דברי לשון הרע וניצחון במלחמות

הערה שהעירה קמיליה בבלוג תמריץ עוררה בי כמה מחשבות שחשבתי לפרוס כאן. קמיליה כתבה:

וכאן אני מגיעה, לאחר סיבוב, לטענה נוספת שלי כלפי הצמד גנץ & יעלון

זכור לי ממבצע צוק איתן שהרמטכ'ל ושר הביטחון דאז חזרו וטענו, פעם אחר פעם, שהחמאס מאוד מעונין בהפסקת אש, שהוא מתכנן להפסיק לירות אלינו, שהוא מתחנן כבר להפסקת אש וכד' וכד'. נאום הכלניות היה רק חוליה קטנה אחת בשרשרת ההצהרות הנ'ל.
טענות אלו של הרמטכ'ל ושר הביטחון למעשה ביטלו את כל התכנונים וכל ההכנות של צה'ל לפעולה כלשהי נגד רצועת עזה. יותר מכך, היא הובילה לשאננות יתר של כוחותינו בזמן שהחמאס הסכים (לכאורה) להפסקת אש. שאננות שעלתה לנו גם בחיי הדר גולדין.

רק בדיעבד התברר שגנץ & יעלון שגו אסטרטגית בהבנת החמאס ומה שמניע אותו.
כיון שלא שמעתי מאף אחד מהם הודאה בטעות זו בתפיסת האויב ולא שוכנעתי שהם מסוגלים להפיק לקחים מטעויות העבר שלהם – איני מסוגלת לסמוך עליהם שלא יבצעו טעויות דומות, או אפילו חמורות יותר, בעתיד."

דבריה של קמיליה עוררו אותי להיזכר בדרך שבה גנץ נבחר. גנץ, כזכור, לא היה המועמד הראשוני. המועמד הראשוני היה דווקא יואב גלנט. אלא שטענות שהועלו כנגד חריגות בניה של גלנט הביאו לבסוף לבחירתו של גנץ. כלומר, המועמד שנבחר לא היה המועמד הראוי אלא המועמד הלא ראוי מסיבות שאינן רלבנטיות (גלנט אפילו לא הועמד לדין והמשיך לקריירה פוליטית של שר מטעם מפלגת כולנו וכיום מועמד ברשימת הליכוד).

הנקודה הזו הזכירה לי את דברי המדרש: "דורו של דוד שהיו בו דלטורין (אומרי לשון הרע)היו נופלין, אבל דורו של אחאב כלן עובדי עבודת כוכבים היו ועל ידי שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין" (ויקרא רבה כו ב). תמיד המדרש הזה נדמה לי באופן מיסטי אולם המחשבה על בחירת גנץ גרמה לי מחשבות אחרות. לשון הרע מביאה להפסד במלחמות כיון שהיא גורמת להחלטות לא על בסיס איכות אלא על בסיס דברים לא רלבנטיים. כאשר אומרים לשון הרע וכאשר מקבלים לשון הרע שמים דגש לא על הדברים החשובים שצריכים להשפיע על ההחלטות אלא דווקא אלא דווקא על עניינים לא חשובים אשר מקבלים נפח ציבורי לא חשוב. וכתוצאה מכך מי שנבחר אינם האנשים הטובים שמנצחים במלחמה אלא האנשים הגרועים שאינם מנצחים במלחמה.

גם בדיבורים על גלנט היה יסוד של לשון הרע . עורכי החדשות בעיתונות הכתובה והמשודרת יכלו להתעלם מהסיפור הזה ולהשתיק אותו. היועצים המשפטיים יכלו להודיע שהם לא רואים מקום להתערבות משפטית. אולם ההצפה של הסיפור בתקשורת והחקירה המשפטית לא השאירו ברירה. ההשוואה לשנות החמישים והשישים ברורה למדי. אז דווקא העדיפו לשתוק על נושאים לא חשובים והתוצאה היתה שמדינת ישראל ניצחה במלחמות. ישנם כאלו שיטענו שהמציאות הנוכחית היא ריאקציה לשתיקה של העבר שבה ההערצה של אלופי הצבא הביאה ליחס סלחני שאיננו ראוי. ועם זאת ניתן לראות זאת כאותו עניין – ההתבטלות לאלופים אתמול הביאה ליחס מוגזם היום. אם לאנשים היה יחס מכבד אתמול השומר על העצמיות שלהם הם לא היו מגיעים ללשון הרע היום.

11 תגובות בנושא “דברי לשון הרע וניצחון במלחמות

  1. בעבר היה מותר למנהיגים מה שלא מותר היה לחילים הפשוטים. ידוע הסיפור על דיין שהעביר עתיקות לרשותו כשהיה רמטכ"ל ושר הביטחון וגם השתמש בהליקופטרים צבאיים לשם כך וגם יגאל ידין קדם לו. האוירה היתה אז אוירה של מלחמת קיום והמנהיגים נלחמו מסיבות אידיאולוגיות וסיכנו חייהם עבור העם. היום הדברים קצת שונים. צריך לדעת איפה עובר הגבול. יצחק מרדכי היה צריך ללכת כי עבר את הגבול וגם נשיא המדינה שלנו משה קצב לא היה צריך מלכתחילה להגיע למוסד הנשיאות.
    הרבה כביסה מלוכלכת העתונות הסתירה בעבר על מנהיגים כדי לא לפגוע בהנהגה, ביחוד בתחומי אישות.

    אתה מצביע על כך שאנשים מעדיפים דברים טפלים מאשר את העיקר, זה בכל הרמות, זו חלק משטיפת המוח. התיחסת לבלוג של תמריץ, לתמריץ היה בלוג של אנשים שהשתדלו להחזיק רמה ואיכות אבל הוא העדיף לקבל קשקשנית כמו קמיליה כי הוא רצה נקבה בכל מחיר וכן אפשר לאנשים לעבור את הגבול, למרוח לגדף, לכן הבלוג שלו נראה כיום זבל, הוא לא ידע להבדיל בין עיקר לטפל. כלל האוכלוסיה כזו, עסוקה בטפל במקום בעיקר. ההאשמות נגד נתניהו הם כאלו, גם ראש הממשלה אולמרט הלך לכלא בשל פסיק. ספירו אגניו סגן הנשיא של ארה"ב שהלך לכלא אמר פעם, בני הזונות שינו את החוקים ולא אמרו לי. השיטה היום היא סיכול על ידי תקיעת מקלות בגלגלים.

    אדם שמגיע כמו גנץ & יעלון לעמדה של שר ביטחון ורמטכ"ל אסור לו לעשות טעויות כפי שעשו מול החמס. זה לא נתפס.

    אגב יצא לי לפגוש בעבר את גנץ במכללה לביטחון לאומי כשהיה שם תלמיד והרושם שהיה לי ממנו שהוא אנמי לחלוטין. מתוך שלל המנהיגים לעתיד שסומנו שם הוא היה שולי ביותר וכנראה ההערכה שלך שהאנשים השוליים בסופו של דבר מגיעים למעלה מהסיבות הלא נכונות היא נכונה. אפשר לראות בפרוש כיום שהוא מתכון לאכזבה עתידית וקול מבוזבז. כלום לא יצא ממנו. אני לא מבין מה גורם לאנשים לחזור ולעשות את אותה הטעות ולהשליך יהבם כמו בקזינו על מספר סתמי, אבל זה העם שלך ואלו אנשים.

    אהבתי

  2. ובנוסף זה אליך אישית. אתה בעבר טענת שקמיליה אומרת דברים של טעם ואתה גם נותן לה תכופות לייק ומתיחס לדבריה. בעיני זה ברור שהיא אדם ריק לחלוטין, חסר השכלה חסר הבנה חסרת יכולת לעבד מידע. התגובות הארוכות והריקות תוכן שלה הוא קישקוש של ברווזה, לא תורם כמעט כלום, חוץ אולי מהלינקים שהיא מעלה. וגם שם היא דנה ארוכות ומגיעה למסקנות שמראות שהיא לא מבינה מה היא קוראת. ובכל זאת אתה לא רואה את זה. אתה משקיע מחשבה בדבריה באותה מידה שאתה משקיע בדבריו של אבשלום בץ. תסיק מזה מסקנות מסוימות לגביך, לגבי אנשים משוחדים בדעותיהם לגבי דעות שונות של אנשים מרקע שונה. כשאתה מתווכח עם אבשלום בץ שהוא ללא ספק משכיל וחריף ומשקיע מחשבה ונטול אגו אבל בעל דעות שונות משלך, האם אתה יכול למצוא לשון משותפת ולנהל שיחה? אתה יכול להבין שהוא אדם חכם לא פחות ממך וחבל ללכת ראש בקיר אתו אלא לנסות למצוא דרך לדון אתו ולהנות מזה? כי בפרוש יכולתם ליצר דיון מהנה אם היית פחות תוקפני ומודע לקהל שלך. ממש חבל.

    אהבתי

  3. אם לאנשים היה יחס מכבד אתמול השומר על העצמיות שלהם הם לא היו מגיעים ללשון הרע היום.

    בהחלט בהחלט, ואולם כלל החברה המערבית של היום שונה מהחברה שלפני דור או שניים. אתה לא יכול לומר שזו תולדה של העבר, זו תולדה של המידיה והחברה האמריקאית והאירופאית המשפיעות עלינו. חכוי והתבוללות. זו תוצאה של התרחקות מהמסגרת שהדת והכנסיות נתנו והתפקרות ערכים. כשצעיר עוזב את הבית והולך לאוניברסיטה הוא מתרחק ממסגרת הדת, מהכנסיה במערב, מהמשפחה והמסורת אצלנו.

    אהבתי

  4. אני אגיב על שתי התגובות שלך.

    א. אתה טוען שהקשר הנסיבתי הוא הפוך. בגלל שלא מבחינים בין עיקר וטפל אומרים לשון הרע. אולי. להתרשמותי בהחלט מבחינים בין עיקר וטפל, והעובדה – שרצו למנות את גלנט, אך בגלל הפרסום העיתונאי נאלצו ליחס חשיבות לטפל ומינו משהו פחות מתאים (כשכאן האחריות על לשון הרע היא הן על האומר והן על המקבל).

    ב. באשר לדיון עם אבשלום בן צבי דומני שהוא התמודד איתו היטב (ואולי הוא יתקן אותי). הטונים היו קצת חריפים כי מדובר בנושא חם אז תמחל לנו. אם תשים לב לא שללתי אותו מהיסוד (הסיפור על אשתו של הרב עמיטל) וגם הוא הודה שהוא לא שחור ולבן.

    ג. אבל עד שאנו משווים את אבשלום בצ לקמיליה בוא נשווה את אורי היפו לקמיליה. אורי היפו נתן לנו לפוסט תגובה שרובה התרשמויות. התרשמות אחת שתמריץ לא יודע להבחין בין עיקר לטפל. התרשמות אחרת מימיו במכללה לביטחון לאומי שגנץ היה אנמי. אני מקווה שאורי היפו מבין שאין לי הרבה מה לעשות עם ההתרשמויות הללו. עם הראשונה אינני מסכים (לדעתי תמריץ יודע להבחין יפה מאד בין עיקר לטפל). עם השניה אני מסכים אבל בלי קשר לאורי היפו, פשוט מההתנסות שלי בצוק איתן. ואני לא נכנס כאן לשאלות של הלכות לשון הרע (לקבל אסור, לחשוש מותר).

    אם נשווה זאת לקמיליה נראה מיד את ההבדל. קמיליה לא הביאה התרשמות אלא נימוק לוגי. הנימוק הלוגי הזה חידש משהו (לא רק שגנץ אנמי אלא שהוא אפילו לא מודע לכך שהוא אנמי). על בסיס הנימוק הלוגי אפשר לפתח דיון: איך נתקענו עם חדל האישים הזה? שעל בסיסו ניתן לפתח דיון נוסף וכו'.
    רק כדי להימנע מדיון טרחני נוסף אציג את הטיעון הלוגי של קמיליה:
    טענות:
    א. גנץ טעה בהערכת החמאס לאורך כל צוק איתן.
    ב. גנץ לא הודה או התייחס מעולם לטעות שלו.
    ג. (הנחה סמויה) לא ניתן לסמוך על אנשים שלא מודים בטעויות שלהם.
    מסקנה: לא ניתן לסמוך על גנץ.
    אחלה טיעון לוגי שבעולם.

    אם אתה מקנא בקמיליה על הלייקים שהיא מקבלת או על היחס המכבד מצד תמריץ, חייל זקן, אל רום, מאפיהו, גרגורי ועבדך הנאמן, לא יעזור לך לנסות להשמיץ אותה. עדיף להכיר בטעות ולהתחיל לתרום לדיון אם בעזרת טיעון לוגי, תובנה חדשה ומרעננת, קישור למידע חדש או סתם הומור. הקיטורים שלך יותר פוגעים בכבודך מאשר משפרים את הדיון.

    מחילה אם נפגעת.

    אהבתי

  5. ישראל של שנות החמישים גם הייתה מרוחקת מהמסורת.

    אני מסכים שישנם תהליכים של ליברליזציה והשפעה אמריקאית אבל לטעמי סוציולוגיה איננה תחליף להכרעות מוסריות.

    אהבתי

  6. אני באמת לא אקדיש לזה הרבה מחשבה כי זה חסר טעם, ואני אעשה קמיליה, סתם אקשקש ביומני היקר בלי לחבר את המוח לבס. שבע וחצי בערב אין אם מי לדבר ואם לא אכתוב לך זה יהיה למקרר לנשנש.

    א. אתה טוען שהקשר הנסיבתי הוא הפוך. בגלל שלא מבחינים בין עיקר וטפל אומרים לשון הרע. אולי. להתרשמותי בהחלט מבחינים בין עיקר וטפל, והעובדה – שרצו למנות את גלנט, אך בגלל הפרסום העיתונאי נאלצו ליחס חשיבות לטפל ומינו משהו פחות מתאים (כשכאן האחריות על לשון הרע היא הן על האומר והן על המקבל).

    צורת הדיון שלך משונה, היא מגיעה מהרקע ממנו הגעת, מהחברה מהספרים מהדיונים מצורת פתירת קשיים. היא בפני עצמה מגבילה אותך וקשה לי להבין את הטעון בסגנון הדתי הזה והוא גם יוצר אצלי אנטגוניזם. אנשים מגיעים מרקע שונה עם דעות קדומות במידה זו או אחרת וגם עם אופי שונה בלי קשר לרקע. באותה משפחה יהיו 6-7 אחים בעלי אופי שונה. להתרשמותי, שבהחלט יכולה להיות מוטעית כיון שלא הלכתי ובדקתי אם זה כך, אני סתם יורה מהשרוול, רוב האנשים לא מבינים בין עיקר לטפל. הם סתם מגיבים לפי הרגש והרושם החיצוני. קל יותר להעביר ביקורת שלילית מאשר לעשות. זה גורם לאדם להרגיש טוב יותר וחכם יותר מהיוצר. הוא מנמיך את האחר במקום להעלות את עצמו. הפרסום העיתונאי נועד להזיק לגלנט. כמובן שזה מיותר, אנחנו הפסדנו אדם איכותי בתחום הביטחון בגלל דבר שולי שלא קשור לנושא הבטחון וירינו לעצמנו ברגל. נאלצו להתחשב בדעת הקהל שלא מבחינה בין עיקר לטפל. האחריות על האומר? על המקבל? האומר אומר שטויות משום שהוא נחות, שום דבר לא יעזור להבהיר לו, זה לדבר לקירות. אנשים לא מקבלים ביקורת ולא משתנים. המקבל הוא האחראי אם הוא לא יודע לעמוד בפרץ, אבל גם מקבלי ההחלטות שלנו בחלקם הם לא האיכותיים ונבחרו גם הם מהסיבות הלא נכונות על ידי מניפולציות של טפל עיקר. אחת הסיבות שאני טוען שצריך לדבוק בדת היא שאנחנו חיים בתקופה של חוסר שכל ישר, אין הגיון.

    ב. באשר לדיון עם אבשלום בן צבי דומני שהוא התמודד איתו היטב (ואולי הוא יתקן אותי). הטונים היו קצת חריפים כי מדובר בנושא חם אז תמחל לנו. אם תשים לב לא שללתי אותו מהיסוד (הסיפור על אשתו של הרב עמיטל) וגם הוא הודה שהוא לא שחור ולבן.

    אין טעם לוויכוח בין מאמינים לאתאיסטים מכיוון שהם מפרשים כל דבר אחרת. כדי להתווכח חייב להיות בסיס משותף כלשהו, כך שאחד הצדדים יוכל לומר, "אהה אם אתה מסכים ש אז אתה חייב להסכים ש Y" אתאיסטים ומאמינים לעולם לא ימצאו את הX שיוכלו להסכים עליו. הויכוח לא יוכל אפילו להתחיל כי כל אחד מהם רואה הכול מזוית הראיה שלו. בויכוח אתו אתם שניכם לא מסוגלים להתרומם מעל הרקע שלכם והדעות שלכם ואתם לא נמצאים במצב שבו תוכלו לשנות דעה ולהרחיב אופקים. מאחר וכך הויכוח נועד להנות את הצופים, החמצת הזדמנות. אבשלום הוא אדם פיקח מאד ואתה לא הצלחת לגלגל את השיחה אתו לידי דיון מעמיק כמו שיכול היה להיות בשל בעיקר החולשות הבין אישיות שלך. זאת אומרת אתה לא טוב ביחסים עם בני אדם, ההנד שיקינג שלך גרוע.

    לתת לך דוגמה מוכרת, אתה הערת לתמריץ שבכל פעם שהוא מזכיר את טראמפ הוא מאבד את ההגיון ואת כושר השיפוט.

    ג. אבל עד שאנו משווים את אבשלום בצ לקמיליה בוא נשווה את אורי היפו לקמיליה.
    בניגוד למה שאתה חושב זו לא קמיליה שמענינת אותי כהוא זה, מעניין אותי מדוע האחרים לא מסוגלים להבין שהיא מטומטמת. זה עצם העניין, חוסר היכולת של האנשים לראות את הטפל שנראה לי זועק לעיניים. האם אתה יכול לראות ולהעריך את האנשים אצל תמריץ לפי התוכן והתגובה? אל רום מורח עמודים, אבל בלב העניין הוא חכם. יאיר פיקח וחריף, למרות שיש לו רקע דתי שכובל אותו הוא יודע להבדיל בין המוץ לתבן. אתה לא טיפש כלל אלא שכושר השיפוט שלך והיחסים שלך עם אנשים לא טבעי ומגביל אותך, אתה מוציא יותר מדי אנרגיה על תקשורת ודברים טפלים. חייל ותיק סוציופט. תמריץ היה קל לראות מההתחלה שהוא מבוסס בבוץ ולא מבריק במיוחד, אבל הוא כתב בתכיפות ובאדיקות ונוצר שם קהל אנשים שהשתדל ליצר איכות. היה מהנה לקרוא. תקרא דיונים של לפני שנתיים לדיונים של היום. הוא לא היה מסוגל להשתלט על זה. אבל הכל זמני ואין לבכות על חלב שנשפך. לגבי קמיליה, רוב התגובות כלפיה הן הערות שהיא טועה בהנחות שלה, אבל בכל זאת רוב האנשים מתיחסים אליה ולא מסמנים אותה כמטומטמת. גיא הגיע באיזה שלב למסקנה שהיא ריקה מתוכן, עבר על תגובות עבר שלה וטען שכולן היו תמיד זבל. אבל עדיין לא הצליח להסביר לי מדוע הוא לא ראה את זה חודשים קודם לכן. יאיר לפיד ריק מתוכן. איך לא רואים את זה שנים? גנץ הרי זו תופעה עם מסלול ברור מראש. למה אנשים לא רואים את זה כעת? והטענה שלך שעל פי ההגיון של קמיליה ושלך יש להתבסס על כך שאם הוא לא הודה בטעות אי אפשר לסמוך עליו, היא שטויות לא רציניות. זה לא יותר טוב מלטעון שגלנט לא יהיה רמטכ"ל טוב כי הוא מגדל מטע על אדמת מינהל. זו טענה שטחית כי אתה לא מבין מספיק את הרקע ולא היית בעת ההחלטה והשקולים שלו לא ברורים לך. אתה נאלץ להחליט על סמך מה שיש לך, סתם התרשמות ראשונית.

    לגבי הליקים. לייקים זה בעיקר משהו פסיכולוגי שנוצר בשביל הנותן ולא המקבל. זה אפשרות שלו להדבק להילה של מישהו אחר על ידי אסוציאציה. קיבלתי לייקים מאנשים שבאיזה שלב אבדתי את ההערכה כלפיהם. אם תמריץ נותן לי לייק ונותן לייק לקמיליה על טמטום אז מה שווה הטפיחה על השכם שלו?
    הייתי השבוע בפגישה של קוואקרים. הם יושבים בשקט מוחלט במשך כשעה, איש לו מדבר, ומדי פעם ביובל מישהו קם ואומר מליבו משהו שמעיק עליו. החוק הוא שצריך לדבר בלי אגו לחלוטין. להעביר דעה רעיון נושא דילמה מבלי שאתה תהיה מעורב בזה. מבלי שיהיה לך אינטרס לצבור נקודות. יש חברות שונות וקבוצות שונות, אני מחפש חברה שתוסיף לי ותמלא חלל ריק, שתדון בצורה מענינת בלי איגו, שתענה לי על שאלות. אנחנו לא נפגוש את האנשים באינטרנט, דעתם עלי לא חשובה, אני רק רוצה שיעשו אותי חכם יותר בשביל זה הם שם. ככה היה אצל תמריץ בעבר. אבל הכל משתנה ושום דבר לא קבוע חוץ מהשינוי.

    "להתחיל לתרום לדיון אם בעזרת טיעון לוגי, תובנה חדשה ומרעננת, קישור למידע חדש או סתם הומור" – בשביל זה אתה צריך להעריך את החברה ואת האנשים. למי אתה רוצה שאכתוב שם? מה יגרום לי להשתדל ליצור? אצל תמריץ זה כבר נהיה הבדיחה הישנה: מונולוג- אדם אחד מדבר לעצמו, דיאלוג, מספר אנשים מדברים לעצמם

    אהבתי

  7. האם אתם זוכרים את עתון העולם הזה? העתון ההוא היה עתון שכל כולו נבנה על משיכה של אנשים על ידי לשון הרע, רכילות. בהרבה דתות רכילות נמנת כאחת המידות הגרועות. כיום כל העתונות מתחרה על לשון הרע, על הכשלה של אנשים.
    ועדיין עולה השאלה מדוע דרך הרשעים צלחה.

    Liked by 1 person

  8. לעיתונאים יש גם תפקיד חשוב בחשיפת שחיתויות ומעשי עוולה. אני לא מסכים עם המשפט שהעיתונאים הם כלבי השמירה של הדמוקרטיה (אם כבר המשפט ההופכי הוא הנכון) ועדין אני רוצה שהם יוכלו לכתוב. גם אורי אבנרי ועיתון העולם הזה חשפו לא מעט שחיתויות שהיו פה.

    אני בטוח שאלו שחשפו את הסיפור הזה בטוחים שהם עשו דברים נכון. אבל כאשר אי אפשר למנות מפכ"ל למשטרה מבין הניצבים ומסכלים מינוי רמטכ"ל בגלל פרשיה שאפילו לא הפכה לפלילית ושכבר טופלה במישור המקומי עולה המחשבה שקצת מגזימים לכיוון הלא נכון ומגיעים לדילטוריה.

    באשר לשאלתך האחרונה לא יודע. אפילו אסף המשורר מתלבט בזה ועל פי הגמרא זה מה שביקש משה לדעת בנקרת הצור ולא קיבל.

    אהבתי

  9. א. ההעדפה שלי היא לנימוקים מוסריים מאשר לפסילות גורפות. או בגלל שבזכות המעשים ישתנו הלבבות או בגלל דברי קהלת " אל תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה" שאותו אני מבין כהתנגדות לגישה של קיטורים ופסילה גורפת (ראה ג)

    ב. דווקא יש הרבה נקודות שאני ואבשלום בצ מסכימים. בין אם זה הקשר העובדתי בין דת לימין, הצורך לנתק בין דת ופוליטיקה (בשביל שתיהן), האחדות הבסיסית של עם ישראל, הזכות של אזרחים לבקש לממש את ההעדפות שלהם – כולל הדתיות – במדינה ועוד. הויכוח שלנו הוא על עניינים שבעובדה (מה מוביל למה בימין ודת) והאם אסטרטגית זה אפשרי מה שהוא חושב.

    ג. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר גם לקטר וגם לטעון שאתה אדיש. חוץ מזה כל הקיטורים שלך הם סוג של איתות שלילי המעיד יותר עליך מאשר על המתדיינים: הציבור טיפש, הדיון מפגר, ברווזה ועוד ועוד. כל כינוי הגנאי האלה יותר מעידים עליך מאשר על המציאות. אין לך משהו אינטלגנטי להגיד ולכן אתה מכפיש את האחרים. במקומך פשוט הייתי שותק.

    אהבתי

  10. " טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים, כי כקול הסירים תחת הסיר " הוא המשפט ההולם . אתה נוטה להתרשם ממשפטים שמצלצלים יפה ולא מהמהות שלהם. לא כל דבר שנשמע בשפה יפה , לא כל משפט מצלצל, הוא בהכרח נכון. אתה נסחף תמיד אחרי קלישאות וביטויים מבלי להעמיק.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s