היעלמות שקטה (התבוללות)

אתמול נודע לי שהוא לא הפך לנזיר. הוא התנצר וחי עם אשתו הנוצריה ו4 ילדיהם. אני חושבת שהיא זכאית חוק השבות אבל לא יהודיה על פי ההלכה. נזכרנו אתמול שאחת מהאחיות הייתה פגועה שכלית (תסמונת דאון אם אני זוכר נכון). משפחה ללא מזל. גם כשהאבא היה בחיים הוא לא היה יציב ובמיוחד אחרי מותו. בראש עולים זכרונות. ביקורים שהיינו עושים אצלו, דיבורים שהיינו מדברים איתו ולאט לאט הפירוד שהסתיים כפי שהסתיים. אני זוכר שביקרתי אצלו בדירה עם החברה שלו כאשר שניהם אכלו נקניק לא כשר. אני זוכר הצגה שהוא שיחק בה כאשר לאחר ההצגה פגשתי אותו ואת השחקנית ואמרתי להם שקשה לי עם שירת נשים. אולי גם זה גרם לו לעזוב. אולי היום הייתי חושב אחרת.אני זוכר שהלכנו לקרוא לו מביתו ועצרנו לתפילת מנחה של שבת להתפלל. הוא עמד בצד בשקט. הוא כבר לא התפלל באותו זמן. אני זוכר אותו מעיר על המחזה אדיפוס המלך כיצד האמא מקבלת בשלווה כל כך גילוי עריות. הזכרונות עולים וצפים ואיתם העצב הגדול. אני מסתכל עליו בסרטונים ביוטיוב ורואה אותו רגוע, נמצא במקום שמתאים לו. אני שמח בשבילו שהוא מצא מנוחה ובלב מר לי מר.

הוא לא היחיד. גם חבר אחר, חבר נפש שהיה לי כשהייתי סטודנט הלך והתחתן עם גויה. אקדמאית שבאה לארץ ישראל ללמוד. כמה הקפדתי עליו ועדין אני מקפיד עליו אני בלב. במסיבת אירוסין שלנו היינו בבית של חמותי ופתאום טלפון איפה אתם? הוא בא לבית של ההורים שלי. כמה הסתובבנו ביחד. ועכשיו קשה לי. לא מדובר באנשים זקנים ובודדים המוצאים להם איזו זקנה גויה להעביר איתה את הזקנה. מדובר באנשים צעירים המקימים משפחות עם גויות.

ובחוץ לארץ צד שלם של המשפחה נמחק. זה קורה בארה"ב, זה קורה ברוסיה וזה קורה בצרפת ובבריטניה. סיפר לי שכן, תלמיד חכם ממוצא תוניסאי, כיצד בני דודים שלו בצרפת נשואים לגויות. התבוללות. וההתבוללות אוכלת בנו בשקט אבל הנזק המצטבר שלה במספרים הוא גבוה, היעלמות שקטה.

הרב והנזיר