האם הציבור הדתי צריך להתאחד למפלגה אחת גדולה?

ההחלטה של שר התחבורה לערוך את עבודות הגשר בנתיבי איילון באמצע שבוע מזכירים לנו שוב שמפלגת השלטון היא מפלגה חילונית. וכך שגם אם היום שר התחבורה החליט לעשות ג'סטה למפלגות "החרדיות", מחר הוא יכול להחליט אחרת. רה"מ ביטא זאת היטב כשביקר את ההחלטה להשבית את נתיבי איילון באמצע שבוע. למעשה, כפי ששמעתי עכשיו ברדיו מהמהנדס רז מור יש לא מעט עבודה שנעשית בשבת (ועוד יותר מרגיז היה העובדה שהשדרנית למעשה עודדה אותו לא להיתפס… אבל זה עניין לפוסט אחר). במצב הזה ישנן כמה שאלות שונות שעולות:

א. האם ניתן להימנע לגמרי מחילול שבת ועברות נוספות בתור מדינה יהודית ריבונית?

ב. האם אנחנו רוצים לקבל אחריות על המדינה לטוב ולמוטב כולל בהיבטים הללו?

ג. האם אנחנו רוצים להתאחד כדי שנוכל לקבל אחריות על המדינה?

על השאלה הראשונה יש לא מעט דיון אבל ניתן להניח שלפחות ניתן לצמצם את חילול השבת ועברות נוספות עד נקודה שבה ניתן יהיה להזדקק לקולות שונות אשר יאפשרו קיום פעילויות מסוימות גם בשבת (מסיבות ביטחוניות, צרכי הרבים והסתמכות על גויים). השאלות שיותר לענייננו הן השאלה השניה והשלישית. ביחס לשאלה השניה נדמה לפעמים שהציבור הדתי מעדיף לא לקבל אחריות על המדינה. בשל מה לו לקבל את הכאב ראש הזה של הסתמכות על היתרים דחוקים בשאלות של שבת והיחס לדתות אחרות (נצרות, אסלאם ועוד), שאלות טורדות כגון היחס לחילוניים ומדע והצורך מסירות נפש למען הכלל (במלחמה או במשטרה)? נראה שלחלקו עדיף מצב של "אני את נפשי הצלתי" מאשר קבלת אחריות למען הכלל. אני מודה שבאופן אישי גישה כזאת בעייתית בעיני ומסמנת גישה שקרית ולא דתית של שימת האני במרכז – גם אם אני רוחני – ולו כדי לא להתלכלך בשאלות הקשות שמתעוררות (גם אם התוצאה היא חיים בשקר ובנצלנות). גישה כזו גם סופה להביס את עצמה. הסתגרות בכוללים בלי השכלה כללית תביא למציאות שהעוני יעביר את האדם על דעת קונו עד כדי הגעה לחילול שבת ועברות נוספות של גזלנות וחמס (ראה שולחן ערוך סימן קנו). וכבר נתקלתי בתלמידי חכמים מובהקים וגדולים שהעוני העבירם על דעת קונם ועזבו את הדת ועכשיו רואים את עצמם חילוניים. גישה כזו גם מתנגשת עם החיוב שהתורה מחייבת אותנו לערבות הדדית ועזרה לחלשים כלכלית אשר מוצאים את עצמם עוזבים את המשפחה אחר קידוש כדי לעבוד בשביל העשירים מחללי השבת. מסיבות אלו ואחרות גישתי ביחס לשאלה ב היא לא אם אנו רוצים את האחריות אלא האם אנו יכולים לברוח ממנה.

נותרנו עם השאלה השלישית – האם הציבור הדתי צריך להתאחד כדי שיוכל לקבל אחריות על המדינה? זו שאלה מורכבת עם טיעונים בעד ונגד. נציג את הטיעונים נגד האיחוד:

א. האיחוד יכול להיות באופוזיציה. המפלגות הדתיות הן מפלגות קליינטורה. קרי הן מייצגות קליינטים בעלי אינטרסים אשר אין להם בסיס משפטי וכלכלי עצמאי. אצל החרדים בנוגע ללימוד תורה בישיבות במקום גיוס לצבא, אצל הדתיים לאומיים בנוגע להתיישבות בשטחים. בשני המקרים מדובר במציאות בעייתית מבחינה משפטית אשר המפלגות הדתיות מכסות עליו ביושבן בממשלה. איחוד של המפלגות יכול להוביל אותן לאופוזיציה תוך ויתור על הגיבוי לקליינטים. ניתן כמובן לתהות כיצד יהיה אפשר להשתחרר מהתלות הזו באחרים אך כרגע זו מציאות קיימת.

ב. האיחוד יחייב את הקבוצות הדתיות להגיע לפשרה דתית. כל מי שקרוב מספיק למציאות הדתית יודע שקבוצות דתיות שונות חלוקות בעניינים רבים ומתנהלות באופן שונה בנושאים רבים. בין אם זה ביחס לצבא, לנשים, לעבודה, לדרך שבה מתנהלת פוליטיקה ועוד סוגיות שונות ומשונות. בכל הסוגיות הללו ההתנהלות היא שונה וקיימת הנחה שאי אפשר להתפשר על קוצו של יוד. ישנה גם התנשאות לא מעטה של קבוצות שונות על קבוצות אחרות של דתיים . במציאות הזו פיצול בין מפלגות שונות נתפס כדרך היחידה לאפשר לגוונים השונים להתבטא בלי להיכנס למלחמה קבועה בין הגורמים השונים. המלחמות שראינו בין אנשי הפלג לרוב החרדים בדגל התורה, בין אלי ישי לאריה דרעי ובין החרד"לים לליברלים במפלגת הבית היהודי שהביאו לבסוף לפרישת ההר המורניקים ממפלגת הבית היהודי מבטאים זאת היטב.

ג. איחוד והפיכה של הדתיים למפלגת שלטון יהפוך את הדת בציבוריות הישראלית לגורם מפלג במקום לגורם מאחד. במקום לפנות להיגיון הכללי של כלל הציבור תהפוך הדת לעניינה של מפלגה אחת תוך חוסר עניין ואף התנגדות אצל מפלגות אחרות. במידה רבה זה מה שאנו רואים כבר היום בעניין השבת. במקום שהשבת והצורך במנוחה יהיה מקובל על כולם נתפסת השבת כמין זכות סוציאלית כזו "שהדתיים" כופים על כלל הציבור נגד רצונו.

מנגד ניתן למנות את הגורמים הבאים בעד האיחוד:

א. האיחוד יאפשר לראשונה לדתיים להיהפך למפלגת שלטון. כבר היום איחוד בין המפלגות החרדיות והבית היהודי מביא ליותר מ20 מנדטים. איחוד רשמי יכול להקפיץ אותן ל30 מנדטים ולאפשר למפלגה המאוחדת לההיפך למפלגת ציר (מפלגה שבלעדיה אין שלטון ולכן היא המפלגה הקובעת בשאלות שונות בקואליציה).

ב. זה מגיע לשבת, ללימוד התורה ולארץ ישראל שישימו אותן במקומן הראוי. כיום כל אחת מהסוגיות הללו נתפסת כאינטרס של קבוצות לחץ דתיות. איחוד בין הדתיים למפלגת שלטון דתית תאפשר לשנות את היחס לסוגיות הללו מיחס אינטרסנטי כמו שהוא היום ליחס עקרוני – את השבת לא מחללים, לימוד תורה הוא חלק ממהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ומדינת ישראל צריכה ליישב את ארץ ישראל. הפיכת הדתיים למפלגת שלטון יאפשר גם פתרון לשאלות המציקות לציבור הדתי כגון שמיטה. עליית הדתיים לשלטון תאפשר לקבל החלטה על תמיכה של הממשלה בשנת שבתון של כלל החקלאים במשק מבלי להזדקק לפתרונות שנויים במחלוקת כגון היתר מכירה.

ג. מגיע לדתיים להטביע חותם על מדינת ישראל. בדומה לליכוד כיום ולמפא"י בעבר מגיע לדתיים להפסיק להסתמך על שולחנם של אחרים ולבטא אמירה משל עצמם על המדינה ועל החיים בה. נכון שיש לא מעט חששות מכך (חלקם מוצדקים) אולם כפי שהסתבר במהפך ב1977 חששות אלו מבטאים יותר את אובדן השליטה של ההגמוניה הקיימת מאשר חששות אמיתיים. עליית הדתיים לשלטון לא תביא לאובדן החופש והדמוקרטיה אבל תאפשר להופיע חזון אחר של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

מה דעתכם בנידון?

מודעות פרסומת

25 תגובות בנושא “האם הציבור הדתי צריך להתאחד למפלגה אחת גדולה?

  1. אם מפלגת שלטון דתית כזאת תדיר בפועל את הציבור המסורתי, שהוא הציבור הגדול ביותר והמשפיע ביותר במדינת ישראל, אז ההפסד גובר על הרווח.
    אם היא תכלול בתוכה את המסורתיים היא תצטרך להתפשר על נושאים דתיים רבים, ואז המטרה שאתה רואה לנגד עיניך בהקמת מפלגה כזאת לא תתקיים.
    אני יותר רואה היתכנות לחיבור בין הבית היהודי לליכוד ("מפלגה מסורתית-דתית"), מאשר בין הבית היהודי לחרדים ("מפלגה דתית אחת").

    Liked by 1 person

  2. מרתק.נתחיל מהסחף אני בעד. אבל הבעיה בישום הרעיון הנפלא יש לציין , זה השחקניםעל המגרש הפוליטי. כפי שזה נראה כרגע. אבל אין ספק לשם צריך לשאוף!!

    אהבתי

  3. ברור לי שגם אם איחוד דתי יהפך למפלגת ציר שתיצור קואליציה היא לא תגיע לבדה ל61 מנדטים כך ששותפות עם מפלגה מסורתית כזו או אחרת תדרש. רק שבמקום המצב הקיים שבו הליכוד, הוא השותף הבכיר והדתיים השותף הזוטר, הדתיים יהיו השותף הבכיר והמפלגה המסורתית השותף הזוטר.
    מבחינה חברתית ברור שאני מעדיף חברה מסורתית סובלנית שתתן מקום למדע ולמחקר חופשיים מחד וללימוד תורה מאידך. מבחינה פוליטית נדמה לי שלמפלגת שלטון דתית יהיה הרבה השפעות חיוביות הן על הצד הדתי ולמעשה גם על הצד החילוני של מדינת ישראל.

    אהבתי

  4. מפלגת שלטון לדעתי צריכה להיות מפלגה עם חזון לאופן ניהול מדינה. אמונה בדת היהודית כשלעצמה איננה חזון לניהול מדינה (אולי אם זו מדינת הלכה מובהקת, אבל גם אז אני בכלל לא בטוח. נראה שמנהיגים דתיים שונים מפרשים הלכה בכל מיני דרכים שונות בסוגיות פוליטיות), כך שאני בספק אם מפלגה שכל מה שמגדיר אותה זה הדתיות שלה תהיה מפלגת שלטון פוטנציאלית, ובכלל גורם חיובי בפוליטיקה הישראלית.

    אם רוצים שהדתיים יטביעו חותם על מדינת ישראל באופן שתיארת, לדעתי עדיף ללכת כמה שיותר בכיוון ההפוך, ולהפוך את הדת לגורם משני בהגדרת הזהות של המפלגות. מפלגה ליברלית שבמקרה גם תומכת בעקרונות השבת, לימוד התורה וארץ ישראל, ומפלגה אחרת סוציאליסטית שבמקרה תומכת גם בשבת, לימוד התורה וארץ ישראל, וכן הלאה – אלה אפשרויות מתאימות הרבה יותר למפלגות שלטון עתידיות. במידה מסוימת זה תהליך שקורה בהדרגה כבר עכשיו, ולדעתי תהליך חיובי הרבה יותר גם לדתיים וגם לחילוניים.

    קיומה של "מפלגה [יהודית] דתית" בעצם אומר שהדת היהודית היא אידיאולוגיה אחת מרבות בציבוריות הישראלית, כמו שיש סוציאליסטים ולאומנים וליברלים, יש גם יהודים דתיים. מי שרוצה לראות בישראל מדינה יהודית, לדעתי עדיף לו להימנע מהאפשרות הזאת. במצב כזה כשהמפלגה הדתית בשלטון אז ישראל היא מדינה יהודית, וכשהמפלגה הדתית איננה בשלטון אז לא?

    Liked by 2 אנשים

    1. התגובה של שי נכונה, אבל מספר הערות:

      "מפלגת שלטון צריכה להיות מפלגה עם חזון לאופן ניהול מדינה" – חזון של מפלגת שלטון דתית יכול להיות חזון מסורתי ולא חזון הלכתי מובהק. מפלגה שתתמוך בערכים מסורתיים, לאומיים וערכי משפחה. זאת גם הסיבה שאני לא רואה חיבור בין דתיים לחרדים, כי לחרדים אין שום חזון שכזה.

      "אם רוצים שהדתיים יטביעו חותם על מדינת ישראל, עדיף להפוך את הדת לגורם משני בהגדרת הזהות של המפלגות" – אני אגדיר זאת מחדש. עדיף להפוך את הדת לעניין מובן מאליו (ולא משני). כלומר בסיס ברור ומוכר שאינו במחלוקת.

      "במידה מסוימת זה תהליך שקורה בהדרגה כבר עכשיו, ולדעתי תהליך חיובי הרבה יותר גם לדתיים וגם לחילוניים" – מסכים. זה גם מקור התמיכה למשל של חילונים בבית היהודי. החיבור של איילת שקד פונה לקהלים נוספים שהנושא הכלכלי והמשפטי מדבר אליהם. זה גם חיבור טוב, וגם מפרה.

      Liked by 1 person

    2. שי,
      לא יודע אבל בשאלה הזו מתלבטים כבר יותר ממאה וחמישים שנה, למעשה מאז שרבי שמשון רפאל הירש החליט להפריד את הקהילה האורתודוקסית מהקהילה היהודית הרשמית בפרנקפורט ב1876. לא מעט דתיים ביקרו את המהלך הזה אם באופן ישיר ואם באופן עקיף כמו למשל ש"י עגנון בספרו אורח נטה ללון שבו הוא מספר על דיון שהיה לו עם אגודאי (חבר מפלגת אגודת ישראל) בפולין בין המלחמות ועל הביקורת שיש לו על אגודת ישראל. אשתו של הרב יהודה עמיטל, מרים, הייתה ביתו של רב המושבה פרדס חנה, הרב צבי יהודה מלצר. במושבה היה בית ספר אחד שבו למדו כל הילדים חילונים (הם נקראו אז חופשיים) ודתיים (הם נקראו אז יראים). בשנות השלושים או הארבעים הגיע המזרחי למושבה וביקש להקים בית ספר לילדים הדתיים. רב המושבה התלבט אם להעביר את הילדה לבית ספר הדתי או להשאירו בבית הספר הכללי והחליט ללכת להתייעץ עם החזון איש. החזון איש הנהיג לאחר מכן את ההסתגרות החרדית בישיבות אבל על פי הסיפור גם הוא התלבט קשות בשאלה הזו ולבסוף אמר שהוא לא מסוגל להכריע ורק לרב המושבה יש סייעתא דשמיא (סיוע מהשמים) להכריע בשאלות קשות כאלו. לבסוף החליט רב המושבה להשאיר את ביתו בבית הספר הכללי עד תום לימודיה. לכן יש הרבה טעם בטענה שלך אבל סוציולוגית השורה הסופית שנוצר הבדל שנמשך עד היום. אולי שווה מבחינך לחשוב מדוע זה כך ולמה נוצר הפירוד הזה שכפי שאתה טוען בוודאי לא משרת את הדת. לי אין תשובה ברורה.

      כיון שמבחינתי זהו נתון, נראה לי, שכדי לקדם שינוי של ממש שיוציא את הדתיים מהמשבצת הסוקטוריאלית כדאי לקדם אותם קדימה לקבל אחריות כללית על המדינה. במסגרת זו הם גם יצטרכו לנפות את הרעיונות הלא מוצלחים שלהם וגם להכריע מה בעצם המודל שהם מציעים למדינת ישראל. הטענה שאין להם חזון של ממש איננה מוסכמת אצלי (ובכך אני חולק גם על יאיר). לדעתי בהחלט יש לעם ועדיף לשים אותו על השולחן מאשר להתכחש אליו.

      אהבתי

  5. מתנגדת בתוקף !
    [ גילוי נאות – חופשית / חילונית גאה ואדוקה באמונתה ]

    שלושה נימוקים נגד הרעיון (יש לי עוד, אבל גם שלושה הם שנים יותר מהמינימום ההכרחי):

    א. חשש מגלישה לכיוון תיאוקרטיה, כדוגמת התיאוקרטיות המוסלמיות בהווה (איראן וסעודיה) והנוצריות בעבר.
    חוסר היכולת להבחין בין חוקי הדת לבין חוקי המדינה:
    1. ימרר את חיי החילונים ובני הדתות האחרות.
    מכאן שהוא יגביר את רצון רבים מהחילונים (בעיקר של בעלי האופצייה לבחור באיזו מדינה לחיות) לברוח מישראל.
    על כל ההשלכות הקשות שתהיה לתנועה דמוגרפית זו (בעיני סלקציה שלילית של בריחת המשכילים / המוכשרים / העשירים ביותר מישראל)

    2. פרדוקסלית – קואליציה של דתיים וחרדים כנראה דווקא תרחיק הרבה חילונים ומסורתיים מהדת היהודית.
    תזכורת: רק מצוות שאינן מוזכרות בחוקי המדינה, כמו חגיגת ליל הסדר או ביצוע ברית מילה, אינן מעוררות התנגדות, תרעומת, ותנועות "דווקא".

    (*) כמה ציטטות לגבי נושא תיאוקרטיות.

    ב. להערכתי המכנה המשותף בין חרדים לבין דתיים לאומיים הרבה יותר קטן מכפי ש י.ד.מעריך.

    לא במקרה החרדים התנגדו קשות להקמת מדינת ישראל, ועד היום הם מתנגדים נחרצות לשירות בצבא / יציאה למלחמות מצווה. אפילו נשיאה בתפקיד רשמי של שר קשה מבחינתם. ההנהגה האידיאולוגית של החרדים מחזיקה עד היום בעמדות אלו – למרות שרק "הקיצוניים" שביניהם מצהירים על כך כיום ברבים.
    אז להאמין שהם יתמכו בכל לבם במצוות יישוב ארץ ישראל היקרה כל כך ללבם של דתיים לאומיים ולהכעיס בכך את אומות העולם?
    נדמה לי שהאינסטינקט החרדי קרוב יותר לעלייה לרגל ל"פריץ" העוין בתקווה לרצותו ולפייסו (כמו ביקורי הסאטמרים אצל חמינאי / אחמנידיגדד / נסראללה / קבר עראפת), מאשר התגייסות למלחמת הגנה על ריבונות יהודית במקום כלשהו על הגלובוס.
    (לשם סימטריה – נדמה לי שהאינסטינקט הדתי לאומי הוא התבצרות בירושלים / במצדה, ואי כניעה לאוייב לפני מות היהודי האחרון).

    ג. עצם הרעיון שניתן לנהל מדינה מודרנית מצליחה ומשגשגת על פי חוקי דת, שדי התקבעו לפני מאות ואלפי שנים – נתפס בעיני כפנטזיה שתוכל להימשך כל עוד לא יאלצו לנסות לממש אותה.

    הדוגמא הפשוטה ביותר לנושא היא עצם השימוש בשבתות ובימי חג במכשירי חשמל (כולל מחשבים, מעליות ומכשירים סלולריים), הפעלת חברת חשמל, תיקון תקלות ברשתות החשמל ועוד ועוד – בעיקר ע'י יהודים.
    מסוכן מדי להעביר את הפעלת המדינה, ולו ליום אחד בלבד מדי שבוע, לידי אלו שחוק הלאום נתפס בעיניהם כפשע נגד עמם / נגד האנושות.
    באופן דומה – הרעיון לכפות בישראל את חוקי השמיטה (במקום להשתמש בכל מיני היתרי עסקה) יוביל למעשה לחיסול כל החקלאות העברית בישראל בשלב הראשון. לוויתור היהודים על כל שטחי הגליל והנגב בשלב השני, ולהתפוצצות אוכלוסין מאוד לא נעימה ב"גטו" הקטן שיוותר בשליטת היהודים בשלב השלישי.

    תיאורטית, לו היו בהנהגה הדתית של ימינו "גדולי דור", שפסיקותיהם היו מקובלות על רובם המכריע של המאמינים, אפשר היה להכניס את השינויים ההכרחיים בהלכות הדת ואת כל ההקלות וההתאמות הנדרשות לחיים בעולם מודרני ולניהול מדינה האמורה להתמודד ולהתחרות בשאר המדינות המודרניות.
    אבל אני חוששת שמאז חרם רבינו גרשון (שגם הוא הצליח להשפיע רק על החלק האשכנזי של העם היהודי) – לא קם אף מנהיג רוחני יהודי בסדר גודל דומה.
    לפחות לא בסדר הגודל של הרפורמות שהכניסו מנהיגי הדת הנוצרים פרוטסטנטים בתוך הדת הנוצרית הקתולית.

    אהבתי

    1. לקמיליה,
      אני מודה שיש ברקע של מה שכתבתי כמה הנחות שבלעדיהן אי אפשר לעמוד מול הטענות שלך. כמו שכתבת צריך לקבל את זה שלפחות לחלק מההיבטים של התנהלות המשק כמו חשמל ומים יש משקל לאומי וביטחוני שמחייב את המשך הפעלתם בשבת גם על ידי יהודים. זה לא משהו שהפוסקים לא התמודדו איתו. חלקם מנסים לעקוף את ההיבט הזה כמו למשל הרב מזוז שמנסה להפעיל מהלך לשכנע את חברת החשמל לעבוד עם דרוזים בשבת. אני לא מסכים איתו והאסכולה ההלכתית שאני הולך בעקבותיה בהחלט מתירה עבודה שכזו בשל הצורך הלאומי ביטחוני. ועם זאת, עד שאסכולה זו לא תתקבל באופן מובהק יש לנו בעיה. כמו כן אני מסכים שאם האלימות החרדית תמשך מתוך אמונה שניתן לכפות קיום מצוות על מי שאיננו מאמין ושניתן למנוע דיון מדעי חופשי לא יהיה מקום לחבור אליהם. אינני חפץ באיראן.
      עברתי על אוסף הציטטות ואני חייב לציין שהוא דמגוגי. מטרתו למכור את הסחורה החילונית ולצורך זה הוא איננו מהסס להטיל בוץ על יריביו הדתיים.
      אני מסכים שהאינסטנקטים הביטחוניים של החרדים והדתיים לאומיים שונים מאד. ועם זאת ראינו התאגדויות של מפלגות שונות שהיו מאד שונות בטמפרמנטים ועדין ידעו לעבוד יחדיו היטב (למשל גח"ל ואחרי זה הליכוד). חושבני שדרך ההתנהלות החרדית באופן פנימי שונה מאד מהדתי לאומי ולכן ספק גדול אם ההצעה שלי ריאלית ועדין אני לא נמנע מלהעלות אותה.
      בקשר לשמיטה אינני חושב שהמדינה יכולה להכריח את החקלאים לשבות בשמיטה מבלי להציע להם תמיכה כלכלית. אני חושב שהקצאה של תמיכה כלכלית של המדינה בחקלאים בשנה השביעית היא בהחלט מוצדקת ואני מוכן לעמוד במחיר ולו כדי לשמור על השמיטה בלי פגיעה בחקלאים.
      יש אולי היבט פנטזיונרי בהצעה שלי אך למעשה מפלגת "יחד" של אלי ישי, ניסתה להוביל מהלך דומה. כישלונה מראה שעדין לא קרבה השעה. תהליכים מסוימים צריכים להבשיל לפני שיקרה השינוי ובתוכם קבלה של כלל ישראל בציונות ובמדינת ישראל (שהיה במפלגת יחד), הכרה בחוסר היכולת לכפות מצוות על אדם לא מאמין (שנראה לי שהתקיים דה פקטו אך לא דה יורה), ודיון עמוק יותר על היחס בין לימוד תורה, צבא ועבודה.

      אני מבקש לחזור לנושא שהניע אותי בכתיבת המאמר והוא היחס לשבת. אני מודה שמבחינתי הפרת הסטטוס קוו של שמירת שבת במיוחד מההבט הצרכני מסחרי פוגע מאד. יש כאן איזשהי פריצת גבולות שגם מאיימת עלי כאדם דתי וגם מבטאת איזשהי חוסר יכולת לשים גבולות עצמיים. הדיון הופך להיות טכני שמסווה אטימות וחוסר רגישות חברתית. אנשים יכולים לצווח בלי סוף על חוסר רגישות מקומיית ופעוטה אך כשזה מגיע למרחב שלהם הם אטומים לחלוטין; זה נכון הן ביחס לדיון על הפלות וגם ביחס לדיון על השבת. וכאשר אני שומע ש20% מהיהודים עובדים בשבת אני מרגיש שמשהו התפספס פה. במציאות הזו החרדים הם בני ברית שלי. לא בגלל שהם חפים מבעיות – הם לא כפי שהם מגלים להוותם בקדנציה הנוכחית – אלא בגלל שגם הם שומרים שבת. גם השמאל הסוציאליסטי הישן הוא בעל ברית שלי כפי שהיה עד שנות השמונים אולם מסיבות מסוימות התפרקה החבילה ועדין לא התגבשה חזרה. מי שאינם בעלי ברית שלי הם אלו שמחללים את השבת. וכאשר הנושא כואב טורדות שאלות את מנוחתי.

      אהבתי

  6. קמיליה,
    נראה לי שהלכת רחוק מאוד. אני לא מסכים שהמכנה המשותף בין דתיים לחרדים קטן מאוד. יש הרבה מכנה משותף, רק שפוליטית הדרכים מאוד מאוד חלוקות. אבל המכנה משותף.

    בחרת בסאטמר שזה סמן קיצוני לא מייצג של החרדיות בת ימינו. זה לא האינסטינקט החרדי. האינסטינקט החרדי זה שימור המסורת וההלכה כאי בתוך ים עוין וגועש. זה האינסטינקט. האינסטינקט הדתי הוא שימור המסורת וההלכה בתוך מדינה יהודית ובתוך הציבור הכללי על-אף המחירים (הדתיים וההלכתיים) שמצב כזה גובה.

    סה"כ האורתודוקסיה מודרנית כמו המדינה המודרנית, אז אני כן רואה סיכוי עתידי מסוים לניהול חיי מדינה על-פי חוקי הדת, אבל בהחלט לא רואה את זה כרגע.

    הרצון והשאיפה לרפורמה בתוך היהדות נראית לי פתאטית.

    אהבתי

  7. נזכרתי ששכחתי להשאיר את הציטטות

    “Persecution is not an original feature in any religion; but it is always the strongly marked feature of all religions established by law.”
    ― Thomas Paine, The Age of Reason
    tags: christianity, religion, separation-of-church-and-state, skepticism 97 likes Like
    Sandra Day O'Connor

    “Those who would renegotiate the boundaries between church and state must therefore answer a difficult question: why would we trade a system that has served us so well for one that has served others so poorly?”
    ― Sandra Day O'Connor
    tags: church, religion, secularism, separation-of-church-and-state, state, theocracy 77 likes Like
    E.L. Doctorow

    “The difference between Socrates and Jesus is that no one had ever been put to death in Socrates' name. And that is because Socrates' ideas were never made law. Law, in whatever name, protects privilege.”
    ― E.L. Doctorow

    ###########################

    ליאיר,

    א. נראה לי שנוח מדי לשכוח שהזרם החרדי הוא בעצם זרם אנטי ציוני. לא סתם א- ציוני או פוסט ציוני.
    וחלקו אנטי ציוני קיצוני. תמיכתם ב BDS ובגדולי רודפי היהודים אינה מקרית.
    סביר בעיני שהמוני חרדים חשים הזדהות עזה עם כל שאר יהודי ישראל ומכאן עקיפות גם עם המדינה וטובתה.
    אבל זו אינה עמדת ההנהגה האידיאולוגית האשכנזית חרדית.
    מכאן בעיני נוח, אבל גם מאוד מוטעה, להתייחס לסאטמר ולפלג הירושלמי כחריגים מוחלטים המייצגים את עצמם בלבד.

    מומלץ לקרוא מעט על דברי החרדים בתקופת היישוב לפני הקמת המדינה. דברים שמהם לא נסוגו בפומבי עד היום הזה.
    או דברי השטנה העכשווים יותר שלהם על פשעי הציונות החילונית וראשיה. כולל האשמתם בשותפות עם הנאצים ברציחת 6 מיליון יהודים בתקופת השואה, בכדי לקסם את הקמת המדינה.
    אם אתפנה – אביא לכאן משהו.

    ב. השימוש שלי במונח "אינסטינקט" חרדי / דתי לאומי – לא היה במקום ויצר הטעיה לגבי כוונתי האמיתית.
    התכוונתי לדפוס הפעולה המעין "אוטומטי" אליו כל אדם או קבוצה נסוגים בעת צרה ומצוקה קשה וקיצונית. דפוס הפעולה של "המוצא האחרון" של כל קבוצה / מגזר. כולל כמובן ההכרח בשימוש בהכללה, למרות שהכללות תמיד אינן לגמרי נכונות.

    נסיון "ריצוי הפריץ" של המחנה החרדי או ההתבצרות ב"מצדה" והנכונות להילחם עד המוות של המחנה הדתי לאומי, הם הבאה להקצנה המוחלטת של אותם דפוסי פעולת המוצא האחרון.

    הגינות מינמלית הייתה אמורה לחייב אותי להוסיף גם מהו לדעתי דפוס הפעולה שאליו נסוג המחנה אליו אני שייכת בעת צרה ומצוקה. לא נעים לי להודות בכך אבל דפוס הפעולה החילוני של המוצא האחרון הוא היפרדות למשפחות גרעיניות שכל אחת מהן דואגת לעצמה בלבד או אפילו איש איש לנפשו. החילונים היו (ויהיו) הראשונים לרדת מהארץ כשקשה בה, להמיר את דתם, "למכור" את טובת הקולקטיב תמורת הצלתם האישית ועוד.

    ***

    ג. לגבי הרצון ברפורמות עומק בתוך היהדות – מקבלת את הערכתך שזה כנראה פאטתי.
    אבל בהנחה שאתה צודק – המאמינים כמו י,ד.יאלצו לוותר גם על הפנטזיה שניתן יהיה לנהל במאה ה 21 מדינה משגשגת גם כאשר נצמדים לכל חוקי הדת.

    אהבתי

    1. החרדים, כולל ההנהגה האשכנזית וכולל הפלג הירושלמי, חשים הזדהות עם שאר יהודי ישראל ובפועל גם עם המדינה וטובתה. הם חלוקים מהותית על אופיה והתנהגותה של המדינה ושל אחיהם היהודים, אבל הם אינם רואים במדינה מה שסאטמר רואים במדינה. ציטוטים אפשר להוציא מן הגורן מן היקב, אבל אני חושב שמה שכתבתי למעלה מייצג נאמנה את המצב.

      שינויים היו ויהיו בתוך ההלכה, אבל ככל שמדברים על זה ודנים בזה הם הולכים ומתרחקים. שינויים היו ויהיו אבל מי שמסמן מטרה מסוימת (ביטול מצווה מסוימת) הוא הפאתטי.

      אהבתי

    2. מחשבה שאני מגלגל בראשי היא האם ההתנגדות האינסטנקטיבית למחשבה שהדתיים יהפכו למפלגת שלטון לא דומה להתנגדות שהיתה אצל יוצאי מפלגת העבודה לרעיון שהליכוד יהפכו לממשלת שלטון?

      אהבתי

      1. אני מקשה ואני מתרץ:
        יש הבדל בין הליכוד שבסופו של דבר הכריז על עצמו תמיד כציוני לחרדים שאינם ציונים ואינם מקבלים את המודרנה (ולהבדיל בין הטהור ובין הטמא קיים הבדל בין מפלגות ציוניות למפלגות אנטי ציוניות ערביות).

        אהבתי

  8. חשבתי שאולי יעניין אותך.
    בין השאר בגלל האזכור, בחלק השני, לטקטיקות קדומות לעקיפת חוקי שנת שמיטה.

    http://www.zeevgalili.com/2018/09/23087?utm_source=feedburner&utm_medium=email&utm_campaign=Feed%3A+zeevgalili+%28zeevgalili%29

    בורותי בנושא הלכות שנת שמיטה כבדה ביותר.
    עם זאת,, להערכתי הרצון לקיים את כל דיני שנת שמיטה בהתאם לכוונתן המקורית, והאפשרות לנהל מדינה מודרנית *משגשגת* – נמצאות בסתירה.
    (וכנ'ל גם העלות הכספית, שלהערכתי היא כבדה מנשוא, של אי בניית גשרים בסופי שבוע).

    הכפייה על משלמי מיסים חילוניים לשלם לכל החקלאים היהודים (או מטעמינ"שיוויון בפני החוק" – לכל החקלאים במדינה, כולל המוסלמים והנוצרים שביניהם) דמי בטלה, לכיסוי שנת פ ה שלמה של שבתון מוחלט לאחר כל 6 שנות עבודה – מקוממת אותי.
    כנראה מסיבה לא לגמרי רציונלית, כיון שכבר די התרגלתי לממן בכספי המיסים שאני משלמת הרבה שרותי דת (מהרבנות הראשית ועד רבני הערים והמקוואות ציבוריות) שמעולם לא השתמשתי (ולא אשתמש) בשירותיהם.
    ברור שאין לי כמובן שום התנגדות לכך שמאמינים ושומרי מצוות, מכל הדתות, יממנו את כל המבנים וכל השירותים החשובים בעיניהם.

    מכאן שיהיה גבול עליון ליכולת של אותה מפלגה דתית – חרדית (-מסורתית?) מאוחדת להשיג שיתוף פעולה מצד אלו שאינם שותפים כלל לאמונותיהם.
    ההיסטוריה של העם היהודי מלמדת שהאחדות ושיתוף הפעולה בין כל חלקי העם אינם מובנים מאליהם, ותמיד עומדת סכנות פילוג ופריצת מלחמות אחים.

    כלומר, אחת הסיבות להימנע מהקמת מפלגה דתית חרדית שכזו היא החשש ש"השתן יעלה לה לראש". שהיא תסבול משכרון כוח מוגזם, ותנסה לאכוף על המתנגדים לדרכה עוד ועוד תקנות – עד שקש מסוים ישבור את גב הגמל. (וסליחה על הקלישאה).

    אהבתי

  9. פוסט של "ניאו שמרן עצמאי" שמתייחס לנושא אבל מכיוון שונה לגמרי.
    חשבתי שאולי יעניין אתכם.

    האם אפשרית, ואם כן – האם רצויה, פדרציה בין חרדים לבין חילוניים. הפרדה לאוטונומיות מובדלות.
    (לשמחתי הוא לא מוסיף לחגיגה גם את האוטונומיה הפלסטינית, העזתית והירדנית).

    https://nimandsland.wordpress.com/2018/09/13/אוטונומיה-חרדית-אוטונומיות/

    אהבתי

    1. אין ספק שהסדרה של אוטונומיות מגרה את המחשבה. במיוחד כשלא ברור שהאפשרות הזו לא קיימת למעשה.

      באשר לשאר ההערות.
      המגזר החקלאי היום הוא 3% ואפשר בהחלט פעם ב7 שנים להוציא אותו לשנת שבתון על חשבון שאר המשק (נראה לי שזה מה שהמורים נהנים ממנו).
      בקשר לאובדן שווקים, מי יודע, אולי איכות הפירות הישראלים תזכה לברכה שתחזיר להם את השווקים לאחר השמיטה?
      באותה מידה שאת מתקוממת על סבסוד עניינים דתיים, אני מתקומם על סבסוד תיאטרון, קולנוע, משחקי כדורגל בשבת ועוד פעילויות חילוניות שאינני שותף להן. הדבר המעניין בקשר ללימוד תורה שהממשלה דה פקטו מכירה בו כשווה ערך לשירות צבאי אך היא לא מסוגלת להכיר בכך דה יורה (כמו שאומר הפתגם "הלב לפה לא מגלה")

      בקשר להנחה האחרונה, הנחת היסוד שלי שהמבנה הדמוקרטי הבסיסי של המדינה נשמר ומפלגה כזו יכולה לאבד את השלטון. אחרת באמת אין טעם.

      אהבתי

  10. עבודות בשבת, כפי שיודע כל מי שמצוי בפרטים של הרכבת הקלה ושאר עבודות תשתית נרחבות ,קורות כל שבוע. הסיפור הנוכחי הוא סקנדל תקשורתי מחושב שיצר חולדאי בכך שהנחה את חברת נתע לכתוב בקשה פומבית מישראל כץ על העבודות הנוכחיות (בעקבות ההנחיות שהצהירה עליהן הממשלה לאחר המשבר) כדי לזכות בנקודות בבחירות המקומיות המתקרבות. אמנם רוב העבודות מתבצעות על ידי פועלים זרים אבל הן עדיין בשבת ומשפיעות על המשטרה, מוקד עירוני וכו׳.

    זה קצת דומה לקרנבל התקשורתי על החיילים שהסתובבו עם הגב למדריכת צניחה – זה משהו שקורה כל הזמן, רק רוב הציבור לא מודע אליו אז מדי פעם זה מגיע לתקשורת ועושה רעש.

    אהבתי

    1. מתקשר לנושא.
      דתי לאומי מתייחס לשמחת החרדים על העברת חילול השבת (בשל האירוויזיון) מירושלים לתל אביב.
      מאמר של מנחם הורוביץ שפורסם במגזין ליברל,

      https://theliberal.co.il/?p=11957

      מה שהזכיר לי שעד רגע זה בכלל איני מבינה מדוע החרדים ניסו למנוע את הקמת גשר יהודית בשבת.
      כפי שהבנתי, בהקמת הגשר יעבדו, לכל היותר, עשרות בודדות של יהודים (רוב העובדים אינם יהודים).
      מתחת גשר זה נוהגים ליסוע, מדי שבת ושבת, עשרות אלפי, או אפילו מאות אלפי יהודים.
      כאשר נתיבי תחבורה אלו יחסמו לצורך הקמת הגשר – סביר להניח שחלק מהנוהגים בשבתות ימצאו דרכים חלופיות, אך סביר שחלקם יוותרו על נסיעה לא חיונית בשבת בדרכים עוקפות וישארו בביתם. ניתן להניח שבשבת ספציפית זו אלפים רבים, אם לא עשרות אלפי יהודים, לא יבצעו חילול שבת בפרהסיה.
      מכאן, מנקודת מבט מספר היהודים שיחללו את השבת – עדיף למבקשים למנוע חילול שבת המוני (גם במחיר חילול שבת ע'י מעטים) – שבכל שבת ושבת יבוצעו כל מיני עבודות שיפור דרכים ותחזוקתן, שיחייבו חסימת נתיבי תחבורה רבים ככל האפשר.
      מה איני מבינה?

      אהבתי

      1. לפי מה שאני מבין יש כאן שתי נקודות שהן קשורות:
        א. הנהגים שמחללים שבת לא מייצגים את הציבור. הם מייצגים את עצמם. זה לא המדינה שמחללת שבת בשם כל עם ישראל אלא כל נהג לעצמו מחליט לחלל שבת. זה נשליך עלי בתור אזרח. כיון שהמדינה מייצגת את הכלל שבתוכו אני נמצא יוצא שאני שותף בחילול שבת גם אם אני מתנגד לכך.
        ב. יש הבדל בין מציאות מערכתית של חילול שבת לבין חילול שבת פרטני. במקרה הראשון חילול שבת הוא חלק מחוק המדינה או מהמסגרת של המדינה הגובר על היחיד ומביא אותו לחלל שבת ברצונו או שלא ברצונו. במקרה השני חילול שבת מגיע מהיצר הרע של הפרט. מי שיש לו יצר הרע נופל, מי שאין לו לא נופל. בהקשר זה שמעתי ברדיו ראיון עם אחד המהנדסים המתאר כיצד לפעמים הוא מגיע לחילול שבת (גם אם נגד רצונו). מבחינתו ברור שאם צריך לחלל שבת הוא יחלל לצרכי עבודה כי זה חלק מהגדרת התפקיד.

        אהבתי

  11. א. קשה לי להבין את טענתך ש " … ( לא )המדינה מחללת שבת בשם כל עם ישראל .. המדינה מייצגת את הכלל שבתוכו אני נמצא. יוצא שאני שותף בחילול שבת גם אם אני מתנגד לכך".
    "המדינה" (הממשלה, הכנסת, משרדי הממשלה, בתי המשפט, הרשויות הציבוריות ועוד ועוד ועוד ) מקבלת מדי יום ביומו מאות או אלפי החלטות. אך סביר שרוב אזרחי המדינה יתנגדו לחלק ניכר מהחלטות אלו, ולא יראו את עצמם כאחראים – שותפים להם.
    אפילו אם תעלה אי פעם לשלטון מפלגה שתזכה לרוב משמעותי של חברי כנסת (נאמר לפחות 70 חכ'ים), ויחסך ממנה הצורך להקים קואליציה ולהתפשר בנושא כלשהו על עקרונותיה, ואני הייתי בין המצביעים למפלגת שלטון זו, הייתי מסרבת להתחייב לקבל אחריות לכל החלטה והחלטה שתתקבל על ידה.
    מכאן איני מבינה מדוע אתה רואה עצמך מחויב להפוך לשותף אוטומטי באחריות לכל החלטות המדינה. על אחת כמה וכמה להחלטות שסביר שלו היית לך זכות הבעת דעה – אתה היית מתנגד להן.

    ב. כתבת: " … חילול שבת מגיע מהיצר הרע של הפרט. מי שיש לו יצר הרע נופל, מי שאין לו לא נופל. … ""
    אני חולקת על תפיסתך את החילוניות. ואת מה שמניע את מה שאתה מגדיר כ"חילול" שבת. אך זהו כבר נושא כבד מדי ובעייתי מדי.

    ג. במקרה נתקלתי היום במאמר מלפני כשבוע של אריאל כהנא ששמו "על השבת ושאלות התשתית".
    הוא מתחיל בויכוח בין פרופ' ישעיהו ליבוביץ והרב צבי נריה ב 1952, וממשיך הלאה עד ימינו.
    בעיני מעניין, ושווה את זמן קריאתו.

    https://www.makorrishon.co.il/judaism/82411/

    שני קטעים קצרים מהמאמר:
    _________________
    " … הפסיקה החרדית, טוען הרב פרל, מתייחסת למציאות הישראלית כאל מציאות של גלות. "לא מזמן שוחחתי עם רב מהציבור החרדי", הוא מספר, "ושאלתי אותו: 'מה יקרה אם מחר בבוקר כולם יחזרו בתשובה? איך ננהל את המדינה?'. והוא הודה ביושר שאין לו פתרון. אני רואה בתשובה הזו אסון, כי אנחנו לגמרי חושבים שיש פתרונות, ואנחנו בונים אותם עם הזמן. הקצה החרדי הליטאי מתייחס למציאות שלנו כאילו אנחנו עדיין בפולין, ולא מתייחסים לכך שאנחנו בגאולה או בהתחלה שלה. מה שנכון בפולין נכון גם כאן. השקפת העולם הציונית שואלת מה היינו עושים לו כולם היו שומרי מצוות, מה נכון למדינה אחרי אלפיים שנות גלות. המשימה בעיניי היא לצעוד כל הזמן עם הטכנולוגיה המתקדמת, אבל לשמור על מנוחת השבת בכל מחיר. זה אפשרי". …"

    " … אפשר עד מחר לפתור אלפי בעיות קטנות של הרופא הדתי והקצין הדתי שירשמו בעט מיוחד, אבל אחרי שהבנו את כל פתרונות הגרמא, מה קורה בשבת? מדינה שלמה תעבוד על גרמא? יכול להיות שתתפתח תפיסה, שהתחילה אצל הרב שאול ישראלי, של פיקוח נפש ציבורי, לא במובן הביטחוני של סכנת חיים, אלא במובן של נזק כלכלי כבד – האם זה נחשב פיקוח נפש ציבורי או לא? אם כן, יכול להיות שהעבודות הללו מותרות בשבת, ואפילו מחויבות בשבת. הרי אסור לעובד דתי לבקש שעובד חילוני יחליף אותו בשבת, כשם שהדבר אסור גם בצבא.
    "בסוף זה מגיע לתפקוד הכולל של מדינה שמוגדרת כיהודית, ובקצה הכבל החשמלי צריך לשבת אדם דתי שהגיע במשמרת בשבת ועשה כל מיני פעולות. זה מותר או לא? השאלה היא עד כמה אתה בדיעבד ועד כמה אתה לכתחילה. ולכן, מעבר לפתרונות הנקודתיים לאדם הדתי המודרני, לרופא ולקצין, צריך פתרונות כוללים יותר, למדינה. וכרגע, כמו שאמרתי, למרות שיש אנשים פה ושם שעוסקים בשאלות הללו, אני מרגיש שנוח לכולנו להתעלם מהן, ולא לחשוב על מדיניות כוללת" … "

    אהבתי

    1. א.אפשר לדמות זאת לעבריינות מוסרית. העובדה שמי שמקבל החלטות לא מוסריות זו הממשלה שלא בחרתי בה עדיין לא אומרת שאינני אזרח במדינה הזו, ושמחאה מצידי על המעשה לא נדרשת. זו המדינה שלי ואינני יכול להתחמק מאחריות למעשים גם אם אלו שהחליטו נבחרו על ידי אחרים.
      ג. צרות של דוסים. אוהבים את המדינה ולא יודעים מה לעשות עם השאלות שהיא מעוררת.

      אהבתי

  12. תומר פרסיקו, באתר מינים עוסק בביקורת ספר על נושא הפוסט.

    טענות פרסיקו בפוסט זה, לפחות לטעמי, אינן באמת משכנעות.
    אך נראה לי שהוא משקף היטב את תחושות החלחלה והחרדה, של רבים בציבור הלא דתי והלא חרדי, מהקמת מדינת הלכה / תיאוקרטיה.
    כותרת הפוסט שכתב "דיסטופיה (הניגוד ההופכי לאוטופיה) יהודית" – מתמצתת את טענות פרסיקו.
    להערכתי, עוצמת החרדות וההתנגדות של הלא דתיים בישראל משלטון דתי & חרדי – תהפוך את הרעיון של י.ד. לבלתי ניתן ליישום.

    העתקתי את הפוסט, הדי קצר, בשלמותו.
    מי שמעונין לקרוא גם את הדיון בתגובות – יכול להיכנס ללינק.

    https://7minim.wordpress.com/2018/11/21/disj/

    ________________________________________________________
    " עכשיו בחנויות: דיסטופיה יהודית
    הספר הזה, מדינה כהלכה, שיצא לפני כמה חודשים (הוצאת מגיד – הגות יהודית), מנסה לתת "תמונה רחבה של המשטר הרצוי על פי התורה", ומצליח לתת תמונה זוועתית למדי. הרב עדו רכניץ, שכתב אותו (וקיבל הסכמות מהרבנים אריאל, רימון וגיסר), הוא בעל תואר שני במדעי המדינה, ומנסה אכן להתמודד עם, כמו שאומרים, "אתגרי" המדינה המודרנית, אבל, לפחות בסוגיות מפתח, הוא נכשל.

    אומר מיד: לא קראתי את כל הספר. קראתי את החלקים שעניינו אותי, שהם לדעתי המהותיים, אלה העוסקים באופי המשטר, ואם יש משהו שסותר את מה שכתוב שם בחלקים האחרים, אשמח לתקן את טעותי. אם כי קשה לי להאמין שיש. רכניץ ברור למדי, ישיר מאוד, וקל לראות שהוא חוזר אחת לאחת על הטעויות של האידיאולוגיות הטוטליטריות של המאה העשרים.

    הנה למשל: "המשטר הרצוי לעם שרמתו המוסרית גבוהה הוא משטר דמוקרטי בעיקרו. לצדו מלוכה שסמכויותיה מוגבלות מאוד". לכאורה, נהדר, משטר דמוקרטי ("בעיקרו"), אלא שגם אם זה המצב (וזה לא, ראו להלן), מדובר בבונוס שמקבל רק עם שרמתו המוסרית גבוהה. מהי רמה מוסרית גבוהה? התורה תקבע. ומי יקבע האם העם מגשים רמה מוסרית גבוהה? אני משער שפוסקי הלכה למיניהם. אבל כל זה מיותר, שהרי התניית דמוקרטיה ברמה מוסרית כלשהי של אזרחים לא שונה מהתנייתה בהפיכתם של ההמונים לפרולטריון משוחרר ובלתי-מנוכר. במילים אחרות, מדובר בהנחת היסודות לרודנות אוליגרכית של מומחים היודעים (הלכתית או "מדעית") מתי העם "ראוי" להחליט על עצמו בעצמו.

    אבל אל דאגה, בכל מקרה לא מדובר באמת על דמוקרטיה. על פי ריכניץ "בהיעדר צאצא ידוע מבית דוד המשטר הראוי על פי ההלכה הוא תיאונומיה חוקתית דמוקרטית בדגם ההשלמה." תיאונומיה = משטר החוק הדתי. ואכן, רכניץ מסביר כי אמנם "סמכות ההכרעה של הציבור מבוססת על הכרעות דמוקרטיות", אבל "סמכות זאת קיימת כל עוד היא כפופה לקוי המתאר של החקיקה שנקבעו בדין הדתי." כלומר האזרחים יכולים להחליט על הכל, חוץ מעל הדברים שמוגבלים על ידי ההלכה. באמת תודה רבה. איך היה אומר בצלאל סמוטריץ'? יש כאן איזה גירעון במובהקות הדמוקרטית.

    אבל לא רק דמוקרטיה אין כאן ממש. גם לא שוויון. רכניץ מודה במה שברור: אין שוויון בהלכה (האורתודוקסית, במצבה הנוכחי) בין המינים, ולא בין יהודים לאלה שאינם. במדינה שהוא מתאר נשים תופלנה לרעה (למשל, בדיני ירושה), שלא לדבר על לא-יהודים (שלא יצילו את חייהם בשבת, אלא אם יסברו שזה יסכן יהודים), ואני מפחד לחשוב מה יקרה ללהט"בים. בקיצור, ברוכים הבאים לחברה פטריארכלית, מעמדית וגזענית.

    אבל לא רק דמוקרטיה ושוויון אין כאן ממש. אין גם חירות. פשוט: כפיה דתית היא חלק אינטגרלי ולגיטימי לגמרי מהסיפור. אמנם, יש גם חדשות טובות: ריכניץ מצליח להגיע למסקנה שלא תהיינה רשתות הלשנה מקיפות ושאנשים יורשו לחטוא בפרטיות ביתם. מנגד, "משעה שמעשה העבירה בוצע בפומבי, מאחר שיש בו כדי להשפיע לרעה על אחרים, אין מקום לסובלנות או לבחירה חופשית." כיף.

    כשאני קורא את הדברים האלה אני שואל את עצמי: בשביל מה נכתב הספר הזה? מה הטעם לשרטט תמונת בלהות שכזאת? אם זה שעשוע אינטלקטואלי גרידא, חבל שלא נכתב כך. אם לא, מה הועילו חכמים בתקנתם אם ברור לכל בר דעת שכל מדינת עולם שלישי חצי-דמוקרטית עדיפה על הדיסטופיה היהודית הזאת? מי חשב שליצור פוחלץ מבהיל של המסורת היהודית הוא רעיון מוצלח?

    ואני לא יודע מה גרוע יותר, שאדם שכותב ספר כזה לא מנסה בכל כוחותיו להציג תמונה אחרת, להשתמש בכל תירוץ הלכתי כדי להסביר שהרודנות הזאת לא אמורה להתמשש, או שאם הוא לא מצליח, ואכן מנסח אותה בפירוט, לא כותב איזו אחרית דבר של התנצלות וקינה על התמונה העגומה שהוא פרש בפנינו.

    אבל מעבר לזה, נדמה לי שנחשף כאן חוסר הבנה מהותי באשר למצב האנושי בזמן הזה. מי שלא מבין שללא שוויון לפני החוק, מרחב ציבורי חופשי וחופש דת ומצפון אי אפשר לכונן כיום חברה מתוקנת (ויש שיאמרו, גם משגשגת) כנראה פספס את מה שהתרחש בעולם בשלוש מאות השנים האחרונות. או שמא מבקשים מהקורא את הספר לערוך תרגיל בהשהיית אמון, כמו בכניסה לקולנוע, על מנת לדמיין מציאות בלתי אפשרית? מציאות שבה לאנשים לא אכפת שכופים עליהם לשמור שבת ולנשים לא אכפת שהן נחשבות סוג ב'? מי מאמין שזה סביר?

    מי שלא מבין שכפייה דתית היא גם עוול וגם איוולת, גם מנוגדת למוסר וגם מנוגדת לרצון האל, חי כנראה בעולם מקביל, מוזר, שבו דת כפויה היא ערך ושבו מה ששנוא עליו אין לו בעיה לעשות לחברו. הספר הזה מתאר עולם שכזה."

    Liked by 1 person

  13. א. לא חושב שניתן להימנע לגמרי מחילול שבת, וגם לא חושב שאי פעם עשו זאת. לדעתי, פשיטא שרוב דיני שבת כפי שאנחנו מכירים אותם כיום מיועדים ליחיד ולא למדינה, ממש כמו דיני שפיכות דמים שמשתנים במלחמה (הנצי"ב כותב את זה בפירוש, וזאת נראית לי סברא לא פחות פשוטה מ"הקם להרגך", או אפילו סוג של סאבסט שלה).

    עם זאת, בוודאי שניתן וצריך לצמצם את חילול השבת, ופוסקי הלכה צריכים להידרש לסוגיה. אלה לא דברים שעובד הרכבת או השוטר יכולים להחליט בעצמם בשטח, בטח לא לפני שיתנו להם כלים לכך.

    ב. אנחנו לא יכולים לקבל אחריות על כך לפני שא' יושלם. עד אז, הייתי נמנע, מלבד במקרי אין ברירה.

    ג. בהמשך לב', אין עניין להתאחד. גם כשב' יושלם אני לא רואה אפשרות להתאחד, כי האלמנט הדתי הוא רק אחד מאלה שמשפיעים על בחירת מפלגה, ואיחוד על פי מכנה משותף רחב כל כך פשוט לא מאפשר שלטון נורמלי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s