גלות האשכנזים

הם עמדו בתור לקופה הראשית. הוא היה איש נמוך עם זקן קצר לבן וכיפה שחורה. אני כבר מורה 50 שנה הוא אמר. ראיתי כבר הכל. הדור של היום יותר גרוע מהדור הקודם. היום ההורים משמיצים את המורים לפני התלמידים. פעם התלמידים כיבדו את ההורים. היום ההורים אומרים לתלמידים עזוב אותו. הוא מורה גרוע. אל תתייחס. כך הם אומרים. אולי ההורים של היום היו התלמידים של פעם? הציע השני. הם יודעים עם מי יש להם עסק וכך הם מתנהגים. לא, לא השיב הנמוך. הם פשוט תלמידים גרועים היום. אתה ספרדי נכון? פתאום אמר הגבוה. נכון השיב הנמוך. קראת את מגילת קהלת? שאל הגבוה. קצת, פה ושם ענה הנמוך. אם היית קורא את מגילת קהלת כל שנה כמונו האשכנזים היית רואה מה שאומר קהלת "אל תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה" (קהלת ז י). הנמוך סובב את הראש ופנה אל השלישי מתי כבר יבוא המשיח ויגאל אותנו מבין האשכנזים?

מעשה נורא מתקיעות בראש השנה

לפני שנים טובות כשהייתי בחור צעיר בישיבה פנו אלי וביקשו ממני להגיע ראש השנה לבסיס צבאי ולתקוע בשופר. הכנתי את הקריאות בתורה. השגתי שופר. למדתי הלכות תקיעה בשופר. התאמנתי בו וחשבתי שאני מוכן. ראש השנה אותה שנה היה שבת וראשון. הגעתי למקום שאמרו לי. אסף אותי נגד ולקח אותי לבסיס חיל האוויר. הרב שארגן את בואי לא היה שם והוא רצה שאני אחליף אותו.

זה היה נחמד ומעניין. זו הפעם הראשונה שהתפללתי עם ספרדים בראש השנה. התפילה הייתה שונה בכך שהיו הרבה פחות פיוטים. למעשה בשבת לא היה הרבה הבדל מתפילת שבת רגילה. התפללנו. קראתי את הקריאה. אמרתי דבר תורה והכל היה נחמד. הגיע היום השני. התכנסנו שוב בבית הכנסת. התפללנו. קראנו את הקריאה. אמרנו את הפיוט עת שערי רצון להיפתח ואז הגיע הרגע של תקיעת שופר.

ברכתי את הברכות. הגשתי את השופר לפה. המקריא אמר "תקיעה". ואני חטפתי פחד במה. לא הצלחתי לתקוע. לבסוף במאמץ ניכר קרקרתי איזה צליל. עד היום קשה לי להיזכר באותה תפילה. מן התורה יוצאים ב9 קולות (תקיעה – תרועה – תקיעה 3 פעמים) במשך כל היום, שהפכו ל30 קולות בגלל ספקות (תקיעה -שברים תרועה -תקיעה, תקיעה – שברים – תקיעה, תקיעה – תרועה – תקיעה כפול 3) ואז למאה תקיעות מסיבות הלכתיות וקבליות שונות (30 מיושב, 30 בתפילה בלחש, 30 בחזרת הש"ץ ועוד 10 לקינוח בסוף). אני מאמין שיצאנו ידי חובה אבל בוודאי לא בהידור. זה היה פשוט כואב.

אחרי התפילה חזרנו כמה אנשים ואז אמרתי להם שפשוט נתקעתי. ואז אחד מהם אמר מה הבעיה? לקח את השופר ותקע יפה ונקי. הרב של הבסיס השאיר לי ספר על קידוש השם שחיבר. עד היום הוא אצלי בספריה. לפעמים אני תוקע בחודש אלול בבית הכנסת בסוף התפילה אבל מאז מעולם לא התנדבתי לתקוע בשופר בראש השנה.

הרב קוק מול רבי נחמן

לפני עשר שנים בבחירות לרבנות הראשית ישיבת הר המור התנגדה מאד לבחירתו של הרב דוד סתיו. בו בזמן התפללתי עם אברך חשוב בהר המור (היום הוא כבר יותר מאברך). בוקר אחד הראתי לו את הסיפור מאבניה ברזל בפוסט הקודם ושאלתי אותו למה הם רודפים את הרב סתיו? הוא ענה שהוא רוצה לחשוב על תשובה.

למחרת פגשתי אותו דוחף את הבן שלו בעגלה לגן והוא ענה לי את התשובה הקוקניקית המדויקת "לפעול עם אל". אנחנו צריכים לפעול. אקטיביזם, ציונות, הגשמה. אנחנו לא נותנים לדברים לקרות לבד. אנחנו עושים עם אל.

והאלוהים יבקש את הנרדף

כְּשֶׁחָזְרוּ מִקְּבוּרַת מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, וְלִבָּם הָיָה מָלֵא דְּאָגָה מִי יִהְיֶה אַחֲרָיו הַמַּנְהִיג, וּבֵינֵיהֶם הָיָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, הָר' נַחְמָן פֶּסַח'לִיס, וְהוּא הָיָה בֶּאֱמֶת חָסִיד וִירֵא שָׁמַיִם, אֲבָל טָעוּת נִזְרְקָה בּוֹ שֶׁהוּא מֻרְשֶׁה לְמַנְהִיג לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, לִמְמַלֵּא מְקוֹם מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל. וּבְכֵן הָיָה מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אָז דִּבְרֵי נִחוּמִים לְבַל יִדְאֲגוּ, וַה' לֹא יַעַזְבֵם (וְאֵינָם יוֹדְעִים אָז כַּוָּנָתוֹ). וְאַחַר כְּשֶׁסִּפֵּר הָר' נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶר זַ"ל, שֶׁמּוֹהַרְנַ"ת זַ"ל קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ אָמַר, הָעִקָּר הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק. "לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ". אָמַר עַל זֶה הָר' נַחְמָן פֶּסַחְ'ילֶס הַנַּ"ל שֶׁכַּוָּנַת מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל הוּא עָלָיו. וּבְכֵן הִתְחִיל לְהִתְגַּדֵּל כְּדֶרֶךְ הַמְפֻרְסָמִים, וּבָנָה לוֹ בִּבְרַסְלֶב בֵּית הַמִּדְרָשׁ מְיֻחָד בִּשְׁבִילוֹ וּבִשְׁבִיל אֵיזֶה אֲנָשִׁים שֶׁנִּמְשְׁכוּ בְּטָעוּת אַחֲרָיו. וְכֵן בְּשָׁנָה זוֹ נָסַע לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְחָזַר לְבֵיתוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְכַמּוּבָן שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִשִּׂיג אֵיזֶה מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה וְזָכָה לְמֹחִין דְּגַדְלוּת. וְהוּא הָיָה יוֹדֵעַ לִתְקֹעַ שׁוֹפָר, וּבְכֵן פָּעַל אֵצֶל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהוּא יִהְיֶה הַבַּעַל תּוֹקֵעַ שָׁנָה זוֹ בְּאוּמֶאן. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עָלָה עַל הַבִּימָה לִתְקֹעַ, וְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ כְּבָר הָיוּ בַּמִּקְוֶה וְגָמְרוּ כָּל מַה שֶּׁאוֹמְרִים קֹדֶם הַתְּקִיעוֹת, וְהוּא זֶה עַתָּה הִתְחִיל לוֹמַר הַזֹּהַר שֶׁקֹּדֶם הַתְּקִיעוֹת, וּבֶאֱמֶת מֵעֹמֶק הַלֵּב בְּקוֹל וּבְכִי בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וּמִלָּה בְּמִלָּה, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁכָּל הַצִּבּוּר הָיוּ כְּבָר מוּכָנִים לִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת, וְעוֹד לָהֶם לְבַלּוֹת זְמַן רַב עִם תְּפִלַּת הַמּוּסָף כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּאוּמֶן בְּיוֹם הַדִּין, וּבִפְרָט בַּדּוֹר הַקּוֹדֵם. וּבְכֵן הָיָה מַטִּיל בָּזֶה עַל הַצִּבּוּר טִרְחָה יְתֵרָה, וּבְכָל זֹאת מֵאֵימַת יוֹם הַדִּין לֹא נִמְצָא אָז מִי שֶׁיַּרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהַפְרִיעַ לוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ וְיִתְקַע. וַאֲפִלּוּ הָר' נַפְתָּלִי זַ"ל שֶׁחַי עוֹד אָז, וְהוּא הָיָה אָז הַגָּדוֹל וְהַזָּקֵן שֶׁבְּאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ תַּלְמִיד רַבֵּנוּ זַ"ל, וְהוּא הָיָה בְּטִבְעוֹ קַפְּדָן, בְּכָל זֹאת מֵאֵימַת יוֹם הַדִּין שָׁתַק לְדָבָר זֶה וְלֹא אָמַר כְּלוּם. כֻּלָּם סָבְלוּ וְהִמְתִּינוּ עַד שֶׁגָּמַר אֶת אֲמִירַת הַזֹּהַר, בֵּרַךְ אֶת הַבְּרָכָה, נָתַן עַל פִּיו אֶת הַשּׁוֹפָר מַתְחִיל לִתְקֹעַ, וְאֵין קוֹל תְּקִיעוֹת. עָשָׂה כָּל הַפְּעֻלּוֹת לָזֶה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִתְקֹעַ. עַד שֶׁהַצִּבּוּר רָאוּ וְעַל פִּי שֻׁלְחָן עָרוּךְ כְּבָר כִּמְעַט גָּדוֹל הַהֶפְסֵק מֵהַבְּרָכוֹת לְהַתְּקִיעוֹת. וְשָׁם הָיָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָר' מֵאִיר בְּלֶכֶער מִבְּרַסְלֶב וְיָדוּעַ הוּא לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְתוֹקֵעַ אָמָּן, עַל כֵּן צִוּוּ עָלָיו שֶׁיֵּלֵךְ לִתְקֹעַ. וְהוּא הָיָה לַמְדָן וְיָדַע שֶׁאֵין מְסָרְבִין לְהַצִּבּוּר, וְעָלָה עַל הַבִּימָה. וּבָרֶגַע שֶׁנָּתַן הַשּׁוֹפָר לְפִיו הִתְחִיל לִתְקֹעַ וְתָקַע כָּל הַתְּקִיעוֹת עַד גְּמִירָא. וְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיוּ שְׂבֵעֵי רָצוֹן. וּמֵאָז הָיָה כָּל יְמֵי חַיָּיו לְבַעַל תּוֹקֵעַ בְּאוּמֶאן אֵצֶל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. בְּכָל זֹאת לֹא נָפַל הָר' נַחְמָן פֶּסַחְ'לֶיס הַנַּ"ל בְּדַעְתּוֹ, וְאַדְּרַבָּא הִגְדִּיל עוֹד יוֹתֵר בְּעֵינָיו, וְהָא רְאָיָה שֶׁהַשָּׂטָן כָּל כָּךְ מִתְגָּרֶה עָלָיו. בְּקִצּוּר אֲמָרִים שֶׁהַנְהָלוֹתָיו בְּדֶרֶךְ הַמְפֻרְסָמִים הָיָה לְמוֹרַת רוּחַ כִּמְעַט לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וּבִפְרָט לְאַנְשֵׁי אֱמוּנָה בְּדַעַת. וּבְכֵן נִמְצְאוּ אֲחָדִים שֶׁיָּדְעוּ שֶׁאִם הָר' נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶר זַ"ל יַתְחִיל לְרָדְפוֹ יִהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים וּלְבַטְּלוֹ. וּבְכֵן פָּנוּ אֵלָיו וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא אַדְּרַבָּא שׁוֹתֵק לָזֶה, עַל זֶה אָמַר לָהֶם אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹקִים יְבַקֵּשׁ אֶת הַנִּרְדָּף וַאֲפִלּוּ צַדִּיק רוֹדֵף אֶת הָרָשָׁע. בַּארֶעכִינְט אַייךְ וֶועל אִיךְ זַיין דֶּער רוֹדֵף אוּן עֶר דֶּער נִרְדָּף, אִיךְ פַארְגִין אִיהְם גָּאר נִיט אַז אִיךְ זָאל זַיין דֶּער רוֹדֵף אוּן עֶר דֶּער נִרְדָּף [תַּחְשְׁבוּ לְעַצְמְכֶם אַנִי אֶהְיֶה הָרוֹדֵף וְהוּא יִהְיֶה הַנִּרְדָּף, אֵינִי רוֹצֶה לָתֵת לוֹ זְכוּת זוֹ שֶׁהוּא יִהְיֶה הַנִּרְדָף וַאֲנִי הָרוֹדֵף]. סוֹף דָּבָר שֶׁעִם הַזְּמַן מֵאֵלָיו נַעֲשָׂה בָּטֵל וּמְבֻטָּל. וּלְבַד הַטָּעוּת הַזֶּה הָיָה בֶּאֱמֶת חָסִיד וִירֵא שָׁמַיִם, וּכְבָר אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הַכְּשֵׁרִים בְּוַדַּאי הוּא דִּבּוּק – וְהָאֱמֶת קַיָּם לָעַד:

(אבניה ברזל סו רבי שמואל הורביץ)

המלך בנט נט

המלך בנט נט מלך בביצה המגזרית על חרד"לים וליברלים, זבולונים ודתל"שים.

אך למלך בנט נט זה לא הספיק. הוא רצה למלוך על חרדים וחילוניים, ערבים ויהודים.

אז הוא קרא בואו אליי! בואו ימנים ושמאלנים, ערבים ויהודים וטפסו מעלה מעלה כי אני רוצה להיות מלך ישראל.

באו ערבים ובאו יהודים באו שמאלנים ובאו ימיניים, בא סער ובא עבאס, באה שקד ובא לפיד, באה סילמן ובאה מיכאלי.

טיפסו מעלה מעלה עוד אחד ועוד אחד התקבצו ועלו עד שנהיו ל60 ועל גבם טיפס המלך בנט נט ומלך על ערבים ועל יהודים על חרדים ועל חילונים.

אך למלך בנט נט זה לא הספיק. הוא רצה למלוך על פוטין ועל זלנסקי על ביידן ועל שי ג'נפינג.

אך שם למטה פתאום נשמע קול גניחה. המלך בנט נט הסתכל וראה צבה בשם סילמן סילמן.

קשה לי היא זעקה. כל הצבים עלי, שמאלנים וערבים, עוכרי מדינה יהודית ועוכרי הדת היהודית.

אולי תרד קצת אל העם המלך בנט נט ותקל קצת מן העומס? אין צורך לתווך בין אוקראינה ורוסיה, בוא תווך בין ניצן לסילמן.

שקט שם הרעים המלך בנט נט. אני כאן טרוד בעניינים חשובים. את תמשיכי שם לסבול בשקט בזמן שאני שם למעלה, וטס לו לאוקראינה.

אך אז השתעלה הצבה סילמן סילמן וכל מגדל הצבים התפרק לו באוויר.

עפו הורביץ ומיכאלי. עפו זועבי ועבאס. עפו לפיד וליברמן. עפו גנץ ושקד.

עף לו בנט נט מלמעלה למטה ישר עם הראש לתוך הבוץ.

נגמרה מלכותו של בנט נט. מלך הוא כבר לא יהיה. את המבצר ברעננה יפרקו. את תארי הכבוד יחזירו.

המלך בנט נט כבר לא ירדה בצבי המדינה וגם לא בצבי המגזר. את הדמיונות על מלוכה ישאיר לזמן אחר.

ואת הסיום נשאיר לסופר המקור הגדול מכולם שאת סיפורו של המלך צב צב הוא סיפר:

"ועם הצבים? מה היה עליהם? הצבים (וגם מק) חופשיים כולם וזה, באמת, מגיע להם-כמובן כמו לכל יצור בעולם!"

שני סיפורים קצרים על חב"ד

תמונה של הרבי

ברחבה ליד אחד הגנים ליד הבית שלנו הקימו אוהל גדול עם מוטות מאלומיניום, עטפו ביריעות פלסטיק, הוסיפו מזגנים, הכניסו כיסאות ושולחנות והציבו כספת ארון קודש וקיבלנו בית כנסת. המתפללים מזוהים עם חב"ד אך בפועל חסידי חב"ד אמיתיים – כאלו שלא גילחו את זקנם מעולם – יש רק שניים שלושה. השאר צרפוקאים, מתחזקים, רוצים להיות וכמובן מכל הבא ליד. בצד האחורי של בית הכנסת מול ארון הקודש תלו תמונה של הרבי מלובביץ' זצ"ל. שאלתי את החסיד חב"ד שמתפלל שם האם אין איסור לשים תמונת בשר ודם בבית כנסת? ענה לי שהוא שאל רב והרב אמר שאם זה לא לפני המתפללים אז מותר. זה לא הכי נוח אבל הנחתי לעניין. לאחר זמן ראיתי כי התמונה בשחור לבן. הרבי חי כבר בזמן שהיו תמונות ציבעוניות בסטילס ובכל זאת הם בחרו בתמונה בשחור ולבן. חשבתי שהתמונה משקפת את הגעגועים לרבי מצד החסידים. הם יכולים להמשיך לראות את עצמם כחסידים שלו ואפילו כשליחים שלו אבל בפועל הרבי כמו כל דבר בעולם הולך ונמוג בערפילי הזמן.

פסוקים של חב"ד

בחב"ד נהוג בשבתות ובזמנים אחרים לצאת לגנים ולרחובות לכנס ילדים ולהקריא אותם קטעי קריאה הכוללים פסוקים וכל מיני קטעים נוספים. את המנהג הנהיג הרבי מלובביץ'. הם קוראים לכך פסוקים (במילעיל). בסיום הם מחלקים ממתקים לילדים. הנה רשימת הפסוקים כפי שמובאת מהאתר של צעירי חב"ד (שימו לב שלא כל הקטעים הם אכן פסוקים מקראיים):

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ אֲ-דֹנָי אֶחָד.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם.

כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ.

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וּמְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וּמַבִּיט עָלָיו וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי  אַל תַּאֲמִין, לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי  אַל תַּאֲמִין, יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי  תַּאֲמִין.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ  רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.

וְזֶה כָּל הָאָדָם וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, לִהְיוֹת לוֹ יִתְבָּרֵךְ דִּירָה בְּתַחְתּוֹנִים.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו, פֵּרוּשׁ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת ה', אֲשֶׁר שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּדִירָתוֹ בְּתַחְתּוֹנִים.

בשבת האחרונה הבת הגדולה שלי הייתה בגינה והיא חזרה נרעשת כולה. במשפט האחרון במקום לומר "בדירתו בתחתונים" אמרו שני הנערים שהקריאו "בדירתו כאן למטה". ממש חילול המסורת. חשבתי שיש כאן עוד שינוי שחל. בדירתו בתחתונים מבטא בשפה החב"דית את ההתגלות האלוהית הגבוהה ביותר של ריבונו של עולם בתוך עולם החומר הממשי. אלוהים מתגלה לא רק כאידיאה רוחנית בעולמות העליונים אלא בחומר עצמו בעולם הזה. השינוי מבטא את השינוי בשפה העברית. בשביל הילדים הקוראים ואולי גם הנערים המקריאים תחתונים זה הבגד התחתון המכסה את האברים המוצנעים של האדם. כתוצאה מכך ההקראה בנוסח החב"די המקובל מביכה אותם כל פעם מחדש. הם נדרשים להבין את הפער בין השפה החב"דית לשפה העברית העכשווית. אז הם שינו.

אמרי נא אחותי את

כשלמדתי בישיבה תיכונית – ישיבה של בנים בלבד – לא היו פלאפונים. היה טלפון ציבורי אחד מופעל בטלכרד לא רחוק מהמזכירות שממנו מי שרצה להתקשר עם העולם החיצון דיבר. ליד הטלפון רשם מי שרשם: "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך"

זר של הדסים/ברלה

מובאים כאן שני סיפורים. את זר של הדסים כבר סיפרתי אבל לאחרונה החלטתי לסדר אותו מחדש ועל הדרך הוספתי סיפור.

זר של הדסים

לפני שבוע חניתי היכן שחניתי במרחק כמה דקות הליכה מהעבודה והתחלתי ללכת. בדרכי עצרה אותי אישה זקנה. היא החזיקה ביד אחת שקית וביד השני זר של הדסים. כה זערורית הייתה, אולי 1.45 מטר. אמרה לי אדוני, האם תוכל לעמוד ולהקשיב.

עמדתי והקשבתי.

אמרה לי, יש צרות בעולם כי אנחנו לא אוהבים מספיק את אבא שלנו.

הוסיפה ואמרה לא אבא הפרטי של כל אחד ואחד, אבא הכללי של כולנו. שתקתי.

הוסיפה ואמרה אתה יודע איפה הוא נמצא? הרימה ידה לשמים ואמרה הנה שם.

חייכתי. ראתה את חיוכי והשתתקה.

נטלתי מידה את זר ההדסים וברכתי ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא עשבי בשמים. מיד תיקנה אותי עצי בשמים, על הדסים מברכים עצי בשמים. תיקנתי את עצמי עצי בשמים. אמרה אמן.

השבתי לה את הזר והלכנו שנינו לדרכנו.

ברלה

אצלנו בעבודה יש קבוצה של רוסים מבוגרים. אני מחבב רוסים מבוגרים. יש בהם משהו מכובד שאיננו נסחף לכיוון של פולחן הגוף שיש אצל הרוסים הצעירים (פיתוח שרירים וקעקועים).

בתוך כל החבורה הזו יש אחד, נקרא לו בוריס. כשרואים את בוריס רואים יהודי. על רוסים אחרים פחות רואים שהם יהודים. על בוריס רואים שהוא יהודי – גבוה מקריח עם שוונצים בשער ואף יהודי, מסתובב עם חולצה מכופתרת וסוודר. הוא כבר סבא עם נכדים.

ערב אחד יצאתי הביתה ואמרתי ערב טוב בוריס

ענה לי ערב טוב

המשכתי כמה צעדים ואז שבתי לאחורי.

שאלתי אותו – תגיד בוריס מה השם העברי שלך?

ענה לי למה אני צריך שם עברי? יש לי שם, קוראים לי בוריס

ואז הוסיף כשהייתי ילד סבתא שלי קראה לי ברלה

והוא הטעים את השם, ברלה.

הרב והנזיר

היינו שני חברים. הוא היה שליט המבוך. שלט במחשבות שלנו, בדמיונות שלנו ובתקוות שלנו. כשתלמידים שלי מסתכלים עלי הם רואים רב, אדם מבוגר עם זקן העוסק בנושאים לא חשובים כמו חינוך, הלכה ומחשבת ישראל. מה להם ולרב שלהם? הוא בוודאי לא קשור לדברים המעסיקים אותם. למעשה אני עדין חי בעולם הD&D. יש מעט חברים שמבינים זאת, את רובם לא ראיתי כבר שנים. כולנו התגלגלנו. הוא אולי התגלגל הכי רחוק. רק שהמבוך שאנו רואים מול העיניים השתנה. כיום אני בעיירת פריפריה סתמית נלחם על תחיית האומה. האומה קמה לתחייה ואני פרט אחד השותף במאבק של תחיית האומה. קוראים לזה גרעין תורני אולם הקוראים מפספסים את הנקודה. גרעין תורני הוא רק חלק מכוחות החיים של האומה הנאבקת למצוא את מקומה. מבחינה זו לא הרבה השתנה מאותן שנים ששיחקנו D&D. גם אז היינו אבירים או פייטנים המבקשים הרפתקה. האם אנו מחפשים הרפתקה היום? אפשר לומר שההרפתקה מצאה אותנו. ישנם אנשים המאמינים בנורמליות. הם קוראים לזה שלום. יש בזה משהו חיובי מאד. להשתית את האומה על בסיס יציב של כלכלה, ביטחון, תרבות ועוד. אולם נורמליות זו איננה יכולה לכרות את הענף שעליה היא יושבת של תחיית האומה. רק הכרה באיתנותה של תחיית האומה וקבלה של הלגיטימיות שלה בכל רבדי המציאות תאפשר את הנורמליות שכל כך מיוחלת ואת השלום. הרפתקת הD&D שלי היא לבסס את תחיית האומה. להחזיר את האמונה לאנשים אשר הסביבה הפריפריאלית שלהם נותנת להם הרגשת ניתוק וייאוש המביאים לרפיון ידיים וחולשה. במובן זה אינני שונה מהם. גם אני פועל מתוך תחיית האומה והחיבור שלה לארצה אולם הקשר שלי עם הקודש נותן לי נקודת מבט אחרת. זהו תפקידו של הגרעין התורני להזכיר לאנשים את האור ואת האמונה שייתן להם את הכוח להמשיך לפעול. לא להתייאש מול הגורמים הזרים ולא לפחד. השם איתנו וככל שנבין זאת נפחד פחות ונתאמץ יותר. זו הרפתקת D&D אולם זו ההרפתקה הגדולה מכולם שממנה איננו יכולים לברוח ואיתה אנו חייבים לחיות.
גם חבר שלי חי בהרפתקת D&D אולם ההרפתקה שלו היא שונה כשם שהחיים שלו שונים. הוא היה הגדול מכולנו בכוח דמיונו, בעוצמת כישרונותיו וביכולת הדרמטית שלו. מה שאנו חשבנו שאנו עושים בעודנו מדשדשים בחיינו הבורגניים הוא פרץ קדימה בכוח כשרונו. החיים לא האירו לו פנים. בגיל צעיר התייתם מאביו. אימו לא יכלה להכיל אותו ובקושי הצליחה לדחוף אותו לתיכון. משם התגלגל לו הלאה. צבא הוא לא עשה. לא בגלל רצון להשתמט. סביר להניח שהצבא ביקש להשתמט ממנו. הוא התחבר לקבוצת תיאטרון רוסית ושם פיתח את כישורי המשחק שלו. אולם המשחק איננו החיים. המשחק מתרחש ליד החיים והוא רצה את ההרפתקה עצמה. להיות הדמות של עצמו. השחקנים בוראים עולם במשחקם ואז סוגרים אותו כשהם חוזרים הביתה לחייהם הרגילים. אך אצלו החיים הרגילים היו הבעיה. הוא ניסה ללמוד זוהר אולם העולם שלו היה קודר מידי בשביל זוהר והוא הכיר את העולם החרדי יותר מידי טוב מכדי להישבות בקסמיו. הוא נשאר מאמין – כולנו נשארנו מאמינים – אולם יהודי הוא לא נשאר. הוא קם והתנצר, עזב את המשחק ונעשה נזיר. והיום הרפתקת הD&D שלו היא להיות נזיר של הנוצרים.
שנינו נשארנו שחקני D&D רק שהמבוך שאנו רואים מולנו שונה. דומה אבל שונה. כבר איננו יכולים לשחק יחד באותו מבוך כמו שעשינו כשהיינו ילדים. מה יקרה אם נפגש שוב? האם נראה אחד אצל השני את המבוך של האחר? האם כל מה שהוא יראה יהיה את הרב ואני את הנזיר? או שאולי נזכר באותם ימים תמימים כשהיינו יורדים ליער ירושלים לשחק ולשיר את שירי הפתיחה של הטלוויזיה החינוכית?

סיפור קצר על הרב מיכי

השעה היתה אחרי חצות הלילה הרב מיכי התכונן לשינה. עבר עליו יום ארוך. בבוקר במדרשה העביר שיעור לדוקטורנטיות. אחרי צהריים נפגש עם ר”מ חרדי שנקלע לספקות באמונה ובין לבין השתתף בשטף של דיונים קרא מאמרים וענה לשאלות שנשאל. היו ימים שעברו עליו כשהוא מנהל עשרה דיונים במקביל בעניינים הלכתיים ופילוסופיים שונים. הוא קרא קריאת שמע, בירך המפיל, שם את המסכה על פניו ונרדם. בחלומו נדדה המחשבה שלו לענייני מיגו ככוח טענה. הייתה שם נקודה שהוא ניסה לברר.
פתאום הוא שמע קול קורא אליו: מיכי
הרב מיכי: אני עסוק
הקול לא הרפה: מיכי
הרב מיכי הרפה את עיונו בסוגיה: מי זה?
הקול: אני
הרב מיכי:
הקול:
הרב מיכי: מי שהוכחתי את מציאותו בהוכחה אונטולוגית, ההוכחה הקוסמולוגית, ההוכחה הפיסקו-תיאולוגית, ההוכחה מן המוסר ומההיסטוריה? מי שאין לי שמץ של וודאות מוחלטת בקיומו ועדין מוסר את נפשי למען שמירת המצוות והאהבתו על הבריות כבר שלושים שנה (ולאחרונה מאז סיום הטרילוגיה אני קצת עייף)?
הקול מהמהם בהסכמה
הרב מיכי:
הקול:
הרב מיכי:
הקול: אני חייב לציין שיש לנו בשמיים שאלה על ההוכחה הפסיקו-תיאולוגית כפי שהיא מוצגת בטרילוגיה. משהו שם ביחס בין הסבירות להסתברות לא לגמרי ברור לנו אבל לא על זה באתי לדבר איתך. אני צריך שתעשה בשבילי משהו.
הרב מיכי: אין מישהו אחר?
הקול: יש?
הרב מיכי: גדולי הדור הליטאיים?
הקול: לא מעורבים בדעת עם הבריות. ראית איזה בושות עשו לי עם הקורונה?
הרב מיכי: אדמו”רים חסידיים?
הקול: נו באמת
הרב מיכי: רבנים ספרדיים?
הקול: עסוקים בלהעביר שעורי הלכה ושאלות ותשובות לציבור; אני לא רוצה להפריע להם.
הרב מיכי: הרבנים הראשיים?
הקול: לא מספיק עצמאיים..
הרב מיכי: רבנים דתיים לאומיים?
הקול: מזוהים פוליטית יותר מידי.
הרב מיכי: הרב טאו?
הקול: עסוק במלחמות מטאפיזיות משל עצמו. אני עוד עלול להיות מגויס למלחמות שלו.
הרב מיכי: רבני צוהר?
הקול: עסוקים.
הרב מיכי: איזה רב’ה קונסרבטיבית?
הקול: אתה עצמך טענת שייקח להן זמן הבשיל.
הרב מיכי: אין מישהו אחר?
הקול: אין.
הרב מיכי: טוב, מה אתה רוצה שאני אעשה?
הקול: לך ותגיד לכל אלו המדברים בשמי, החומסים ועושקים וגוזלים את עם ישראל עם ברכות וקמעות וסגולות ושאר מרעין בישין, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, המדברים גבוהה גבוהה על צניעות והסתפקות במועט בזמן שחומדים ועושקים ממון בלי הפסקה, שהמשחק נגמר. אני מגיע.