יבוא שלום עלינו

ימים קשים עוברים על עם ישראל ועל ארץ ישראל וגם על הערבים הגרים פה איתנו. ועדין אני רוצה לתהות האם השיטה הכוחנית טובה לנו או לא. אינני מדבר על המדינה; לממשלה יש שיקול דעת משל עצמה ואינני מתיימר להחליף אותו. אני מדבר עלינו האזרחים. האם הגישה הכוחנית שאנו נוקטים היא נכונה או לא.

בניסיון לייהד את ירושלים בחרנו להפעיל את בית המשפט כדי לפנות משפחות ערביות שהתיישבו בבתים יהודיים לאחר נפילתם בידי הערבים בתקופת המנדט ומלחמת קוממיות. אינני נכנס כאן לסבך המשפטי ולשאלת הנוכחים נפקדים שהופעלה הן בצד הישראלי והן בצד הירדני שלמען ההגינות אולי היה כדאי לשמר אותה בשני הצדדים. בית המשפט פסק מה שפסק. אני מדבר מהצד התבוני. הרב קוק במאמרי הראי"ה כותב שמעיקר הדין ארץ ישראל שייכת ליהודים (הוא מסתמך על מהר"ם מרוטנבורג) ואין הם צריכים לפצות את התושבים המקומיים אבל לפנים משורת הדין צריך לקנות מהם בצורה מסודרת.  מה הסברה שעומדת בבסיס הטענה של הרב קוק. הסברה היא פשוטה. גם אם מבחינה משפטית טהורה ארץ ישראל שלנו, בשביל הערבי הפשוט שחי כאן הבית הזה הוא שלו. הוא לא ראה אותנו מחזיקים את הבית. וגם אם הוא ראה אותנו באה מלחמה והפקיעה מאיתנו את הבית. הלך המחשבה הזה הוא יותר מדיני מאשר משפטי. אותו הלך מחשבה גרם לוינסטון צ'רצ'יל בתפקידו כשר האוצר הבריטי ב1925 להציע לנשיא האמריקאי קלווין קולידג' שמיטת חובות כללית לאנגלים והצרפתים שבתורם יוותרו לגרמנים על דרישת הפיצויים. קולידג' ענה כסף זה כסף. על כך אמר צ'רצ'יל לא הכל זה כסף. מעבר להסדרים הטכניים צריך לראות את הצד האנושי בעניין. גם היום כדאי להפעיל את הגישה הזו לדעתי. נכון הבתים שייכים ליהודים מבחינה טכנית אבל מבחינה אנושית עדיף לפנים משורת הדין לשלם כסף לתושבים.

שאלה דומה יש בנוגע למה שקרה בלוד. היו התפרעויות, המשטרה בוששה לבוא ומישהו הרגיש איום על חייו והרג אדם. וגם שם אני תוהה האם הגישה הכוחנית היתה הדבר הנכון. אשתי עובדת עם ערבים וממה שהיא מספרת לי הערבים היום אחרי חודש של צום, יום אחר יום, נמצאים על סף טירוף. הקושי, הרעב המתמיד, החולשה מוציאים מהם את הצדדים הכי גרועים שלהם. האם לא היה עדיף במקום לשלוף אקדח להכין מנגל ולהאכיל אותם בשר שירגיע אותם או להכין להם מקרר גלידות שמהם יוכלו לקחת? סתם מתוך שכנות טובה. הם רעבים, הם מסכנים בוא ניתן להם לחם במקום לפעול מולם באופן כוחני.

מחשבה נוספת יש לי על נערי הגבעות. כן הם מוסרים את הנפש על ארץ ישראל אבל האם השיטה הכוחנית של התפרעויות וזריקת אבנים מעבר לבעיות ההלכתיות שיש כאן באמת עוזרת? מותו של אהוביה סנדק בא בעקבות התפרעות כזו האם זה היה הדבר הנכון?

שימוש בכוח הוא דבר בעייתי. הוא מונע מאיתנו לראות את האדם מולנו ונועל אותנו בסמטה ללא מוצא. אנחנו חיים עם הערבים, האם לא עדיף להימנע משימוש בכוח כמושכל ראשון, לחשוב כיצד אנחנו יכולים לראות את האדם מולנו ולא את הכוח שצריך להפעיל נגדו? כן המדינה היא בעייתית, המשטרה לא תמיד מגיעה ולא תמיד מתפקדת, ולשלם לאנשים להתפנות עולה עוד כסף אבל אם פועלים בשלום מורידים מאיתנו הרבה דינים. יכול להיות עכשיו שהמדינה תתקפל ואותם ערבים ישארו בבתים בשמעון הצדיק. אלו שירו נתונים עכשיו למעצר ובתביעה משפטית על הריגה ואהוביה סנדק מת. לא עדיף לפעול באופן לא כוחני? לעשות שלום איתם גם במחיר של מאמץ נוסף שלנו?

חז"ל מצווים אותנו לא להתוודע לרשות. כל המקרים הללו מתוודעים לרשות ויש לכך מחיר כבד. חבל. בוא ננסה לראות את הצד האנושי שמאחד את כולנו, בני ברית ושאינם בעלי ברית, ואולי נמנע ככה מלהתוודע לרשות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s