שני סיפורים קצרים על חב"ד

תמונה של הרבי

ברחבה ליד אחד הגנים ליד הבית שלנו הקימו אוהל גדול עם מוטות מאלומיניום, עטפו ביריעות פלסטיק, הוסיפו מזגנים, הכניסו כיסאות ושולחנות והציבו כספת ארון קודש וקיבלנו בית כנסת. המתפללים מזוהים עם חב"ד אך בפועל חסידי חב"ד אמיתיים – כאלו שלא גילחו את זקנם מעולם – יש רק שניים שלושה. השאר צרפוקאים, מתחזקים, רוצים להיות וכמובן מכל הבא ליד. בצד האחורי של בית הכנסת מול ארון הקודש תלו תמונה של הרבי מלובביץ' זצ"ל. שאלתי את החסיד חב"ד שמתפלל שם האם אין איסור לשים תמונת בשר ודם בבית כנסת? ענה לי שהוא שאל רב והרב אמר שאם זה לא לפני המתפללים אז מותר. זה לא הכי נוח אבל הנחתי לעניין. לאחר זמן ראיתי כי התמונה בשחור לבן. הרבי חי כבר בזמן שהיו תמונות ציבעוניות בסטילס ובכל זאת הם בחרו בתמונה בשחור ולבן. חשבתי שהתמונה משקפת את הגעגועים לרבי מצד החסידים. הם יכולים להמשיך לראות את עצמם כחסידים שלו ואפילו כשליחים שלו אבל בפועל הרבי כמו כל דבר בעולם הולך ונמוג בערפילי הזמן.

פסוקים של חב"ד

בחב"ד נהוג בשבתות ובזמנים אחרים לצאת לגנים ולרחובות לכנס ילדים ולהקריא אותם קטעי קריאה הכוללים פסוקים וכל מיני קטעים נוספים. את המנהג הנהיג הרבי מלובביץ'. הם קוראים לכך פסוקים (במילעיל). בסיום הם מחלקים ממתקים לילדים. הנה רשימת הפסוקים כפי שמובאת מהאתר של צעירי חב"ד (שימו לב שלא כל הקטעים הם אכן פסוקים מקראיים):

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ אֲ-דֹנָי אֶחָד.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם.

כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ.

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וּמְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וּמַבִּיט עָלָיו וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי – אַל תַּאֲמִין, לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי – אַל תַּאֲמִין, יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי – תַּאֲמִין.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.

וְזֶה כָּל הָאָדָם וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, לִהְיוֹת לוֹ יִתְבָּרֵךְ דִּירָה בְּתַחְתּוֹנִים.

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו, פֵּרוּשׁ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת ה', אֲשֶׁר שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּדִירָתוֹ בְּתַחְתּוֹנִים.

בשבת האחרונה הבת הגדולה שלי הייתה בגינה והיא חזרה נרעשת כולה. במשפט האחרון במקום לומר "בדירתו בתחתונים" אמרו שני הנערים שהקריאו "בדירתו כאן למטה". ממש חילול המסורת. חשבתי שיש כאן עוד שינוי שחל. בדירתו בתחתונים מבטא בשפה החב"דית את ההתגלות האלוהית הגבוהה ביותר של ריבונו של עולם בתוך עולם החומר הממשי. אלוהים מתגלה לא רק כאידיאה רוחנית בעולמות העליונים אלא בחומר עצמו בעולם הזה. השינוי מבטא את השינוי בשפה העברית. בשביל הילדים הקוראים ואולי גם הנערים המקריאים תחתונים זה הבגד התחתון המכסה את האברים המוצנעים של האדם. כתוצאה מכך ההקראה בנוסח החב"די המקובל מביכה אותם כל פעם מחדש. הם נדרשים להבין את הפער בין השפה החב"דית לשפה העברית העכשווית. אז הם שינו.