רצח רבין [ו] – כשלון היועץ המשפטי לממשלה

אנו נוטים להתייחס ליועץ המשפטי לממשלה כאל תפקיד רב עוצמה. בפועל הוא כשל פה ושם כשהכישלון החמור ביותר היה הרצחו של יצחק רבין. והמקום שמלאה הלכת פנחסי- דרעי בהגברת האיומים על יצחק רבין. על פי הלכה זו שרים המועמדים לדין נדרשים להתפטר מתפקידם למרות שעדין לא הורשעו בדין. רבים עוסקים בהלכה זו מהיבטה המשפטי אולם אני רוצה להידרש דווקא להיבט הציבורי של ההלכה הזו. הימים ימי אוסלו וממשלת רבין הורכבה משלוש סיעות עיקריות – מפלגת העבודה עם 44 מנדטים, מר"צ עם 12 וש"ס עם 6 סה"כ 62 מנדטים. כאשר רפאל פנחסי וראש הסיעה אריה דרעי מכהנים כשרים מטעם ש"ס. פתיחת החקירה נגדם (אשר החלה על ידי רוני מילוא שר הפנים מטעם הליכוד בממשלת הליכוד ב1988-1992) ולאחר מכן הגשת כתבי האישום ערערה את היציבות הקואליציונית. היה ברור כי ש"ס תעזוב את הקואליציה אם ראש הסיעה דרעי יאלץ להתפטר וכך תאבד ממשלת רבין את היציבות הקואליציונית שלה ותאלץ להסתמך מבחוץ על המפלגות הערביות. ממשלת רבין היתה באמצע מהלך היסטורי ומנגד עמד בית המשפט העליון, גוף ימני בראשות אהרן ברק, חברו הטוב של מנחם בגין, ושונא ידוע של יצחק רבין, אשר שש לתקוע מקל בגלגלים של ממשלת השמאל. העתירה נגד כהונתם של שרי ש"ס בממשלה נתנה לו בדיוק את ההזדמנות שהוא חיפש. אמנם לא היתה מניעה חוקית רשמית נגד המשך כהונתם – חוק יסוד הממשלה קבע כי שרים יסיימו את תפקידם אך ורק בהרשעה חלוטה עם קלון – אבל תמיד אפשר לגייס את הצורה החיצונית. בית המשפט הכריז כי לא סביר שראש הממשלה לא מפטר אותם בגלל כתב האישום. זה פשוט לא יפה. כאן נכשל היועץ המשפטי בתפקידו. במקום להודיע לבית המשפט כי לשרים יש חזקת חפות וכי ההיסטוריה והציבור ישפטו האם ראש הממשלה רבין היה מדינאי דגול אשר התעלה מעל שאלות פרוצדורליות לטובת הסכם שלום היסטורי של ישראל עם שכנותיה או פוליטיקאי מושחת המחפה על פוליטיקאים מושחתים, קיבל היועץ המשפטי את ההתייפייפות של בית המשפט וכפה על ראש הממשלה רבין לפטר את השרים. ש"ס יצאה מהקואליציה וראש הממשלה רבין נשאר עם ממשלת מיעוט.

אולם לפרשה הזו היה צד אפל נוסף שעליו עומד עורך הדין משה גולדבלט. כפי שהוא מציין נוכחות ש"ס בקואליציה נתנה לממשלת רבין לגיטימציה לאומית ואף דתית למהלך השלום עם הערבים. גם ככה עמדה ממשלת רבין תחת מתקפה בלתי פוסקת על עצם הלגיטימיות של מהלך השלום שהיא נקטה. לא מעט רבנים ממחנה הימין הקיצוני טענו כי לממשלה אין לגיטימציה לעשות שלום עם הערבים ואף תהו האם לרבין יש דין רודף כנגד עם ישראל. נוכחות ש"ס בממשלה ייצגה עמדה דתית שנתנה מרחב פעולה לשלטון לערוך הסכמי שלום גם במחיר של מסירת שטחי ארץ ישראל וסיכון יהודים. עם יציאת ש"ס מהממשלה איבדה לממשלת רבין את הלגיטימציה הלאומית לעריכת הסכמי שלום. מעכשיו נסמכה ממשלת רבין על קולות הערבים מבחוץ בלי רוב לאומי יהודי לטובת הסכמי השלום. לרוצח ראש הממשלה נוצר הצידוק לרצוח בטענה כי רבין בוגד ברוב היהודי. למהלך של בג"ץ שהיה מנוגד מפורשות לחוק יסוד הממשלה ולהיגיון הממשלי עצמו של המערכת הפרלמנטרית הישראלית היה אם כן השפעה ישירה על הרוצח ומכאן הכותרת של הרשימה של גולדבלט: "האם גם בג"ץ אחראי לרצח רבין?" היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, היה צריך להגן על רבין מפני הניסיון הנואל הזה. הוא כשל. לאחר מכן, הוא ניסה לכפר על כך ברדיפת "הפשיסטים" אולם ברגע האמת הוא לא הצליח להעמיד את בג"ץ במקומו ולהגן על ראש הממשלה רבין.

25 תגובות בנושא “רצח רבין [ו] – כשלון היועץ המשפטי לממשלה

  1. י.ד,

    דברים חסרי שחר ממש עם כל הכבוד.

    ראש הממשלה, יש לו סמכות לפטר שרים. זה מצויין במפורש בחוק יסוד הממשלה( סעיף 21א לחוק יסוד הממשלה דאז).

    אם לראש הממשלה יש סמכות לפטר שרים, אז הוא צריך להפעיל את הסמכות כאשר צריך. הפעלת סמכות הינה הכרחית כאשר צריך. למה דומה הדבר ?

    נניח ששוטר יש לו שיקול דעת בהפעלת סמכות. הוא רשאי לעצור אדם. אבל, לעצור אדם, לפעמים, זוהי חובתו. נניח הוא רואה אדם תוקף אדם. יש לו סמכות כללית, אבל, לא תמיד יש לו שיקול דעת פתוח. אלא, לפעמים, חובה להפעיל הסמכות. כפי מעצר אדם שמבצע פשע לנגד עיניו. אז הפעלת סמכות, הינה לפעמים הכרחית, ולא ענין של רשאי, או שיקול דעת עם יכולת הימנעות טוטאלית. זה המשפט.

    כך גם ראש הממשלה. ראש הממשלה, היה חייב להפעיל סמכותו, ולפטר שר. שהרי אם לאיו, מתי יפעיל סמכותו ויפטר שר ? הרי עסקינן היה בכתב אישום, חמור ביותר, עם קלון. ושר ימשיך לכהן ? והרי הכנסת נטלה ממנו חסינותו. סתם כך ?

    נצטט מן הבג"צ דאז (בג"צ 3094/93, התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל):

    "סמכות רשות הופכת לסמכות שבחובה, כאשר הנסיבות העובדתיות הן כאלה שערכי היסוד של השיטה החוקתית והמשפטית הופכים את אי הפעלתה של הסמכות לבלתי סבירה באופן היורד לשורשו של עניין "

    ועוד:

    " הסמכות לפי סעיף 21א לחוק-יסוד: הממשלה יכול שתופעל כדי לאפשר פעולתה התקינה של הממשלה ולהביא לפיטוריו של שר שאינו משתלב במירקם הפעולה הממשלתי או הפועל בניגוד לעקרונות האחריות הקולקטיבית. אך הסמכות נועדה גם כדי לאפשר תגובה, בצורת העברה מן התפקיד, בשל אירוע חמור שבו מעורב חבר הממשלה, כאשר האירוע משליך על מעמדה של הממשלה, על מראית פניה בעיני הציבור, יכולתה להנהיג ולשמש דוגמה, כשירותה להשריש אורחות התנהגות נאותות, ועיקר העיקרים, כאשר הדבר משליך על אמון הציבור בשיטת הממשל ובערכים שעליהם בנויה השיטה השלטונית החוקתית ובחובות של האזרח העולות וקמות מכך "

    עד כאן הציטוטים (מן המיני רציו):

    כך שכל זה, חרטה ידועה, נישאת בפי כל.

    ועוד, היועמ"ש לא עצמאי בתפקידו. היועמ"ש עצמאי, עד אשר בית משפט נכנס בנעליו. כאשר בית משפט נכנס בנעליו, הוא נסוג, והקביעה של בית המשפט, היא זו המחייבת.

    נשאיר לינקים אחר כך.

    תודה

    אהבתי

  2. נצטט לגבי היועמ"ש ( בג"צ לביא נ' ראש הממשלה):

    "במילוי תפקידיו השונים, אמון היועץ המשפטי לממשלה על שמירת האינטרס הציבורי ואכיפת החוק, וכן על קידום שלטון החוק וערכי היסוד של החברה. העמדה שהתקבלה בפסיקתו של בית משפט זה הינה כי מבחינה מוסדית, חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיות משפטיות, מחייבת את הממשלה ורשויותיה כל עוד בית המשפט לא פסק אחרת. "

    עד כאן הציטוט:

    כלומר, כל עוד בית משפט לא פסק אחרת. היועמ"ש הוא הפוסק. כאשר בית משפט פוסק. אין מקום יותר ליועמ"ש והוא הולך אחרי הפסיקה. בטח בג"צ.

    כאן:

    https://bit.ly/3xhl5KF

    אהבתי

  3. אלו באמת דיבורים יפים הזורים חול בעיני הציבור. בפועל ה,שוטרים לא משרתים את הסדר הציבורי אלא את מה שבעלי הכוח – במיוחד הפרקליטות ומח"ש (הנשלטת על ידי הפרקליטות – מכתיבים להם. ואם הם יסטו ממה שהמדיניות "הציבורית" מכתיבה להם הם מסתכנים בפתיחת חקירה ובאובדן המשרה שלהם.
    באותה מידה הדיבורים על החובה "הנגזרת" מהסמכות של ראש הממשלה לפעול לפי כל מיני כללים קוסמיים של הרמוניה, התנהגות נאותה, והצורך באמון הציבור ובערכים שעליהם מושתת השיטה השלטונית רק מכסים על תאוות כוח בלתי נגמרת וניסיון לתקוע מקלות בגלגלים של ראש הממשלה.
    אף אחד לא באמת יודע מה משרת את הערכים הקוסמיים המוצגים כאן והניסיון לגזור מהם חובה מנהלית הוא פשוט זריית חול בעיניים.

    ובנוגע לחובה לציית לפסיקת בג"ץ. הצורך לציית לבית המשפט מועגן בפסיקת בית המשפט ולכן צריך לציית לו…

    אהבתי

  4. י.ד,

    אלו לא רק דיבורים. אתה סתם כותב בעלמא. אתה לא מכיר העסק עם כל הכבוד. כך נוהגים.

    וזה מאוד פשוט. אם מישהו נפגע מהתנהגות מסויימת של רשות ציבורית, או של נושא משרה ציבורית. הוא עותר לבית המשפט. ואם בית משפט, חוקר בדבר, ומגלה שיש צדק משפטי בטיעוניו, אז הוא מוציא צו. הוא פוסק לטובת הנעשק. אז מי שנפגע, והמון כאלה, נבנה על מה שאתה כותב: שיש לציית לפסיקת בית משפט.

    כך הדברים עובדים, יום ביומו. בערימות הדבר.

    אתה סתם ממורמר, בלי שום אחיזה, ומעלה סברות כרס מגוחכות עם כל הכבוד.

    ולגבי הציות בכלל לבית המשפט ופסיקת בג"צ, אז הרי הילנת על היועמ"ש. אבל, היועמ"ש צריך לציית לו ולהנחיותיו, עד אשר בית משפט בא בנעליו. אז אתה מבין למעשה, שהוא אפילו היה מתנגד לפסיקת בג"צ ובכלל, לא יכול לעזור לו.

    וזה לא מספיק אגב, שמשהו מעוגן בפסיקת בית משפט. צריך שהפסיקה עצמה, תהא מבוססת כדבעי ( חוקית, חוקתית, פרשנית, הלכתית). הפסיקה עצמה צריכה לעבור ערעור. אישור. אלא שבמקרה של ציות לבית משפט, ככלל, יש קונצנזוס מלא ( חוץ מאוחנה השר לשעבר וכדומה).

    להתראות

    אהבתי

  5. האם גם "עותר ציבורי" הוא נפגע? ומה היסוד המשפטי של העתירה, סברות הכרס של השופטים?
    לבתי המשפט אין סמכות על הממשלה כשם שאין להם סמכות עלי כאדם פרטי. לחוק יש סמכות עלי ועל בית המשפט. אך בעניין החובה לפטר שר הנאשם בפלילים החוק שותק. להיפך, החוק מתיר לשר לכהן עד גזר דין חלוט. מה שנשאר הן רק סברות וסברות אינן מוחלטות. אין תשובה נכונה למה סביר ומה לא סביר. לכן יש דמוקרטיה שהעם ישפוט האם החלטות הממשלה הן סבירות או לא. זו הטענה של מקיאבלי, זו הטענה של קרל פופר וזו גם הטענה של ניסים טאייב. אין תשובות נכונות. רק העם שופט את ההחלטות. לא בגלל שהעם חכם אלא בגלל שהוא סופג את התוצאה של ההחלטות. אין סמכות ללא אחריות. ולטעמי תפקידו של היועץ המשפטי להבהיר זאת לבית המשפט.

    אהבתי

  6. י.ד,

    עותר ציבורי כשמו כן הוא. הוא מייצג האינטרס הציבורי. הציבור נפגע ממעשים מסויימים, ואם הפרקליטות או היועמ"ש לא פועלים, העותרים פועלים. אז אתה מהלל את "העם" ? יפה מאוד, בג"צ נותן להם להלין על הממשלה, על הכנסת וכדומה, באמצעות עתירה, שבה הציבור, פשוטי העם, מיוצג על ידי עותר ציבורי. יש לך טענות עוד ?

    לבתי המשפט אין סמכות על הממשלה ? אתה לא מבין מה אתה כותב פשוט.

    השופטים בפסק הדין, אבחנו היטב, בין פונקציה מינהלית, לבין פונקציה פוליטית. נניח כך:

    שר אוצר, מטעם מפלגה מסויימת, מטעם בוחרים מסויימים, מנהל את מדיניות האוצר, כפי לענין הבחירה הציבורית או לשם מה שהוא נבחר. אז הוא מוציא כספים מן הקופה הציבורית. לעניינים אידיאולוגים.

    אבל, אם יוציא אותם, בלי מכרז שיויוני, בלי בקרה על פי חוק, או יכניס לכיס כספים, אז, הוא כבר לא עושה זאת כשר אוצר כמובן, באופן כשר וחוקי.

    כלומר:

    על הפונקציה הפוליטית ( שר אוצר שפועל על פי חוק, אבל, לצרכים אידיאולוגים ציבוריים) לבית המשפט, לרוב, אין מה להגיד.

    אבל, על הפונקציה המינהלית,כלומר, חוקיות המעשים של נבחרי הציבור, יש לבתי המשפט, חובה להגיד מה שיש להגיד, ולהכריע ולשפוט ולהוציא צווים.

    למה ? מכיוון, שהעם עצמו, חוקק חוקים למעשה. ואם שר מסויים, או הממשלה, לא מנהלים הדברים לפי חוק, בתי המשפט מתערבים.

    אז, איזה חלק לא הבנת פה ? בוא תסביר לנו….

    והחוק לא בדיוק מתיר לשר לכהן עד גזר דין חלוט. זוהי אופציה. אבל, לפניה, יש אפשרות וחובה לראש ממשלה לפטר שר. ואם לא בכתב אישום חמורכפי שהסברתי, מתי יפטר אותו ? כתב אישום חמור, עם קלון.

    מה פה לא מובן ?

    וכל מיני מפגרים פופרים שלא מבינים בדבר, לא מרשים פה אף אחד י.ד. כל אלו, מפגרים של ממש.

    אהבתי

  7. י.ד,

    מצטט את השופט ד' לוין דאז ( מפסק הדין לעי"ל, התנועה לאיכות השלטון) הכל בקשר לאבחנה, בין פונקציה פוליטית, לפונקציה מינהלית/ שלטונית. כך:

    " אכן, מקובל עליי כי חבר-כנסת זוכה למעמדו מכוח האמון שנתן בו ציבור של בוחרים, כאשר ראה בו את מי שמייצג נאמנה את רחשי לבו ואת השקפותיו – אם מבחינת דרכו המדינית ואם משום השקפותיו בענייני חברה וכלכלה וגישתו לעניינים שבאמונה וברות.

    משנבחר על-ידי ציבור מסוים זה, אך טבעי הוא שיראה עצמו חב חובת נאמנות לבוחריו. אם יאכזבם חלילה, אם ייפגם האמון שרחשו לו, מטעם זה או אחר, הרי שבבוא העת יעמוד פוליטית לדין הבוחר.

    שונים פני הדברים שעה שחבר-כנסת נבחר מקבל על עצמו מטעם הסיעה, שהוא חלק ממרכיביה ונציגה, תפקיד רשמי במסגרת הרשות המבצעת, כחבר ממשלה וכשר המופקד על משרד ממשלתי, או כסגן שר. חב הוא אז חובת נאמנות ומידת אחריות מוגברת לציבור בוחריו, לכנסת שהביעה בו את אמונה ובמידה רבה, ואף ביתר שאת, לכלל הציבור שאותו נקרא לשרת באמונה.

    הרי מי שניתנה בידו סמכות ביצועית מכוח החוק, יימצא במעשיו, וחלילה במחדליו, משפיע, לטוב ולרע, על זכויות כלל אזרחי המדינה ותושביה. נאמנם הוא, ושומה עליו לנהוג עם כולם באמינות, ביושר, בהגינות וללא משוא פנים. בכך האתגר ועל-פי הדרך בה ינהג – ייבחן.

    שר המסב לשולחן הממשלה כנציג של מפלגה או של תנועה ממלא בכך, ללא ספק, פונקציה פוליטית. הוא מבטא בתוכה דעות והשקפות, דרך מדינית וחברתית, המקובלות על הציבור שבחר בו ועל התנועה שרואה בו את נציגה במערכת השלטונית. אולם, לדעתי, בעת שהוא ממלא את תפקידו המינהלי, אם כשר ואם אפילו כסגן שר, כמי שמופקד על משרד ממשלתי ומכוון את עשייתו, נסוגה הפונקציה הפוליטית מפני הפונקציה המינהלית, שיש עמה כללי התנהגות משלה.

    בעת שהוא ממלא פונקציה זו, נתון הוא לביקורת בית המשפט הגבוה לצדק, שעה שהוא נקרא לעשות כן. במסגרת הביקורת ייבחן אם הקפיד השר על קיום סדרי מינהל תקינים, אם הפעיל את סמכותו על-פי העקרונות והכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה ואם בעת מתן השירות לאזרח, כנאמן הציבור, נהג בהגינות, בסבירות, בשוויוניות וללא פניות. אם יחטא לאלה, הפונקציה הפוליטית שהוא נושא בה לא צריכה לעמוד לו, דרך כלל, כמגן, ועליו יהיה לעמוד בביקורת האמורה, ואם ייווצרו נסיבות שיחייבו זאת, יהיה עליו ליתן את הדין ולעמוד למשפט. "

    אין פה כלום לא מובן. כלום שאפשר לחלוק עליו. זהו זה.

    אהבתי

  8. ואיך נדעה י.ד., שזהו רצון העם ? פשוט:

    החוקים. המחוקק. העם מצביע לרשימה מסויימת, מטעם מפלגה מסויימת, הם בתורם הופכים לחברי כנסת, מהם מוקמת ממשלה, ומה תפקידם ? לחוקק חוקים, על פיהם, הממשלה תנהג, והעם ינהג.

    אז מה רצון העם ? הנה, למשל, סעיף 284 לחוק העונשין, מירמה והפרת אמונים של עובד ציבור ( אפרופו נתניהו כתב האישום נגדו) . נצטט הסעיף:

    " עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים. "

    עד כאן הציטוט:

    כלומר, עובד ציבור, כולל שר, ראש ממשלה, סגן שר, חבר כנסת וכדומה, אשר עושה במהלך מילוי תפקידו, מעשה של הפרת אמונים, הפוגע בציבור ( משמע, בין היתר, מפר את אמון הציבור בו) אזי:

    הוא יעמוד לדין פלילי ודינו מאסר שלוש שנים. ומה משמעות יעמוד לדין פלילי:

    המשמעות הינה זו, שהפונקציה הפוליטית, נסוגה מפני זו השלטונית מינהלית.

    זוהי בחירתו של העם.

    להתראות

    אהבתי

  9. אני לא זוכר שאי פעם שאלו אותי אם אני תומך בעתירות או לא. באים אנשים ומתיימרים לטעון לפגיעה בשמי מבלי שבכלל שאלו אותי. כמה עזות פנים יש כדי לטעון את הטענה הזו. וכמה עזות מצח יש לבית המשפט לקבל את העתירה כמייצגת את הציבור. זה כמעט מזכיר את החוצפה של פוליטיקת הזהויות שבה אנשים מתיימרים לדבר כשחורים בשם כל השחורים או של נשים לדבר בשם כל הנשים. מי אתם בכלל?? חבורה של עשירים המנצלים את המשאבים והזמן הפנוי שלהם כדי להשתלט על ההחלטות הציבוריות לטובתם ועוד מתיימרים לדבר בשם הציבור… חוצפנים.

    נכון הפוליטיקאים ממלאים פונקציה מנהלתית אך האם הביקורת באה בשם החוק או בשם הסבירות? הממשלה הגבילה את מספר הנכנסים למדינה דרך נתב"ג. היו לכך סיבות רבות: סיכון של וריאנטים של קורונה, יכולת ניהול ושליטה על אנשים תוך ניסיון לאיזון עם הרצון והצורך של אנשים לצאת לחוץ לארץ. בא בג"ץ והודיע שהוא מבין בשיקלול התוצאות הללו יותר מהגורמים המוסמכים. הוא הודיע שאין חשש מוריאנטים ופתח את שערי הארץ לרווחה. עכשיו אנו סובלים מגל שלישי של ויארנט דלתא. האם יש למישהו בקרה על היומרה הזו של בג"ץ לקבוע מה סביר ומה לא? האם הציבור יוכל להטיל אחריות ניהולית על בג"ץ כולל פיטורים של האחראים למחדל בבג"ץ והחלפתם בשופטים אחרים בעלי כושר סבירות טוב יותר מיצחק עמית ושותפיו? השאלה של הסבירות איננה שאלה משפטית אלא פוליטית. לבג"ץ אין שום יכולת לבקר אם החלטה היא סבירה או לא. היחיד שיכול לעשות זאת זה הציבור דרך שליחיו הנבחרים.זה נכון להחלטות בירוקרטיות של אנשי מנהל פוליטיים וגם של אנשי ממשל לא פוליטיים. בג"ץ מתיימר לקבל סמכות על מה שחורג מתפקידו וגם מכוחו. בנקודה מסוימת אנשים שמים לב.

    אהבתי

  10. יועץ משפטי לא אמור לשקול שיקולים פוליטיים. לראש ממשלה שחותר לשלום יתירו להשאיר שר עם כתב אישום ולראש ממשלה שלותר למלחמה לא יתירו?

    אהבתי

  11. י.ד,

    תשמע, זה המשטר הדמוקרטי, ריבוי דיעות. מה אתה רוצה שישאלו אותך אישית כל דבר. אבל, אתה יכול להגיש עתירה, על ענין ציבורי. אתה מימין, כפי שגם משמאל אפשר וכדומה.

    צריך לברך על כך. כמה פעמים הפניתי אותך, לעתירות שהגיש הימין. נניח נאמני הר הבית וכדומה. בשם מי הם למשל מדברים לשיטתך שלך ?

    לגבי הקורונה, זה חוצפה ממש. בג"צ פה נתן כבוד לרשויות הציבוריות מעל ומעבר. בכל העולם, לפחות בהרבה מדינות, בכלל בית משפט עליון, סירב לאשר מגבלות קורונה. מ-חובת מסיכות, דרך סגרים וכדומה. פה בג"צ ברוב המקרים, נתן את הקרדיט לרשויות. ים עתירות. לא עזר לרוב. מעטים המקרים שזה עזר.

    אתה בכלל לא קורא כלום, לא מבין השיקולים, לא מבין על מה מדובר, ומעביר ביקורת מתהלמת.

    תקרא ותבין קודם.

    וחוק וסבירות הסברתי לך, זה אותו הדבר. הסבירות היא האקסטנציה של החוק. הסברתי לך את זה בעבר.

    Liked by 1 person

  12. משטר שבו מיעוט כופה את דעתו על נציגי הרוב נקרא אולוגרכיה.

    אף בתי המשפט הללו הרבו שפיכות דמים בעולם. אבל הם לא הנושא. אינני מכיר אותם ועל בסיס מה הם פועלים. אני מכיר את בית המשפט של ישראל (לא מספיק כפי שאתה מעיר) שמקבל החלטות מנהליות שאין לו שום אחריות עליהן ומה שגרוע יותר אין דרך להפוך אותן במקרה שמתברר שהן מוטעות. אין לציבור בקרה עליהן; גם אם הציבור יחוקק חוקים בית המשפט יכריז שהן פסולות. במצב הזה המדיניות נהפכת לשבירה. במקום מדיניות אנטי שבירה גמישה ודינמית המקבלת משוב מהציבור דרך מערכת הבחירות אנו מקבלים מדיניות נוקשה, בלי משוב חוזר מהציבור הנשלטת על ידי אנשים שממנים את עצמם.

    הסבירות היא אקסטנציה של במובנה הפוזטיבי ככלי לפרשנות של השופט. במשפט המנהלי סבירות היא עניין נורמטיבי ואין לשופט שום יתרון על אנשים אחרים.

    אהבתי

  13. י.ד,

    תשמע, באמת לא רוצה לעלוב בך פה קשות על דברים כאלו שאתה כותב פה. אין פה מיעוט, ואין רוב, ולא אוליגרכיה ולא בטיח.

    יש פה משטר דמוקרטי. ההגדרה של משטר דמוקרטי הינו משטר ששורר בו שלטון החוק. לא שלטון אדם. שלטון של דיקטטור על פי קפריזות. אלא, החוק שולט, לא האדם.

    אלא, שבשביל שלא יהא משטר קפריזי של אדם, ועל פי חוק יפעל, צריך, בתי משפט. בתי משפט עצמאים. מדוע זה ?

    מכיוון שבתי משפט, מוציאים צו, ומיד מרסנים מי שלא פועל על פי חוק. כך, שאם אדם או גוף נעשו להם עוול, הוא מקבל סעד או תרופה מידיים וכלליים. ולא נתון לחסדי גוף או אדם באופן קפריזאי, כפי דיקטטור או דיקטטורה.

    ועוד, כפי שהסברתי לא פעם, אף אחד לא מבין מה הוא החוק בעצם. בטח לא המחוקק. רק שופטים מבינים. זה סבוך מדי. כך זה בכל מדינה. השופטים הם הפרשנים המוסמכים של החוק (או יועמ"ש עד שבא בית משפט בנעליהם).

    אז אף אחד לא כופה על אף אחד כלום. זה טבע הדברים.

    ומהי סבירות אתה לא מבין. זה לא סבירות אינטואטיבית. זה מושג משפטי. למה אתה סתם מבלבל השכל י.ד., עושה לעצמך פדיחות מטורפות.

    זה לא שיפוט אינטואטיבי, זוהי בקרה סיסטמטית, מובנית, מאורגנת, מחייבת. המחוקק עצמו, מחייב את השופטים, להפעיל שיקולים של סבירות. זה לא סבירות במובן יחסי. זה סבירות במובן משפטי מובהק.

    סבירות זה לא מה שאתה חושב פשוט. כבר הסברתי לך בעבר. ממש פה בבלוג הזה.

    אפנה אותך אחר כך…..

    אהבתי

  14. הנה י.ד, נמחיש מהי סבירות במובנים משפטיים מושגיים נדגיש ( לא קונקרטית לגמרי, כפי ששופטים מתכוונים, על האחרונים אעמוד אחר כך). נמחיש ונראה שהמחוקק דורש זאת מן השופטים.

    סעיף 49 (א) לפקודת הראיות ( נוסח חדש) כך מורה אותנו:

    עדות רופא

    49. (א) רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כרופא והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה; והוא הדין באדם שאגב עבודתו בשירות הרופא או בשירותו של מוסד רפואי או בצוות המקצועי העובד עם הרופא, תוך טיפול בחולים, הגיע אליו דבר שנמסר לרופא.

    עד כאן הציטוט:

    כלומר, נניח משה הלך לרופא. קיבל טיפול. האם הרופא חייב למסור ראיה לשוטר, לבית משפט וכדומה, בקשר למשה ולטיפול ? לא, לא חייב על פי הסעיף. שהרי, רופא זוהי משרת אמון, וצריך לשמור בסוד הדברים.

    ודוק, המחוקק, אומר כך:

    אלא אם כן משה ויתר על החיסיון הרפואי. או, מצטט:

    "שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

    כלומר, שהמחוקק מורה לשופט, להפעיל שיקול דעת, בלי לפרט על פי איזה פרמטרים ברורים ( הצורך לגלות הראיה עדיף לשם עשיית צדק). ומה יהיו הפרמטרים ? סבירות:

    נניח, חומרת העבירה. נניח הנזק שייגרם למשה. נניח הנזק שייגרם לצד ג'. נניח הנזק שייגרם לציבור, שהרי, זה מכרסם בנורמה שאפשר לקבל טיפול, והרופא ישמור בסוד הפרטיות של האדם.

    אם שופט, על עבירה קלה ביותר, יסיר החיסיון, אז, הוא לא פעל בסבירות. אם על עבירה חמורה ביותר, אז פעל בסבירות. הוא איזן בין הנזק למשה ולציבור, לבין חומרת העבירה. איזן נכון.

    אבל, שים לב, המחוקק לא מפרט פרמטרים. והפרמטרים, הם פרמטרים משפטיים. חוקיים. חוקתיים, רק מחוץ לסעיף עצמו. לא מצויינים בסעיף עצמו.

    השופטים אבל, כאשר הם מציינים סבירות, הם מציינים או מתכוונים, באופן קונקרטי, האם רשות מינהלית ציבורית, פעלה באופן סביר:

    כלומר, שקלה כל השיקולים הרלבנטיים. לא שירבבה שיקולים פסולים. שקלה ולקחה בחשבון כל העובדות. תימהלה נכון את כל השיקולים וכדומה. פעלה בשיוויון.

    כך גם השופט לעניינו, על פי עקרונות חוקיים וחוקתיים, ברורים, מאורגנים, הוא בודק, האם בקייס נתון, צריך להסיר החיסיון אם לאיו, על פי פרמטרים של סבירות, אבל, שים לב, המחוקק מורה לו להפעיל אותם, מבלי לפרט, איזה פרמטרים בדיוק.

    זוהי לא אינטואיציה מסבירים לך. אין פה קטע של אינטואיציה אישית קפריזאית. זה חרטות שמוכרים פה על שופטים, מפגרים סוציופטים.

    להתראות

    אהבתי

  15. ונמחיש י.ד., איזה פרמטרים חוקיים וחוקתיים, מאורגנים, השופט מפעיל בשיקולי סבירות:

    נחזור למשה שקיבל טיפול רפואי, והרופא צריך לשמור בסוד את פרטי הטיפול או עצם קבלת הטיפול.

    השופט צריך להחליט נניח, באם יסיר החיסיון אם לאיו. הכל על פי שיקולי סבירות.

    נניח שהוא מחליט לא להסיר החיסיון. למה ? הנה, סעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מציין מפורשות, מצטט:

    " 7. (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו."

    כלומר, שהשופט, צריך בהפעלה של שיקולי סבירות, לקחת בחשבון, שהפרטיות של משה שקיבל טיפול רפואי, הינה ערך יסוד חוקתי. שהרי, כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

    אם יסיר החיסיון, יפגע בפרטיות של משה, או של צד ג', על עבירה קלה ביותר, הכל לעומת פגיעה בערך יסוד חוקתי נקוב כמו פרטיות:

    אז, הוא לא הפעיל נכון, שיקולי סבירות. לא איזן נכון, בין חומרת העבירה, לבין הפרטיות של משה, של צד ג', או, האינטרס הציבורי (קבלת טיפול רפואי שיישמר בסוד).

    כך יש מערך שלם, של חוקים, ערכים חוקתיים, פסיקה, עקרונות, שמשורבבים לשיקולי הסבירות ששופטים חייבים להפעיל בנסיבות הענין, על פי הקייס שלפניהם:

    אסור להפלות. זה על פי חוק ( חוק איסור הפליה בשירותים ציבוריים). אסור להפלות, משמע, צריך לנהוג בשיוויון.

    אסור להפעיל שיקול דעת פסול. לא חוקי. נניח, רשות ציבורית מוציאה מכרז, לא יכולה להפלות בין מתחרים, על פי שיוך פוליטי נניח. גם זה על פי חוק.

    אסור, לפגוע בחירות של אדם. אם פוגעים, זה על פי חוק בלבד. גם זה נקוב בחוקים וערכים חוקתיים כאמור.

    אז סבירות, זה לא איזה אינטואיציה של שופט. אינטואיציה אישית.

    אז הסברתי לך זאת. לא פעם ראשונה. אם אתה לא מבין משהו, אתה יכול לשאול. והכל יהיה ברור, כשמש ברור.

    אם תמשיך "לא להבין" אל תתפלא…. עם כל הכבוד. אפשר יהיה אז לטעון, שאתה לא רוצה להבין, ומראש כך. למה כל ההתגבבות אז ?

    אהבתי

  16. בהלכת דרעי פנחסי לא היה חוק ועדין קבוצה קטנה כפתה את דעתה על נציג רוב האזרחים. זה נקרא אוליגרכיה.

    כאשר יש חוק הכנסת מאצילה לשופטים את הסמכות לפרש את החוק על פי סברתם. האצלת הסמכויות הזו כפופה ללשון החוק ואם יש פרשנות מוטעית הכנסת תעדכן את החוק כדי להבטיח את הפרשנות הנכונה. ואז בא בית המשפט ומבטל את התיקון של החוק. שוב קבוצה קטנה גוברת על רצון הרוב:
    https://www.inn.co.il/news/498199

    אולם הגרוע מכל שאין דרך לגבור על החלטת בית המשפט או להטיל עליו את האחריות לטעויות שלו. האם מרים נאור תטיל על בית המשפט את האחריות לאסון במירון? במקרה של מירון בית המשפט מנע הפקעה של המקום על ידי הממKC לטובת הסדרתו באופן רציונאלי. האם אסתר חיות תיקח אחריות ותודיע על התפטרותה בעקבות האסון?
    נניח שבית המשפט מנע את ההפקעה. המדינה החליטה למנוע כניסת מתפללים למירון. המתפללים עתרו לבג"ץ והוד שפיטוטיו השופט יצחק עמית החליט כי הערכת ההסתברות לאסון של המדינה הייתה מוטעית והוא היה מתיר להם להתפלל. התרחש אסון, האם יצחק עמית יתפטר או יוחלף?
    בוא נשווה זאת למערכת הפוליטית. בעקבות כשלון הסכם אוסלו ופרעות הערבים בשנה 2000 נערכו בחירות וראש הממשלה הכושל אהוד ברק הוחלף. האם דבר כזה יכול לקרות גם לשופטים? הרבה אנשים לא היו מרוצים מהברית של ביבי עם החרדים. כתוצאה מכך נוצר רוב אנטי חרדי שהפיל את ביבי מהשלטון. האם דבר כזה יכול היה לקרות גם עם שופטים? המערכת הפוליטית היא מערכת דינמית, מהירה ויעילה. המערכת המשפטית היא מערכת מסורבלת, נוקשה והרסנית. האם יש לך הצעה כיצד שופטים יקבלו אחריות על ההחלטות שלהם?

    אהבתי

  17. י.ד,

    אתה לא מבין מה אתה כותב, וסתם ממחזר תובנות חרטא. זה בעליל מגוחך עם כל הכבוד:

    קודם כל, ברוב המצבים, אין בכלל חוק. הסברתי לך את זה, שמהו החוק, רק בית משפט מבין. אף אחד אחר לא מבין. כך הם הדברים, כך טבע הדברים. מדוע זה ?

    כפי שהסברתי בעבר, אין מיתאם, בין המצבים המשפטיים המתהווים בחיים, ודורשים הכרעה, לבין המלל, לבין הטקסט של החוק. הסברתי זאת והמחשתי זאת לא פעם, לא פעמיים, לא שלש. זה טבע הדברים.

    כאן אפנה שוב, אצל תמריץ הסברתי והמחשתי דרך כמה דוגמאות, לך אישית הדבר. אתה מאוד מעצבן אתה יודע. כאן:

    https://tamritz.wordpress.com/2018/10/07/071018/

    ולכן, השופטים תדיר, צריכים להתאים בין המלל, לבין מצב שהתהווה, מצריך הכרעה, אבל, המחוקק לא יכול היה לצפות אותו. כפי שבהמחשות לעי"ל, תראה מצב, שהמחוקק לא צפה, מצב, שבו מישהו, מאיים על אדם אחר להתאבד ( בכך שהמאיים עצמו יתאבד). ועכשיו, נשאלת השאלה, האם זהו איום מותר, או איום אסור.

    כך שמלל החוק, לא עוזר. כי גם המחוקק עצמו, לא מבין המלל.

    ואיך תטיל אחריות על שופטים ? פורמלית קודם כל, המחוקק, העם עצמו, קבע דבר פשוט בחוק וחקיקה:

    לשופט יש חסינות. גם בפלילים. גם בנזיקין. על כל החלטה שעשה במילוי תפקידו כשופט. זה העם החליט. מסיבות, רבות ומגוונות. כך נקוב הדבר בחוק.

    שנית, האחריות אינה של השופטים. זו חכמה בדיעבד הייתה. האחריות על מי שכשל בבטיחות ובניהול. לא על השופטים.

    שלישית, אם השופטים היו מאפשרים הפקעה, הפקעה של מקום קדוש. בעוד שחרדים זעקו: מה זה להפקיע מקום קדוש ? מידי הנאמנים על הקדושה עצמה ? אפילו הבריטים, לא עשו כדבר הזה בימי המנדט. השופטים נזהרו מאוד. זה מעשה כתבו, חסר תקדים ממש.

    אתה עצמך, לא היית זועק? אתה עם הביזור הקפיטליסטי שלך! היית זועק. המדינה צריכה להפקיע ולנהל מקום קדוש ? אז כך או כך, באים בטענות לבג"צ. כאשר הוא אוסר הפליה במדרשת עמנואל ( של מזרחיות משהו):

    חרדים זועקים לשמיים, מה לבג"צ ולדברים כאלו. דברי תורה ואללה.

    חלאס י.ד., אתה יותר צבוע, מאיזה דגל של איזה להט"ב משהו. .

    חלאס……

    אהבתי

  18. הנה י.ד, נצטט את בג"צ דאז:

    “אין אח ורע להפקעה של אחד המקומות הקדושים ביותר ליהדות, ויש לבחון אמצעי שפגיעתו פחותה, בטרם נוקטים באקט כה קיצוני של הפקעה שצריך להיות המוצא האחרון מבחינת המדינה”.

    כאן בחרדים 10:

    https://ch10.co.il/news/275704/#.YI3XAnlR1Lx

    אהבתי

  19. הנה י.ד., נצטט את סעיף 34כ לחוק העונשין, תשל"ז 1977:

    34כ. נושא משרה שיפוטית לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם חרג בכך מתחום סמכותו.

    ובקשר לנזיקין, מפקודת הנזיקין ( נוסח חדש) כך מצטט ( סעיף 8):

    אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי.

    עד כאן הציטוטים:

    העם קבע לשיטתך שלך, שאין לתבוע שופטים, על מעשה במהלך מילוי תפקידם. לא בפלילים. לא בנזיקין.

    אהבתי

  20. הנה י.ד, פרשת עמנואל, מצטט את גפני, וליצמן על התערבות בג"צ בענייני תורה וקדושה:

    "אנו לא נקיים שום החלטה של בית משפט, לא מערכאה נמוכה ולא מערכאה גבוהה, אם זו תהא נוגדת את דעת התורה".

    וליצמן:

    "אנו נלך בדרך התורה והרבנים גם אם זה נוגד את החלטת בג"ץ".

    מה נאמר, מה נוסיף על זה ? להפקיע מקום קדוש ?

    כאן בויקיפדיה:

    https://he.wikipedia.org/wiki/בג"ץ_בית_הספר_בעמנואל

    אהבתי

  21. נחמד לשופטים. יכולים לקבל החלטה בכל עניין (כי השאר לא מבינים כלום) אך אך אין להם אחריות על שום דבר.

    אהבתי

  22. י.ד,

    זה מה שהעם שלך קבע ( לשיטתך שלך כאמור).

    וממש לא נחמד. אף שופט לא אוהב, שהופכים בערעור, החלטות שלו. ויש ערעור להזכירך. אז זה אחריות. מעבר לזה, האחריות למעשה, כל כך אדירה למעשה, שאין צורך באחריות של ממש לפעמים. שהרי אתה חורץ גורלות. של ציבורים, אינדוידואלים וכו… אתה לא היית עושה זאת בחיל ורעדה ? נניח מה:

    אדם זועק אני חף מפשע. הוא יישלח לכלא לעשרות שנים. המשפחה שלו תיהרס. ילדים ישארו בלי אבא. השופט יחליט האם לשבט, האם לחסד. אתה חושב שהוא עושה זאת בקלות דעת? שופטים נקרעים על הררים של חומר, בשביל להגיע להחלטה מאוזנת, צודקת, נכונה.

    ואפילו כך, דברים מתהפכים על הראש והרגליים בערעור.

    ולזה בדיוק משלמים לשופט, ונותנים לו חסינות. שלא יעבוד אצל אף אחד. זה העבודה שלו. על כך משלמים לו, שלא יעבוד אצל אף אחד. רק אצל שלטון החוק. אם היה עובד אצל מישהו, תאר לך בהליך פלילי:

    אדם עומד מול המכבשים האיומים והעצומים של המדינה. פרקליטים מיומנים עם עשרות אלפי שוטרים זמינים. על מי ישליך יהבו איזה נאשם, במקרה חף מפשע ? ישליך יהבו על שופט שעובד אצל המדינה ? הוא צריך שופט, מולו, שלא עובד אצל אף אחד, בטח לא אצל המדינה.

    ושופט שלא עובד אצל אף אחד. לא עובד אצל אף אחד. זה לא עובד, שהוא לא עובד אצל אף אחד בהליך פלילי, ובהליך עם משמעות פוליטית, עובד אצל המפלגה השלטת.

    כדאי שתפנים זאת. אלו מושכלות יסוד.

    אהבתי

  23. בשטף התגובות של אלרום פספסתי את התגובה שלך. מחילה. יועץ משפטי אמור לייצג את ראש הממשלה ואת האינטרסים שלו. בית המשפט לא צריך להתערב בשאלת המינוי של שרים לא בזמן מלחמה ולא בזמן שלום. שאלת הסבירות של כהונת שר היא שאלה פוליטית שאותה יבחן העם עצמו. היות ושר מייצג גם כוח פוליטי (מפלגה) הניסיון לראות את שאלת הסבירות של כהונתו מבעד עיניים מנהליות גרידא הוא טעות משפטית. עדיף לתת לראש הממשלה להחליט ולהשאיר לעם את השיפוט של ההחלטה שלו ראש הממשלה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s