשיג להם מענה בכדי להבטיח את שרשרת הייצור השלמה. וכאשר מהנדס או מנהל בשטח חשופים לאותם שטחים מתים נוצר להם תמריץ לתת מענה לאותם צווארי בקבוק מקומיים על ידי הקמת עסק שיתמקד באותם שטחים מתים. בשביל זה הם זקוקים למסגרת של חופש יזמות שיכול להקים את העסק וחופש עיסוק והון כדי להשתמש במשאבי האדם והתעשייה הנדרשים לעסק. מערכת תעשייתית בסופו של דבר היא רשת של יזמים קטנים הפועלים בשטח שמתוכם נוצרת שרשרת ייצור שלמה. כפי שהאייק הדגיש המחיר והשכר בתוך מערכת הכלכלית הזו מתפקד כספק ידע הן לגבי איכות המוצרים והן לגבי חלוקת היצור האופטימלית של עובדים והון. המחסור במוצר מסוים בתוך שרשרת הייצור המתבטא במחיר גבוה של אותו מוצר מעודד יזמים להקים עסק שיתן מענה לאותו מחסור והם בתורם שוכרים עובדים והון במחיר גבוה כדי לממש את הייצור. אולם בשביל שהתהליך יצליח נדרשים חופש תנועה של עובדים והון. מכאן ההתנגדות ההיסטורית של כלכלנים ליברלים כמו סמית' וריקרדו לעבדות ולכל מגבלה על תנועה של עובדים והון. יזמים צריכים את החופש ליזום ועובדים והון צריכים את החופש לפנות למקום שבו הם נדרשים.

למותר לציין שאין דבר שאליו התנגדה רוסיה ההיסטורית מאשר תנועה חופשית של הון ועבודה. בתהליך ארוך הוכפפו העובדים ברוסיה למגבלות תנועה אם זה בצמיתות רשמית תחת שלטון הצארים ואם בקולקטיביזציה חקלאית תחת השלטון הקומוניסטי. גם יזמים לא לקקו דבש תחת השלטונות. אצל הקומניסטים יזמות חופשית נאסרה. אצל הצאר היא הוגבלה מאד. היה חלון הזדמנויות קצר שרוסיה יכלה לשנות את הדפוס ההיסטורי הזה וגם אותו היא פספסה. ב1860 בעקבות ההפסד במלחמת קרים לצרפת ואנגליה החליט הצאר אלכסנדר לשחרר את הצמיתים. לכאורה, השיחרור היה אמור להיות מוחלט. אבל אז וועדה שהצאר מינה התנתה את חופש התנועה של האיכרים בהסכמת מועצת הכפר. שוב הוטלה מגבלה שמנעה את חופש התנועה של העובדים. כתוצאה מכך תהליך העיור והתיעוש של רוסיה נדחה בדור שלם. עשרות השנים שבין 1860 ו1905 בוזבזו ללא שוב. בתקופה המקבילה ארה"ב וגרמניה עשו את הקפיצה של עיור ותיעוש תוך הגעה ל2/3 מהעובדים שגרים בערים ועובדים בתעשייה. ברוסיה בקושי 1% חי בערים. ב1905 בעקבות הזעזועים של מלחמת יפן רוסיה הוסרה המגבלה אך זה כבר היה מאוחר מידי. לרוסיה היו 10 שנים של עיור ראשוני שהגיע ל13 מיליון מתוך אוכלוסיה של 130 מיליון אולם ב1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה שגררה את רוסיה לתוהו ובוהו מוחלט. רוסיה הפסידה במלחמת העולם הראשונה. ב1917 חתמו שליטי רוסיה הקומוניסטים על הסכם כניעה לגרמנים. בניגוד למלחמות נפוליון ומלחמת העולם השניה, במלחמת העולם הראשונה הסיוע המערבי לרוסיה היה נמוך מאד ולרוסיה, הננס התעשייתי, לא היה סיכוי מול גרמניה, הענק התעשייתי. עליית הקומוניסטים שחררה לתקופת מה את חופש התנועה של העובדים אך ההתנגדות לחופש יזמות ותהליך הקוקלטיביזציה החקלאית של סטלין שוב הגביל חזרה את החופש הכלכלי ברוסיה. רוסיה נשארה מדינה מפגרת ועניה עד היום הזה.

לאחרונה אורי כץ רשם כי אנשים תולים את הקדמה המוסרית בקדמה תעשייתית. אולם מניסיונו המחקרי נראה שהכיוון הוא הפוך. קדמה מוסרית המלווה באמון בחופש התנועה והיזמות של האדם הביאה לקדמה תעשייתית. הדוגמה של רוסיה מוכיחה את הטענה הזו. רוסיה באופן עקבי התעקשה על הגבלות התנועה והעיסוק של האדם הפשוט. את המחיר היא שילמה בפריפריאליות כלכלית מתמדת שגזר עליה שוליות מתמדת בעולם המודרני.

6 תגובות בנושא “רגע הפספוס של רוסיה

  1. נושא מרתק.

    קיימת חלופה לטענה שמדובר ב"פספוס היסטורי" או בטעות. אולי רוסיה לא הפכה למדינה תעשייתית מתקדמת כיון ששליטי רוסיה לא נאלצו להפוך אותה לכזו.

    הטענה החלופית מסתמכת על קיום תופעה בשם "קללת המשאבים". מדינות שבורכו ( או למעשה שקוללו) במשאבים רבים, שניתן לייצאם (כמו נפט או יהלומים או קרקעות חקלאיות מאוד פוריות) – יטו להיות מדינות לא דמוקרטיות. מדינות שבהן המיעוט הקטן השולט במשאבים אינו זקוק לפירות מחשבותיהם ויוזמתם של המוני העם. המיעוט השליט לא יקפיד על שמירת זכויות האדם שלהם ויסרב לחלוק עם ההמונים את הכוח, ההשפעה והסמכויות. כלומר, יטה להיות דיקטטורי יותר מאשר דמוקרטי. הנחת הבסיס היא שביזור הכוח והסמכויות מהמיעוט השליט אל רוב העם נעשה רק בלית ברירה טובה יותר.

    מכאן שקשה לצפות לשינוי יסודי ברוסיה – כל עוד הנפט (ומשאבי טבע אחרים) יהוו אחוז מאוד גבוה מהכלכלה הרוסית. אירוני לחשוב שיתכן שהסנקציות הנוכחיות על יבוא אנרגיה מרוסיה – יתגלו בטווח המאוד ארוך כמקפצה חשובה לשיפור הכלכלה הרוסית והדמוקרטיה הרוסית.

    אם זכרוני אינו מטעני – שי שפירא פרסם בעבר פוסט על נושא קרוב בבלוג דברים מעניינים שקראתי. אנסה לחפשו.

    Liked by 2 אנשים

  2. בנושא זה – זכרוני לא הטעני.

    בעיני מעניין לקרוא גם את הדיון שהתפתח בתגובות לפוסט. (גילוי נאות: אני אחת מהמגיבים)

    https://stuffshaireads.wordpress.com/2017/01/30/%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%a4%d7%98-%d7%95%d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%94-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%91%d7%a8%d7%a1/

    חלקו האחרון של הפוסט:
    —————————————
    " … אני רוצה להסתכל על רשימת המדינות בעולם שכלכלותיהן מבוססות על נפט. הבנק העולמי מספק לנו רשימה יפה של מדינות העולם לפי האחוז מהייצוא שלהם שמגיע מייצוא דלקים. ברשימת המדינות עם מעל חמישים אחוז נוכל למצוא, לפי הסדר: עיראק, אנגולה, אלג'יריה, ברוניי, כווית, אזרביג'אן, קטר, סעודיה, קזחסתאן, רוסיה, עומאן, נורבגיה, קולומביה, בוליביה ובחריין. שמים לב למכנה משותף בין כמעט כל המדינות האלה?

    פרט לנורבגיה שהיא באמת מקרה מיוחד, ואולי לקולומביה ובוליביה שיש בהן עדיין דמוקרטיה, גם אם לא מושלמת, כל המדינות האלה הן מדינות בעלות משטרים סמכותניים אם לא דיקטטוריים לגמרי. למרות כל הכסף שאמור לכאורה לעזור להן להתפתח ולהתקדם, הן כמעט כולן נמצאות בתחתית כמעט כל מדד הגיוני לאיכות חיים או איכות שלטון. האם זה צירוף מקרים? כנראה לא, והתופעה הזאת נקראת לעתים קרובות "קללת משאבי הטבע". רבים וטובים כבר סיפרו עליה הרבה, ונראה בהחלט הגיוני שהיא גורם אמיתי בכלכלה.

    מאיפה מגיעה הקללה הזאת? נראה לי שההסבר די טבעי, עד כדי כך שאפלטון כבר די חזה אותו: בימי יוון העתיקה, שבה האתגר העיקרי למדינה היה פחות צמיחה כלכלית ויותר לחימה, הוא סיפק את התובנה הבאה: מדינות שהצבא שלהן מבוסס על הוֹפְּלִיתִּים (חיילי־עילית שהיו מגיעים מהשכבות העליונות של האוכלוסייה, בעיקר מתוך כך שהם היו חייבים לממן בעצמם את השריון והציוד היקר, מה שאומר שעניים לא היו כלולים) היו מפתחות משטר אוליגרכי. מדינות שמבוססות על ספינות מלחמה (שבאותם הימים דרשו מספר גדול של חותרים, מטלה שלא דרשה הרבה ציוד או הכשרה כך שעניים היו מוזמנים) פיתחו דמוקרטיה.

    למה אני רומז? זה אולי נשמע ציני, אבל יש רושם חזק שככה עובדת הפוליטיקה העולמית: אנשים לא מקבלים זכויות כי הן מגיעות להם, ואפילו לא (או לא רק) כי הם נלחמים בשבילן. אנשים מקבלים זכויות מהמדינה כי המדינה צריכה אותם. החברה שלפני החקלאות הייתה שוויונית לחלוטין – וזו הייתה גם חברה שבה אנשים צדו וליקטו את האוכל בעצמם, ולא היו תלויים באף אחד. מאוחר יותר הגיעה המהפיכה החקלאית, והתחלנו לראות הבדלים – במדינות פוריות באירופה ובמזרח התיכון רואים ממשלות חלשות שאוספות מיסים מהחקלאים שבגדול מגדלים את האוכל בעצמם. במדינות יבשות יותר, במזרח התיכון, באמריקה או בסין, רואים ממשלות חזקות ודיקטטוריות שמנהלות פרויקטי השקייה ענקיים שמצד אחד מביאים שגשוג למדינה, ומצד שני יוצרים מצב שבו האזרחים תלויים במדינה ולא המדינה באזרחים – הטיית מי נהר לצורך השקיית אזור יבש זה לא פרויקט שחווה משפחתית יכולה להקים. באיזה סוג מדינות צמחו דמוקרטיות וזכויות פרט? לא קשה לנחש. ואותה המגמה נמשכת עד היום – מדינות שבהן השתתפות האזרח הפשוט בכלכלה אפסית, כמו מדינות הנפט מהפסקה הקודמת, הן אותן המדינות שזכויות האזרח בהן אפסיות. המדינות המתקדמות והחופשיות הן אלה שמרוויחות כסף ממיסוי על פעילות כלכלית שעושים האזרחים. כי המדינות האלה צריכות את האזרחים שלהן, ואין להן ברירה אלא לדאוג שהם יהיו מרוצים.

    וזו בעיני הסכנה שלא מדברים עליה בהכנסה הבסיסית האוניברסלית – היא הופכת את האזרחים למיותרים מול המדינה. לאו דווקא לפראיירים העובדים אני דואג, אלא דווקא לאלה שלא יעבדו – אולי דור אחד או שניים שלהם יחגוג, אבל בסופו של דבר, מה יעצור את המדינה מלהפוך לגוף מושחת שייקח מהן את הזכויות וינצל אותם? הרי הם תלויים בה לחלוטין. ממשלת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עכשיו מרד של עשרה אחוז מהאוכלוסייה שלה נגד איזושהי חקיקה בעייתית, כי האוכלוסייה הזאת היא מה שנותן למדינה את הכוח (הכלכלי והצבאי) לאכוף את החוקים שלה. לעומת זאת, מדינה תיאורטית שמתקיימת מעבודת רובוטים ומחלקת לאזרחים הכנסה אוניברסלית, נגיד שהשלטון שלה מחליט לחסל את הדמוקרטיה – מה יעשו האזרחים? ימרדו? שימרדו. הרובוטים או צבא השכירים יטפל בהם. לא יהיה קשה להחליף אותם באנשים אחרים שלא יעבדו. למעשה, למה לדבר על מדינות תיאורטיות? מספיק להסתכל על השכונה שלנו. מה היה האביב הערבי, אם לא אוסף מרידות של אזרחים בממשלות שלא צריכות אותן, ולכן לא היססו למחוץ אותם בכוח? אם אנחנו רוצים עתיד שבו ההכנסה שלנו מגיעה בחינם מהממשלה, כדאי שנחשוב טוב איך לדאוג שלא נהפוך גם אנחנו למיותרים.."

    אהבתי

  3. פוסט נוסף של שפירא על הקשר בין נפט לבין דמוקרטיה וזכויות אדם / טרור.
    גם כאן ממליצה לקרוא גם את התגובות.

    https://stuffshaireads.wordpress.com/2017/04/12/%d7%94%d7%a0%d7%a4%d7%98-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%94%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%a9%d7%99/#comments

    החלק המרכזי ברשומה:
    ———————————–
    " …. לאנשים שונים יש הצעות שונות לאיך לקדם את החופש מול השחיתות, אבל בדרך־כלל הם מתכנסים לשני כיוונים מרכזיים: אחד, שאפשר אולי לקרוא לו הדרך ה"ימנית", מתעסק באנשים ואידיאולוגיות – צריך להילחם בטרור, להתייצב מול מדינות האויב, לעקור בכוח ארגוני פשע ולחזק את שלטון החוק. לפי המחשבה הזאת, צריך להוציא אנשים מעולם השחיתות על־ידי זה שנבהיר להם שהחלופה היא כלא או גרוע מכך. כיוון אחר, שנקרא לו בהתאם הדרך ה"שמאלית", ידבר על חינוך, שילוב בשוק העבודה, שיקום, ועבודה חברתית. לפי המחשבה הזאת, צריך להוציא אנשים מעולם השחיתות על־ידי זה שנקל עליהם למצוא לעצמם חיים טובים יותר בעולם החופשי. שני הכיוונים האלה נכונים והכרחיים, אבל לדעתי מקבלים יותר מדי תשומת לב על חשבון כיוון אחר, שלא זוכה למספיק תשומת לב: ייבוש הביצה של השחיתות. ולמרבה הצער, הוא זוכה לפחות תשומת לב למרות שהוא הכיוון שבו יש לאדם הממוצע הכי הרבה השפעה.

    העובדה שהנפט, ובמידה מסוימת גם הגז הטבעי ומשאבי טבע אחרים, מרוכזים באחוזים עצומים במדינות המושחתות והאלימות ביותר בעולם היא די מדהימה, ומעלה את השאלה אם אולי משאבי הטבע עצמם הם בעצם חלק מהסיבה לכך שהן מושחתות כל־כך (כמו שהזכרתי בעבר). בכל מקרה, זה המצב בעולם, ואנחנו צריכים להחליט מה אנחנו עושים עם זה. האם אנחנו רוצים לממן דיכוי, שחיתות, אלימות וטרור? התשובה, למרבה הצער, היא "כל עוד זה נוח – בהחלט כן".

    בואו נסתכל על הצרות שמטרידות את העולם כרגע: נראה לי שלא יהיה מהפכני במיוחד להגיד שהטרור הג'יהאדיסטי העולמי ממומן במידה רבה מאוד על־ידי כספי נפט מסעודיה וקטר. יש איזושהי אופנה לדבר על זה שדאע"ש הוא "רעיון", או "אידאולוגיה", לא ארגון, ולכן אי אפשר "להילחם" בו ולעקור אותו מהשורש. האומנם זה "רעיון"? איך זה שאותו הרעיון לא עלה אצל אף אחד לפני חמישים שנה? האיסלאם היה קיים אז, שלא לדבר על עוני, שנאת זרים, קשיי קליטת מהגרים וכל מיני דברים אחרים שאנשים מתרצים בהם את הטרור האיסלאמי. האמת היא שבשביל להפיץ "רעיון" כזה מושקע הרבה מאוד כסף. לא כל־כך פשוט לבנות מסגד, לא פשוט לתחזק ארגון צדקה אידאולוגי, לא פשוט לבנות אוניברסיטה, לממן מרצים ומלגות, לתחזק תחנות טלוויזיה ועיתונים[1]. לא חסרים מטורפים שרוצים להשתלט על העולם בשם איזושהי אידאולוגיה מעוותת. אז איך זה שהיום דווקא על איסלאם קיצוני אנחנו שומעים, לפני זה היה הקומוניזם הסובייטי, אנרכיזם, נאמנות לאימפריה כזאת או אחרת, ואם נלך מספיק אחורה אז גם קתוליות קיצונית ואינסוף אידאולוגיות אחרות, כל אחת בתורה? כי השאלה היא למי יש כסף לממן את הטירוף הזה. וכיום זה האיסלאם הקיצוני.

    ואותו הדבר נכון גם לצרות אחרות. מהצד השני של מלחמת העולם המוסלמית כיום עומדת אידאולוגיה אלימה אחרת שממומנת בכסף הנפט איראני. הצרות של מזרח אירופה ממומנות בכסף הגז של רוסיה. בלי שלוש הצרות האלה, מה היה מצב העולם החופשי כיום? בהשוואה למצבנו כיום, זה היה יכול להיות כמעט גן־עדן. בנסיבות האלה, מדהים שהדיבורים על אנרגיות מתחדשות והפחתת השימוש בנפט נתפסים כמטרות "ירוקות", שאמורות לעזור למאזן הפחמן הדו־חמצני או לאיכות האווויר. מבחינתי, הקטנת התלות בנפט היא בראש ובראשונה עניין פוליטי־מדיני.

    בסופו של דבר נראה שהצרה הזאת תיגמר כמעט במקרה; אינטרסים כלכליים וסביבתיים הצליחו לייצר מצב שבו מחירי הנפט והגז הולכים ויורדים, ואיתם הולכות וקורסות (או במקרה הטוב משתנות) המדינות שהתבססו עליהם. נקווה מאוד שהתהליך הזה ימשיך עד סופו ההגיוני, והצרות הנ"ל יעזבו אותנו. אבל גם אם זה יקרה, כלכלת הנפט של המאה ה 20 ותחילת ה 21 תיזכר בתור הכישלון הגדול של העולם החופשי. …"

    אהבתי

  4. אם כך איך הם הצליחו לייצר כל כך הרבה טנקים ומטוסים במלחמת העולם השנייה?
    כבר כמה עשרות שנים שיש ברוסיה כלכלה פתוחה עם יוזמה אישית, איך אתם חושבים כל הביליונרים התעשרו?

    Liked by 1 person

  5. תעיין בקישורים של קמיל גליב הוא מדבר על הכל.
    טנקים הם בנו במפעלים לטרקטורים שבנו להם האמריקאים בשנות השלושים. מטוסים אני משער שהם גם השיגו מכונות מחוץ לארץ. אוניות הם לא הצליחו לבנות עד שהם כבשו את גרמניה.
    כימקלים מסוימים למנועי מטוסים ומנועים משופרים הם קיבלו מבעלות הברית במלחמה. גם ג'יפים, משאיות ואוכל. היצור הסובייטי במלחמת העולם השניה התרכז בטנקים, מקלעים ומטוסים. את כל השאר הם קיבלו מהמערב.

    הביליונרים הרוסיים הם בתחומי חומרי הגלם. אין ביליונרים במה שאיננו חומרי גלם. זו מדינה עם כלכלה פריפריאלית והקומוניסטים לא שינו כלום בנושא.

    Liked by 2 אנשים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s