גברת ורבורג (עירית לינור)

גברת ורבורג היא אישה רעה העושה דברים רעים עם תירוצים קלושים. היא מצליחה לחמוק מלתת את הדין על מעשיה על ידי שילוב של עזות מצח ומזל. אחרי שגמרתי את הספר שאלתי את עצמי אז למה היא עשתה את הדברים הרעים שעשתה? ואז חשבתי לעצמי שלפעמים גם אני עושה דברים רעים עם תירוצים קלושים.

הספר הוא גם אנטי פסיכולוגיסטי. פסיכולוגיה מתיימרת לא לשפוט אנשים. רק לעזור להם. הולכים אחורה הולכים קדימה אבל התוצאה היא בסוף קבלה של המעשים הרעים שעושים. הספר לא מספק את הסחורה הפסיכולוגית המשומשת הזו. הגיבורה אמנם התייתמה לה מאימא בשלב מסוים אבל ברור שהמעשים שהיא עושה אינם תולדה של פסיכו אנליזה כזו או אחרת הנובעת מהעבר שלה ומוצדקת באופן נלוז. גברת ורבורג בחרה לעשות את מה שעשתה מרצונה החופשי לעשות את מה שעשתה ואת זה הפסיכולוגיה מנסה לטאטא מתחת לשטיח. הרבה יותר קל להסביר למטופל שהוא חווה תסכול או שזה בגלל משהו טראומטי מהעבר במקום לעמוד מול המציאות ולהגיד את האמת.

ביקורות אחרות לקחו את הספר לביקורת על הבורגנות. במילים אחרות הלבישו עליו את הדעה הקודמת שלהם. לטעמי זהו ספר מוסר העוסק בטבע האדם.

3 תגובות בנושא “גברת ורבורג (עירית לינור)

  1. י.ד, רק תשים לב, אתה כותב:

    גברת ורבורג בחרה לעשות את מה שעשתה מרצונה החופשי לעשות את מה שעשתה ואת זה הפסיכולוגיה מנסה לטאטא מתחת לשטיח. הרבה יותר קל להסביר למטופל שהוא חווה תסכול או שזה בגלל משהו טראומטי מהעבר במקום לעמוד מול המציאות ולהגיד את האמת.

    עד כאן הציטוט:

    אבל, אתה מקשר בין רצון חופשי, לבין המעשים. אלא שאין קשר. בין אם זה היה בגין העבר הבעייתי, בין אם לאיו, לא קשור לרצון חופשי בהכרח. ועוד: אתה מניח שיש קשר סיבתי גלוי, בין עבר בעייתי, לבין המעשים הנלוזים. מי אמר לך שיש קשר גלוי ? ( בלי קשר לספר, אלא מכללא). נניח כך:

    תופעה ידועה בפסיכולוגיה של קורבנות:

    נשים שנפלו בצעירותן בעיקר, קורבן למעשים מיניים ( בעיקר בתוך המשפחה, על ידי האבא) הופכות לעוסקות בזנות, או נערות ליווי וכדומה. אז מה אתה חושב ? שהן מודעות בהכרח לקשר ? זה גלוי לעין ? בתודעה שלהן בהכרח ? לא, כלל לא בהכרח.

    רוב האנשים הרעים, או הקרימינלים אגב, הם קורבנות. אבל, קורבנות, לא שולל אשם מבחינה משפטית ועניינית. נניח כך:

    אדם התעללו בו בילדות. אביו היכה אותו מכות רצח מגיל קטן מאוד. אמו עסקה בזנות, והייתה מסוממת תדיר. הוא גדל בכלל בשכונת מצוקה. בגין כך, הפך לקרימינל. האם הוא קורבן ? ודאי. קורבן למצב. קורבן להזנחה של המדינה יטען הטוען. האם זה יעזור לו בבית משפט ? ודאי שלאיו. יעזור כנסיבות מקלות אולי בגזר הדין, לא בהכרעת הדין.

    הקורבנות טבועה, ובהחלט מקושרת למעשים רעים וקרימינלים. זה לא שולל ולא מפריך קיומו של רצון חופשי. והקשר הוא לאיו דווקא גלוי ומובן, לא למתבונן, ולא לקורבן עצמו.

    נ.ב.: הפסיכולוגיה אמורה לעזור אכן, נטו לעזור ( הפסיכולוג ניתן להגדירו כ- "ידיד מקצועי" אכן ) אבל, זה ברמה של טיפולים וולונטריים. ברמות משפטיות, הפסיכולוגיה,והפסיכיאטריה, תפקידן לשפוט את האדם ואת מעשיו. לא במובן הערכי תמיד. אלא, במובן של הקשר, בין המצב הנפשי ( קשר של אחריות קוגנטיבית) לבין ביצוע המעשים, או כשירותו של אדם, לעמוד לדין פשוט. הרבה פעמים, הפסיכולוגיה אכן מכשירה והכשירה המעשים הרעים אגב. לא בעזות מצח. אלא, בעצם חשיפת הקשר, בין קורבנות, לבין המעשים הרעים. כלומר: אם אדם מבין שהוא היה קורבן, אזי, ברור, שזה מפקיע הקשר ( פסיכולוגית) בין אופי טבוע קלוקל, לבין המעשים עצמם. זה אמור להעניק לאדם, ביטחון. אפשרות לפתוח דף חדש בחיו. אמור לשחרר אותו. יש בזה מעלות רבות.

    אהבתי

  2. בלי להיכנס לדיון העקרוני על חופש הרצון לעומת נסיבות חיצוניות בגברת ורבורג הפרשנות הזו בוודאי נשללת. כך למשל האמא החורגת של גברת ורבורג אומרת לה:
    "'רק שתדעי, אף פעם לא חשבתי שאת מסכנה. מההתחלה ידעתי שאת נחש' אמרה דרך אגב, ואני הערכתי את המחמאה".

    אהבתי

  3. איזה פרשנות נשללת י.ד. ? לא קראתי הספר מחד. אבל, מאידך, גם לא גרסתי שהיא הייתה נטולת רצון חופשי. אלא גרסתי בכלל ,שרצון חופשי, מעט רלבנטי כאן. מה גם שלא הגדרת מהו רצון חופשי כלל.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s