אשת הרב אשת הבישוף /חיותה דויטש דוד יעקבסון

'היה לה הכל' כך מתחילים ספרים ונרשם בצד האחורי של הספר. במקרה שלה התיאור הזה כנראה נכון. היא ובעלה באו מבתים עשירים. בעלה היה רב העיר. בתקופה של תמותת תינוקות נוראית נולדו לה 5 ילדים בריאים שהגיעו לבגרות. ואז הגיעו הפורעים. השנה קנא (1391 לספירת הנוצרים). פורעים נוצריים עוברים מעיר לעיר בספרד, פורעים ביהודים ודורשים מהם להתנצר. מסביליה לגרנדה ומגרנדה לברצלונה ולבסוף גם לבורגוס עירה של יואנה הלוי, אשתו של רב העיר, שלמה הלוי. בהנהגתו של הרב יהודי העיר מתחבאים במבצר עד יעבור זעם אולם משפסו הצרות קם הרב, לוקח את ילדיו ומתנצר בכנסייה המרכזית של בורגוס. אשתו יואנה לא הולכת איתו. היא נשארת נאמנה לאלוהיה ולעמה.

הסיפור של יואנה עומד במרכז הספר של חיותה דויטש 'אשת הרב, אשת הבישוף'. המומר הנוצרי מתקדם עד שלבסוף הוא שב לבורגס כבישוף העיר. יואנה לא קיבלה ממנו גט ונשארה נשואה לו. היא הייתה אשת הרב ועכשיו הפכה על כורחה לאשת הבישוף. וכל הזמן היא נשארת יהודיה. הסיפור הוא חזק בפני עצמו והטיפול של חיותה בו הוא עדין ומרוכז. חיותה דויטש מודעת לפער הזמנים ביננו לבין יואנה. זהו רומן היסטורי אולם לצד הרומן ההיסטורי משלבת חיותה דויטש את סיפור כתיבת הרומן על ידי תיאורו כנכתב בידי סופרת, רות, והיסטוריון, בירור המידע והבהרתו, וכן המפגש עם צאצאית של יואנה, יהודיה מתבוללת מגרמניה, החוזרת ומתקשרת ליהדות תוך כדי גילוי הקשר המשפחתי שלה ליואנה במחקר ההיסטורי של רות וההיסטוריון. ברקע מרחפת מגפת הקורנה ומחלת הדמנציה של בעלה של רות, שמחה.

זהו אחד הספרים החזקים שקראתי לאחרונה והוא מומלץ בחום לכולם. הכתיבה של חיותה דויטש, בשיתוף פעולה עם מורה הדרך דוד יעקבסון שחשף את סיפורה ההיסטורי של יואנה הלוי, מרתקת בכל קנה מידה. היא נותנת את הכבוד האמיתי לגיבורה האמיתית בסיפור הטרגי הזה, יואנה, ועל הדרך מראה שהיה גמול לדבקותה ביהדות של יואנה. היא מזכירה לנו כי הגיבורים בהיסטוריה אינם דווקא אלו הנחשבים אלא לפעמים אלו שנשארו כהערות שוליים בסיפור ההיסטורי. בספר הזה היא זוכה לכבוד המגיע לה. לא אתפלא אם מקום קבורתה יהפוך לנקודת עצירה מרכזית בטיולים יהודיים בספרד גם אם הם ימנעו מלהיכנס אליו בהיותו כנסיה (היות והיא נשארה נשואה החוק בספרד הביא לקבורתה בכנסיה יחד עם בעלה). ואולי מי יודע אם לא תתפתח קריאה להביא אותה 600 שנה אחרי פטירתה לקבר ישראל כמו שמגיע לדמות גיבורה שכזו.

8 תגובות בנושא “אשת הרב אשת הבישוף /חיותה דויטש דוד יעקבסון

  1. נחמד שאתה כותב על איזה נושא חדש ושונה, פותח צוהר לשמיים כחולים ולאוויר צלול.

    "דויטש הסבירה שרות ובעלה, הם מעין משל ליואנה ושלמה. שתי הנשים מתמודדות עם שאלות של נאמנות ומסירות בחיי הנישואים, כאשר בעליהם עובר מהפך טוטאלי: המרת דת של שלמה, עבור יואנה ומחלתו של שמחה עבור רות.[3]"

    ההשואה הזו קצת נראת לי מוגזמת. איך אפשר להשוות אשה שבעלה חלה באלצהימר לאשה שבעלה עשה מין סיבוב בגלגל ענק שכזה.
    אומנם שניהם חיים לצידן והם אחרים משהיו אבל עדיין זה לא אותו קנה מידה.

    Liked by 2 אנשים

  2. בשמחה. אני לא אוהב להיתקע על נושא אחד קבוע.

    מסכים. מצד שני אם היה לה חשוב להכניס את זה זה כנראה משרת משהו בעלילה. משהו שהיה חשוב כדי להרגיש אותו. בכלל אני חושב שלסופר אין סמכות סופית על פרשנות היצירה. זה לא אומר שכל פרשנות הולכת. כל פרשנות מחייבת שמירה על עקביות ולא יכולה להיות סופיסטית. אולם מרגע שהיצירה יצאה היא ברשות הציבור להחליט מה הפרשנות היותר מדויקת ליצירה. תתני גם את פרשנות ליצירה. אני מאד אהבתי את הספר ואשמח לעוד פרשנויות.

    אהבתי

  3. טוב אני לא מתמצא בנושא ונכנסתי בעניין אחר אבל אני בהחלט מסכים שלסופר אין את המילה האחרונה ביצירה.

    העניין הוא שכשיש סופר אחד יש כוונת מכוון ויש את התת מודע ואלא אם כן זה שיר הוא יכול להראות כיצד בנה את העלילה מלכתחילה שתגיע לקראשנדו גדול לקראת הסוף, או אם קראתם את הספר מר מאני אז זה בדיוק הפוך הוא הולך מהסוף להתחלה ושם נמצא הסוד.
    סיפור בלשי קצת קשה לפרשן אחרת אלא אם מכירים את ההורים של המחבר.
    אבל כשמדובר בתנ"ך זה ספר של הרבה סופרים כל אחד משך ביריעה לצד שלו וזה כבר הופך להיות אבולוציה שנמשכת על פני אלפי שנים. ואז יש את הפרשנות שלנו של היום והפרשנות של מה התכוון כל מחבר, יש סתירות וזהו תבשיל מורכב ביותר עם מרובה טעמים.
    אולי תוסיף מדור ספרות, תעלה בכל פעם ספר ותפרשן אותו לטעמך ותמליץ.
    וכבר שכחתי בשביל מה נכנסתי לפה.

    Liked by 1 person

  4. המדור כבר קיים. הוא מופיע על הטור בקטגוריה ביקורת ספרים (רואים את הקטגוריה למעלה). יש קטגוריות נוספות – דבר תורה, פוליטיקה, מחשבות ועוד.

    אהבתי

  5. באמת לא ברור לי למה אתה טורח להגיב אצל תמריץ, אני קורא שם מידי פעם וזה ממש תחתית הביוב. היחיד שמגיב שם בהגיון הוא יאיר וגם זה מתוך נקודת השקפה דתית שכנראה מדברת אליך. כל השאר מתוסבכים. תמריץ קורא הרבה כנראה, מתי יש לו זמן? כנראה אין לו חיי חברה. תחשוב על כל הזמן שהוא הקדיש לבלוג. אבל הוא לא מחפש את האמת, ולא דן בדברים כדי להבהיא ואותם לעצמו, אין לו עניין, הוא רק רוצה שישמעו אותו, הקשקושים שלו וחוסר המציאות גורמת לי לפעמים לתמוה על השפיות שלו. חייל זקן סתם דובי לא לא, מריר ביקורתי מלא תלונות על כל העולם, גם נראה מתוסבך. קמיליה מטומטמת לא מבינה מה שהיא קוראת מורחת קילומטרים של בלבולי ביצים. מי יכול לקרוא את זיוני השכל שלה? אתה כנראה תומך בה מתוך רגשי ידידות בלבד. זהו ממש בלוג לא בריא מבחינה נפשית

    אהבתי

  6. אולי יעניין אותך.

    פרשנות של שר משפטים לשעבר על מרכזיות החוק והמשפט בהתגבשות עם ישראל, על חוקי התורה והאופן בו מילאו אותם בתקופת בית ראשון ועוד.

    Liked by 1 person

  7. עלילות העכביש במשתנה
    הפילוסוף תומס נייגל הציע את הסיפור הבא אודות עכביש שחי במשתנה שלו ולא היה נראה, מן הסתם, מרוצה יותר מידי מהמקלחות התכופות שהוא קיבל. נייגל גילה רגישות כלפי חייו האומללים של העכביש שלעולם לא יוכל לטפס החוצה בגלל הקרמיקה החלקה וגם אין שום דרך לדעת האם הוא חפץ בכך. לבסוף החליט נייגל לעשות מעשה אצילי ולחץ את העכביש מהמשתנה ולהניח אותו על הרצפה. לתדהמתו של נייגל העכביש לא זז, גם לא אחרי שעות וימים עד שלבסוף העכביש מת. הניסוי של נייגל הוא ניסוי מוסרי שאמור להראות לנו כיצד לפעמים כאשר אנחנו חושבים שהחיים של אנשים אחרים אינם טובים ומנסים לעזור להם לשנות אותם אנחנו עלולים למעשה להרוס ולקחת מהם את כל מה שאנחנו מכירים.

    Liked by 1 person

  8. תכלס. מצד שני לאדם יש יכולת הבחירה להתנגד לניסיון שינוי שעושים לו.
    תמהני מה קרה לאותו עכביש? מניסיוני עכבישים פשוט בורחים בסביבה זרה חדשה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s