פטור משירות ללומדי תורה – מכתב לחבר

שאלת מדוע העיקשות הזו שיש לדתיים עם לימוד תורה? מדוע הדרישה הזו לפטור לומדי תורה משירות צבאי?

ישבתי ותמהתי לעצמי באמת מדוע? מה יש בלימוד תורה שכל כך שונה עד שהוא מקבל פטור באופן עקרוני? שאלה דומה מתעוררת אצלי לגבי שבת. מעבר לעניין התועלתני הגישה שלי לשמירת שבת הציבורית היא עקרונית. במכתב הזה לא אעסוק בשבת אבל הנושא דומה ודורש תשובה. במכתב הזה אעסוק בלימוד תורה. ארצה להפריד אותו מחרדיות כפי שאני מסביר במכתב כי דומני שעצם הערבוב בין לימוד תורה לחרדיות מביא להרבה תקלות בחברה הישראלית. לכן בהקדמה אפריד בין החרדיות ללומדי תורה ולאחר מכן נדון בלימוד תורה. בסוף נשוב אל החרדיות ונחשוב מה יש לנו לטעון מולה.

הקדמה

כמה נקודות חשובות  בעניין פטור משירות ללומדי תורה:

–          דחיית הגיוס נעשית על ידי הממשלה

–          דרישה לפטור משירות של לומדי תורה היא קדומה וכבר הגמרא מאשימה את אברהם אבינו ודוד המלך שעשו אנגריה בתלמידי חכמים

–          למרות הפטור, במלחמת מצווה יש חובה להשתתף במלחמה גם לתלמידי חכמים (למרות שבלילה אסור לבטל אותם מתורה – כמו שמאשימה הגמרא את יהושע)

הנקודות הללו חשובות כדי לעורר את המחשבה שמדובר בנושא רחב יותר מאשר ההאשמה הקבועה נגד לומדי תורה כמשתמטים. אם נניח המשכיות מסוימת בהיסטוריה היהודית (דבר שיהיו שיחלקו עליו) המתח בין שירות צבאי ללימוד תורה הוא קבוע וההיענות של הממשלה בישראל לבקשה לפטור את לומדי התורה מגיוס איננה מתרחשת בחלל ריק. ישנם צדדים שונים לסוגיה וצריך להעמיק בה.

אך לפני שנעמיק בה נרצה לעשות איזו חלוקה בין לומדי תורה לחרדיות. אלו שתי קטגוריות נפרדות שיש להן שדה משותף אבל הן לא זהות. אפשר להגדיר חרדיות כאמונה לפיה לא ניתן להשתתף במפעל הציוני בלי לעגל פינות מבחינה דתית. זהו לוז טענתו המקורית של החזון איש. בהסתמך על הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו:

א  דרך ברייתו של אדם–להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו, ונוהג במנהג אנשי מדינתו.  לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם; ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמוד ממעשיהם.  הוא ששלמה אומר, "הולך את חכמים, יחכם; ורועה כסילים, ירוע" (משלי יג,כ).  ואומר, "אשרי האיש . . ." (תהילים א,א).

ב  וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה–ילך למקום שאנשיו צדיקים, ונוהגים בדרך טובים.  ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמננו זה, או שאינו יכול לילך למדינה שמנהגותיה טובים, מפני הגייסות או מפני החולי–יישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר "יישב בדד ויידום" (איכה ג,כח).  ואם היו רעים וחטאים, שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עימהן ונוהג במנהגן הרע–ייצא למערות ולחווחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כעניין שנאמר "מי ייתנני במדבר . . ." (ירמיהו ט,א).

טען החזון איש כי ההגמוניה הציונית מחטיאה את הבריות וכי הדרך היחידה להישאר דתי עוברת בניתוק מהציבור הישראלי. וכאשר הוא נשאל מהן המדבריות שאפשר לפרוש אליהן? ענה: אלו הישיבות. כאן אנחנו רואים את השדה המשותף ללומדי התורה ולחרדיות. המסגרת הישיבתית או הכולל הן מקום המפגש בין לומדי התורה לחרדים, ועם זאת המוטיבציה הבסיסית שונה. לומד התורה נמצא בישיבה כי הוא רוצה ללמוד תורה. החרדי נמצא בתורה כי הוא לא רוצה להתערבב עם החברה החילונית. מטרתם של החרדים להקים איים אוטונומיים שבהם הם לא יהיו מושפעים מהציונות. לוז טענתו של החזון איש היא זו שהסבירה את מעמדו הכביר בחברה החרדית (הנקודה הזו מורחבת בביוגרפיה המאד מומלצת של בני בראון על החזון איש). החרדים שהגיעו לארץ לאחר השואה ותהו מה האסטרטגיה הנכונה מול הציונות החילונית מצאו בחזון איש את התשובה. האסטרטגיה צריכה להיות של ניתוק ואסור לערבב בין החברות. מכאן מובנית ההסתגרות החרדית מול החברה הכללית. זה לא אומר שאין בעיות בהסתגרות החרדית אבל לטעמם של החרדים המחיר שווה את הרווח.

ועם זאת ישנם לומדי תורה שאינם חרדים. ישנם לומדי תורה המאמינים כי החברה החילונית לא מאיימת על הדתיים ועדיין דבקים בתורה במרץ. מכאן שהזהות בין לימוד תורה לחרדיות איננו מוחלט. אינני בטוח אבל יכול להיות שגם הזהות בין לימוד תורה ודתיות איננו מוחלט. אפשר לחשוב על חילוניים הדבקים בתורה. דבקות בתורה היא עניין אחר מהחרדיות. החרדיות מתקיימת כתשליל של החילוניות הציונית ההגמונית. לצורך קיומה היא צריכה חברה חילונית שממנה היא תתנתק. לימוד תורה ודבקות בתורה איננה מחייבת ניתוק מהחברה החילונית. האמירה שלה שונה ועליה ארצה להרחיב את הדיבור.

לימוד תורה כנתינת ריח טוב בעולם

בסיפורי רבי נחמן מברסלב מובא הסיפור על אותו אדם שטעם יין הונגרי. וכאשר היה טועם יין אחר היה אומר: זה איננו היין ההונגרי. וכאשר היו שואלים אותו: איך אתה יודע?  היה עונה שמי שטעם יין הונגרי לא ישכח טעמו לעולם. דבקות בתורה היא כעין היין ההונגרי שבסיפורי רבי נחמן. מי שנתקל בה לא ישכח טעמה לעולם. אינני יודע אם יש כאן הסבר רציונאלי ברור כמו שתעמולה דתית נוהגת לתת (התורה מגנה ומצלה או התורה היא מימוש הזהות היהודית). יש כאן עניין שמעבר. מי שנפגש בלימוד תורה אמיתי רוצה לשמר אותו. אין לו עניין בדברים אחרים. הציונות חידשה את החשיבות של המעשיות, של התכל'ס, של ההגשמה. זהו קוטב חשוב שמהווה חידוש לעומת הגלות. לימוד התורה מזכיר לנו את החשיבות של הדבר כשלעצמו בלי התועלת שתצמח ממנו. לומדי התורה מציגים גבריות שאיננה כוחנית ושאיננה מעשית. גבריות מופשטת המתמסרת ללימוד התורה בלי עניין בכל נושא אחר: " ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך; ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני; בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני; מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ; כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם;

הלומד תורה אין לו עניין מעשי לענות בו. אין הוא חפץ לא בהגשמה ולא במימוש, ולא בתכל'ס של העשייה שלו. עניינו היחיד הוא בלימוד תורה ואך ורק בלימוד תורה. אצל חילוניים זה מתקרב במכינות קדם צבאיות אבל גם שם אין את הניתוק מחיי המעשה שיש בישיבות.

הניתוק הזה מחיי העולם הזה נותן ריח טוב בעולם. הוא מסמן גבריות שונה מהגבריות הבוטה, המחפיצה, הדורסנית הקיימת לעיתים אצל החילונים. גבריות שיש בה בושה מהאישה ואשר יודעת כי עצם הבליעה היצרית היא הרסנית. כמו שאומר המדרש על משה בסנה: "בשכר ויסתר משה פניו" (שם שם, יא) זכה "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים". דומני שזו הסיבה מדוע החברה הדתית מסתייגת מהליכת נשים לצבא. הסביבה הבוטה החילונית לא מאפשרת את הבושה. גם אם האישה נשארת דתית בצבא משהו בה מתחספס במגע עם הבוטות החילונית ומאבד את הרגישות לגבריות האחרת של תלמידי חכמים. יש בשירות צבאי צדדים חיוביים שאולי גם נדרשים להגנת המדינה אבל יש לכך גם מחיר שממנו נרתעים הדתיים.

תמיד הסברתי את הפטור לתלמידי חכמים כביטוי של הזהות היהודית של המדינה. היום אני חושב שיש בכך משהו שמעבר. המפגש על לימוד תורה מעורר את מקום הפטור או דחיית הגיוס. לא סתם הממשלה פוטרת את לומדי התורה משירות צבאי. פוליטיקאים כאנשים המעורבים בדעת עם הבריות חשים שיש מקום לדחיית השירות או לפטור ונותנים אותו מדעתם.

חזרה לחברה החרדית

פתחנו בהבחנה בין לומדי תורה לחרדים. דומני שההבחנה הזו חשובה. אני מסוגל להבין את הטיעון של החזון איש אבל יש בו משום דרך קצרה ארוכה. באופן אישי הטענה לפיה לא ניתן להקים מדינה יהודית כמדינה מודרנית מערבית בלי חילוניות – טענה המוסכמת הן על חרדים והן על חילוניים – היא סוג של חילול ה'. אם קיבלנו מדינה מריבונו של עולם דרך החלטת אומות העולם צריכה להיות הדרך לקיים אותה בלי עברות הלכתיות. ולכן אינני יכול לקבל את החרדיות כגישה. מול החזון איש עומד הרב קוק הטוען כי יש בטענתו של החזון איש טעות אופטית. המקום של הציונות איננו החילוניות אלא המורשת הדתית היהודית והיניקה מן הקודש. לא הקמנו מדינה באוגנדה. הקמנו מדינה בארץ ישראל שבירתה ירושלים. מסיבה זו הקוקניקים תמיד סברו שאין שום בעיה להתערבב עם החילוניים (אם כבר להיפך). כמסתכלים על ההתנהלות הפוליטית הדתית ניכר שיש בכך משהו. הדתיים פועלים כי אילו המדינה צריכה להיות דתית ולא כבמציאות גלותית.

אינני גוזר מכך כפייה דתית אבל העוקץ הוא נגדי. אין מקום לחרדיות מסתגרת אם זה כך. חרדים לא צריכים לחשוש משירות צבאי או מהשתלבות בחברה הישראלית. אם קבוצות מסוימות חפצות לשמור על זהות נפרדת – כמו הקהילות החסידיות למשל – ישנן מסגרות שניתן לתת להם את זה כמו מסלול ההסדר או מסלולים חרדיים או אפילו שירות לאומי. מי שמכיר בעצמו שאיננו דבק ועמל בתורה כראוי לו (וחלק גדול מהחברה החרדית הוא כזה) ראוי לו לא להפוך את הישיבות לערי מקלט אלא לצאת ולהשתלב בחברה הכללית. מבחינה זו ההפרדה בין לומדי התורה לחרדיות פועלת כנגדם. השימוש שעושים החרדים בפטור שניתן ללומדי התורה (שאולי אצל החזון איש היה טבעי) פוגע ביחס של החברה הישראלית אל לומדי התורה ומבזה אותם. לומדי התורה צריכים להיות קטגוריה נפרדת השייכת לאלו המתמסרים לתורה ודבקים בה. לא מדובר בעילויים כמו שאנשים חילוניים אומרים לפעמים מתוך בורות. אלא במי שמוסר נפשו על התורה. מי שלא, שיקום ויעשה דברים אחרים. ישרת בצבא, ילך לעבוד ויחיה חיים של דרך ארץ. ההבנה הזו או ההבחנה האנליטית הזו חיונית כדי להתמודד עם החברה החרדית. לחברה החרדית נוח לראות את עצמה בגלות. הם לא חלק מכולם וכולם מתבקשים לא להפריע לה. זהו כזב אבל כזב שעובד. אם אנחנו רוצים להתמודד עם החברה החרדית אנחנו צריכים להפריד בין הגורמים ולזהות את אותם אלו שאינם באמת דבקים בתורה אבל נוחה להם הכסות החרדית בשביל המסגרות הפנימיות שלהם. זיהוי שכזה יאפשר להציע להם לשמר את המסגרת הקהילתית גם תוך כדי השתלבות ודבקות בכלל ישראל.

8 תגובות בנושא “פטור משירות ללומדי תורה – מכתב לחבר

  1. שלום, כדרכך לא איכזבת בהיקף ובטיעונים 🙂 ברשותך אוסיף עוד הבחנה דקה, שאומרת מבחינה מעשית קרוב חזון איש מבחינה השקפתית קרוב לרב קוק (נדמה לי ששם הר המור). כלומר, אני רואה את המדינה ככסא ה' בעולם אבל על מנת לבצר את החוסן הלאומי הרוחני אני מסתגר.
    לגבי הבעייתיות של חברה שלמה להיות מסתגרת בעידן האינטרט (למרות מחאת הרבנים) כמעט לא רלוונטי דה פאקטור.זה נושא בפני עצמו..ממתין למאמר שלך בנושא 🙂

    אהבתי

  2. חסרה לי התייחסות כלשהי לשאלה האם במדינת ישראל קיים איזשהו צורך קיומי / הישרדותי בשירות יהודים בצבא.

    אם אכן קיימת הכרה בצורך החיוני – האם אין פגם מוסרי בבקשת רבים כל כך לקבל פטור משירות בצבא, בטיעון שהם מעונינים ללמוד תורה, בידיעה שבכך הם מטילים את כל המעמסה, ואת כל הסיכונים, רק על כתפי האחרים.

    אם אכן קיים פגם מוסרי: מה דין לימוד תורה שמתבצע תוך ביצוע עוולה?

    *******

    התפרסם היום ובעיני מתקשר לנושא.
    מאת פרופ' אמריטוס מרדכי רוטנברג – "מצוות עשה" לצרכי האומה

    https://www.israelhayom.co.il/opinion/627197

    אהבתי

  3. פסקת הסיום של המאמר אליו הפנתי

    " … כדי לזכות בעצמאות הישרדותית בעולם שלא פעם בגד בהם, חייבים היהודים גם לפתח "תחבולות" תוצרת בית בשם הדת – ולא במקומה.
    לעת עתה אנו מודעים לעובדת היותנו תלויים בחוכמת הגויים (איכה רבתי ב, ג): הם אלה שהמציאו את האווירונים, את החשמל ואת אמצעי התקשורת, שאותם אנו, התלמידים, השכלנו לשכלל ולהפיץ.

    ברוח דברי הקדמה אלה, אני מציע להפוך פסוקים וכתבים ל"מצוות עשה" מחייבות, לפי צורכי האומה בישראל, בתחומי הכלכלה, הביטחון, המשטר, וכדומה. אני קורא מכאן לרבני ההלכה להפיק מנכסי צאן הברזל הרוחניים שלנו, מהטקסטים הקנוניים של עמנו – דהיינו: התנ"ך והתלמוד – מצוות עשה. בכוחן של מצוות אלה לתרום לניצחוננו במלחמת ההישרדות של מדינתנו, היושבת על הר הגעש המאיים בפריצה יומיומית של לבת הדאעש. ודוק – אם "האללה אכבריזם" הדאעשי פועל בשם הדת – יש להטביעו באותה מטבע.
    אפשר להוציא, למשל, פסק הלכה הקובע שאת הפסוק "כי תצא למלחמה על אויביך" יש לפרש לא רק כמלחמה ביצר הרע, אלא כמצוות עשה של לימודי סייבר וטכנולוגיית מלחמה; הלוא אין בפסק מעין זה ולו קורטוב של כפירה. ולפי אותו קו מחשבה, יש לחלץ מפסוקים כמו "ונשמרתם לנפשותיכם" או "ואהבת לרעך כמוך" פסק הלכה המחייב לימודי רפואה.
    אין שום מגרעת בקבלת המדרש "אם יאמר לך אדם יש חוכמה בגויים תאמין, יש תורה בגויים – אל תאמין" (איכה רבתי ב, יג). אני סבור, בהתאם, שרק בכוח הכללת "מצוות עשה" נוכל לחתור לעצמאות קיומית שאינה תלויה בחוכמת הגויים."

    אהבתי

  4. דומני שהחזון איש לא חולק אלא שהוא סובר שזו מצווה הבאה בעברה. יש עוקץ אצל החזון איש. בגלות אף אחד לא הניח שהיהודים מאוימים על ידי החברה הסובבת. היה ברור שהיהודים אינם במקומם אלא בגלות. דווקא בארץ כאשר היהודים במקומם יש איום מצד החילונים.

    בקשר לשאלה הראשונה שלך אינני יודע אם יש חובה מוסרית הבא בעברה. ואולי זה מקום לטענה כנגד ההסתגרות החרדית, אבל אינני בטוח שזו טענה כנגד לומדי תורה.

    אהבתי

  5. יישר כח על המאמר המחכים

    לגבי החזו"א, לפי זווית הראיה שלי הוא הסתייג מהציונות לא בגלל שהם משפיעים לרעה מבחינה רוחנית בהיותם חילונים, אלא כי עצם רעיון הציונות הוא הכפירה הכי חמורה שיש. הבורא העניש אותנו כי חטאנו לו ואמר שנצא לגלות ונשוב על חטאינו וכשנשוב כראוי הוא יבוא ויגאל אותנו. ואנחנו אומרים מאסנו לחכות לו ולא רוצים יותר לנסות לשוב מחטאינו כלפיו אלא ניקח את גורלנו בידינו ונגאל את עצמנו בלי לחכות לו. ולענ"ד דעתו התקבלה לא כי זה היה פתרון קל וזמין לשאלה, להיפך היה הרבה יותר קל ומקובל להתגייס, וכמו שעשו רוב הדתיים וגם החרדים שהיו אז שלא היו כמו של היום אלא יותר אנשי פאג"י וצא"י וכיו"ב. ומה שרבי קיבלו דעתו זה כי הכירו בדולתו ומסרו נפשם לקיים הוראותיו. זה לא עניין לויכוח כי אף אחד לא מקיף בידיעותיו את כל המאורעות והדעות והדיבורים וכל מה שהיה, כל אחד שמע ידיעות חלקיות והתאים אותן לתמונת העולם שלו.
    .
    הדיון שלך מאוד יפה לגבי השאלה של דתי בינו לבין עצמו האם הוא מחליט להתגייס או לא. לגבי השאלה הציבורית האם לפטור מגיוס את מי שרוצה ללמוד תורה לענ"ד יש שם עוד נושא שהוא הכפייה. מי שחילוני צריך לשרת יותר ימים כדי למלא את חלקו של לומד התורה שלא התגייס. אמנם אפשר לומר שכיוון שזה הושג על ידי מנגנון דמוקרטי זה לא נחשב כפייה, ועדיין מבחינה מוסרית זה לא פשוט. אם למשל תושבי נתניה יצליחו לסחוט את מי שרוצה להקים קואליציה ויעבירו חוק שכל אחד יעבוד שבוע בשנה בחינם בשרותם של תושבי נתניה, זה מקומם ובצדק. דתיים יכולים לומר שהתורה היא אמת אלוהית ולכן יש לכפות חילונים לקיים אותה אם אפשר. לענ"ד כמו שלא מקיימים היום את ההלכה שאת האפיקורסין מורידין ולא מעלין, כי לכל אחד יש דעה משלו מה זה אפיקורס ואין שום בסיס לידיעה אובייקטיבית ברורה וודאית, כך גם כפיה על ענייני תורה זה רק כשיש וודאות שמקובלת על הכל בלי ספק. אבל בימינו לכל אחד יש דעה אחרת מהי התורה ומה אלוהים רוצה וכל אחד לפי דעתו רוצה לכפות את האמת האלוהית בעיניו על כולם, במצב כזה לענ"ד מסתבר שכל אחד צריך לכבד כל אחד אחר ולא לכפות עליו שום דבר. לכן לענ"ד אין מקום לחייב חילוני לממן או לשרת בשביל שדתי ילמד תורה. לכל היותר אפשר לחוקק שדתי יכול לקנות את הפטור שלו, כלומר לשלם את הסכום שיעלה לשכור חייל שכיר שיעשה במקומו את השרות שהיה מחויב בו. אם הדתי אומר שבשבילו ללמוד תורה זה ציפור הנפש ויהרג ואל יעבור וזו אמונתו, נאמר לו בבקשה, תתקיים את אמונתך על חשבונך, לא נפריע לך. אם זה באמת כל כך חשוב לך תתאמץ לשלם בעצמך על זה ולא לחייב אחרים לשלם לך על אמונתך, בעוד אתה לא משלם על האמונות שלהם (אם יש חילוני שלאמונתו לעשות יוגה זה מה שמציל את העולם לא תפטור אותו או תתקצב אותו, אז למה האמונה שלך מחייבת אחרים).
    הטענה שזו מדינה יהודית ולכן יש לתקצב מקופת הכלל מי שמאמין בערכים יהודיים ולא לתקצב מי שמאמין ביוגה וכיו"ב, אינה נראית לי ישרה. כי יש הרבה שאומרים שהם הם היהודים האמיתיים מבחינת דעותיהם. שולמית אלוני, פרופ' ליבוביץ', הרבה אנשי יהדות חילונית ויהדות מתקדמת ורפורמים למיניהם וכו' וכו'. כל אלה הקימו את המדינה וקבעו שהיא יהודית והתכוונו יהודית לפי פירושו של כל אחד שחי בה כיהודי בעיני עצמו או שהוא ממוצא יהודי. כל מי שכיהודי סבל שואה ופוגרומים והשקיע בציונות להקים מדינה ליהודים, יש לו זכות לומר מה לפי דעתו מגדיר מה זה יהודי. לכן הרוב היהודי בארץ צריך לקבוע, והוא כנראה לא תומך בפטור ללומדי תורה. אלא שהדתי בעצמו שרוצה לא להתגייס זו דעתו הפרטית שלו איך שהיהדות מתפרשת בעיניו, שמבחינה ערכית אמונית הוא צריך להיות פטור. אז כפרטי שיממן את זה מכיסו ולא יכפה על אחרים לממן אותו.
    לדעתי האישית להתגייס רק מועיל בלימוד התורה ובוודאי לא מזיק. נכון מה שכתבת על גבריות עדינה לעומת גסה. אבל מהיכרותי בחורי ישיבה עדינים, עדינים אמיתיים יש ביניהם כמו שיש גם בין החילוניים, מנסיוני מי שבאמת עדין לא מאבד את זה בגלל השפעת הסביבה. חלק גדול מהעדינים בין בחורי הישיבות זה עניין של סגנון חיצוני, והרבה פעמים רק תוצאה של חוסר נסיון ובשלות ובגרות.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s