לכבוד נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג,
ברצוני לבקש שתתן מיוזמתך חנינה לראש הממשלה נתניהו ויושב ראש מפלגת ש"ס אריה דרעי. מדינת ישראל הולכת ונסחפת למחול שדים בין הרשות השופטת לרשויות המחוקקת והמבצעת. הרשות השופטת מדרדרת למצב של ביטול רצון הבוחר על ידי הדחת ראש הממשלה נתניהו והרשות המחוקקת בתגובה תנסה להדיח את שופטי בית המשפט העליון והיועץ המשפטי. כולם צודקים אבל במדינה כמו בכביש תהיה חכם, אל תהיה צודק.
מתן חנינה לשני האנשים הללו יפסיק בבת אחת את מחול השדים ויאפשר להגיע להסכמה על הרפורמה הנחוצה למדינת ישראל. כרגע שניהם מנועים משפטית מלהפעיל את השפעתם בעניין – כפי שלצערך נוכחת – ואין נזק גדול מזה למדינת ישראל. אין ספק שהתמריצים של שניהם בהמשך התוהו ובוהו מושפעים מהמצב המשפטי שהם נתונים בו. מתן חנינה לשניהם יחתוך את הקשר הגורדי וישחרר את המצב.
ברור לי שמתן חנינה יגונה בידי הטהרנים המשפטיים אולם כנשיא מדינת ישראל אתה בוודאי תראה את טובת האומה כקודמת לדקדוקי מה יגידו. זכור כי ענוונותו של זכריה בן אביקולוס החריבה את בית מקדשנו והגלתה אותנו בין האומות. אל תאמץ מידה מגונה זו.
לפני יותר ממאתיים שנה ניצבה הרפובליקה האמריקאית הצעירה בפני כמעט מלחמה עם צרפת. הפדרליסטים בהנהגת המילטון תמכו במלחמה, הרפובליקנים בהנהגת ג'פרסון תמכו בצרפת. שני הצדדים רצו לנצל את המלחמה לעשות נקם באויביהם הפוליטיים. רק אדם אחד התנגד למלחמה, נשיאה השני של הרפובליקה ג'ון אדמס. ואז הוא שלח משלחת נוספת לצרפת למשא ומתן ובת אחת טרף את הקלפים והסיר את המלחמה מסדר היום (ועל הדרך איבד את תמיכת המפלגה הפדרליסטית אבל לא היה איכפת לו). אדוני הנשיא לך בדרכו של ג'ון אדמס והפסק את מחול השדים באיבו.
בברכה,
י.ד. (אזרח מודאג)
י.ד. 
מצ'ב תגובתה, המאוד מאוד עקיפה, של לימור סמימיאן דרש להנחתך שמתן חנינה לנתניהו ודרעי תפסיק את מחול השדים המסוכן שאנו נתונים בו.
כותרת הכתבת
"המשוואה: רפורמה או חירותו של נתניהו".
https://www-israelhayom-co-il.cdn.ampproject.org/v/s/www.israelhayom.co.il/opinions/article/13695675?amp=1&_gsa=1&_js_v=a9&usqp=mq331AQKKAFQArABIIACAw%3D%3D#amp_tf=%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%3A%20%251%24s&aoh=16763599572996&referrer=https%3A%2F%2Fwww.google.com&share=https%3A%2F%2Fwww.israelhayom.co.il%2Fopinions%2Farticle%2F13695675
קטע מכתבתה:
" … רוצים לומר, אם תמשיכו לקדם את הרפורמה – חירותו של נתניהו תיפגע, בין שתהיה זו חירותו האזרחית להיבחר (באמצעות הטלת חרב הנבצרות) ובין שתהיה זו חירותו כאדם (באמצעות השפעה על גזר הדין במשפט).
אחת הטענות החוזרות של מתנגדי הרפורמה היא שנתניהו מוביל אותה כדי להקל את מצבו המשפטי. בכל הזדמנות ובכל אמירה של חבר כנסת זה או אחר, הם מחפשים "הוכחה" לקשר הזה, לקיומו של ניגוד עניינים, לטענתם.
לא משנה העובדה שהמשפט ממשיך להתנהל כסדרו, ושנתניהו דחה דווקא הצעות לעסקת טיעון (כלומר, היה יכול לסיים את המשפט); לא משנה העובדה שהמשך התנהלותו של המשפט דווקא מסייע בחשיפת האמת והעוולות שנעשו כלפי נתניהו, דבר שמחזק את הטענה כי מדובר במהלך פוליטי נגדו; לא משנה העובדה שאין שום זיקה לוגית בין השינויים שבהם עוסקת הרפורמה, הכרוכים בהחזרת האיזון בין הרשויות, לבין בירור מסכת עובדת וראיות במשפט ספציפי כזה או אחר – מתנגדי הרפורמה ממשיכים במלוא כוחם לנסות לייצר קשר אסוציאטיבי. כך הם מדלגים בכוונה, כמעט בנשימה אחת, בין הדיון ברפורמה לאמירות על משפט נתניהו.
אהרן ברק מתראיין על הרפורמה ומבליח הערות על עסקת טיעון. היועמ"שית בהרב־מיארה מדברת על הרפורמה ומזכירה את ניגוד העניינים של נתניהו בגלל המשפט. מנדלבליט מדבר על הרפורמה ולא מפסיק להגיד שהוא מנוע מלהתבטא בעניין המשפט, כך שהוא בפועל מהדהד את המילה "משפט", שוב ושוב, במשך כל הראיון לגבי הרפורמה. אבל ככל שהם עמלים על הנדוס הקשר האסוציאטיבי הזה, הרי המציאות שונה בתכלית.
אם יש איזושהי זיקה בין הרפורמה לבין משפט נתניהו, הרי הם מקיימים ביניהם יחס הפוך. כלומר, אם הרפורמה תיעצר, ועוד על ידי נתניהו, הוא דווקא ירוויח מכך. לעומת זאת, אם הרפורמה תעבור, האיומים על עתידו הפוליטי והאישי, ככל הנראה, ימומשו.
עם יד על הלב, מי האדם שנפגע הכי הרבה עד כה ברמה האישית וברמה הציבורית מפני שלא היה מוכן להיכנע למערכות הללו? מי היה יכול להיחלץ מכל ההתקפות נגדו אם רק היה צועד מעט לכיוון שמאל? …."
אהבתיאהבתי
בקשתך מהרצוג מסתמכת על מספר הנחות מוקדמות, שאני מאוד סקפטית לגביהן:
1. נתניהו מעוניין לקבל חנינה.
למרות שחנינה כוללת בתוכה, במובלע או במפורש, הודאה באשמה.
כלומר הוא מוכן שיוטל כתם בל ימחה בתדמיתו ובמורשתו.
זאת למרות שככל שמשפט נתניהו נמשך – כך הולכות ומצטברות יותר ויותר עדויות למוטיבצית *היתר* של חוקרי המשטרה, ושל אנשי הפרקליטות, למצוא או להמציא חומרים שיפלילו אותו.
נראה שסיכויי נתניהו לקבל זיכוי רחוקים מלהיות זניחים. אך אפילו אם יורשע – קיים סיכוי סביר שתומכיו ימשיכו להאמין בחפותו ובעובדה שתפרו לו תיקים. כלומר שתדמיתו לא תוכתם לנצח נצחים.
2. רוב מצביעי נתניהו מעונינים בטובתו האישית (קרי שלא יכלא או יודח) הרבה יותר מאשר בשיפור מערכות המשפט והצדק במדינה.
על אחת כמה וכמה יותר מאשר מתן אפשרות לימין, בעשורים הקרובים, לשלוט ולבצע את מדיניותו.
ברור לכל שבנושאים רבים מספור לרוב שופטי בג'צ השקפת עולם מאוד שונה משל הימין / המחנה האמוני.
כלומר, ה"ביביסטים" למעשה מוכנים לוותר על כל מה שבוחרי מפלגות הקואליציה מעוניינים שיבוצע – כל עוד מנהיגם לא נפגע אישית.
כנראה מתבטאת כאן השפעת התדמית של העבד הנרצע, מעריץ המנהיג העליון, של אותו "ביביסט". כלומר של זה שראוי לכל בוז.
3. מחנה מפלגות האופוזיציה יהיה מוכן להפסיק את מאבקו המסוכן במדינה אם נתניהו ודרעי יוותרו על רוב סעיפי הרפורמה במערכת המשפט.
יש כאן התעלמות מהעובדה שעיקר המאבק שלהם אינו על מערכת המשפט כשלעצמה, או על שימור "הדמוקרטיה", אלא על יכולת האליטה השלטת להמשיך לנהל את המדינה באמצעות מוקדי הכוח שבהם היא מחזיקה ובאמצעות "הדיקטטורה של בג'צ". זאת למרות שכבר מזמן הפכו למיעוט במדינה.
לתפיסתי אנו חוזים בלוחמה פוליטית, די אלימה, על השגת כוח ושמירתו בין שני מחנות:
– האליטות הוותיקות: הפקידות הבכירה, רוב האקדמיה, התקשורת ושופטי בג'צ
– רוב אזרחי המדינה ומצביעה
אני בספק האם מתן חנינה לנתניהו או דרעי יוכל להפסיק את הלוחמה.
****
על החתום:
אזרחית מודאגת
אהבתיאהבתי
לאזרחית מודאגת,
1. הבקשה לא באה מטעם נתניהו אז קשה לומר שהוא צד בענין, אלא אם כן הוא יודיע
לנשיא שהוא מוותר מה שלא נראה לי הגיוני.
2. אני לא מדבר מטעם תומכי נתניהו – למרות שגם אני אחד מהם – אלא מהחשש שלי
ממחול השדים בענין הניסיון הנואל להוציא אותו לנבצרות. אני לא יודע למה זה
מפחיד אותי יותר משאר האיומים.
3. יש טעם לפגם שאלו המציגים את עצמם כתומכיו של נתניהו רוצים שהוא יהיה אסיר
של כתב האישום רק כדי שיוכלו לשיטתם להכריע את הצד השני. משום מה חשוב לכל
הצדדים לנטרל את נתניהו כשדווקא על שיקול הדעת שלו אני סומך (ולכן גם הצבעתי
לו). וקיים גם החשש שעל גב הצד הצודק של הרפורמה של החזרת השלטון לעם ירכבו
גורמים מושחתים שלפעמים בית המשפט כן מגן נגדם. אני לא יודע אם עצמאות בתי
המשפט תאבד בעקבות שיטת המינוי (לא תאבד בכלל) אבל יש צדק בטענה שבעניינים
מנהליים יש חשיבות גם להגינות ויושר ביישום המדיניות המותוות. אבא שלי לאחרונה
היה מעורב בניסיון פיתוח נדל"ן שהשותפים נגדו ניסו לעקוץ אותו בסיוע העירייה.
כפי שהוא אמר רק בית משפט חסם זאת באיבו (והוא איננו יודע מה היה קורה אם קרוב
משפחה של ראש העיר היה מעורב בעניין). אז קל להגיד נבטל את הסבירות לחלוטין
אבל מצופה שיגידו אילו שיקולים יתאפשרו לבית המשפט כדי למנוע עושק.
אזרח מודאג אחר
אהבתיאהבתי
כתבת:
א. " … יש טעם לפגם שאלו המציגים את עצמם כתומכיו של נתניהו רוצים שהוא יהיה אסיר של כתב האישום רק כדי שיוכלו לשיטתם להכריע את הצד השני. …"
—————
מתנגדת לתפיסתך.
נבחרי ציבור, בכירים וחשובים ככל שיהיו (כולל ראשי ממשלה / מפלגות / ערים ועוד), הם למעשה השכירים של שולחיהם. או, ליתר דיוק, הם שליחי ציבור.
הם אינם בני אצולה ומלכים שתומכיהם אמורים למלא את כל רצונותיהם ולשאתם על כפים.
לשולחיהם שמורה הזכות להתעקש "להכריע את הצד השני" (או לבצע רפורמות חשובות או כל התחייבות אחרת שנתנו אותם נבחרי ציבור). אפילו אם זה עלול לסכן את עורו של אותו שליח הציבור שלהם ולהכניסו לכלא.
מצד שני, זכותו של כל שכיר להניח את המפתחות על השולחן ולהתפטר. כולל השכירצראש ממשלה.
ב. " … החשש שלי ממחול השדים בענין הניסיון הנואל להוציא אותו לנבצרות. אני לא יודע למה זה מפחיד אותי יותר משאר האיומים. …"
————-
אני חושבת שיש לי הסבר לחרדתך מעצם הנסיון להוציא את נתניהו לנבצרות.
אני חוששת שהוצאה של נתניהו לנבצרות תהיה הקש שישבור את גב הגמל הימני.
אם יש משהו שיוכל להוציא את ההמונים לרחובות בחמת זעם – זהו ביטול תוצאות כל פתקי ההצבעה שלהם. קשה לי להאמין שהציבור יקבל גזרה זו בתרעומת קלה בלבד.
זהו גם האלמנט שעלול להוביל להחלטה של המערכת הפוליטית להפסיק לציית להנחיות בית המשפט. כלומר משבר חוקתי על סטרואידים, שלא ברור האם תהיה ממנו תקומה.
אבל מערכת המשפט שלנו מספיק מנותקת מהעם והלכי רוחו בכדי להעז לעשות זאת. כפי שהוכיח רק לאחרונה אדמו'רם הנערץ אהרון ברק שהגדיר עצמו כחלק מ"ישראל השניה".
אהבתיאהבתי
א. הוויכוח הוא לא על מעמדם כשכירים אלא על טיב שליחותם. הרב שרלו טען בזמנו
את הטענה שלך. שליחי ציבור נשלחו לממש מדיניות מוצהרת מסוימת ואם הם לא ממשים
אותה הם מועלים בשליחותם. למעשה היה אפשר לתבוע אותם על מעילה בשליחות אבל
מסיבות טכניות לא עושים זאת.
אני לא הסכמתי איתו. אני כבוחר לא בוחר אנשים על סמך מדיניות מובטחת אלא על
סמך האמון שלי בשיקול הדעת שלו. שיקול הדעת שלו אמור להיות מושפע מעולם ערכים
משותף ולכן אני כבוחר מאמין שהמדיניות תהיה בהתאם למה שאני מאמין בו אבל אין
כפיפות למדיניות מוצהרת כלשהי. הוא ימעל בשליחותו אם הוא לא יפעל על בסיס
שיקול דעת אלא על בסיס שיקולים זרים (שרון והאי היווני על פי הטענה שגודל
העקירה כגודל החקירה). בכל מקרה אחר אין כאן מעילה ואם שיקול הדעת שלו לא
מתאים לך תבחרי נציג אחר.
ב. כן, חוסר שיקול הדעת במערכת המשפטית הוא כל כך גדול שאי אפשר לדעת למה הם
מסוגלים לעשות מתוך תאוות כוח וכבוד.
אהבתיאהבתי
כתבת:
" …
[י.ד.] י.ד. הגיב/ה על בקשת חנינה לנתניהו ודרעי
תאריך:2023, פבר׳ 15, 08:49מאת:י.ד. [הצג כל ההודעות]אל:Kamil Roni
Site logo image י.ד.
תגובה חדשה!
י.ד. הגיב/ה על בקשת חנינה לנתניהו ודרעי כרגע.
א. " … הוויכוח הוא … על טיב שליחותם. שליחי ציבור נשלחו לממש מדיניות מוצהרת מסוימת ואם הם לא ממשים אותה הם מועלים בשליחותם. למעשה היה אפשר לתבוע אותם על מעילה בשליחות אבל מסיבות טכניות לא עושים זאת. …"
————–
אני מסכימה אתך שלא ניתן לצפות, ולמעשה גם לא רצוי, שנבחרי ציבור יהיו כבולים לממש, מילה במילה, את כל הבטחות הבחירות שלהם.
חובה עלינו לסמוך על שיקול דעתם. לרוב לא ניתן לנבא את המציאות שלאחר הבחירות. היא יכולה להוליד סכנות ו/או הזדמנויות חדשות, שחובה להביאם בחשבון ולשקללם *לפני* שינסו להתחיל לממש את הבטחות הבחירות שלהם. כלומר, חובה עלינו לסמוך על שיקול דעתם בקביעת סדרי עדיפויות וחשיבויות רצויים, לטובת הכלל, גם במצבים עתידיים ולא צפויים מראש.
ב. " … הוא ימעל בשליחותו אם הוא לא יפעל על בסיס שיקול דעת אלא על בסיס שיקולים זרים (שרון והאי היווני על פי הטענה שגודל העקירה כגודל החקירה). בכל מקרה אחר אין כאן מעילה …"
———–
לא ברור לי ההבדל *העקרוני* שאתה מוצא בין שני "שיקולים זרים":
– האי היווני של אריאל שרון
– רצונו של נתניהו שהמשפט נגדו יבוטל
לתפיסתי, בשני המקרים הנ'ל נבחר הציבור כנראה מקדים את טובתו האישית לטובת המדינה ו/או הציבור שבחר בו.
להערכתי, חשוב למדינה שמשפטי נתניהו ימשכו, ויחשפו הטקטיקות של המשטרה והפרקליטות ו/ או אשמתו או חפותו של נתניהו.
זהו אמצעי חיוני (אם כי לא מספיק) לתיקון המערכות הנ'ל. אפילו אם נבחר הציבור מסוים ישלם על כך מחיר אישי כבד של סכנה להישלח לכלא.
אהבתיLiked by 1 person
אני באמת לא מוצא הבדל וכדי למנוע מצב שבו ראש ממשלה פועל כתוצאה מלחץ חיצוני
שמשבש את שיקול דעתו אני חושב שיועץ משפטי צריך להיות שר בממשלה שחלק מתפקידו
הוא מניעה של רדיפה משפטית של ראש הממשלה מטעם אנשי החוק. מי שצריכים לבקר את
ראש הממשלה הם עמיתים נבחרי ציבור (שרים וח"כים) שיחליטו שהחשדות נגד ראש
הממשלה מספיק חמורים כדי להפיל אותו. בכל מקרה אחר כולל האי היווני, משפטי
אולמרט ומשפטי נתניהו לא הייתה באמת סיבה להפיל את ראש הממשלה (או שאם הייתה
היא הייתה צריכה לבוא מעמיתים ולא משפטנים).
אהבתיאהבתי
למיטב ידיעתי זהו רעיון מקורי.
אבל איני באמת מבינה אותו ואשמח לקבל הבהרות לגביו.
1. מדוע לא להסתפק באימוץ ה"חוק הצרפתי"? דהיינו דחיית ברור משפטי של האשמות של נבחרי ציבור בכירים עד לאחר תום הקדנציה שלהם?
(חוק שנתפס בעיני כהרבה פחות מורכב מהצעתך, ולא פחות אפקטיבי. אם לא יותר)
2. האם אחת ממטרות הצעתך (להפוך את היועץ לשר) היא להבהיר, בצורה חד משמעית, שכמו כל שאר השרים גם היועץ המשפטי כפוף לראש הממשלה? (ולא הפוך, כפי שרבים מניחים כיום). שחוות דעתו של היועץ אינה מהווה צו מחיב שאסור לערער עליו?
3. האם כוונתך לחייב מינוי "שר מקצועי", בעל תואר במשפטים ונסיון רלוונטי למילוי התפקיד של יועץ משפטי לממשלה?
(בציפייה שזהו פתח למינוי שרים מקצועיים נוספים?) האם ברצונך להחליש את המוטיבציה של פוליטיקאים להגיע לצמרת מפלגתם ולהתמנות כשרים?
אהבתיLiked by 1 person
תודה. למעשה ראיתי אותו גם אצל דוד פטר ואצל יעקב ברדוגו. זה גם מה שנהוג
בבריטניה וארה"ב (כך למשל התובע הכללי בארה"ב מנע התייחסות פלילית לטראמפ בזמן
הנשיאות).
1. החוק הצרפתי הוא חשוף מידי ויוצר תחושה של איפה ואיפה. המנגנון הזה משיג
אותן תוצאות בלי לחשוף את ההבדל.
2. כן בוודאי. זה לא במקרה שחיים כהן, חניך האסכולה המשפטית הגרמנית, התעקש לא
לקבל מעמד שר כיועץ משפטי והעובדה שדוד בן גוריון, חסיד האסכולה הבריטית, לא
התעקש מולו על העניין היתה אחת הכישלונות המרכזיים בדרך למצבנו העכשווי. בשביל
חיים כהן אסור היה לטמא את המשפט בפוליטיקה.
3. עדיף פוליטיקאי ומעולם לא חסרים פוליטיקאיים בעלי השכלה משפטית.
אהבתיLiked by 1 person
רק עכשיו ראיתי את היוזמה. סליחה שמפריע בשרשרת הדיון.
אחרי כל הנאמר. לדעתי, בשורה התחתונה, אתה צודק.
לא שברורה לי התוצאה של החנינה.
הרי מלחמת הרשויות היא הרבה יותר גדולה מסך כל חלקיה.
עדיין, אילו היה לי כח הייתי יוצא השוקה ומכריז ואומר:
חנינה נשיאותית
אהבתיLiked by 2 אנשים
תמריץ,
אתה מזכיר לי את זיגפריד מהספרים של ג'יימס הריוט – "פרצופו עוטה הילה כמעט מלאכית, הוא פונה אלי ואומר 'הריוט אתה יותר מידי מתעצבן לאחרונה, הלקוחות לא מצדיקים את זה', שבוע לאחר מכן אני רואה אותו עומד ליד הטלפון ומקלל חרישית. ואז הוא מסתובב אלי ואומר 'זה היה ביל, הוא טוען שהטיפול שנתתי לפרה היה מיותר לחלוטין. היה שם הדוור והוא אמר לו שאם הייתי נותן מלח אנגלי לפרה הכל היה מסתדר מיד. אתה מבין, כבר שבועיים אני מסתובב סביב הפרה הזו ונותן לה את הנשמה עם טיפולים אבל רק בא איזה דוור והכל מסתדר'. רציתי להזכיר לו שהוא מתעצבן יותר מידי הלקוחות לא מצדיקים את זה אבל ראיתי את בקבוק התרופות מדלדל לו מהיד והעדפתי לשתוק" (פראפזה מהזיכרון).
זה היה מוצלח ומהנה. התגובות שלך אצלו מהנות. הן מראות שאתה כבר מדבר אליו כמו שאתה מדבר לילדים שלך, לא מתרגש, מבין שהוא כבר לא יקשיב ולא ילמד. קצת חוש הומור רגוע. כנראה שאז נהנים להגיב יותר ואיכות היצירה עולה. אי אפשר לומר שתמריץ לא מלמד את הקוראים משהו.
קמילה כבר לא עונה, היא הבינה כמו כולם שזה חסר טעם להגיב ובניגוד לאחרים היא לא מרגישה דחף לענות כשברור לה שזה בזבוז, גבר אמיתי. היא לא מבינה שהויכוח עובר שלבים ובשלב הזה את כבר מעירה הערות מלגלגות להנאה אגב אורחה בצורה רגועה. הילד לא מקשיב. כעת זה שלב של המנות האחרונות הקטנות.
חייל זקן, יאיר, 3718 עברו לשלב של בוז לעג ואכזבה כלפי תמריץ.
תמריץ נמצא בבידוד במגננה רק אמחייה לצידו מנסה עוד להסביר את שניהם. תמריץ כמו השמאל מאשים את האחרים בחולשות שלו, מצד אחד טוען שהעובדות מגעילות אותו מצד שני זורק בכוונת תחילה משפטים דוחים.
המאבק ברפורמה הוא כפי שאמרת אומנם מאבק של קבוצה שמרגישה את עצמה נעלה. חכמה מהשאר. איך היא יכולה להפסיד לאלו שהיא רואה אותם אספסוף נחות? זו הוכחה כל החיים שלהם היו שקר וטעות, לכן הם לא יכנעו עד הסוף. זה לא פוגע במשכורות שלהם אלא בכבוד. אם יעיזו לקצץ להם את המשכורות אולי האידיאולוגיה תשתנה.
(אגב זה בעצם אותו מצב בו תמריץ נמצא, עזב את הליטאים ורואה עצמו כשלב מתקדם באבולוציה, הוא חייב להוכיח לעצמו שהוא בעל איקיו גבוה כמו השמאלנים, לא גזעני, ליברלי פוסט מודרניסט. זה ממתנגש עם המסקנות שלו אז הוא לא ימני ולא שמאלי. כן רפורמה לא רפורמה, מסכן אבוד)
מעניין מי מממן את כל זה? קרנות מגרמניה? הרי ברור שהמטרה היא פה לפורר את המדינה.
נתניהו, קוסם, הוא מינה הרי את לוין ורוטמן, ועכשיו הוא אומר אני לא יכול להתערב. הוא הרי הרכיב את הקטר הזה ושלח אותו לדרכו.
אהבתיאהבתי
ספק רב אם נתניהו יסכים לקבל חנינה. גם עמוס ברנס סרב לקבל חנינה. חנינה תזיק לו, היא הודעה באשמה, הוא חייב לצאת זכאי. אפילו אם ירצחו אותו כמו שרצחו את רבין זה לא יעזור לו. (אם רבין לא היה נרצח היו מכפישים את הזכרון והמורשת שלו), אבל מדוע לא חוננים את דרעי? אם בכלל הנשיא יכול טכנית לחון אותו. כנראה שלחון את דרעי לבד זה לא יועיל כעת.
וכמו שאמרת, לשותפים של ביב נוח שהמשפט שלו מתנהל,הוא לא יכול להציק להם יותר מדי אחרת הוא היה מנסה לפשר ולעקר את הרפורמה, אם בית המשפט היה מוציא אותו זכאי עכשיו זה היה מזיק לשותפים. לפעמים נראה לי שכל הדברים המקריים האלו הם תולדה של שני שחקני שח טובים שמציבים בסופו של דבר את הכלים על הלוח בצורה אופטימלית שפשוט בן תמותה לא יכול לתכנן אותה מראש, כשהכל מגן על הכל והכל תלוי בכל בדרך גאונית. אם אני מנסה לחשוב צעד קדימה: בית המשפט יפסול את חוקי הרפורמה, המדינה תמשיך להתקיים, מספר חודשים אחרי זה נשיאת בית המשפט העליון ושני שופטי עליון יפרשו. לא יהיה קיים יותר בג"ץ, הממשלה תוכל להמשיך ולהעביר חוקים בלי להפסל.
תמריץ:
"מדינאות היא לא מתמטיקה. קשה להוכיח ש-2 ועוד 2 זה 5, אבל לכל מהלך במדינאות, אסוני ככל שיהיה, ניתן למצוא איזשהו נתיב של הצדקה לוגית. לכן הדבר לשפוט לפיו את התנהגות ראש הממשלה הוא לא ויכוח על נימוקים וטיעונים שהוא חסר תוחלת." זו הפשטה של המשפט "אני לא מתווכח על הגדרות"
של מי הלוגיקה המצדיקה? תמריץ מצליח למצוא לוגיקה שאומנם מאפשרת לו להצדיק כל טענה שנוחה לו. וכך גם אלו שמתנגדים לרפורמה בצעקות דמוקרטיה, מגילת העצמאות, דיקטטורה, לא יקשיבו לטיעונים או נימוקים ואם אתה מנסה אומרים: אתה אתנו או נגדנו.
אני משוכנע שאם הוא יעלה את הרעיון שלו שנובע כנראה מדמנציה, שיאיר לפיד עדין ראש ממשלה, ישאו אותו על כפיים בהפגנות
אהבתיאהבתי
להערכתי מוקד המחלוקת *אינו* קשור לסעיפים כאלו או אחרים של הרפורמה משפטית ו/או למשפטי נתניהו ודרעי.
אפילו לא לבחירה בין דמוקרטיה פופוליסטית לבין דיקטטורה של "הנאורים", ולא לכוחה היחסי של הרשות הנבחרת ע'י ההמונים בהשוואה לכל שאר המנגנונים ומוסדות הכוח במדינה.
לתפיסתי מוקד המאבק הוא הזהות העתידית של ישראל וכיווני התפתחותה.
מכאן שכל רפורמה ברפורמות המוצעות במערכת המשפט ו/או סבבי חנינות – לא יעזרו להפסיק את המהומות.
הסרטון המצ'ב הוא הדיון הקרוב ביותר (מבין כל אלו שיצא לי לקרוא או לשמוע) לעיסוק בשאלות בסיס אלו.
לטעמי, השאלות של אלקס צייטלין היו חשובות יותר מהתשובות של גרשון הכהן.
כולל השאלה האם תתכן בישראל הפיכה צבאית, האם תיאוקרטיה יהודית לא תתגלה כחמורה שבעתים מתיאוקרטיה מוסלמית-איראנית, מהן השלכות הקיום של מערכות חינוך נפרדות לחרדים, ערבים, דתים ו"אחרים" ועוד.
3 הדקות הראשונות – מיותרות.
אהבתיLiked by 2 אנשים
דומה שגם נדב שנרב מסכים איתך:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid022bHfDc3DAbR2NppewXAabGkpHyEDxpnGmjLXrP5mjd4YMXpHCLm5kZpq2LoTcV6Tl&id=100051456511332&mibextid=qC1gEa
אהבתיLiked by 1 person
קצת מאוחר אבל בכל זאת. אסור לתת חנינה לפוליטיקאים פשוט בגלל התמריצים הנוראיים שזה מייצר. מבחינתי עדיף ללכת למשבר חוקתי ואף יותר מכך מאשר לתת לפוליטיקאי חנינה רק כי הוא מחזיק את המדינה במקום רגיש.
הסיבה היא בדיוק אותה הסיבה שאסור להיכנס למו"מ עם טרוריסטים. אם אתה מוותר לטרוריסט אתה בעצם נותן תמריץ לאותו טרוריסט וגם לטרוריסטים אחרים להמשיך ואף להגביר את מעשיהם הנפשעים.
אולי נתניהו זכאי ואולי לא אבל זה צריך להתברר בבית המשפט, וע"י שופטים שלא מונו בידי נתניהו.
אהבתיLiked by 1 person
א-מחיה, את אותו טיעון ניתן להפנות לכיוון הנגדי. העובדה שמשפטנים יכולים להגיש כתבי אישום ולסכל נבחרי ציבור מעל גבו של הציבורמיוצרת תמריץ נוראי להשתמש בו וכך להדיח נבחרי ציבור בלי שום בקרה ציבורית.
אהבתיאהבתי
י.ד. בשביל זה יש חוק צרפתי – אבל חוק צרפתי מלא, עם הגבלת קדנציות והעמדה למשפט מיד בתום הקדנציה ללא התיישנות, ועם כל איזון אחר שיש בחוקים המקוריים.
אהבתיLiked by 1 person
נראה שרק אימוץ וורסיה כלשהי של החוק הצרפתי תפתור את בעיית התמריצים הנוראים שפועלים על נבחרי ציבור (לחמוק מאימת משפט) ועל פקידי ציבור (להעמיד למשפט חפים מפשע או לסגור תיקים *לפני* חקירה).
התעלמות מחשדות, מתן חנינות והפסקת תהליכים משפטים באמצעם וכד' – לא רק שאינם פותרים את בעיית היסוד אלא רק מחמירים את הבעייה.
אין לי כל בעייה לאמץ את כל התנאים והמגבלות שהציב אמחייה.
פרט להצעת שינוי קטן אחד. לאור האפשרות גם לקדנציות קצרצרות (בדמוקרטיה לא נשיאותית) – לא הייתי מתייחסת למספר קדנציות אלא למספר שנות וותק בתפקיד מסוים. ראש ממשלה (או ראש עיר) לא יוכל לכהן יותר משמונה (או עשר) שנים. בין אם הן רצופות ובין אם לאו.
אהבתיאהבתי