פירות טו בשבט

עמדנו שם שלושה עובדים, בוריס, אלכסיי ועבדכם הנאמן. בוריס הוא מתחזק. רווק מבוגר בן 44. אחותו חב"דניקית. הוא עצמו משתדל לשמור מצוות ברמה מסוימת אבל הוא לא יודע הרבה. היום בצהריים הוא החליט שהוא רוצה לקיים את מצוות טו בשבט אז הלכנו ביחד למכולת. אני קניתי שמן זית וצימוקים לבית. הוא רצה לפחות 3 ברכות. אז במקום לקנות מגש מוכן קנינו צימוקים, תאנים ותמרים, פירות שהשתבחה בהן הארץ לבורא פרי העץ, בוטנים לבורא פרי אדמה ופיתות להמוציא. 

אלכסיי הוא בכלל סיפור אחר. הגובה שלו 2 מטר. דוקטור לחשמל שהעבודה רצתה אותו מאד. הוא לא זכאי חוק השבות. רק ההורים שלו. הוא כאן על תקן עובד זר של החברה. הוא כאן ולא צריך להילחם בצבא של פוטין.

עמדנו שלושתנו. בוריס אמר צריך להתחיל מהפרטני ביותר. תברך על התמר אמרתי לו. ברכנו ואכלנו. אחרי זה ברכנו על הבוטנים בורא פרי האדמה. אז אכלנו גם צימוקים כשבוריס מתרגם הכל לאלכסיי. לקחתי תאנה, פתחתי אותה ואמרתי אני מחפש תולעים. אז אלכסיי העיר ברוסיה קוראים להם אנטישמים.

ראש השנה לאילן מול ראש השנה לפירות האילן (עמיחי)

כולנו מכירים את טו בשבט כראש השנה לאילן. המקור לכך נמצא במשנה הראשונה של מסכת ראש השנה:

באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו

אולם במשנה אחרת אנחנו רואים כי פירות האילן נידונים בחג שבועות (עצרת בלשון חז"ל):

בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר"ה כל באי עולם עוברין" לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:"

ראש השנה לכאורה הוא יום דין אז למה קיימת ההפרדה בין ראש השנה לאילן שחל בטו בשבט לעומת יום הדין של פירות האילן שחל בחג שבועות? מה ההבדל בין האילן לפירותיו?

בסיפור מעשה הבריאה מסופר כך:

ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי" כן יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב"

וכותב על כך רש"י במקום:

""עֵץ פְּרִי" – שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולא הָעֵץ פְּרִי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה 

כלומר טרם החטא הייתה אמורה האדמה להצמיח עץ פרי. בפועל היא הצמיחה עץ עושה פרי. כאן החלה ההפרדה בין האילן לפרי האילן. סמך לדבר יש ברש"י המסביר מדוע פירות האילן נידונים בחג שבועות:

"שתי הלחם – ירצו על פירות האילן שהן מתירין להביא בכורים שאין מביאין בכורים קודם לעצרת דכתיב (שמות לד) בכורי קציר חטים ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (דף ע:) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה:"

ישנה מחלוקת תנאים מה היה הפרי שנאכל בגן עדן. היו שאמרו גפן, אחרים תאנה אבל ישנה דעה שהפרי שממנו אכל האדם הראשון היה חיטה (אף אחד לא טען תפוח, זו המצאה נוצרית). בחג שבועות מקריבים בבית המקדש קרבן תודה ומניפים עליו שתי כיכרות לחם חמץ. זהו קרבן הציבור היחידי בשנה שהקריבו ממנו חמץ וגם הוא לא הוקטר על המזבח אלא נאכל על ידי הכהנים. בשאר השנה הלחם היחידי שהורשה להיות מוקרב במקדש היה חייב להיות מצה. מסביר רש"י שלא סתם שתי הלחם מוקרבים בשבועות. הקרבת שתי הלחם מתחילה את עונת הביכורים. מכאן ואילך מובאים פירות מתוקים לבית ה' מונפים לפניו ושוב נאכלים. ומדוע מקריבים דווקא לחם? הוא מביא מסורת על רבי יהודה שלדעתו חיטה היה פרי עץ הדעת. כיון שכך ראוי להקריב אותו ראשון כדי לכפר על עוון פרי עץ הדעת. ראינו למעלה כי פרי עץ הדעת הוא הגורם לחטא המפריד בין העץ לפרי העץ. ולכן בשבועות ראוי לדון את פרי העץ בנפרד.

ומה קורה בטו בשבט? בטו בשבט אנו חוגגים ראש השנה לאילן בלי הפירות. האילן בטו בשבט הוא ערום ועריה וכך הוא מבטא את היותו אילן בנפרד מהפרי. ההבדל בין טו בשבט לעצרת שבטו בשבט האילן נידון כשלעצמו ואילו בעצרת העולם נידון האילן כפרי האילן. ואפשר לומר עוד שטו בשבט הוא תחילת עליית השרף באילנות שממנו מתחילה הפריחה. החגיגה לאילן היא חגיגה לפוטנציאל לעומת החגיגה האקטואלית שמוגשמת בשבועות.