ראש השנה נתפס במקורתינו כיום שבו ממליכים את השם. בעקבות כך ארצה להרחיב בעניין המלוכה בעקבות סדרת הספרים המצוינת של אורסלה לה גווין "הקוסם מארץ ים". כפי שהשם מרמז מדובר בסדרת פנטזיה, אולי אחת המשובחות ביותר שנכתבו בסוגה הספרותית הזו. בחלק הראשון אני אתמצת את עלילת הסדרה ובחלק השני את התובנות שעולות ממנה לעניין המלוכה. בתמצות העלילה אני אציג חלקים גדולים של העלילה היות ואני מניח שאף קורא של הבלוג לא יתרעם עלי. מי שכבר קרא מכיר את העלילה ומי שלא קרא כנראה גם לא יקרא.
צלו של המוות
הספר הראשון בסדרה "הקוסם מארץ ים" שעל שמו נקראת גם הסדרה מספר את סיפורו של גד המכונה גם נץ. נץ הוא בחור צעיר בעל יכולת מבטיחה בקסם אולם המידות הלא מתוקנות שלו, הגאווה והיהרות, מובילות אותו לתחרות הרסנית מול תלמיד אחר בבית ספר לקוסמים באי בצר. כדי להראות את כוחו הוא מזמן רוח של מת אולם הקסם משתבש והצל שהוא מזמין הוא צל המוות של עצמו. לרוב קוסמים מזמינים רוחות של אנשים שכבר מתו אולם הזימון של צל המוות של עצמו משבש את האיזון במציאות. נוצר מאבק בין גד לצל שרק בסופו מבין גד שזהו הצל שלו ומקבל את המוות כחלק ממנו וכך משיב את השלמות לעצמו ואת האיזון לעולם.
במהלך המאבק בצל מקבל נץ חצי טבעת שבורה. בספר השני "הקברים של אטואן" מסתבר שחצי הטבעת הייתה חלק מטבעת שהיה לה את משל הסתרים של השלום. בלי משל הסתרים של השלום אין שלום בארץ ים. נץ יוצא להשיג את החצי השני מהקברים של אטואן הנשלטים בידי כוחות אפלים וחסרי שם. בקברים מסתבר שהכוחות שלהם חזק יותר משלו ורק בעזרת עזרה מבפנים מצליח נץ להשיג את החצי השני של הטבעת, לתקן אותה וכך להשיב את משל הסתרים האבוד של השלום.
שנים עוברות והשלום שב לארץ ים אך אין שלווה בארץ ים. אין מלך לארץ ים וצרה חדשה מתרגשת. נדמה כי אנשים איבדו את משמעות המילים. נץ יוצא לחקור את העניין. אליו מתלווה נסיך צעיר בשם ארן. בחיפושם הם מגלים כי אנשים איבדו את משמעות מעשיהם וכתוצאה מכך מפסיקים לפעול. לבסוף הם מוצאים כי קוסם אחד ניסה להשיג חיי נצח על ידי זימון של החיים של עצמו לעולם המתים בכך הוא מת אבל נשאר חי. זהו היפוך של הספר הראשון. בספר הראשון גד מזמן את הצל של מותו. בספר השלישי הקוסם מזמן את חייו למותו. הקוסם המת-חי משבש את ארץ ים. כדי לקבל משמעות צריך לתת סוף למציאות. קוסם שלא מת מונע מהמציאות להסתיים וכך גורם לה לאבד משמעות. גד והנסיך מצליחים לבטל את העיוות. הקוסם מת בלי לחיות. הנסיך ארן מתמנה למלך והסדר חוזר לארץ ים.
מהי מלוכה?
מהספר השלישי עולה כי אחד העניינים החשובים הוא השבת המלכות לארץ ים. וכאן עולה השאלה מהי המלכות בעיני לה גווין? מה הופך אדם למלך? שאלה קשורה היא מדוע צריך ייחוס כדי למלוך? ארן הוא נסיך מנצר מלוכה. מדוע זה חשוב?
על השאלה האחרונה לה גווין עונה בהמשילה את המלך לעץ. ככל שהשורשים של עץ עמוקים יותר כך הוא יציב יותר. יחוס ומסורת מעניקים פרספקטיבה. הם עוזרים לאדם להתנתק מהכאן ועכשיו ולראות א העניינים מנקודת מבט רחבה. כמובן שלעיתים הם לוכדים את האדם בנקודת מבט לא רלבנטית; כך קרה לנפוליון השלישי שהמשיך את האיבה של דודו, נפוליון בונפרטה, לאוסטריה במקום להבין את עליית פרוסיה ועדין ישכוח במסורת ויחוס אבות שמייצב את האדם. יחוס הוא טוב אך הוא לא מסביר את טיב המלוכה. בספר קשה להבין מדוע המלוכה חשובה ללה גווין. רמז לתשובה נמצא בהערה שמעיר גד, נץ, בהתבוננו בנסיך ארן: "לא מצאתי אף אחד שימשיך את דרכי חוץ ממך אבל אתה הרי מוכרח ללכת בדרכך ולא בדרכי. " מצד אחד כל אדם צריך ללכת בדרך שלו. מצד שני הנסיך ממשיך את דרכו של נץ. ולכן כדי להבין מהי מלכות צריך להבין את דרכו של נץ או גד כפי שהוא מובן בספרים. נץ מתואר כמי שמבין מה צריך לעשות ועושה אותו. כך הוא משיב את משל הסתרים האבוד מהקברים של אטואן וכך הוא משיב את המלכות. זוהי מלכות שאיננה רשמית. זוהי מלכות במובנה המהותי. חשבו על הרצל למשל. הרצל לא היה מלך היהודים באופן רשמי אך ההבנה שלו מה צריך לעשות כדי לגאול את היהודים הפכה אותו למלך היהודים (וכך גם התייחסו אליו יהודים וגויים).
כאשר אנו ממליכים את ריבונו של עולם בראש השנה אנחנו טוענים כי הקב"ה הוא מלך במובן המהותי. הקב"ה מבין מה צריך לעשוות ומצווה אותנו על עשייתו. מלכות השם איננה עניין טכני טקסי אלא ענין מהותי. הקב"ה הוא מלך במובן המהותי וממילא מלכות במובנה הרשמי.
שנה טובה לכולם ולכל בית ישראל.
י.ד. 
מענין מאוד י.ד.
רק "מלך היהודים" מזכיר את ישו למעשה. בברית החדשה, הוא כונה לא פעם כך.
נצטט ממתיו, פרק 27 פסוק 11 (ראה לינק):
יֵשׁוּעַ עָמַד לִפְנֵי הַנָּצִיב. שָׁאַל אוֹתוֹ הַנָּצִיב: "אַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים?"
הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "אַתָּה אוֹמֵר", וְלֹא עָנָה דָּבָר כַּאֲשֶׁר הֶאֱשִׁימוּהוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים.
כאן:
http://www.kirjasilta.net/hadash/Mat.27.html
ואגב, הדת הישראלית במקורה, קצפה היה יוצא עליך. מלך ? אין מלכים. יש אלוהים, ואדם שנברא בצלם האלוקים, משמע, הוא המעין אלוהים על הפלנטה, כפי שהאלוהים על היקום כולו.
ראה שמואל הנביא, המוכיח את העם, בעודם משוועים למלך. נצטט בעצם (שמואל א', פרק ח'):
וַיֹּאמֶר–זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם–יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים. וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא.
אבל, זו הדת הישראלית, האורגינלית, התפתחויות מאוחרות, שינו הדברים כמובן.
להתראות
אהבתיLiked by 1 person
כאן אגב למעונין, על "משפט המלך" בויקידפיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/משפט_המלך
אהבתיאהבתי
קצת משעשע לכתוב זאת בפוסט שכותרתו המלכת השם.
אהבתיאהבתי
י.ד, מה משעשע ? אם ישוע הגלילי שיעשע אותך, אפשר להבין.
אם החלק השני של התגובה, אז זה כלל וכלל לא משעשע ! בייחוד לאור הכתוב בפוסט (להבדיל מן הכותר) והמחשבה שצריך מלך בכלל, וייחוס או שורשים של דם כחול, דם אצולה בעיני הדת הישראלית.
אהבתיאהבתי
אני מצטט את כבודו:
ואגב, הדת הישראלית במקורה, קצפה היה יוצא עליך. מלך ? אין מלכים. יש אלוהים
והפוסט בדיוק מדבר על המלכת הקב"ה בראש השנה שכנראה ממשיך את הדת היהודית האורגינלית (לא הזכרתי את המשיח והרצל היה אילוסטרציה).
אהבתיאהבתי
י.ד,
כאילו שאני הזכרתי את הרצל או המשיח ? ואם כבר ציטוטים, בוא נצטט אותך:
"וכאן עולה השאלה מהי המלכות בעיני לה גווין? מה הופך אדם למלך? שאלה קשורה היא מדוע צריך ייחוס כדי למלוך? ארן הוא נסיך מנצר מלוכה. מדוע זה חשוב? על השאלה האחרונה לה גווין עונה בהמשילה את המלך לעץ. ככל שהשורשים של עץ עמוקים יותר כך הוא יציב יותר. יחוס ומסורת מעניקים פרספקטיבה. הם עוזרים לאדם להתנתק מהכאן ועכשיו ולראות את העניינים מנקודת מבט רחבה."
עד כאן הציטוט:
נו ? אתה כתבת על אדם שהופך למלך. ואני הסברתי לך, שהדת הישראלית, האוריגינלית, הייתה תולה אותך על עץ גבוה. הדת ! לא משיח, לא הרצל, לא בטיח, לא נעליים. לא איזכרתי במאומה כדבר הזה.
תקרא בזהירות. מה שאתה כותב אפילו.
להתראות
אהבתיאהבתי
ומה הופך את אלוהים למלך מבחינה מהותית גם אחרי אלפיים שנה שאנחנו נמצאים בהסתר פנים ממנו?
אהבתיאהבתי
טוב י.ד, לא כתבתי כלל על הדבר. אבל, תשמע, הדת הישראלית האורגינלית ( המדברית) רואה באלוהים, משהו מופשט, אמורפי, שלא ממש מתקרב אפילו לתיאור אנושי בכלל, בטח לא לתפיסה של מלך.
נצטט מספר שמות, פרק ג', פסוקים י"ד – ט"ו (מעמד הסנה הבוער). משה שואל כהיא לישנא את האלוהים:
"הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם."
וזה משיב לו:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם"
כלומר, כל כך מופשט הדבר האלוהי הזה, שאפילו אין לו שם. הוא דומה להוויה בהתגלמותה הטהורה נניח.
אבל, זה רק אגב אורחא.
להתראות
אהבתיאהבתי