ראש השנה לאילן מול ראש השנה לפירות האילן (עמיחי)

כולנו מכירים את טו בשבט כראש השנה לאילן. המקור לכך נמצא במשנה הראשונה של מסכת ראש השנה:

באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו

אולם במשנה אחרת אנחנו רואים כי פירות האילן נידונים בחג שבועות (עצרת בלשון חז"ל):

בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר"ה כל באי עולם עוברין" לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:"

ראש השנה לכאורה הוא יום דין אז למה קיימת ההפרדה בין ראש השנה לאילן שחל בטו בשבט לעומת יום הדין של פירות האילן שחל בחג שבועות? מה ההבדל בין האילן לפירותיו?

בסיפור מעשה הבריאה מסופר כך:

ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי" כן יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב"

וכותב על כך רש"י במקום:

""עֵץ פְּרִי" – שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולא הָעֵץ פְּרִי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה 

כלומר טרם החטא הייתה אמורה האדמה להצמיח עץ פרי. בפועל היא הצמיחה עץ עושה פרי. כאן החלה ההפרדה בין האילן לפרי האילן. סמך לדבר יש ברש"י המסביר מדוע פירות האילן נידונים בחג שבועות:

"שתי הלחם – ירצו על פירות האילן שהן מתירין להביא בכורים שאין מביאין בכורים קודם לעצרת דכתיב (שמות לד) בכורי קציר חטים ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (דף ע:) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה:"

ישנה מחלוקת תנאים מה היה הפרי שנאכל בגן עדן. היו שאמרו גפן, אחרים תאנה אבל ישנה דעה שהפרי שממנו אכל האדם הראשון היה חיטה (אף אחד לא טען תפוח, זו המצאה נוצרית). בחג שבועות מקריבים בבית המקדש קרבן תודה ומניפים עליו שתי כיכרות לחם חמץ. זהו קרבן הציבור היחידי בשנה שהקריבו ממנו חמץ וגם הוא לא הוקטר על המזבח אלא נאכל על ידי הכהנים. בשאר השנה הלחם היחידי שהורשה להיות מוקרב במקדש היה חייב להיות מצה. מסביר רש"י שלא סתם שתי הלחם מוקרבים בשבועות. הקרבת שתי הלחם מתחילה את עונת הביכורים. מכאן ואילך מובאים פירות מתוקים לבית ה' מונפים לפניו ושוב נאכלים. ומדוע מקריבים דווקא לחם? הוא מביא מסורת על רבי יהודה שלדעתו חיטה היה פרי עץ הדעת. כיון שכך ראוי להקריב אותו ראשון כדי לכפר על עוון פרי עץ הדעת. ראינו למעלה כי פרי עץ הדעת הוא הגורם לחטא המפריד בין העץ לפרי העץ. ולכן בשבועות ראוי לדון את פרי העץ בנפרד.

ומה קורה בטו בשבט? בטו בשבט אנו חוגגים ראש השנה לאילן בלי הפירות. האילן בטו בשבט הוא ערום ועריה וכך הוא מבטא את היותו אילן בנפרד מהפרי. ההבדל בין טו בשבט לעצרת שבטו בשבט האילן נידון כשלעצמו ואילו בעצרת העולם נידון האילן כפרי האילן. ואפשר לומר עוד שטו בשבט הוא תחילת עליית השרף באילנות שממנו מתחילה הפריחה. החגיגה לאילן היא חגיגה לפוטנציאל לעומת החגיגה האקטואלית שמוגשמת בשבועות.

2 תגובות בנושא “ראש השנה לאילן מול ראש השנה לפירות האילן (עמיחי)

  1. החגיגה לאילן היא חגיגה לפוטנציאל לעומת החגיגה האקטואלית שמוגשמת בשבועות.

    נחמד, בר מיצוה לאילנות.

    ושלא לערב חג בחג:

    אם נתניהו פורש יום לפני פסק הדין, בית המשפט איננו יכול להטיל עליו קלון. וזה גם לא בידי היועץ.

    ואז הוא יכול לשבת ולחכות בשקט ולראות מה קורה בפוליטיקה ולבקש לחזור כשבא לו אבל אז שוב יעלה נושא הקלון, והפעם הוא לא יכול לעשות שום הסכמים כיוון שטריק\קונץ הוא דו צדדי. הפעם אין לו כל כלי למנוע את יו"ר ועדת הבחירות מלהחליט כרצונו.
    מה שהוא כן יכול לעשות זה לדרוש לצמצם את ההאשמות כנגדו עד המינימום על מנת שבבוא היום אם יבוא הוא יוכל לטעון שעל סוג כזה של האשמות אין מטילים קלון.

    אם הוא מבין שהוא ישב באופוזיציה עוד שנתיים ושפסק הדין ינתן ממילא ערב הבחירות הבאות, אולי זה פתח מילוט

    אהבתי

  2. לאור דבריו של דנינו (לא בהקשר הפוליטי) אני רוצה לחדד את הנקודה.
    המצב לפני החטא. אני קורא לו המצב התאורטי. שם גן עדן. אין תחושה להבנה שקר לעץ הערום. זה מאוד מובן שיש מחזור חיים לעץ. עכשיו שלכת מחר הפירות מלאים עסיס. והכל דבר אחד. זה נכון וזה עובד. אז איפה הבעיה?
    הבעיה בתחושה.
    העובדה שאני יודע בלילה קר שיהיה בוקר חמים לא מספיק מנחם אותי.
    אם יורשה לי, אין הכוונה שטעם העץ כטעם פריו במובן הפשטני. שאתה טועם ענף ומרגיש תפוז.לא. אלא שלפני החטא מדובר בגן עדן. בעולם תאורתי. שם טעם העץ כטעם פריו. יש שלמות מאוד ברורה שגם שקר לעץ הגלמוד בשלכת הוא יודע שזה תהליך אחד ומחר הוא פורח והכל מטרה אחת וטעם העץ כטעם פריו.
    לאחר החטא. כלומר בעולם המעשה. את התהליך הנפלא הזה מלווים גם תחושות.
    המצב של "חדש ימינו כקדם", הוא בעצם לתת ביטוי לתחושות בפורפוציות נכונות.אם המצב "הרע" הוא לטובה אז תהיה מאופק ותקבל אותו.
    זה נכון גם אם נורא מתחשק לך חלבי ואתה בשרי.
    נורא בוער לכם ועדיין לא היתה טבילה.
    באלי לקנות משהו והמצב הפיננסי לא מאפשר.
    דחיית סיפוקים.
    זאת התקנה בהבאת הקרבן של שתי הלחם. זה בא עם הביכורים.
    המתנתי עונה שלימה. כל כך מתרגש. רוצה להתנפל. אבל יש פה איפוק. יש פה הודאה לאל על אשר גמלנו.
    זהו התיקון לחטא אדם הראשון. תיקון בעצם לעצמנו

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s