חמץ שנגנב בפסח המשך

טוב דיברתי עם דיין, ידיד נעורים, על סיפור גניבת החמץ. הוא הסכים שהקניין לא פוקע מעיקרו כאשר הגוי מחליט לא לשלם את שאר הכסף וצריך לעשות העברת בעלות מחדש כדי להקנות את החמץ ליהודים.

מצד שני הוא חלק על המסקנה לפיה הביטוח לא צריך לשלם על החמץ. בסופו של דבר ביטוח הוא סוג של אופציה וכמו כל אופציה אין באמת סיבה למה אי אפשר לממש אותה על רכוש של אחרים. מה שחשוב באופציה זו הערכת הסתברויות של המוכר והקונה. הסיבה שביטוח לא חל על רכוש של אחרים היא כי חוק הביטוח אוסר זאת. לא בגלל שהגיונית הביטוח לא יכול לבטח. הביטוח בהחלט יכול לבטח כל אירוע באשר הוא ורק מסיבות חוקיות הוא יוגבל לאירועים הקשורים לרכוש האישי. עם חמץ יכול להיות שאפילו המגבלות הקנייניות יוחרגו (הוא לא הרחיב על הסיבות להחרגה).

הבן שלי הוסיף שניתן להסתכל על בעלי הסופרמרקט כעל שומרים וכאן ניתן לדון האם שומרי חינם או שומרי שכר. אולי הביטוח חל עליהם בתור שומרים ולא בתור בעלים.

אין ספק שהסיפור הזה מעניין יותר ממה שחשבתי בתחילה.