ילדים, רווקות ושפע אלוהי

בספרו הגדול "לידתה של אירופה" בפרק שחר אירופה מנתח ההיסטוריון הדגול רוברטו לופז (יהודי-איטלקי מג'נובה) את התפנית של אירופה במאה העשירית:

" האמת היא שאת המאורעות המשמעותיים ביותר של המאה העשרית אין למצוא בכרוניקות, והם גם אינם כרוכים באנשים ידועי שם. כדי לצפות בשחר אירופה שהחל עתה עולה ומפציע, עלינו לעזוב את הספרות הגבוהות של ההיסטוריה הפוליטית והאינטלקטואלית, ולרדת עד מקורות החיים עצמם… במאה העשרית כבר אין מקום לספקות: בספרד כבסין, בשבדיה כבמצרים, החלה האוכלוסיה צומחת במהירות. בני אדם הם החומר היסוד של ההיסטוריה; הגידול הזה, שנמשך ללא תנודות עד למחצית שהשניה של המאה השלושה עשרה ופסק לחלוטין רק במאה הארבע עשרה, גידול זה הינו הכוח המניע של כל המאורעות בימי הביניים. אין פירושו של דבר שהיה זה בהכרח  המאורע החשוב ביותר; אוניברסיטאות ותדרלות, פרלמנטים וערים, אלה, אפשר שהם משמעותיים הרבה יותר ממספר הלידות והמיתות, אך העליה החדה במספר האוכלוסין היתה ללא ספק הדחף העיקרי שאיפשר את כל התוצאות האחרות." (עמ' 137)

'בני אדם הם החומר הגלם של ההיסטוריה' מסביר לנו רוברט לופז וכאשר אין בני אדם, או כשלא מולידים בני אדם, אין היסטוריה ואין גם מה שנגזר מההיסטוריה כמו קידמה (טכנולוגית ומוסרית). ילדים הם מטילי אימה. אין מי שחש את זה או ביטא זאת בחריפות יותר מאשר קוהלת:

"יח ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי יט ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם זה הבל כ וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש כא כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה" (פרק ב)

ועם זאת ילדים גם נושאים בחובם הבטחה; המציאות היא דינמית. דברים משתנים ומתפתחים והילדים יגדלו ויעשו דברים שלא נשער אותם. בנקודה זו למרות כל אהבתי לקהלת אני חש שיש בדבריו גאווה. מין אמונה שאיתו נגמרת ההיסטוריה; היא רק מתחילה.  ועם זאת יש אמת בדבריו. הנה מישהו שחשוב לך ואין לך שליטה עליו.  את/ה תלכ/י לבית עולמך והוא יתנהל בכוחות עצמו. ועם זאת, דווקא בגלל הנקודה הזו ילדים משחררים אותך. לא על כל דבר יש לך שליטה. ילדים מבטאים את הזרימה של ההיסטוריה ולכן את האפשרות של קידמה. ההיסטוריה נמשכת ולכן יש מה לשפר. עולם שאין בו ילדים הוא עולם שאין בו בני אדם המהווים את חומר הגלם של ההיסטוריה כדבריו של לופז, ולכן הוא עולם שאין בו היסטוריה. זהו עולם של אינדיבדואלים אטומים המצויים בתוך מונאדות כפי שהגדיר זאת לייבניץ. המוסריות שלהם מתבטאת בשחרור עצמי של כל התשוקות שלהם בלי מחויבות להמשך הקיום האנושי.

את העולם הזה שרטטה הסופרת איין ראנד בספריה ובמיוחד בספר כמעין המתגבר. לכאורה, השמאל חולק עליה, אבל כיון שהשמאל מחויב להפסקת ילודה אין הבדל גדול, למעשה, בין מה שהיא מציעה לבין ההתנהלות שלו בפועל. את ההבדל ניתן אולי לראות בכך שהיא מבינה שההיסטוריה וקידמה הם פונקציה של ילודה והיות והיא נגד ילודה כגורם המשעבד את החופש האנושי (ובמיוחד הנשי) היא גם לא מכירה בקיום ההיסטוריה והקידמה. ואילו השמאל ממשיך להאמין בהם באופן כוזב למרות שבפועל אין הבדל בינו ובינה כפי שהיא טורחת לעקוץ שוב ושוב. ילודה, ואימהות כפועל יוצא של ילודה, הם אם כל חטאת בעיני ראנד. בספר, אין מישהי המושמת ללעג יותר גדול מאשר אימו של פיטר קיטינג אשר המחויבות שלה כלפיו מוצגת שוב ושוב כשתלטנות בלתי נסבלת. את שאר הגיבורים היא מציגה באופן עקבי כחסרי אימהות. אימה של דומיניק פרנקון נפטרה בצעירותה, רוראק בא מרקע לא ברור. הוריו של אליסרוות' טוהי לא מוזכרים וגייל וונדהד בנה את עצמו מילדות. כל הדמויות מוצגות בלי אימהות וגם בלי ילדים. החירות של הגיבורים מושכת עד שקולטים את הנביבות שלה. דומיניק פרנקון לא נכנסת להיריון מפיטר קיטניג למרות שהם מותארים כמקיימים יחסים ועלילת הספר מתנהלת בשנות השלושים כשעדין לא גילו אמצעי מניעה. האם העלילה יכלה להמשיך באותה מידה אם היא הייתה נכנסת להיריון מפיטר קיטניג ? איזה מביך להיגרר עם ילד של פיטר קיטינג ואולי להשמין, כתוצאה מההיריון, כמו שקורה באופן טבעי לחלק מהנשים בהריונות. האם היא יכלה להיות המודל המושלם לחירות האדם כפי שהיא מוצגת בספר, אם היא הייתה משמינה  והופכת לבן אדם נורמאלי (שבעלה אוהב אותה בלי לדרוש ממנה להיות מודל החירות בעולם)? המוסר של איין ראנד מתאים ככפפה ליד לעולם שלנו המערבי, שבו נשים לא מתחתנות ולא מביאות ילדים, ושבה יחסי מין מנותקים לגמרי ממהקשר פריה ורביה. רק דבר אחד חסר בעולם הזה: עתיד. עולם ללא ילדים הוא עולם ללא עתיד, ללא היסטוריה ולכן גם ללא קידמה. המוסר השולט בו הוא מוסר של פיתוח הדוניסטי של הנאות הפרט בלי נכונות לקבלת מחויבות כלפי ילדים. הביקורת של ראנד על השמאל – המציג את עצמו כמאמין בקידמה בעודו כופר בה בלאט – מדויקת לחלוטין אולם העובדה שראנד כנה יותר מהשמאל לא הופך את המוסר שלה לטוב יותר.

בסופו של דבר, ההדוניזם של ראנד הורג את ההמשכיות האנושית ואת האמונה בחיוב של הקיום האנושי באשר הוא באופן המנותק מהאינידבידואל עצמו. כתוצאה מכך אין מקום לקידמה או לדאגה אמיתית לעתיד שכן אין עתיד; האנושיות נמצאת בזרימה, בהמשכיות. ובהקשר זה נדמה שאין יותר טוב מלצטט את הרב פרומן זצ"ל:

"בעיני, הענין הרוחני של הזוהר ושל רבי נחמן הוא אותו עניין: להעביר אותנו מעולם העובדות לעולם השפע. אפשר לראות את העולם הזה כמורכב מעובדות – בית, הרים, אנשים וכן הלאה. אבל אפשר לתפוס את העולם לא כעומד בפני עצמו אלא כנהר של זרימה אלוהית. שפע שזורם ממנו. והשפע האלוהי מופיע בצורה הטובה ביותר במובן של דורות – האבא, הבן והנכד. זרימת הדורות. אם אתה עוצר את השפע הזה ולא מתחתן, אתה קוטע את הזרימה. לכן, בזוהר הרווקות היא החטא בה" א הידיעה" (חסידים צוחקים מזה עמ' 11).

3 תגובות בנושא “ילדים, רווקות ושפע אלוהי

  1. בשתי הכתבות האחרונות שלך התעלית, והן קשורות אחת לשניה.

    איך האנושות תתחזק את עצמה ללא ילדים? האם יהיו מספיק מדענים כדי שיבינו את מה שעשו הוריהם ויצליחו לתחזק את החברה האנושית ברמה של הוריהם?

    השרותים הסנטירים שהמציאו הרומאים אבדו לאלף שנים ויותר היות והדורות שהחליפו אותם היו ברברים. יתכן שהמגפה השחורה היתה נמנעת לולי זאת.

    לגבי קוהלת. לא לגמרי הבנתי את השימוש שלך בו. מהבחינה הדתית קוהלת טוען שאין טעם לחיים ללא אמונה, החיים בעולם הזה חסרי ערך היות והחיים בעולם הבא הם הם האמיתיים. האנשים החיים באמונה שלמה באל, חייהם בעלי טעם ותכלית.

    אבל לדעתי הטענה הדתית קיימת רק כדי להצדיק את הכללת הספר בתנ"ך. בפועל הוא מביע אכזבה מוחלטת מהחיים והקיום האנושי. הוא לא מביע גאווה כלל, הרי מה שהוא מביע זה כשלון אישי ההפך מגאווה "כל מה שעשיתי בחוכמתי ועושרי הוא גז בניוטרל". הוא רואה את חייו ככשלון. כלל לא אכפת לו מאחרים ולא אכפת לו מה יהיה אחריו. כל מי שיבוא אחריו כזה שהיה לפניו הוא רק הבל הבלים וזכרו יעלם כהבל פה. הוא לא מביע שום עניין ואמונה או תקווה בילדים. הכל הבל. גם כשאתה תמות לא יהיה כלום, וכל מה שעשית הבל

    באופן ככלי ההרגשה שאתה מעביר, ביחוד בהסברים שלך על איין ראנד נוקבת ומהנה.
    המשמעות היחידה לחיים הם נשואים וילדים. אין סיבה וטעם אחר לחיים.

    לגבי הסיום שלך על השפע האלוהי. האם האלוהים הוא מטרה או כלי עזר לאדם לחיות חיים טובים יותר?
    החיים לא נועדו להיות מאושרים או מהנים. כשאתה הולך לעבודה, או עושה ספורט. אתה סובל, אבל יש לך ספוק וטעם יותר מאשר כשהתבטלת.
    דווקא אנשים יצירתיים כשמגיעים לסוף חייהם נוטים יותר מהפשוטים יותר להרגיש שהם בזבזו את חייהם.

    אם תתבונן על האנושות וההסטוריה, מאז מהפכת התרבות האנושות האיצה. התקופה שלאחר מלחמת העולם השניה היא הספרינט המהיר ביותר שהאנושות חזתה ואלו זמן ימי חייו של בן אדםאחד, פסיק של זמן בהסטוריה. רוב אלו המנבאים את העתיד מתבססים על אינטרפולציה. אם תחפש תמצא שהנבואה המקובלת היא שבשנת 2035-2045 כבר נתן יהיה להאריך את חיי האדם. וגם אם יאריכו רק ב15-20 שנים מי יודע מה יהיה 20 שנים מאוחר יותר עם קצב ההאצה ימשיך.
    אבל אם תקרא בנפרד על ההתפתחות התרבותית תמצא שאנחנו בקצה הגל. התרופות החדישות ביותר שמשווקים מתבססות על גילויים משנות ה70 ואפילו קודם לכן, אין זמן רב כל חדש. כל הגילויים ברמת הדי.נ.אי לא הביאו לשום פריצות דרך תורמות משמעותית. הפיסיקה סיימה לחקור ולפתח כל מה שיכלה על בסיס מה שאלברט אינשטיין גילה ב 1905. אין הרבה התקדמות. הטכנולוגיה היא שנתנה לנו את ההרגשה שאנחנו עדיין במרוץ על בסיס הפיתוחים ב 20 השנים האחרונות אבל גם הם מסתיימים. גם טכנולוגיה יש גלים והגל הסתיים. אין יותר חוק מור והקואנטום פיזיקה לא הוביל לשום מקום. בתוך כל אלו משתלבת האטת הילודה. מספר גלים טבעיים מתלכדים ואנחנו חוזרים להיות בני אנוש שלא התגברו על הטבע. לא נצליח להיות בני אלמוות אלוהיים כמו שקיווינו, אנחנו על סף תחילת דעיכה ארוכה וטבעית. זו גם הסיבה שהדת מתחזקת בעולם המערבי.

    Liked by 3 אנשים

  2. לפעמים, הורים מנסים לדמיין איך היו חייהם נראים אלמלא היו להם ילדים. ואולי, לרגע או שניים, הם משתוקקים שהילדים שלהם ייעלמו, הם משתוקקים להישאר חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם. אך אף על פי שהפנטזיות האסורות האלה מלמדות אותנו שההורים יודעים כי ערכם אינו תלוי בהכרח בילדיהם, הן מאששות באותה נשימה את חיוניותם של הילדים עבור ההורים. הרי העובדה שההורה צריך לדמיין את חייו בלי ילדיו רק כדי לדמיין שהוא מישהו אחר, מראה לנו שהילד הוא שהופך את ההורה למי שהוא. ומכאן שאובדן בפועל של ילד – בניגוד לפנטזיה על היעלמותו – הוא אובדן של ערכו העצמי של ההורה, וכפועל יוצא של תחושת העצמי שלו. כשאנו הופכים את עצמנו לכלים בשירות דבר מה שאינו עצמנו, אנו ניזונים מהדבר שאנו משרתים ומאששים את ערכנו באמצעותו.

    https://alaxon.co.il/article/מסירות-עד-כלות/https://alaxon.co.il/article/%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%93-%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA/

    Liked by 1 person

  3. תודה.

    ההשפעה שתהיה לצמצום הילודה על תחזוק הסביבה המודרנית שלנו על כל השלכותיה – לא רק מדע אלא גם טכנולוגיה וכלכלה – היא לא ברורה. הדעת נותנת שהאפשרות לחלוקת עבודה והתמחות מהסוג הרווח היום תהיה פחותה במציאות כזו. ועדין העניין לא ברור. שי שפירא כתב על כך פוסט מצוין:
    https://stuffshaireads.wordpress.com/2019/01/31/%d7%94%d7%9e%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%92%d7%a8/

    קהלת בא להבהיר את אובדן השליטה שיש בילדים המחייב אותך לצאת מהמונאדה האישית ולקבל את זה שישנם דברים החשובים שמעולם לא תוכל לשלוט בהם. האכזבה מהקיום קשורה לגאווה. רק מי שבטוח שהוא השיא יכול להתאכזב כאשר הוא מבין שהמציאות תמשיך אחריו. את קהלת, ניתן לראות לדעתי כתרגיל מה היה קורה אילו הייתי הבן אדם המוצלח ביותר שחי? והתשובה היא כנראה שהייתי מבואס.

    אני לא חושב השילדים זו המשמעות היחידה בחיים. אני חושב שילדים מרחיבים את טווח המשמעות האישית שלך ומחריגים אותו מהקיום הנקודתי שלך בציר המספרים. מה שאתה עושה יהיה לו משמעות למישהו גם עוד מה דורות כאשר אתה כבר לא תהיה בסביבה ולכן ניתן לדבר במונחים מתמשכים כמו היסטוריה וקידמה. כאשר אני קורא אנשים המדברים על העתיד כשאין מבחינתם עתיד אישי – ולו לכמה דורות – זה נשמע לי משונה. דרך אגב, גם אם מישהו באופן פרטי איתרע מזלו ולא הביא ילדים זה לא אומר שטווח המשמעות שלו הוא לא ארוך על ידי אחיינים וכדומה.

    בקשר לשאלה על אלוהים אני לא יודע. אני חושב שאלוהים הוא מטרה אבל אני צריך להרהר על זה עוד.

    יכול להיות שאנחנו דורכים במקום אבל גם בסוף המאה תשע עשרה חשבו שהפיזיקה הגיעה לרוויה וכל מה שצריך לפתור זה רק את הבעיות הזניחות המקומיות האלה של הקוואנטים של האור ומהירות האור (ניסוי מיכלסון).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s