הערה שהעירה קמיליה בבלוג תמריץ עוררה בי כמה מחשבות שחשבתי לפרוס כאן. קמיליה כתבה:
וכאן אני מגיעה, לאחר סיבוב, לטענה נוספת שלי כלפי הצמד גנץ & יעלון
זכור לי ממבצע צוק איתן שהרמטכ'ל ושר הביטחון דאז חזרו וטענו, פעם אחר פעם, שהחמאס מאוד מעונין בהפסקת אש, שהוא מתכנן להפסיק לירות אלינו, שהוא מתחנן כבר להפסקת אש וכד' וכד'. נאום הכלניות היה רק חוליה קטנה אחת בשרשרת ההצהרות הנ'ל.
טענות אלו של הרמטכ'ל ושר הביטחון למעשה ביטלו את כל התכנונים וכל ההכנות של צה'ל לפעולה כלשהי נגד רצועת עזה. יותר מכך, היא הובילה לשאננות יתר של כוחותינו בזמן שהחמאס הסכים (לכאורה) להפסקת אש. שאננות שעלתה לנו גם בחיי הדר גולדין.
רק בדיעבד התברר שגנץ & יעלון שגו אסטרטגית בהבנת החמאס ומה שמניע אותו.
כיון שלא שמעתי מאף אחד מהם הודאה בטעות זו בתפיסת האויב ולא שוכנעתי שהם מסוגלים להפיק לקחים מטעויות העבר שלהם – איני מסוגלת לסמוך עליהם שלא יבצעו טעויות דומות, או אפילו חמורות יותר, בעתיד."
דבריה של קמיליה עוררו אותי להיזכר בדרך שבה גנץ נבחר. גנץ, כזכור, לא היה המועמד הראשוני. המועמד הראשוני היה דווקא יואב גלנט. אלא שטענות שהועלו כנגד חריגות בניה של גלנט הביאו לבסוף לבחירתו של גנץ. כלומר, המועמד שנבחר לא היה המועמד הראוי אלא המועמד הלא ראוי מסיבות שאינן רלבנטיות (גלנט אפילו לא הועמד לדין והמשיך לקריירה פוליטית של שר מטעם מפלגת כולנו וכיום מועמד ברשימת הליכוד).
הנקודה הזו הזכירה לי את דברי המדרש: "דורו של דוד שהיו בו דלטורין (אומרי לשון הרע)היו נופלין, אבל דורו של אחאב כלן עובדי עבודת כוכבים היו ועל ידי שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין" (ויקרא רבה כו ב). תמיד המדרש הזה נדמה לי באופן מיסטי אולם המחשבה על בחירת גנץ גרמה לי מחשבות אחרות. לשון הרע מביאה להפסד במלחמות כיון שהיא גורמת להחלטות לא על בסיס איכות אלא על בסיס דברים לא רלבנטיים. כאשר אומרים לשון הרע וכאשר מקבלים לשון הרע שמים דגש לא על הדברים החשובים שצריכים להשפיע על ההחלטות אלא דווקא אלא דווקא על עניינים לא חשובים אשר מקבלים נפח ציבורי לא חשוב. וכתוצאה מכך מי שנבחר אינם האנשים הטובים שמנצחים במלחמה אלא האנשים הגרועים שאינם מנצחים במלחמה.
גם בדיבורים על גלנט היה יסוד של לשון הרע . עורכי החדשות בעיתונות הכתובה והמשודרת יכלו להתעלם מהסיפור הזה ולהשתיק אותו. היועצים המשפטיים יכלו להודיע שהם לא רואים מקום להתערבות משפטית. אולם ההצפה של הסיפור בתקשורת והחקירה המשפטית לא השאירו ברירה. ההשוואה לשנות החמישים והשישים ברורה למדי. אז דווקא העדיפו לשתוק על נושאים לא חשובים והתוצאה היתה שמדינת ישראל ניצחה במלחמות. ישנם כאלו שיטענו שהמציאות הנוכחית היא ריאקציה לשתיקה של העבר שבה ההערצה של אלופי הצבא הביאה ליחס סלחני שאיננו ראוי. ועם זאת ניתן לראות זאת כאותו עניין – ההתבטלות לאלופים אתמול הביאה ליחס מוגזם היום. אם לאנשים היה יחס מכבד אתמול השומר על העצמיות שלהם הם לא היו מגיעים ללשון הרע היום.
י.ד. 
רעיון חמוד
אהבתיLiked by 1 person
בעבר היה מותר למנהיגים מה שלא מותר היה לחילים הפשוטים. ידוע הסיפור על דיין שהעביר עתיקות לרשותו כשהיה רמטכ"ל ושר הביטחון וגם השתמש בהליקופטרים צבאיים לשם כך וגם יגאל ידין קדם לו. האוירה היתה אז אוירה של מלחמת קיום והמנהיגים נלחמו מסיבות אידיאולוגיות וסיכנו חייהם עבור העם. היום הדברים קצת שונים. צריך לדעת איפה עובר הגבול. יצחק מרדכי היה צריך ללכת כי עבר את הגבול וגם נשיא המדינה שלנו משה קצב לא היה צריך מלכתחילה להגיע למוסד הנשיאות.
הרבה כביסה מלוכלכת העתונות הסתירה בעבר על מנהיגים כדי לא לפגוע בהנהגה, ביחוד בתחומי אישות.
אתה מצביע על כך שאנשים מעדיפים דברים טפלים מאשר את העיקר, זה בכל הרמות, זו חלק משטיפת המוח. התיחסת לבלוג של תמריץ, לתמריץ היה בלוג של אנשים שהשתדלו להחזיק רמה ואיכות אבל הוא העדיף לקבל קשקשנית כמו קמיליה כי הוא רצה נקבה בכל מחיר וכן אפשר לאנשים לעבור את הגבול, למרוח לגדף, לכן הבלוג שלו נראה כיום זבל, הוא לא ידע להבדיל בין עיקר לטפל. כלל האוכלוסיה כזו, עסוקה בטפל במקום בעיקר. ההאשמות נגד נתניהו הם כאלו, גם ראש הממשלה אולמרט הלך לכלא בשל פסיק. ספירו אגניו סגן הנשיא של ארה"ב שהלך לכלא אמר פעם, בני הזונות שינו את החוקים ולא אמרו לי. השיטה היום היא סיכול על ידי תקיעת מקלות בגלגלים.
אדם שמגיע כמו גנץ & יעלון לעמדה של שר ביטחון ורמטכ"ל אסור לו לעשות טעויות כפי שעשו מול החמס. זה לא נתפס.
אגב יצא לי לפגוש בעבר את גנץ במכללה לביטחון לאומי כשהיה שם תלמיד והרושם שהיה לי ממנו שהוא אנמי לחלוטין. מתוך שלל המנהיגים לעתיד שסומנו שם הוא היה שולי ביותר וכנראה ההערכה שלך שהאנשים השוליים בסופו של דבר מגיעים למעלה מהסיבות הלא נכונות היא נכונה. אפשר לראות בפרוש כיום שהוא מתכון לאכזבה עתידית וקול מבוזבז. כלום לא יצא ממנו. אני לא מבין מה גורם לאנשים לחזור ולעשות את אותה הטעות ולהשליך יהבם כמו בקזינו על מספר סתמי, אבל זה העם שלך ואלו אנשים.
אהבתיאהבתי
ובנוסף זה אליך אישית. אתה בעבר טענת שקמיליה אומרת דברים של טעם ואתה גם נותן לה תכופות לייק ומתיחס לדבריה. בעיני זה ברור שהיא אדם ריק לחלוטין, חסר השכלה חסר הבנה חסרת יכולת לעבד מידע. התגובות הארוכות והריקות תוכן שלה הוא קישקוש של ברווזה, לא תורם כמעט כלום, חוץ אולי מהלינקים שהיא מעלה. וגם שם היא דנה ארוכות ומגיעה למסקנות שמראות שהיא לא מבינה מה היא קוראת. ובכל זאת אתה לא רואה את זה. אתה משקיע מחשבה בדבריה באותה מידה שאתה משקיע בדבריו של אבשלום בץ. תסיק מזה מסקנות מסוימות לגביך, לגבי אנשים משוחדים בדעותיהם לגבי דעות שונות של אנשים מרקע שונה. כשאתה מתווכח עם אבשלום בץ שהוא ללא ספק משכיל וחריף ומשקיע מחשבה ונטול אגו אבל בעל דעות שונות משלך, האם אתה יכול למצוא לשון משותפת ולנהל שיחה? אתה יכול להבין שהוא אדם חכם לא פחות ממך וחבל ללכת ראש בקיר אתו אלא לנסות למצוא דרך לדון אתו ולהנות מזה? כי בפרוש יכולתם ליצר דיון מהנה אם היית פחות תוקפני ומודע לקהל שלך. ממש חבל.
אהבתיאהבתי
אם לאנשים היה יחס מכבד אתמול השומר על העצמיות שלהם הם לא היו מגיעים ללשון הרע היום.
בהחלט בהחלט, ואולם כלל החברה המערבית של היום שונה מהחברה שלפני דור או שניים. אתה לא יכול לומר שזו תולדה של העבר, זו תולדה של המידיה והחברה האמריקאית והאירופאית המשפיעות עלינו. חכוי והתבוללות. זו תוצאה של התרחקות מהמסגרת שהדת והכנסיות נתנו והתפקרות ערכים. כשצעיר עוזב את הבית והולך לאוניברסיטה הוא מתרחק ממסגרת הדת, מהכנסיה במערב, מהמשפחה והמסורת אצלנו.
אהבתיאהבתי
אני אגיב על שתי התגובות שלך.
א. אתה טוען שהקשר הנסיבתי הוא הפוך. בגלל שלא מבחינים בין עיקר וטפל אומרים לשון הרע. אולי. להתרשמותי בהחלט מבחינים בין עיקר וטפל, והעובדה – שרצו למנות את גלנט, אך בגלל הפרסום העיתונאי נאלצו ליחס חשיבות לטפל ומינו משהו פחות מתאים (כשכאן האחריות על לשון הרע היא הן על האומר והן על המקבל).
ב. באשר לדיון עם אבשלום בן צבי דומני שהוא התמודד איתו היטב (ואולי הוא יתקן אותי). הטונים היו קצת חריפים כי מדובר בנושא חם אז תמחל לנו. אם תשים לב לא שללתי אותו מהיסוד (הסיפור על אשתו של הרב עמיטל) וגם הוא הודה שהוא לא שחור ולבן.
ג. אבל עד שאנו משווים את אבשלום בצ לקמיליה בוא נשווה את אורי היפו לקמיליה. אורי היפו נתן לנו לפוסט תגובה שרובה התרשמויות. התרשמות אחת שתמריץ לא יודע להבחין בין עיקר לטפל. התרשמות אחרת מימיו במכללה לביטחון לאומי שגנץ היה אנמי. אני מקווה שאורי היפו מבין שאין לי הרבה מה לעשות עם ההתרשמויות הללו. עם הראשונה אינני מסכים (לדעתי תמריץ יודע להבחין יפה מאד בין עיקר לטפל). עם השניה אני מסכים אבל בלי קשר לאורי היפו, פשוט מההתנסות שלי בצוק איתן. ואני לא נכנס כאן לשאלות של הלכות לשון הרע (לקבל אסור, לחשוש מותר).
אם נשווה זאת לקמיליה נראה מיד את ההבדל. קמיליה לא הביאה התרשמות אלא נימוק לוגי. הנימוק הלוגי הזה חידש משהו (לא רק שגנץ אנמי אלא שהוא אפילו לא מודע לכך שהוא אנמי). על בסיס הנימוק הלוגי אפשר לפתח דיון: איך נתקענו עם חדל האישים הזה? שעל בסיסו ניתן לפתח דיון נוסף וכו'.
רק כדי להימנע מדיון טרחני נוסף אציג את הטיעון הלוגי של קמיליה:
טענות:
א. גנץ טעה בהערכת החמאס לאורך כל צוק איתן.
ב. גנץ לא הודה או התייחס מעולם לטעות שלו.
ג. (הנחה סמויה) לא ניתן לסמוך על אנשים שלא מודים בטעויות שלהם.
מסקנה: לא ניתן לסמוך על גנץ.
אחלה טיעון לוגי שבעולם.
אם אתה מקנא בקמיליה על הלייקים שהיא מקבלת או על היחס המכבד מצד תמריץ, חייל זקן, אל רום, מאפיהו, גרגורי ועבדך הנאמן, לא יעזור לך לנסות להשמיץ אותה. עדיף להכיר בטעות ולהתחיל לתרום לדיון אם בעזרת טיעון לוגי, תובנה חדשה ומרעננת, קישור למידע חדש או סתם הומור. הקיטורים שלך יותר פוגעים בכבודך מאשר משפרים את הדיון.
מחילה אם נפגעת.
אהבתיאהבתי
ישראל של שנות החמישים גם הייתה מרוחקת מהמסורת.
אני מסכים שישנם תהליכים של ליברליזציה והשפעה אמריקאית אבל לטעמי סוציולוגיה איננה תחליף להכרעות מוסריות.
אהבתיאהבתי
אני באמת לא אקדיש לזה הרבה מחשבה כי זה חסר טעם, ואני אעשה קמיליה, סתם אקשקש ביומני היקר בלי לחבר את המוח לבס. שבע וחצי בערב אין אם מי לדבר ואם לא אכתוב לך זה יהיה למקרר לנשנש.
א. אתה טוען שהקשר הנסיבתי הוא הפוך. בגלל שלא מבחינים בין עיקר וטפל אומרים לשון הרע. אולי. להתרשמותי בהחלט מבחינים בין עיקר וטפל, והעובדה – שרצו למנות את גלנט, אך בגלל הפרסום העיתונאי נאלצו ליחס חשיבות לטפל ומינו משהו פחות מתאים (כשכאן האחריות על לשון הרע היא הן על האומר והן על המקבל).
צורת הדיון שלך משונה, היא מגיעה מהרקע ממנו הגעת, מהחברה מהספרים מהדיונים מצורת פתירת קשיים. היא בפני עצמה מגבילה אותך וקשה לי להבין את הטעון בסגנון הדתי הזה והוא גם יוצר אצלי אנטגוניזם. אנשים מגיעים מרקע שונה עם דעות קדומות במידה זו או אחרת וגם עם אופי שונה בלי קשר לרקע. באותה משפחה יהיו 6-7 אחים בעלי אופי שונה. להתרשמותי, שבהחלט יכולה להיות מוטעית כיון שלא הלכתי ובדקתי אם זה כך, אני סתם יורה מהשרוול, רוב האנשים לא מבינים בין עיקר לטפל. הם סתם מגיבים לפי הרגש והרושם החיצוני. קל יותר להעביר ביקורת שלילית מאשר לעשות. זה גורם לאדם להרגיש טוב יותר וחכם יותר מהיוצר. הוא מנמיך את האחר במקום להעלות את עצמו. הפרסום העיתונאי נועד להזיק לגלנט. כמובן שזה מיותר, אנחנו הפסדנו אדם איכותי בתחום הביטחון בגלל דבר שולי שלא קשור לנושא הבטחון וירינו לעצמנו ברגל. נאלצו להתחשב בדעת הקהל שלא מבחינה בין עיקר לטפל. האחריות על האומר? על המקבל? האומר אומר שטויות משום שהוא נחות, שום דבר לא יעזור להבהיר לו, זה לדבר לקירות. אנשים לא מקבלים ביקורת ולא משתנים. המקבל הוא האחראי אם הוא לא יודע לעמוד בפרץ, אבל גם מקבלי ההחלטות שלנו בחלקם הם לא האיכותיים ונבחרו גם הם מהסיבות הלא נכונות על ידי מניפולציות של טפל עיקר. אחת הסיבות שאני טוען שצריך לדבוק בדת היא שאנחנו חיים בתקופה של חוסר שכל ישר, אין הגיון.
ב. באשר לדיון עם אבשלום בן צבי דומני שהוא התמודד איתו היטב (ואולי הוא יתקן אותי). הטונים היו קצת חריפים כי מדובר בנושא חם אז תמחל לנו. אם תשים לב לא שללתי אותו מהיסוד (הסיפור על אשתו של הרב עמיטל) וגם הוא הודה שהוא לא שחור ולבן.
אין טעם לוויכוח בין מאמינים לאתאיסטים מכיוון שהם מפרשים כל דבר אחרת. כדי להתווכח חייב להיות בסיס משותף כלשהו, כך שאחד הצדדים יוכל לומר, "אהה אם אתה מסכים ש אז אתה חייב להסכים ש Y" אתאיסטים ומאמינים לעולם לא ימצאו את הX שיוכלו להסכים עליו. הויכוח לא יוכל אפילו להתחיל כי כל אחד מהם רואה הכול מזוית הראיה שלו. בויכוח אתו אתם שניכם לא מסוגלים להתרומם מעל הרקע שלכם והדעות שלכם ואתם לא נמצאים במצב שבו תוכלו לשנות דעה ולהרחיב אופקים. מאחר וכך הויכוח נועד להנות את הצופים, החמצת הזדמנות. אבשלום הוא אדם פיקח מאד ואתה לא הצלחת לגלגל את השיחה אתו לידי דיון מעמיק כמו שיכול היה להיות בשל בעיקר החולשות הבין אישיות שלך. זאת אומרת אתה לא טוב ביחסים עם בני אדם, ההנד שיקינג שלך גרוע.
לתת לך דוגמה מוכרת, אתה הערת לתמריץ שבכל פעם שהוא מזכיר את טראמפ הוא מאבד את ההגיון ואת כושר השיפוט.
ג. אבל עד שאנו משווים את אבשלום בצ לקמיליה בוא נשווה את אורי היפו לקמיליה.
בניגוד למה שאתה חושב זו לא קמיליה שמענינת אותי כהוא זה, מעניין אותי מדוע האחרים לא מסוגלים להבין שהיא מטומטמת. זה עצם העניין, חוסר היכולת של האנשים לראות את הטפל שנראה לי זועק לעיניים. האם אתה יכול לראות ולהעריך את האנשים אצל תמריץ לפי התוכן והתגובה? אל רום מורח עמודים, אבל בלב העניין הוא חכם. יאיר פיקח וחריף, למרות שיש לו רקע דתי שכובל אותו הוא יודע להבדיל בין המוץ לתבן. אתה לא טיפש כלל אלא שכושר השיפוט שלך והיחסים שלך עם אנשים לא טבעי ומגביל אותך, אתה מוציא יותר מדי אנרגיה על תקשורת ודברים טפלים. חייל ותיק סוציופט. תמריץ היה קל לראות מההתחלה שהוא מבוסס בבוץ ולא מבריק במיוחד, אבל הוא כתב בתכיפות ובאדיקות ונוצר שם קהל אנשים שהשתדל ליצר איכות. היה מהנה לקרוא. תקרא דיונים של לפני שנתיים לדיונים של היום. הוא לא היה מסוגל להשתלט על זה. אבל הכל זמני ואין לבכות על חלב שנשפך. לגבי קמיליה, רוב התגובות כלפיה הן הערות שהיא טועה בהנחות שלה, אבל בכל זאת רוב האנשים מתיחסים אליה ולא מסמנים אותה כמטומטמת. גיא הגיע באיזה שלב למסקנה שהיא ריקה מתוכן, עבר על תגובות עבר שלה וטען שכולן היו תמיד זבל. אבל עדיין לא הצליח להסביר לי מדוע הוא לא ראה את זה חודשים קודם לכן. יאיר לפיד ריק מתוכן. איך לא רואים את זה שנים? גנץ הרי זו תופעה עם מסלול ברור מראש. למה אנשים לא רואים את זה כעת? והטענה שלך שעל פי ההגיון של קמיליה ושלך יש להתבסס על כך שאם הוא לא הודה בטעות אי אפשר לסמוך עליו, היא שטויות לא רציניות. זה לא יותר טוב מלטעון שגלנט לא יהיה רמטכ"ל טוב כי הוא מגדל מטע על אדמת מינהל. זו טענה שטחית כי אתה לא מבין מספיק את הרקע ולא היית בעת ההחלטה והשקולים שלו לא ברורים לך. אתה נאלץ להחליט על סמך מה שיש לך, סתם התרשמות ראשונית.
לגבי הליקים. לייקים זה בעיקר משהו פסיכולוגי שנוצר בשביל הנותן ולא המקבל. זה אפשרות שלו להדבק להילה של מישהו אחר על ידי אסוציאציה. קיבלתי לייקים מאנשים שבאיזה שלב אבדתי את ההערכה כלפיהם. אם תמריץ נותן לי לייק ונותן לייק לקמיליה על טמטום אז מה שווה הטפיחה על השכם שלו?
הייתי השבוע בפגישה של קוואקרים. הם יושבים בשקט מוחלט במשך כשעה, איש לו מדבר, ומדי פעם ביובל מישהו קם ואומר מליבו משהו שמעיק עליו. החוק הוא שצריך לדבר בלי אגו לחלוטין. להעביר דעה רעיון נושא דילמה מבלי שאתה תהיה מעורב בזה. מבלי שיהיה לך אינטרס לצבור נקודות. יש חברות שונות וקבוצות שונות, אני מחפש חברה שתוסיף לי ותמלא חלל ריק, שתדון בצורה מענינת בלי איגו, שתענה לי על שאלות. אנחנו לא נפגוש את האנשים באינטרנט, דעתם עלי לא חשובה, אני רק רוצה שיעשו אותי חכם יותר בשביל זה הם שם. ככה היה אצל תמריץ בעבר. אבל הכל משתנה ושום דבר לא קבוע חוץ מהשינוי.
"להתחיל לתרום לדיון אם בעזרת טיעון לוגי, תובנה חדשה ומרעננת, קישור למידע חדש או סתם הומור" – בשביל זה אתה צריך להעריך את החברה ואת האנשים. למי אתה רוצה שאכתוב שם? מה יגרום לי להשתדל ליצור? אצל תמריץ זה כבר נהיה הבדיחה הישנה: מונולוג- אדם אחד מדבר לעצמו, דיאלוג, מספר אנשים מדברים לעצמם
אהבתיאהבתי
האם אתם זוכרים את עתון העולם הזה? העתון ההוא היה עתון שכל כולו נבנה על משיכה של אנשים על ידי לשון הרע, רכילות. בהרבה דתות רכילות נמנת כאחת המידות הגרועות. כיום כל העתונות מתחרה על לשון הרע, על הכשלה של אנשים.
ועדיין עולה השאלה מדוע דרך הרשעים צלחה.
אהבתיLiked by 1 person
לעיתונאים יש גם תפקיד חשוב בחשיפת שחיתויות ומעשי עוולה. אני לא מסכים עם המשפט שהעיתונאים הם כלבי השמירה של הדמוקרטיה (אם כבר המשפט ההופכי הוא הנכון) ועדין אני רוצה שהם יוכלו לכתוב. גם אורי אבנרי ועיתון העולם הזה חשפו לא מעט שחיתויות שהיו פה.
אני בטוח שאלו שחשפו את הסיפור הזה בטוחים שהם עשו דברים נכון. אבל כאשר אי אפשר למנות מפכ"ל למשטרה מבין הניצבים ומסכלים מינוי רמטכ"ל בגלל פרשיה שאפילו לא הפכה לפלילית ושכבר טופלה במישור המקומי עולה המחשבה שקצת מגזימים לכיוון הלא נכון ומגיעים לדילטוריה.
באשר לשאלתך האחרונה לא יודע. אפילו אסף המשורר מתלבט בזה ועל פי הגמרא זה מה שביקש משה לדעת בנקרת הצור ולא קיבל.
אהבתיאהבתי
א. ההעדפה שלי היא לנימוקים מוסריים מאשר לפסילות גורפות. או בגלל שבזכות המעשים ישתנו הלבבות או בגלל דברי קהלת " אל תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה" שאותו אני מבין כהתנגדות לגישה של קיטורים ופסילה גורפת (ראה ג)
ב. דווקא יש הרבה נקודות שאני ואבשלום בצ מסכימים. בין אם זה הקשר העובדתי בין דת לימין, הצורך לנתק בין דת ופוליטיקה (בשביל שתיהן), האחדות הבסיסית של עם ישראל, הזכות של אזרחים לבקש לממש את ההעדפות שלהם – כולל הדתיות – במדינה ועוד. הויכוח שלנו הוא על עניינים שבעובדה (מה מוביל למה בימין ודת) והאם אסטרטגית זה אפשרי מה שהוא חושב.
ג. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר גם לקטר וגם לטעון שאתה אדיש. חוץ מזה כל הקיטורים שלך הם סוג של איתות שלילי המעיד יותר עליך מאשר על המתדיינים: הציבור טיפש, הדיון מפגר, ברווזה ועוד ועוד. כל כינוי הגנאי האלה יותר מעידים עליך מאשר על המציאות. אין לך משהו אינטלגנטי להגיד ולכן אתה מכפיש את האחרים. במקומך פשוט הייתי שותק.
אהבתיאהבתי
" טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים, כי כקול הסירים תחת הסיר " הוא המשפט ההולם . אתה נוטה להתרשם ממשפטים שמצלצלים יפה ולא מהמהות שלהם. לא כל דבר שנשמע בשפה יפה , לא כל משפט מצלצל, הוא בהכרח נכון. אתה נסחף תמיד אחרי קלישאות וביטויים מבלי להעמיק.
אהבתיLiked by 2 אנשים
א. איני משוכנעת שהמועמד לרמטכ'לות גלנט היה באמת ראוי יותר מהמועמד לרמטכ'לות גנץ.
(אם ניתן להסיק מתפקודו הנוכחי של גלנט כשר ביטחון על תפקודו האפשרי כרמטכ'ל. לדוגמא מאופן טיפולו בבעיית סרבני השירות).
שניהם נתפסים בעיני כשני קלפים מאותה חפיסה. בינוניים למדי, מצטיינים בפוליטיקה פנים ארגונית, ונאמנים *מדי* להלכי הרוח, לדעות הפוליטיות ולאינטרסים של גברדית בכירי מערכת הביטחון והלשעברים שלה.
נראה לי שקבוצת תתי האלופים והאלופים של צה'ל הומוגנית להחריד.
(((*אולי* יש מקום לתקווה לשינוי לאחר תום המלחמה הנוכחית, וגל הפיטורים / התפטרויות הצפוי)
ב. מוקד הבעייה בעיני אינו עצם הפרסום הרכילותי שגלנט ביצע עברות בנייה.
הבעייה היא שאין לנו מושג האם גם גנץ לא ביצע עבירות בנייה. או עברות חמורות שבעתיים. (לדוגמא סביב ההעלמות המסתורית של מאגרי המידע שאספה פגסוס על אזרחי ישראל).
כלומר הסלקטיביות בבחירה על מי לפרסם רכילויות ועל מי לא.
אני מניחה שמישהו דאג להכין תיקים על הרבה מאוד מועמדים, שנראו לו כמבטיחים. בהנחה שעל כמעט כל אחד ניתן למצוא משהו (רומן מחוץ לנישואים, אי דיווח אמת והעלמת מס, סכסוך עם שכנים, חריגת בנייה וכד').
מסיבה מסתורית כלשהי הוא העדיף שהרמטכ'ל יהיה גנץ ולא איזנקוט. לפיכך הדליף לעיתונאי, שהציבור מעריך כיסודי ואמין, את התיק של גלנט. הוא הניח שיהיה קשה להתעלם מכתבה של קלמן ליבסקינד, שגובתה בצילומים מהאוויר של "הטירה" שהקים לעצמו גלנט. צילומים שבזמנו הציבור התקשה להדחיקם ממוחו.
מה שמשאיר פתוחה את השאלה מדוע היה חשוב לו שדווקא גנץ ימונה (האם כיון שלפיתתו את גרונו של גנץ נתפסה בעיניו כהדוקה יותר?)
אהבתיLiked by 1 person
גלנט בהחלט לא מציאה אבל הרבה יותר ראוי מגנץ.
בהבט הביטחוני. גנץ הפקיר את מדחת יוסף לדמם למוות וגם הודיע שהוא סיכן את חיילי גולני על מנת לשמור על חיי האויב. לא זכור דברים כאלה חמורים אצל גלנט. באופן כללי גלנט בהיותו בצבא היה יחסית 'סביר'.
בהבט השחיתות. פרשת המימד החמישי חמורה לעין ערוך מעבירות הבניה של גנלט.
עבירות הבניה של גלנט זניחות ליד דיווח כוזב על מנת להוציא המדינה 50 מליון ש"ח.
הסתת תקציבים עצומים לפנסיות תקציביות על ידי גנץ גם מעוררות תמיהה על היחס של גנץ לכספי ציבור.
היה צריך לפרסם את עבירות הבניה של גלנט אבל התגובה חסרת פרופורציה – עבירת בניה קלה לא הופכת אדם ללא ראוי לבוא בקהל.
מה שאין כן העבירה של גנץ – נסיון לגנוב 50 מליון שח מקופת המדינה בהחלט צריך לזרוק אדם מהציבוריות בבושת פנים.
הטיפול של גלנט בסרבנים היה בהחלט כושל אבל גם כאן הוא לא ניכר לרעה משאר הגנרלים.
בקיצור גלנט גנרל גרוע מצוי. גנץ גרוע מהמצוי באופן ניכר.
אהבתיLiked by 3 אנשים
כן, איך התפיסה שלנו את בני האדם משתנה בעקבות האירועים…
אני כתבתי את הפוסט לאור ההנחה שיש הבדל ביניהם ושגנץ הוא הפחות איכותי מבין
השנים. כיום זה כבר פחות ברור.
אני חושב שאחד הדברים שעולים מהמלחמה זה שזה לא רק התא"לים הלוחמים שחשובים.
אלו גם הקצינים בגופי התכנון, ההנחות המקובלות על המערכת על סוג הקרבות
הצפויים לה (תמרון או אש, מגננה או מתקפה ועוד), חלוקת המשאבים שמושפעת
מהגורמים הקודמים ועוד. מפקד אוגדה יכול להיות לוחמני מאד אבל בהינתן מחסור
בחימושים כתוצאה מתת השקעה בחימושים בגלל שקציני התכנון בזמנו לא הבינו את
חשיבות הענין הוא יהיה מוגבל מאד. בדומה לכך אחד הבעיות שלא הובנו באמ"ן היתה
השאיבה שלו לחיל האויר דרך בנית בנק המטרות. כתוצאה מכך אמ"ן מרוב עצים לא ראה
את היער. במקום להתרכז ביכולות התרכז באנשים ואיבד את המיקוד. יש כאן מכלול
גורמים שהתריעו עליהם אנשים מחוץ למערכת אבל שהמערכת היתה עיוורת וחרשת לגביהם.
אהבתיLiked by 2 אנשים
לאורי היפו,
אני יכולה להבין (להבדיל מלהצדיק) את האובססיה של חלק מהציבור כנגד נתניהו ומשפחתו. כפי שהדגים אל רום בתגובות שהביא לכתבה בעיתון הארץ. אפילו באמצע מלחמה נראה שמה שמעניין את רוב העיתונאים הוא "ביבי,ביבי, ביבי, ביבי". הוא ראש ממשלה וראש מחנה הימין – ולפיכך הוא מושא לשנאה פתולוגית.
אבל איני מסוגלת להבין את התקיפות החוזרות ונשנות של אחד מהבלוגרים הרבים שברשת.
אפילו אם הוא אכזב את חלק מקהל קוראיו. הרי הם רשאים לבחור, בכל רגע ורגע, להפסיק לקרוא אותו או להגיב בבלוג שלו.
על אחת כמה וכמה שאיני מסוגלת להבין את התקיפה האובססיסית של מגיבה אחת, מני עשרות או מאות אלפי מגיבים, בבלוגוספרה העברית.
סביר להניח שגם היא, בדומה לרוב האנושות, לא מסוגלת להיות מודעת למידת שטחיותה ורדידותה ולעובדה שלעיתים קרובות מדי היא מלהגת שטויות. מכאן שלא יעזור להטיח זאת בפניה שוב ושוב.
נראה לי שלא יעזור גם לחזור שוב ושוב על הצעקה ש"המלך הוא ערום".
כפי שמאות אלפי איש הצביעו (ומתכננים להצביע) ליאיר לפיד, למרות שבעיני רבים אחרים הוא נתפס כפרזנטור שטחי ורדוד.
כלומר שלא יעזור גם להמשיך למנות את תכונותיה השליליות וחסרונותיה של קמיליה בפני אלו שעד היום עיוורים לאמת.
התגובה הסבירה והשכיחה, של רובם המכריע של גולשי האינטרנט, היא לא לבזבז את זמנם על כל הבלוגרים וכל המגיבים שבעיניהם אינם תורמים להם דבר.
מציעה גם לך לאמץ אסטרטגיה זו
אהבתיאהבתי
משה ,
אני לא מחובבי גנץ
אבל לגבי לשון הרע "הודיע שהוא סיכן את חיילי גולני על מנת לשמור על חיי האויב" שכולם מהדהדים
ראה פה על העריכה של הקטע שגם אני ראיתי ביוטיוב….
תאמין לי אל תאמין לאף אחד.
אהבתיאהבתי
פייק ניוז על סטרואידים
גיא זוהר מצא פייק קטן ועשה פייק יותר גדול.
תראה את הסרטון:
העובדות הן:
א. גנץ מודה שהוא סיכן את חיילי גולני על מנת לשמור על חיילי אויב
ב. הסגנון וצורת הדיבור של גנץ הם של אדם שמספר איך שהוא התנהג בצורה טובה (הוא מדבר בגאווה על מה שהוא עשה)
ג. יש קפיצה בסרטון לאמירה מפורשת 'אני גאה' שאכן באמת לא מתייחסת לסיכון חיי חיילי גולני.
הסיפור שגנץ התגאה שהוא סיכן את חיילי גולני למען חיי הפלסטינים הוא נכון מה שלא נכון זה שהוא לא אמר מפורשות את המילים אני גאה על כך – על זה.
אז מישהו עשה פייק קטן – לקח מילים שגנץ אמר בהקשר אחר והצמיד אותם לדברי גנץ על סיכון חיילי גולני.
גיא זוהר עלה הפייק הזה וכל הכבוד לו.
אבל מכאן ואילך הוא עשה פייק יותר גדול. אצלו בתוכנית הוא קיצץ את החלק הראשון של דברי גנץ שהם בעצם העיקר – משאיר חלק על חיילי גולני שלא ברור מה הוא אומר ואז הסיפור של הבית חולים. עושה רושם מוטעה שכל הסיפור שגנץ סיכן חיילי גולני והתגאה על כך לא היה ולא נברא.
אהבתיאהבתי
תיקון :
א. גנץ מודה שהוא סיכן את חיילי גולני על מנת לשמור על אנשי העם האויב
אהבתיאהבתי
כן , משה , מסכים
נראה לי שהצדק עמך.
אהבתיאהבתי