אנושיות

בפוסט האחרון טענתי כי עדיף לראות את האנושי באדם במקום לפעול בכוחניות שתגרום לנו להתוודע לרשות. אין ספק שרבים חושבים שאני טועה כאן טעות חמורה. לדעתם רק הכוח הוא שמחזיק אותנו כאן והדיבורים האלה מעידים על הזיה. כשחשבתי על זה הגעתי למסקנה הפוכה דווקא האנושיות היא זו שמחזיקה אותנו כאן כשהכוחניות היא במקרה הטוב רק כוח עזר של המדינה לסייע לאנושיות. כדי להבין זאת אני רוצה לצטט קטע מהבלוג של ניר שטרן, אחד הבלוגרים המעמיקים ביותר בבלוגיספרה:

"סופר על החפץ חיים שפגש בחור קומוניסטי. והיו לידם בחורי ישיבה.. החפץ חיים אמר לבחורי הישיבה, הקומוניסט הזה הוא המאמין האמיתי, תלמדו ממנו. כי באמת אכפת לו מהפועלים העניים. "

ובמקום אחר הוא מסביר מדוע הקומוניסט הזה נקרא מאמין:

"המקור של ההגדרות ההלכתיות האלה הוא מזמן אברהם אבינו. אברהם הסתובב בכל העולם ולימד את כל באי עולם את העיקר האחד. אז היה פשוט שכל הבריאה מלאה חיים, לכן השתחוו לכל עץ ואבן ורוח וכו'. והוא לימד שהחיים האלה הם אחד, מקורם אחד, כמו חיים של גוף אחד שכל הדברים הם איברים שלו (כמו שכתב במורה נבוכים חלק א' פרק ע"ב).ונובע מזה שכולנו בני אב ואחד אנחנו, ואנשים אחים אנחנו, והעולם כולו הוא ביתנו ומשפחתנו, ונובע מזה חסד וטוב לב.  רבקה שאבה מים לגמלים של אדם זר ומזה נודע שהיא יודעת את העיקר שלימד אברהם וזה לבד הספיק לצרף אותה לתלמידיו של אברהם אבינו. כי אם אין מקור אחד לחיי העולם, אז איננו אחים ולמה לשאוב לאדם זר.מי שידע שאברהם דובר אמת, התאחד סביבו, ומי שהתנגד לדבריו עמד נגדו.בימינו יש אינספור קולות שמדברים על אותו עיקר של אברהם אבינו. רובם מערבבים בזה כל מיני כותרות ותוויות שאין להן שום משמעות. אם נאמר את העיקר הזה ונדביק על זה תווית עם האותיות י'ש'ו' (בלי בכלל לדעת מי זה ומה אמר) אז אנחנו חביבים ורצויים בני עולם הבא, (אפילו אם רק אמרנו מהשפה לחוץ ולא האמנו באמת ולא פעלנו לפי זה באמת). ואם הדבקנו על אותו עיקר עצמו בדיוק תווית עם האותיות מ'ו'ח'מ'ד' (אפילו בלי לדעת שום דבר על אותו אדם שמתכוונים אליו בשם הזה) אז אנחנו בני מוות וגיהנום. ולהיפך. וכן אינספור תוויות חסרות משמעות למיניהן. ומוסיפים לעיקר של אברהם כל מיני שיטות ופילוסופיות וטכניקות ופרקטיקות של עבודה שלפעמים יש בהן אמת חלקית כזו או אחרת, במידה כזו או אחרת, ולפעמים לא, ומערבים גם הגדרות חברתיות וקבוצתיות ולאומיות ועדתיות והבדלי סגנון ושפה ותרבות ופולקלור ועוד בלי סוף. ועל כל הבדל דק אומרים זה על זה כופר גמור והורגים ונהרגים על זה.בזמן אברהם אבינו לא היה כל בליל הקולות האינסופי והצעקני הזה. היה בכל העולם רק קול אחד פשוט מאוד, זך וצלול ובהיר לחלוטין, שאמר רק את העיקר עצמו, בתכלית הבהירות והנקיות, ולא שום דבר אחר. לא היה עם ישראל וגויים, לא היתה משפחה מיוחסת, אברהם עזב את משפחתו ועמו, הלך לארץ זרה רחוקה והיה בודד לגמרי. לא היו מצוות ולא היה להחמיר בקטניות בפסח.וכולם שמעו את הקול האחד הזה. חלק החליטו להצטרף אליו וחלק להילחם בו. לא בגלל שהם מקבלים את העיקר הזה רק בלבוש של דת מסויימת אלא בגלל שהם מתנגדים לעיקר עצמו. אין מקור אחד לחיים של העולם כולו ואנחנו לא אחים וחסד הוא לא רגש וערך שלנו. אנחנו זרים לאנשים אחרים ורוצים לטרוף אותם ולהקריב אותם לאליל של הארץ והמשפחה שלנו, שנלחם באלילים האחרים.הקול של אברהם היה צלול ופשוט, וחדר עד סוף עומק הדעת והלב של כל שומע ושומע ששמע אותו.כל העולם נחלק אז חלוקה אמיתית, נוקבת עד סוף חדרי הלב,  לשתי קבוצות בלבד, אלה אחזו שהעולם מקורו אחד וכולנו אחים והחסד מנהיג אותנו, ואלה אחזו שעולם אינו אחד ויש מלחמה לכל בכל ורגש הניצוח והמלחמה מנהיג אותנו.  אלה העכו"ם, הנכרים, הגויים, אומות העולם, עובדי עבודה זרה. היא זרה לעובדיה וזרה לאחרים. הם קוראים בשם אליליהם ואנחנו קוראים בשם אלוהינו מלך העולם כולו. מלחמה לנו בהם ולהם בנו. הם הרעים ואנחנו הטובים"

התחושה הזו של אחדות המין האנושי מגלה את השכינה במציאות.אם אנחנו מבינים שיש יסוד אחד שמאחד אותנו ואנחנו גם חיים ככה אנחנו מגלים את ה' במציאות. זה לא רק אמונה מהפה ולחוץ אלא אמונה ישירה כאן ועכשיו. כולנו התגלות של אותו עניין. כשאדם פועל באופן אנושי. כשמישהו רואה את האנושיות שיש אצל האחר ומגיב עליה הוא מגלה את אלוהים במציאות בצורה הרבה יותר גבוה מאשר אדם צועק ומצווח עד כמה הוא דתי. גילוי השכינה שיש כאן הוא ישיר שכן הוא מצביע על קשר שאיננו מובן בעיני בשר. בעיני בשר אין קשר ביני לבין הזולת הזולת הוא אחר. בן אדם נדיב יזרוק לו איזה מטבע או טובה אחרת אבל הוא לא יגלה את אחדות שיש במציאות. רק מי שפועל מתוך תחושה שכולנו בני אדם ויסוד משותף שייך לכולנו מצביע על יסוד רוחני שיש במציאות וההצבעה הזו היא גילוי שכינה.

גילוי שכינה איננו פועל בחלל ריק. עצם ההתגלות מעוררת יראה אצל אנשים. הגילוי שיש משהו משותף לכלל האנושות שעומד מעבר לקיום הפרטי של כל פרט חושף את הארעיות שיש בקיום הפרטי שלי. כבר אינני יכול להתייחס אל עצמי כיסוד ההוויה. ביסוד ההוויה עומד גורם אחר המשותף לכולנו. הזעזוע הזה מטיל יראה על האדם. הוא כבר איננו מובן מאליו. יש גורם שמעבר לו. וכאשר האדם ירא ההתנהגות שלו משתנה. הוא כבר לא מרשה לעצמו להתנהג בחופשיות כמו שהתנהג עד עכשיו. וכך כותב הרמ"א בסעיף הראשון של שולחן ערוך:

"שויתי ה' לנגדי תמיד", הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך.

מלך גדול כאן איננו רק עין רואה ואוזן שומעת אלא התבונה שמשתלטת על האדם וגורמת לו לפעול באופן תבוני. האדם כבר לא מרשה לעצמנו לפעול בפראות ובאכזריות כמו שהיה רגיל. היראה שיש לו מפני גילוי שכינה גורמת לו להתנהגות שונה; הוא כבר לא מרשה לעצמו להיות עבריין ופושע. היראה הזו היא זו שמאפשרת לנו להתקיים כחברה יהודים וערבים ביחד.

היראה הכוחנית הנובעת מקיומה של המדינה על מוסדותיה כמו המשטרה, בתי משפט, בתי מעצר ובתי כלא רק משלימה את היראה הטבעית במקום שבו הפראות האנושית מתפרצת. לא תמיד אנו נתקלים בגילוי שכינה ולפעמים כחברה אנו נזקקים למוסדות חיצוניים שיטילו מורא על בני אדם שלא ירצחו ויהרגו זה את זה.

יש לי דודה (היום היא כבר דמנטית) שעבדה כאחות הרבה שנים ותמיד טיפלה בכל האנשים בכבוד יהודים וערבים גם יחד. היא לא הייתה דמות אינטלקטואלית גדולה אבל היה לה לב גדול והיא אהבה את המקצוע שלה. ברור לי שעצם העבודה שלה עוררה יראה בלב הרבה יותר מכל פעולתו של שוטר ושופט. האנשים הרגישו שיש שם משהו שגדול יותר מאשר הקיום האישי שלהם וזה עורר אותם להשליט את השכל על ההתנהגות שלהם. היום אני חושב שבאופן בסיסי האנושיות הזו משפיעה הרבה יותר מאשר כוחניות גרידא. וכאשר אנשים פועלים באופן אנושי הם משיגים הרבה יותר מאשר הם פועלים באופן כוחני.

כמובן יש חשיבות גם לכוח המדיני ובפוסט הבא אני אתייחס לכישלון של המדינה ביחס לעבריינות בחברה הערבית אבל בשלב זה היה חשוב להבהיר יותר את הביקורת שהצגתי בפוסט הקודם על הבחירה בכוחניות במקום באנושיות.

3 תגובות בנושא “אנושיות

  1. כוח גולמי הוא לא הכל. לפעמים אדם חלש שולט בדעתו של אדם חזק. נשים עם גברים זו דוגמא קלאסית. זה מאד קל להציג את דוגמת הנבוט וגם אני הרבה שנים חשבתי כך. היום אני מנסה לבחון נקודת מבט אחרת.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s