מדוע חילונים לא זוכרים את יז בתמוז

שאלה ששואלת קמיליה:

"אחת השאלות, שמעסיקה אותי לאחרונה, היא סיבת/ות העומק להתנכרות של מערכת החינוך הממלכתית מחורבן הבית הראשון והשני /מתשעה באב.

הטענה שבגלל צירוף מקרים לא מוצלח תשעה באב תמיד נופל על החופש הגדול, ולפיכך אין ברירה אחרת מלבד התעלמות ממנו – מעולם לא באמת שכנעה אותי.
מה עוד שי'ז בתמוז, שאותו אתה מזכיר (שגם ממנו מערכת החינוך הממלכתית מתעלמת, ואני בכלל לא הכרתי) – אמור ליפול לפעמים על חודש לימודים.

הנימוק הנפוץ השני הוא שהציונות תמיד העדיפה לציין פעלתנות, אירועי גבורה, ורצוי גם ניצחונות (כמו מרד בר כוכבא. לפחות בראשיתו). כלומר להתעלם מאירועים של בכי ונהי פסיביים. המטרה הקדושה של יצירת "יהודי חדש" חייבה גם ביצוע מספר שיחזורים של ההיסטוריה היהודית. כלומר הדגשת מספר ארועים די שוליים והתעלמות מחלקים אחרים.

אבל דווקא העלייה הגדולה מבריה'מ ערערה את בטחוני בהסבר זה.
העולים מרוסיה ביטאו את חוסר הבנתם, ואפילו זעזעועם, מהעובדה שבישראל אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה
אבל מתעלמים לחלוטין מיום הניצחון על הנאצים במלחה'ע השנייה.
כלומר כיצד יתכן שהציונות מדגישה דווקא את הבכי והנהי, וכיצד יתכן שהציונות מתעלמת מניצחון צבאי חשוב כל כך?

אני מודה שאין לי תשובות על כך (מלבד המענה הבנאלי שאפילו הציונות היא לא כפי שהייתה בתחילת המאה ה 20 ו/או שרובם המכריע של האחראים לנצחון על מדינות הציר ,*לא* היו יהודים).

אם יש לך או למי מקוראיך השערות על הנושא – אשמח לקראן."

19 תגובות בנושא “מדוע חילונים לא זוכרים את יז בתמוז

  1. רק לא מובן פה. יש פה איזשהיא הנחת יסוד, שמתעלמים מחורבן הבית וכדומה. לא מובן מאיפה ההנחה הזו ? לא מתעלמים. לומדים על כך. יש אגב גם חוק (חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב, רצ"ב לינק וויקיפדיה).

    חילונים בכלל משתמשים המון, בטרמינולוגיה, של:

    שנאת חינם. חורבן בית שלישי וכדומה.

    לא ממש מובן. גם לא מובן מה לעולי ברה"מ לעשות פה, ולניצחון על הנאצים.

    אגב, לא מזמן חנכו אנדרטה בנתניה, אירחו את פוטין. אנדרטה מרשימה, לזכר ניצחון הצבא האדום על הנאצים.

    כאן לחוק, נשאיר אחר כך עוד:

    https://bit.ly/3eG8auB

    אהבתי

  2. וכאן רצ"ב לינק, חברי הכנסת, מכל המגדרים והקשת הפוליטית, כותבים על חורבן הבית, ושנאת חינם. אפילו חילוניים מן היישוב, אפילו אתיאיסטים, מדגישים תדיר את ההשלכות האקטואליות, של שנאת החינם דאז.

    כאן:

    https://www.93fm.co.il/radio/628323/

    אהבתי

  3. פה אגב, מאמר טור דיעה, ושם אכן גורסת הכותבת, שהציונות בחרה להתעלם מ- ט' באב. לא מקבל זאת כלל.

    תחת הכותר:

    ט' באב חשוב לישראל. אז למה מתעלמים ממנו?

    "במטרה לבנות את היהודי החדש בחרה הציונות להאדיר את החשמונאים ובר-כוכבא ולהחריש את ימי האבל על החורבן". רוחמה וייס סבורה כי מדובר במגמה מסוכנת. ובשבוע הבא: חברי בית מדרש הטוקבקים שוב נוטלים את המושכות

    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3751544,00.html

    אהבתי

  4. אלרום,
    ההתייחסות לתשעה באב ממוסגרת תמיד בשיח של הרפיית מתחים חברתיים. לא מדובר באבל על בית המקדש או על החורבן הלאומי. מדובר ביום שבו מסבירים כמה שנאת חינם זה דבר נורא וכולי וכולי. זה התחיל אחרי רצח רבין כאשר כמה דתיים ליברליים תפסו יוזמה ומאז זה תפס. הנה מאמר של ג'קי לוי שמתאר את העניין ישירות:
    https://www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/3416918
    והנה מאמר של עקיבא ביגמן המבקר את הטרנד הזה:
    https://t.co/0nuArg0HTA?amp=1

    אל תבלבל את זה עם האבל המסורתי על החורבן הלאומי והדתי. ההוכחה הכי ברורה לכך הוא בדיוק הנושא של הפוסט – היעלמותו של יז בתמוז (ושל עשרה בטבת). באבל המסורתי יש קשר ישיר בין החורבן הלאומי ביז בתמוז לבין החורבן הדתי בתשעה באב. הימים האלה נתפסים כתקופה אחת המכונה בין המצרים ונהוגים בהם דיני אבלות. לכל מי שדתי ברור הקשר בין נפילת האוטונומיה הלאומית היהודית המומשגת בנפילת החומות ביז בתמוז לבין חורבן בית המקדש שלושה שבועות אחר כך. בעולם החילוני הקשר לא קיים. אף גננת חילונית תתן לילדים לצבוע ציור של חומות ירושלים ובאף בית ספר חילוני לא יהיה סיור לחומות העיר העתיקה. היום נמחק לגמרי. וברור גם שעד הטרנד העכשווי גם תשעה באב נמחק לגמרי.

    המאמר של רוחמה וייס יפה מאד ולשם שינוי אצל המאמרים הרגילים שלה אפילו יש בו נקודה למחשבה שנותנת תשובה לשאלה של הפוסט. יז בתמוז נעלם כי בעיני הציונות קטסטרופות לאומיות יש רק בגלות ולא בארץ ישראל. שאפו.

    אהבתי

  5. י.ד,

    ממש לא מקבל זאת.

    מן הפוסט, אפשר היה להבין, שכאילו, היום הזה נעלם, ומתעלמים ממנו החילוניים. בכוונת מכוון משהו. משהו חריג. הוא לא יום חריג כלל וכלל.

    זה שזה לא משתווה עם הפרקטיקה של אנשים מאמינים או דתיים כפי שאתה מתאר, לא עושה את זה, יום חריג בעיני חילונים כלל וכלל.

    אם הם מתעלמים ממנו, אז כפי שמהרבה קיואים דתיים אחרים הם מתעלמים. אבל, דווקא זה ?? חילוניים ?? ממש לא:

    שבירת הכוס בטקס החופה. הטרמינולוגיה כפי שהצבעתי עליה. חלק צמים. לא אוכלים בשר ביום כזה.

    אין שום דבר מיוחד ביום הזה, שחילונים מתעלמים ממנו עם כל הכבוד.

    ההיפך, כפי שהוכחתי.

    גם בן גוריון, היה אגב, שגור על טרמינולוגיה, של העצמה והאדרה של מדינת ישראל ומטרותיה, באמצעות שימוש תדיר בטרמינולוגיה של:

    בית שלישי.

    נהפוך הוא. עם ישראל, הגיע לגדולה היסטורית עם מקדש ראשון. בתקופת שלמה המלך כידוע. השיא ההיסטורי של עם ישראל, מבחינה גיאופוליטית כידוע, וגם מיליטנטית, זוהי תקופת בית ראשון, והמלך שלמה.

    לכן, הרבה חילוניים, טבועים במשיחיות הקשורה לבית שלישי דווקא. ובטח, שהם לא מתעלמים או מכחישים לגמרי בכוונת מכוון החורבן.

    גם החוק שהשארתי מעיד על כך.

    נצטט את בן גוריון:

    "הבאתם לסיום מוצלח המבצע הצבאי הגדול והמפואר ביותר בתולדות עמנו – ואחד המבצעים המופלאים בתולדות כל העמים. שוב נוכל לשיר שירת משה ובני ישראל העתיקה: 'שמעו עמים – ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען. תפול עליהם אימתה ופחד' אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה תיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית". ~ מכתב לחילי חטיבה 9 לרגל כיבוש שארם א-שייח' במבצע סיני, 1956

    כאן בויקיציטוט:

    https://he.wikiquote.org/wiki/דוד_בן-גוריון

    אהבתי

  6. רק תיקון טעות, אלוף במילואים גרשון הכהן, לא חובש כיפה אמנם, אבל, חובש "כיפה שקופה" מה שנקרא או כפי שהוא מגדיר עצמו. יש לו גם רקע ציוני דתי. טעות……

    אהבתי

  7. הנה י.ד, גש כאן, טור דיעה, גידי דר, סתם במאי קולנוע ישראלי ידוע, מאמר שלם, כותרתו:

    "גן ההשמדה העצמית של העם היהודי"

    קרא התגובות. תחוש הטרמינולוגיה. חילונים לגמרי רבים מהם. מאוד מעסיק אותם. זה לא סתם בשבילם, איזה מצווה נידחת. זה יום מלא משמעות ממש.

    כאן:

    https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10009600

    אהבתי

  8. הנה קצת תגובות משם:

    14

    שרגא ל.12:25 18.07.2021

    תשעה באב הינו יום אבל לאומי ולא דתי דוקא.
    האבל אינו על העצים והאבנים של בית המקדש וגם לא רק מאובדן וגירוש של מאות אלפי יהודים ואולי מליונים דוקא אלא על תחילת הגלות האיומה והנוראה בו נרדפו והושמדו היהודים ונאלצו להמיר את דתם באירופה ובארצות האיסלאם.והאחרון הכביש -שואת יהודי אירופה .
    גם העובדה שהערבים רואים ביהודים נטע זר ולא הגענו לסיום הסכסוך נובע גם מאותו המקור -תשעה באב. וגם העובדה שהעם היהודי אינו מונה כיום מאות מליונים הסיבה הינה הגלות.

    או:

    16
    על מה חרב בית המקדש12:43 18.07.2021

    בקיצור, לא על שנאת חינם אלא על קנאות דתית.

    עד כאן:

    מאוד ער, מאוד מעסיק חילונים. הרבה יותר מהרבה מצוות או עניינים דתיים אחרים. זה בוודאות אפשר לקבוע.

    אהבתי

  9. אני חולקת על תפיסת אל רום את יחס רוב החילונים לנושא החורבן.

    ראייה לכך היא המועד הראשון בו בוטא זעזוע מההתעלמות המוחלטת של תנועות נוער ציוניות מתשעה באב.
    כבר ב 1934!!!
    (((*) מצ'ב נאומו של כצנלסון. על רקע המצב בתל אביב *לפני* העלייה השלישית.)))

    ובהשוואה מאוד צורמת – המועד בו ממשלת ישראל נזכרה, סוף סוף, להקים אנדרטה לניצחון על הנאצים. רק הרבה *לאחר* העלייה הגדולה מבריה'מ. היא נזכרה לעשות זאת ביוני 2012 !!!
    אגב, בעולם נהוג לציין את יום הניצחון על הנאצים (ב 7/8/9 במאי). בישראל אין (עדין?) כל ציון רשמי של יום זה.

    אני יכולה להוסיף שחלק ממכרי מתקוממים קשות כנגד סגירת מסעדות, בתי קפה ופאבים בתשעה באב (אגב – מכרים שיודעים להפריח באויר סיסמאות ריקות על "שנאת חינם", סיפור קמצא ובר קמצא וכד').
    אותם מכרים עצמם נרעשים ומזועזעים כאשר הם נחשפים לצילומי חרדים שאינם עומדים דום ביום הזכרון לשואה וביום הזכרון לחללי צה'ל. לתפיסתם, גם אם החרדים עצמם אינם יכולים להתחבר לאבל בחודש זה ו/או הם מוחים כנגד עצם השימוש במנהג לא יהודי – החרדים חייבים להתחשב ברגשות אלו שכן מתאבלים ולעמוד דום בעת הצפירה.
    עד שלא טענתי שבלהיטותם לנהוג בתשעה באב כמו בכל שאר ימות השנה – הם מתנהגים בדיוק כמו החרדים שמפזזים בפרהסיה ביום הזכרון – האנלוגיה מעולם לא עלתה על דעתם. ומדובר באנשים די הגונים ודי אינטליגנטים.

    ואם זהו המצב לגבי תשעה באב, המפורסם יחסית, לא פלא שקיימת התעלמות חילונית מוחלטת מיום האבל בחודש תמוז.

    #####################
    (*) הועתק מהויקיפדיה מהערך של תשעה באב:
    ————————-
    בשנות ה־20 של המאה ה־20 לא יצאו מהדורות של העיתונים היומיים בתשעה באב.[87][88] כך תוארה תל אביב של תשעה באב בשנת 1926[89]:

    בליל תשעה באב שבתו התנועה והמסחר בעיר. הרחובות לא הוארו. החנויות חוץ מבתי המרקחת היו סגורות. פורצי גדר מבין מוכרי הגזוז, הוכרחו אף הם על ידי הקהל לסגור את סוכותיהם.

    ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, יצא בשנת 1934, במאמרו "חורבן ותלישות",[90] נגד זלזול באבלות תשעה באב, בעקבות טיול ומחנה קיץ ביער בן שמן שערכו ביום תשעה באב מדריכי המחנות העולים – תנועת הנוער של תנועת העבודה. כצנלסון ראה בכך רדידות חינוכית וחוסר אחריות תרבותית כלפי מסורת ישראל.[91] הוא התבטא כך: "לא אשכח, לא אוכל שכוח, את יום החורבן – היום האיום מכל הימים, יום גורלנו." (אתר "מכון שיטים".) ביתר פירוט הוא כתב:
    את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עימה הגה מכוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחיי הגשמה… כיצד נגיע לכך?! האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים. נהרוס עדי יסוד את העולם הישן, נשרוף את כל רכושו שנצבר במשך הדורות ונתחיל הכל מחדש – כתינוקות שנולדו. דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושתם הדורות… מחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.

    ######################
    (***) איסור פתיחת בתי עינוגים
    ———————————–
    בפועל חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמכה מיוחדת), תשנ"ח־1997 קובע כי רשות מקומית מוסמכת להתקין חוק עזר שיאסור קיום עינוגים ציבוריים או פתיחת בתי אוכל בליל תשעה באב.

    בשיח הציבורי יום תשעה באב נמצא תחת דיון סביב חוקי העזר העירוניים האוסרים על הפעלת בתי עינוגים. עיקר החיכוך נסב סביב פתיחת בתי עינוגים בעיר תל אביב. בשנת 2001, החלטה של עיריית תל אביב שלא לקנוס בתי אוכל שיהיו פתוחים ביום זה, עוררה דיון סוער בתקשורת ובכנסת.[92] דיונים שמאז התקיימו בכל שנה.[93] בעת כהונת אברהם פורז כשר הפנים, הוא הודיע כי לא יאכוף את החוק נגד רשויות שלא יפעילו את חוק העזר העירוני בנוגע לבתי עינוגים בערב תשעה באב; אמירתו העלתה מחדש את הדיון הציבורי בשאלת צביונו של תשעה באב.

    אהבתי

  10. קמיליה,

    אבל זה יותר פורמלי מה שאת מציינת. את מצפה לפורמליות טקסית מחילונים? הפרמטר זה לא הטקסיות, אלא: ההשראה. התובנה. התודעה. התסביכים. וחילונים פה, מלאים בתסביכי שמד. ואם תסביכי שמד, בטח חורבן הבית, כפי כל ההמחשות לעי"ל. זה נושא שמאוד מושרה בתודעה החילונית. טקסים ? תשמעי, אלו חילונים. מה שקובע, זה המהות. והמהות, זה הפסיכונליזה. וזה הומחש היטב.

    להתראות

    אהבתי

  11. אני מעתיק את התגובה של עמיחי מהפוסט על קמצא ובר קמצא:
    "רציתי להעיר לגבי הבחירה/ סלקציה בהקשר להערה של קמיליה, הבחירה במה להתמקד היא בחירה או דתית או חברתית. אם הולכים על הדתית אז זה גמור אין שאלה – כי אין טעם לקבוע יום לציון אירוע אם לאינו עומד בקרטריונים הלכתיים. ולא לשם רצית ללכת. למרות שלדעתי זה דיון סוער לא פחות. בהקשרים חברתיים – ברור שאת צודקת שהבחירה במה להתמקד זה שייך לתקופה ולחברה וממילא לגיטימי שמשמעות של ימים במעגל השנה יקבלו משנה תוקף ולעיתים להיפך.
    אחרי הקדמה כה ארוכה אגש לעניין. לא חוכמה לשחוט פרה שחוטה כמו הציונות. אין למשהו, עוד ספק שהציונית ההסטורית בחרה הרבה מאוד פילטרים למציאות כדי להתמקד במטרתה. יתכן שזה היה טוב לשעתו. בטוח שהציאות לא מתכתבת עם הציונות הקלאסית. למען האמת הביקורות היו כבר אז- אבל הרכבת דהרה. ביקורות של אנשי אקדמיה אנשי דת פילוסופים ומרקסיסטים. היום שאנחנו מרגישים יותר שבעים אנחנו מרשים לעצמנו לפתוח את זה.
    לסיום, לדעתי קמיליה נגעה פה בנקודה שהיא רק ההתחלה קצה קרחון זה נושא ענק. איפה מרכז הכובד החרתי ב15 שנה הקרובות. מי שעוקב אחרי הפוליטקה רואה בעליל שאנו במטוטלת שעדיין לא הכריע לאן היא רוצה ללכת. אבל יש פה תהליך מרתק.לא פחות.
    הנבואה ניתנה ל..אז רק אומר שלפי קווי המגמה לי אין ספק שהמדינה היהודית הולכת לשנות פניה בכל פרמטר שאתם מדמיינים בחמישים שנה הקרובים.
    שיהיה לנו בהצלחה 🙂"

    Liked by 1 person

  12. לאל רום,

    כתבת:
    1. " … את מצפה לפורמליות טקסית מחילונים? הפרמטר זה לא הטקסיות, …"
    ———————-
    אני מסכימה אתך שכללית, בקרב החילונים הטקסיות מועטת יותר מאשר בקרב דתיים וחרדים.
    אבל המדינה גיבשה טקסים בנושאים העיקריים, החשובים לרוב הציבור החילוני.
    לדוגמא עמידת הדום ועצירת הרכבים במהלך הצפירות בשני ימי זכרון, הטקס של הדלקת המשואות ביום העצמאות ועוד ועוד.
    לו המדינה הייתה מייחסת חשיבות די דומה גם לי'ז בתמוז ו/או לתשעה באב – היא הייתה קובעת אותם כימי חופשה (ולא "ימי בחירה" למיעוט המעוניינים בלבד) + מנסה לציין אותם בטקס/ים כלשהו/ם.

    2. " … אלא: ההשראה. התובנה. התודעה. התסביכים. וחילונים פה, מלאים בתסביכי שמד. ואם תסביכי שמד, בטח חורבן הבית, כפי כל ההמחשות לעי"ל. זה נושא שמאוד מושרה בתודעה החילונית. …."
    ———————–
    מאוד מסכימה אתך שגם החילונים בישראל מלאים ב"תסביכי שמד". או, בניסוח אחר, שהיהודים החילונים בישראל חיים תחת ענן מתמיד של חרדות קיומיות קשות.
    אבל אני מטילה ספק כבד לגבי הקשר בינם לבין חורבן הבית הראשון והשני.
    להערכתי הזכרון, של רובם המכריע של החילונים, לא הולך רחוק כל כך אחורה.
    לתפיסתי תסביכי השמד והחרדות הקיומיות יונקים בעיקר מהשואה, ואולי גם מאיומי הערבים לזרוק אותנו לים ואיומי האיראנים למחוק אותנו מהמפה.
    בעלי הזכרון הארוך יותר יכולים להתייחס גם לשפע הפרעות והפוגרומים שנעשו ביהודים בכל הגלויות במאה – מאתים – שלוש מאות השנים האחרונות, לעלילות הדם, למדינות הרבות שאסרו על כניסה של יהודים לשטחיהם (גם כשהיו פליטים שנסו על נפשם), ולשפע ביטויי האנטישמיות הקשה.
    המצטיינים בזכרונם מסוגלים להגיע אחורה עד לגירוש ספרד.
    נדמה לי שכל מה שארע לפני יותר מאלף שנים – נחווה אצל רובם המכריע של החילונים כחסר משקעים רגשיים כלשהם.
    בערך כמו פריטי מידע על חיי האדם הקדמון במערות בתקופת האבן.

    מצד שני, ברור לי שאלו בסה'כ תפיסות סוביקטיביות שלי – שאיני יכולה לאוששן או להפריכן.

    אהבתי

  13. קמיליה,

    שמח שאת רואה הדבר עין בעין ככה בכללי.

    אלא שטקסים הכוונה יותר לפולחן או פולחנים. כתבתי למעשה טקסים, אבל, זוהי טעות. מדובר בפולחנים, ודתיים מן הסתם. וחילונים, לא ממש בשבילם לגמרי תמיד. חלקם מכבדים כאלו אסטרטגיים, כגון צום יום כיפור. לא יותר מדי אבל.

    ותסביכי שמד, הם קשים מאוד אצל חילונים. יונקים פה את זה, עם חלב אימם ממש. אין אפשרות לחלוק ממש על קביעה שכזו. ובתוך זה, חורבן הבית, נקלע היטב. חלק מתסביכי השמד, עוגנים על איומים חיצוניים טבועים. וחלק, על פנימיים. כאשר זה פנימי, אזי, ההמשגה הנפוצה כפי שהוכחתי, הינה "שנאת חינם" שמתקשרת בעליל לחורבן הבית.

    יהודים אומרים, אפילו תשים אותם בעידן בדיוני נניח. בשנת 2090. תמיד יתווכחו. מה שלא יהיה יתנו וייתווכחו. אפילו יטוסו במהירות האור, מגלקסיה נידחת, לשניה, יתווכחו האם טשועלנט קוואנטי מאבד מטעמו וכשרותו, מטעמי עירובין אינטרגלקטיים.

    שנאת חינם. ויכוחים בלי סוף.

    אהבתי

  14. אני מביא כאן התכתבות שהייתה לי עם ניר שטרן בעניין הפוסט:
    ניר שטרן:
    מובן כל מה שאני כותב זו השערה (אחת מתוך רבות אפשריות) בלי שום בסיס או הוכחה.

    בזמננו הציונות נתפשת כדעה העיקרית, המיינסטרים, והאנטי-ציוניות נתפשת כעמדה קיצונית מתמיהה.
    לפני הציונות הדעה שאנו קוראים היום "אנטי-ציונית" היתה העמדה הפשוטה של כל הציבור, והציונות היתה צריכה להתמודד עם עם זה כמו דוד מול גוליית (כדי לפשט אני מתעלם מתנועות חילון גדולות וחשובות שלא היו ציוניות).
    העמדה הקדם-ציונית היתה מבוססת בשאלה הלאומית על בית המקדש. בית המקדש היה הסמל העיקרי של עצמאות לאומית. הוא היה המרכז הבולט של עניין המלכות והחיים הלאומיים של עם בארצו. הוא היה "העניין", כל השאר היה טפל לו, סובב סביבו.

    כשטיטוס החריב את בית המקדש אמרו לו קמח טחון טחנת. בית המקדש בנוי על יסוד לב נקי משנאת חינם. אם יש בלב שנאת חינם זה לבד כבר החורבן של בית המקדש. בית המקדש הוא רק השתקפות חיצונית של מה שקורה בתוך הלב. בית המקדש הוא כמו מסך מחשב שמראה את הקובץ, אם הקובץ התקלקל התמונה שעל המסך ממילא חרבה.

    שולחנו לגלות על ידי הקב"ה, הגלות היא פירוק של החיים הלאומיים והמדיניים והחברתיים, כל יחיד חי לבדו כשעבודתו היא התבוננות פנימית לתוך ליבו לתקן את שנאת החינם. זה חיי נפש בלי גוף, לכן גלות משולה למוות.

    בתנ"ך, בעיקר בנביאים, וגם הרבה בחז"ל, יש תיאורים דרמטיים עוצמתיים ציוריים מאוד, של גאולה ניסית. השמיים נפתחים ויורד מהם בית מקדש של אש. כל העולם נתקן בדרך ניסית על ידי המשיח.
    אחרי שנשלים את תיקון הלב משנאת החינם, זה לבד כבר בית מקדש בנוי. כעת השיקוף החיצוני של זה בא ממילא, בהכרח, הקב"ה יסלח לנו, כל נבואות הנחמה המופלאות יתקיימו בנו, ונזכה לבית מקדש גם בחיצוניות. וסביבו כמובן מלכות וחיים לאומיים וחברתיים וכו'.

    "אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד. ה כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. ו כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יְהוָה וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ. ז בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. ח בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהוָה.    ט כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ. י כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה.    יא עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. יב וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ. יג וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. יד בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ."
    יש הרבה מאוד כעין זה, לא משמע כלל כאן גאולה בדרך הטבע. אנחנו יושבים בגולה מבויישים, עצובים ונטושים ומאוסים ועניים, סוערים בכאב, חרפת אלמנות. ופתאום הקב"ה בא ברחמים גדולים, מייסד אותנו בספירים.

    אין שום טעם לנסות לעשות גאולה בדרך הטבע, כי אם עדיין לא תיקנו את חטא שנאת החינם שבלב, שכדי לתקן אותו נשלחנו לגלות, הרי בזה עצמו בית המקדש כבר הוא חרב, ושום פעולה חיצונית לא תצליח לבנות אותו, אלא רק לשחזר את החורבן שוב. אם כן הצלחנו לתקן את הלב, אז לא צריך גאולה בדרך הטבע, כי יש כל כך הרבה הבטחות מפורשות בנביאים שאז תהיה גאולה ניסית מופלאה וכבירה, שתהיה גלויה לכל העולם. אין לך קץ מגולה מזה. אין שום פקפק באמונה הזו, היא היסוד של האמונה שלנו.

    בית המקדש הוא הסמל העיקרי של כל המהלך הזה. הוא הסמל היחיד, לפחות הכי דומיננטי (בהפרש גדול), לכל החיים המדיניים הלאומיים החברתיים וכו'. חורבנו הוא חורבן הכל, ובניינו היא בניין הכל. הסמל הזה מונח בו שהכל תלוי בעבודת הלב הפנימית ובניסים גלויים ואין מקום לשום דבר אחר. זה השדה שנוצר בעניינים האלה מכח הסמל של "בית מקדש". בית מקדש הוא מקום פולחן אולטימטיבי, בפולחן האדם סביל לחלוטין ביחס לאלוה. האדם עובד את האל בליבו, והאל מנהל את כל המציאות החיצונית. אלה חיים של כפיפות מוחלטת לאמונה בבורא, כמחולל ניסים גלויים, כשולט על כל המציאות מלבד המקום שהותיר לאדם לעבוד על הבחירות שהוגדרו כעבודה שהאל הטיל עליו, אחריות האדם שחי חיי פולחן היא רק על הבחירות הפנימיות שלו, כל השאר הוא באחריות בלעדית של האל. אם האדם ימרוד בזה הוא ייענש חמורות. בבית המקדש הכהן הגדול שנכנס, אם היה בו חטא היה מיד מת בפנים.

    הציונות שלא כמו תנועות חילון אחרות, ניסתה לגייס לטובתה את הדברים שהדת חקקה בלב ההמון. כך היא נחלה הצלחה גם בשכבות רבות שהיו דתיות ברמה זו או אחרת (זה ניתוח של הגר"ח מבריסק). אבל בית המקדש שהיה מהדברים הדומיננטיים שהדת חקקה בלב ההמון, לא התאים לה, הוא היה סתירה גדולה לעיקר הנקודה של בניית הגאולה בדרך טבעית. הוא "גלותי" לא רק בגלל הפסיביות, אלא בגלל הניסיות שמונחת בתוכן שלו. הציפייה לנס, התפישה שהכל תלוי בבורא ובמעשיו ובניסים שהוא מחולל, והתפישה שהאחריות שלנו היא רק על קיום המצוות ותיקון הלב ולא על שום דבר אחר כי הקב"ה מנהל את העולם לבדו ולא צריך שום עזרה בזה מאיתנו. כאן מונח עצם הניגוד בין התפישה הקדם-ציונות לתפישה הציונית, שבאמת הוא הניגוד שבין דתיות לחילוניות.
    אולי אפשר להסתכל על זה שזה ניגוד בין תפישה דתית מיושנת מצומצמת שטחית ופשטנית, ובין תפישה דתית מתקדמת ומפותחת שיודעת להכיל מורכבות וסתירות, שמאחדת באופן דיאלקטי נס וטבע, פנים וחוץ, נותנת מקום לאדם הטבעי בתוך המסגרת של האדם עובד האלוהים, וכו' וכו'. אולי הרב קוק ניסה ללכת בכיוונים כאלה, ולשיטתו בית המקדש נותר על מכונו כנושא מרכזי בחיי האמונה. אבל מנהיגי הציונות החילוניים, שהם שקבעו את האתוס, לא היו בעלי יכולות מחשבה כל כך גבוהות ועמוקות ומורכבות. הם גם לא היו הוגים, בטח לא הוגים תורניים, אלא פוליטיקאים, והרגישו שהמושג של בית המקדש אצל ההמון מפריע למטרה שלהם מבחינת הנהגת ההמון. לכן לפי השערתי את כל מה שקשור לבית המקדש ניסו להוציא מהאתוס הציוני שהיה מבוסס על המסורת אבל בהשמטות ועריכות.

    אהבתי

  15. ניר שטרן:נחנו מדברים על תפישה של המון העם. מה שנמצא ברחוב. מבחינה של תנועה לאומית פוליטית זה מה שחשוב.
    לפי עניות דעתי הרמב"ם לא סובר כלל גאולה בדרך הטבע. בפשטות אין לזה מקור בחז"ל.
    הגאולה תהיה ניסית באותו אופן שהיו מכות מצרים וקריעת ים סוף ומעמד הר סיני.
    על יציאת מצריים ומעמד הר סיני יש לרמב"ם שאלות, לא יתכן שזה נס במובן הפשוט שההמון מבין, כי הטבע הוא הגילוי היחיד של הבורא (התורה היא רק תיאור מעמיק של הטבע, שהרי הסתכל בתורה וברא את העולם כמו שכתוב במדרש רבה בראשית א' א'), ולכן בהכרח הגילוי של הטבע שלם ונצחי מרגע בריאתו, ואי אפשר לומר שנס הוא משהו שהתחדש לא לפי הטבע אחרי שהטבע נברא.
    לכן אומר הרמב"ם שבששת ימי בראשית כבר נברא הנס בדרך של חוק טבע שאם יתקיים כך וכך יקרה נס כזה וכזה. כמו שנברא חוק טבע שאם עוזבים אבן היא נופלת למטה, כך נקבע חוק טבע שאם עם מגיע לתחתית הר סיני בהנהגת נביא במעלת משה, והוא כאיש אחד בלב אחד וכעין זה (איני יודע להגדיר בדייקנות את התנאים הנדרשים) אז יפתחו השמיים ויתגלו אורים נבראים (שנבראו משת ימי בראשית) בדמות כסא הכבוד וכל המלאכים והשופר והעשן שנראו שם ותינתן תורה וכו'. לוחות הברית ומה שכתבו בהם הם גם טבע מבחינה זו, כמו שכתב המו"נ א' ס"ו. ואפשר לבחון את זה במעבדה ולחזור על הניסוי, להעמיד מצב שבו מתקיימים התנאים ואז יקרה הנס.
    אחרי כל זה, בכפוף לכל ההסבר הזה, הרמב"ם סבור שמה שההמון שעמד לרגלי הר סיני ראה בחוש (וכן בכל יצי"מ וכל שאר הניסים), היה מה שמסופר עליו במסורת העם שהיו שם ניסים גלויים מאוד ומרשימים מאוד. ההסבר של הרמב"ם מכניס את הניסים לגדר התיאולוגי של "טבע", אבל לא שולל שהגילוי החיצוני שלהם לחוש, בדרך תפישת ההמון, היה כפי פשוטו כמו שמסופר בתורה כפשטה. וכך גם תהיה הגאולה העתידה.

    בפרקים האחרונים מהלכות מלכים כתב הרמב"ם:
    "וְאַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהַטִפְּשִׁים אוֹמְרִים,"
    זה מוכרח לפי מה שכתבתי שלא יתכן שיתחדש טבע העולם כי הוא הגילוי השלם המלא והנצחי של האלוהות. ניסים שהיו קיימים פוטנציאלית בטבע כמו יצי"מ והר סיני אין מניעה שיהיו גם בימי המשיח, גם אין סיבה שיהיה הכרח לזה. להגדיר את המשיח כמי שמעביר את הטבע לצורת התנהלות אחרת (וזה מונח בכך שמעמידים תנאי שהמשיח מוכרח לעשות ניסים כאלה), זו טעות של טפשים.

    כתב שם עוד:
    "וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְוֹות כְּדָוִד אָבִיו. כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה. וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ. וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת י״י. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ וְנִצֵּחַ כָּל הָאוּמוֹת שֶׁסְּבִיבָיו וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי."
    איפה זה ואיפה הגאולה בדרך הטבע שהציונות מציגה לנו? נתניהו או בן גוריון או הרצל עוסקים בתורה ובמצוות כמו דוד המלך? איפה "ניצח את כל האומות"? אומרים שמהרמב"ם הזה לומדים שאדם יבנה את בית המקדש ולא שיירד בית מקדש של אש מהשמיים. נניח, אבל צריך שהאדם הזה ילמד ויקיים מצוות כמו דוד המלך. ויכוף את כל העם לזה, וינצח את כל סביביו. אחר כך שיבנה את בית המקדש בדרך טבעית.

    "וְאִם לֹא הִצְלִיחַ עַד כֹּה, אוֹ נֶהֱרַג, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ זֶה שֶׁהִבְטִיחָה עָלָיו תּוֹרָה" – לפי זה בידוע שמה שקורה היום, הציונות, זה לא מה מה שהבטיחה עליו תורה כגאולה.

    "עִנְיַן הַדָּבָר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי עַכּוּ״ם הַמְשׁוּלִים כִּזְאֵב וְנָמֵר. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה׳:ו׳) זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם וְנָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם. וְיַחְזְרוּ כֻּלָּם לְדַת הָאֱמֶת. וְלֹא יִגְזְלוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ. אֶלָּא יֹאכְלוּ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּנַחַת עִם יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י״א:ז׳) וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ הֵם מְשָׁלִים. וּבִימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּדַע לַכּל לְאֵי זֶה דָּבָר הָיָה מָשָׁל. וּמָה עִנְיָן רָמְזוּ בָּהֶן:"

    "וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה׳ בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י״א:ט׳) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה׳ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:"

    גם זה לא מתאים לתמונה שיש לנו היום.
    .

    .
    "וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ הֵם מְשָׁלִים. וּבִימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּדַע לַכּל לְאֵי זֶה דָּבָר הָיָה מָשָׁל. וּמָה עִנְיָן רָמְזוּ בָּהֶן:"
    כל פשטי התורה הרמב"ם קורא להם משלים. לא כל דבר שהוא משל יוצא מידי פשוטו ממש, אלא יש גם רובד מציאות בעולם שהוא מה שהחוש וכח הדמיון תופש, שהמציאות הזו כולה היא משל למציאות המופשטת. התורה נקראת משל הקדמוני, היא משל על הבורא. והתורה היא ציור עמוק של הטבע, הסתכל בתורה וברא את העולם, כלומר החיצוניות לפי פשטי התורה באמת קיימת, רק יש להסתכל עליה כמשל כדי לדעת שהוא נובע משורש מופשט.
    הרמב"ם לא נכנס למדרשים כמו שיירד בית מקדש של אש מהשמיים, כי אין לנו ידיעה מבוררת על כל זה, ואין סיבה שנרצה לברר את זה עכשיו. כשיקרה יקרה. אבל זה לא נשלל. כמדומני שהרמב"ם מנהל כאן מלחמה. היו בהמון תנועות, כמו שיש גם היום, שכל חייהם היו היכון לביאת המשיח (יש לזה רמזים בחז"ל, ועדויות היסטוריות). זה הרס את החיים של עכשיו כשעוד לא בא. זו תגובה טבעית אבל שגויה לחיי יסורים. אותן תנועות חשבו שהטבע של עכשיו הוא לא מספיק טוב, ופסלו אותו, לא היו מחוברים אליו ולא חיו לפיו, מבחינתם צריך להיות טבע אחר, וביאת המשיח היא ההחלפה של הטבע העלוב שלנו עם טבע אחר מפואר.
    כל חיי האמונה מיוסדים על כך שהבריאה היא גילוי של הבורא, שלם ונצחי. ויכל אלהים את כל מלאכתו אשר עשה. והנה טוב מאוד. הכל שלם לגמרי לפי רצונו. גם אם המציאות נראית עלובה ופגומה, זה מבט חיצוני, צריך להעמיק ולראות שזה לא כך (כמו שכותב המו"נ ג' י"ב). לכן צריך להאמין שבעיקר העניין הטבע לא ישתנה בזמן הגאולה העתידה. זה מה שחשוב, חיוני, ואת זה מדגיש הרמב"ם. יש נבואות ודברי חז"ל שיהיו כל מיני ניסים אז, את כולם נכניס לתוך הטבע כמו שעשינו עם יצי"מ והר סיני. אבל לא בריא לעמול בניסים המובטחים הלאה. אין לזה נפקא מינא, אין דרך לדעת את זה ברור, זה מעביר את התודעה לעולם ניסי שנתפש כמו טבע חדש אחר, לכן יש להימנע מזה ככל האפשר.

    לכן לענ"ד אני לא רואה יסוד מהרמב"ם למחשבה שמשהו שנראה כמו המפעל הציוני, אפילו בהדרת הצלחתו, יכול להחשב באמת כגאולה בדרך הטבע, או אפילו שלב כלשהו בה. הוא מעמיק בעניין הנס שלא כדעת ההמון, אבל זו העמקה ולמידה של רובד מופשט ושכלי של אותו עניין שההמון בדרכו תופש באופן מגושם וחושי לגבי הניסים, זה לא החרבת של כל מה שההמון תופש.
    בכל מקרה, לפני הכל נראה מישהו שעוסק בתורה ובמצוות כמו דוד המלך, זה התנאי הראשוני לפי הרמב"ם, לכן צריך להתחיל מזה, ורק אחר כך נוכל לשאול את עצמנו האם יש כאן התחלת גאולה בדרך הטבע.
    .
    .
    הדעה האישית שלי היא כמו הדעה הקדם ציונית, אבל זה לא עושה אותי אנטי ציוני או אדיש לציונות. אני תומך נלהב של הציונות. כי האנשים שחיים היום איתי, רעי ואחי, בשר מבשרי, לא עסקו בשאלות האלה כלל. הם נולדו לתוך מצב נתון מבחינתם. הם בסך הכל רק רוצים לחיות חיים נורמליים, כמו כל אדם אחר בעולם. לא למרוד בבורא או שום דבר כזה. חיים נורמליים זה אומר גם לא להיות תחת שלטון זר שיכול לרצוח אותנו בגחמת רגע, אלא לנהל מדינה משלנו עצמאית וחזקה ובטוחה ומכובדת בין המדינות, שמתאימה לנו לערכינו ותרבותנו וזהותנו הלאומית והחברתית וכו', והיא בית לחיות בו. אדם צריך בית, זה צורך חיוני וזו זכות בסיסית. לא שייך כלל לחשוב עכשיו על לחכות לגאולה ניסית. מה נעשה בזמן שנחכה? איפה נגור ואיפה נקנה לחם? נחזור עכשיו לעיירה באירופה או בתימן?
    אני מאוד מזדהה עם הציונות הזו ומאוד תומך בה, ומשנאיה הם משנאי. הזרמים החרדיים האנטי-ציוניים זוקפים לבנים את חטאי אבותיהם, והם שונאים את מי שחי איתם היום, אחיהם ובשרם, ותומכים באויביהם המרים, בלי שום סיבה מוצדקת. זה לא אנושי, זה אכזריות ושגעון.

    (לכן לדעתי גם נניח לצורך הדיון שהנרטיב של הפלסטינים על כיבוש ונכבה צודק מבחינה היסטורית, שוב, אני אישית לא גרשתי ולא כבשתי אף פלסטיני, לא שאלו אותי על זה מעולם. אני לא חייב לשלם על חטאי אבותי. נניח שהם צודקים, לאן אלך? למה אני אשם? יש להם טענה שהם זקוקים לבית לאומי וזו זכותם, בסדר, שיעשו את זה במסגרת המציאות שבה החיים שלי הם נתון, לא שינסו לגרש אותי לים גם אם מבחינה היסטורית נניח שזה צודק. אני כן סבור שיש צדק מסויים ולא קטן בנרטיב ההיסטורי שלהם, לכן, ומתוך אנושיות פשוטה, במיוחד כלפי שכנים, אנסה לעזור להם שתהיה להם מדינה. אבל לא על חשבון שזה יסכן אותי ואת עמי. חייך קודמים. כדי שאוכל לעזור להם הם מוכרחים מקודם להכיר במציאותי וזכויותי ולהכיר בכך שאיני רוצה להעמיד את עצמי במצב מסוכן.
    אני לא סבור שיש לנו זכות אבות על הארץ והיא שלנו מכח זה. כתוב בתורה שחטאנו ולכן הקב"ה נטל מאיתנו את הארץ והוציאנו לגלות ונתנה להם. וגם לא יתכן שנבוא לדיון עם עם שחי פה מקודם ולא מאמין בתנ"ך ונוכיח לו מהתנ"ך. נניח שמישהו בא וגנב ממך את הבית שלך. והוא יביא לך סיפור משפחתי שלו שקיבל במסורת מסבא שלו שכתוב שם שיש לו זכות על הבית כי המשפחה חיה פה לפני אלפיים שנה. מה זה מעניין אותך? אבל בלי כל זה, אף אחד לא שאל אותי אישית אם לעשות כיבוש ונכבה, אם לא בחרתי בזה אין לי אחריות מוסרית על זה. אולי גם כשעשו את זה לא היתה שום ברירה אחרת וגם אז אי אפשר לשפוט את זה מוסרית. אז כעת זה נתון עובדתי, זו לא שאלה של צדק ומוסר. בשכל פשוט של כל אדם למה שאתן למישהו לסכן את חיי או לשלול ממני את ביתי בגלל שגם הוא רוצה בית וחיים. אני לא זקוק לייפות את זה בטענות שאני גם צודק. לחפש לצאת טוב ומוסרי. בלי שום קשר לצדק, אם מישהו יורה עלי אני יורה עליו. גם חיות מתנהגות כך. זה הטבע, אין מה להתבייש בזה. זה כל כך מובן מאליו שאין שום צורך לחפש בזה צדק)

    Liked by 1 person

  16. י.ד.:
    אני חושב שהתנאי הראשוני הוא שהמשיח צריך להיות מלך לפי הגדרים של הלכות גזלה ואבידה פרק ה הלכה יח: "במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים." כלומר, שישלוט שלטון המקובל על בני העם והביטוי לקבלת האומה זה קבלת המטבע שלו כהילך חוקי על ידי בני החברה. זו גם התשובה שנתתי לחב"דניק אחד לפני הרבה שנים. מבחינה זו מדינת ישראל היא יכולה להיות מכשיר מצווה של מלך המשיח שהרי המטבע שלה, השקל, מקובל כהילך חוקי על ידי התושבים. אני לא חושב שמדינת ישראל היא מצווה הבאה בעבירה. קודם כל כי החילוניים היו כבר בגלות בלי תלות במדינת ישראל. גם תהליך ההקמה שלה לא היה מרידה באומות. הייתה כאן אימפריה שאפשרה ליהודים להגיע והם הקימו לעצמם מדינה. אני משער לעצמי שהרב מבריסק היה אומר שהמשיח הופך למלך כדין גיטו וידו באין כאחד. עצם העובדה שהוא משיח תהפוך אותו למלך אוטומטית. תמהני.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s