רצח רבין [ו] – כשלון היועץ המשפטי לממשלה

אנו נוטים להתייחס ליועץ המשפטי לממשלה כאל תפקיד רב עוצמה. בפועל הוא כשל פה ושם כשהכישלון החמור ביותר היה הרצחו של יצחק רבין. והמקום שמלאה הלכת פנחסי- דרעי בהגברת האיומים על יצחק רבין. על פי הלכה זו שרים המועמדים לדין נדרשים להתפטר מתפקידם למרות שעדין לא הורשעו בדין. רבים עוסקים בהלכה זו מהיבטה המשפטי אולם אני רוצה להידרש דווקא להיבט הציבורי של ההלכה הזו. הימים ימי אוסלו וממשלת רבין הורכבה משלוש סיעות עיקריות – מפלגת העבודה עם 44 מנדטים, מר"צ עם 12 וש"ס עם 6 סה"כ 62 מנדטים. כאשר רפאל פנחסי וראש הסיעה אריה דרעי מכהנים כשרים מטעם ש"ס. פתיחת החקירה נגדם (אשר החלה על ידי רוני מילוא שר הפנים מטעם הליכוד בממשלת הליכוד ב1988-1992) ולאחר מכן הגשת כתבי האישום ערערה את היציבות הקואליציונית. היה ברור כי ש"ס תעזוב את הקואליציה אם ראש הסיעה דרעי יאלץ להתפטר וכך תאבד ממשלת רבין את היציבות הקואליציונית שלה ותאלץ להסתמך מבחוץ על המפלגות הערביות. ממשלת רבין היתה באמצע מהלך היסטורי ומנגד עמד בית המשפט העליון, גוף ימני בראשות אהרן ברק, חברו הטוב של מנחם בגין, ושונא ידוע של יצחק רבין, אשר שש לתקוע מקל בגלגלים של ממשלת השמאל. העתירה נגד כהונתם של שרי ש"ס בממשלה נתנה לו בדיוק את ההזדמנות שהוא חיפש. אמנם לא היתה מניעה חוקית רשמית נגד המשך כהונתם – חוק יסוד הממשלה קבע כי שרים יסיימו את תפקידם אך ורק בהרשעה חלוטה עם קלון – אבל תמיד אפשר לגייס את הצורה החיצונית. בית המשפט הכריז כי לא סביר שראש הממשלה לא מפטר אותם בגלל כתב האישום. זה פשוט לא יפה. כאן נכשל היועץ המשפטי בתפקידו. במקום להודיע לבית המשפט כי לשרים יש חזקת חפות וכי ההיסטוריה והציבור ישפטו האם ראש הממשלה רבין היה מדינאי דגול אשר התעלה מעל שאלות פרוצדורליות לטובת הסכם שלום היסטורי של ישראל עם שכנותיה או פוליטיקאי מושחת המחפה על פוליטיקאים מושחתים, קיבל היועץ המשפטי את ההתייפייפות של בית המשפט וכפה על ראש הממשלה רבין לפטר את השרים. ש"ס יצאה מהקואליציה וראש הממשלה רבין נשאר עם ממשלת מיעוט.

אולם לפרשה הזו היה צד אפל נוסף שעליו עומד עורך הדין משה גולדבלט. כפי שהוא מציין נוכחות ש"ס בקואליציה נתנה לממשלת רבין לגיטימציה לאומית ואף דתית למהלך השלום עם הערבים. גם ככה עמדה ממשלת רבין תחת מתקפה בלתי פוסקת על עצם הלגיטימיות של מהלך השלום שהיא נקטה. לא מעט רבנים ממחנה הימין הקיצוני טענו כי לממשלה אין לגיטימציה לעשות שלום עם הערבים ואף תהו האם לרבין יש דין רודף כנגד עם ישראל. נוכחות ש"ס בממשלה ייצגה עמדה דתית שנתנה מרחב פעולה לשלטון לערוך הסכמי שלום גם במחיר של מסירת שטחי ארץ ישראל וסיכון יהודים. עם יציאת ש"ס מהממשלה איבדה לממשלת רבין את הלגיטימציה הלאומית לעריכת הסכמי שלום. מעכשיו נסמכה ממשלת רבין על קולות הערבים מבחוץ בלי רוב לאומי יהודי לטובת הסכמי השלום. לרוצח ראש הממשלה נוצר הצידוק לרצוח בטענה כי רבין בוגד ברוב היהודי. למהלך של בג"ץ שהיה מנוגד מפורשות לחוק יסוד הממשלה ולהיגיון הממשלי עצמו של המערכת הפרלמנטרית הישראלית היה אם כן השפעה ישירה על הרוצח ומכאן הכותרת של הרשימה של גולדבלט: "האם גם בג"ץ אחראי לרצח רבין?" היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, היה צריך להגן על רבין מפני הניסיון הנואל הזה. הוא כשל. לאחר מכן, הוא ניסה לכפר על כך ברדיפת "הפשיסטים" אולם ברגע האמת הוא לא הצליח להעמיד את בג"ץ במקומו ולהגן על ראש הממשלה רבין.