למה תשרקים?

לאחרונה נתקלתי בביצוע לפיוט "תתן אחרית לעמך" שהיום הולך לא מעט בחתונות דתיות לפני שבירת הכוס. הפיוט עצמו מקורו ביום הכיפורים ולכאורה את הפוסט הייתי צריך לפרסם לפני יום כיפור אבל בעקבות הביצוע היתה לי תובנה שחשבתי לשתף אתכם עכשיו.

סדר העבודה ביום הכיפורים שייך למיטיבי הלכת, אלו שעקבו אחרי כל התפילות. שנמצאים בבית הכנסת בערב ובבוקר, שצלחו את הסליחות והווידויים. ואז במוסף מופיע סדר העבודה של הכהן הגדול. הכהן הגדול לוקח קטורת ונכנס איתה לפני ולפנים. שם בקודש הקודשים הוא מבעיר אותה. הוא שוחט את הפר ואת השעיר ומזה את דמם על מקום הארון ועל הפרוכת. הוא מתוודה ומזכיר את שם השם המפורש וכאשר החזן קורא זאת כל העם בבית הכנסת שמים מפית או מגבת לחצוץ את המצח מאבן משכית וכורעים ומשתחווים. האשכנזים 4 השתחוויות – 3 בסדר העבודה ו1 בעלינו לשבח – הספרדים רק את השלוש בסדר העבודה. אלו דברים שזר לא יראה. התנתקות מפה ועכשיו לטובת עבודת הכהן הגדול כאשר היה מקדש בירושלים. וסדר העבודה הולך ומסתיים עד הוצאת המחתה של הקטורת מקודש הקודשים ושיר תהילה לכהן הגדול.

ואז בבת אחת נוסח התפילה חוזר למציאות שאין בה לא בית מקדש ולא כהן גדול, לא קורבנות ולא עבודת יום הכיפורים . בעונותינו חרב בית המקדש ואנו נותרנו רק עם תפילה. כמו קרח המתבקע אנו צוללים לתוך מי האוקיינוס הקרים ונאבקים רק כדי לנשום. ופיוט רודף פיוט "ומרוב עווננו אין לנו לא אישים ולא אשם" "תכפו עלינו צרות, תלאות עברו ראשנו, שחרנו ישועה ואין, שלום והנה קפדה", "ומרוב עווננו תנות צרות לא נוכל, שבר בכל יום ואנחה", "והנה אנו עתה כתועים ואין לבקש כשבויים ואין לשובב". ולפיוטים מבנה אקסטרכוני של תשרק. מ'ת' ל'ש' ומ'ש' ל'ר' ומ'ר' ל'ק'. וכך גם הפיוט מלמעלה:

"תתן אחרית לעמך, תשיב מקדש לתוכינו.

תרומם הר מרום הרים, תקומם קרן גדועה.

תצהיר מחשכי איווי, תפאר יושבת בדד.

תעטה בה מלוכה לבדך, תסיר חרפה מעיר.

תנער זדים מזבולך, תמציא צדקה לעדתך.

תלבב את רעייתך, תכרות לה ברית חדשה.

תיקר נפשה בעיניך, תטהרנה במים טהורים.

תחנה בעיר חנה דוד, תזקוף קומת תמרה.

תודיע לכל אהבתנו, תהלך בקרב מחנותינו.

תדרוש גאולה לגלותנו, תגלה קץ לקנותנו.

תבוא מהרה לרחמנו, תאמירנו לך ונאמירך לנו."

והתשרק הוא מכוון. אנחנו כבר בתוך הבוץ, בדיוטא תחתונה. איננו מתפללים להתקדמות אלא ליציאה מהבוץ. תוציא אותנו מהמציאות הנוראית בה אנו מצויים. ה'ת' זו המדרגה הנמוכה ביותר. מכאן אפשר רק לעלות.