קטגוריה: אבות כפי שהסברתי לילדי

האם ההסכם עם המורים עוקר את הזהות היהודית?

אחד הכותבים בטוויטר שאני נהנה לעקוב אחריהם זה התמנון האיטר. לאחר פרסום ההסכם עם ארגוני המורים טרח תמנון להביע את דעתו על ההסכם:

והמגיבים שם החרו את דעתם בתיאור המגמה הסופית של לפידסיטן – הקולוניה הגרמנית במזרח התיכון. ללא יהדות וללא מסורת.

ואחרי שהרהרתי בדבר כבר מאז הפעם הראשונה שהוא הציע את התזה שלו הגעתי למסקנה שאינני מזדהה עם הדברים. לא בענין לג בעומר אך גם לא בעניין יום כיפורים. בעניין לג בעומר קשה לי להזדהות לא עם זיהום האוויר האיום והנורא של המדורות וגם לא עם ביטול בית הספר למחרת. בהעדר לימודים הלילה הופך לליל בטלה ושממון שעליו אומרת המשנה באבות "הנעור בלילה הרי זה מתחייב בנפשו". קשה לי גם להזדהות עם החמסנות של ארגוני המורים שחמסו לעצמם עוד יום חופשה על חשבון ההורים. בצעירותי לג בעומר היה יום לימודים רגיל ועדין היו מדורות. ההפיכה שלו לקודשי האומה שעליה נסמכת הזהות היהודית לא עושה לי את זה. מי שרוצה שירד בלילה של לג בעומר למטה, יזרוק זרד למדורה לכבוד ההילולה של רבי שמעון ויחזור הביתה. לא צריך יותר.

ומה עם יום כיפור? גם זה לא כל כך מפריע לי. הנוכחות של יום כיפור במרחב הישראלי היא גם ככה כל כך חזקה שמי שנשאר בארץ לא יכול לברוח ממנה. וכמה אפשר לטוס לחו"ל? מתישהו נשארים וחווים. הלוואי שכל שבת תהיה ככה במרחב הישראלי.

ומה עם סוכות? כאן אני בהתלבטות. מהמגיבים על הבלוג אני למד שחג שאיננו במסגרת של מערכת החינוך איננו מוכר בכלל. לכאורה החופש בין יום הכיפורים לסוכות יגרום להשתכחות סוכות מהציבור הישראלי. גם ככה הלחצים של בניה לגובה ומרפסות מתחת מרפסות – הפסולות בהלכה לבניית סוכה לאור הדרישה שהסוכה תהיה מתחת כיפת השמים – דוחקים לאט לאט את החג החוצה. מצד שני עד כמה תוכל מערכת החינוך לתת קביים אם דברים לא מחזיקים את עצמם? דברים צריכים לדבר בעד עצמם. זה נכון ללג בעומר. זה נכון ליז בתמוז. זה נכון גם ליום כיפורים וסוכות.

ונקודה אחרונה. קל להשמיץ את ליברמן אבל צריך גם לראות את ההקשר. בעולם שבו ארגוני המורים חומסים וחומסים בעוד הממשלות בעבר שותקות ומעלימות עין בבטלנות או באדישות, זעקות החמס לא יעשו רושם כאשר בא מישהו וכן מנסה להתמודד עם המערכת החמסנית הזו. היו לליכוד 12 שנה לעשות יותר מול ארגוני המורים. הוא לא טרח לעשות.

יבוא שלום עלינו

ימים קשים עוברים על עם ישראל ועל ארץ ישראל וגם על הערבים הגרים פה איתנו. ועדין אני רוצה לתהות האם השיטה הכוחנית טובה לנו או לא. אינני מדבר על המדינה; לממשלה יש שיקול דעת משל עצמה ואינני מתיימר להחליף אותו. אני מדבר עלינו האזרחים. האם הגישה הכוחנית שאנו נוקטים היא נכונה או לא.

בניסיון לייהד את ירושלים בחרנו להפעיל את בית המשפט כדי לפנות משפחות ערביות שהתיישבו בבתים יהודיים לאחר נפילתם בידי הערבים בתקופת המנדט ומלחמת קוממיות. אינני נכנס כאן לסבך המשפטי ולשאלת הנוכחים נפקדים שהופעלה הן בצד הישראלי והן בצד הירדני שלמען ההגינות אולי היה כדאי לשמר אותה בשני הצדדים. בית המשפט פסק מה שפסק. אני מדבר מהצד התבוני. הרב קוק במאמרי הראי"ה כותב שמעיקר הדין ארץ ישראל שייכת ליהודים (הוא מסתמך על מהר"ם מרוטנבורג) ואין הם צריכים לפצות את התושבים המקומיים אבל לפנים משורת הדין צריך לקנות מהם בצורה מסודרת.  מה הסברה שעומדת בבסיס הטענה של הרב קוק. הסברה היא פשוטה. גם אם מבחינה משפטית טהורה ארץ ישראל שלנו, בשביל הערבי הפשוט שחי כאן הבית הזה הוא שלו. הוא לא ראה אותנו מחזיקים את הבית. וגם אם הוא ראה אותנו באה מלחמה והפקיעה מאיתנו את הבית. הלך המחשבה הזה הוא יותר מדיני מאשר משפטי. אותו הלך מחשבה גרם לוינסטון צ'רצ'יל בתפקידו כשר האוצר הבריטי ב1925 להציע לנשיא האמריקאי קלווין קולידג' שמיטת חובות כללית לאנגלים והצרפתים שבתורם יוותרו לגרמנים על דרישת הפיצויים. קולידג' ענה כסף זה כסף. על כך אמר צ'רצ'יל לא הכל זה כסף. מעבר להסדרים הטכניים צריך לראות את הצד האנושי בעניין. גם היום כדאי להפעיל את הגישה הזו לדעתי. נכון הבתים שייכים ליהודים מבחינה טכנית אבל מבחינה אנושית עדיף לפנים משורת הדין לשלם כסף לתושבים.

שאלה דומה יש בנוגע למה שקרה בלוד. היו התפרעויות, המשטרה בוששה לבוא ומישהו הרגיש איום על חייו והרג אדם. וגם שם אני תוהה האם הגישה הכוחנית היתה הדבר הנכון. אשתי עובדת עם ערבים וממה שהיא מספרת לי הערבים היום אחרי חודש של צום, יום אחר יום, נמצאים על סף טירוף. הקושי, הרעב המתמיד, החולשה מוציאים מהם את הצדדים הכי גרועים שלהם. האם לא היה עדיף במקום לשלוף אקדח להכין מנגל ולהאכיל אותם בשר שירגיע אותם או להכין להם מקרר גלידות שמהם יוכלו לקחת? סתם מתוך שכנות טובה. הם רעבים, הם מסכנים בוא ניתן להם לחם במקום לפעול מולם באופן כוחני.

מחשבה נוספת יש לי על נערי הגבעות. כן הם מוסרים את הנפש על ארץ ישראל אבל האם השיטה הכוחנית של התפרעויות וזריקת אבנים מעבר לבעיות ההלכתיות שיש כאן באמת עוזרת? מותו של אהוביה סנדק בא בעקבות התפרעות כזו האם זה היה הדבר הנכון?

שימוש בכוח הוא דבר בעייתי. הוא מונע מאיתנו לראות את האדם מולנו ונועל אותנו בסמטה ללא מוצא. אנחנו חיים עם הערבים, האם לא עדיף להימנע משימוש בכוח כמושכל ראשון, לחשוב כיצד אנחנו יכולים לראות את האדם מולנו ולא את הכוח שצריך להפעיל נגדו? כן המדינה היא בעייתית, המשטרה לא תמיד מגיעה ולא תמיד מתפקדת, ולשלם לאנשים להתפנות עולה עוד כסף אבל אם פועלים בשלום מורידים מאיתנו הרבה דינים. יכול להיות עכשיו שהמדינה תתקפל ואותם ערבים ישארו בבתים בשמעון הצדיק. אלו שירו נתונים עכשיו למעצר ובתביעה משפטית על הריגה ואהוביה סנדק מת. לא עדיף לפעול באופן לא כוחני? לעשות שלום איתם גם במחיר של מאמץ נוסף שלנו?

חז"ל מצווים אותנו לא להתוודע לרשות. כל המקרים הללו מתוודעים לרשות ויש לכך מחיר כבד. חבל. בוא ננסה לראות את הצד האנושי שמאחד את כולנו, בני ברית ושאינם בעלי ברית, ואולי נמנע ככה מלהתוודע לרשות.

אל -תאמר קבלו דעתי שהם רשאים ולא אתה (אבות פרק ד משנה ח)

בשבוע האחרון התפרסם שהתובעת בבית המשפט הפלילי בהאג פתחה בחקירה נגד ישראל בחשד לפשעי מלחמה. על פי הנמסר החשד הוא בשני נושאים שונים, מבצע צוק איתן וההתמודדות עם חמאס בעזה ובניית ההתנחלויות. החלטה על החקירה התקבלה לאחר שהשופטים בבית הדין בהאג החליטו שיש מדינה הקרויה פלסטין אשר זכות ההגדרה העצמית שלה חלה בגבולות שביתת הנשק ב1949. אין ספק שהחלטה זו מסבכת את ישראל כאשר לא רק בניה בהתנחלויות היא פשע מלחמה אלא גם בירושלים המזרחית או בשטח הרחבה של הכותל. כל מה שמעבר לגבולות שביתת הנשק ב1949 שייך לפי זה לערבים וכל פעולה אזרחית של ישראל היא בעצם פשע מלחמה.

היית אומר שההחלטה הזו היא על דעת גורמים באומות העולם בלבד אך האמת היא שיש מחנה שלם בישראל המסכים ואפילו תומך בטענה הזו. מבחינתו הקו הירוק הוא קו הגבול של מדינת ישראל ומה שמעבר לו הוא כיבוש; כן גם הכותל. הפוסט הבא שבו תומר פרסיקו מתנצל שעבר את הקו הירוק ובכך נהנה מפירות הגזל מבהיר את הגישה הזו היטב. בעיני פרסיקו הקו הירוק הוא קו הגבול של מדינת ישראל ואי אפשר לעבור אותו. לאור זאת שיתוף הפעולה של לא מעט גופים ישראליים עם בית המשפט בהאג שהביא להחלטה מהחודש האחרון מובנת למדי. בית המשפט קבע את מה שהם גם ככה חשבו מזמן.

וכאן עולה השאלה האם זה לגיטימי? השאלה איננה על העמדה הזו. העמדה כמובן לגיטימית. השאלה היא על שיתוף הפעולה עם בית המשפט בהאג שדרכו מנסים אותם גורמים לכפות את עמדתם על שאר הציבור בישראל. פשוט וברור ששאר הציבור בישראל סבור אחרת.. מבחינתו מדינת ישראל במלחמת ששת הימים לא כבשה את הכותל אלא שחררה אותו. קו שביתת הנשק המכונה הקו הירוק מעולם לא היה קו הגבול של ישראל והוא במפורש לא הוגדר כקו הגבול של ישראל. הוא סך הכול היה הסכם של הפסקת לחימה באופן מוסכם על ידי שני הצדדים. הניסיון להגדיר אותו כקו גבול של מדינת ישראל שמעבר אליו כל פעולה של ישראל היא פשע מלחמה, הוא ניסיון נואל לכפות את דעתם של אותם אנשים על שאר הציבור בישראל.

אכן, ישנה בעיה הומניטארית בשטחים של אוכלוסייה שאיננה זוכה לזכויות אזרח. זו בעיה סבוכה שאפשר להציע לה פתרונות שונים, החל ממשל עצמי ברוח הסכם אוסלו וכלה בסיפוח כולל של השטחים ונתינת מעמד אזרח לאותם תושבים. להוציא כהניסטים שרופים אשר הפרשנות הפשטנית שלהם לתורה מביאה אותם לשלול זכויות אזרח גם מהערבים בתוך שטחי ישראל אין מישהו שלא ער לבעייתיות הקיימת. אולם מכאן ועד לגזור שקווי שביתת הנשק מוגדרים באופן אנליטי כקו הגבול של מדינת ישראל המרחק רב.

הניסיון הזה הוא ניסיון נואל של אנשים רעים ואלימים אשר מנסים לכפות את דעתם על הציבור באופן כוחני. ועליהם נאמר "אל תאמר, קבלו דעתי, שהם רשאים ואתה אינך רשאי". דומני שרוב ניכר במדינת ישראל לא יסכים לקבל את העמדה הזו. הכותל איננו שטח כבוש וגם לא ארץ ישראל. והתגובה תהיה קשה.

אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות (אבות א י)

אהוב את המלאכה – אהוב לעשות דברים בעצמך

ושנא את הרבנות – תשנא להגיד לאחרים מה לעשות

ואל תתוודע לרשות – בכל מערכת חברתית ישנה רשות: גננת, מנהלת, כוח אדם, משטרה, בתי משפט וכו'. האדם הרגיל צריך להימנע מפגישה עם הרשויות.