לידידי י.פ. מצביע יש עתיד
יאיר לפיד הוא תעלומה בעיני לא מעט אנשי ימין. בעיני רבים הוא נתפס כחלול ולא רציני, חסר השכלה ורדוד. יש לו גוש בוחרים יציב אבל ההתייחסות אליהם היא כאל אנשים לא רציניים. הוא הצליח להדיח את נתניהו מהשלטון ועכשיו עם התפטרותו של בנט להפוך לראש ממשלה. עדין הוא נתפס כקריקטורה. ראש ממשלה אמיתי זה נתניהו. יש בסיס ללגלוג. לפיד חלש מאד בכלכלה. הוא שולף מהבטן. נראה כאילו הוא כותב בקלישאות. ועדין משום מה הוא האדם החזק ביותר בשמאל מרכז הישראלי. זה נתפס כהזוי.
לאחרונה הבנתי את הפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד שהופכת אותו למושך למצביעי מרכז. הם מודעים לחולשותיו אבל עדין הם מסכימים איתו לגבי הטיעון המרכזי. הוא לא היחיד במרחב. גנץ תופס את הפונקציונרים והמפא"ייניקים. מרב מיכאלי את השמאל הישראלי, מרצ את האליטה השמאלנית. בניגוד לליכוד, יש עתיד לא הצליחה מעולם לפרוץ מעל 20 מנדטים, ועדין העמדה שהיא ביצרה לעצמה שמה אותה במרכז המחנה כמפלגת הציר של המחנה. ואת העמדה הזו אי אפשר להבין בלי הבנה של הפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד.
אני חושב שהדרך הטובה ביותר להבין את יאיר לפיד היא ביחס שלו להיסטוריה. יאיר לפיד סובר שאנחנו מייחסים חשיבות רבה מידי להיסטוריה. זה לא שהוא לא בן אדם משכיל שיודע היסטוריה אבל הוא סבור שיותר מידי מדגישים את ההיסטוריה (הקשקוש שהוא לא מכיר היסטוריה או שהוא חסר השכלה הוא מטופש). כדי להבין זאת טוב אני רוצה להתייחס לעמדה רוחנית אחרת שגם לה יש יחס דומה להיסטוריה – התלמוד. בלא מעט מקומות התלמוד מביא איזו עובדה היסטורית ואז שואל – את מי זה מעניין, מה שהיה היה (מאי דהווה הווה)? ואז התלמוד מסביר שיש לעובדה ההיסטורית הזו השלכה כזו או אחרת להלכה למעשה. עמדו על כך שהתלמוד הוא א-היסטורי. היסטוריה במובנה הכרונולוגי פשוט לא מעניינת אותו. התלמוד באופן עקבי יעקר את העניין ההיסטורי לטובת העניין הלמדני.
התלמוד הולך בכך בעקבות המורשת הרוחנית שלו – התנ"ך. מי שיקרא בתנ"ך על אחאב לא ידע מעולם שאחאב עמד בראש קואליציה מערב תיכונית שבלמה את אשור למאה שנה. מה שהיה נתפס בעיני הכותבים הלאומיים שלנו כמרכז העניין הוא חסר כל חשיבות בעיני התנ"ך. את התנ"ך מעניין הקשר שלנו לאלוהים. מה שלא קשור לא קיים. סיפור אחאב מובא רק בהקשר של הקשר שבין עם ישראל לאלוהים. זה לא רק אחאב. כל סיפורי הנביאים רק מבהירים לנו מדוע אנו נמצאים במצב הרוחני שבו אנו נמצאים. הם חסרי כל עניין בהיסטוריה כשלעצמה. אותו דבר גם בתלמוד. אנו בשלושת השבועות בין יז בתמוז לתשעה באב. הסיבה שאנו זוכרים אותם היא לא בגלל ההיסטוריה. אלא בגלל ההווה. דרך הצומות אנו מבינים את השבר הרוחני שבו אנו נמצאים. סיפורי החורבן בתלמוד הם לא היסטוריה. מי שינסה להסיק מהם את הסדר הכרונולוגי של המאורעות יעלה חרס בידו. מטרתם לתת לקחים רוחניים או פרקטיים. סיפור קמצא ובר קמצא מזהיר מפני עירוב גויים במריבות פנימיות של היהודים. חורבן הר מלך מפני מעשים פזיזיים מול כוחות השלטון הרומיים והזהרות מפני גאווה רוחנית. היסטוריה כשלעצמה לא מעניינת את חז"ל.
יאיר לפיד איננו חז"ל אבל הסנטימנט שלו דומה. מה שחשוב הוא טוען שוב ושוב הוא העתיד ולא העבר. אנחנו מייחסים חשיבות רבה מידי לעבר. זה לא שיאיר לפיד מתנגד לכך שארץ ישראל או הר הבית הוא חשוב ליהודים. אבל הוא חשוב ליהודים כי הוא חשוב להם מסיבות דתיות עכשוויות ולא בגלל ההיסטוריה. העובדה שיהודים היו שם ויש כאן איזה אתר ארכיאולוגי זה חסר חשיבות כשלעצמו. צריך לשמור על אתרים ארכיאולוגיים יהודיים אבל זה בגלל שהם אתרים ארכיאולוגיים; לא בגלל שהם יהודיים. הדבר החשוב הוא העתיד ולא העבר.
מה ההבדל בין העתיד לעבר? העתיד הוא פתוח העבר הוא סופי. העתיד הוא דינאמי, העבר מקובע. יאיר לפיד מסביר זאת בנאום שלו למסיימי קורס קצינים:
"נהוג בנאומים כאלה להגיד ש"אדם הוא תבנית נוף הולדתו״. זה משיר יפה של טשרניחובסקי, אבל זה לא נכון. אדם הוא הרבה יותר מזה. נוף הולדתכם חשוב, אבל הוא רק נקודת הזינוק שממנה יוצאים לדרך. את התבנית שלכם אתם יצרתם בעצמכם. יצרתם אותה כשהתגייסתם, יצרתם אותה כשבחרתם להיות המצטיינים במחלקה או בפלוגה, יצרתם אותה בחודשים האחרונים פה בקורס. מסלול חייכם לא נקבע מראש. הרקע והרגע שבו נולדתם הוא לא הדבר היחיד שיגדיר אתכם עד יום מותכם. הדרגות שאתם עונדים היום הן הוכחה – הדבר שקובע את גורלכם הן הבחירות שאתם עושים.מדינת ישראל לא נוסדה בידי אנשים שקיבלו את המציאות כפי שהיא, אלא בידי אנשים צעירים – בגילכם – שהסתכלו על המציאות ואמרו לעצמם, ״אני הולך לשנות אותה״. בדרך לשם הם עשו עוד דבר. הם הסתכלו בראי ואמרו: ״אני הולך לשנות את עצמי.״ אתם מקבלים היום דרגות של קצינים בצה״ל מפני שזו הבחירה שעשיתם: להיות בראש המחנה. לקחת עליכם אתגר בידיעה ברורה שהוא יגדיר אתכם יותר מכל דבר אחר שעשיתם בחייכם...הגרסה הטובה ביותר של עצמכם היא הגרסה שמסתכלת על החברים שלכם ולא רואה מאיפה הם באו אלא לאן אתם הולכים."
הדבר החשוב לא נמצא בעבר, הוא נמצא בעתיד. לאן אתם הולכים ולא מאיפה באתם והאם אתם שותפים בתודעת העתיד. הפתיחות של העתיד מקנה ליאיר לפיד גמישות. אפשר להיות ימני ואפשר להיות שמאלני. זה לא חשוב. זה יקבע בעתיד. בינתיים אפשר ללכת עם בנט ועם מרצ. כל עוד יש להם תודעת עתיד אפשר ללכת איתם. בנט ההייטקיסט מייצג את תודעת העתיד וכך גם מרצ.
מי לא מייצג את תודעת העתיד? הליכוד, החרדים, בן גביר. אלו האויבים של יאיר לפיד. אלו מייצגים תודעת עבר. המאבק מסביר לפיד הוא בין העתיד לעבר. שם המפלגה "יש עתיד" איננו סתם סלוגן. הוא מהותי. יש עתיד אומר לפיד, תתרכזו בעתיד ולא בעבר. המחלוקת כאן היא מהותית. הליכוד מייצג את חשיבת העבר. הדבר החשוב הוא ההיסטוריה. נתניהו הוא הליכודניק המושלם בגלל השליטה המוחלטת שלו בהיסטוריה ובניתוח היסטורי. בעיני לפיד זה חסר חשיבות. מה שחשוב זה העתיד. אם יש לנו אויבים נלחם בהם אבל לא נהיה עסוקים בעבר. נתניהו עסוק בכל מיני חשבונות של מאזן כוחות היסטוריים. לפיד לא מתנגד למאזן הכוחות אבל הפתיחות של העתיד היא כזו שכל החשבונות הללו יכולים להתהפך ברגע אחד. יותר חשוב להתעסק בעתיד מאשר בעבר.
קל לבקר את לפיד. הוא "משקל נוצה" טוענים המבקרים, מידת התאמתו לתפקיד הבכיר ביותר במדינת ישראל מוטלת בספק (בעניין זה כדאי לקרוא את הביקורת החריפה של קמילה על יאיר לפיד). גם את הפילוסופיה הפוליטית שהצגתי כאן מבקרים כדוגמה לעגלה הריקה החילונית. ועם זאת, לא ניתן לחלוק על כך שהפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד מציגה את האלטרנטיבה החזקה ביותר לפילוסופיה הפוליטית של נתניהו והליכוד. גם אם יאיר לפיד לא יצליח כראש ממשלה הוא מציג אלטרנטיבה מחשבתית חריפה ביותר לגישה של נתניהו. זו אלטרנטיבה שמתעלה על המחלוקת הישנה של ימין ושמאל לטובת שאלות מהותיות יותר, ולכן הופכת את יאיר לפיד לאלטרנטיבה האמיתית לנתניהו.