שמשון ודלילה

בעקבות הערתו של חייל הזקן כי לנתניהו אין את אותה אנרגיה להלחם במערכת המשפטית שיש לו להילחם באיראן המשלתי את נתניהו לשמשון שנגזזו שערותיו. בעקבות כך התפתח דיון מה גזז את שערותיו של נתניהו. אולם צריך לזכור ששמשון לא רק נגזז אלא גם נכבל בעבותות ולכן החלטתי להביא לפניכם את סיפור שמשון ודלילה:

ד ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שרק ושמה דלילה ה ויעלו אליה סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו ואסרנהו לענתו ואנחנו נתן לך איש אלף ומאה כסף ו ותאמר דלילה אל שמשון הגידה נא לי במה כחך גדול ובמה תאסר לענותך ז ויאמר אליה שמשון אם יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא חרבו וחליתי והייתי כאחד האדם ח ויעלו לה סרני פלשתים שבעה יתרים לחים אשר לא חרבו ותאסרהו בהם ט והארב ישב לה בחדר ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וינתק את היתרים כאשר ינתק פתיל הנערת בהריחו אש ולא נודע כחו י ותאמר דלילה אל שמשון הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים עתה הגידה נא לי במה תאסר יא ויאמר אליה אם אסור יאסרוני בעבתים חדשים אשר לא נעשה בהם מלאכה וחליתי והייתי כאחד האדם יב ותקח דלילה עבתים חדשים ותאסרהו בהם ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון והארב ישב בחדר וינתקם מעל זרעתיו כחוט יג ותאמר דלילה אל שמשון עד הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים הגידה לי במה תאסר ויאמר אליה אם תארגי את שבע מחלפות ראשי עם המסכת יד ותתקע ביתד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וייקץ משנתו ויסע את היתד הארג ואת המסכת טו ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי זה שלש פעמים התלת בי ולא הגדת לי במה כחך גדול טז ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות יז ויגד לה את כל לבו ויאמר לה מורה לא עלה על ראשי כי נזיר אלהים אני מבטן אמי אם גלחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל האדם יח ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם כי הגיד לה [לי] את כל לבו ועלו אליה סרני פלשתים ויעלו הכסף בידם יט ותישנהו על ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את שבע מחלפות ראשו ותחל לענותו ויסר כחו מעליו כ ותאמר פלשתים עליך שמשון ויקץ משנתו ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער והוא לא ידע כי יהוה סר מעליו כא ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים [האסורים] כב ויחל שער ראשו לצמח כאשר גלח

כג וסרני פלשתים נאספו לזבח זבח גדול לדגון אלהיהם ולשמחה ויאמרו נתן אלהינו בידנו את שמשון אויבינו כד ויראו אתו העם ויהללו את אלהיהם כי אמרו נתן אלהינו בידנו את אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את חללינו כה ויהי כי טוב [כטוב] לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו ויקראו לשמשון מבית האסירים [האסורים] ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים כו ויאמר שמשון אל הנער המחזיק בידו הניחה אותי והימשני [והמשני] את העמדים אשר הבית נכון עליהם ואשען עליהם כז והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל הגג כשלשת אלפים איש ואשה הראים בשחוק שמשון כח ויקרא שמשון אל יהוה ויאמר אדני יהוה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים כט וילפת שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו ל ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלשתים ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו לא וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אתו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאל בקבר מנוח אביו והוא שפט את ישראל עשרים שנה

מי שרוצה יכול לדייק במשל ובנמשל שהבאנו.

מדוע הגנה על פוליטיקאים מפני רדיפה משפטית נצרכת?

כדי להקטין את רמת הסיכון של פוליטיקאים.

כדי להבין את הטענה אני רוצה להקביל את פוליטיקאים למשקיעים. גם משקיעים נתונים בסיכון. העסק שהם משקיעים בו עלול לפשוט את הרגל והם ישארו בלי יכולת החזר חובות. במצב הזה של פשיטת רגל הסנקציות שהושתו על לווים בעבר היו דרקוניות ונעו בין מכירת הלווים לעבדות לבין הכנסתם לכלא. היה לכך מחיר כלכלי. אנשים חששו ליזום יוזמות כלכליות שייטיבו עם המשק מחשש לכישלון. כדי להקטין את הסיכון נוצר המוסד של חברה בע"מ. הלווה יכול להשקיע אבל אם הוא פושט רגל הוא מוגן מסנקציות אישיות.
גם לפוליטיקאים יש רמת סיכון אך בגלל שפוליטיקאים פועלים במרחב ארצי המשפיע על הכלל הם גוררים רמת סיכון מוגברת של יחס מפלה ולא שוויוני מצד אנשי החוק. כך למשל הביא אהרון ברק להתפטרות יצחק רבין בסיום הקדנציה הראשונה בגלל החזקת חשבון דולרים בזמן שהגיע להסדר אחר מול אבא אבן שגם חטא באותו חטא. מינויים פוליטיים סוכלו בידי אנשי חוק דרך שימוש בכלי החקירות (המקרה המפורסם הוא יעקב נאמן) ועוד.


אדם רגיל שנפתחת נגדו חקירה מתפלל לטוב ואם חי במדינה מתוקנת זוכה גם להגנה מאמצעי חקירה פסולים ולזכאות מחמת הספק. אולם פוליטיקאים, במיוחד פופולאריים, אינם אנשים רגילים. האיום המשפטי משנה את מערכת התמריצים עד רמה של סיכון הסדר המדיני. כך למשל אלקביאדס, תלמידו של סוקרטס, המצביא המחונן ביותר בצד האתונאי אוים בידי העמדה לדין עד כדי עריקה לצד הספרטני במלחמת הפלפונוסים. הנזק שהוא עשה שם כיועץ צבאי היה הרבה יותר מאשר עשר דיווזיות (על אלקביאדס מומלץ לקרוא בספר שווים, סיפורה של ספרטה, של ניל בר). יוליוס קיסר, פוליטיקאי רומי פופולרי ואחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה נרדף משפטית בידי אויביו ברומא וכתוצאה מכך החריב את הרפובליקה הרומית והביא להחלפתה בקיסרות, או ליתר דיוק ברפובליקת חיילים (על יוליוס קיסר ניתן לקרוא ברוביקון, סיפורה של הרפובליקה הרומית, מאת טום הולנד). פוליטיקאי פופולארי הוא אדם מסוכן מאד שצריך להיזהר מאד מלהגדיל את רמת הסיכון שלו.


הרפובליקות המודרניות התמודדו עם האתגר באופן דו שלבי. גם אם הן לא חוקקו חוק צרפתי רשמי הן דאגו לכך שבראש התביעה יעמוד יועץ משפטי פוליטי שאחד מתפקידיו הלא רשמיים אך המאד חשובים הוא מניעה של רדיפות משפטיות לא רלבנטיות מראש המדינה אך גם מפוליטיקאים אחרים השייכים למשל למחנה היריב. הלא דבר הוא שבמאתיים -שלוש מאות שנים של משטר נבחר באנגליה ובארה"ב לא הועמד לדין מעולם ראש משטר וגם לא נכנס לכלא; ולא בגלל שהם היו צדיקים יותר מנתניהו ואפילו לא מאולמרט. מעטפת ההגנה השניה היא שאת ראש המשטר יכולים להדיח אך ורק עמיתים. בארה"ב זה מפורש ואנגליה במשתמע. ראש המדינה צריך לדעת שהוא מוגן מרדיפה משפטית.

אני רוצה להרחיב את הדיון לפן המשפטי. במקורותנו נאמר כי מלך ישראל לא דן ולא דנים אותו (מסכת סנהדרין דף יח ע"א). תמיד הסתייגתי מכך וחשבתי כי התקדמנו מאותה תקופה נוראה שעבדו של ינאי המלך הרג בלי לעמוד לדין. ועם זאת יש גם אמת בעמדה הזו שאני רוצה להרחיב. צריך לדעת ששיקול דעתו של ראש ממשלה הוא כל כך רחב בענייני המדינה שגם המשפט צריך להימתח מולו. התלויות בין שורה רחבה כל כך של נושאים מחייבת לתת לראש הממשלה את החופש המרבי בקביעת מדיניות ומחייבת גם אותנו להרחיב את הענווה למול ההחלטות של ראש הממשלה (הנרי קיסנג'ר הרחיב על כך בספרו דיפלומטיה). ניקח לדוגמא את הויתור של ישראל בשדה גז ללבנון בשלהי הכהונה של יאיר לפיד כראש ממשלה. היו לכך היבטים משפטיים ומדיניים שונים אך אי אפשר גם לבטל את ההתנגדות העקרונית של לפיד להסתמכות על אוצרות טבע כעושר כלכלי לעומת הסתמכות על עבודה קשה והון אנושי כעומדת ביסוד הוויתור. זו דוגמה קטנה למכלול ההיבטים שעולה בכל החלטה והחלטה. במצב הזה היכולת שלנו לעמוד במקומו של ראש הממשלה כדי לדון אותו מוגבלת ולמעשה רק לבוחרים יש את הכוח לעשות זאת לפי הבנתם (וגם זה כחלק מערך האוטונמיה שהאדם ישלוט בחייו). זה לא אומר שהכל מותר. מעשים פליליים מובהקים כמו רצח ואונס לא מותרים בגלל שיקול דעת מדיני ואני בטוח שגם עמיתיו של ראש הממשלה, נבחרי ציבור אחרים, לא ירצו לחיות במציאות של מעשים פליליים חמורים בידי ראש הממשלה. גם החרדים רוצים דמוקרטיה למצער במובן הבסיסי של בחירות חוזרות ולא יתנו ידם לאובדן הדמוקרטיה. נתינת סמכות הביקורת בידי עמיתים פוליטיים של ראש הממשלה משקפת את ההבנה שרק הם כפוליטיקאים ומדינאיים קרובים להבנה האם יש היבט פלילי בהחלטותיו של ראש הממשלה או שפשוט זה נובע מההבנה המדינית שלו. משום כך הפקדת היעוץ המשפטי בידי פוליטיקאים (עם ביקורת של בית המשפט על החוקיות של ההחלטות) הכרחית כדי למתוח את המשפט לגבולות הרחבים של שיקול הדעת של ראש הממשלה.


לישראל הובאה מסורת משפטית אחרת שלמרות כוונותיה הטובות את פירותיה הבאושים אנו אוכלים עכשיו כאשר ראש הממשלה הנבחר, פוליטיקאי פופלארי מאד, מאוים משפטית ונרצה או לא נרצה מפת התמריצים שלו השתנתה דרמטית בעקבות האיום. בעקבות כך אנחנו נגררים לכאוס הולך ומתגבר המשרת את מערכת התמריצים החדשה שלו. כדי לצאת מן האיום אני מציע קודם כל לפעול לחנינה מהנשיא לראש הממשלה נתניהו שישנה את מפת התמריצים שלו ובנוסף להטמיע ברפורמה המשפטית המתהווה את המודל האנגלו-סכסי של יועץ משפטי פוליטי שאחד מתפקידיו הלא רשמיים הוא הגנה על ראש הממשלה מרדיפה משפטית.

בקשת חנינה לנתניהו ודרעי

לכבוד נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג,

ברצוני לבקש שתתן מיוזמתך חנינה לראש הממשלה נתניהו ויושב ראש מפלגת ש"ס אריה דרעי. מדינת ישראל הולכת ונסחפת למחול שדים בין הרשות השופטת לרשויות המחוקקת והמבצעת. הרשות השופטת מדרדרת למצב של ביטול רצון הבוחר על ידי הדחת ראש הממשלה נתניהו  והרשות המחוקקת בתגובה תנסה להדיח את שופטי בית המשפט העליון והיועץ המשפטי. כולם צודקים אבל במדינה כמו בכביש תהיה חכם, אל תהיה צודק.

מתן חנינה לשני האנשים הללו יפסיק בבת אחת את מחול השדים ויאפשר להגיע להסכמה על הרפורמה הנחוצה למדינת ישראל. כרגע שניהם מנועים משפטית מלהפעיל את השפעתם בעניין – כפי שלצערך נוכחת – ואין נזק גדול מזה למדינת ישראל. אין ספק שהתמריצים של שניהם בהמשך התוהו ובוהו מושפעים מהמצב המשפטי שהם נתונים בו. מתן חנינה לשניהם יחתוך את הקשר הגורדי וישחרר את המצב.

ברור לי שמתן חנינה יגונה בידי הטהרנים המשפטיים אולם כנשיא מדינת ישראל אתה בוודאי תראה את טובת האומה כקודמת לדקדוקי מה יגידו. זכור כי ענוונותו של זכריה בן אביקולוס החריבה את בית מקדשנו והגלתה אותנו בין האומות. אל תאמץ מידה מגונה זו.

לפני יותר ממאתיים שנה ניצבה הרפובליקה האמריקאית הצעירה בפני כמעט מלחמה עם צרפת. הפדרליסטים בהנהגת המילטון תמכו במלחמה, הרפובליקנים בהנהגת ג'פרסון תמכו בצרפת. שני הצדדים רצו לנצל את המלחמה לעשות נקם באויביהם הפוליטיים. רק אדם אחד התנגד למלחמה, נשיאה השני של הרפובליקה ג'ון אדמס. ואז הוא שלח משלחת נוספת לצרפת למשא ומתן ובת אחת טרף את הקלפים והסיר את המלחמה מסדר היום (ועל הדרך איבד את תמיכת המפלגה הפדרליסטית אבל לא היה איכפת לו). אדוני הנשיא לך בדרכו של ג'ון אדמס והפסק את מחול השדים באיבו.

בברכה,

י.ד. (אזרח מודאג)

כמה תחזיות פוליטיות

אתמול פגשתי חבר טוב. בעבר היינו נוסעים ביחד ומדסקסים הרבה פוליטיקה. גם כאן היה לנו מה לדקסקס ובעקבות השיחה התחדדו לי כמה נקודות.

החדשות המרכזיות ביותר כרגע הן שהגל האדום התברר כאדווה. כן הרופבליקנים כנראה לקחו את הבית אבל בסנאט הם בקרב צמוד. המועמדים של טראמפ כשלו והמפלגה הרפובליקנית מפולגת ללא תקנה בין טראמפיסטים ושמרנים. הממשל הדמוקרטי בהחלט יכול להמשיך עוד שנתיים לקדנציה נוספת. במצב הזה אי אפשר להתפרע. צריך לחזור לימי אובמה, להוריד את הראש ולנווט את ההתנהלות בחכמה ובשיקול דעת. המשמעות הראשונה של העובדה הזו שסמוטריץ' לא יכול להיות שר הביטחון. זה מתכון לפיצוץ. לכן שר הביטחון יהיה גלנט.

אם סמוטריץ' לא יקבל את הביטחון הוא ידרוש את האוצר. היות וסמוטריץ' ובן גביר מגיעים כגוש אחד הם המפלגה השניה בגודלה ובהתאם לכך הוא יכול לדרוש את האוצר. דרעי יסתפק בתיק הפנים. גם ככה הוא מעדיף להיות באזור הדמדומים ולא באור הזרקורים. מי כמוהו יודע איזה נזק זה עשה לו במשך השנים. בן גביר ילך למשרד הפנים ונראה שיש לו כבר תוכניות אופרטיביות. יריב לוין יקח את המשפטים.

מבחינת הרפורמות המשפטיות נראה שפסקת ההתגברות כבר בפנים. ביבי מפנים את הלחץ הכללי ויודע שלא יוותרו לו. רפורמה נוספת תהיה לדעתי במשרד היועץ המשפטי. כאן נראה שהיועצת המשפטית, גלי בהרב מיארה, בדומה לבורבונים לא שוכחת דבר ולא לומדת דבר ונופלת לכל בור בדרך. הכניעות שלה לסער וללפיד מצד אחד והבוז לליכוד גורמים לכך שאפילו הליכוד לא ירצה לעבוד איתה. מה שמזמין חוק של פיצול תפקיד היועץ המשפטי והחלפתה. הרפורמה השלישית היא שינוי שיטת הבחירות של שופטים. מבחינת נתניהו הוא ירצה למסמס אותה וכאן המבחן של השותפים שלו ושל האנשים בליכוד.לוודא ששיטת בחירת השופטים תשקף יותר את הציבור. רק נעיר שהפיאסקו של כישלון עיסקת הטיעון שניסה לרקוח אהרון ברק בין ביבי לפרקליטות אומר שכרגע אין לאהרן ברק מנופים על ביבי.

חוק צרפתי לא יעבור וביטול עברת הפרת אמונים לא יחול על משפט ביבי. זה היה גמיק נחמד של סמוטריץ' לפני הבחירות אבל עכשיו לא שווה לו להעביר את החוק ולאפשר לנתניהו להפיל את הקואליציה. מה שיקרה לדעתי שלאחר שיעבירו כמה חוקים שיסדירו את העניינים מול המערכת המשפטית כמו סעיף ההתגברות ועוד כמה חוקים יגיע נתניהו להסכם טיעון עם הפרקליטות לפיו יורידו את סעיף השוחד והוא יודה בכמה סעיפים של הפרת אמונים בתמורה לפרישה מהפוליטיקה בסיום הקדנציה. גם ככה הוא מתכנן לפרוש בסוף הקדנציה אז אין סיבה למה לא להגיע להסדר טיעון.

יש דיבורים על הצטרפות של גנץ וחבריו לקואליציה אבל בשלב זה הם ישארו דיבורים. בע"ה יבוא שלום עלינו ועל כל עם ישראל.

סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה

בבחירות האחרונות הצבעתי מחל לנתניהו. זה מוזר כי במובנים רבים אני דווקא מזדהה עם המהלך המהפכני של הציונות הדתית. ובכל זאת ברגע האמת הצבעתי ביבי למרות שברור לי שאם הוא יוכל, הוא יעדיף ללכת עם גנץ ולא עם בן גביר וסמוטריץ'. ועולה השאלה מדוע? למה ביבי?

והתובנה עלתה בי אחרי הרבה שנים כי סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה. הגמרא במסכת מגילה דף לא עמוד ב נותנת סימן לדבר על רחבעם בן שלמה. נזכיר כי כאשר עלה רחבעם בן שלמה למלכות פנה אליו העם וביקש הקלה במיסים.:

וַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים אֶת־פְּנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּֽהְיֹת֥וֹ חַ֖י לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃ ז וידבר (וַיְדַבְּר֨וּ) אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר אִם־הַ֠יּוֹם תִּֽהְיֶה־עֶ֜בֶד לָעָ֤ם הַזֶּה֙ וַֽעֲבַדְתָּ֔ם וַעֲנִיתָ֕ם וְדִבַּרְתָּ֥ אֲלֵיהֶ֖ם דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים וְהָי֥וּ לְךָ֛ עֲבָדִ֖ים כָּל־הַיָּמִֽים׃ ח וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃ ט וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃ י וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֮ לֵאמֹר֒ כֹּֽה־תֹאמַ֣ר לָעָ֣ם הַזֶּ֡ה אֲשֶׁר֩ דִּבְּר֨וּ אֵלֶ֜יךָ לֵאמֹ֗ר אָבִ֙יךָ֙ הִכְבִּ֣יד אֶת־עֻלֵּ֔נוּ וְאַתָּ֖ה הָקֵ֣ל מֵעָלֵ֑ינוּ כֹּ֚ה תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קָֽטָנִּ֥י עָבָ֖ה מִמָּתְנֵ֥י אָבִֽי׃ יא וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אוֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ יב ויבו (וַיָּב֨וֹא) יָרָבְעָ֧ם וְכָל־הָעָ֛ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר שׁ֥וּבוּ אֵלַ֖י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִֽׁי׃ יג וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃ יד וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ טו וְלֹֽא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהוָ֔ה לְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣ה הַשִּׁילֹנִ֔י אֶל־יָרָבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃ טז וַיַּ֣רְא כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹֽא־שָׁמַ֣ע הַמֶּלֶךְ֮ אֲלֵיהֶם֒ וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ דָּבָ֣ר ׀ לֵאמֹ֡ר מַה־לָּנוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹֽא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑ד וַיֵּ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃ יז וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃

רחבעם מתייעץ עם הזקנים ועם הצעירים (הצעירים פה באופן יחסי). הזקנים אומרים תניח. הצעירים אומרים תכפה בכוח. רחבעם בוחר ללכת אחרי הצעירים והתוצאה פילוג הממלכות לממלכת ישראל וממלכת יהודה. הצעירים נחפזים. הם חסרי ביטחון ומרגישים שהדרישות של העם מאיימות עליהם. הזקנים נינוחים יותר. קח את הזמן ותן לעם קצת מנוחה אחרי שלמה. לפעמים החיפזון מהשטן.

ב-14 שנים האחרונות היחסים שלי עם נתניהו סבלו מעליות ומורדות. ב2009 הצבעתי לו נגד אולמרט. ב2013 הייתי מאוכזב מהגירעון ולכן סתם הצבעתי למפלגה חסרת חשיבות שלא עברה את אחוז החסימה. ב2015 הייתי מזועזע מתחושת הכישלון בצוק איתן. היה נדמה לי שהמערכת הביטחונית לא עומדת מול אתגר המנהרות. נתניהו משך את הזמן כדרכו ורק בנט נדמה היה כדוחף לכיוון הנכון. מאז הבחירות של 2021 הצבעתי בנט וסמכתי עליו. ב2021 הבנתי שבנט הולך ללכת עם השמאל וחזרתי לביבי.

אולם החזרה לביבי לא נבעה רק מהחשש מבנט אלא גם מההבנה שיש לביבי תובנות גלובליות שמדריכות אותו שאני מפספס. קראתי את הספר דיפלומטיה של הנרי קיסנג'ר והבנתי שנתניהו פועל בתוך המסורת הקלאסית של מאזן כוחות. אני עדיין חושב שהוא מזניח את מצב הביטחון הפנימי ואת הצבא אבל אני גם חושב שיש משהו בחשיבה ארוכת הטווח שלו. נתניהו חושב באופן ארוך טווח וצריך לכבד את הדרך שבה הוא מסתכל. זה לא שהוא חף מטעויות אבל הטעויות שלו הן אחרות מהטעויות של אחרים.

אם נשווה אותו ליריב המרכזי שלו בשנים האחרונות נפתלי בנט אזי בנט הוא בניין צעירים שסופו סתירה. במקום להמתין בסבלנות בנט ניסה לסחוט את הלימון מוקדם מידי. נתניהו לעומתו הוא סתירת זקנים בניין. נכון שהכל נדמה שלא הולך אבל בפועל דברים הולכים ונבנים.

אני לא יודע איך הוא יקים קואליציה אבל בשלב זה נדמה שהוא זה שיקים את הקואליציה הבאה. נקווה שהקואליציה הזו תעשה מספר דברים הכרחיים שנדרשים מאד. נקווה גם שהטרלול הזה של משפטי נתניהו ירד מאיתנו ונוכל להתרכז בדברים החשובים.

האם נתניהו יכול להגיע ל61 חברי כנסת?

בכנסת האחרונה היו לנתניהו 52 מנדטים ובצירוף ימינה 59 מנדטים. זה לא הספיק. 4 מערכות בחירות לא הספיקו לתת לנתניהו 61 חברי כנסת. כדי שנתניהו יקבל 61 חברי כנסת, 7 מנדטים של ימינה ועוד 2 של גדעון סער צריכים לעבור אליו. בלי זה יאיר לפיד ימשיך להיות ראש הממשלה שלנו.

יש עוד שני דרכים שבהם הוא יקבל 61 חברי כנסת. או שתהיה ירידה באחוז ההצבעה הערבי (מה שלדעתי לא יקרה כי עם האוכל בא התיאבון). או שתהיה עליה באחוז ההצבעה היהודי. פגשתי כמה אנשים שהחליטו בזמנו לא להצביע. הנימוקים נטו להיות בסגנון של "כולם אותו דבר", "כולם מושחתים" וכדומה. ועם זאת עליית המחירים ומשבר כלכלי אולי יביאו את האנשים לצאת מהבית להצביע וכך לתת לנתניהו 61 מנדטים.

ואולי אותם אנשים צודקים? האם יש הבדל אמיתי במקרו בין ההתנהלות של נתניהו להתנהלות של יריביו?

הפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד

לידידי י.פ. מצביע יש עתיד

יאיר לפיד הוא תעלומה בעיני לא מעט אנשי ימין. בעיני רבים הוא נתפס כחלול ולא רציני, חסר השכלה ורדוד. יש לו גוש בוחרים יציב אבל ההתייחסות אליהם היא כאל אנשים לא רציניים. הוא הצליח להדיח את נתניהו מהשלטון ועכשיו עם התפטרותו של בנט להפוך לראש ממשלה. עדין הוא נתפס כקריקטורה. ראש ממשלה אמיתי זה נתניהו. יש בסיס ללגלוג. לפיד חלש מאד בכלכלה. הוא שולף מהבטן. נראה כאילו הוא כותב בקלישאות. ועדין משום מה הוא האדם החזק ביותר בשמאל מרכז הישראלי. זה נתפס כהזוי.

לאחרונה הבנתי את הפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד שהופכת אותו למושך למצביעי מרכז. הם מודעים לחולשותיו אבל עדין הם מסכימים איתו לגבי הטיעון המרכזי. הוא לא היחיד במרחב. גנץ תופס את הפונקציונרים והמפא"ייניקים. מרב מיכאלי את השמאל הישראלי, מרצ את האליטה השמאלנית. בניגוד לליכוד, יש עתיד לא הצליחה מעולם לפרוץ מעל 20 מנדטים, ועדין העמדה שהיא ביצרה לעצמה שמה אותה במרכז המחנה כמפלגת הציר של המחנה. ואת העמדה הזו אי אפשר להבין בלי הבנה של הפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד.

אני חושב שהדרך הטובה ביותר להבין את יאיר לפיד היא ביחס שלו להיסטוריה. יאיר לפיד סובר שאנחנו מייחסים חשיבות רבה מידי להיסטוריה. זה לא שהוא לא בן אדם משכיל שיודע היסטוריה אבל הוא סבור שיותר מידי מדגישים את ההיסטוריה (הקשקוש שהוא לא מכיר היסטוריה או שהוא חסר השכלה הוא מטופש). כדי להבין זאת טוב אני רוצה להתייחס לעמדה רוחנית אחרת שגם לה יש יחס דומה להיסטוריה – התלמוד. בלא מעט מקומות התלמוד מביא איזו עובדה היסטורית ואז שואל – את מי זה מעניין, מה שהיה היה (מאי דהווה הווה)? ואז התלמוד מסביר שיש לעובדה ההיסטורית הזו השלכה כזו או אחרת להלכה למעשה. עמדו על כך שהתלמוד הוא א-היסטורי. היסטוריה במובנה הכרונולוגי פשוט לא מעניינת אותו. התלמוד באופן עקבי יעקר את העניין ההיסטורי לטובת העניין הלמדני.

התלמוד הולך בכך בעקבות המורשת הרוחנית שלו – התנ"ך. מי שיקרא בתנ"ך על אחאב לא ידע מעולם שאחאב עמד בראש קואליציה מערב תיכונית שבלמה את אשור למאה שנה. מה שהיה נתפס בעיני הכותבים הלאומיים שלנו כמרכז העניין הוא חסר כל חשיבות בעיני התנ"ך. את התנ"ך מעניין הקשר שלנו לאלוהים. מה שלא קשור לא קיים. סיפור אחאב מובא רק בהקשר של הקשר שבין עם ישראל לאלוהים. זה לא רק אחאב. כל סיפורי הנביאים רק מבהירים לנו מדוע אנו נמצאים במצב הרוחני שבו אנו נמצאים. הם חסרי כל עניין בהיסטוריה כשלעצמה. אותו דבר גם בתלמוד. אנו בשלושת השבועות בין יז בתמוז לתשעה באב. הסיבה שאנו זוכרים אותם היא לא בגלל ההיסטוריה. אלא בגלל ההווה. דרך הצומות אנו מבינים את השבר הרוחני שבו אנו נמצאים. סיפורי החורבן בתלמוד הם לא היסטוריה. מי שינסה להסיק מהם את הסדר הכרונולוגי של המאורעות יעלה חרס בידו. מטרתם לתת לקחים רוחניים או פרקטיים. סיפור קמצא ובר קמצא מזהיר מפני עירוב גויים במריבות פנימיות של היהודים. חורבן הר מלך מפני מעשים פזיזיים מול כוחות השלטון הרומיים והזהרות מפני גאווה רוחנית. היסטוריה כשלעצמה לא מעניינת את חז"ל.

יאיר לפיד איננו חז"ל אבל הסנטימנט שלו דומה. מה שחשוב הוא טוען שוב ושוב הוא העתיד ולא העבר. אנחנו מייחסים חשיבות רבה מידי לעבר. זה לא שיאיר לפיד מתנגד לכך שארץ ישראל או הר הבית הוא חשוב ליהודים. אבל הוא חשוב ליהודים כי הוא חשוב להם מסיבות דתיות עכשוויות ולא בגלל ההיסטוריה. העובדה שיהודים היו שם ויש כאן איזה אתר ארכיאולוגי זה חסר חשיבות כשלעצמו. צריך לשמור על אתרים ארכיאולוגיים יהודיים אבל זה בגלל שהם אתרים ארכיאולוגיים; לא בגלל שהם יהודיים. הדבר החשוב הוא העתיד ולא העבר.

מה ההבדל בין העתיד לעבר? העתיד הוא פתוח העבר הוא סופי. העתיד הוא דינאמי, העבר מקובע. יאיר לפיד מסביר זאת בנאום שלו למסיימי קורס קצינים:

"נהוג בנאומים כאלה להגיד ש"אדם הוא תבנית נוף הולדתו״. זה משיר יפה של טשרניחובסקי, אבל זה לא נכון. אדם הוא הרבה יותר מזה. נוף הולדתכם חשוב, אבל הוא רק נקודת הזינוק שממנה יוצאים לדרך. את התבנית שלכם אתם יצרתם בעצמכם. יצרתם אותה כשהתגייסתם, יצרתם אותה כשבחרתם להיות המצטיינים במחלקה או בפלוגה, יצרתם אותה בחודשים האחרונים פה בקורס. מסלול חייכם לא נקבע מראש. הרקע והרגע שבו נולדתם הוא לא הדבר היחיד שיגדיר אתכם עד יום מותכם. הדרגות שאתם עונדים היום הן הוכחה – הדבר שקובע את גורלכם הן הבחירות שאתם עושים.מדינת ישראל לא נוסדה בידי אנשים שקיבלו את המציאות כפי שהיא, אלא בידי אנשים צעירים – בגילכם – שהסתכלו על המציאות ואמרו לעצמם, ״אני הולך לשנות אותה״. בדרך לשם הם עשו עוד דבר. הם הסתכלו בראי ואמרו: ״אני הולך לשנות את עצמי.״ אתם מקבלים היום דרגות של קצינים בצה״ל מפני שזו הבחירה שעשיתם: להיות בראש המחנה. לקחת עליכם אתגר בידיעה ברורה שהוא יגדיר אתכם יותר מכל דבר אחר שעשיתם בחייכם...הגרסה הטובה ביותר של עצמכם היא הגרסה שמסתכלת על החברים שלכם ולא רואה מאיפה הם באו אלא לאן אתם הולכים."

הדבר החשוב לא נמצא בעבר, הוא נמצא בעתיד. לאן אתם הולכים ולא מאיפה באתם והאם אתם שותפים בתודעת העתיד. הפתיחות של העתיד מקנה ליאיר לפיד גמישות. אפשר להיות ימני ואפשר להיות שמאלני. זה לא חשוב. זה יקבע בעתיד. בינתיים אפשר ללכת עם בנט ועם מרצ. כל עוד יש להם תודעת עתיד אפשר ללכת איתם. בנט ההייטקיסט מייצג את תודעת העתיד וכך גם מרצ.

מי לא מייצג את תודעת העתיד? הליכוד, החרדים, בן גביר. אלו האויבים של יאיר לפיד. אלו מייצגים תודעת עבר. המאבק מסביר לפיד הוא בין העתיד לעבר. שם המפלגה "יש עתיד" איננו סתם סלוגן. הוא מהותי. יש עתיד אומר לפיד, תתרכזו בעתיד ולא בעבר. המחלוקת כאן היא מהותית. הליכוד מייצג את חשיבת העבר. הדבר החשוב הוא ההיסטוריה. נתניהו הוא הליכודניק המושלם בגלל השליטה המוחלטת שלו בהיסטוריה ובניתוח היסטורי. בעיני לפיד זה חסר חשיבות. מה שחשוב זה העתיד. אם יש לנו אויבים נלחם בהם אבל לא נהיה עסוקים בעבר. נתניהו עסוק בכל מיני חשבונות של מאזן כוחות היסטוריים. לפיד לא מתנגד למאזן הכוחות אבל הפתיחות של העתיד היא כזו שכל החשבונות הללו יכולים להתהפך ברגע אחד. יותר חשוב להתעסק בעתיד מאשר בעבר.

קל לבקר את לפיד. הוא "משקל נוצה" טוענים המבקרים, מידת התאמתו לתפקיד הבכיר ביותר במדינת ישראל מוטלת בספק (בעניין זה כדאי לקרוא את הביקורת החריפה של קמילה על יאיר לפיד). גם את הפילוסופיה הפוליטית שהצגתי כאן מבקרים כדוגמה לעגלה הריקה החילונית. ועם זאת, לא ניתן לחלוק על כך שהפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד מציגה את האלטרנטיבה החזקה ביותר לפילוסופיה הפוליטית של נתניהו והליכוד. גם אם יאיר לפיד לא יצליח כראש ממשלה הוא מציג אלטרנטיבה מחשבתית חריפה ביותר לגישה של נתניהו. זו אלטרנטיבה שמתעלה על המחלוקת הישנה של ימין ושמאל לטובת שאלות מהותיות יותר, ולכן הופכת את יאיר לפיד לאלטרנטיבה האמיתית לנתניהו.

נתניהו חשב כמוני בנוגע לעזה!

לפני כשנה וחצי טענתי בפוסט שהחמאס רוצים לקבל מעמד של רשות פלסטינית נוספת. מאמר של אבשלום בן צבי מראה שצדקתי בטענה הזו ושראש הממשלה אכן שקל חלוקה של כספי המיסים הפלסטינים בין הגדה לעזה. רק פעולה זריזה של אבו מאזן מנעה מהתרחיש הזה להתרחש והשאירה את עזה עם המימון הקטארי.

אני ממליץ מאד לקרוא את המאמר של בן צבי. הוא מאד מאיר עיניים.

ענוונותם של הנדל והאוזר תחריב את המדינה

לסיפור קמצא ובר קמצא ישנו המשך. לאחר שפורצת המריבה בין שני היריבים הולך הנעלב ועושה תרגיל. מידי יום היה יוצא חייל רומאי מהמוצב הרומי בירושלים, הולך לשוק הבהמות, קונה בהמה ומביא אותה לביהמ"ק להקרבת קרבן. ביהמ"ק מקריב את הקרבן וכך מבטא את נאמנותו לקיסר. אותו יום מכר הנעלב לחייל הרומאי כבשה שלמראית עין שלמה אך מבחינה הלכתית היא פסולה – היה בה מום נסתר. כשהגיע החייל הרומי לבית המקדש פרץ ויכוח בין חכמים מה לעשות. היו שהציעו להקריב את הכבשה למרות שאיננה כשרה כדי להימנע ממרד ברומים. היו שהציעו לא להקריב אבל לביים תאונה שבה ימות החייל ולא ידווח שהבהמה לא הוקרבה; לאחר מכן ישלחו סל מלא דינרים בתור פיצוי על התאונה. היה שם טהרן אחד בשם זכריה בן אבקולוס שדחה כל הצעה בתואנות שונות . בסוף הבהמה לא הוקרבה והחייל דיווח לשלטונות על מרד שהביא לבסוף לחורבן בית המקדש. וכך סיכמה זאת הגמרא ענוונותו של זכריה בן אבקולוס החריבה את בית מקדשנו.
לפעמים בחיים צריך הכרעה. נחמד להיות טהרן וענוותן. למה להכריע בין ביבי לגנץ? הכי טוב אחדות! ומה נעשה אם אין אחדות? אז לא נכריע. זו השיטה של החברים החביבים הנדל והאוזר. הם לא מסוגלים להכריע בין ביבי לגנץ. בינתיים מדינת ישראל עולה באש. יו"ר הכנסת מתנגש עם בג"ץ והדברים מדרדרים מדחי אל דחי. כבר מתחילים הוויכוחים למי צריך לשמוע ואת מי צריך לעצור בעוון מרד… ישנו פתרון מאד פשוט למצב. להקים ממשלה – או של ביבי או של גנץ – ואיתו לבחור יושב ראש לכנסת – מאיר כהן או יולי אדלשטיין – ובא לציון גואל. אבל טהרנותם (ענוונותם) של הנדל והאוזר לא מאפשרת להכריע מי יהיה ראש הממשלה.
לידיעתם של שני הטהרנים הללו העולם לא יחרב בין אם יבחרו את ביבי ובין אם יבחרו את גנץ. מדינת ישראל לא תפסיק להיות ציונית אם הרשימה המשותפת תהיה בקואליציה כמו שנוכחות החרדים בקואליציה לא הפכה את מדינת ישראל למדינת הלכה. לא יקרה גם כלום אם הכנסת תכריע שלביבי יש חסינות ממשפט והוא לא יעמוד לדין; בארה"ב היו כבר 256 נשיאים ואף אחד מהם לא עמד מעולם למשפט. אולם כשאין הכרעה המצב מדרדר במהירות לטירוף הנוכחי. ענוונותם של הנדל והאוזר תחריב עלינו את המדינה.

כל הפוסל, פוסל במומו

בימים האחרונים מכריזים אנשי השמאל כי הליכוד עושה כאן מהפכה ומונע מהם להשתלט על הרשות המחוקקת דרך מינוי יו"ר הכנסת והוועדה המסדרת.  אינני נכנס כאן לסבך העניין המשפטי. גם אם המהלך של יו"ר הכנסת הוא חוקי זה מריח לא טוב; עדיף לתת לכנסת הנבחרת לומר את דברה לטוב ולמוטב. ועם זאת, חברי כחול לבן פוסלים במומם כאשר הם זועקים על מהפכה נגד הדמוקרטיה בעוד הם עצמם מתכננים להעביר חוק פרסונלי שימנע מבנימין נתניהו להקים ממשלה עוד לפני שהורשע בבית משפט; על החוק הזה אף אחד לא יזעק חמס למרות שגם כן מדובר בהפיכה אנטי דמוקרטית.