מובאים כאן שני סיפורים. את זר של הדסים כבר סיפרתי אבל לאחרונה החלטתי לסדר אותו מחדש ועל הדרך הוספתי סיפור.
זר של הדסים
לפני שבוע חניתי היכן שחניתי במרחק כמה דקות הליכה מהעבודה והתחלתי ללכת. בדרכי עצרה אותי אישה זקנה. היא החזיקה ביד אחת שקית וביד השני זר של הדסים. כה זערורית הייתה, אולי 1.45 מטר. אמרה לי אדוני, האם תוכל לעמוד ולהקשיב.
עמדתי והקשבתי.
אמרה לי, יש צרות בעולם כי אנחנו לא אוהבים מספיק את אבא שלנו.
הוסיפה ואמרה לא אבא הפרטי של כל אחד ואחד, אבא הכללי של כולנו. שתקתי.
הוסיפה ואמרה אתה יודע איפה הוא נמצא? הרימה ידה לשמים ואמרה הנה שם.
חייכתי. ראתה את חיוכי והשתתקה.
נטלתי מידה את זר ההדסים וברכתי ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא עשבי בשמים. מיד תיקנה אותי עצי בשמים, על הדסים מברכים עצי בשמים. תיקנתי את עצמי עצי בשמים. אמרה אמן.
השבתי לה את הזר והלכנו שנינו לדרכנו.
ברלה
אצלנו בעבודה יש קבוצה של רוסים מבוגרים. אני מחבב רוסים מבוגרים. יש בהם משהו מכובד שאיננו נסחף לכיוון של פולחן הגוף שיש אצל הרוסים הצעירים (פיתוח שרירים וקעקועים).
בתוך כל החבורה הזו יש אחד, נקרא לו בוריס. כשרואים את בוריס רואים יהודי. על רוסים אחרים פחות רואים שהם יהודים. על בוריס רואים שהוא יהודי – גבוה מקריח עם שוונצים בשער ואף יהודי, מסתובב עם חולצה מכופתרת וסוודר. הוא כבר סבא עם נכדים.
ערב אחד יצאתי הביתה ואמרתי ערב טוב בוריס
ענה לי ערב טוב
המשכתי כמה צעדים ואז שבתי לאחורי.
שאלתי אותו – תגיד בוריס מה השם העברי שלך?
ענה לי למה אני צריך שם עברי? יש לי שם, קוראים לי בוריס
ואז הוסיף כשהייתי ילד סבתא שלי קראה לי ברלה
והוא הטעים את השם, ברלה.
י.ד. 
אם אינך מכיר את סדרת הפודקסטים שבהם אפרת שפירא רוזנברג מראיינת את מיכה גודמן – מצ'ב פרק שאולי
יעניין אותך במיוחד.
על משבר האמונה של הציונות הדתית בעקבות ההתנתקות (על רקע האמונה ש"היה לא תהיה"), על הגדלת הקושי לסמוך על הנהגה שאינה שומרת מצוות ולשתף עמה פעולה ועוד ועוד.
כל פרק בסדרה – פחות מ 30 דקות.
https://pod.link/1560225085/episode/8782e8157b6011acf82fc5378b9fef45
אהבתיאהבתי
לא מכיר. לי לא הייתה משבר אמונה אחרי גוש קטיף, ונראה לי שגם לגיבורת הסיפור שלי לא היה. אולי לאחרים היה. לא מכיר.
אהבתיאהבתי
ודרך אגב, גם על חובש כיפה קשה לפעמים לסמוך.
אהבתיאהבתי
פרסם את זה מחדש ב-י.ד..
אהבתיאהבתי