הסתכלו בטבלה הבאה של מספרי המנדטים בליכוד החל מ1992:
ב1992 קיבל הליכוד 32 מנדטים. זו היתה השנה של המהפך והעליה הרוסית שפחדה מהאמריקאים נתנה את קולה לעבודה. אם מסתכלים בנתוני המנדטים מאז מזדקרת עובדה פשוטה על נתניהו. הוא מעולם לא הצליח להביא מספרים כאלו. שרון בפעם היחידה שרץ ב2003 כראש מפלגת הליכוד הביא 38 מנדטים. אצל נתניהו זה עולה ויורד. ב1996 הוא הביא 22 מנדטים ב1999 הוא הביא 19 מנדטים. ב2006 מול אולמרט החלש הוא הביא רק 12 מנדטים. ב2009 מול מירוץ צמוד נגד לבני הוא הביא 27 מנדטים, מנדט אחד פחות ממנה. בעזרת שימוש מיומן במיקום של הליכוד כמפלגת ציר הוא הקים קואליציה. היית חושב שבזאת נגמרו הצרות של נתניהו אולם ב2013 הוא נפל חזרה ל20 מנדטים ונאלץ לקבל את לפיד כשותף שווה וראש ממשלה מקביל בפועל. ב2015 הוא סחט את כל המנדט שלו ותוך ניצול טעויות של בנט (במיוחד בפרשת אוחנה) השיג את שיא המנדטים שלו 30 מנדטים.
חזרתו של בנט ושקד לזירה עם הימין החדש מעלה את השאלה האם נתניהו לא הולך לחזור לסיוט של 2013. כפי שראינו הוא לא באמת מצליח להביא הרבה מנדטים ולרוב הוא נתון לחסדי שותפיו הקאלוציוניים. בליכוד שלטונו מוחלט אך בחוץ שלטונו מעורער הרבה יותר.
אז נחזור לשאלה שבכותרת האם הוא נכס לליכוד או נטל על הליכוד?
י.ד. 
חד וחלק.נכס
אהבתיאהבתי
בעיני פרופ' אריה אלדד נתניהו הוא נטל.
קטע מכתבה שאלדד פירסם במעריב:
____________________
" … הטעות הטרגית ביותר באגף הימני היא החלטת הליכוד לדבוק בכל מחיר בנתניהו, על אף המלצות המשטרה והפרקליטות להעמידו לדין. נתניהו עלול לקחת עמו בנפלו את כל המחנה הלאומי. אובדן האמון בו מחזק כל מיני “גנצים", שהציבור נוהה אחריהם כעדר שאולי יודע אחרי מי הוא הולך, אבל אינו יודע לאן הוא מוליך אותו.
אומנם ייתכן בהחלט כי נתניהו יצליח להרכיב גם את הממשלה הבאה, אבל ייאלץ לפרוש לאחר זמן קצר. יש מצביעי ימין רבים שהצביעו ליכוד, אף שלא סמכו על נתניהו שישמור על ארץ ישראל, אבל לא רצו להצביע למפלגה דתית ולא רצו להעביר את השלטון לידי השמאל. הציבור הזה מחפש אלטרנטיבה, ו"הימין החדש" יכול להיות יעד מתאים להצבעתם. גם רבים ממחפשי “משיח חדש" בדמות גנץ, אורלי לוי ויעלון, או מאוכזבי “משיחים חדשים לשעבר" כמו לפיד וכחלון, יכולים למצוא בבנט ובשקד, שניתקו מכבלי המפד"ל, כתובת ראויה. "
______________________________
אך גם הוא, בדומה לי.ד. מתעלם מהעובדה ש*בכל* סקרי דעת הקהל, שבוצעו ב*כל* השנים האחרונות, נתניהו נתפס כמתאים ביותר לכהן כראש ממשלת ישראל. בפער מאוד מאוד משמעותי מזה שנמצא במקום השני.
רבים מתקשים להתלהב מנתניהו, ואפילו מקוננים על חסרונות נתניהו ומחדליו, אך תופסים אותו כענק היחידי בין המוני גמדים. (הן הגמדים הניצבים בראשי המפלגות המתחרות, והן המוני הגמדים במפלגתו שלו. בליכוד)
ומסיבה זו, ורק זו, הם מצביעים לליכוד.
אהבתיאהבתי
שכחתי להשאיר את הקישור לכתבה של אלדד.
https://m.maariv.co.il/journalists/Article-678119
אהבתיאהבתי
עוד הערה.
בהשקעות / הלוואות כספים – ידוע שככל שאי הודאות גבוהה יותר כך עולה הריבית הנדרשת.
אמור להישמר מתאם בין גובה הסיכון לבין גובה הרווח.
כיום, אי הוודאות בנוגע לתפקוד נתניהו כראש ממשלה – מאוד נמוכה. כל שאר המועמדים לתפקיד מייצגים סיכון גדול בהרבה. כמעט כמו עדת חתולים בשק.
היו בהיסטוריה מקרים בהם סגנים, שנתפסו כבינוניים / אפורים / לא מתאימים לתפקיד מאוד רם – קיבלו בנסיבות מפתיעות את תפקיד הנשיא / ראש הממשלה. חלקם הפתיעו לטובה (ואח'כ נבחרו בזכות עצמם) אך חלקם לא.
נדמה לי שסף הסיבולת של ישראלים (או נכונותם / יכולתם ליטול סיכונים) – די נמוכה.
אנחנו מוכנים לוותר על סיכוי נמוך למציאת איזשהו יהלום גולמי ענקי ומעדיפים להסתפק באבן חן מוכרת, למרות שידוע לנו שהיא די בינונית ודי פגומה. הפחד שלנו מהאפשרות שנחווה אוסלו ב' / אינתיפדה ג' / החזרת הגולן לאסאד / היפר אינפלציה חוזרת וכדומה – כנראה חזק יותר מכל פיתוי למצוא ראש ממשלה טוב יותר מנתניהו.
אבל אולי אני משליכה מעצמי.
אהבתיאהבתי
אני לא חולק שנתניהו נתפס כאמין במחנה הימין לעומת שאר המועמדים במיוחד לאור כל הטראומות שחוו מאנשים אחרים, לכאורה מנוסים. גם אי אפשר לקחת מנתניהו את היכולת שלו לנהל קואליציות ולשמור עליהן. אפילו עם לפיד הוא הצליח להעביר שנתיים (וזאת בניגוד ללבני שהיום פוטרה שכאשר היה לה את ההזדמנות להקים קואליציה כשלה מרוב אנינות דעת).
ההערה שלי הייתה על מפלגת הליכוד. האם באמת נתניהו הוא משאבת מנדטים כמו שהוא רוצה לצייר את עצמו או שלמעשה הוא זה שיוצר את כל מפלגות האווירה בגלל ההסתייגות האישית ממנו מצד מצביעי ליכוד פוטנציאלים. נראה שהמפלגה עדין לא ענתה על השאלה הזו למרות שברור שהיא עולה ולו מהנתונים עצמם כמו שהראיתי.
אהבתיאהבתי
נתונים תמיד נתונים לפרשנויות שונות. כולל הנתונים שהבאת.
לצורך השוואה – מצ'ב נתוני מס' המנדטים של מפלגת המערך / עבודה / מחנה ציוני (בשלל שמותיה) לאורך השנים :
1969 49
1973 44
1977 28
1981 40
1984 37
1988 37
1992 44
1996 34
1999 23
2003 18
2006 18
2009 13
2011 8
2013 15
2015 19 (24 לכל רשימת המחנה הציוני, כולל 5 של התנועה).
ניתן לראות מגמה מובהקת של הקטנת מספר הח'כים של שתי המפלגות הגדולות גם יחד (ועליית כוחן של הרבה מפלגות קטנות ובינוניות).
שאלות בלתי פתירות הן: האם מגמה זו היא באחריות / באשמת נתניהו ומנהיגי מפלגת העבודה בכנסות האחרונות ? או שאולי מדובר בתופעה חברתית – פוליטית – דמוגרפית, הקורת במדינת ישראל, וחזקה יותר מאשר מנהיגי שתי המפלגות הגדולות גם יחד?
מאוד לא ברור האם מנהיג היפוטטי כלשהו של הליכוד בתחילת המאה ה 21, היה מסוגל למנוע את ירידת מס' החכ'ים של הליכוד (בהשוואה למס' החכים של מפלגה זו במאה הקודמת) טוב יותר מאשר נתניהו.
אהבתיאהבתי
שרון קיבל 38 מנדטים ב2003. מאז ישנם 10 מנדטים קבועים הנודדים להם במרכז והמסרבים לחזור לליכוד. דומני שהתופעה מדברת בעד עצמה.
קראתי משהו מאד יפה המדמה את השינוי של המערכת הפוליטית לשינוי גיאולוגי:
https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/18579
אהבתיאהבתי
עוד נקודה. יכול להיות שנתניהו זהיר הרבה יותר דווקא בגלל שהוא חלש יותר. שרון יכל להרשות לעצמו את ההתנתקות דווקא בגלל שהוא היה פופלארי ומקובל הרבה יותר. נתניהו הרבה פחות פופלארי ולכן לא מעז לפגוע בבסיס התמיכה שלו.
אהבתיאהבתי