מלך אסור ברהטים

כבר הרבה שנים אני בהכרה שהיום הכי דתי מבחינתי בשנה הוא תשעה באב. אין יום יותר דתי ממנו. אולי בגלל שבתשעה באב הוא היום היחידי בשנה שמבחינתי עוסק באלוהים בהווה; כפי שהוא היום. אין עוד יום כזה בשנה.

ברוב החגים אני עסוק במצוות. בסוכות אני עסוק בלהקים סוכה כשרה ולשבת בה ולהשיג ארבעת המינים וליטול אותם. בפסח אני נבלע על ידי נקיונות כפשוטו; שלושה ימי חופש בשנה הולכים לי על נקיונות לפסח. אבל גם כשמגיע ליל הסדר אני עסוק במצוות והגדת לבנך, ובמצוות של ליל הסדר – אכילת מצה, מרור וארבע כוסות. יש רגע של שחרור כשאומרים הלל לאחר הסעודה מתוך שכרות מסוימת. בשבועות אין מצווה מיוחדת אבל עיקר העניין זו קבלת התורה – קריאת רשימת המצוות ועוד כל מיני קטעים מעניינים (מדרשים, זוהר). פורים הוא בכלל יום קשה מבחינתי ובחנוכה מדליקים נרות (ואוכלים סופגניות). בראש השנה אני עסוק בלשמוע קול שופר ובלהימנע מהפסק עד שנגמרים 100 קולות (הבן שלי נבהל כאשר נמנעתי מלענות לו בזמן השופר עד שכדי להרגיע אותו שאלתי אותו מה העניין). יש גם את העניין של הדין אבל לדעתי הוא נובע מעצם המלכת ה' שבעקבותיה מתעוררת השאלה האם אתה ראוי להמליך את ה'. ויום כיפור זה יום כיפור.

תשעה באב זה היום היחידי שעוסק באלוהים. שאר הצומות הם צומות לאומיים. ביז בתמוז אנו מתאבלים על נפילת מלכות בית דוד ואובדן החרות הלאומית שלנו. בצום גדליה (ג בתשרי) על נטישת ארץ ישראל בעקבות מותו של גדליה ובעשרה בטבת על תחילת המצור על ירושלים. רק בתשעה באב אני עסוק באלוהים עצמו. נכון יש עניין לצום בתשעה באב אבל כפי שאמר אותו אדמו"ר חסידי – "בתשעה באב אי אפשר לאכול, ביום כיפור מי רוצה לאכול?" (יש גם ציווי לא לאכול ביום כיפור)

והאלוהים של תשעה באב הוא מלך אסור ברהטים. האלוהים של תשעה באב הוא אלוהים חסר אונים הרואה כיצד מחריבים את מקדשו ומגלים את עמו ואין ביכולתו לעשות דבר. זה לא אלוהים של התנ"ך עזוז כוח ונערץ. זה אלוהים שלמול אויביו אין ביכולתו לעשות דבר. אם זה בגלל חטאינו או כיון שאלוהים רוצה שנקבל אחריות על המציאות אינני יודע. בפועל זה אלוהים מנוטרל.

הקליר מבטא זאת היטב בקינות הבאות::

אָהֳלִי אֲשֶׁר תָּאַבְתָּ עַד לֹא בְרֵאשִׁית עִם כִּסֵּא כָבוֹד לְצָרְפוֹ.
לָמָּה לָנֶצַח שֻׁדַּד בְּיַד שׁוֹדְדִים.
וְנִהְיֵיתָ כְּרוֹעֶה בְּעֹטְיָהּ וְרָעַשְׁתָּ וְרָגַנְתָּ.
וְעַתָּה מַה לִּי פֹה:

אָהֳלִי אֲשֶׁר קוֹמַמְתָּ לְאֵיתָנֵי אֶרֶץ בְּחֶרְדַּת מִי אֵפוֹא.
לָמָּה לָנֶצַח צֻמַּת בְּיַד צָרִים.
וְנִהְיֵיתָ כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גַּג מַר צוֹרֵחַ.
מַה לִּידִידִי פֹּה:

אָהֳלִי אֲשֶׁר פַּצְתָּ לְמַעֲנוֹ לְצִיר. וְאַתָּה עֲמֹד עִמָּדִי פֹּה.
לָמָּה לָנֶצַח עֻרְעַר בְּיַד עֲרֵלִים.
וְנִהְיֵיתָ כְּשֹוֹנֵא וְצָר.
וְאַיֵּה אִוּוּי מוֹשָׁב פֹּה:

אָהֳלִי אֲשֶׁר נָחִית בְּעַנְנֵי הוֹד. לְזֹאת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה.
לָמָּה לָנֶצַח מֹאַס בְּיַד מוֹרְדִים.
וְנִהְיֵיתָ כְּגִּבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ.
מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה:

אָהֳלִי אֲשֶׁר כּוֹנַנְתָּ מוּל מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ לְחוֹפֵף לְחֻפּוֹ.
לָמָּה לָנֶצַח יֻעָה בְּיַד יְהִירִים.
וְנִהְיֵיתָ כְּטָס בֶּחָלָל וְאֵין עוֹד נָבִיא.
וְנַמְתָּ הַאֵין פֹּה:

אָהֳלִי אֲשֶׁר חָנִיתָ מֵאָז בְּתָאָיו מִפֹּה וּמִפֹּה.
לָמָּה לָנֶצַח זֻנַּח בְּיַד זָרִים.
וְנִהְיֵיתָ כְּוָתִיק יוֹצֵא חוּצָה.
וְלֹא עָבַר פֹּה:

אָהֳלִי אֲשֶׁר הֵכַנְתָּ לְהַשְׁלִיךְ בּוֹ לְפָנֶיךָ גּוֹרָל פֹּה.
לָמָּה לָנֶצַח דֹּחָה בְּיַד דָּמִים.
וְנִהְיֵיתָ כְּגֵר בָּאָרֶץ.
וְנַמְתָּ כִּי לֹא נָסוֹב עַד בּוֹאוֹ פֹּה:

אָהֳלִי אֲשֶׁר בַּעֲוֹן בִּצְעִי חָשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ.
לָמָּה לָנֶצַח אֻפַּל בְּיַד אֻמּוֹת.
וְנִהְיֵיתָ כְּאוֹרֵחַ בְּמָלוֹן.
וְעוֹד מִי לְךָ פֹּה:

אָחוֹר וָקֶדֶם מִפֹּה וּמִפֹּה.
לְכָל דּוֹר וָדוֹר נוֹדַע קִצְפּוֹ וְחֻפּוֹ.
עַל מָה מִכָּל אוֹם שָׁת עָלַי כַּפּוֹ.
זֹאת בַּעֲלִיל כִּי פִּיד חָקוּק בְּכַפּוֹ.
רְפוּאָתִי בְּטוּחָה כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ.

וְעַד עַתָּה אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ:

ובקינה הזו:

אֵי כֹּה אֹמֶר כּוֹרֵת לְאָב בְּפֶצַח. בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים כֹּה יִהְיֶה לָנֶצַח.

וְהֵן עַתָּה בֻּלְּעוּ עֲצָמַי בְּרֶצַח. לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח:


אֵי כֹּה גָּשׁ כְּשֶׂה לְעוֹלָה לְרַצּוֹתֶךָ. נֵלְכָה עַד כֹּה פִּתּוּ בְּעֵדוֹתֶיךָ.

וְהֵן עַתָּה דָּקְרוּ כְּפֶלַח רַעְיָתֶךָ. יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ:


אֵי כֹּה הַבְטָחַת עֲקֻדִּים נְקֻדִּים בְּמַשּׂוֹאוֹת. אִם כֹּה יֹאמַר כֹּה יוּחַשׁ אוֹת.

וְהֵן עַתָּה וִכַּחְתָּ עִיר מְלֵאָה תְּשׁוּאוֹת. הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת:


אֵי כֹּה זָם וְהָרַג מִצְרִי בְּגַן נָעוּל בַּקֹּדֶשׁ. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה חֻתַּם בַּעֲדַת קֹדֶשׁ.

וְהֵן עַתָּה חֶלְקָם אָכַל חֹדֶשׁ. כָּל הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ:


אֵי כֹּה טוֹב כְּשֻׁלַּח גְּאֹל עֲבָדֶיךָ. כֹּה תֹאמַר לְשַׁלֵּחַ עַם לְעָבְדֶּךָ.

וְהֵן עַתָּה יָשְׁבוּ בּוֹגְדִים בְּבֵית וִעוּדֶךָ. שָׁאֲגוּ צוֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶיךָ:


אֵי כֹּה כְּרִיתוּת חֲדָשׁוֹת בְּרִיתוֹת. בְּכֹה אָמַר כַּחֲצוֹת לַיְלָה בְּמוֹפְתֵי אוֹתוֹת.

וְהֵן עַתָּה לֻהָקוּ בְּנַעֲלֵיהֶם לֶאֱתוֹת. שָׂמוּ אוֹתוֹתָם אוֹתוֹת:


אֵי כֹּה מִשְׁמַע וּמֹשֶׁה עָלָה. כֹּה תֹאמַר לִנְוַת בַּיִת מְעֻלָּה.

וְהֵן עַתָּה נִאֲצוּהָ בְּנֵי עַוְלָה. יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמַעְלָה:


אֵי כֹּה שִׂיחַ שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת הַקְּדוּמוֹת. כֹּה תְבָרְכוּ לְשִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים דּוֹמוֹת.

וְהֵן עַתָּה עָתְקוּ רְדוּמוֹת. בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת:


אֵי כֹּה פָּץ לָקֹב עָם וּבֵרַךְ עַם קְדוֹשֶׁךָ. בְּשׁוּב וְכֹה תְדַבֵּר הוּמַר לִקְדוֹשֶׁךָ.

וְהֵן עַתָּה צָרוּ עַל עִיר קָדְשֶׁךָ. שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ:


אֵי כֹּה קִיחַת לְוִיִּם שְׁלֵמֶיךָ. כֹּה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם לְבֵית עוֹלָמֶךָ.

וְהֵן עַתָּה רָעֲשׁוּ וְהִרְעִישׁוּ שָׁמֶיךָ. לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ:


אֵי כֹּה שִׁבְעַת שׁוֹפְרוֹת עֶרֶץ. כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים לְהַפִּיל חוֹמָה לָאָרֶץ.

וְהֵן עַתָּה שְׁעָרִים טָבְעוּ בָאָרֶץ. שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ:

אֵי כֹּה תְּשׁוּעוֹת אֲסָמֵי אוֹצָר. בְּכֹה אָמַר אֲשֶׁר לַחוֹזִים נָצָר.

וְהֵן עַתָּה תֻּפְּחוּ פְּרָחַי בַּחֲצַר. עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר:

ובקינה הבאה:

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ. וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמָּךְ. וְלָמָּה בְּנֵי בְלִיַּעַל חִלְּלוּ שְׁמָךְ. וְלֹא שָׁפַכְתָּ עֲלֵיהֶם זַעְמָךְ:
אַתָּה גִּדַּלְתָּ וְרוֹמַמְתָּ בָּנִים לְהָנֵק. כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק. וְלָמָּה דּוֹדָנִים דָּצוּ (נ"א צָחוּם) לְזַנֵּק. וְאַרְיֵה (בְּדֵי) (נ"א אינו) גֺרוֹתָיו לְחַנֵּק:
אַתָּה הֵינַקְתָּ דְּבַשׁ מִסֶּלַע. וַתּוֹצִיא נוֹזְלִים מִסֶּלַע. וְלָמָּה שׁוֹפְטֵיהֶם נִשְׁמְטוּ בּידֵי סֶלַע. וְעוֹלְלֵיהֶם נֻפְּצוּ אֶל הַסָּלַע:
אַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאַס כָּל גּוֹי. וְלָקַחְתָּ לְךָ (נ"א לָקַחַת) גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי. וְלָמָּה חָשׁ וְעָלָה עַל אַרְצִי גּוֹי. וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי:
אַתָּה טִאטֵּאתָ שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנִים. לְהָבִיא גּוֹי שֺׁמֵר אֱמוּנִים. וְלָמָּה יָזְמוּ מוֹאָבִים וְעַמּוֹנִים. לְעַם זוּ בַּכּוֹכָבִים נִמְנִים (נ"א בַּכְּרוּבִים מוֹנִים):
אַתָּה כִּוַּנְתָּ (נ"א כּוֹנַנְתָּ) לְשֶׁבֶת הוֹדֶךָ. הַר זֶה קָנְתָה יְמִינְךָ וְיָדֶךָ. וְלָמָּה לְאָחוֹר הֵשַׁבְתָּ יְמִין הוֹדֶךָ. וַתְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ:
אַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם יְיָ וְרִאשׁוֹן. כּוֹנַנְתָּ מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן. וְלָמָּה נִאֵץ רָשָׁע בְּפֶה וְלָשׁוֹן. עַד כִּי נָגַע צָר בְּאִישׁוֹן:
אַתָּה שַׂשְׂתָּ לְטוֹב עָלֵימוֹ. בְּשִׂיחַ תְּבִיאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ. וְלָמָּה עָרִיץ חֵרֵף וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ. אֲשֶׁר יֺאכַל חֵלֶב זְבָחֵימוֹ:
אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם. וַתָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם. וְלָמָּה צָלַלְתִּי עַד נִבְכֵי יָם. וַיִּגְדַּל שִׁבְרִי כַּיָּם:
אַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת קְדוֹשִׁים. בְּקֶרֶב (נ"א בְּסוֹד) יְשִׁישִׁים הַמְקֻדָּשִׁים. וְלָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם קְדֵשִׁים. וְהֵשִׁימוּ בֵּית קֺדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:
אַתָּה שָׁמַעְתָּ (נ"א שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ) כִּי הָיִינוּ חֶרְפָּה. וְסֻכָּתְךָ בָּאֵשׁ נִשְׂרְפָה. וְלָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת חֻפָּה. תַּצְמִיחַ תְּרוּפָה וְעָלֵינוּ חוֹפְפָה:
אַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא. לְךָ יְיָ הַצְּדָקָה וְנַצְדִּיקְךָ בְחִבָּה. וְלָמָּה נָהִינוּ וְלָנוּ הַדִּבָּה. כִּי כָל זֺאת בָּאַתְנוּ בְּחוֹבָה:

וכאן בתפילה לאלוהים שיטה אוזנו (ומשמע מכאן שהוא לא היטה אוזנו):

הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לְתִפְלֶצֶת מְנַאֶצֶת מִי לִי בַשָּׁמָיִם. וּשְׁמָע שַׁאֲגַת צוֹרֲרֶיךָ הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לְרִגְשַׁת הַדּוֹבֶרֶת עַל צַדִּיק עָתָק. וּשְׁמָע קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר בְּחֵמָה שְׁפוּכָה לְשַׁתַּק:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לְצִיר שֻׁלָּח וְנָם קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה. וּשְׁמָע פַּלָּצוּת הוֹמִים בָּא הָעֵת אִתּוֹ בְּבֵיתוֹ לְהִלָּחֲמָה:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לְעֻצּוּ עֵצָה וְחָשְׁבוּ מְזִמָּה בַּל יוּכָלוּ. וּשְׁמָע שִׂיחַת נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ עֲלוֹת נִסְתַּכָּלוּ:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לְנִאֲצוּ וְשִׁלְּחוּ בָאֵשׁ מִקְדַּשׁ הַמּוֹרָא. וּשְׁמָע מְחָרַפֶיךָ מַדְמִימֵי תוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לַלֵּצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם. וּשְׁמָע כָּל חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ וְהַפֵּל אֵימָתְךָ עֲלֵיהֶם:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לְיָהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ הַכְּרוּבִים בִּרְחובוֹת מְחַזְּרִים. וּשְׁמָע טַרְחוֹת טִנּוּפָם כְּהֶעֱלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ חֲזִירִים:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לְחִלְּלוּ וְטִנְּפוּ בֵּית קֺדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וּשְׁמָע זֵדִים מְזָרְקִים לְמוּלְךָ מִילוֹת קְדוֹשִׁים:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לוֹעֲזִים מְעִזִּים מֶצַח לְכוּ וְנִלָּחֲמָה אִתּוֹ בְּבֵיתוֹ. וּשְׁמָע הַוּוֹת הוֹלְלִים מְהַלְלִים כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לְדוֹבֶרֶת אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד. וּשְׁמָע גִּדּוּפֶיהָ וְחֵרוּפֶיהָ מִשְׁתַּחֶצֶת עַד כִּסְאֲךָ עוֹד:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לְבוֹזָה וּמַלְעֶגֶת מַה תּוֹחִילִי וְאֵינוֹ נִבְנֶה. וּשְׁמָע בְּכִיַּת מַסְפִּידִים וְקוֹרְעִים וּמְחַכִּים מָתַי יִבָּנֶה:
הַטֶּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ לְאוֹמְרִים עֻזַּב וְשֻׁכַּח וְנֻטַּשׁ וְלָעַד שׁוֹמֵם. וּשְׁמָע אֶנְקָתֵנוּ וְקַנֵּא קִנְאָתֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם:

וקינה של אבן עזרא המנגיד בין יציאת מצרים ליציאת ירושלים:

אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי.      בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      קִינִים אָעִירָה, לְמַעַן אַזְכִּירָה      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
אָז יָשִׁיר משֶׁה, שִׁיר לֹא יִנָּשֶׁהבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָה, וְנָהָה נְהִי נִהְיָה      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
בֵּיתִי הִתְכּוֹנַן, וְשָׁכַן הֶעָנָןבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      וַחֲמַת אֵל שָׁכְנָה, עָלַי כַּעֲנָנָה      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
גַּלֵּי יָם הָמוּ, וְכַחוֹמָה קָמוּבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      זְדוֹנִים שָׁטָפוּ, וְעַל רֹאשִׁי צָפוּ      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
דָּגָן מִשָּׁמַיִם, וְצוּר יָזוּב מַיִםבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      לַעֲנָה וְתַמְרוּרִים, וּמַיִם הַמָּרִים      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, סְבִיבוֹת הַר חוֹרֵבבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      קָרוּא אֱלֵי אֵבֶל, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
וּמַרְאֶה כְּבוֹד יְיָ, כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת לְפָנַיבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      וְחֶרֶב לְטוּשָׁה, לַטֶּבַח נְטוּשָׁה      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
זֶבַח וּמִנְחָה, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָהבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      סְגֻלַּת אֵל לְקוּחָה, כַּצּאֹן לַטִּבְחָה      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
חַגִּים וְשַׁבָּתוֹת, וּמוֹפְתִים וְאוֹתוֹתבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      תַּעֲנִית וָאֵבֶל, וּרְדֹף הַהֶבֶל      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
טוֹבוּ אֹהָלִים, לְאַרְבַּע הַדְּגָלִיםבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      אָהֳלֵי יִשְׁמְעֵאלִים, וּמַחֲנוֹת עֲרֵלִים      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
יוֹבֵל וּשְׁמִטָּה, וְאֶרֶץ שׁוֹקֵטָהבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      מָכוּר לִצְמִיתוּת, וְכָתוּב לִכְרִיתוּת      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
כַּפֹּרֶת וְאָרוֹן, וְאַבְנֵי זִכָּרוֹןבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      וְאַבְנֵי הַקֶּלַע, וּכְלֵי הַבֶּלַע      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
לְוִיִּים וְאַהֲרֹנִים, וְשִׁבְעִים זְקֵנִיםבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      נוֹגְשִׂים וּמוֹנִים, מוֹכְרִים וְקוֹנִים      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
מֹשֶׁה יִרְעֵנִי, וְאַהֲרֹן יַנְחֵנִיבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      וּנְבוּכַדְנֶצַּר הָרַע, וְטִיטוּס הָרָשָׁע      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
נַעֲרֹךְ מִלְחָמָה, וַייָ שָׁמָּהבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      רָחַק מִמֶּנּוּ, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
סִתְרֵי פָרֹכֶת, וְסִדְרֵי מַעֲרָכֶתבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      חֵמָה נִתֶּכֶת, עָלַי סוֹבֶכֶת      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
עוֹלוֹת וּזְבָחִים, וְאִשֵּׁי נִיחוֹחִיםבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      בַּחֶרֶב מְדֻקָּרִים, בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
פַּאֲרֵי מִגְבָּעוֹת, לְכָבוֹד נִקְבָּעוֹתבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      שְׁרִיקוֹת וּתְרוּעוֹת, לְקָלוֹן וּזְוָעוֹת      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
צִיצַת הַזָּהָב, וְהַמְשַׁל וָרַהַבבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      אָפֵס הָעֵזֶר, וְהֻשְׁלַךְ הַנֵּזֶר      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
קְדֻשָּׁה וּנְבוּאָה, וּשְׁכִינָה נוֹרָאָהבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      נִגְאָלָה וּמוֹרְאָה, וְדָוָה וּטְמֵאָה      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
רִנָּה וִישׁוּעָה, וַחֲצוֹצְרוֹת תְּרוּעָהבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      זַעֲקַת עוֹלָל, עִם נַאֲקַת חָלָל      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה, וְכָלִיל וּקְטוֹרָהבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      וֶאֱלִיל וְתוֹעֵבָה, וּפֶסֶל מַצֵּבָה      בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
תּוֹרָה וּתְעוּדָה, וּכְלֵי הַחֶמְדָהבְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
      שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה,      בְּשׁוּבִי לִירוּשָׁלָיִם

זה האלוהים של ההווה. מלך אסור ברהטים. יש פה עוד פוסט שעסק בנושא מזווית אחרת.

האם מוראו יחזור למציאות?

18 תגובות בנושא “מלך אסור ברהטים

  1. האם אתה מודע לפער העצום בין הדברים שאתה כותב פה לידע וההבנה שלנו החילוניים?
    כמות המצוות שאתה מונה פה מהממת. רובה לא ידעתי שקיימת.
    ואת כל המילים אני מבין אבל לא את המשפטים. כמו סינית זה נשמע לי.

    Liked by 1 person

  2. האם אתה מודע לפער העצום בין הדברים שאתה כותב פה לידע וההבנה שלנו החילוניים?
    מדוע עליך לקיים את כל המצוות האלו?
    כמות המצוות שאתה מונה פה מהממת. רובה לא ידעתי שקיימת.
    ואת כל המילים אני מבין אבל לא את המשפטים. כמו סינית זה נשמע לי.
    זה קצת מבהיר לי מדוע אני יכול להזדהות עם הנצרות אבל פחות עם היהדות.

    אהבתי

  3. כן אני מודע. לכן פירטתי אותה. בכלל ההנחה שלי בכתיבה שהקוראים לא יודעים שום דבר מראש ולכן צריך תמיד להתחיל מההתחלה ולפרט הכל. זה הפך את הכתיבה שלי לבהירה ומובנית בעוד שקודם היא היתה אקדמאית ופלצנית. שנאתי אותה.
    אני כל כך שמח שהתפטרתי מהכתיבה האקדמאית ומהאקדמיה..

    Liked by 1 person

  4. מקבץ שאלות (שאני מקווה שהן בגבולות השיח הלגיטימי)

    י.ד. כתב:
    " … והאלוהים של תשעה באב הוא מלך אסור ברהטים. האלוהים של תשעה באב הוא אלוהים חסר אונים הרואה כיצד מחריבים את מקדשו ומגלים את עמו ואין ביכולתו לעשות דבר. זה לא אלוהים של התנ"ך עזוז כוח ונערץ. זה אלוהים שלמול אויביו אין ביכולתו לעשות דבר. אם זה בגלל חטאינו או כיון שאלוהים רוצה שנקבל אחריות על המציאות אינני יודע. בפועל זה אלוהים מנוטרל. …"
    ———————
    1. האם לא ניתן להחליף בכל מקום את המונח "תשעה באב" במונח "יום השואה"? (ולהישאר עם משמעות מאוד דומה)
    2. אם כן: האם אתה יכול להגיד *גם* על יום השואה: "כבר הרבה שנים אני בהכרה שהיום הכי דתי מבחינתי בשנה הוא (x). אין יום יותר דתי ממנו. אולי בגלל ש (x) הוא היום היחידי בשנה שמבחינתי עוסק באלוהים בהווה; כפי שהוא היום. אין עוד יום כזה בשנה. …"
    3. אם לא: למה לא? מה מקור השוני?

    אהבתי

  5. אין הבדל (ולא במקרה חיברו קינות לשואה בתשעה באב). זה אותו עניין בדיוק.
    אלוהים אסור ברהטים ולנו לא נותר אלא להתאבל על כך.

    אהבתי

  6. רשימת המיצוות די מבהילה. כמו שקמיליה אמרה זה כמעט כמו האיסלם, רצף של התחייבויות לכל החיים. "ברוב החגים אני עסוק במצוות." האם כל הטקסים האלו לא נועדו יותר לייחד את הקבוצה המסויימת? ליצור שייכות?

    אהבתי

  7. רשומה שעוסקת בתשעה באב מכיוון די חילוני.
    (כיון שלרוב החילונים מתעלמים ממועד זה – זוהי רשומה חריגה ודי ייחודית בנוף).

    הבנתי שקיים איסור על האזנה למוסיקה עד אחרי הצום. אזי אולי מומלץ למקפידים לפתוח את הפוסט המצ'ב רק לאחר שיפוג תוקף האיסור.

    Liked by 1 person

  8. משום מה איני מצליחה להדביק קישור לרשומה. וגם לא לבצע העתק – הדבק.

    המתעניינים יאלצו להיכנס לבלוג (המאוד ייחודי) "עונג שבת" של דויד אסף. ממנו לרשומה שעוסקת בתשעה באב ובשיר של יורם טהר לב שביצעה לראשונה רבקה זוהר: "על כפיו יביא".

    אהבתי

  9. הרשומה חוברה ב 29 ליולי 2012

    שמה המלא: על כפיו יביא: משהו על תשעה באב, על שרפרפים ועל נגרים.

    אהבתי

  10. ראיתי קמיליה שנתת לייק לרוזן ממונטה אורבך אביר זיוני שכל שהצביע לרע"ם. הזיבולים שלו על מונטה קריסטו, שורות על גבי שורות אקדמאיות ללא תוכן ועם מילים גבוהות ומוסריות בסיגנון מצביעי מר"ץ שאומרות בא לי לדבר על קלאסיקה ולהשמע אציל. האם זה בפני עצמו לא הספיק כדי שתהססי אם יש ערך לשטויות שלו? מתי תלמדי להתבונן בתוכן ולא בבירבורים? את בטוחה שאת לא מעדיפה להשתייך לשמלאנים המתנשאים?

    אהבתי

  11. נפלה טעות.
    לא נתתי לייק לדני אורבך בכלל ולביקורות הספרות שלו בפרט.

    אגב, כבר מזמן החלטתי שלא לתת לייקים לפוסטים שלמים (של אף בלוגר), אלא רק לתגובות ספציפיות. אחרת – כל פוסט שלא אתן לו לייק עלול לבלוט כחריג, ותהיה עילה לשאול אותי מדוע לא התלהבתי ממנו.

    חשוב מכך, כבר איני מסוגלת להשתייך לשמאלנים, אך אני ממשיכה להאבק בנטייה להתנשא, שמקננת גם בי. התרשמות יתר מבירבורים פחות מציקה לי.

    Liked by 1 person

  12. לגריזלדה,
    עוד הערה לגבי דני אורבך,

    כאשר הסביר את החלטתו להצביע לרשימה המשותפת – מאוד הופתעתי. לרעה. למיטב זכרוני, תקפתי את החלטתו זו בחומרה ובאריכות בבלוג של תמריץ. אפילו לא בבלוג שלו עצמו – כיון שקלטתי שהפערים בחשיבה הפוליטית ביננו גדולים מדי מכדי שנוכל להיות בני שיח בנושא זה.

    אבל זה אינו מונע ממני מלהעריך את דני אורבך בנושאים אחרים. בעיקר כאשר הוא מתייחס ליפן / למזרח הרחוק ולהחלטות צבאיות היסטוריות. תחומים שהידע שלו בהם גדול משלי בעשרות מונים. מה שגורם לי לרצות להמשיך לקבל התראות למייל על כל פוסט חדש שלו.

    אהבתי

  13. קראתי אמש בקוארה תגובה שבה מישהו המליץ לקרוא את מרדכי קידר כתשובה, וענו לו שאיך אפשר להתיחס לקידר ברצינות כי הוא לא מאמין שיגאל אמיר רצח את רבין. אלף הבדלות, אם אורבך מציג שיקול דעת והשקפה מעוותת כזו, הוא גם מנתח את ארועי יפן וההחלטות הצבאיות בתור ליברל מתקדם ומבין או לא מבין איך שנוח לו. הסיפורים שלו מהנים כמו מדע בדיוני. לקידר אני אאמין כשהוא מסביר איך ולמה מתנהגים במזרח התיכון גם אם לא אקבל את דעתו על רצח רבין. לאורבך קשה להאמין כשהוא אומר מה השעה.

    נראה שאת מבקרת את עצמך יותר מדי.

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה