הרב והנזיר

היינו שני חברים. הוא היה שליט המבוך. שלט במחשבות שלנו, בדמיונות שלנו ובתקוות שלנו. כשתלמידים שלי מסתכלים עלי הם רואים רב, אדם מבוגר עם זקן העוסק בנושאים לא חשובים כמו חינוך, הלכה ומחשבת ישראל. מה להם ולרב שלהם? הוא בוודאי לא קשור לדברים המעסיקים אותם. למעשה אני עדין חי בעולם הD&D. יש מעט חברים שמבינים זאת, את רובם לא ראיתי כבר שנים. כולנו התגלגלנו. הוא אולי התגלגל הכי רחוק. רק שהמבוך שאנו רואים מול העיניים השתנה. כיום אני בעיירת פריפריה סתמית נלחם על תחיית האומה. האומה קמה לתחייה ואני פרט אחד השותף במאבק של תחיית האומה. קוראים לזה גרעין תורני אולם הקוראים מפספסים את הנקודה. גרעין תורני הוא רק חלק מכוחות החיים של האומה הנאבקת למצוא את מקומה. מבחינה זו לא הרבה השתנה מאותן שנים ששיחקנו D&D. גם אז היינו אבירים או פייטנים המבקשים הרפתקה. האם אנו מחפשים הרפתקה היום? אפשר לומר שההרפתקה מצאה אותנו. ישנם אנשים המאמינים בנורמליות. הם קוראים לזה שלום. יש בזה משהו חיובי מאד. להשתית את האומה על בסיס יציב של כלכלה, ביטחון, תרבות ועוד. אולם נורמליות זו איננה יכולה לכרות את הענף שעליה היא יושבת של תחיית האומה. רק הכרה באיתנותה של תחיית האומה וקבלה של הלגיטימיות שלה בכל רבדי המציאות תאפשר את הנורמליות שכל כך מיוחלת ואת השלום. הרפתקת הD&D שלי היא לבסס את תחיית האומה. להחזיר את האמונה לאנשים אשר הסביבה הפריפריאלית שלהם נותנת להם הרגשת ניתוק וייאוש המביאים לרפיון ידיים וחולשה. במובן זה אינני שונה מהם. גם אני פועל מתוך תחיית האומה והחיבור שלה לארצה אולם הקשר שלי עם הקודש נותן לי נקודת מבט אחרת. זהו תפקידו של הגרעין התורני להזכיר לאנשים את האור ואת האמונה שייתן להם את הכוח להמשיך לפעול. לא להתייאש מול הגורמים הזרים ולא לפחד. השם איתנו וככל שנבין זאת נפחד פחות ונתאמץ יותר. זו הרפתקת D&D אולם זו ההרפתקה הגדולה מכולם שממנה איננו יכולים לברוח ואיתה אנו חייבים לחיות.
גם חבר שלי חי בהרפתקת D&D אולם ההרפתקה שלו היא שונה כשם שהחיים שלו שונים. הוא היה הגדול מכולנו בכוח דמיונו, בעוצמת כישרונותיו וביכולת הדרמטית שלו. מה שאנו חשבנו שאנו עושים בעודנו מדשדשים בחיינו הבורגניים הוא פרץ קדימה בכוח כשרונו. החיים לא האירו לו פנים. בגיל צעיר התייתם מאביו. אימו לא יכלה להכיל אותו ובקושי הצליחה לדחוף אותו לתיכון. משם התגלגל לו הלאה. צבא הוא לא עשה. לא בגלל רצון להשתמט. סביר להניח שהצבא ביקש להשתמט ממנו. הוא התחבר לקבוצת תיאטרון רוסית ושם פיתח את כישורי המשחק שלו. אולם המשחק איננו החיים. המשחק מתרחש ליד החיים והוא רצה את ההרפתקה עצמה. להיות הדמות של עצמו. השחקנים בוראים עולם במשחקם ואז סוגרים אותו כשהם חוזרים הביתה לחייהם הרגילים. אך אצלו החיים הרגילים היו הבעיה. הוא ניסה ללמוד זוהר אולם העולם שלו היה קודר מידי בשביל זוהר והוא הכיר את העולם החרדי יותר מידי טוב מכדי להישבות בקסמיו. הוא נשאר מאמין – כולנו נשארנו מאמינים – אולם יהודי הוא לא נשאר. הוא קם והתנצר, עזב את המשחק ונעשה נזיר. והיום הרפתקת הD&D שלו היא להיות נזיר של הנוצרים.
שנינו נשארנו שחקני D&D רק שהמבוך שאנו רואים מולנו שונה. דומה אבל שונה. כבר איננו יכולים לשחק יחד באותו מבוך כמו שעשינו כשהיינו ילדים. מה יקרה אם נפגש שוב? האם נראה אחד אצל השני את המבוך של האחר? האם כל מה שהוא יראה יהיה את הרב ואני את הנזיר? או שאולי נזכר באותם ימים תמימים כשהיינו יורדים ליער ירושלים לשחק ולשיר את שירי הפתיחה של הטלוויזיה החינוכית?

סיפור קצר על הרב מיכי

השעה היתה אחרי חצות הלילה הרב מיכי התכונן לשינה. עבר עליו יום ארוך. בבוקר במדרשה העביר שיעור לדוקטורנטיות. אחרי צהריים נפגש עם ר”מ חרדי שנקלע לספקות באמונה ובין לבין השתתף בשטף של דיונים קרא מאמרים וענה לשאלות שנשאל. היו ימים שעברו עליו כשהוא מנהל עשרה דיונים במקביל בעניינים הלכתיים ופילוסופיים שונים. הוא קרא קריאת שמע, בירך המפיל, שם את המסכה על פניו ונרדם. בחלומו נדדה המחשבה שלו לענייני מיגו ככוח טענה. הייתה שם נקודה שהוא ניסה לברר.
פתאום הוא שמע קול קורא אליו: מיכי
הרב מיכי: אני עסוק
הקול לא הרפה: מיכי
הרב מיכי הרפה את עיונו בסוגיה: מי זה?
הקול: אני
הרב מיכי:
הקול:
הרב מיכי: מי שהוכחתי את מציאותו בהוכחה אונטולוגית, ההוכחה הקוסמולוגית, ההוכחה הפיסקו-תיאולוגית, ההוכחה מן המוסר ומההיסטוריה? מי שאין לי שמץ של וודאות מוחלטת בקיומו ועדין מוסר את נפשי למען שמירת המצוות והאהבתו על הבריות כבר שלושים שנה (ולאחרונה מאז סיום הטרילוגיה אני קצת עייף)?
הקול מהמהם בהסכמה
הרב מיכי:
הקול:
הרב מיכי:
הקול: אני חייב לציין שיש לנו בשמיים שאלה על ההוכחה הפסיקו-תיאולוגית כפי שהיא מוצגת בטרילוגיה. משהו שם ביחס בין הסבירות להסתברות לא לגמרי ברור לנו אבל לא על זה באתי לדבר איתך. אני צריך שתעשה בשבילי משהו.
הרב מיכי: אין מישהו אחר?
הקול: יש?
הרב מיכי: גדולי הדור הליטאיים?
הקול: לא מעורבים בדעת עם הבריות. ראית איזה בושות עשו לי עם הקורונה?
הרב מיכי: אדמו”רים חסידיים?
הקול: נו באמת
הרב מיכי: רבנים ספרדיים?
הקול: עסוקים בלהעביר שעורי הלכה ושאלות ותשובות לציבור; אני לא רוצה להפריע להם.
הרב מיכי: הרבנים הראשיים?
הקול: לא מספיק עצמאיים..
הרב מיכי: רבנים דתיים לאומיים?
הקול: מזוהים פוליטית יותר מידי.
הרב מיכי: הרב טאו?
הקול: עסוק במלחמות מטאפיזיות משל עצמו. אני עוד עלול להיות מגויס למלחמות שלו.
הרב מיכי: רבני צוהר?
הקול: עסוקים.
הרב מיכי: איזה רב’ה קונסרבטיבית?
הקול: אתה עצמך טענת שייקח להן זמן הבשיל.
הרב מיכי: אין מישהו אחר?
הקול: אין.
הרב מיכי: טוב, מה אתה רוצה שאני אעשה?
הקול: לך ותגיד לכל אלו המדברים בשמי, החומסים ועושקים וגוזלים את עם ישראל עם ברכות וקמעות וסגולות ושאר מרעין בישין, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, המדברים גבוהה גבוהה על צניעות והסתפקות במועט בזמן שחומדים ועושקים ממון בלי הפסקה, שהמשחק נגמר. אני מגיע.

ניתוק אבות מילדיהם

סיפר לי טרמפיסט אחד שלקחתי שאין לו רשות לראות את ילדיו. אשתו התגרשה ממנו והן אסרו עליו כל מגע. התורה שינתה אותו. בעבר הוא ראה את הרע כטוב – להיות אכזר, אלים, כעסן – אבל הקב"ה לקח אותו למקום אחר. היום הניסיון שלו הוא להאמין שהכול ממנו. לא לכעוס עליהן אלא לקבל שכך גזר הבורא. ומה יש לו? הוא במקום של יעקב אבינו שנלקח ממנו יוסף 22 שנה, שלמרות שנתגלה לו הקץ היה באבל על בנו. והעניין שלו הוא להעלות את הנפשות הנפולות – אלו שנלקחו מהם הילדים, וחלקם טורפים נפשם בכפם ומתאבדים וחלקם בדיכאון והוא באמונה שלו נותן להם כוח להמשיך. שכן הכול אחד, קב"ה ועם ישראל ואורייתא וכאן הפסקתי אותו.

וחשבתי בליבי שעניינה של חזרה בתשובה היא לתת לאנשים דרך אחרת להסתכל על החיים. לא לנתק אותם מבחינה סוציולוגית לחברה אחרת (כמו שהיה בשנות השבעים והשמונים וגם אז זו הייתה תקופה אחרת שזכרו את החברה המסורתית) אלא לתת להם כלים אחרים ומחשבות אחרות להתנהל בהם. ואת הכלים האחרים והמחשבות האחרות לנטוע בעולם התיקון של מקצוע ולימוד גמרא (ניכר היה שהוא לא יודע ללמוד גמרא והרבה חוזרים בתשובה כיום לא יודעים ללמוד גמרא) ורכישת השכלה לילדים.

נפטרתי ממנו בדבר הלכה (בעניין האיסור לאכול בעמידה) והלך לדרכו.

ועכשיו כשאני כותב חשבתי בליבי שאולי כל אותם אנשים הם גלגול של החטפנים בזמן הקנטוניסטים שהיו חוטפים ילדים מהוריהם ומוסרים אותם לצבא הצאר. והביא אותם הקב"ה חזרה לעולם וגזר עליהם שילדיהם יחטפו מהם בגזרת החוק ועיניהם כלות ואין הם יכולים לקרוב אליהם.

חב"דניק משיחיסט

בעבודתינו עובד חב"דניק אחד חביב. היות והוא רואה את עצמו שליח של הרבי מלובביץ' הוא משתדל להמשיך להפיץ את מעיינות הרבי החוצה. והיות והוא חביב הוא איננו עושה עניין גדול מעצמו וכך השפיע על כמה וכמה אנשים להניח תפילין מידי יום. אתמול שמתי את ליבי לכך שהוא משיחיסט. ואז עלתה בי השאלה הבאה: אם יבוא מלך משיח אחר, מה תאמר? ענה לי: ברוך הבא. ונחה דעתי.

ואז הוסיף מה שאמרו בשם האדמו"ר הזקן של חב"ד שהמשיח יהיה מתנגד. וכששאלו אותו מדוע? ענה שאם הוא יהיה חסיד המתנגדים לא יקבלו אותו. אבל אם הוא יהיה מתנגד החסידים בוודאי יקבלו אותו (ואינני יודע כמה זה נכון היום לדורנו אצל כל החסידויות הקטנות – י.ד.).

האוצר

לפני כמה שנים עבדו איתי שני אנשים בשם גל ותומר. שניהם היו מהנדסים מוכשרים מאד וחכמים אבל בלי יומרות ספרותיות. בוקר אחד לפני העבודה ישבנו יחד והם ביקשו ממני שאספר סיפור. אז סיפרתי להם את סיפור האוצר שגרסא שלו מופיעה פה:

המעשה מרבי אייזיק ר׳ יעקעליס מקראקא , שבנה הביהכנ"ס בקראקא הנקרא ר׳ אייזיק ר׳ יעקעל׳ש שוהל וזהו כי הר׳ אייזיק ר׳ יעקעליש חלם לו כמה פעמים שיסע לפראג , ושם סמוך לחצר המלך תחת הגשר יחפור בארץ וימצא אוצר גדול ויתעשר , הוא נסע לפראג ובבאו שמה הלך אל הגשר אשר אצל חצר המלך , אבל שם עמדו אנשי חיל ההולכים על המשמר לילה כיום, והי׳ ירא לחפור בארץ לחפש במטמונים , אבל מרוב צערו כי עמל כ״כ בדרך רחוקה, ועתה ישוב לביתו בחוסר כל, הי׳ הולך כל היום סמוך להגשר אנה ואנה , תפוש במחשבותיו וכשחשכה הלך אל האכסניא לנוח. וביום השני וכן ביום השלישי שוב בא בבוקר בבוקר אל המקום הזה, וטייל שם כל היום, ולפנות ערב הלך לאכסניה. השר העומד שם בראש האנשי תיל שומרי ראש המלך , בראיתו יום יום כי איש יהודי הולך שחוח ותוארו כעני המעוטף בצער ויגון , סובב סובב אצל הגשר כל הימים , קראו אליו ושאלו בדברים רכים מה אתה מחפש ועל מי אתה ממתין זה כמה ימים במקום הזה. סיפר לו כל הענין כי כמה לילות רצופים חלם לו כי כאן טמון אוצר גדול , ולמטרה זאת בא לפראג ברוב עמל וטורח. אז פתח השר את פיו שחוק ואמר לו האם הי׳ כדאי שתסע דרך רחוקה כ'כ ע״י חלום , מי זה אשר יאמין לחלומות , הלוא ג ם אני בחלומי אמרו לי שאסע לעיר קראקא ושם נמצא א׳ הנקרא בשמו אייזיק ר׳ יעקעליש , ואם אחפור שם בבית היהודי אייזיק ר' יעקעליש תחח התנור וכירים אז אמצא אוצר גדול , אבל הכי אתן אומן לחלומות אשר שוא ידברו, ולנסוע בשביל זה לקראקא , ואתה עשית שטות כזה לבא לכאן . ויהי כשמוע רבי אייזיק ר׳ יעקעליש דברי השר הבין כי עליו לחפור ולבקש במטמונים בביתו ושם ימצא האוצר , חזר ונסע לביתו וחפש ומצא בביתו תחת התנור וכירים את האוצר ונתעשר, ובנה בהונו הבית הכנסת הנודעת בשם ר׳ אייזיק ר׳ יעקעליש שוהל,

סיימתי את הסיפור. ואז שאל אחד מהם (אינני זוכר מי) אז מה המסר? ענה לו השני שכדי להגיע לאוצר צריך ללכת אחרי חלומות של אחרים.