הרואה את הנולד

(אבות ט ב)

"אמר להם, צאו וראו ^לב איזוהי דרך ישרה שידבק בה ^לג האדם.

רבי אליעזר אומר, עין טובה.

רבי יהושע אומר, חבר טוב.

רבי יוסי אומר, שכן טוב.

רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד.

רבי אלעזר אומר, לב טוב.

אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם.

רבי אליעזר אומר, עין רעה.

רבי יהושע אומר, חבר רע.

רבי יוסי אומר, שכן רע.

רבי שמעון אומר, הלוה ואינו משלם.

אחד הלוה מן האדם, כלוה מן המקום ^לה ברוך הוא, שנאמר (תהלים לז) לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן.

רבי אלעזר אומר, לב רע.

אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם."

כשאנו מתבוננים במשנה בולטת שיטתו של רבי שמעון בן נתנאל. כל שאר השיטות מציגות ביטוי של הטוב שבו האדם ידבק: עין טובה, חבר טוב, שכן טוב ולב טוב ומנגד ביטוי של הרע שבו האדם ירחק: עין רעה, חבר רע, שכן רע ולב רע. רבי שמעון, היחידי שחורג מהסכימה. מה שהאדם ידבק בו זה "הרואה את הנולד" ומה שירחק ממנו זה ללוות ולא לשלם. מההקבלה בין שני חלקי המשנה נראה שרבי שמעון רואה את שני המקרים כאותו עניין הרואה את הנולד מבין מה הולך לקרות ולכן מחזיר את חובותיו. הלווה ואינו משלם אינו רואה את הנולד ולכן לא מחזיר את חובותיו.

וכאן מתעוררות שתי שאלות:

א. מדוע הרואה את הנולד נתפס כערך שבו האדם צריך לדבוק? לכאורה זו עובדה ולא ערך – האדם רואה את הנולד או לא רואה. הפתגם אומר גם "איזהו חכם? הרואה את הנולד" ושוב נדמה שיש כאן ציון עובדה ולא ערך.

ב. רבן יוחנן בן זכאי מסכם ואומר "רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם". רבי אלעזר בן ערך טוען כי הדרך בה צריך האדם לדבוק היא לב טוב ולהתרחק מלב רע. ושוב, מה הקשר בין ראיית הנולד ללב הטוב של האדם, ולהיפך מה הקשר בין הלוואה ללא תשלום ללב הרע?

ונראה לי להסביר כך:

לב טוב איננו רב עם המציאות. הוא לא מתווכח איתה ולא מתדיין איתה. הוא אוהב אותה ומקבל אותה כמות שהיא. כתוצאה מכך הוא פנוי לראות את מה שבא ולהתכונן לקראתו. גם אם הוא נאלץ ללוות הוא חוסך בצד כך שכאשר הוא יצטרך להחזיר יהיה לו ממה להחזיר. לב רע לעומתו מסתכל על המציאות עקום. לא טובה לו המציאות והוא כל הזמן עסוק במריבה איתה. כיון שכך אין לו פנאי לראות את מה שבא ולהתכונן לקראתו וכשמגיע האירוע בהפתעה הוא נתקע. במצב הזה כאשר הוא תקוע הוא מטריח אחרים להלוות לו כדי להוציא אותו מן המיצר. מי שלווה כדי לצאת מן המיצר אין לו ממה לשלם – לעצמו הוא לא דואג, לאחרים לא כל שכן?

הסיבה שהוא חייב ללוות ואינו יכול לשלם איננה נובעת דווקא מעמדה עקרונית רעה כמו שהיה אפשר לפרש אלא מגישה בעייתית למציאות. מרוב מריבות איתה אין לו זמן לראות את העתיד לקרות ולכן להתחיל להתארגן לקראתה. לב טוב אם כן קשור לראיית הנולד. כיון שהוא אוהב את המציאות ומקבל אותה כפי שהיא, הוא יכול לראות את העתיד לבוא ולהתארגן אליו בהתאם. לב רע לעומתו איננו אוהב את המציאות ועסוק במריבות איתה וברגע האמת נתקע ונדרש ללוות מאחרים בלי יכולת להשיב להם.

הדברים אינם פשוטים. חוסר סדר הופך מבעיה אישית לבעיה מוסרית. ועדין ניכרים דברי אמת: אדם טוב איננו רב עם המציאות אלא זורם איתה וכך יכול להתכונן מראש לבעיות שיגיעו. חכמים מלמדים אותנו להיות עם לב טוב שבעקבותיו נהיה עם עין טובה על המציאות יהיו לנו חברים טובים, שכנים טובים ובגלל שלא נריב עם המציאות נראה את הנולד ולא נלווה ולא נחזיר.