למי להצביע בבחירות לראש העיר ירושלים?

בשבת בינותי בספרים. אך בניגוד לדניאל שבינה בספר ירמיהו למלאות שבעים שנה לגלות בבל, אני בניתי בספרו של הגיאוגרף יהושע בן אריה "עיר בראי התקופה – ירושלים החדשה בראשיתה". ושם קראתי כיצד הלכה ונבנתה ירושלים החדשה אבן אחר אבן. אילו קשיים עמדו לפני הבונים ועם אילו אתגרים הם התמודדו. ושם הסתבר כי המסורת לפיה דברים מעניינים יקרו אם יהיו 60 ריבוא (600,000) יהודים בשערי ירושלים היא אכן עתיקה ומקורה בתלמידי הגר"א שכן היא הוזכרה בדרשה של יוסף ריבלין עם הקמתה של שכונת משכנות ישראל: "ולשאלת אחד האורחים כמה הוא השיעור של בנין ירושלים ויקבוץ גלויות שיש בידו לקרב את הגאולה? ניתנה התשובה: 'על פי רבינו הגר"א ותלמידיו, מייסדי הישוב, השיעור הוא: "60 ריבוא בשערי ירושלים". וזאת היא המטרה הראשית בשאיפתנו ובתוכניתנו המעשית" (עמ' 160). וזאת כאשר השכונה המתוכננת אמורה הייתה לכלול 140 בתים שמתוכם נבנו 44 בתים וכאשר בכל ירושלים החדשה היו כמה מאות בתים בלבד עם אוכלוסיה שמעורכת ב2000 נפשות. העובדה שזו הייתה תוכניתם המעשית מתאשרת בניסיון שלהם לשכנע את משלחת החקירה ברשות מונטאגיו וד"ר אשר שנשלחה מטעם 'ועד שליחי הקהילות' בלונדון לקנות שטחי אדמה נרחבים במערב ירושלים באזור הכפר ליפתא כדי ליישב בו עשרות ומאות אלפי יהודים. לצערם הם נתקלו בביקורת הקטלנית של חברי המשלחת אשר לא ראו בעין יפה את התלות שלהם בקהילות בחוץ לארץ ואת חוסר הפרודקטיביות שלהם, כפי שהם ענו להם: "נניח שיעלה בידכם לבנות עליה אלפי בתים ולהושיב בתוכם אלפי משפחות שיעלו ויבוא לציון כדברכם הרי אפשר שיקום כאן עוד מחנה גדול של בטלנים ושנוררים, המטילים את עצמם על היהודים שבחו"ל. ולכם מנהיגי הכוללים, יתווסף עוד כר נרחב להרבות בצעקות לאחינו בני ישראל רחמנים בני רחמנים שישלחו לכם כסף להציל עוד אלפי משפחות ברעב" (עמ' 172). הדבר המשונה הוא שחלפו 150 שנה מאז אותם חילופי דברים ועדין ירושלים נמצאת במידה רבה באותה מצב בדיוק כאשר חצי מהאוכלוסיה ממשיכה להיות לא פרודוקטיבית ולהיתמך על ידי אחיהם שבחו"ל וברוך השם שגם בארץ. דרשו זאת אתם לשבח או לגנאי.

הדרשה הזו של "60 ריבוא בשערי ירושלים" המשיכה להתגלגל הלאה. כך למשל העובדה שהמדינה הוקמה כאשר היו בארץ ישראל 600 אלף יהודים או שישים ריבוא הוסברה על סמך הדרשה הזו. כל ארץ ישראל נחשבת כשערי ירושלים. דרשו ומצאו שמלחמת ששת הימים פרצה כאשר היו בארץ ישראל 600 אלף גברים (ותסלחנה הנשים על השובניזם). בכל אופן מהנתונים בויקפדיה עולה שב2016 היו 550 אלף יהודים בשטח המוניצפאלי של ירושלים. נשארו רק עוד 50,000 יהודים כדי להגיע לשאיפתו ותוכניתו המעשית של יוסף ריבלין. אם נמשיך עם הקו שלנו, עכשיו כשאנו עומדים לפני בחירות לראשות עיריית ירושלים, השאלה המרכזית היא מי יבנה את ירושלים כדי שתגיע ל60 ריבוא?

כמובן אשמח אם כל אחד מהמועמדים יציב זאת לעצמו כיעד ועדיין נטיית הלב שלי אומרת שיוסי דייטש החסיד החרדי יהיה זה שיעשה זאת. כל אחד מהמועמדים האחרים מדבר על ניהול העיר בעוד הוא מדבר על בניית העיר (כנראה גם לדתיים לאומיים ולחילוניים). אינני בטוח בתמיכה שלי בו ולחצים ביתיים לוחצים לכיוון מועמדים אחרים (או יותר מדויק למועמד חילוני אחר), ועדין יש משהו בדייטש שגורם לי להאמין בו. אינני חושש שהוא יזניח את הדתיים והחילוניים (במיוחד עכשיו כאשר הסיכוי שלו להיות ראש העיר תלוי בדתיים ובחילוניים) ואין ספק בניסיון שלו באגף הבנייה בירושלים. זאת המחשבה שלי. אינני יודע אם היא רציונאלית אך כפי שהבהרתי בפוסט הראשון בארצנו הקטנטונת תמיד צריך לחשוש שגורמים נוספים מוערבים.


לאחר שפרסמתי את הפוסט ראיתי שגם ברקוביץ מתכנן לבנות בירושלים:

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/384878

בקיצור, ההתלבטות נמשכת.

מודעות פרסומת

פתיחת בלוג (ושב ה' אלהיך את שבותך)

"ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יהוה אלהיך שמה" (דברים ל ג)

רש"י על אתר מעורר קושיה:

"היה לו לכתוב והשיב את שבותך?"

ועונה שתי תשובות:

"רבותינו למדו מכאן כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהם ועוד י"ל שגדול יום קבוץ גליות ובקושי כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כענין שנאמר ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל ואף בגליות שאר האומות מצינו כן ושבתי את שבות בני עמון"

השינוי הדקדוקי מוהשיב (בנין הפעיל) ושב (בנין קל) מעורר את רש"י להביא שתי תשובות מדברי רבותינו. הראשון מציין את ההבדל בין האובייקט של הפעולה. הקב"ה איננו רק הסובייקט של שיבת ציון אלא כביכול גם האובייקט של שיבת ציון. עם ישראל מסמן את הנוכחות האלוהית בעולם. כאשר ישראל שבים לארצם גם ריבונו של עולם שב לארצו, אך במעבר חל שינוי. יהודים בגולה אינם כישראל במדינת ישראל בארץ ישראל (ורק בארץ ישראל יכולה לקום מדינה יהודית ואכמ"ל). גם ריבונו של עולם בגולה איננו ריבונו של עולם בארץ ישראל. שיבת ה' ציון משנה גם את ה' ולא רק את עמו.

התשובה השניה של רש"י לא משנה את מושא הפעולה שנשאר עם ישראל אלא את דרך הפעולה "שגדול יום קבוץ גליות ובקושי כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כענין שנאמר ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל". כשאני מסתכל סביב על הטירוף שאחז בעולם וממשיך לאחוז בעולם מזה יותר ממאה שנה מאז פרוץ מלחמת העולם הראשונה אני מרגיש את הקושי של ריבונו של עולם לאחוז איש איש ממקומו ולהשיבו לארץ ישראל.

נדמה לי שהדוגמא הטובה ביותר זו עיראק (בבל). הגמרא בכתובות דף קי: "אמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר: בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם ה' (ירמיהו פרק כז פסוק 22)". כשעם ישראל גלה מארץ ישראל לבבל הוא נדרש להשאר שם עד יום פקוד ה' אותם. כתוצאה מכך טען רב יהודה שקיים עשה מדברי סופרים להשאר בבל (בגמרא מובאת פרשנות נוספת של רבי זירא הטוענת כי מדובר בכלי השרת של בית המקדש). חלפו השנים – לא מעט שנים – ורוחות חדשות החלו לנשב בעולם ממלכות קמו ונפלו, מרכז הכובד נדד מבבל לארצות אחרות אך הישוב היהודי בבבל נשאר. ואז באה המאה העשרים. אנשים מוזרים החלו להסתובב. בלי כיפה וחסרי אמונה המאמינים בשיבה לארץ ישראל. פתאום הוקמה מדינה, הושלך רימון באיזה בית קפה וקהילה שלמה קמה ועלתה לארץ ישראל. עד שרב יהודה התעורר שם למעלה וצעק "עובר בעשה" אף אחד כבר לא נשאר.

אני זוכר שקראתי את יהודה שנהב בספר "היהודים הערבים" והרגשתי את תחושת הפספוס. גם בלי כל המעטפת התיאולוגית של רש"י. חל מהפך שלם במציאות והעיסוק המרכזי שלו זה בהאשמת "הממסד" הציוני שגרם למשפחה שלו לאבד את רכושה בעיראק. יהודה שנהב מודע למעבר. הוא אפילו טבע מונח לתאר את היהודים בארצות ערביות: "יהודי ערבי" (מונח בעייתי מאד אבל אין זה הנושא) אבל הוא לא טורח להרהר על השינוי שהם עברו. במין מהותנות עיקשת הוא מניח שמשהו נשאר כשלמעשה הכל השתנה.

לתחושתי העולם משתגע מסביבנו. השגעון רוחש במזרח התיכון, באירופה ובארה"ב. מה שנתפס כהגיוני ורציונאלי לפני 20 שנה בספרו של פוקיאמה "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון" מתברר כחסר כל היגיון. כתוצאה מכך אי אפשר להבין את המתרחש מבלי לשקול את האופציה של רש"י כאופציה קיימת. אינני קובע מסמרות ואינני טוען שאין פרשנויות אחרות. אני קורא אותן ומתעניין בהן. ועדין אני חושב שכדי להיות רציונאליסט אינני יכול לשלול את האופציה של רש"י.

בבלוג הזה אני מקווה להעלות רעיונות ומחשבות שהצטברו לי במשך השנים. חלקם פרסמתי במקומות אחרים ועדין אני רוצה לחזור ולהציג אותם. אני מקווה שתמצאו אותם מעניינים מספיק כדי להגיב עליהם, להתווכח ולחשוב עליהם.

post