זכור לתורתו ואל תזכור למעשיו

הגמרא בחגיגה נדרשת למעשה מרכבה ומעשה בראשית. דוד בבשקין מעיר יפה שיכול להיות שזה קשור לציווי לראות ולהראות שיש בעליה ברגל בשלושת הרגלים להקריב קרבן חגיגה. אנו עולים כדי לראות את ה' וכדי להראות על ידי ה'. וראיית השכינה מובילה אותנו למקומות האזוטריים של תורת הסוד היהודית שאותה מזהה הגמרא עם מעשה בראשית (הבריאה) ומעשה מרכבה, התיאור של עזיבת הקב"ה את המקדש לפני החורבן ועלייתו למרכבה שלוקחת אותו לשמים כגורם שמאפשר את החורבן בנבואת יחזקאל. מעשה מרכבה מתקשר גם להתגלות ה' לנביא ישעיהו בתוך בית המקדש בעודו יושב על הכיסא והשרפים עומדים ממעל לו. שני התיאורים משוחזרים כל יום בתפילה בחזרת השליח ציבור כאשר הציבור מקדש את ה' בפסוקים שהמלאכים קידשו את ה' על פי אותם תיאורים – 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו' ו'ברוך כבוד ה' ממקומו'.

למרות השפה הציורית התיאורים אינם כפשוטם. הגמרא ביבמות ממחישה זאת כאשר היא מנגידה בין תיאורו של ישעיהו הנביא: ' בשנת מות המלך עזיהו ואראה את אדני ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל' לבין טענתו של משה רבינו 'כי לא יראני האדם וחי' ואז היא מתרצת 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה'. אספקלריה זה חלון. משה רבינו רואה את הנבואה כמו חלון שקוף, שאר הנביאים רואים בחלון שאיננו שקוף. במילים אחרות התיאור של ישעיהו הוא דימוי ולא תיאור של המציאות. הקב"ה נתפס כמי שמנהיג את המציאות מתוך בית המקדש. יחזקאל מתאר כבר את המעבר של הנהגת הקב"ה של המציאות מתוך בית המקדש למציאות של גלות השכינה. השכינה גולה עם ישראל ונודדת איתו בגלות. מעשה מרכבה לפי זה הוא משל. האם גם פרטי המשל חשובים? הרמב"ם במורה נבוכים טען שלא. העיקר הוא המסר. אני חושב שהמקובלים סברו אחרת וחשבו שכל פרט הוא חשוב. כך או אחרת על פי המשנה במסכת חגיגה דרישת מעשה מרכבה הוא עניין המסור ליחידים בלבד. לא כל אחד יכול לבוא ולדרוש.

בעצם הכניסה לפרדס שהוא הכינוי לדרישה של מעשה מרכבה יש סכנה. הגמרא מספרת כיצד ארבע נכנסו לפרדס אך רק אחד יצא בשלום. בן זומא מת, בן עזאי יצא מדעתו, אלישע בן אבויה התפקר והפך לאחר ורק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. אין ספק שהתפקרותו של אלישע בן אבויה הכתה בהלם את חכמי התלמוד ואת הסביבה. את הכינוי 'אחר' נתנה לו זונה שאלישע בן אבויה תבעה לקיים איתו יחסי מין. אף היא הייתה בהלם מכך שגדול הדור נתפקר. להתפקרותו ניתנו הסברים שונים. היו שטענו שמלכתחילה הקדשתו לתורה לא באה מתוך יראת שמים. הזכירו את ספרי היוונים שהיו נושרים מחיקו. אף תלאות רדיפות הרומאים הוסיפו לעניין. נשאר אלישע בן אבויה אחר.

בשלהי קובץ הסיפורים על אלישע בן אבויה (כולל מותו ושריפתו בגיהנום) מביאה הגמרא סיפור; לא על אלישע בן אבויה אלא על בתו. היו ימי רעבון והלכה בתו לבקש צדקה מרבי יהודה הנשיא (המכונה רבי):

אמרה ליה רבי פרנסני

אמר לה בת מי את אמרה לו בתו של אחר אני

אמר לה עדיין יש מזרעו בעולם והרי כתוב (איוב יח, יט) לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו

אמרה לו זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו

מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי בכה ואמר רבי ומה למתגנין בה כך למשתבחין בה על אחת כמה וכמה

אלישע בן אבויה מעיד על עצמו שבא מבית עשיר. גם העדות על ספרי יוונים שנשרו מחיקו מעידות זאת. אנשים רגילים לא טורחים להשיג ספרי יוונים. רק מי שבא מהאליטות רואה חשיבות להיות קשור לתרבות היוונית. ועם זאת נראה שביחד עם ההתפקרות של אלישע בן אבויה בא גם התפקרות נכסיו. הוא עדיין רכב על סוס אולם בנותיו נאלצות לחזר על הפתחים כדי להתפרנס ולא למות מבושה (עשירים שנעשים עניים מתים מבושה ולא מרעב). רבי שומע ותוהה האם עדיין נשאר שריד לאותו רשע?

אומרת לו בתו של אחר זכור לתורתו ולא למעשיו. המעשים אינם חשובים וגם הממון איננו חשוב. המעשים הלכו ויחד איתם גם הנכסים. מה שחשוב הוא התורה. והנה אני בתו עדין קשורה לתורה וקוראת לך רבי. התיאור בתלמוד בבלי מוסיף דרמה של ירידת אש מהשמים. בתלמוד הירושלמי אין צורך בזאת: 'באותה השעה בכה רבי וגזר עליהן שיתפרנסו אמר מה אם זה שיגע בתורה שלא לשום שמים ראו מה העמיד מי שהוא יגע בתורה לשמה על אחת כמה וכמה'. כוח התורה הוא מה שחשוב. לא המעשים ולא הנכסים. זכור לתורתו ואל תזכור למעשיו.