הקומדיה של חתונת יצחק ורבקה

הקדמונים הבחינו בין קומדיה לטרגדיה באופן הבא – קומדיה מסתיימת בחתונה וטרגדיה בהלוויה. פרשת השבוע חיי שרה למרות שמה היא קומדיה. עיקר הפרשה הוא סיפור מציאת הכלה של יצחק, רבקה, בידי העבד והבאתה ליצחק שמתחתן איתה. לאחר מכן אברהם מת בשיבה טובה. יותר מזה לא היה יכול לבקש.

הסיום הזה מנוגד לסיום של הפרשה הקודמת, וירא, עם פרשת העקדה. הפרשה הקודמת היא במפורש טרגדיה, למרות שבסוף הקב"ה חוזר בו ומונע מאברהם להרוג את יצחק. עצם האפשרות להקריב את יצחק לעולה מספקת כדי להפוך את הפרשה לטרגדיה.

דומני ששתי הפרשות יחד מציגות את שני הפנים של היהדות שבלעדיהם אין יהדות. מצד אחד היהדות היא דת של דין, של תביעה למחויבות טוטלית עד כדי נכונות לעקידה של הבנים כפשוטו על מזבח האמונה כפי שקרה לצערינו לא מעט במשך הגלות. כך למשל בגזרות תתנו כדי להימנע מהמרת דת שחטו את עצמם בני הקהילות בלי רחמים כמו שמעידה הקינה הבאה:

כָּבַשׁ הָאָב רַחֲמָיו לִזְבֺּחַ
יְלָדִים הִשְׁלִים כְּכָרִים לִטְבֺּחַ
הֵכִין לְבָנָיו מַטְבֵחַ:

לְאִמּוֹתָם נוֹאֲמִים הִנֶּנוּ ןִשְׁחָטִים וְנִטְבָּחִים
כְּהִקְדִּישׁוּם לָטֶבַח וְהִתִּיקוּם לַאֲבָחִים
נָשִׁים פִּרְיָם עֺלֲלֵי טִפֻּחִים:

מִי יִשְׁמַע וְלֹא יִדְמַע
הַבֵּן נִשְׁחָט וְהָאָב קוֹרֵא אֶת שְׁמַע
מִי רָאָה כָזֺאת מִי שָׁמָע:

נְוַת בַּיִת הַיָּפָה בְּתוּלַת בַּת יְהוּדָה
צַוָּארָהּ פָּשְׁטָה וּמַאֲכֶלֶת הִשְׁחִיזָה וְחִדְּדָה
עַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידָהּ:

מצד שני היהדות היא גם דת של קומדיה שסופה חתונה. ההורים לא יכולים להסתפק בהולדת ילדים אלא צריכים לדאוג שהילדים יתחתנו ויביאו את הדור הבא. כך אומר הנביא ירמיהו לגולים:

קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו   

לצד הטרגדיה היהדות מאמינה בקומדיה. אנשים מתחתנים, מולידים ילדים ודואגים שגם הילדים יתחתנו ויביאו ילדים. כולם פרים ורבים בנחת ובשמחה.

אחרי זה אפשר למות בשיבה טובה.