9 תגובות בנושא “האם מגילת אסתר היא סיפור עצוב או סיפור שמח?

  1. האם מגילת אסתר היא סיפור עצוב או סיפור שמח?

    האם היתה כוונה להעלות את דעתך או לשאול את דעתנו?

    האם מגילת רות היא סיפור עצוב או שמח? איוב? קוהלת? גם אם איוב זכה לעושר ולבנים רבים הוא לבטח ביכה את אלו שאבדו.
    משום כך היתי אומר שלא כל סוף טוב הוא סוף שמח. מגילת אסתר הוא סיפור שאינו שמח

    Liked by 1 person

  2. לתפיסתי (הלא דתית) חג פורים הוא רכבת הרים שמתחילה בנסיקה (משמחת) עד לגובה מרשים ומסתימת בנפילה (מעציבה) לתהום עמוקה.
    טעם הלוואי, שנשאר לטווח ארוך לאחר החג, מאוד מר.

    השמחה הראשונית קשורה ל
    – הכנת תחפושות לילדים (בהתאם לטעמו ולשאיפתו של כל ילד) + ימי התחפשות מקדימה (כמו יום הגעה לבי'ס בפיג'מות, יום הגעה עם בגדים על צד שמאל ולא סימטריים וכד')
    – קניית מסות ענקיות של אזני המן ודברי מתיקה צבעוניים (ואז משלוח חלק מהם וקבלת שפע הפתעות מתוקות במתנה מאחרים)
    – (למבוגרים) קבלת לגיטימציה לשתות כמויות גדולות של אלכוהול.
    – שמחה על הינצלות של יהודים מתוכנית השמדה המונית מחרידה.
    ***

    מצד שני, ידוע שסוכר ואלכוהול יוצרים high מיידי, שמסתיים בהתרסקות.
    אך גם ללא ההשפעות הקשות של עודף סוכר ועודף אלכוהול – מגילת אסתר מכילה אלמנטים מדאיגים רבים. אלמנטים ששמים לב אליהם רק בשלב השני, שלאחר השמחה הראשונית.
    לדוגמא:
    – סיפור על יהודי שנמצא במדינה מוסלמית ששמו הפרטי מוחמד (או על יהודיה במדינה נוצרית ששמה הפרטי כריסטינה) – רומז לתפיסתי שהם בדרכם להתבולל בקבוצת הרוב.
    השם מרדכי לקוח משם האליל מורדוך, והשם אסתר משם האלילה עשתורת. תהליך שעבר על חלק ניכר מדי מיהודי התפוצות.

    – המגילה לא מסתיימת בהבנת הלקח שעל היהודים, שנפוצו בכל הארצות, להתאחד ולהתלכד בכדי למנוע מראש את ניסיון ההשמדה ההמונית הבא. כלומר כיהודיה וכציונית אני תופסת את מגילת אסתר כהקדמה לאלפים שנות פוגרומים.

    – דגש על הינצלות בזכות נס אלוהי במקום בזכות פעולות אקטיביות שעושים היהודים. גדלתי על שיר חנוכה "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו, בסלע היכינו עד דם, ויהי אור!". קשה לי עם הפסיביות של יהודי הגולה הטרום ציוניים.

    (ואפילו לא התייחסתי לתופעה של דוד המסרסר באחייניתו).

    Liked by 1 person

  3. אורי,
    המראיין מרוב להיטות לעסוק בשאלות לא חשובות עם תשובות לא חכמות פספס את השאלה הכי מעניינת וחדה – אז מדוע מחבר המגילה וחז"ל וויתרו על כל התוספות המדרשיות הללו?
    האם בעצם מחבר המגילה חשב על משהו אחר ממה שהפרופסור חשב?
    ובכל זאת נקודה אחת אקח מהראיון והוא הקשר בין פורים לקרנבלים הדומה לקשר בין חנוכה לחג הרומי סטרנוס (שהפך לאחר מכן לחג המולד הנוצרי). שאפו.

    Liked by 1 person

  4. לי.ד.

    עדין (?) לא הבעת את דעתך האם מגילת אסתר היא סיפור עצוב או סיפור שמח.
    מעצם הצגתך את השאלה אני מניחה שחשבת על הנושא.
    מעניין אותי לאן הגעת.

    אהבתי

  5. אני עדין מהרהר לא מעט בסוגיה. אחת ההסברים שהגמרא נותנת מדוע לא אומרים הלל בפורים היא שאנחנו עדיין עבדי אחשוורוש (אכתי עבדי אחשוורוש אנן). מה זה משנה אם קוראים לו אחשוורוש או ניקולאי, או פריננד ואיזבל או כל מלך אחר בהיסטוריה? עדיין אנחנו עבדים שלו. ובדומה מה זה משנה אם הצורר הוא המן או חמלינצקי או טורקוומדה או היטלר? בסופו של דבר בגלות אנחנו תחת איום של השמדה חוזר. המגילה מסתיימת חזרה באותו נקודה שאיתה התחילה. אנחנו בגלות תחת מלכות אחשוורוש וכמו שעלה המן אחד יכול לעלות המן אחר.
    אז קל לבוא ולומר שהפתרון הוא ציונות אבל הציונות יכלה להצליח רק בנסיבות המודרניות של עליית העולם המערבי, חולשת הנצרות והאיסלאם ועליית הכלכלה המודרנית. ללא זה נשארנו בגלות כמו שהיינו קודם. ניתן לומר שלולי חטאנו לא היינו גולים מארצנו אבל חטאנו וגלינו מארצנו. במצב הזה הגלות היא מציאות נתונה.
    ועם זאת מגילת אסתר היא סיפור שמח. כי לצד החולשה שלנו המגילה מספרת לנו גם את הכוח שלנו, העובדה שאנו נושאים חן בעיני הגויים. נשיאת החן חשובה מאד גם בסיפור יוסף שהמגילה מתכתבת איתו במודע לא מעט. ההצלחה של אסתר ומרדכי נובעת מהעובדה שהם נושאים חן בעיני אחשוורוש. ונשיאת החן נובעת בדיוק מכך שהם לא מבקשים דבר לעצמם. נפילתו של המן מתחילה כאשר המלך מרגיש שהמן שואף ליותר ממה שיש לו. כאשר המלך שואל את המן מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו? עונה המן "ויאמר המן אל המלך איש אשר המלך חפץ ביקרו ח יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו ט ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים והלבישו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו והרכיבהו על הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"
    כפי שמדגיש רש"י "ונתן הלבוש והסוס על יד איש" – ואת הכתר לא הזכיר שראה עינו של מלך רעה על שאמר שיתנו הכתר בראש אדם. שאיפתו של המן לכבוד מעוררת בלב המלך את החשד שהוא שואף להחליף אותו מה שמביא לנפילת המן.
    המגילה לא רק רומזת שאלוהים שומר עלינו אלא גם מצביעה לנו על הדרך שבה הוא עושה זאת. כמו אצל יוסף הקשר שלנו לאלוהים גורם לכך שנישא חסד בעיני הגויים. מצד שני הקשר שלנו לאלוהים מעורר יראה אצל הגויים וגורם להם לכבד אותנו. לכן המגילה היא סיפור שמח כי למרות שכל כמה זמן יעלה איזה צורר אחר ויהיו רדיפות כאלו ואחרות עדיין נוכל לשאת חן בעיני הגויים ולכן להמשיך להתקיים.
    מגילת אסתר מגלה ומסתירה גם יחד. הגלות היא מציאות של הסתר פנים מצד אלוהים. אין נסים שמגנים עלינו יותר באופן גלוי. מצד שני המגילה מגלה לנו שגם במציאות של "ואנכי הסתר אסתיר פני בעת ההיא והיה לאכול"(דברים לא יח) הנאמר על הגולה עדין הקב"ה מגן עלינו. לא באופן גלוי אלא כמו אצל יוסף במצרים דרך נשיאת החן בעיני הגויים שגורמת להם להגן עלינו ולהמשיך להתקיים בסביבה שלהם.

    אהבתי

  6. לי.ד.
    תשובתך המעניקה הייתה ראויה להיכתב בפוסט נפרד.

    שלוש אסוציאציות לדבריך:

    א. " … קל לבוא ולומר שהפתרון הוא ציונות אבל הציונות יכלה להצליח רק בנסיבות המודרניות של עליית העולם המערבי, חולשת הנצרות והאיסלאם ועליית הכלכלה המודרנית …"
    ————
    נכון שמדינת ישראל קמה בחלון ההזדמנויות, צר למדי, בין התפרקות האימפריה העותמנית לבין התפוררות האימפריה הבריטית.
    זהו גם ההסבר המוכר לי לעצמאות בית המלוכה של דוד ושלמה. הן מצרים, הן האימפריה הבבלית והן האימפריה הפרסית לא התעניינו, באותה תקופה, בחבל הארץ הגובל במזרח הים התיכון.
    מכאן ש*יתכן* שבתקופה הארוכה של אלפים שנות גלות צצו לא מעט חלונות הזדמנות לריבונות לאומית שהעם היהודי פספס.
    אני חוששת ששלושת הלאוים החרדיים (כולל האיסור לחתור לריבונות לאומית לפני הגעת המשיח) מנעו מהעם היהודי לדורותיו להיות ערני להזדמנויות פוטנציאליות.

    ב. " … המגילה מספרת לנו גם את הכוח שלנו, העובדה שאנו נושאים חן בעיני הגויים. … ההצלחה של אסתר ומרדכי נובעת מהעובדה שהם נושאים חן בעיני אחשוורוש. "
    ————–
    ניתן להתווכח באיזו מידה נשאנו חן בעיני הגויים.

    לתפיסתי עם שלאורך דורות רבים סבל מ:
    – איסורי כניסה לארצות רבות ו/או לתוככי ערים מסוימות,
    – מדי פעם מכפייה לבחור בין המרת דת לבין גירוש,
    – מדחיקה לגיטאות צפופים,
    – מאיסורי עיסוק במגוון תעסוקות רב, איסורי קניית קרקעות ועוד
    – מהאשמות שווא חמורות רבות (כולל הרעלת בארות והפצת מגפות, שחיטת ילדים בכדי לנקז את דמם, בגידה במדינה בה הם יושבים ודאגה לתבוסתה במלחמות ועוד)
    – מפוגרומים מקומיים ועד לנסיון רצח עם תעשייתי

    אינו עם שנשא חן רב מדי בעיני תושבי אירופה, אסיה ואפריקה שיצא להם להיפגש עם יהודים.

    אמנם ניתן להתנחם בעובדה שהעם היהודי לא הושמד לחלוטין, ולראות בכך ראייה לאיזושהי הגנה אלוקית – אך אני מתקשה להסתפק במעט כל כך.

    ג. " …נשיאת החן נובעת בדיוק מכך שהם לא מבקשים דבר לעצמם. נפילתו של המן מתחילה כאשר המלך מרגיש שהמן שואף ליותר ממה שיש לו. … + … שאיפתו של המן לכבוד מעוררת בלב המלך את החשד שהוא שואף להחליף אותו מה שמביא לנפילת המן. … "
    —————-
    סביר בהחלט שרובם המכריע של היהודים אכן לא התיימרו להגיע לדרגת השליטים ולהחליפם.
    אך למרבה האירוניה – פעמים רבות הם הואשמו בכך. מהפרוטוקולים של זקני ציון ועד הטענה שהיהודים הם המושכים בחוטי הפוליטיקאים בלונדון ובוושינגטון ושוטפים את מוחות העמים באמצעות שליטתם בהוליווד.
    חמור אף יותר בעיני – חלק מהיהודים, לפחות בתקופה המודרנית, שכחו שעלינו להיזהר. שמאוד לא רצוי שמיעוט יהודי ינסה לקדם נושאים השנוים במחלוקת עזה.
    החל מהניסיון לקדם במדינות מזרח אירופה ומערבה (ובשוליים גם בארה'ב) את הקומוניזם ולתמוך בסטליניזם, וכלה בניסיונו של ג'ורג' סורוס לקדם מדינות שפותחות את שעריהם לרווחה להגירה חופשית ולתמוך בתנועות כגון BLM .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s