תלמיד חכם ראוי שילמד שלושה דברים

הגמרא במסכת חולין דף ט עמוד א מונה כמה דברים שראוי ללתלמיד חכם לדעת לעשות:

"ואמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים כתב שחיטה ומילה ורב חנניא בר שלמיא משמיה דרב אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית"

ברשימה הזו יש דברים שרווחים למדי, כמו שהגמרא עצמה אומרת לאחר מכן , כגון קשירת ציצית או ברכת חתנים. ודברים שפחות רווחים: שחיטה, מילה וקשר של תפילין (ואף כתב לשיטה שמדובר בכתב ספרי תורה, תפילין ומזוזות).

שחיטה:

בזמנו, שכן שלי שהיה איתי בידידות, אברך משי העמל בלימודי דיינות ובעל שאיפות אינטלקטואליות (הוא סיפר לי פעם שאת מורה נבוכים הוא יודע בעל פה וגם את קאנט קרא לא מעט) סיפר לי שהוא עושה קורס שחיטה. כשהסתיים הקורס שאלתי אותו מה למדת? ענה לי: לשחוט תרנגולת. אין ספק שליהדות חשוב גם מה מכניסים לפה ולא רק מה שמוציאים ממנו כפי שניסח זאת הרמב"ם ולכן הידע המעשי שמלווה גם בסיורים במפעלי מזון וכדומה הוא משמעותי לאלו הלומדים להיות מורי הוראה כדי שלא יגיעו למה שסופר על אברך שנלקח לסיור בבית מטבחיים וכאשר הציגו לפניו קורקבן קרא בהתפעלות עצומה: אז זהו הקורקבן הקדוש. ועדין ניכר היה שלא על זה חלם כאשר החל ללמוד בישיבה.

מילה:

מעמדם של המוהלים מבחינה חברתית קצת יותר גבוה משל שוחטים בחברה היהודית למרות שהפעולה די דומה. ההבדל בחומר משפיע. ועדין מילה איננה עניין נפוץ אצל מי שאינם מומחים בדבר. עם זאת לפחות אצלי במשפחה סופר על אביו של סבי ע"ה שהיה רב קהילה ולא מל אף ילד. כשנולדו לו חמשת בניו ביקש רשות מאשתו ומל את חמישתם כדי לקיים את המצווה בעצמו. ולאחר מכן שוב לא מל.

קשר של תפילין:

גם קשר של תפילין  הוא לרוב עניין של מומחים ועם זאת, דווקא כאן, יש חשיבות לתלמיד חכם, ובעצם לכל אדם, לדעת להקטין או להגדיל את הרצועה של ראש. הסיבה לכך נעוצה בהלכות תפילין. על פי התורה תפילין של ראש צריכים להיות מונחים בין העינים: "והיו לטוטפות בין עיניכם" (דברים יא יח,). עם זאת כבר התנאים הסבירו שלא מדובר על האף אלא באזור השיער מעל המצח. את זאת הם הוכיחו מהפסוק "ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד א) קרחת אפשר לעשות רק במקום שצומח משהו – במקרה הזה שיער. מכאן מוכח שבין עיניכם שייך רק במקום שהשיער צומח בו המכוון כנגד בין העינים. אם התפילין מונחות על המצח, המצווה לא התקיימה. עכשיו אפשר להבין מדוע חשוב לדעת לשחק עם הרצועות של תפילין של ראש. אם למישהו, החלק של הרצועות מהתפילין עד הקשר המקיף את הראש כמין חגורה או נזר, גדול מידי, התפילין ישמטו על המצח. אורך הרצועה צריך להיות מתחילת הגולגולת מעל השקערורית של העורף עד קצת לפני קו השיער כדי שהתפילין לא יעברו אותו. כאן יש שני סוגי קשירה הנהוגים בציבור קשר מרובע (אצל מיעוט האנשים) וקשר בצורת האות ד (אצל רוב האנשים). אצלי, למשל, הקשר מרובע ואני יודע לשחק עם הרצועות כדי להקטין או להגדיל אותו. בזמנו השתמשתי בידע הזה להקטין את הרצועות הן בשבילי, הן בשביל אבי, כדי שהתפילין לא ישמטו. את הקשר השני לא הצלחתי להבין עדין. ראוי לדעתי לכל תלמיד חכם להכיר את שניהם כך שבמידה ויראה מישהו שהתפילין שמוטות לו על מצחו שיוכל להקטין לו כדי שיקיים את המצווה כהלכתה.

עלילות י.ד. ויוסי – פגישה עם א"ז

בשבת היה קידוש קריאת שם לבן של שכנים. יש לתינוק ניתוח עוד כמה חודשים שרק לאחריו תהיה ברית. בנתיים נתנו לו שם. בקידוש נפגש י.ד. עם יוסי. וכיון שעדין היה מוקדם הם הלכו לגינה. בגינה הסתופפו כמה גברים סביב אדם בגיל עמידה על ספסל בשמש. בין האנשים היה אודי (שם בדוי) חבר של י.ד. ויוסי. כשהוא ראה את י.ד. ויוסי הוא קם ואמר להם שלום, ואז הוא אמר להם שהאדם המבוגר הוא א"ז שי.ד. ויוסי ידעו כבר מקודם שאודי חסיד שלו. א"ז בעל גוף כבד ולבוש ברישול. י.ד. ויוסי הלכו הצידה. אבל המראה על הספסל ממול היה מסקרן. נראה היה שהאנשים על הספסל ממש שותים בצמא את דברי א"ז. הם החליטו להתקרב ולצפות בתופעה מקרוב.

א"ז ישב על ספסל. מימינו ישבו שני אנשים ומשמאלו עוד אדם אחד. מולו עמדו אודי ועוד חבר נוסף של יוסי. א"ז ישב בשמש ודיבר על נושא לא חשוב. לא היה יום חם אבל זבובים נחתו על ראשו של א"ז מבלי שנראה שהוא מגיב. פתאום אחד האנשים משמאלו הפיח. א"ז הגיב על כך במבטא צרפתי בשפה לא הכי נקיה (הפליץ). פרץ צחוק לא ברור שגבר כאשר כנראה עוד אחד הפיח. א"ז המשיך לדבר על כך בצורה קצת לא נקיה. ואז י.ד. שאל שאלה: שבת מוקשית לתפילין שהרי שניהם נקראים אות. כשאדם מניח תפילין צריך לשמור על גוף נקי ואסור לו להפיח. האם גם בשבת אסור להפיח?

א"ז התחיל לענות שזה לא אותו דבר והביא הוכחה שהנה תיקנו לאכול חמין כדי להפיח… יוסי העיר שלא חייבים לאכול חמין. מי שישב לשמאלו של א"ז אמר שכתוב במשנה שאוכלים חמין אבל כפי שתיקנו אותו הכוונה למים חמים בשבת. א"ז המשיך באופן מבולבל משהו לטעון שבניגוד לתפילין מותר להפיח בשבת. בנקודה מסוימת נשמע כאילו הוא טוען שאפשר עם תפילין להפיח באופן מותר. לאחר מכן הוא גלש לפינוקיו ולסבא ג'פטו. טען שהמחבר היה יהודי דתי (בדיקה בויקפדיה גילתה שלא). ואז טען שהאף הארוך של פינוקיו בעקבות השקר מצביע על כך שצריך להשתמש בשתי העיניים (לא היה ברור). אודי, כנראה היחיד שם שחושב על מה שעמיעד מדבר, הסביר שהמציאות הוא מורכבת והשקר מצביע רק על צד אחד. אף ארוך מכוון את שתי העיניים ולכן הוא אמת.

התחלנו ללכת הביתה. ואז יוסי קרא לי.ד. ואמר לו השם ישמור. הוא שאל את י.ד. אם הוא ראה את הזבובים מתקבצים על א"ז? י.ד. הנהן בשתיקה. יוסי אמר שהוא פרוץ מאד. יוסי כיוון למדרש על אלישע אשר עליו אומר האישה השונמית שהיה איש קדוש:

איש אלהים קדוש – 

מנא ידעה? 

רב ושמואל 

חד אמר: 

שלא עבר זבוב על שלחונו.

וחד אמר:

סדינין של פשתן הייתה מצעת לו ולא ראתה עליהן קרי מעולם. (מסכת ברכות דף י עמוד ב)

גם י.ד. חשב על המדרש הזה אבל שתק. אפשר תמיד להגיד שא"ז כבד ומזיע ועדין חוסר התגובה שלו לזבובים הציקה. נדמה שהוא לא מרגיש אותם. מאז י.ד. ויוסי מהורהרים מאד.

וסתם מחשבה, האם אנחנו מפרישים פורמונים המושכים זבובים כאשר אנו פרוצים בעריות?