בלוג חדש בנושאים כלכליים

לאחר שפרסמתי שני פוסטים בתגובה לפוסטים של עומר מואב הגעתי למסקנה שכדאי לייחד בלוג נוסף לעניינים כלכליים שבו מי שירצה יוכל לקרוא באופן מרוכז פוסטים שלי בנושאים כלכליים. אותם פוסטים ימשיכו להתפרסם פה בבלוג הראשי, רק ששם הם יהיו מרוכזים יותר. בנוסף יש קישור בצד לפוסטים של הבלוג. מקווה שתהנו.

רוזוולט נגד איגודי עובדים במגזר הציבורי

אחת הבעיות הקשות של מדינת ישראל הוא הכוח של איגודי במגזר הציבורי. המגזר הציבורי בהגדרתו הוא מונופול וכאשר ניתן כוח לאיגודי עובדים לפעול במגזר הציבורי הם ישתמשו בו כדי להשתלט על המגזר הציבורי לתועלתם. לאחרונה ראיתי במאמר באתר היהודי שמרני האמריקאי טבלט ציטוט של הנשיא האמריקאי פרנקלין רוזוולט נגד איגודי עובדים במגזר הציבורי שאני חושב שמגדיר את הטענה הזו היטב. תהנו:

All Government employees should realize that the process of collective bargaining, as usually understood, cannot be transplanted into the public service … The very nature and purposes of Government make it impossible for administrative officials to represent fully or to bind the employer in mutual discussions with Government employee organizations. The employer is the whole people, who speak by means of laws enacted by their representatives in Congress … Particularly, I want to emphasize my conviction that militant tactics have no place in the functions of any organization of Government employees … Since their own services have to do with the functioning of the Government, a strike of public employees manifests nothing less than an intent on their part to prevent or obstruct the operations of Government until their demands are satisfied. Such action, looking toward the paralysis of Government by those who have sworn to support it, is unthinkable and intolerable.

התערבות בנק ישראל שוק המוצרים

בפוסט הקודם הצגנו את התערבות בנק ישראל בשוק ההלוואות דרך קביעת מחיר מקסימום לשער הריבית. בפוסט הנוכחי נבחן כיצד משפיעה ההתערבות הזו על שוק המוצרים. לרוב ההתערבות הזו בשוק ההלוואות מוצדקת בטענה של שמירה על רמת המחירים. בשנים האחרונות ההתערבות הזו הוצדקה לאור החשש מהמשבר הכלכלי. בפוסט הזה נבחן מה עושה ההתערבות הזו בפועל ומה המחיר שלה. שוב מדובר בהצגה טכנית של התהליך ועם הקוראים הסליחה..

לצורך הפשטות אני מניח שהתהליך מתרחש על מוצר אחד אשר שאר המוצרים אדישים לו. נניח שאנו נמצאים בשווי משקל וחל בשיקוי שינוי הגורם לעקומת ההיצע לרדת כלפי מטה. זה יכול להיות שינוי טכנולוגי או ירידת מחירים של מקורות יצור בין לאומיים:

כתוצאה מהירידה חל שינוי בנקודת שווי המשקל ונקבע מחיר נמוך יותר בכמות גבוהה יותר אשר מביאה לגידול בעודף הצרכן. בנק ישראל מחליט להתערב ודרך שוק ההלוואות קובע מחיר מקסימום לשער הריבית שאותו הוא מכסה בעזרת הדפסת כסף והלוואתו למשקיעים. למשקיעים יש יותר כסף עכשיו וכתוצאה מכך נקודת העלות השולית שלהם איננה מוגבלת למחיר של שווי משקל כמו קודם. הם יכולים לשכור יותר פועלים לקנות יותר מכונות ולהגדיל את הייצור שלהם. כתוצאה מכך מחיר המוצר עולה ונע לכיוון המחיר שקובע לו בנק ישראל (נקודת שווי משקל בנק ישראל)

מה שאני מתאר כאן איננו מתאר נקודת שווי משקל. הוא לא מתאר את התנועה של הביקוש בעקבות הגידול בהכנסות (הטרפז האדום) אולם גם בלי ניתוח מדויק ניתן לראות שהצירוף של הטרפז האדום והמלבן הירוק איננו מספיק לכסות את המלבן החדש של המכפלה של מחיר ראשוני כפול כמות בנק מרכזי. מה שאני מתאר הוא חיתוך בזמן וכדי לממן את ההתרחבות נצרך התרחבות נוספת בעתיד. מה שבטוח שעליית המחירים מוחקת את הגידול בעודף הצרכן ומעבירה אותו במידה רבים לגורמים אחרים כמו המשקיעים וגורמי היצור החדשים שגויסו לעבודה. מסיבה זו הדפסת כסף מבחינתי היא סוג של מס. היא מעבירה נכסים מהציבור לידי גורמים אחרים דרך פגיעה בעודף הצרכן. במקום לתת למחירים לרדת וכך לשפר את רמת החיים של כולנו בנק ישראל מקפיד לשמור על רמת מחירים קבועים אם לא גדלה ואת המחיר כולנו משלמים. את הגידול בכמות הכסף בישראל שהוכנס בעזרת הלוואות אפשר לראות כאן:

בקובץ המצורף ניתן לראות ניסיון שלי ושל נ.כ. לחקור את האפשרות של שמירה על יציבות מחירים לאורך זמן. מסיבות שונות הניסיון הזה לא פורסם בבמה מסודרת :

התערבות בנק ישראל בשוק ההלוואות הצגה טכנית

בפוסט הבא אני אציג את הביקורת שלי על עומר מואב באופן טכני. כפי שאראה את קביעת שער הריבית צריך להבין כקביעת מחיר מקסימום אשר את ההפרש בין הביקוש להיצע מכסה בנק ישראל בעזרת הדפסת כסף. נתחיל במודל פשוט של ביקוש והיצע שבו שער הריבית נקבע במפגש שבין היצע החיסכון של החוסכים לביקוש להלוואות של המשקיעים. גם כאן כמו בכל הצגה של ביקוש והיצע הביקוש למוצר עולה ככל שמחירו יורד ובמקביל היצע המוצר עולה ככל שמחירו עולה:

This image has an empty alt attribute; its file name is image.png

מה קורה כאשר בנק ישראל קובע מחיר מקסימום לריבית? מצד אחד היצע החיסכון יורד. מצד שני הביקוש להלוואות עולה שכן הריבית יורדת. נוצר פער בין ביקוש להיצע שנסגר על ידי הדפסת כסף של הבנק המרכזי שאותו הוא מלווה למשקיעים:

This image has an empty alt attribute; its file name is image-1.png

בהצגה הזו כבר ניתן לראות את ההטעיה של עומר מואב. שער הריבית זהה לשער שקובע בנק ישראל אך במקום להיות תוצאה של המפגש בין ביקוש להיצע כפי שטוען עומר מואב הוא מושג על ידי הדפסת כסף והלוואתו למשקיעים. בפוסט הבא נראה כיצד זה בא לידי ביטוי בשוק המוצרים.

עומר מואב מטעה

בפוסט שלו נגד ירון זליכה עומר מואב טוען שאין משמעות לריבית גבוהה או נמוכה. אני אביא את הטיעון שלו ואצביע על כשל בטיעון שלו

"

  1. הגורם שמשפיע על מחירי נכסים ועל החלטות השקעה זו הריבית הריאלית: הריבית הנומינלית (שקלית בישראל) בניכוי אינפלציה
  2. מנקודת המבט של הפרט/חברה עסקית הריבית נתונה, ויש לה השפעה על צבירת העושר ועל החלטות השקעה (מבנים, ציוד, מכונות, מחקר ופיתוח)
  3. ברמה המקרו כלכלית, הריבית היא תוצאה של שיווי משקל כללי. הריבית הריאלית נגזרת מהתשואה הריאלית (השולית) בניכוי פרמיית סיכון. אם למשל התשואה הריאלית על השקעות ריאלית בעולם, בניכוי פרמיית הסיכון, היא אפס, אז הריבית הריאלית היא אפס.
  4. ההשפעה של בנקים מרכזיים על הריבית הריאלית מצומצמת. הבנק קובע את הריבית השקלית, לא הריאלית.
  5. לכן, מנקודת המבט המקרו-כלכלית, השאלה אם ריבית גבוהה זה טוב או רע היא שאלה מוזרה. הריבית הגבוהה נקבעת בשיווי משקל, היא לא הגורם, היא התוצאה. היא מושפעת מהיצע האשראי (=החיסכון) והביקוש לאשראי להשקעה ריאלית."

עד כאן הטיעון של עומר מואב. מה הבעיה בטיעון הזה? הפער בין טענה 1 לטענה 4. בטענה 1 טוען מואב כי ריבית ריאלית היא נגזרת של הריבית השקלית בניכוי אינפלציה. כלומר אם בנק ישראל ישפיע על הריבית השקלית למשל על ידי הדפסת כסף והלוואתו למלווים תשנה גם הריבית הריאלית. הלווים יוכלו לשלם פחות ריבית כי היצע ההלוואות יגדל. זה יבוא על חשבון הציבור ויוקר המחיה של הציבור אבל עדין הריבית הריאלית תשתנה. בטענה 4 טוען לעומת זאת מואב שהריבית הריאלית לא מושפעת מהריבית השקלית אלא היא תוצאה של שווי המשקל בין היצע ההלוואות לביקוש להשקעות. אך אם היצע ההלוואות משתנה כתוצאה מהדפסת כסף בנוסף לחיסכון של הציבור, הריבית הריאלית בהחלט משתנה ולכן עומר מואב מטעה.