התרים את הארץ

פרשתנו, פרשת שלח, עוסקת במרגלים. אולם המילה מרגלים איננה נמצאת בספר במדבר. היא נמצאת בסיפור המקביל בספר דברים  (פרק א).  בספר במדבר הכינוי הוא האנשים התרים את הארץ. לא לרגל את הארץ הם באים אלא לתור בה.  על פי מה ששמעתי מהרב שרלו הטעות הייתה של משה שעירב שני עניינים שונים. עניין אחד היה השליחות של נשיאי העדה לחבב את הארץ על בני ישראל. השליחות הזו הייתה של ריבונו של עולם שרצה שבני ישראל יאהבו את הארץ ויחפצו בה. השליחות השנייה הייתה של ריגול צבאי לברר דרכי כניסה לארץ ישראל ומלחמה מטעם משה המופיעה בספר דברים. טעותו של משה שאיחד בין השליחויות והטיל על נשיאי העדה הנכבדים שליחות של ריגול צבאי שלא הוכשרו לה. וכך במקום להתייחס למציאות הצבאית מולם באופן ענייני, נתקפו אימה ובמקום לשבח את הארץ גינו אותה:

"כח אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם כט עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על הים ועל יד הירדן ל ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה לא והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו לב ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות לג ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם " (פרק יג)

כשיהושע שולח מרגלים לרגל את יריחו הוא לא חוזר על הטעות ושולח שני לוחמים ולא שני נשיאים. ועם זאת בסוף הפרשה אנו קוראים את פרשת ציצית:

לט והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות יהוה ועשיתם אתם ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם (פרק טו)

ואת האזהרה נגד התירה אחרי הלב ואחרי העיניים. למרגלים היו את כל התירוצים שבעולם אבל בסופו של דבר האדם צריך לשלוט על ליבו ועל עיניו. ומי שאיננו שולט על ליבו ועל עיניו והולך בשרירות ליבו, מביא חורבן לעולם ומונע מבני ישראל את הטובה המגיעה להם לעוד ארבעים שנה.

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “התרים את הארץ

  1. כתוב בצורה משובחת. שים לב שגם מצוות ציצית היא רשות. אתה תבחר ללבוש בגד 4 כנפות ותתחייב במצווה. זאת אומרת שוב, מופיע הבחירה האישית והשפעתה הדרמטית.

    Liked by 1 person

    1. אוף טופיק,

      אחרי ששלחתי את התגובה בבלוג "אלוהים איתנו – מחשבות של ניאו שמרן עצמאי ", חשבתי שאולי יעניין גם אותך.

      _______________________________

      בהמשך לאזכורך את האיסלם – מצ'ב הפנייה לפוסט של רון יובל על האיסלם הליברלי. הוא עצמו מתבסס על הספר של עמנואל סיון על קנאי האיסלאם.

      https://ronyuval.wordpress.com/2015/03/26/liberal-islam/#more-1097

      בעיני ההשוואה בין הקשיים של מוסלמים מאמינים במאה ה 21 לבין הקשיים של יהודים מאמינים בתקופתנו – עשויה ללמד אותנו משהו.

      קטע מהפוסט: " … אין להוגים הליבראלים באסלאם מסר אחיד, אך מטרתם הסופית זהה. הם מבקשים לחולל רפורמה מעמיקה באסלאם, במטרה לנער את התרבות הזאת, לחלץ אותה מתוך הניוון שלתוכו שקעה ולהכניס אותה אל העולם המודרני. לטענתם של אינטלקטואלים אלה, הרפורמות יועילו גם כאמצעי הגנה מפני השפעתם ההרסנית של קנאי האסלאם. כדי שתושג מטרה כפולה זאת, חייבים להתקיים שלושה תנאים מוקדמים:

      בראש ובראשונה, יש לראות את המסגרת האסלאמית בהקשרה. הווי אומר, עליה להיות מוסברת ומובנת במונחי הזמן והמקום שבהם היא נוצרה. כשהם צועדים בעקבותיהם של טהא חוסין ואחמד אמין, ענקי הרוח של שנות העשרים-שלושים, נטלו האינטלקטואלים האלה על עצמם לבצע מחקר מקיף ושיטתי של התפתחות המשפט, ההיסטוריה החברתית והפוליטית, החדית' והפילוסופיה האסלאמיים. מחקרים אלה הניבו עדות עשירה לכך שהאסלאם התפתח כל הזמן תוך היענות לנסיבות המשתנות והוא מכיל שפע של גיוונים לפי מקום וזמן, בעודו שומר על נאמנות לגרעין של המסר הנבואי. הליברלים משוכנעים שהתגליות שהעלה המחקר עד היום מצדיקות במלואה את הפנייה ל"אג'תיהאד" חופשי וגמיש, המבקש פתרונות פלורליסטים, שיציעו מענה למגוון המצבים הקיימים בעולם המוסלמי של היום. "אג'תיהאד" רחב אופקים חייב להישען ככל הניתן על המסורת העשירה של האסלאם הן באשר לפתרונות והן באשר לכלים להגיע אליהם. השימוש במסורת זו יבטיח שהזהות התרבותית לא תאבד תוך תהליך הרפורמה וההחייאה. חובתו וזכותו של כל דור ודור להמשיך ולפתח את האסלאם, כפי שנעשר בשחר ימיו של הסלף, מן המאה השביעית ועד התשיעית.

      שנית, האסלאם חייב להצטרף לתרבות העולם, ליצור איתה קשר, לשאול ממנה את הנחוץ לו, ולהעביר אות דרך המסננות התרבותיות שהוזכרו לעיל. אין בנמצא תהום שאיננה ניתנת לגישור הין האסלאם והארצות המודרניות יותר, הכוללות לא רק את המערב ורוסיה, אלא גם את יפן, דרום קוריאה ומלזיה. שלוש האחרונות מהוות דוגמאות ראויות לציון מיוחד בתור ארצות לא אירופאיות שהגיעו למודרניזציה ללא אובדן הזהות התרבותית. האיום בדבר מזימה עולמית או לפחות מערבית לפלוש למרחב התרבותי המוסלמי אינו אלה יציר דמיונם של הקנאים והוא פשוט לא קיים. אין ספק שיש להתנגד לשלטון זר, פוליטי וכלכלי, אך אין להיסגר בפני תרבויות זרות. בעולם שבו גבולות התקשורת חדירים לחלוטין, רמה מסוימת של גלובליזציה תרבותית היא בגדר נתון. האתגר הוא כיצד לגרום לכך שהגלובליזציה תפעל ליצירת גרסה מוסלמית של מודרניות. מה שנחוץ אינו חיקוי עיוור של המערב, כי אם אימוץ סלקטיבי של המגוון התרבותי: מיזוג בררני ולא התבוללות, הצטרפות לעולם , שיכול להציע הרבה למוסלמים מבלי להיבלע על-ידיו. … "

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s