לשאת עול (לזכרו של הרב שטיינזלץ זצ"ל)

הגמרא אומרת כי תלמידי חכמים אין עושים להם אנדרטאות, אלא דבריהם הם זכרונם ולכן אביא כאן מהזיכרון משהו של הרב שטיינזלץ שפעם קראתי בעניין נשיאה בעול.

הנושא היה נשיאה בעול. מקובל לומר בדורנו שתנאי לעשיה הוא החשק של האדם אליה. "לא בא לי" נוהגים לומר ילדים כבר בגיל צעיר (מי שאל אותך אם בא לך או לא?) בגיל מבוגר הניסוח משתנה אך הרעיון נשאר – "אני לא מתחבר לזה". ההנחה היא כי פעולה צריכה להעשות אך ורק אם קיים הרצון לעשות אותה. ההנחה הזו מופיעה לא רק התורה אלא גם  בשלל נושאים אחרים. כך, למשל, רבים מניחים כי העבודה שאדם עושה צריכה לבוא ממקום נפשי, של חיבור והנאה. כמו כן מקובל שאי אפשר להקים זוגיות על בסיס שכלי לגמרי ועוד

. הרב שטיינזלץ טען כי יש בכך טעם לפגם. לפעמים צריך לעשות דברים לא כי אנחנו נהנים מאד או מתחברים אליהם. לפעמים יש עול על האדם והוא צריך לעשות את הדברים כי זו חובתו. אדם צריך להקים משפחה כי זו חובתו. אדם צריך ללכת לעבודה כדי להביא פרנסה לילדים שלו וכו'. האדם צריך לשמור מצוות כי זו חובתו ולא כי הוא עושה טובה לריבונו של עולם. לא כל דבר עובר דרך הרצון או ההנאה. לפעמים צריך לעשות דברים כי זו חובתינו.

בהקשר זה הרב שטיינזלץ סבר כי לצבא יש תפקיד חשוב מאד בעניין. הצבא מלמד את הצעירים הישראליים שלפעמים המוטיבציה לפעולה לא נובעת מהחיבור שלהם לעניין. לפעמים צריך לעשות דברים כי אם הם לא יעשו יהיו צרות; צרות מנהליות כמו ריתוק וכלא או צרות ממשיות כמו פיגועים ותקיפת המדינה. כתוצאה מכך הצעיר הישראלי לומד לשאת בעול, קרי לעשות דברים מתוך חובה ולא רק מתוך הנאה הדוניסטית. אני לא זוכר אם הוא כתב את זה אבל אולי זה מסביר את אחוזי הנישואין הגבוהים בישראל ואת הפריון הגבוה. העובדה שהישראלים מורגלים לשאת בעול בצבא ממשיכה לתת פירות באזרחות כאשר הם נושאים בעול של הקמת משפחה והולדת ילדים. בחברות הדוניסטיות מערביות זה לא קורה והרבה צעירים נמנעים מהקמת משפחה והולדת ילדים כי הם לא מסוגלים לשאת מחויבות מהסוג הזה.

יהי זכרו ברוך.

5 תגובות בנושא “לשאת עול (לזכרו של הרב שטיינזלץ זצ"ל)

  1. מענין. מה שלא ידעתי, וראוי לציון, זה שהוא גם למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית, ובמקביל לימודים תורניים. כאן בוויקיפדיה:

    https://he.wikipedia.org/wiki/עדין_אבן_ישראל

    לגבי נושא של התחברות והנאה. אני בהחלט חולק על כך. כאשר אדם עושה דברים, רק מתוך חובה, ולא מתוך התחברות רגשית, בבחינת בעל כורחו, הרי, הוא מטפח נויירוזות ( נניח קונפליקט פנימי קשה). מחד עושה הדברים, מאידך, מרגיש רע לגביהם. זה מייצר המון בעיות פסיכולוגיות. זה לא המודל הרצוי. מאידך:

    אין ברירה לא אחת, וצריך לעשות דברים שבחובה ולא רק שבחיבה. המודל הרצוי, זה ללמוד לפתח הנאה והתחברות מתוך החובה. כלומר, להגיע דרך החובה , לחיבה. טול לימודי קודש או הלכה:

    ככל שאדם יתמיד ויהא בקיא יותר, הוא יהא נניח יוצר יצירתי, יותר בקיא, יוכל לייצר יותר היקשים, להיות פורה, ובכך :

    הוא יקיים החובה, אבל, דרך חיבה. וזה השילוב המושלם והאפקטיבי, על מנת להיות מאוזן, פורה, ויעיל, הן לעצמו, הן לחברה.

    תודה

    אהבתי

  2. לא קשור לנושא.
    לפחות לא ישירות.
    אבל אני מקווה שיעניין אותך (וגם את שאר קוראי בלוג זה)

    ראיון שעורך דתי – לאומי (המסתייג מ"חקר הדתות") עם יהודי ישראלי אחר החוקר את יחסי המאמינים המוסלמים לדתם.
    כולל השוואות ליהדות, ובשוליים גם לנצרות ולחברה החרדית.

    עוסק בנושאים הקשורים למקור הסמכות, על ההבחנות בין חברות ספק לבין חברות התגלות (התגלות דתית או אחרת), והאם חברה שאינה פלורליסטית יכולה להשתלב בהצלחה בעולם המודרני ועוד.

    הראיון ארוך מאוד, אך הקצרים בזמן יוכלו להסתפק במחצית השעה האחרונה שלו.

    כללית, ממליצה לעקוב אחרי הערוץ של המראיין.
    מאוד אינטליגנטי ורחב אופקים + לרוב עוסק בנושאים שאינם קשורים לאקטואליה.

    Liked by 1 person

  3. שיחה מצוינת ומאד מהנה. אהבתי את האפיון שלו את החינוך הערבי כחינוך ממלכתי דתי. גם הממלכתי דתי היהודי לא מעז להכניס נושאים כמו השכלה, אבולוציה וכדומה לתוך הנושאים הנלמדים לצערי.

    דרך אגב שאלה שהוא לא התמודד איתה היא מדוע אנו מקבלים את עובדת קיומה של ניו זילנד לעומת אי הקבלה של הגיהנום. אולי אני אכתוב על כך פוסט.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s