חמץ שנגנב בפסח

שתיהן עמדו נבוכות. ארגזי הקוטג' והגבינות היו מונחים בכניסה בלי שפינו אותם. הסערה שפקדה אותנו בסוף פסח עדיין לא נעלמה לחלוטין ועדין רסיסים של טפטוף עפו באוויר. היה מעונן וקר. העובדת דיברה בטלפון הנייד בקדחתנות, המנהלת רק בהתה במבט קודר. דלת המכולת נופצה בחלקה התחתון. אין עכשיו מכירה אמרה המנהלת. תחזור באחת עשרה בבוקר. הסופר הקטן ששירת עובדי המרכז התעשייתי הקטן יצא לחופש לכל חג הפסח ומישהו ניצל את ההזדמנות כדי לפרוץ אליו ולגנוב סחורה. סביר להניח שהביטוח יפצה אותן אבל האם הוא צריך לפצות אותן על החמץ, קופסאות הקרקרים, הקורנפלקס, העוגיות ועוד, שנגנבו?

המוכלת הקטנה מכרה את החמץ שלה לפני פסח כדי לא לעבור על איסור"ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך" (שמות יג ז) ועל איסור "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם" (שמות יב יט). אסור ליהודים להחזיק חמץ בפסח. על גויים אין איסור וכך נוצר פיתרון להפסד מרובה של חמץ. נמכור את החמץ לפני פסח לגוי עם מקדמה. במכירה נשכיר לו את המדפים שעליהם מונח החמץ. לאחר הפסח הגוי מחליט שהוא לא מביא את שאר הכסף ולוקח את החמץ ומקנה לנו את החמץ בחזרה. זו עסקה תקינה לחלוטין.

בזמנו שמעתי על עיירה חרדית שהחליטו לא לדרוש תשלום אלא לתת את החמץ לגוי במתנה. הם ריכזו את כל החמץ לפני פסח במחסן ונתנו לו את המפתח. במהלך הפסח עצר טנדר ליד המחסן. מהטנדר ירד הגוי פתח את המחסן ורוקן אותו לחלוטין. הנזק הגיע לעשרות אלפי שקלים. מתנה זו מכירה במחיר 0. מכירת חמץ רגילה היא מכירה בתשלום גדול מ0 ולכן היא מכירה לכל דבר. החמץ שייך לגוי בזמן הזה.

נחזור למקרה שהתחלנו איתו. הסופר מובטח על ידי הביטוח מפני גניבות אבל הביטוח חל על רכוש של הסופר. הוא לא חל על רכוש של הגוי (יש כאן אולי צד ג אם הגוי יתבע את הסופר). מי שנזוק במהלך הפסח איננו הסופר אלא הגוי. הוא איבד את החמץ. אם הוא מבוטח הוא יכול לתבוע את הביטוח שלו או לתבוע את המכולת על נזיקין של צד ג. במצב הזה, הביטוח של הסופר לא צריך לשלם את הנזק של גניבת החמץ. הוא לא היה ברשות הסופר.

אנחנו חושבים על מכירת חמץ כעל טקס דתי. לא, זה אירוע משפטי עם השלכות דתיות. בסיפור הזה אנחנו רואים שיש לו גם השלכות כלכליות אם החמץ נגנב במהלך הפסח.

אחרי פסח כשר ושמח.