אתמול הייתה לי שיחה עם חבר דתל"ש בעבודה על ההגדה של פסח. הוא טען שזה טקסט נוראי שלא ניתן למצוא בו שום עומק. מדובר בבחור מאד רציני ומשכיל שלפני החגים נהנה לעבור על טקטסים השייכים לחג אבל במקרה של הגדה של פסח זה פשוט לא רלבנטי. אין בה שום עומק כך הוא אמר. בהתחלה התנגדתי (הוא איתגר אותי למצוא טקסט גרוע ביהדות שאני מודה שהוא גרוע כי אחרת אני פשוט משוחד ובאמת יצאתי משוחד) אבל אז תוך כדי דיבור הבנתי שאני כבר חושב את זה הרבה שנים. כבר הרבה שנים אני מרגיש שאין דבר יותר טרחני ומשמים מאשר הניסיון הזה של ביני"שים (בני ישיבות) ומדרשיסטיות להביא וורטים בזמן קריאת ההגדה בליל הסדר. גם הגיגים של אינטלקטואליים דתיים – ואני מאמין שבסדר הזה יהיו גם הרבה הגיגים של אינטלקטואלים לא דתיים וגם של לא אינטלקטואליים – לא עושים לי את זה. ההגדה היא לא טקסט של עומק. לטעמי היא טקסט של אנטי עומק. העניין שלה הוא אחר לגמרי. כשאני מעביר סדר בביתי למשפחה הגרעינית אני מתנגד לוורטים. וורטים שיגידו באוכל או מחר בבוקר. את ההגדה קוראים.
אין ספק שההגדה איננה טקסט פשוט. בעצם היא די מזכירה את הגמרא עצמה. כמו הגמרא היא מביאה מדרשי הלכה שדנים בגדר המצווה ובדינים שלה. היא כוללת גם את גדר המצווה ("כנגד 4 בנים דיברה התורה"), התחולה שלה ("ואפילו כולנו חכמים…") והזמן שלה – ביום, בלילה? בזמן הזה, בימות המשיח? וכמובן כשפסח מצה ומרור מונחים לפניך. היא מאד מזכירה את הפרק התשיעי של מגילת אסתר שבבת אחת במקום סיפורים מתחיל לעסוק בתקנת פורים, בקבלתו על ידי העם, מה התקבל (משתה ושמחה), מה לא התקבל (יום טוב – איסור מלאכה) והכללתה בתנ"ך (ונכתב בספר) וכו'.
אבל אחרי שכל הדיונים הללו מסתיימים אנחנו מגיעים לגוף ההגדה. גוף ההגדה מביא את התשובות של שתי השיטות למהו סיפור יציאת מצריים – שיטת שמואל שמתחיל בעבדים היינו ומסתיימת ביציאת מצריים ושיטת רב, רבי אבא, שמתחיל בגנות – בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ומסתיימת בקבלת התורה – ועתה קרבנו המקום לעבודתו. ובתוך הסיפור היא מתחילה לפרט. היא לוקחת את הסיפור המופיע בספר דברים של מקרא ביקורים ומתחילה לפרש אותו פסוק פסוק, מילה מילה. ולאט לאט אתה נכנס לסיפור. ולסיפור יש גיבור אחד, אלוהים. ויש אותנו הסובלים במצרים. כדאי שתחזיקו הגדה עם פירוש קצר אבל מרבית ההגדה מדברת בעד עצמה. כדאי לחוש לגירסת הרמב"ם "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו" שבעקבותיה נהגו בעדות המזרח לצאת ממצרים בזמן קריאת ההגדה. אפשר לצעוק בויצעקו בני ישראל. יש הרבה הפעלות שאפשר לעשות בהגדה (כשיש ילדים קטנים אני מחפש את החלות שלי ועוד). להגדה יש את הכוח שלה והכוח שלה הוא לא שכלי. הוא בדמיון.
קריאת ההגדה מסתיימת בשני פרקי הלל לפני אכילת מצה אבל אחרי הסעודה ההלל ממשיך וזה כבר צד אחר של ליל הסדר. צד של שתיית יין ושירה אני לא יודע כמה מנגינות מכירים להלל. מי שרגיל ללכת לבית כנסת מכיר מנגינות של פרקי הלל אבל אפשר לבדוק ברשת. בהודו לה' כי טוב כדאי שאחד יקריא ושניים יענו (משנה ברורה). כדאי לשיר. כדאי לזייף. יצאנו ממצרים ועכשיו אנו חוגגים את היציאה. וחלק מההנאה נמצאת בחוסר הקפדה. אנו נוהגים לשתות 4 כוסות כמו גירסת רש"י ורשב"ם אבל בגירסת הרי"ף היה כתוב 5 כוסות שאחת מהן היו שותים בין ההלל לברכת השיר (נשמת). הטור כותב שאפשר לשתות יין בלי ברכה בסוף ההלל ואז למזוג עוד כוס לברכת השיר. הסדר מתחיל לקבל אופי מבושם למדי.
בזמנו הרב אריאל אדרי עשה פורפגנדה לטובת שתיית יין יבש מול שתיית מיץ ענבים. הוא טען שניתן להסתפק בגביעים קטנים של 86 סמ"ק, ואפילו פחות, ובשתיית רוב כוס. הגביע שלי קצת יותר גדול ולפעמים אני שותה את כל הכוס. לא נורא. כדאי לקנות בקבוק יין טוב ולהנות. ואז מגיעים לנרצה ולשירי סוף ההגדה ומי שלא רדום מהאלכהול יכול לקרוא את שיר השירים ומי שעדיין לא נרדם יכול לעסוק ביציאת מצרים כל אותו הלילה.
חג כשר ושמח
י.ד. 
*מקרא ביכורים (לא באתי לתקן, פשוט חלק מן הקוראים אולי לא יבינו שמדובר בטעות).
אני מזדהה עם דבריך. אני ממש לא אוהב את כל ההסברים המוגזמים שבכלל לא מתחברים להגדה. ההגדה היא סיפור של גאולה של עם ולא הסברים חסידיים למשל שמנותקים מההגדה.
לטעמי, ליל הסדר יכול להיות או "סיפור" יציאת מצרים (יותר חוויתי) או "דיון" יציאת מצרים (שיחה יותר מעמיקה על גאולה ועל איך נהפכנו לעם).
אני גם מוצא את הקושי לבנות ליל סדר שמתאים לכל טווח הגילאים ולכן אין ברירה ולוותר לעיתים על דיון אינטלקטואלי מעמיק לטובת הצד הרגשי/סיפורי. עם ילדים יותר גדולים אני מנסה להסביר את המבנה של ההגדה (של פסוק והסבר שלו, פסוק והסבר שלו – כמו במדרשים).
אני לא אוהב את האריכות של החלק לאחר הארוחה. ולכן אני מנסה לדלג/להאיץ את הקטעים שקוראים בהם לבד ומשאיר את הקטעים ששרים בהם.
חג שמח.
אהבתיLiked by 1 person
בכישרונך במילים ספורות הצלחת להכניס אותי לניחוחות החג.
ברשותך רוצה לזק שתי נקודות שהם אולי שני צדדים של אותו המטבע.
1. לא הכל נמדד ב טקסט טוב/גרוע או במידת העומק שלו. במילים אחרות כמה הוא מעניין אותי.
בתור משל, דוחות כספיים, כספי פנסיה וכו' לא מתיימרים להיות מעניינים אבל הם החיים שלנו. (הכוונה רק לאלו שלא חיים מהאוויר)
2. הנקודה של פסח וליל הסדר במיוחד היא לגעת בנקודת הוויתנו. מי אנחנו?
לא במונחים של מעניין. במונחים של חיים. של משמעות. מאיפה ולאן.כאומה.
לסיום,
ממליץ לכולנו לקחת השראה מהחג. ולהשליך על חיינו הפרטיים. מה אנו מה מה חיינו
אהבתיLiked by 3 אנשים
י.ד , כפי שאתה יודע אני לא זז בלי הגדרות.
אז ככה מוגדר-
דברי תורה (נקרא גם בשם וורט) – הם כינוי לדרשה קצרה שעוסקת בנושא מרכזי המבוסס על הספרות התורנית.
השאלה אם וורט מגיע מאיידיש , יעני word ?
יעני , דבר תורה הוא ה word?
וגם וורט זה גם הכינוי לפגישה בין ההורים של חתן וכלה שבה סוגרים את החתונה. כלומר סוגרים עסקה ואז מילה היא מילה (word)?
תודה, בברכה וחג שמח.
אהבתיאהבתי
אכן מגיע מאידיש, וכדרכה זה גם לעיתים במובן של קריצה/הקנטה (בהקשר לדבר תורה, לא לפגישה בין ההורים):
דבר תורה בקטנה, על הדרך, לא באופן מעמיק או כפשט הדברים.
אהבתיאהבתי
כנראה. מעולם לא חשבתי על מקור האטימולוגי של המילה וורט. לרוב אני משתדל לכתוב מתוך הנחה שהעניינים הנידונים אינם מוכרים לקוראים אולם שכחתי כי גם המושג וורט איננו מוכר. מחילה.
אהבתיאהבתי
האגדה אמורה להקרא על מנת שהילדים יבינו ויזכרו, אולי לכן כל שנה צריך פרשנות (וורטים?) שהולמת את הנוכחים הגיל והמציאות.
אהבתיLiked by 1 person
כנראה, אבל אני זוכר גם כשהייתי יותר גדול שהניסיונות לחדש משהו בכוח על ההגדה היו טרחניים וחסרי עניין. טוב נראה איך יהיה כשהילדים יגדלו.
אהבתיאהבתי
מעין חלופה (או השלמה) ל"חד גדיא" שבהגדה.
כפי שבעבר, הלא מאוד מאוד רחוק, נהגו לעשות בקיבוצים רבים. בהכנותיהם לחגוג את ליל הסדר של "חג האביב".
בשולי השולים גם הצד האחר, מהמואר כיום בדיונים על הסרבנות, של מפקדי טייסות.
———
חלקה השני של רשומה, מעט ארוכה מדי לטעמי, מהבלוג עונג שבת
" … לפני כמה שנים שוחחתי בטלפון עם בנה של אנדה, תא"ל (מיל') עמוס עמיר, שהיה בעבר מפקד טייסת בחיל האוויר, והוא אישר באוזניי שהשיר מעולם לא פורסם. שוחחתי גם עם קרוב משפחה נוסף, עד כמה שזכור לי היה זה בן אחיה של אנדה, והוא סיפר לי כי בני משפחת עמיר נוהגים לקרוא את השיר הזה מדי שנה ליד שולחן הסדר (וכך נוהגת גם אני…).
ובמאמר מוסגר: אחיה של אנדה עמיר, יעקב פינקרפלד, היה אדריכל וחוקר בתי כנסת. הוא נהרג בשנת 1956 מאש חיילים ירדנים, שירו על סיור של משתתפי כנס 'החברה לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה' שנערך ברמת רחל. ובאשר לאנדה, בנוסף לעבודתה כמיקרו-ביולוגית ולכתיבת שירי ילדים היא עבדה בהתנדבות במחלקה להנצחת החייל של אגף השיקום במשרד הביטחון וסייעה לכתיבת ביוגרפיות של חללי צה"ל. היא ערכה את הרשימות האלו במשך שנים רבות, בכישרון ובעדינות הראויה.
אנדה עמיר
הֲתֵדְעוּ מָה אֶעֱשֶׂה
בְּלֵיל-שֶׁל-סֵדֶר זֶה?
אַסְתִּיר הַגְּדִי שֶׁל הַהַגָּדָה;
וְהֶחָתוּל כְּלָל לֹא יֵדַע
הֵיכָן הַגְּדִי וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ:
יָבוֹא, יֹאמַר: הַגְּדִי אֵינֶנּוּ!
וְלֹא יִקֹּם אוֹתוֹ הַכֶּלֶב,
וְלֹא מַקֵּל, לֹא אֵשׁ אוֹכֶלֶת,
לֹא מַיִם, וְלֹא שׁוֹר נַגָּח.
כִּי אֶת הַגְּדִי אֲנִי אֶקַּח,
אַסְתִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מַחֲבוֹא,
וְכָל רָעָה לֹא עוֹד תָּבוֹא.
.######################
……
אנונימייום שישי, 31 מרץ, 2023
באחת התגובה לפרסום המקורי נכתב: "אם קוראים בהגדה את חד- גדיא מנסים לחשב מי צודק, אחד כן ואחד לא אזי יוצא שהקב"ה הוא רשע". זו אמירה ותיקה וידועה. והתשובה שתמיד שמעתי היתה – "מה הכלב בכלל עושה פה? אם רק נוציא אותו הכל יסתדר". ובכן סדנא דארעא חד הוא. חג שמח.
השב
אהבתיLiked by 2 אנשים
4 הכוסות של ליל הסדר הפכו ליין שהוא דמו של ישו, המצה או אולי קורבן הפסח הפכו לבשרו של ישו לכן אולי הם קוראים לו הגדי. ישו הגיע לירושים ערב פסח כדי לגאול את היהודים מעריצות שליט זר כמו משה. השפעה גדולה על העולם היה לליל הסדר.
אהבתיאהבתי
בשביל הקתולים צליבתו של ישו היא כמו קרבן המחליף את בית המקדש ולכן אין צורך בבית המקדש. מכאן מגיעה ההנחה שלפני ישו בית המקדש היה נצרך ואמיתי רק שאת הקרבנות מחליף ישו. אצל פרוטסטנטים הדברים יותר יגעים. בשביל הנוצרים הליברלים החסד האלוהי עבר לנוצרים. מכאן השלילה הגמורה של יהודים והציונות. את הקרבנות הם מזהים עם העבר היהודי חסר המשמעות. הגאולה האמיתית מתחילה בישו. את הדבקות במצוות הם פוסלים על בסיס אותו עיקרון; אין לזה משמעות. זה ההבדל בין קתולים לפרוטסטנטים – במיוחד הליברלים – בשביל הקתולים הפולחן היה משמעותי רק שהוחלף בישו, בשביל הפרוטסטנטים הפולחן הוא חסר משמעות. אצל האוונגליסטים יש נטיה לחזור למצוות מעשיות. זה עדין זיוף של היהדות אבל יש להם יותר סימפטיה ליהדות.
אהבתיאהבתי
התאור שלך מדוייק מאד. הקתולים באמת דומים ליהודים בשל המצוות, ואומנם החסד האלוהי עבר אצל הפרוטסטנטים אבל אני לא חושב שיש שלילה גמורה של יהודים וציונות. בוודאי לא של ציונות היות וישו יחזור רק לאחר שתיכון ישראל מחדש.
מה חלקו של אליהו הנביא בליל הסדר? מה הקשרו לפסח? הרי הוא חי בערך ב מינוס 922. ביקרנו היום במוחרקה, מקום שם הוא התמודד עם נביאי הבעל. הוא אגב מקובל מאד אצל הנוצרים.
אהבתיאהבתי
לא כל הזרמים הנוצרים מאמינים כי מדינה יהודית היא תנאי לביאתו השניה של ישו,
למעשה רובם המוחלט לא. רובם גם לא מצפים לביאתו השניה. האמונה הזו היא נחלתם
של פלגים אוונגליסטים מסוימים שאין לה שורש בכתבים נוצריים לפני 100-200 שנה.
בשביל מרבית הנוצרים העונש של היהודים על דחיית השלום הנצחי של ישו הוא גלות
נצחית שאין לה כפרה.
לפי מה שהבנתי האמונה בביאתו השניה של ישו כעניין אקטואלי חזרה להופיע אצל
האוונגליסיטים החל מסוף המאה ה19 כתוצאה מאתגרי המודרנה. אבל יש זרמים כמו
הנוצרים הליברלים שרואים את המודרנה כהמשך ישיר של הנצרות שלהם וממשיכים
בשלילה עקרונית של היהודים וכמובן הציונות.
הקשר של אליהו הנביא לליל הסדר נמצא בשני קווים מקבילים שהשתרגו זה בזה.
הזכרתי בפוסט את מחלוקת הגירסאות האם יש כוס חמישית בליל הסדר או לא. אני
כתבתי את הצעתו של בעל הטורים, רבי יעקב בן רבינו אשר, שישתה את הכוס בלי ברכה
בסוף ההלל וימזוג לעצמו עוד כוס, אולם בקהילות ישראל השתרש פתרון נוסף – למזוג
את הכוס החמישית אך לא לשתות אותה. מצב כזה נקרא תיקו, בארמית יעמוד, שאותו
דרשו כראשי תיבות הבאים: תשבי יתרץ קושיות ובעיות. תשבי זה אליהו. ההנחה היא
שבוא הגאולה יתן תשובה לשאלות בלתי פתורות כמו הכוס החמישית של ליל הסדר. ולכן
הכוס החמישית הפכה לכוסו של אליהו הנביא, הכוס הלא פתורה. אבל אליהו מופיע בקו
נוסף. אליהו הוא נביא הכישלון. הנביא שהיה אמור להחזיר את ישראל בתשובה בזמן
אחאב ונכשל בכך. כתוצאה מכך פוטר אליהו, הוחלף באלישע ועלה השמיימה בסערה. ואז
בנבואה האחרונה של התנ"ך שאחריה נסתתמו הנבואות נאמר "הנה אנכי שלח לכם את
אליה הנביא לפי בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על
אבותם. פן אבוא והכיתי את הארץ חרם" (מלאכי פרק ג). הפסוק הזה נקרא בהפטרה
בשבת לפני פסח הנקראת לפיכך שבת הגדול. אליהו הנביא (ונתעלם מהחיסרון של ה"ו")
הוא נביא הגאולה העתידית שבה יתקן את הכישלון של העבר וככזה הוא חוגג איתנו את
הגאולה הראשונה בליל הסדר שהרי שורש הגאולה העתידית נמצא בגאולה הראשונה של
יציאת מצרים.
אהבתיLiked by 1 person
תודה רבה עבור ההסבר
אהבתיLiked by 1 person