המלך בנט נט

המלך בנט נט מלך בביצה המגזרית על חרד"לים וליברלים, זבולונים ודתל"שים.

אך למלך בנט נט זה לא הספיק. הוא רצה למלוך על חרדים וחילוניים, ערבים ויהודים.

אז הוא קרא בואו אליי! בואו ימנים ושמאלנים, ערבים ויהודים וטפסו מעלה מעלה כי אני רוצה להיות מלך ישראל.

באו ערבים ובאו יהודים באו שמאלנים ובאו ימיניים, בא סער ובא עבאס, באה שקד ובא לפיד, באה סילמן ובאה מיכאלי.

טיפסו מעלה מעלה עוד אחד ועוד אחד התקבצו ועלו עד שנהיו ל60 ועל גבם טיפס המלך בנט נט ומלך על ערבים ועל יהודים על חרדים ועל חילונים.

אך למלך בנט נט זה לא הספיק. הוא רצה למלוך על פוטין ועל זלנסקי על ביידן ועל שי ג'נפינג.

אך שם למטה פתאום נשמע קול גניחה. המלך בנט נט הסתכל וראה צבה בשם סילמן סילמן.

קשה לי היא זעקה. כל הצבים עלי, שמאלנים וערבים, עוכרי מדינה יהודית ועוכרי הדת היהודית.

אולי תרד קצת אל העם המלך בנט נט ותקל קצת מן העומס? אין צורך לתווך בין אוקראינה ורוסיה, בוא תווך בין ניצן לסילמן.

שקט שם הרעים המלך בנט נט. אני כאן טרוד בעניינים חשובים. את תמשיכי שם לסבול בשקט בזמן שאני שם למעלה, וטס לו לאוקראינה.

אך אז השתעלה הצבה סילמן סילמן וכל מגדל הצבים התפרק לו באוויר.

עפו הורביץ ומיכאלי. עפו זועבי ועבאס. עפו לפיד וליברמן. עפו גנץ ושקד.

עף לו בנט נט מלמעלה למטה ישר עם הראש לתוך הבוץ.

נגמרה מלכותו של בנט נט. מלך הוא כבר לא יהיה. את המבצר ברעננה יפרקו. את תארי הכבוד יחזירו.

המלך בנט נט כבר לא ירדה בצבי המדינה וגם לא בצבי המגזר. את הדמיונות על מלוכה ישאיר לזמן אחר.

ואת הסיום נשאיר לסופר המקור הגדול מכולם שאת סיפורו של המלך צב צב הוא סיפר:

"ועם הצבים? מה היה עליהם? הצבים (וגם מק) חופשיים כולם וזה, באמת, מגיע להם-כמובן כמו לכל יצור בעולם!"

חבל שיאיר לפיד איננו ראש הממשלה

לא הצבעתי לממשלה הנוכחית ולא תמכתי בה ועם זאת בפוסט הנוכחי אגיד משהו שחבל לי עם הממשלה הנוכחית. אני חושב שעיקר העניין בדמוקרטיה (בניגוד לשיטות ממשל אחרות) זה בדיוק הכוח של חילופי השלטון שמזעזעים את המערכת וטורפים את הקלפים מחדש. לטעמי הכוח הזה צריך להיות מוחלט וזה, בין היתר, מה שהופך את הדמוקרטיה לשיטת ממשל מוצלחת כל כך (ומסביר את האיבה שלי לניסיון של המערכת המשפטית לאבן את המציאות). שוב, לא הצבעתי לממשלה הנוכחית אךגם לממשלה הנוכחית יש צדדים חיוביים שהממשלה הקודמת נמנעה מלקדם או לזעזע. ואני כבוחר מעדיף לראות את הסחורה שמציגה הממשלה הנוכחית כדי להשיג חופש בחירה בין המפלגות השונות שבתורן יחייב אותן לשרת אותי ולא את עצמן.

הטעות הגדולה ביותר של הממשלה הנוכחית היא לטעמי מיקומו של בנט כראש ממשלה. בנט לא היה צריך להיות ראש הממשלה. אני חושב שכיום כולם מכירים בכך, ומכירים בכך שמה שמניע אותו זו רדיפת כבוד גרידא. הפחד שלו לעבור לירושלים, שאותו הוא תירץ בכל מיני תירוצים עלובים, רק חשף זאת והביא לדעתי לשורת הזעזועים שעוברת הממשלה הנוכחית מאז שעידית סילמן החליטה לנטוש אותה. בלי מנופים פוליטיים משמעותיים תפקיד ראש הממשלה חסר משמעות אמיתית. ראש הממשלה משיג את כוחו מהיציבות שלו, מהמיקום שלו כראש מפלגת ציר הזוכה לאמון הבוחרים וכמי שנמצא בנקודת הכובד המשמעותית של הקואליציה הקיימת. התואר ראש ממשלה הוא חשוב אבל בלי המהות הוא חסר משמעות. הבן אדם המתאים לתפקיד הן מבחינתה מהותית והן מבחינה רשמית הוא יאיר לפיד. יאיר לפיד הוא נקודת הכובד של הממשלה. השנים שעברו הוכיחו הן את תבונתו הפוליטית והן את הכוח המעשי שלו.

תסתכלו את התמונות מהביקור שלו בשער שכם. ברור עד כמה הוא מרגיש בשליטה במתרחש ועד כמה הוא נהנה מהביקור. כשאני רואה אותו אני מצטער שבנט הפחדן הזה קיבל את תפקיד ראש הממשלה. אם יאיר לפיד היה ראש הממשלה הוא מייד היה עובר לגור בירושלים בלי שהיות (כמובן בזמנים שהוא לא היה שוהה בביתו הפרטי או מטייל בחו"ל). ליאיר לפיד היה את הכבוד לירושלים ובעצם למדינת ישראל כולה שלבנט אין.

בנט יכול היה לקבל את תפקיד שר הביטחון במקום גנץ. ככה הוא גם היה מצליח להביא הישגים לבייס שלו (שאותם גנץ מנע באופן עקבי) וגם נשאר לייצג את העמדה הימנית דתית בממשלה שאותו הוא זנח בתפקידו כראש הממשלה. כך הוא גם היה שומר על התמיכה של חברי מפלגתו במהלך המפוקפק שהם הלכו עליו ולא משאיר אותם להילחם לבדם עד שנמאס להם.

הממשלה כרגע מצ'ט'קמקת והולכת. אינני יודע אם יש לה עתיד והאם אנחנו רוצים שיהיה לה עתיד. אבל נראה לי שהתפטרותו של בנט מתפקיד ראש הממשלה זה הדבר הראשון הנדרש.

הציונות הדתית לא היתה בקרון המסעדה

הפוסט הזה נכתב באיחור של 8 שנים. למעשה חשבתי עליו כבר 2013 כשבנט צץ עם הסיסמא "הציונות הדתית צריכה לעבור מקרון המסעדה לקטר הרכבת" אך בזמנו שתקתי בעניין. היה הרבה התלהבות סביב בנט בציונות הדתית ומה אני אוסיף או אחסיר מול ההתלהבות. נמנעתי מלהצביע לו. היום שהרפתקת בנט קרבה לסיומה זה הזמן לחזור לסיסמא הזו שהסעירה את הלבבות ולדון בה כדי לראות כיצד הגענו מ2013 כשבנט הציג את עצמו כמנהיג חדש של הימין להקמת ממשלת שמאל בראשותו.

כשבנט הופיע הוא סיפר סיפור פשוט. הציונות הדתי מתרכזת בעניינים דתיים שוליים במקום להיות מנהיגה של בניין האומה. התפקיד הנוכחי שלה הוא משגיח הכשרות בקרון המסעדה. בנט ייקח אותה לקטר הרכבת שמשם היא תנהיג את האומה. אני לא אכנס כאן לעניין הפסיכולוגי שכל כך הסעיר אנשים אלא אשאל האם זה נכון? האם הציונות הדתית התמקדה אך ורק בעניינים דתיים שוליים? הציונות הדתית כתנועה או זרם קיימת כבר למעלה מ120 שנה ויותר אם מחשיבים את העולים הדתיים שהקימו את המושבות הראשונות – פתח תקווה, ראש פינה, ראשון לציון ועוד. האם הם התרכזו בעניינים דתיים בלבד? סקירה קצרה תגלה שהתשובה היא שלילית. הציונות הדתית תמיד הייתה שותפה בהתיישבות, בהגנה ובביטחון, במדעים ובכל הצדדים השונים של תקומת האומה. הזכרנו את המושבות הראשונות אך זה לא רק המושבות הראשונות זה העלייה לביריה, זה טירת צבי, זה גוש עציון וזה כפר דרום (שפונה במלחמת העצמאות). וזה נמשך הלאה והלאה בבניית שכונות, יישובים ואחרי מלחמת יום הכיפורים בתנועת גוש אמונים והקמת ההתנחלויות. גם בביטחון דתיים לאומיים היו שותפים תמיד בהגנה על עם ישראל החל מדוד רזיאל מפקד האצ"ל שנהרג בעיראק, הרב אריה בינה בבריגדה היהודית מול הנאצים, 120 מגיני גוש עציון שנפלו במלחמת השחרור, מגיני העיר העתיקה שנפלו בשבי, וזה ממשיך גם במלחמת ששת הימים (בזמנו היה לי דוגמא גם למבצע קדש אבל עכשיו אני לא זוכר אותה) עם אנשי הנח"ל המוצנח כמו חנן פורת והרב יואל בן נון משחררי הר הבית, מחלקות ההסדר במלחמת יום הכיפורים, משתתפי קרב סולטן יעקב במלחמת לבנון הראשונה ועוד ועוד. גם במדעים הציונות הדתית השתתפה בין במדעים מדויקים ובין במדעי החברה ורוח. אפשר למנות כרוכל עוד ועוד מקרים שכאלו אבל הנקודה ברורה. הציונות הדתית מעולם לא הייתה אך ורק בקרון המסעדה. כמובן היו אנשים בציונות הדתית שגם דאגו להשגחה על הכשרות בקרון המסעדה בין אם זה הרב גורן כרב הראשי של צה"ל, בין אם ברבנות הראשית ובין אם זה בהקמת ישיבות ומוסדות ללימוד תורה. אין שום דבר בזוי בלהיות משגיח כשרות בקרון המסעדה אבל הציונות הדתית לא הייתה רק בקרון המסעדה. הציונות הדתית תמיד הייתה שותפה בכל הקרונות של הרכבת. נכון, לא היינו הקטר של הרכבת (למרות שהיינו שותפים בהנהגת הרכבת על ידי נציגנו הפוליטיים). הציונות תמיד הייתה דמוקרטית והעם הוא זה שבוחר את מנהיגיו, והוא לא בחר בציונות הדתית. אבל זה רצון העם. הנהגה מקבלים ולא לוקחים.

ההשמצה כאילו הדתיים לאומיים שייכים לקרון המסעדה שייכת לרבנים פאי"יניקים (פועלי אגודת ישרא) שתמיד הרגישו שוליים לציונות ולכן ציירו את הציונות הדתית כשייכת לקרון המסעדה. כל מי שהיה מעורה במתרחש ידע שזה שטויות אולם הוצאת הדיבה הזו קנתה שביתה במוחות הצעירים ובמיוחד אצל צעיר אחר שאמנם גמרא לא למד מאותם רבנים פאי"יניקים אבל את הוצאת הדיבה הזו הוא כן למד, נפתלי בנט. כתוצאה מכך בנט השתכנע שהציונות הדתית צריכה איזה מושיע שיוציא אותה מקרון המסעדה ויקח אותה לקטר הרכבת. הוא התעלם מכך שהציונות הדתית לא נמצאת בקרון המסעדה ושהנהגה לא לוקחים אלא מקבלים. מבחינתו הציונות הדתית נמצאת בקרון המסעדה והסיבה שהיא לא נמצאת בקטר הרכבת לא קשורה לבחירת הציבור במדינת ישראל אלא לנמיכות קומה פנימית של הציבור הדתי לאומי. בנט צייר את עצמו כמושיע של הציונות הדתית ועל הדרך שכנע את עצמו שהוא גם מושיע של עם ישראל.

כאשר יש פער בין המציאות לדמיון צריך לגשר על הפער באיזשהו אופן. מי שרוצה להשיג את ההנהגה שהציבור לא מוכן לתת לו אותה צריך לשלם עליה במטבע קשה. המטבע הקשה שבנט משלם על השאיפה שלו להנהגה נמצא בערכים הדתיים לאומיים. זה צץ כבר לאחר בחירות 2013 כשבנט כרת ברית עם יאיר לפיד. בנט לא היה חייב לכרות ברית עם לפיד. הוא יכל להציב את עצמו כמפלגת ציר בין החרדים ללפיד ולהכריח אותם להגיע לפשרה אבל בנט שכנע את עצמו שביבי יחסום אותם וכרת ברית עם לפיד מול ביבי. ב2015 בנט נפל ל8 מנדטים ונכנס עם החרדים לקואליציה. החל מ2019 בנט נמצא על רכבת הרים. בבחירות האחרונות הוא קיבל 7 מנדטים. לא מספיק להקים קואליציה משלו. כדי להיות ראש ממשלה בנט מוכן לשלם במטבע קשה של הערכים הימניים שלו. אם קודם הוא שילם במטבע קשה של הערכים הדתיים שלו, עכשיו הוא משלם במטבע קשה של הערכים הימניים שלו. קשה לקבל שהציבור פשוט לא בחר בו. נכון הסיטואציה הפוליטית היא בלתי אפשרית אבל אם בנט היה שומר אמונים לערכים שלו הוא היה נמנע מלהקים קואליציה כאשר סמוטריץ' לא בפנים. בנט החל את דרכו בהבטחה שהוא ייקח את ההנהגה במדינת ישראל ויפנה אותה ימינה. בדרך הקשה הוא מגלה שכדי להפוך למנהיג הוא הופך לבובה על חוט של השמאל בדרך להקמת ממשלת שמאל במדינת ישראל.