תסריט מדינת הכולל

אנשים תוהים מה ההצעה של החרדים למדינת ישראל? מה יקרה אם מדינת ישראל תגיע לשליש חרדים ב2065? התשובה פשוטה ההצעה החרדית היא מדינת הכולל. מדינה שבה כל הגברים היהודיים לומדים תורה בכולל והנשים והגויים עובדים. במידה רבה המציאות כבר הולכת לשם. הגידול באחוז המבקשים פטור משירות צבאי לשם לימוד תורה מחייב את הצבא להכניס נשים לתפקידי לחימה שקודם גברים מילאו. גם המחסור בכוח אדם בתפקידי הובלה וכדומה מוביל את הצבא להשתמש בערבים על ידי מיקור חוץ של התפקידים הללו. זה אמנם בעייתי מבחינה ביטחונית; נשים לא בנויות מבחינת פיזית להרים פגז טנק. נהגים ערביים לא מתייצבים לשירות בזמן מלחמה בעזה, אבל אין לצבא ממש ברירה. על חוסר הברירה הוא מחפה בשיח פרוגרסיבי/כלכלי. במדינת הכולל נשים יהיו הכל. הן יעבדו, הן יהיו מדעניות, רופאות, כבאיות, ואם יש איזה מקצוע שחייבים בשבילו גברים אז בשביל זה יש לנו כאן ערבים. אנשים חושבים שלחרדים מפריע שנשים משרתות בצבא או לומדות באקדמיה. להיפך, הם מעודדים את זה. וכי יפריע לחרדים שנשים יתגייסו לצבא שכולו נשים? מה פתאום. העיקר שגברים יהודיים ילמדו תורה. ומה אם יש גבר יהודי שאיננו מאמין חס וחלילה? באמת רחמים עליו. אותו לא יכריחו ללמוד תורה.

כמה תחזיות פוליטיות

אתמול פגשתי חבר טוב. בעבר היינו נוסעים ביחד ומדסקסים הרבה פוליטיקה. גם כאן היה לנו מה לדקסקס ובעקבות השיחה התחדדו לי כמה נקודות.

החדשות המרכזיות ביותר כרגע הן שהגל האדום התברר כאדווה. כן הרופבליקנים כנראה לקחו את הבית אבל בסנאט הם בקרב צמוד. המועמדים של טראמפ כשלו והמפלגה הרפובליקנית מפולגת ללא תקנה בין טראמפיסטים ושמרנים. הממשל הדמוקרטי בהחלט יכול להמשיך עוד שנתיים לקדנציה נוספת. במצב הזה אי אפשר להתפרע. צריך לחזור לימי אובמה, להוריד את הראש ולנווט את ההתנהלות בחכמה ובשיקול דעת. המשמעות הראשונה של העובדה הזו שסמוטריץ' לא יכול להיות שר הביטחון. זה מתכון לפיצוץ. לכן שר הביטחון יהיה גלנט.

אם סמוטריץ' לא יקבל את הביטחון הוא ידרוש את האוצר. היות וסמוטריץ' ובן גביר מגיעים כגוש אחד הם המפלגה השניה בגודלה ובהתאם לכך הוא יכול לדרוש את האוצר. דרעי יסתפק בתיק הפנים. גם ככה הוא מעדיף להיות באזור הדמדומים ולא באור הזרקורים. מי כמוהו יודע איזה נזק זה עשה לו במשך השנים. בן גביר ילך למשרד הפנים ונראה שיש לו כבר תוכניות אופרטיביות. יריב לוין יקח את המשפטים.

מבחינת הרפורמות המשפטיות נראה שפסקת ההתגברות כבר בפנים. ביבי מפנים את הלחץ הכללי ויודע שלא יוותרו לו. רפורמה נוספת תהיה לדעתי במשרד היועץ המשפטי. כאן נראה שהיועצת המשפטית, גלי בהרב מיארה, בדומה לבורבונים לא שוכחת דבר ולא לומדת דבר ונופלת לכל בור בדרך. הכניעות שלה לסער וללפיד מצד אחד והבוז לליכוד גורמים לכך שאפילו הליכוד לא ירצה לעבוד איתה. מה שמזמין חוק של פיצול תפקיד היועץ המשפטי והחלפתה. הרפורמה השלישית היא שינוי שיטת הבחירות של שופטים. מבחינת נתניהו הוא ירצה למסמס אותה וכאן המבחן של השותפים שלו ושל האנשים בליכוד.לוודא ששיטת בחירת השופטים תשקף יותר את הציבור. רק נעיר שהפיאסקו של כישלון עיסקת הטיעון שניסה לרקוח אהרון ברק בין ביבי לפרקליטות אומר שכרגע אין לאהרן ברק מנופים על ביבי.

חוק צרפתי לא יעבור וביטול עברת הפרת אמונים לא יחול על משפט ביבי. זה היה גמיק נחמד של סמוטריץ' לפני הבחירות אבל עכשיו לא שווה לו להעביר את החוק ולאפשר לנתניהו להפיל את הקואליציה. מה שיקרה לדעתי שלאחר שיעבירו כמה חוקים שיסדירו את העניינים מול המערכת המשפטית כמו סעיף ההתגברות ועוד כמה חוקים יגיע נתניהו להסכם טיעון עם הפרקליטות לפיו יורידו את סעיף השוחד והוא יודה בכמה סעיפים של הפרת אמונים בתמורה לפרישה מהפוליטיקה בסיום הקדנציה. גם ככה הוא מתכנן לפרוש בסוף הקדנציה אז אין סיבה למה לא להגיע להסדר טיעון.

יש דיבורים על הצטרפות של גנץ וחבריו לקואליציה אבל בשלב זה הם ישארו דיבורים. בע"ה יבוא שלום עלינו ועל כל עם ישראל.

סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה

בבחירות האחרונות הצבעתי מחל לנתניהו. זה מוזר כי במובנים רבים אני דווקא מזדהה עם המהלך המהפכני של הציונות הדתית. ובכל זאת ברגע האמת הצבעתי ביבי למרות שברור לי שאם הוא יוכל, הוא יעדיף ללכת עם גנץ ולא עם בן גביר וסמוטריץ'. ועולה השאלה מדוע? למה ביבי?

והתובנה עלתה בי אחרי הרבה שנים כי סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה. הגמרא במסכת מגילה דף לא עמוד ב נותנת סימן לדבר על רחבעם בן שלמה. נזכיר כי כאשר עלה רחבעם בן שלמה למלכות פנה אליו העם וביקש הקלה במיסים.:

וַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים אֶת־פְּנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּֽהְיֹת֥וֹ חַ֖י לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃ ז וידבר (וַיְדַבְּר֨וּ) אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר אִם־הַ֠יּוֹם תִּֽהְיֶה־עֶ֜בֶד לָעָ֤ם הַזֶּה֙ וַֽעֲבַדְתָּ֔ם וַעֲנִיתָ֕ם וְדִבַּרְתָּ֥ אֲלֵיהֶ֖ם דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים וְהָי֥וּ לְךָ֛ עֲבָדִ֖ים כָּל־הַיָּמִֽים׃ ח וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃ ט וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃ י וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֮ לֵאמֹר֒ כֹּֽה־תֹאמַ֣ר לָעָ֣ם הַזֶּ֡ה אֲשֶׁר֩ דִּבְּר֨וּ אֵלֶ֜יךָ לֵאמֹ֗ר אָבִ֙יךָ֙ הִכְבִּ֣יד אֶת־עֻלֵּ֔נוּ וְאַתָּ֖ה הָקֵ֣ל מֵעָלֵ֑ינוּ כֹּ֚ה תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קָֽטָנִּ֥י עָבָ֖ה מִמָּתְנֵ֥י אָבִֽי׃ יא וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אוֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ יב ויבו (וַיָּב֨וֹא) יָרָבְעָ֧ם וְכָל־הָעָ֛ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר שׁ֥וּבוּ אֵלַ֖י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִֽׁי׃ יג וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃ יד וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ טו וְלֹֽא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהוָ֔ה לְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣ה הַשִּׁילֹנִ֔י אֶל־יָרָבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃ טז וַיַּ֣רְא כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹֽא־שָׁמַ֣ע הַמֶּלֶךְ֮ אֲלֵיהֶם֒ וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ דָּבָ֣ר ׀ לֵאמֹ֡ר מַה־לָּנוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹֽא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑ד וַיֵּ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃ יז וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃

רחבעם מתייעץ עם הזקנים ועם הצעירים (הצעירים פה באופן יחסי). הזקנים אומרים תניח. הצעירים אומרים תכפה בכוח. רחבעם בוחר ללכת אחרי הצעירים והתוצאה פילוג הממלכות לממלכת ישראל וממלכת יהודה. הצעירים נחפזים. הם חסרי ביטחון ומרגישים שהדרישות של העם מאיימות עליהם. הזקנים נינוחים יותר. קח את הזמן ותן לעם קצת מנוחה אחרי שלמה. לפעמים החיפזון מהשטן.

ב-14 שנים האחרונות היחסים שלי עם נתניהו סבלו מעליות ומורדות. ב2009 הצבעתי לו נגד אולמרט. ב2013 הייתי מאוכזב מהגירעון ולכן סתם הצבעתי למפלגה חסרת חשיבות שלא עברה את אחוז החסימה. ב2015 הייתי מזועזע מתחושת הכישלון בצוק איתן. היה נדמה לי שהמערכת הביטחונית לא עומדת מול אתגר המנהרות. נתניהו משך את הזמן כדרכו ורק בנט נדמה היה כדוחף לכיוון הנכון. מאז הבחירות של 2021 הצבעתי בנט וסמכתי עליו. ב2021 הבנתי שבנט הולך ללכת עם השמאל וחזרתי לביבי.

אולם החזרה לביבי לא נבעה רק מהחשש מבנט אלא גם מההבנה שיש לביבי תובנות גלובליות שמדריכות אותו שאני מפספס. קראתי את הספר דיפלומטיה של הנרי קיסנג'ר והבנתי שנתניהו פועל בתוך המסורת הקלאסית של מאזן כוחות. אני עדיין חושב שהוא מזניח את מצב הביטחון הפנימי ואת הצבא אבל אני גם חושב שיש משהו בחשיבה ארוכת הטווח שלו. נתניהו חושב באופן ארוך טווח וצריך לכבד את הדרך שבה הוא מסתכל. זה לא שהוא חף מטעויות אבל הטעויות שלו הן אחרות מהטעויות של אחרים.

אם נשווה אותו ליריב המרכזי שלו בשנים האחרונות נפתלי בנט אזי בנט הוא בניין צעירים שסופו סתירה. במקום להמתין בסבלנות בנט ניסה לסחוט את הלימון מוקדם מידי. נתניהו לעומתו הוא סתירת זקנים בניין. נכון שהכל נדמה שלא הולך אבל בפועל דברים הולכים ונבנים.

אני לא יודע איך הוא יקים קואליציה אבל בשלב זה נדמה שהוא זה שיקים את הקואליציה הבאה. נקווה שהקואליציה הזו תעשה מספר דברים הכרחיים שנדרשים מאד. נקווה גם שהטרלול הזה של משפטי נתניהו ירד מאיתנו ונוכל להתרכז בדברים החשובים.

מדוע ההסכם עם לבנון הוא הסכם רע?

עד עכשיו פרטי ההסכם עם לבנון היו חסויים מבחינה רשמית. זה הריח רע אבל הוא לא היה על השולחן. עכשיו הוא על השולחן והרע שבו מתגלה. ואני רוצה להתייחס לרע שבו.

יש הרבה בעיות בהסכם. חיים רמון התייחס לבעיות המשפטיות מדיניות של ההסכם. הניהול החובבני של ההסכם מביא לחוסר הלגיטימיות של ההסכם ולפיכך לאובדן חשיבותו. כפי שאלרום מציין אין להסכם הגבלות ומחר נתניהו יכול לעלות לשלטון ולהודיע שההסכם מבוטל והגבול הימי עם לבנון נפתח מחדש. כאשר אין לגיטימיות להסכמים בין לאומיים התוצאה הרסנית.

נתניהו מתייחס גם להיבט הביטחוני הבעייתי בהסכם. ההסכם יאפשר לחיזבאללה להרוויח הרבה מאד כסף שיממן לו את הטרור נגד ישראל. השמאל מנגד לא מתרגש. הכסף לדעתם יגיע לידים לבנוניות וחוץ מזה זה יגרום לכך שללבנונים יהיה מה להפסיד. ומעל לכל ברור שגז הוא גורם בעייתי.

אני רוצה להצביע על בעייתיות אחרת בהסכם. לפי מה שמתפרסם ההסכם לא מכיר בישראל ולא מכיר בקו המצופים כקו רשמי של ישראל. ההסכם כולל רק הכרה של ישראל בשטח לבנון ולא הכרה של לבנון בשטח ישראל. אז מדוע זה רע?

כי זה מפספס את הנקודה העקרונית של שאלת ההכרה בישראל כמדינה לגיטימית. זה נראה תיאורטי אך למעשה זו השאלה המדינית המרכזית של מדינת ישראל. המתעלמים מהשאלה הזו מניחים שלא משנה מה יקרה. הכל יסתדר. הנה האמריקאים איתנו והאירופאים סוחרים איתנו ויש לנו קשרים דיפלומטיים ואנחנו אפילו באו"ם. הם לא מבינים שהכל הפיך. שהשאלה האם מכירים בנו או לא משליכה על השאלה האם החוקים שלנו לגיטימיים והאם הפעולות שלנו לגיטימיות. במובן מסוים אוקראינה חשה בזה כיום מול רוסיה השוללת את עצם הלגיטימיות השלטונית שלה.

לכאורה, הסכם אוסלו היה אמור להביא את הלגיטימיות הזו. למעשה התברר שהוא לא הביא. וכאן נוצר קו השבר הפנימי של הפוליטיקה הישראלית בין אלו שמבינים שבלי הכרה אין כלום לבין אלו שלא, אלו שמניחים שהעולם איתנו ואין חשיבות להכרה בין לאומית. לא מדובר על ימין ועל שמאל או על שאלת היחס לשטחים. בשני הצדדים יש כאלו שיתפשו אותם כימניים או כשמאלניים. חיים רמון ועינת וילף רואים את עצמם כשמאלניים ביחס לשטחים וההתנחלויות ועדין בשאלת ההכרה בישראל הם שייכים לאותו מחנה אליו שייך נתניהו. בנט נתפש כימני אך נדמה שבשאלה הזו הוא שייך למחנה שלא באמת מבין את החשיבות של השאלה הזו. מה זה משנה אם הם מכירים בנו? מה שחשוב שחתמנו אותם על הסכם הפסקת אש. אבל הסכם הפסקת אש רק מזמין את האש בפעם הבאה כשזה יתאים לצד השני.

הסכמי אברהם מבוססים על ההיגיון הנגדי. קודם תכירו במדינת ישראל ועל בסיס זה נבנה את המטרות המשותפות שלנו. אם לבנון לא מכירה במדינת ישראל כמדינה לגיטימית אפשר לחכות עוד קצת. בינתיים הם אלו שזקוקים לגז הזה. אפשר להתווכח על הגז ועל מים כלכליים. אפשר גם להתווכח על שאלת האסטרטגיה המיטבית של ישראל מול אויביה. אי אפשר להתווכח על החשיבות של ההכרה בישראל. ואם ישראל בהסכם ויתרה על ההכרה בקו גבול מוסכם של ישראל ועל עצם הלגיטימיות של הקיום של מדינת ישראל אז ההסכם הזה הוא הסכם רע שבטווח הארוך רק מזיק למדינת ישראל גם אם הוא משווק כמיטיב איתה.

האם ההסכם עם המורים עוקר את הזהות היהודית?

אחד הכותבים בטוויטר שאני נהנה לעקוב אחריהם זה התמנון האיטר. לאחר פרסום ההסכם עם ארגוני המורים טרח תמנון להביע את דעתו על ההסכם:

והמגיבים שם החרו את דעתם בתיאור המגמה הסופית של לפידסיטן – הקולוניה הגרמנית במזרח התיכון. ללא יהדות וללא מסורת.

ואחרי שהרהרתי בדבר כבר מאז הפעם הראשונה שהוא הציע את התזה שלו הגעתי למסקנה שאינני מזדהה עם הדברים. לא בענין לג בעומר אך גם לא בעניין יום כיפורים. בעניין לג בעומר קשה לי להזדהות לא עם זיהום האוויר האיום והנורא של המדורות וגם לא עם ביטול בית הספר למחרת. בהעדר לימודים הלילה הופך לליל בטלה ושממון שעליו אומרת המשנה באבות "הנעור בלילה הרי זה מתחייב בנפשו". קשה לי גם להזדהות עם החמסנות של ארגוני המורים שחמסו לעצמם עוד יום חופשה על חשבון ההורים. בצעירותי לג בעומר היה יום לימודים רגיל ועדין היו מדורות. ההפיכה שלו לקודשי האומה שעליה נסמכת הזהות היהודית לא עושה לי את זה. מי שרוצה שירד בלילה של לג בעומר למטה, יזרוק זרד למדורה לכבוד ההילולה של רבי שמעון ויחזור הביתה. לא צריך יותר.

ומה עם יום כיפור? גם זה לא כל כך מפריע לי. הנוכחות של יום כיפור במרחב הישראלי היא גם ככה כל כך חזקה שמי שנשאר בארץ לא יכול לברוח ממנה. וכמה אפשר לטוס לחו"ל? מתישהו נשארים וחווים. הלוואי שכל שבת תהיה ככה במרחב הישראלי.

ומה עם סוכות? כאן אני בהתלבטות. מהמגיבים על הבלוג אני למד שחג שאיננו במסגרת של מערכת החינוך איננו מוכר בכלל. לכאורה החופש בין יום הכיפורים לסוכות יגרום להשתכחות סוכות מהציבור הישראלי. גם ככה הלחצים של בניה לגובה ומרפסות מתחת מרפסות – הפסולות בהלכה לבניית סוכה לאור הדרישה שהסוכה תהיה מתחת כיפת השמים – דוחקים לאט לאט את החג החוצה. מצד שני עד כמה תוכל מערכת החינוך לתת קביים אם דברים לא מחזיקים את עצמם? דברים צריכים לדבר בעד עצמם. זה נכון ללג בעומר. זה נכון ליז בתמוז. זה נכון גם ליום כיפורים וסוכות.

ונקודה אחרונה. קל להשמיץ את ליברמן אבל צריך גם לראות את ההקשר. בעולם שבו ארגוני המורים חומסים וחומסים בעוד הממשלות בעבר שותקות ומעלימות עין בבטלנות או באדישות, זעקות החמס לא יעשו רושם כאשר בא מישהו וכן מנסה להתמודד עם המערכת החמסנית הזו. היו לליכוד 12 שנה לעשות יותר מול ארגוני המורים. הוא לא טרח לעשות.

אהבת חינם

פתחתי את הבלוג במוצאי שבת וגליתי ויכוח מעניין. גריזלדה תוקפת את קמיליה על שנתנה לייק לפוסט של דני אורבך. קמיליה בתגובה טוענת שיש כאן טעות. היא לא נתנה לייק לפוסט. היא לא רואה את עצמה כשמאלנית ובכלל היא לא חושבת שהיה על מה להתדיין עם דני אורבך. גרזילדה עצמה לא נתנה דין וחשבון מדוע היא עוקבת אחרי דני אורבך. אם הוא באמת היה פסול לבוא בקהל לא הייתה עוקבת אחריו. בזמנו הייתי קורא בלוגר אמריקאי ימני קיצוני אנטי פרוגרסיבי. אולם יום אחד נתקלתי בפוסט אנטישמי שלו ובאותו רגע העניין שלי באותו בולגר נעלם. אף אחד לא מכריח אותך לקרוא כותבים. אם קוראים אותם כנראה שיש בהם עניין. למרות הירידות על דני אורבך גריזלדה כנראה סבורה שאורבך מעניין מספיק כדי לעקוב. לי עצמי לא מפריע לתת לייקים לדני אורבך וגם נתתי לפוסט המדובר. ואני רוצה להרחיב בעניין.

מכתם מפורסם של הרב קוק אומר כשם שבית המקדש חרב על שנאת חנם כך הוא יבנה מחדש על אהבת חינם. על ציטוט דומה של הרבי מוויז'ניץ' לפיו עדיף להיכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם העיר הרב מיכאל אברהם שהוא מעדיף לא להיכשל בשניהם. לכאורה הרב מיכאל אברהם צודק, גם אהבת חינם היא כשל (עדיף לאהוב מסיבה אמיתית ולא מחינם) ועם זאת חושבני שבמכתם הזה יש יותר מאשר כשל שאותו אני רוצה לפרש בעקבות הרב צבי יהודה הכהן קוק ויחסו להרצל.

אחד הדוגמאות הרווחות בפולמוס החרדי נגד הציונות נמצא ברעיון שכתב הרצל ביומן שבו הוא מציע כי פיתרון לבעיית היהודים יושג על ידי התנצרות כללית של היהודים. החרדים משתמשים בדוגמא הזו כדי להראות כיצד הציונות היא רקובה מהיסוד וכל עניינה להסיט את עם ישראל מעבודת ה'. אני לא אכנס לבעייתיות ההיסטורית בטיעון שלהם (החילון התחיל הרבה לפני הציונות והוא המשיך גם בלי קשר אליה) אלא אתייחס לעניין עצמו. הטענה שאם הרצל הגה רעיון פסול אז כל רעיון אחר שהרצל הגה ומימש הוא פסול. הטיעון הזה מתקשר לטיעון אחר נגד הציונות. לא מעט אנשים הצביעו על הדמיון בין הביקורת הציונית על היהודי הגלותי לבין הביקורת האנטישמי. על הטיעון הזה אני משיב כי יש הבדל ראשוני מאד ובסיסי מאד בין הציונות לאנטישמיות. בעוד שהאחרונה הונעה משנאת יהודים הראשונה הונעה מאהבת יהודים. וההבדל הזה הוא ההבדל בין שמים לארץ. כשהרצל חושב על התנצרות היהודים הוא לא מעלה זאת בגלל אהבת הנצרות אלא בגלל הדאגה ליהודים.

האם אני מתחבר לפתרון הזה של הרצל? התשובה היא שלילית ועם זאת ברור לי שלפעמים כדי לקבל את מרחב המחשבה השלם צריך להסיר מחסומי חשיבה. רק מוח חופשי לחלוטין כמו המוח של הרצל יכל להציע ולממש את המהפכה הציונית כמו שהוא עשה. בלי זה המהפכה הציונית לא הייתה מתחוללת. ויש קשר בין החילוניות של הרצל לבין חופש המחשבה המוחלט שבתוכו הוא פעל. הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בנו של הרב אברהם יצחק קוק רבה של ארץ ישראל החזיק תמונה של הרצל אצלו בבית לצד תמונה של אשתו המנוחה. האם הוא לא הכיר את הצדדים החילוניים אנרכיסטיים של הרצל? הכיר ועוד איך. ועם זאת כאשר תלמיד אחד העלים את התמונה של הרצל סירב הרב צבי יהודה להמשיך בשיעור עד שהתמונה תחזור. הסיבה היא שהרב צבי יהודה הבין שללא החופש של הרצל לא היינו מקבלים את הפירות של החשיבה של הרצל.

הקבלה של החילוניות אצל הרב צבי יהודה הייתה מוחלטת. לא במובן של אי שמירת מצוות אלא בקידוש חופש המחשבה. אי אפשר להרוויח בהשקעות בלי סיכון ואי אפשר להגיע לגבהים של הציונות בלי אותו שחרור של חשיבה לכל הכיוונים; אותו שחרור שיכול להגיע למקומות בעייתיים ופסולים.

הפסילה המפלגתית של דני אורבך רק בגלל שהוא החליט להצביע רע"ם קשורה לשנאת חינם ולאי קבלה של חופש המחשבה. האם אני מסכים עם הבחירה של אורבך? התשובה הייתה ועודנה שלילית. האם אני פוסל את אורבך קטגורית? התשובה היא גם שלילית. ברור לי שכדי להשיג את המקומות המסחררים של חופש המחשבה נדרש גם לקבל את האפשרות של המקומות הדיביליים של חופש המחשבה. אי אפשר לקבל את האחד בלי השני. האם אורבך אחראי לממשלה עם רע"ם? לדעתי לא. יש רבים וגדולים ממנו שאחראים לכך. האם אני מרוצה מהממשלה שהייתה עם רע"ם? התשובה היא גם כן שלילית (לטעמי חבל שסמוטריץ' לא נכנס לקואליציה במקום רע"ם). ועדיין אני לא פוסל קטגורית אנשים שכן הכל תלוי בליבא (בלב); האם זה מגיע ממקום של אהבת ישראל או ממקום של שנאת ישראל.

אין לי בעיה עם מחלוקות פוליטיות ואין לי גם בעיה עם חרמים פוליטיים. זה דרכו של המשחק הפוליטי. יש לחרם הפוליטי גם מחיר. ועדיין אני חושב שהרב צבי יהודה הראה כיוון אחר שמשוחרר מפסילות קטגוריות לטובת מבט ענייני על אנשים. הרב צבי יהודה הראה מה זו אהבת חינם; אהבה שמעבר לחשבונאות המפלגתית הקובעת מה נכון ומה לא נכון. אהבה שמקבלת את חופש המחשבה של אנשים וממנו ממריאה לגבהי המרומים של החשיבה והמעשה.

האם נתניהו יכול להגיע ל61 חברי כנסת?

בכנסת האחרונה היו לנתניהו 52 מנדטים ובצירוף ימינה 59 מנדטים. זה לא הספיק. 4 מערכות בחירות לא הספיקו לתת לנתניהו 61 חברי כנסת. כדי שנתניהו יקבל 61 חברי כנסת, 7 מנדטים של ימינה ועוד 2 של גדעון סער צריכים לעבור אליו. בלי זה יאיר לפיד ימשיך להיות ראש הממשלה שלנו.

יש עוד שני דרכים שבהם הוא יקבל 61 חברי כנסת. או שתהיה ירידה באחוז ההצבעה הערבי (מה שלדעתי לא יקרה כי עם האוכל בא התיאבון). או שתהיה עליה באחוז ההצבעה היהודי. פגשתי כמה אנשים שהחליטו בזמנו לא להצביע. הנימוקים נטו להיות בסגנון של "כולם אותו דבר", "כולם מושחתים" וכדומה. ועם זאת עליית המחירים ומשבר כלכלי אולי יביאו את האנשים לצאת מהבית להצביע וכך לתת לנתניהו 61 מנדטים.

ואולי אותם אנשים צודקים? האם יש הבדל אמיתי במקרו בין ההתנהלות של נתניהו להתנהלות של יריביו?

הפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד

לידידי י.פ. מצביע יש עתיד

יאיר לפיד הוא תעלומה בעיני לא מעט אנשי ימין. בעיני רבים הוא נתפס כחלול ולא רציני, חסר השכלה ורדוד. יש לו גוש בוחרים יציב אבל ההתייחסות אליהם היא כאל אנשים לא רציניים. הוא הצליח להדיח את נתניהו מהשלטון ועכשיו עם התפטרותו של בנט להפוך לראש ממשלה. עדין הוא נתפס כקריקטורה. ראש ממשלה אמיתי זה נתניהו. יש בסיס ללגלוג. לפיד חלש מאד בכלכלה. הוא שולף מהבטן. נראה כאילו הוא כותב בקלישאות. ועדין משום מה הוא האדם החזק ביותר בשמאל מרכז הישראלי. זה נתפס כהזוי.

לאחרונה הבנתי את הפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד שהופכת אותו למושך למצביעי מרכז. הם מודעים לחולשותיו אבל עדין הם מסכימים איתו לגבי הטיעון המרכזי. הוא לא היחיד במרחב. גנץ תופס את הפונקציונרים והמפא"ייניקים. מרב מיכאלי את השמאל הישראלי, מרצ את האליטה השמאלנית. בניגוד לליכוד, יש עתיד לא הצליחה מעולם לפרוץ מעל 20 מנדטים, ועדין העמדה שהיא ביצרה לעצמה שמה אותה במרכז המחנה כמפלגת הציר של המחנה. ואת העמדה הזו אי אפשר להבין בלי הבנה של הפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד.

אני חושב שהדרך הטובה ביותר להבין את יאיר לפיד היא ביחס שלו להיסטוריה. יאיר לפיד סובר שאנחנו מייחסים חשיבות רבה מידי להיסטוריה. זה לא שהוא לא בן אדם משכיל שיודע היסטוריה אבל הוא סבור שיותר מידי מדגישים את ההיסטוריה (הקשקוש שהוא לא מכיר היסטוריה או שהוא חסר השכלה הוא מטופש). כדי להבין זאת טוב אני רוצה להתייחס לעמדה רוחנית אחרת שגם לה יש יחס דומה להיסטוריה – התלמוד. בלא מעט מקומות התלמוד מביא איזו עובדה היסטורית ואז שואל – את מי זה מעניין, מה שהיה היה (מאי דהווה הווה)? ואז התלמוד מסביר שיש לעובדה ההיסטורית הזו השלכה כזו או אחרת להלכה למעשה. עמדו על כך שהתלמוד הוא א-היסטורי. היסטוריה במובנה הכרונולוגי פשוט לא מעניינת אותו. התלמוד באופן עקבי יעקר את העניין ההיסטורי לטובת העניין הלמדני.

התלמוד הולך בכך בעקבות המורשת הרוחנית שלו – התנ"ך. מי שיקרא בתנ"ך על אחאב לא ידע מעולם שאחאב עמד בראש קואליציה מערב תיכונית שבלמה את אשור למאה שנה. מה שהיה נתפס בעיני הכותבים הלאומיים שלנו כמרכז העניין הוא חסר כל חשיבות בעיני התנ"ך. את התנ"ך מעניין הקשר שלנו לאלוהים. מה שלא קשור לא קיים. סיפור אחאב מובא רק בהקשר של הקשר שבין עם ישראל לאלוהים. זה לא רק אחאב. כל סיפורי הנביאים רק מבהירים לנו מדוע אנו נמצאים במצב הרוחני שבו אנו נמצאים. הם חסרי כל עניין בהיסטוריה כשלעצמה. אותו דבר גם בתלמוד. אנו בשלושת השבועות בין יז בתמוז לתשעה באב. הסיבה שאנו זוכרים אותם היא לא בגלל ההיסטוריה. אלא בגלל ההווה. דרך הצומות אנו מבינים את השבר הרוחני שבו אנו נמצאים. סיפורי החורבן בתלמוד הם לא היסטוריה. מי שינסה להסיק מהם את הסדר הכרונולוגי של המאורעות יעלה חרס בידו. מטרתם לתת לקחים רוחניים או פרקטיים. סיפור קמצא ובר קמצא מזהיר מפני עירוב גויים במריבות פנימיות של היהודים. חורבן הר מלך מפני מעשים פזיזיים מול כוחות השלטון הרומיים והזהרות מפני גאווה רוחנית. היסטוריה כשלעצמה לא מעניינת את חז"ל.

יאיר לפיד איננו חז"ל אבל הסנטימנט שלו דומה. מה שחשוב הוא טוען שוב ושוב הוא העתיד ולא העבר. אנחנו מייחסים חשיבות רבה מידי לעבר. זה לא שיאיר לפיד מתנגד לכך שארץ ישראל או הר הבית הוא חשוב ליהודים. אבל הוא חשוב ליהודים כי הוא חשוב להם מסיבות דתיות עכשוויות ולא בגלל ההיסטוריה. העובדה שיהודים היו שם ויש כאן איזה אתר ארכיאולוגי זה חסר חשיבות כשלעצמו. צריך לשמור על אתרים ארכיאולוגיים יהודיים אבל זה בגלל שהם אתרים ארכיאולוגיים; לא בגלל שהם יהודיים. הדבר החשוב הוא העתיד ולא העבר.

מה ההבדל בין העתיד לעבר? העתיד הוא פתוח העבר הוא סופי. העתיד הוא דינאמי, העבר מקובע. יאיר לפיד מסביר זאת בנאום שלו למסיימי קורס קצינים:

"נהוג בנאומים כאלה להגיד ש"אדם הוא תבנית נוף הולדתו״. זה משיר יפה של טשרניחובסקי, אבל זה לא נכון. אדם הוא הרבה יותר מזה. נוף הולדתכם חשוב, אבל הוא רק נקודת הזינוק שממנה יוצאים לדרך. את התבנית שלכם אתם יצרתם בעצמכם. יצרתם אותה כשהתגייסתם, יצרתם אותה כשבחרתם להיות המצטיינים במחלקה או בפלוגה, יצרתם אותה בחודשים האחרונים פה בקורס. מסלול חייכם לא נקבע מראש. הרקע והרגע שבו נולדתם הוא לא הדבר היחיד שיגדיר אתכם עד יום מותכם. הדרגות שאתם עונדים היום הן הוכחה – הדבר שקובע את גורלכם הן הבחירות שאתם עושים.מדינת ישראל לא נוסדה בידי אנשים שקיבלו את המציאות כפי שהיא, אלא בידי אנשים צעירים – בגילכם – שהסתכלו על המציאות ואמרו לעצמם, ״אני הולך לשנות אותה״. בדרך לשם הם עשו עוד דבר. הם הסתכלו בראי ואמרו: ״אני הולך לשנות את עצמי.״ אתם מקבלים היום דרגות של קצינים בצה״ל מפני שזו הבחירה שעשיתם: להיות בראש המחנה. לקחת עליכם אתגר בידיעה ברורה שהוא יגדיר אתכם יותר מכל דבר אחר שעשיתם בחייכם...הגרסה הטובה ביותר של עצמכם היא הגרסה שמסתכלת על החברים שלכם ולא רואה מאיפה הם באו אלא לאן אתם הולכים."

הדבר החשוב לא נמצא בעבר, הוא נמצא בעתיד. לאן אתם הולכים ולא מאיפה באתם והאם אתם שותפים בתודעת העתיד. הפתיחות של העתיד מקנה ליאיר לפיד גמישות. אפשר להיות ימני ואפשר להיות שמאלני. זה לא חשוב. זה יקבע בעתיד. בינתיים אפשר ללכת עם בנט ועם מרצ. כל עוד יש להם תודעת עתיד אפשר ללכת איתם. בנט ההייטקיסט מייצג את תודעת העתיד וכך גם מרצ.

מי לא מייצג את תודעת העתיד? הליכוד, החרדים, בן גביר. אלו האויבים של יאיר לפיד. אלו מייצגים תודעת עבר. המאבק מסביר לפיד הוא בין העתיד לעבר. שם המפלגה "יש עתיד" איננו סתם סלוגן. הוא מהותי. יש עתיד אומר לפיד, תתרכזו בעתיד ולא בעבר. המחלוקת כאן היא מהותית. הליכוד מייצג את חשיבת העבר. הדבר החשוב הוא ההיסטוריה. נתניהו הוא הליכודניק המושלם בגלל השליטה המוחלטת שלו בהיסטוריה ובניתוח היסטורי. בעיני לפיד זה חסר חשיבות. מה שחשוב זה העתיד. אם יש לנו אויבים נלחם בהם אבל לא נהיה עסוקים בעבר. נתניהו עסוק בכל מיני חשבונות של מאזן כוחות היסטוריים. לפיד לא מתנגד למאזן הכוחות אבל הפתיחות של העתיד היא כזו שכל החשבונות הללו יכולים להתהפך ברגע אחד. יותר חשוב להתעסק בעתיד מאשר בעבר.

קל לבקר את לפיד. הוא "משקל נוצה" טוענים המבקרים, מידת התאמתו לתפקיד הבכיר ביותר במדינת ישראל מוטלת בספק (בעניין זה כדאי לקרוא את הביקורת החריפה של קמילה על יאיר לפיד). גם את הפילוסופיה הפוליטית שהצגתי כאן מבקרים כדוגמה לעגלה הריקה החילונית. ועם זאת, לא ניתן לחלוק על כך שהפילוסופיה הפוליטית של יאיר לפיד מציגה את האלטרנטיבה החזקה ביותר לפילוסופיה הפוליטית של נתניהו והליכוד. גם אם יאיר לפיד לא יצליח כראש ממשלה הוא מציג אלטרנטיבה מחשבתית חריפה ביותר לגישה של נתניהו. זו אלטרנטיבה שמתעלה על המחלוקת הישנה של ימין ושמאל לטובת שאלות מהותיות יותר, ולכן הופכת את יאיר לפיד לאלטרנטיבה האמיתית לנתניהו.

המלך בנט נט

המלך בנט נט מלך בביצה המגזרית על חרד"לים וליברלים, זבולונים ודתל"שים.

אך למלך בנט נט זה לא הספיק. הוא רצה למלוך על חרדים וחילוניים, ערבים ויהודים.

אז הוא קרא בואו אליי! בואו ימנים ושמאלנים, ערבים ויהודים וטפסו מעלה מעלה כי אני רוצה להיות מלך ישראל.

באו ערבים ובאו יהודים באו שמאלנים ובאו ימיניים, בא סער ובא עבאס, באה שקד ובא לפיד, באה סילמן ובאה מיכאלי.

טיפסו מעלה מעלה עוד אחד ועוד אחד התקבצו ועלו עד שנהיו ל60 ועל גבם טיפס המלך בנט נט ומלך על ערבים ועל יהודים על חרדים ועל חילונים.

אך למלך בנט נט זה לא הספיק. הוא רצה למלוך על פוטין ועל זלנסקי על ביידן ועל שי ג'נפינג.

אך שם למטה פתאום נשמע קול גניחה. המלך בנט נט הסתכל וראה צבה בשם סילמן סילמן.

קשה לי היא זעקה. כל הצבים עלי, שמאלנים וערבים, עוכרי מדינה יהודית ועוכרי הדת היהודית.

אולי תרד קצת אל העם המלך בנט נט ותקל קצת מן העומס? אין צורך לתווך בין אוקראינה ורוסיה, בוא תווך בין ניצן לסילמן.

שקט שם הרעים המלך בנט נט. אני כאן טרוד בעניינים חשובים. את תמשיכי שם לסבול בשקט בזמן שאני שם למעלה, וטס לו לאוקראינה.

אך אז השתעלה הצבה סילמן סילמן וכל מגדל הצבים התפרק לו באוויר.

עפו הורביץ ומיכאלי. עפו זועבי ועבאס. עפו לפיד וליברמן. עפו גנץ ושקד.

עף לו בנט נט מלמעלה למטה ישר עם הראש לתוך הבוץ.

נגמרה מלכותו של בנט נט. מלך הוא כבר לא יהיה. את המבצר ברעננה יפרקו. את תארי הכבוד יחזירו.

המלך בנט נט כבר לא ירדה בצבי המדינה וגם לא בצבי המגזר. את הדמיונות על מלוכה ישאיר לזמן אחר.

ואת הסיום נשאיר לסופר המקור הגדול מכולם שאת סיפורו של המלך צב צב הוא סיפר:

"ועם הצבים? מה היה עליהם? הצבים (וגם מק) חופשיים כולם וזה, באמת, מגיע להם-כמובן כמו לכל יצור בעולם!"

חבל שיאיר לפיד איננו ראש הממשלה

לא הצבעתי לממשלה הנוכחית ולא תמכתי בה ועם זאת בפוסט הנוכחי אגיד משהו שחבל לי עם הממשלה הנוכחית. אני חושב שעיקר העניין בדמוקרטיה (בניגוד לשיטות ממשל אחרות) זה בדיוק הכוח של חילופי השלטון שמזעזעים את המערכת וטורפים את הקלפים מחדש. לטעמי הכוח הזה צריך להיות מוחלט וזה, בין היתר, מה שהופך את הדמוקרטיה לשיטת ממשל מוצלחת כל כך (ומסביר את האיבה שלי לניסיון של המערכת המשפטית לאבן את המציאות). שוב, לא הצבעתי לממשלה הנוכחית אךגם לממשלה הנוכחית יש צדדים חיוביים שהממשלה הקודמת נמנעה מלקדם או לזעזע. ואני כבוחר מעדיף לראות את הסחורה שמציגה הממשלה הנוכחית כדי להשיג חופש בחירה בין המפלגות השונות שבתורן יחייב אותן לשרת אותי ולא את עצמן.

הטעות הגדולה ביותר של הממשלה הנוכחית היא לטעמי מיקומו של בנט כראש ממשלה. בנט לא היה צריך להיות ראש הממשלה. אני חושב שכיום כולם מכירים בכך, ומכירים בכך שמה שמניע אותו זו רדיפת כבוד גרידא. הפחד שלו לעבור לירושלים, שאותו הוא תירץ בכל מיני תירוצים עלובים, רק חשף זאת והביא לדעתי לשורת הזעזועים שעוברת הממשלה הנוכחית מאז שעידית סילמן החליטה לנטוש אותה. בלי מנופים פוליטיים משמעותיים תפקיד ראש הממשלה חסר משמעות אמיתית. ראש הממשלה משיג את כוחו מהיציבות שלו, מהמיקום שלו כראש מפלגת ציר הזוכה לאמון הבוחרים וכמי שנמצא בנקודת הכובד המשמעותית של הקואליציה הקיימת. התואר ראש ממשלה הוא חשוב אבל בלי המהות הוא חסר משמעות. הבן אדם המתאים לתפקיד הן מבחינתה מהותית והן מבחינה רשמית הוא יאיר לפיד. יאיר לפיד הוא נקודת הכובד של הממשלה. השנים שעברו הוכיחו הן את תבונתו הפוליטית והן את הכוח המעשי שלו.

תסתכלו את התמונות מהביקור שלו בשער שכם. ברור עד כמה הוא מרגיש בשליטה במתרחש ועד כמה הוא נהנה מהביקור. כשאני רואה אותו אני מצטער שבנט הפחדן הזה קיבל את תפקיד ראש הממשלה. אם יאיר לפיד היה ראש הממשלה הוא מייד היה עובר לגור בירושלים בלי שהיות (כמובן בזמנים שהוא לא היה שוהה בביתו הפרטי או מטייל בחו"ל). ליאיר לפיד היה את הכבוד לירושלים ובעצם למדינת ישראל כולה שלבנט אין.

בנט יכול היה לקבל את תפקיד שר הביטחון במקום גנץ. ככה הוא גם היה מצליח להביא הישגים לבייס שלו (שאותם גנץ מנע באופן עקבי) וגם נשאר לייצג את העמדה הימנית דתית בממשלה שאותו הוא זנח בתפקידו כראש הממשלה. כך הוא גם היה שומר על התמיכה של חברי מפלגתו במהלך המפוקפק שהם הלכו עליו ולא משאיר אותם להילחם לבדם עד שנמאס להם.

הממשלה כרגע מצ'ט'קמקת והולכת. אינני יודע אם יש לה עתיד והאם אנחנו רוצים שיהיה לה עתיד. אבל נראה לי שהתפטרותו של בנט מתפקיד ראש הממשלה זה הדבר הראשון הנדרש.